העובדת טענה כי אין נפקות להסכם הפשרה עליו חתמה מאחר ויש בו ויתור אסור על זכויות קוגנטיות. ההסכם נחתם תוך הטעיה וכפיה מבלי שניתנה לתובעת הזדמנות לבדוק זכויותיה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ויתור על זכויות קוגנטיות: זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי נסיעות, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, דמי הודעה מוקדמת וגמול שעות נוספות. להלן עובדות המקרה: 1. הנתבע הינו הבעלים של שתי חנויות לחיות בכרמיאל בשם "ג'אקו". 2. התובעת עבדה אצל הנתבע מחודש 6/05 ועד תאריך 26.1.09, מועד פיטוריה. 3. הצדדים חתמו על הסכם פשרה לאחר סיום יחסי העבודה, על פיו דמי נסיעות שולמו לתובעת במסגרת שכר הברוטו שסוכם עימה, שולם פדיון חופשה שנתית בגין 10 ימי חופשה, פיצויי הפיטורים שולמו באמצעות העברת דמי הפיצויים והתגמולים על שם התובעת, ושולמה הודעה מוקדמת. 4. לטענת התובעת אין נפקות משפטית להסכם הפשרה, ולא שולמו לה מלוא פיצויי הפיטורים וזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתה אצל הנתבע. טענות התובעת: 5. אין נפקות להסכם הפשרה עליו חתמה התובעת מאחר ויש בו ויתור אסור על זכויות קוגנטיות. ההסכם נחתם תוך הטעיה וכפיה מבלי שניתנה לתובעת הזדמנות לבדוק זכויותיה. 6. בהסכם הפשרה מצוין כי פיצויי הפיטורים שולמו בדרך של העברת דמי הפיצויים והתגמולים על שם התובעת. התגמולים אינם מהווים חלק מפיצויי הפיטורים. סך פיצויי הפיטורים ששולמו לתובעת ע"י חברת הביטוח עומדים על סך של 6,458 ₪ בלבד. 7. התובעת זכאית להפרש פיצויי פיטורים בסך של 14,190 ₪. 8. לתובעת שולמו דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,944 ₪ בלבד, והיא זכאית להפרש דמי הודעה מוקדמת עד לסך של 5,903 ₪ . 9. התובעת עבדהבמשך 6 ימים בשבוע במשכורת חודשית. מחודש 6/05 עד חודש 5/07 עבדה התובעת מהשעה 9:00 בבוקר עד השעה 19:30. מחודש 6/07 עד חודש 7/08 עבדה התובעת מהשעה 10:00 עד השעה 19:30. מחודש 8/08 עד יום פיטוריה עבדה התובעת מהשעה 10:00 עד 14:00, ומהשעה 16:00 עד 20:00. לתובעת לא שולם גמול שעות נוספות. 10. לטענת התובעת היא זכאית לגמול שעות נוספות כדלקמן - בגין תקופת עבודתה הראשונה לסך של 34,432 ₪, בגין תקופת עבודתה השניה לסך של 16,209 ₪. 11. שכרה החודשי של התובעת עמד על סך של 5,903 ₪. הבונוס נכלל כחלק משכרה הקובע של התובעת מאחר ושולם באופן קבוע כל חודש. 12. התובעת זכאית להפרש דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,959 ₪. 13. התובעת פוטרה שלא כדין ועל כן זכאית לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 5,000 ₪. 14. התובעת לא ניצלה ימי חופשה במהלך עבודתה אצל הנתבע, ועל כן מגיע לה פדיון חופשה שנתית בגין 43 ימי חופשה לפי 227 ₪ ליום. לתובעת שולם פדיון חופשה בסך של 4,941 ₪ בלבד, ועל כן, היא זכאית להפרש פדיון חופשה שנתית בסך של 4,820 ₪. 