##מתי מאושר תשלום דמי שיקום מקצועי מעבר לשנת הלימודים?## במסגרת תביעות למימון והארכת מסלולי לימודים, עולה השאלה האם ניתן לחייב תשלום דמי שיקום מקצועי עבור תקופת לימודים מעבר לשנת הלימודים הפורמלית עקב דרישות נוכחות במעבדה. על פי הדין וההכרעות בבתי הדין לעבודה, הזכאות לשיקום מקצועי אינה מעניקה זכות קנויה למימון לימודים לשמם, אולם כאשר קיימת הצדקה עובדתית ודרישות מעשיות נלוות לתכנית השיקום שאושרה, עשויה להתקבל תביעה להרחבת המימון לשנה קלנדרית מלאה. ##המסגרת הנורמטיבית לגמלאות שיקום מקצועי## סוגיית מתן גמלאות השיקום וההכשרה המקצועית מוסדרת במסגרת החקיקתית של ##חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995## ובמסגרת ##תקנות הביטוח לאומי (שיקום מקצועי) התשט,ז-1956##. עניינן של הוראות אלו נדון בהרחבה בהליכים שונים, ובין היתר במסגרת ##ב"ל 18055-09-24 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, שם הובהר כי סעיף 199 לחוק הביטוח הלאומי מפרט את סוגי הגמלאות להן זכאי נכה. הזכאות לגמלאות שיקום מותנית בהתקיימות שורה של תנאים מהותיים ופרוצדורליים, המעגנים את המטרה המרכזית של החוק: סיוע בהשבת המבוטח למעגל התעסוקה והעבודה. במסגרת סעיפים 203 ו-204 לחוק הביטוח הלאומי נקבעו התנאים הבסיסיים לזכאות לשיקום מקצועי. סעיף 203 קובע כי מבוטח שאירע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני ו' באייר התש"ח (15 במאי 1948), או מבוטח שבהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה או שנגרם לו ליקוי בהיותו עובד קטין, יהיה זכאי לשיקום מקצועי אם נתמלאו בו ארבעה תנאים מצטברים המפורטים בחוק: ראשית, נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118 לחוק. שנית, אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיקו בה. שלישית, הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי. רביעית, הוא ניתן לשיקום מקצועי, בהתאם לכללים ומבחנים שיקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה. הוראות אלו נבחנו גם במסגרת ##ב"ל 26964-06-17 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, שם הובאו סעיפים 203 ו-204 כבסיס לבחינת החלטות הדוחות תביעות למימון לימודים אקדמיים נוספים לתואר ראשון כאשר לא הוכחה תועלת תעסוקתית מובהקת. ##דרישת התועלת התעסוקתית והיעדר זכות קנויה למימון לימודים## אחד העקרונות הבולטים המעוגנים בדין הוא כי מסלול השיקום המקצועי אינו מהווה מערך לחלוקת מלגות לימודים גרידא או מנגנון להחזר שכר לימוד ללא זיקה תעסוקתית. כפי שנקבע בהליכים שונים, ובהם ##ב"ל 38456-06-19 (אזורי לעבודה באר שבע)##, תכנית שיקומית מותנית בכך שהמבוטח זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי, כאמור בסעיף 203(3) לחוק. באותו עניין הודגש במפורש כי למבוטח לא נתונה זכות קנויה ללימודים אקדמאיים לכשעצמם. תכלית הלימודים, לרבות לימודים ברמה אקדמית, היא אך ורק לשמש כלי המאפשר למבוטח להשתלב מחדש בשוק העבודה. מקום שבו הלימודים אינם משרתים תכלית זו, או כאשר המבוטח אינו עומד בתנאי ההתאמה התפקודית וההתנהגותית הנדרשים, נדחות תביעות להכרה במימון לימודים. עיקרון זה קיבל ביטוי נוסף במסגרת ##ב"ל 36105-04-16 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, במקרה שבו נדחתה תביעה לקבלת מימון עבור לימודי משפטים במסגרת תביעה לגמלת שיקום לפי סעיף 203 לחוק. באותו מקרה צוין כי הבקשה לקבלת מלגת לימודים אינה מתיישבת עם הקבוע בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז-1956. לפי התקנות, לזכאי לשיקום נקבעת תוכנית שיקום המותאמת לנתוניו האישיים, ואין מדובר בגמלה שמטרתה מימון גרידא של הוצאות הלימודים של המבוטח בבחינת החזר שכר לימוד. ##מבחני הכושר לעבודה והשפעת סעיף 3 לתקנות השיקום## לצד סעיפי החוק הראשי, ##תקנות הביטוח לאומי (שיקום מקצועי) התשט,ז-1956## מציבות רף מהותי לבחינת זכאותו של נפגע עבודה או בעל נכות. על פי סעיף 3 לתקנות, מתן שיקום מקצועי מותנה בכך שעקב הפגיעה הנפגע אינו מסוגל יותר לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיקו בה, או אם הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לשוב לעבודתו הקודמת. במקרה שבו עלתה שאלת יישום סעיף 3 לתקנות, במסגרת ##ב"ל 63224-11-14 (אזורי לעבודה ירושלים)##, נדחתה תביעה של מבוטח להכרה בזכאות למימון לימודים לאחר שנקבע כי הוא מסוגל לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיקו בה. באותו עניין, מאחר שהמבוטח פוטר מעבודתו, הוא שולב בתכנית שיקום שנועדה לסייע לו במציאת עבודה ובהשמה תעסוקתית. אולם, כאשר פקידת השיקום התרשמה כי המבוטח אינו זקוק לשיקום בתחום ההשמה או אינו מעוניין בשיתוף פעולה בנושא זה, נקבע כי הוא אינו עומד בתנאי הזכאות לשיקום לימודים שבתקנה, ותביעתו לקבלת מימון לימודים נדחתה. ##הארכת מימון דמי שיקום לשנה קלנדרית מלאה עקב נוכחות במעבדה## בעוד שבמקרים רבים נדחות תביעות למימון לימודים בשל אי-עמידה בתנאי הסף או בשל היעדר זיקה תעסוקתית, הרי שכאשר מבוטח כבר הוכר כזכאי לתכנית שיקום הכוללת לימודים אקדמיים, עשויה להתעורר מחלוקת לגבי היקף המימון ותקופתו. שאלה זו נדונה באופן ישיר במסגרת ##ב"ל 18055-09-24 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##. באותו הליך התבררה שאלת זכאותו של תובע, המקבל קצבת נכות בשיעור 30%, לשיקום מקצועי עבור לימודים לתואר שני במתמטיקה באוניברסיטת בר אילן. בהתאם לראיות שהובאו, אושר לתובע שיקום מקצועי הכולל מימון של שנת לימודים אחת לצורך קבלת התואר. עם זאת, התעוררה מחלוקת באשר למשך התשלום: בעוד שהמוסד אישר זכאות לתשלום דמי שיקום עבור שני סמסטרים בלבד (שנת לימודים פורמלית), התובע דרש תשלום דמי שיקום למשך שנה קלנדרית מלאה. בנסיבות המקרה התקבלה התביעה לתשלום דמי השיקום המקצועי עבור תקופת הלימודים שמעבר לשנת הלימודים הפורמלית. ההכרעה נשענה על הדרישות המעשיות והמחקריות של תכנית הלימודים, ובפרט על דרישות נוכחות במעבדה שנמשכו מעבר לחודשי הסמסטרים הרגילים. מקרה זה מדגים כי כאשר תכנית הלימודים מחייבת פעילות רציפה ונוכחות פיזית במעבדה כחלק בלתי נפרד מחובות התואר וההכשרה שאושרה, קיים בסיס לחיוב המוסד בהרחבת תשלום דמי השיקום המקצועי כך שיכסה את מלוא השנה הקלנדרית ולא יוגבל למסגרת הסמסטריאלית הצרה. ##התמודדות בהליכים מול פקידי השיקום ושיקולי עמידה בתנאים## מהמקרים השונים שהובאו בפסיקה עולה כי ההחלטה על אישור תכנית שיקום, היקפה ומשכה נשענת בראש ובראשונה על התאמת הנתונים האישיים של המבוטח להוראות החוק והתקנות. כפי שצוין בתיקי בתי הדין לעבודה: 1. שיתוף פעולה מלא עם גורמי השיקום הוא תנאי הכרחי. סירוב להשתלב בהשמה תעסוקתית או הבעת חוסר עניין בהליכים המוצעים עלולים להוביל לדחיית הבקשה למימון לימודים, כפי שעלה במסגרת עניין ##ב"ל 63224-11-14 (אזורי לעבודה ירושלים)##. 