15. מחודש 1/07 ועד מועד פיטוריה לתובעת לא שולמו דמי נסיעות. על כן, התובעת זכאית לדמי נסיעות בסך של 3,750 ₪. טענות הנתבע: 16. בתאריך 26.1.09 ערך הנתבע לתובעת שימוע במהלכו פירט בפניה את כל הבעיות שנתגלעו בעבודתה, וביקש ממנה לתקן את דרכיה. התובעת העדיפה לקבל מכתב פיטורים. 17. הבונוס בשכרה של התובעת אינו בבחינת תוספת קבועה, אלא תשלומו היה תלוי בתנאי. שכרה של התובעת עמד על סך של 4,000 ₪ נטו. 18. לתובעת שולמו דמי הודעה מוקדמת בגין 21 ימי עבודה. 5 ימים בחודש 1/09 ועוד 16 ימים בחודש 3/09. על כן, אף אם יקבע כי הנתבע חייב בדמי הודעה מוקדמת אזי מדובר בסך של 1,301 ₪ בלבד. 19. התובעת חתמה על הסכם פשרה על פיו הכירה בהפרשות הנתבע לתגמולים כסילוק מלא של דרישתה לתשלום פיצויי פיטורים. 20. התובעת אינה זכאית לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. הנתבע נתן לתובעת הזדמנויות רבות לתקן את דרכיה, גם במעמד הפיטורים. 21. התובעת נטלה ימי חופשה רבים במהלך תקופת עבודתה. התובעת הייתה אחראית מתוקף תפקידה, בין היתר, על ניהול יומן חופשות של העובדים, ולא טרחה לרשום את היעדרויותיה. 22. הנתבע העמיד לרשות התובעת את רכבו לשימושה האישי. בין הצדדים סוכם כי שכרה של התובעת יעמוד על סך של 4,000 ₪ נטו, כולל מרכיב הנסיעות. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: נסיבות סיום העסקת התובעת - 23. התובעת טענה כי פוטרה ללא שימוע ושלא כדין ועל כן זכאית לפיצוי. אין לקבל טענה זו של התובעת מהנימוקים שיפורטו להלן. 24. הנתבע המציא לבית הדין מכתב התראה שניתן לתובעת בסוף חודש 12/08 על פיו התנהלותה בחנות בחודשים האחרונים אינה לשביעות רצונו וכי אם לא יחול שינוי הוא יאלץ לפטרה. 25. בתאריך 26.1.09 מועד פיטוריה של התובעת, הנתבע הקריא לתובעת מכתב ארוך שכתב לה, בו הוא מפרט את חוסר שביעות רצונו מהתנהלותה ותפקודה בעבודה בחנות בחודשים האחרונים. בסופו של המכתב מציין הנתבע, כי הוא מוכן להמשיך ולהעסיק את התובעת תוך שינוי תחומי אחריותה בחנות. התובעת טענה, כי מאחר ומדובר בהרעת תנאי עבודתה בחרה במכתב ההתפטרות ולא בהמשך העסקתה. 26. מהאמור לעיל עולה כי, הנתבע התרה בפני התובעת כחודש לפני פיטוריה באשר לחוסר שביעות רצונו מתפקודה בעבודה. הנתבע חזר ופירט בהרחבה בפני התובעת במועד פיטוריה, בתאריך 26.1.09, את כל תלונותיו באשר לתפקודה הלקוי של התובעת בעבודתה. בין היתרצוין במכתב, כי התובעת המשיכה לפעול בניגוד להנחיותיו של הנתבע על אף שהלה העיר לה על כך מס' פעמים. כך למשל הנתבע ציין, כי התובעת המשיכה להחזיק כלבים בחנות בניגוד להוראותיו המפורשות בעניין, התובעת לא דאגה לניקיון האקווריומים על אף בקשות חוזרות ונשנות של הנתבע, התובעת לא סיפקה מידע חשבונאי על ספק למרות דרישת הנתבע וכתוצאה מכך נשלח לנתבע מכתב התראה מעורך דינו של הספק, התובעת התחברה לאינטרנט בניגוד להוראות הנתבע, התובעת לא נשמעה להוראות הנתבע לסדר את המחסן והסחורות, התקבלו תלונות רבות מלקוחות ועובדים בחנות כנגד התובעת וכו'. 27. אשר על כן, אנו קובעים כי מהראיות בתיק הנ"ל עולה כי הנתבע העיר לתובעת במהלך החודשים האחרונים בטרם פיטוריה, מס' רב של פעמים בעניינים שונים אשר היו בתחום אחריותה בחנות, ואיפשר לה לשפר את תפקודה. אולם, התובעת המשיכה ופעלה בניגוד להנחיות הנתבע. בטרם פיטוריה הנתבע זימן את התובעת לשיחה, במהלכה העלה בפניה את כל טענותיו באשר לתפקודה הלקוי בחנות, והנזקים שלטענתו נגרמו לו, ולתובעת ניתנה הזדמנות להשמיע טענותיה בטרם פיטוריה. 28. לפיכך, אנו קובעים כי לתובעת נערך שימוע כנדרש ופיטוריה היו כדין. טענת התובעת, כי שינוי תנאי העסקתה כמפורט במכתבו של הנתבע הינו בגדר הרעת תנאים, אינה מעלה ואינה מורידה מקביעתנו, כי פיטורי התובעת נעשו כדין. על כן, בנסיבות העניין ולאור קביעתנו כאמור, מתייתר הצורך בדיון בשאלה האם אכן שינוי תנאי העסקתה של התובעת מהווים הרעה בתנאי עבודתה. יתרה מזאת, אין זכר לטענתה זו של התובעת בכתב תביעתה. הטענה הועלתה לראשונה בסיכומים שהוגשו מטעם ב"כ התובעת, ואף מסיבה זו בלבד דינה להידחות. שכרה הקובע של התובעת - 29. התובעת טענה כי רכיב הבונוס הינו תוספת קבועה ומהווה חלק משכרה הקובע. הנתבע מנגד טען כי רכיב הבונוס שולם לתובעת עת מחזור המכירות בחנות עלה על סכום מסוים, וכי הבונוס היה תלוי בתנאי. 30. מתלושי שכרה של התובעת עולה כי, מחודש 6/07 עד חודש 9/08 עמד הבונוס על סך של 800 ₪ לחודש. מחודש 10/08 עד חודש 12/08 עמד הבונוס על סך של 1,300 ₪ נטו. 31. התובעת העידה כי סוכם בינה לבין הנתבע על שכר בסך של 4,000 ₪ נטו, וכי במקום להעלות לה את שכרה שילם התובע את חלק העובד בהפרשות לביטוח מנהלים, אפשר לתובעת לקחת דברים מהחנות ונתן לה טלפון נייד. (ראה פרוטוקול דיון מיום 2.1.12 עמ' 9) משנשאלה התובעת לעניין תשלום הבונוס השיבה, כי שולמו לה בונוסים מאחר ועבדה והגיעה ליעדים. (שם, עמ' 11). 32. היינו, התובעת בעדותה מאשרת למעשה, כי בין הצדדים סוכם על שכר בסך של 4,000 ₪ נטו, ותשלום בונוס במידה ותגיע ליעדים שנקבעו. 33. אשר על כן, אנו קובעים, כי תשלום הבונוס לא היווה תוספת קבועה, אלא היה תלוי בתנאי (עמידה במחזורי מכירות) שבהתקיימותו שולם. 34. לפיכך, שכרה הקובע של התובע לחישוב פיצויי הפיטורים וזכויותיה הסוציאליות עומד על סך של 4,340 ₪ ברוטו. פיצויי פיטורים - 35. אין מחלוקת כי, התובעת עבדה אצל הנתבע תקופה של 43 וחצי חודשים. 36. כמו כן, אין מחלוקת כי לתובעת שולמו פיצויי הפיטורים שנצברו לזכותה בביטוח המנהלים בסך של 6,458 ₪. 37. הנתבע טען, כי סוכם בינו לבין התובעת כי הפרשותיו של חלק העובד בתגמולים לביטוח מנהלים יהיו על חשבון פיצויי פיטורים. 38. טענה זו של הנתבע תמוהה לחלוטין! ראשית, הנתבע לא השכיל להוכיח טענתו זו, ולא המציא כל ראיה המעידה על סיכום בינו לבין התובעת באשר להפרשות חלק העובד לתגמולים. שנית, הזכות לפיצויי פיטורים הינה זכות קוגנטית שעובד אינו יכול לוותר עליה. על כן, אם סוכם בין הצדדים, כי התובעת תבוטח בביטוח מנהלים, במסגרתו יופרשו לטובתה תגמולים לפנסיה וכן לפיצויי פיטורים, הרי שהתגמולים לפנסיה אינם מהווים חלק מפיצויי הפיטורים. מהעדויות בתיק הנ"ל עולה כי, בין הצדדים סוכם כי לתובעת ישולם שכר בסך של 4,000 ₪ נטו, וזאת לאחר ניכוי מיסים והפרשות חלק העובד לביטוח המנהלים. בהתאם לכך, חושב שכרה ברוטו של התובעת מדי חודש ועמד על סך של 4,340 ₪. 