2. הוכחת תועלת תעסוקתית מוגדרת. בקשה למימון לימודים אקדמיים נוספים לתואר ראשון או לימודים שאינם מובילים ישירות להשתלבות המבוטח בשוק העבודה תידחה בהיעדר עמידה בתנאי סעיף 203 לחוק, כפי שנדון במסגרת עניין ##ב"ל 26964-06-17 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##. 3. הצגת דרישות אקדמיות מחייבות בזמן אמת. כאשר מבקשים להאריך את תקופת תשלום דמי השיקום מעבר לשני סמסטרים, על המבוטח להניח תשתית ראייתית המלמדת על דרישות לימודיות מעשיות, כגון נוכחות במעבדה, המחייבות המשך רציף של ההכשרה בפועל. ##צעדים מעשיים למימוש זכאות לתשלום דמי שיקום מורחבים בלימודים## 1. ביסוס נתוני הזכאות הבסיסיים: יש לוודא קיומה של נכות בשיעור 20% לפחות מכוח סעיף 118, או קבלת קצבת נכות בשיעור המזכה (כגון 30%), ולהוכיח חוסר מסוגלות לעסוק בעבודה הקודמת עקב הליקוי. 2. הצגת מסלול הכשרה בעל תכלית תעסוקתית: יש לנסח את הבקשה לשיקום מקצועי בדגש על הצורך בהכשרה המקצועית לצורך השתלבות בעבודה התואמת את הכישורים, ולהימנע מהצגת הבקשה כמימון השכלה לשמה או כבקשה להחזר שכר לימוד. 3. שיתוף פעולה עם תכנית ההשמה: יש לשתף פעולה באופן מלא עם פקידת השיקום ולהימנע מסירוב למסלולי השמה, שכן חוסר שיתוף פעולה עלול לשלול זכאות להכשרה לפי סעיף 3 לתקנות. 4. המצאת אישורים מפורטים על דרישות נוכחות רציפות: ככל שהלימודים מחייבים פעילות מעבר לסמסטרים הרגילים (כגון עבודה מעשית או נוכחות במעבדה), יש להצטייד מראש באישורים מהמוסד האקדמי המפרטים את חובת הנוכחות לשם דרישת דמי שיקום לשנה קלנדרית מלאה. ##שאלות ותשובות## ##ש:## האם נכה זכאי באופן אוטומטי למימון לימודים אקדמיים במסגרת שיקום מקצועי? ##ת:## לא. כפי שנקבע בהליכים משפטיים שונים, למבוטח אין זכות קנויה ללימודים אקדמיים בפני עצמם. הזכאות ללימודים במסגרת סעיף 203 לחוק מותנית בכך שהמבוטח זקוק להכשרה מקצועית כדי להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו, וכי הוא אינו מסוגל לעסוק עוד בעבודתו הקודמת. ##ש:## באילו מקרים ניתן לקבל דמי שיקום מקצועי לשנה קלנדרית מלאה ולא רק לשני סמסטרים? ##ת:## במקרים שבהם מוכח כי תכנית הלימודים האקדמית שאושרה למבוטח כוללת דרישות מעשיות רציפות, כגון חובת נוכחות במעבדה הנמשכת מעבר לשנת הלימודים הפורמלית, עשויה להתקבל תביעה לתשלום דמי שיקום עבור מלוא השנה הקלנדרית, כפי שנפסק במקרה של לימודי תואר שני במתמטיקה. ##ש:## מהן ההשלכות של סירוב לשתף פעולה בהשמה תעסוקתית על הזכאות ללימודים? ##ת:## על פי סעיף 3 לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז-1956, שיקום מקצועי מוענק כאשר הנפגע אינו מסוגל לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה אחרת שידע לעשותה. סירוב להשתלב