39. במסגרת הסכם הפשרה נדרשה התובעת, בין היתר, לוותר על זכותה לתשלום פיצויי פיטורים, לאור הפרשות חלק העובד לתגמולים ע"י הנתבע. הזכות לפיצויי פיטורים כאמור, הינה זכות קוגנטית שאינה ניתנת לויתור. על כן, צודק ב"כ התובעת בטענתו, כי אין נפקות להסכם הפשרה. 40. רואה החשבון של הנתבע, מר עמית רז, העיד אף הוא, כי התובעת זכאית לפיצויי הפיטורים שנצברו לזכותה בביטוח המנהלים וכי על הנתבע להשלים ולשלם לתובעת את יתרת פיצויי הפיטורים להם היא זכאית. (ראה פרוטוקול מיום 2.1.12 עמ' 15). 41. אשר על כן, אנו קובעים כי בגין כל תקופת עבודתה אצל הנתבע התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 15,732.5 ₪ (43.5 חודשים / 12 * 4,340 ₪ שכר קובע). מהסכום הנ"ל יש לנכות את פיצויי הפיטורים ששולמו לתובעת מביטוח המנהלים בסך של 6,458 ₪. 42. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 9,274.5 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.09 ועד מועד התשלום בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 43. התביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים נדחית בזאת, לאור המחלוקת הכנה בין הצדדים בעניין. דמי הודעה מוקדמת - 44. התובעת זכאית לדמי הודעה וקדמת בגין 30 יום בסך של 4,340 ₪. 45. התובעת פוטרה ביום 26.1.09, ונדרשה שלא לעבוד במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. 46. לתובעת שולם שכר עבודה מלא בחודש 1/09. לפיכך, בחודש 1/09 שולמו לתובעת דמי הודעה מוקדמת בגין 5 ימים בסך של 834.6 ₪ (4,340 ₪ / 26 ימי עבודה * 5 ימים). בחודש 3/09 שולמו לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,944 ₪. היינו, סך הכל שולמו לתובעת דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,778.6 ₪. 47. אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובעת הפרש דמי הודעה מוקדמת בסך של 561.4 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.09 ועד מועד התשלום בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. פדיון חופשה שנתית - 48. התובעת טענה, כי במהלך כל תקופת עבודתה לא יצאה לחופשה כלל, ועל כן היא זכאית לפדיון חופשה שנתית בגין 43.5 ימי חופשה, בניכוי פדיון חופשה ששולם לה עם סיום עבודתה אצל הנתבע. 49. טענת התובעת כי לא יצאה לחופשה במהלך תקופה של כשלוש וחצי שנות עבודה, אינה סבירה לחלוטין! 50. התקופה מחודש 6/05 עד חודש 12/05 התיישנה. 51. מתלושי שכרה של התובעת עולה כי, התובעת אכן ניצלה ימי חופשה במהלך תקופת עבודתה, כפי שיפורט להלן - במהלך שנת 2006 התובעת ניצלה 6 ימי חופשה, והיא זכאית ל- 6 ימי חופשה נוספים, אשר אינם מצוינים בתלושי השכר. בשנת 2007 התובעת ניצלה התובעת 8 ימי חופשה, ונותרו לה 4 ימי חופשה המצוינים בתלוש שכר חודש 1/08. בשנת 2008 עד חודש 1/09, מועד פיטוריה, לא ניצלה התובעת ימי חופשה. התובעת לא השכילה להוכיח כי הרישום בתלושי השכר אינו נכון. 52. אשר על כן, עפ"י תלושי השכר התובעת ניצלה במהלך תקופת שלוש שנות עבודתה האחרונות ושנה שוטפת, 14 ימי חופשה, מתוך 37 ימי חופשה להם היא זכאית. 53. לפיכך, התובעת זכאית לפדיון חופשה שנתית בגין 23 ימי חופשה בסך של 3,839 ₪ (4,340 ₪ / 26 ימי עבודה * 23 ימי חופשה). בחודש 1/09 שולם לתובעת פדיון חופשה שנתית בסך של 3,221.1 ₪, ובחודש 7/09 שולם לתובעת פדיון חופשה בסך של 1,720 ₪. סה"כ שילם הנתבע לתובעת לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים פדיון חופשה שנתית בסך של 4,941 ₪, הרבה מעבר לסכום לו היא זכאית כאמור לעיל. 54. על כן, אנו קובעים כי דין רכיב התביעה לפדיון חופשה שנתית - להידחות בזאת. גמול שעות נוספות - 55. לטענת התובעת בתקופה הראשונה לעבודתה מחודש 6/05 עד 5/07 עבדה מהשעה 9:00 עד השעה 19:30, ובתקופה השניה מחודש 6/07 עד חודש 7/08 עבדה מהשעה 10:00 עד השעה 19:30. 56. בעדותה נשאלה התובעת האם עזבה את החנות מדי יום שלישי בשעה 16:00, והיא השיבה "לא בתקופה הזו". (ראה פרוטוקול דיון מיום 2.1.12 עמ' 10). ככל הנראה, התכוונה התובעת לא בתקופה הראשונה אלא בתקופה השניה. יחד עם זאת, העובדה כי לפחות בתקופה השניה, התובעת נהגה לעבוד בימי שלישי עד השעה 16:00, סותרת את טענתה כי בתקופה זו עבדה רצוף משעה 10:00 בבוקר ועד השעה 19:30. כמו כן, התובעת העידה כי בתקופה השניה נדרשה להגיע בשעה 10:00 בבוקר כי לא הייתה הרבה עבודה. (שם, עמ' 11). לא ברור מעדותה של התובעת כיצד בתקופה הראשונה, עם פתיחתה של חנות חדשה, הייתה די עבודה על מנת שתידרש להגיע לעבודה מדי יום בשעה 9:00 בבוקר ואילו בתקופה השניה, מאחר ולא הייתה הרבה עבודה התובעת הגיעה רק ב 10:00. 57. מטעם התובעת העידה גב' מירלה לנהרדט, אשר הצהירה, כי היא מתגוררת בשכונת רבין בכרמיאל, בסמוך לחנות של הנתבע, וכי התובעת היא שנהגה להביא את המשלוחים לביתה בשעה 20:00, וכי נהגה לצאת עם כלבה שלוש פעמים ביום לטיול בשכונה וראתה את התובעת בחנות. בעדותה של גב' מירלה נמצאו סתירות רבות. גב' מירלה לא ידעה להסביר מדוע משלוחי מזון עבור כלבה נשלחו לרחוב מעלה הכרמים, בו מתגוררת אימה, אשר מרוחק משכונת רבין וחנותו של הנתבע. בנוסף, בניגוד לטענתה של גב' מירלה, כי נהגה לצאת עם כלבה 3 פעמים ביום - בבוקר, בצהריים ובשעות הערב, התברר כי היא עבדה במשמרות באותה תקופה באופיס דיפו, כאשר משמרת בוקר התחילה בשעה 10:00, ומשמרת ערב התחילה בשעה 16:00. על כן, במידה והתובעת עבדה משמרת בוקר, לא יכלה העדה לטייל עם הכלב בשעות הצהריים, ואילו אם עבדה במשמרת ערב לא יכלה לטייל עם הכלב בשעות הערב. (ראה שם, עמ' 6). אשר על כן, עדותה של גב' מירלה אינה אמינה עלינו. 58. התובעת טענה, כי סיימה עבודתה בשעה 19:30 וכי נהגה לעשות משלוחים עם הנתבע. מטעם הנתבע העידו גב' ליאת בן לולו וגב' דפנה גיל, אשר עדויותיהן הותירו עלינו רושם אמין, על פיהן משלוחי מזון לבתיהן מעולם לא בוצעו ע"י התובעת. 