בהשמה או אי-שיתוף פעולה עשוי להוביל לקביעה כי המבוטח אינו זכאי למסלול לימודים במסגרת השיקום. ##ש:## האם ניתן לתבוע מימון לימודי תואר נוסף כאשר כבר קיים תואר אקדמי? ##ת:## תביעה למימון לימודים אקדמיים נוספים תיבחן בקפדנות לפי תנאי סעיף 203 לחוק, ותידחה אם יימצא כי אין בלימודים הנוספים תועלת תעסוקתית מובהקת הנדרשת לצורך חזרה או השתלבות במעגל העבודה. ##מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכאות למימון לימודים - שיקום מקצועי ביטוח לאומי:## 1. בתביעה שבפנינו (כתב התביעה המתוקן שהוגש לבית הדין) טענה התובעת כי נפלו פגמים בהחלטת הנתבע בנוגע לתוכנית השיקום המקצועי שנקבעה לה וכי יש לקבוע כי מתקיימים בתובעת התנאים לשיקום מקצועי ומשכך היא זכאית למימון לימודיה בתחום האקדמי. בנוסף, התובעת ביקשה לקבל גמלה בגין דמי שיקום או הבטחת הכנסה עבור התקופה 5/2011-9/2011. כמו כן, ביקשה התובעת לקבל העתק מהתיק שלה במחלקת שיקום ובמחלקת הבטחת הכנסה וזאת נוכח טענותיה לפיהן התייצבה בשירות התעסוקה על מנת לחתום, אולם לא קיבלה גמלת הבטחת הכנסה. 2. בכתב הגנה ביקש הנתבע לדחות את התביעה בטענה שההחלטות שהתקבלו בעניינה של התובעת סבירות ובדין יסודן. כך גם התובעת לא הייתה זכאית לתשלום נוסף מעבר לתשלום שקיבלה. בחודשים 5-7/2011 התובעת לא הגישה תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. בתקופת השתתפות התובעת בקורס "מיכאל", בחודשים 7-8/2011, היא אינה זכאית לתשלום דמי שיקום. ההחלטה בתביעה לגמלת הבטחת הכנסה עבור החודשים 8-9/2011 ניתנה לאחר הגשת כתב התביעה ולכן התובעת רשאית להגיש תביעה נפרדת בעניין זה. 3. להלן העובדות הצריכות לעניין: א. התובעת, ילידת 1982, החלה ללמוד במכללת "כנרת" בעמק הירדן בשנים 2009-2010, לימודי מכינה לצורכי השלמת בגרויות. ב. ביום 10.2.10 נקבעה לתובעת דרגת נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין ליקוי למידה והפרעת קשב וריכוז. לאחר שנקבעה לה דרגת נכות, היא פנתה לנתבע בתביעה לשיקום מקצועי. ג. במסגרת השיקום המקצועי עברה התובעת אבחונים שונים, לפיהם נקבע שהיא אינה מתאימה ללימודים אקדמיים. בדו"ח אבחון תעסוקתי מיום 11.4.10 נקבע כי התובעת אינה מתאימה ללימודי מכינה ולכיוון לימוד אקדמי ובמצבה כיום היא מתאימה להשמה שיקומית. המלצות האבחון היו, בין היתר, כי התובעת מתאימה להכשרה מקצועית בעלת אופי מעשי ולעבודה שאין בה ריבוי ממשקים בין אישיים, כגון: קורס טכנאי יצור באלקטרוניקה, קורס צורפות - הומלץ על שילוב במסגרת תומכת. ד. התובעת ביקשה שיקום מקצועי אקדמי, אשר יכיר בלימודיה במכינה כחלק מתוכנית שיקום וכפועל יוצא - יממן את לימודיה. משהבקשה סורבה, היא הגישה תביעה לבית דין זה כנגד החלטת פקיד השיקום אשר הציע לצרפה לקורס צורפות. התביעה אשר התנהלה בפני כב' השופט חיים ארמון בתיק ב"ל 48130-07-10 הגיעה לסיומה עם מתן פסק דין מיום 11.1.11 (להלן:"פסק הדין"). פסק הדין אימץ את הסכמת הצדדים לפיה עניינה של התובעת יוחזר לפקיד השיקום, לבדיקה מחודשת שתביא בחשבון שני עניינים: קבלת ציונים במבחני בגרות, וטענות התובעת לגבי התנהלותה בקורס הצורפות. עוד הוסכם כי לאחר שפקיד השיקום יקבל את הציונים מהתובעת, יפנה למכללה