59. התובעת לא הבהירה את החלוקה בין תקופת העבודה הראשונה לבין תקופת העבודה השניה, כאשר בשתי התקופות הנ"ל עבדה בחנות של הנתבע בשכונת רבין. כמו כן, התובעת לא המציאה כל ראיה המעידה על מתכונת עבודה קבועה מהבוקר עד הערב, בתקופות עבודתה בחנות של הנתבע בשכונת רבין. לעובדה זו יש תימוכין גם בעדותה, כי לפחות בתקופה השניה נהגה מדי יום שלישי לסיים לעבוד בשעה 16:00, ועדות הנתבע כי התובעת נהגה לסגור את החנות בשעה 19:00 רק יום אחד בשבוע, בו נהג לאסוף את ילדיו מבית הספר, וביום זה התחילה התובעת לעבוד בשעה 11:00. (ראה פרוטוקול מיום 29.5.12 עמ' 30). יתרה מזאת, יש לציין כי מדובר בחנות קטנה, וסביר להניח, כפי שטען התובע כי שעות עבודתה של התובעת היו תלויים בהיקף ונפח העבודה בכל תקופה. היינו, אם בקיץ היקף העבודה גדול יותר מאחר והיו יותר תספורות כלבים, ייתכן והתובעת עבדה מס' שעות רב יותר מאשר בחורף. יחד עם זאת, הנתבע טען כי רוב התספורות נקבעו לשעות קבועות באמצע היום, בין השעות 11:00 עד 14:00. 60. אשר על כן, אנו קובעים כי התובעת הרימה את נטל הראיה המוטל לשכמה ולא הוכיחה את עבודתה בשעות נוספות, ואף לא את העסקתה במתכונת עבודה קבועה. לאור האמור, דין רכיב התביעה לגמול שעות נוספות - להידחות בזאת. דמי נסיעות - 61. אין מחלוקת כי עד חודש 1/07 שולמו לתובעת דמי נסיעות. 62. הנתבע טוען כי החל מחודש 1/07, סוכם בין הצדדים כי שכרה של התובעת יעלה לסך של 4,000 ₪ נטו ויכלול תשלום בגין נסיעות. 63. מר רז, רואה החשבון של הנתבע, העיד כי יש לו הסכם שנערך בין התובעת לבין הנתבע בעניין זה. חרף האמור, הסכם כאמור לא הומצא לבית הדין. 64. הנתבע לא השכיל להוכיח טענתו באשר להכללת דמי הנסיעות בשכרה החודשי של התובעת. כמו כן, לא הוכח, כי אכן בתקופה בה עבדה התובעת בחנות של הנתבע במדרחוב החל מחודש 8/08 ועד מועד פיטוריה, היא גרה במרחק של כ- 100 מ' מהחנות, ועל כן אינה זכאית לתשלום דמי נסיעות. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 65. לאור האמור, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת דמי נסיעות בסך של 3,750 ₪ (25 חודשים * 150 ₪ לחודש), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום שבו היה על הנתבע לשלם לתובעת דמי נסיעות מדי חודש ועד למועד התשלום בפועל. סיכום - 66. על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים להלן - א. פיצויי פיטורים בסך של 9,274.5 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.09 ועד מועד התשלום בפועל. ב. דמי הודעה מוקדמת בסך של 561.4 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.09 ועד מועד התשלום בפועל. ג. דמי נסיעות בסך של 3,750 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום שבו היה על הנתבע לשלם לתובעת דמי נסיעות מדי חודש ועד למועד התשלום בפועל. ד. יש לשלם את כל הסכומים שנפסקו לעיל תוך 30 יום מהיום. 67. כמו כן, על הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסה"ד ועד מועד התשלום בפועל. זכות קוגנטית