בה היא לומדת, יקבל חוות דעת על התנהלותה בקורס הצורפות, יערוך בדיקה חדשה, ויחליט תוך חודש ימים מאז שהנתונים יומצאו לו, והכל - בתנאי שהתובעת לא תפסיק את קורס הצורפות עד למתן ההחלטה. ה. התובעת השתתפה בקורס צורפות בתקופה 3.10.10 עד 15.5.11, כך גם השתתפה בפרוייקט "מיכאל" מטעם מחלקת השיקום, בתקופה 4.7.11-1.8.11, את שניהם היא סיימה בהצלחה. ו. בזיקה לפסק הדין החליט פקיד השיקום כי אין מקום לשינוי תכנית השיקום (להלן: "החלטת הנתבע לאחר פסק הדין"). הנתבע טען כי הודעה על כך נמסרה לתובעת ולאביה בעל פה בפגישה שנערכה עימם ביום 17.4.11, ואילו התובעת טענה שלא נמסרה לה הודעה כאמור, אלא לאחר שפנתה לבית הדין בבקשה לקיים את פסק הדין אז שלחה ב"כ הנתבע הודעה לבית הדין. ז. ביום 4.3.12 הוגשה התביעה בתיק דנן, בין היתר כנגד החלטת הנתבע לאחר פסק הדין. ח. בהחלטת בית הדין מיום 11.7.12 נקבע כי ב"כ הנתבע תודיע לבית הדין האם קיימת אפשרות שהתובעת תגיש בקשה חדשה לאישור לימודים אקדמאיים במסגרת שיקום ותוזמן לאבחון חדש. ב"כ הנתבע הודיעה כי אין מניעה להגיש תביעה חדשה לשיקום מקצועי, אולם הזכאות לשיקום והכשרה מקצועית מוצתה. בכל תביעה חדשה לשיקום מקצועי נבחנת הזכאות מחדש בהקשר של היכולת, מהבחינה הרפואית, לעסוק בתחום ובמקצוע אותו רכשה התובעת. לעניין זימון התובעת לאבחון חדש, הרי שאין להתעלם מהאבחון אותו עברה וכי אבחון חדש עשוי לשפר את השגיה באופן מזערי בלבד. בתגובה להודעת ב"כ הנתבע הודיעה ב"כ התובעת כי היא עומדת על המשך ניהול ההליך וקביעת התיק להוכחות. 4. תמצית טענות התובעת א. נפלו פגמים בהחלטת הנתבע לאחר פסק הדין, החלטה שלא נמסרה לה. התובעת סיימה את בחינות הבגרות בהצלחה - דבר המעיד כי היא מסוגלת ללמוד לימודי מכינה, כך גם סיימה את הקורס צורפות תעשייתית ופרוייקט "מיכאל" בהצלחה. בנוסף, טענה התובעת כי האבחון שנערך לה נעשה תחת לחץ רב מאחר ובאותו יום נקבעה לה בחינה נוספת במכללה בה היא לומדת, וכן שנפלו אי דיוקים רבים בדו"ח האבחון. כן טענה כי נפל פגם בהחלטת פקיד השיקום שעה שקבע תוכנית שיקום ללא התייעצות עימה. המסקנה שלפיה התובעת אינה מתאימה ללימודי מכינה וללימודים אקדמיים מנוגדת למסמכים ולעובדות. ב. עם סיום קורס הצורפות פנתה התובעת למחלקת הבטחת הכנסה בנתבע על מנת להגיש תביעה להבטחת הכנסה, אולם נמסר לה בעל פה כי לאור העובדה שהיא שייכת למחלקת שיקום היא לא יכולה להגיש תביעה להבטחת הכנסה. לפיכך, התובעת פנתה למחלקת שיקום בנתבע אולם גם שם בקשתה לדמי שיקום נדחתה. בנוסף, עם סיום לימודיה בקורס צורפות השתתפה בפרוייקט "מיכאל", וגם במהלך קורס זה לא שולמו לה דמי שיקום או הבטחת הכנסה. לטענתה, היא זכאית לדמי שיקום ו/או הבטחת הכנסה בגין החודשים 5-6-7/2011 מאחר ובאותם חודשים לא הייתה לה הכנסה כלל. ג. התובעת הגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה ביום 11.8.11. ביום 4.10.11 הנתבע דחה את תביעתה משום שלא פנתה לשירות התעסוקה לקבלת עבודה כנדרש בחודשים 8-9/2011. לטענתה, בניגוד לאמור במכתב הדחייה, פנתה ללשכת התעסוקה כפי שעולה מאישור תמצית התייצבות מיום 27.10.11, אשר צורף לתביעתה, ואף התקבלה לעבודה ביום 1.9.11, כפי שעולה מתמצית הרישום. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובעת גמלת הבטחת הכנסה עבור החודשים 8-9/2011. 5. תמצית טענות הנתבע א. הנתבע ערך לתובעת תהליך שיקום מקיף, לרבות אבחון, ופעל בהתאם לתוצאותיו. הגם שתוכנית השיקום אינה לרוחה של התובעת, הרי שהחלטת הנתבע הינה סבירה לחלוטין. ב. בזמן השתתפות התובעת בקורס צורפות בתקופה שמיום 3.10.10 ועד ליום 15.5.11 היא נמצאה זכאית לתשלום דמי שיקום מאחר ולמדה מעל 20 שעות שבועיות. כל זמן שהתובעת לא הייתה בשיקום, קרי לאחר חודש 5/2011, היא אינה זכאית לדמי שיקום. התובעת כלל לא הגישה לנתבע כל תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בחודשים 5-6-7/2011, לפיכך לא נבחנה זכאותה לתשלום גמלה בחודשים אלה. התובעת לא נמצאה זכאית לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בחודשים 7-8/2010 מאחר ולא דרשה עבודה בלשכת שירות התעסוקה באופן מלא. בתקופת השתתפות התובעת בקורס "מיכאל" (חודשים 7-8/2011) התובעת אינה זכאית לתשלום דמי שיקום, מאחר ומסגרת הלימודים בקורס פחותה מ-20 שעות שבועיות. יחד עם זאת, שולמו לה דמי נסיעות במלואן על פי נוכחותה ובעלות הנמוכה ביותר בתחבורה ציבורית. ג. לא ניתן להתייחס לתביעה להבטחת הכנסה שהוגשה על ידי התובעת ביום 11.8.11, בגין החודשים 8/2011-9/2011, באשר ההחלטה בנושא זה ניתנה רק ביום 4.10.11, לאחר הגשת התביעה לבית הדין, ולכן התובעת רשאית להגיש תביעה נפרדת לבית הדין בעניין זה. למעלה מן הנדרש, הרי שהנתבע דחה את התביעה לגמלה עבור חודש 8/2011 מאחר שהתובעת לא דרשה עבודה בלשכת שירות התעסוקה. 6. ראיות שנשמעו בדיון התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. לכתב התביעה צורף דו"ח אבחון תעסוקתי מיום 11.4.10, ממרכז אזורי לאבחון הכשרה ושיקום מקצועי טבריה (נספח ה' לכתב התביעה). מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור מיום 11.8.10 של מר ראובן חריטן (להלן:"ראובן"), פקיד השיקום בסניף טבריה בנתבע, אשר טיפל בעניינה של התובעת. כמו כן, הוגשה תעודת עובד ציבור מיום 15.8.10 של מר צבי היבנר (להלן:"צבי"), מנהל תחום השיקום בסניף טבריה בנתבע, אשר ניהל שיחה עם התובעת ואביה ושימש כמנהלו ומדריכו של ראובן. כן הוגשה תעודת עובד ציבור נוספת של ראובן, מיום 2.3.11, אשר נערכה בזיקה לפסק הדין ופירטה את הסיכומים והמסקנה לאחר בדיקה מחודשת של זכאות התובעת (החלטת הנתבע לאחר פסק הדין). כך גם הוגשה תעודת עובד ציבור שלישית של ראובן, מיום 14.5.12, בה פורטו הקורסים שעברה התובעת, זכאותה לתשלום והתייחסות להחלטת הנתבע לאחר פסק הדין (תעודות עובד הציבור צורפו לכתב ההגנה). עוד הוגש מטעם הנתבע ריכוז תוצאות בחינות בגרות של התובעת, מסמכי הערכה וסיכום של המרכז האזורי לאבחון הכשרה ושיקום מקצועי: הערכת תפקוד והתקדמות משתקם מיום 21.11.10, סיכום ישיבת הערכה מיום 28.11.10, סיכום ישיבת הערכה מיום 17.1.11, הערכת תפקוד והתקדמות משתקם מיום 18.1.11, סיכום ישיבת ההערכה השמה מיום 29.3.11, הערכת תפקוד והתקדמות משתקם מיום 27.4.11. התובעת, ראובן וצבי נחקרו בבית הדין. 7. המחלוקת הדורשת הכרעה בתיק בהחלטת בית הדין מיום 11.7.12, לאור הבהרת ב"כ התובעת, נקבע כי התביעה מתייחסת לשתי עילות שונות: א. החלטת הנתבע לפיה לא אושרו לימודים אקדמאיים לתובעת במסגרת שיקום. ב. תביעה להבטחת הכנסה בגין התקופה שמחודש 5/2011 ועד 8/2011, תקופה שבגינה לא הוגשה תביעה פורמאלית להבטחת הכנסה לנתבע. 8. האם נפלו פגמים בהחלטת הנתבע לאחר פסק הדין הלכה פסוקה היא, כי שעה שבית הדין בוחן את פעילותה של רשות מנהלית, עומד לנגד עיניו הכלל לפיו חזקה על הרשות כי היא פועלת כדין. בית הדין אינו מתערב בהחלטתה של רשות הפועלת בתחום ולמטרה שהוגדרו לה על-פי דין אלא אם כן לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלוונטיים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלוונטיים. בנוסף, אין בית הדין מתערב בשיקולי הרשות והוא אינו ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות אשר הוענקו לה על-פי דין. נאמר בע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו - צויזנר (פד"ע לו 438): "כלל הוא, כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות". פסק הדין קבע כי עניינה של התובעת יוחזר לפקיד השיקום, לבדיקה מחודשת, אשר תביא בחשבון את ציוני התובעת במבחני הבגרות ואת טענותיה לגבי התנהלותה בקורס הצורפות. עוד נקבע כי לאחר שפקיד השיקום יקבל את ציוני הבגרויות מהתובעת, יפנה למכללה בה היא לומדת ויקבל חוות דעת על התנהלותה בקורס הצורפות. מתעודת עובד הציבור של צבי, מיום 15.8.10, שנערכה טרם מתן פסק הדין, ניתן ללמוד על ההליך הכללי של בניית תוכנית שיקום וכיצד נעשה בעניינה של התובעת. צבי הסביר את ההתנהלות בעניינה של התובעת כמו גם את הבסיס להחלטה בעניינה, שהסתמכה על הרקע שלה ועל האבחון שהינו חד משמעי, ובדיעבד, גם על שנת הלימודים במכינה שסיימה ללא הצלחה. צבי ציין כי כל החלטה בעניינה של התובעת נדונה בהרחבה בצוות שיקום ובשיחות הדרכה וקיבלה את אישורו לאחר דיון והתלבטות. חלק מהנושאים אף לובנו עם סגנית מנהל אגף השיקום במשרד הראשי. עוד הוסיף צבי שעם כל ההבנה לרצונה של התובעת הוא אינו יכול לאשר תוכנית שהיא מעבר ליכולותיה. לגישתו, המדובר בהחלטה עניינית המסתמכת על הפעלת שיקול דעת מקצועי. צבי העיד כי לצורך בחינת מסוגלותו של אדם להיכנס לתהליך לימודי יש לאסוף אינפורמציה, לבדוק את העבר התעסוקתי, לבדוק את הלימודים שלו, השכלתו, מצבו המשפחתי וכל הנושאים שרלוונטיים לנושא התעסוקה. צבי ציין שישנם מצבים שכבר בשלב זה מתקבלת החלטה ויש מצבים בהם ישנה התלבטות ואז מבקשים לקיים אבחון תעסוקתי אשר מסייע לקבל החלטה לגבי הזכאות (ע' 13 ש' 5-11). באשר לטענת התובעת בדבר אבחון שנערך לה תחת לחץ רב מאחר ובאותו יום נקבעה לה בחינה במכללה בה למדה, צבי העיד כי הוא לא מעלה בדעתו סיטואציה בה התובעת אמרה בזמן האבחון שהיא לא יכולה לעשות דבר מסויים, ולא קבעו לה תאריך ליום אחר. בסך הכל מדובר בתהליך מרצון שאמור לאסוף את מירב המידע על מנת לנבא, ככל שניתן, סיכויי הצלחה (ע' 13 ש' 23-26). צבי נשאל: "אם למשל היה פער של חוסר שביעות וציונים ונתונים בתיק קיצוניים לכיוון אחר, אז הייתם עושים משהו?", ועל כך השיב: "לצערי לא היו. היה לנו אבחון של ניצן, גוף חיצוני, אבחון שאנו קיבלנו, יש עוד אבחון אחר, יש את האבחון שלנו ותוצאות של המכינה, לא נראה לנו שטעינו, שלא הייתה פה הלימה. אבחון אחרי אבחון זה פחות או יותר, אותן מסקנות ואותן השלכות" (ע' 13 ש' 27-31). באשר לסיכוי של הצלחת התובעת בלימודים אקדמיים בכפוף להארכת משך הלימודים נשאל צבי: "אני מתייחסת לתעודת עובד ציבור שלך, אתה טענת בכללי על האבחון של ניצן, אם אומר לך שבאבחון של ניצן שם מומלץ כי היא תיוועץ במכללה, אמרו לה שהיא תצליח אבל בהרבה יותר זמן כי יש לה הפרעת קשב וריכוז?" צבי השיב: "אם זה היה 4 שנים במקום 3, לא היינו מהססים לשנייה, כי זאת הנורמה מבחינתנו לאפשר לליקוי למידה ולהפרעות קשב את הארכה וזה בסמכותי, לא צריך להתייעץ עם המשרד הראשי, אנו מקבלים תוכניות של סטודנטים עם הפרעות קשב והפרעות למידה שפרוסות ל-4 שנים, אין פה אלמנט של חסכנות שאנו מוכנים או לא, כאשר סטודנטים רגילים מסיימים בשלוש שנים" (ע' 14 ש' 6-12). באשר לרצונה של התובעת, צבי העיד כי "המוטיבציה והרצון הם נהדרים וחשובים, אבל כשרק הם קיימים ואין משהו אחר, שום דבר לא קורה" (ע' 15 ש' 15-16). מתעודות עובד הציבור של ראובן עולה כי בין ראובן לתובעת התנהלו מספר שיחות, חלקן בנוכחות אביה, בהן דנו בקשיי התובעת בתחומים רבים. כפי שצויין בתעודות עובד הציבור של ראובן מ- 2.3.11 ו-14.5.12, על פי פסק הדין ועל מנת לבצע בדיקה מחודשת, נלקחו בחשבון תוצאות מבחני הבגרות וטענות התובעת לגבי התנהלותה בקורס הצורפות. ראובן ציין כי ציוני מבחני הבגרות הנמוכים שהתקבלו משקפים את יכולותיה של התובעת ומאשרים את הערכת האבחון שעברה (ספרות - 60, מתמטיקה - 28, אנגלית - 42, ובהיסטוריה נבחנה חלקית בלבד). לאור האבחון התובעת הופנתה לקורס צורפות שהולם את יכולותיה הרפואיים, ההשכלתיים והתעסוקתיים. ראובן הסתמך בהחלטתו על התנהלות התובעת בקורס הצורפות (סיכום ישיבת ההערכה השמה של המרכז האזורי לאבחון הכשרה ושיקום מקצועי מיום 29.3.11) לפיה התובעת גילתה בקורס הרגלי עבודה טובים מאוד, הגיעה ברצף ובזמן, חברותית, תורמת, פעילה ויוזמת. טענה שהיא מאוד מרוצה כשהיא מסיימת עבודה, ואף מכרה חלק מהתכשיטים לחברותיה - דבר שגרם לה סיפוק רב. יחד עם זאת, קצב ההתקדמות בקורס היה איטי והיא נזקקה לליווי ותמיכה מקצועיים בכדי להתקדם. לאור האמור, ראובן הגיע למסקנה שאין מקום לשינוי תוכנית השיקום שנקבעה לה (החלטת הנתבע לאחר פסק הדין). ראובן העיד באשר להחלטתו לאחר פסק הדין כי "בית המשפט אמר לתת את שיקול דעתי, לקחתי את הנתונים, ציוני הבגרות היו ברורים שחור על גבי לבן, הלימודים במכללה היו בסדר, היא חזרה אחורה על הלימודים האקדמאיים שלא היו אקטואליים" (ע' 19 ש' 10-12). באשר לאופן בו נמסרה לתובעת ההחלטה שלאחר פסק הדין, ראובן העיד כי "יכול להיות שנתתי לה בכתב או בעל פה" (ע' 19 ש' 2). לאחר מכן, בחקירה החוזרת, נשאל בקשר לרישומים המופיעים בתיק הנתבע, מיום 17.4.11, בו התקיימה ישיבה במשרדו והודיע לתובעת בדבר ההחלטה. ראובן הקריא את הרישום, ובסיכום השיחה נכתב כך: "בשיחה נכח גם האבא שמציין שהיא נהנתה בקורס אבל זה לא מעשי בשבילה, נעמה עצמה כועסת רוצה לחזור ללימודים, הסברתי לה על הבית משפט, על התהליך והתשובה שלנו, סיכמתי שאני אגיע למגדל העמק לסיכום מסודר על סוף הקורס ונבדוק את נושא הסטאג'" (ע' 19 ש' 21-24). ראובן נשאל בחקירתו האם הבטיח לתובעת שאם תשתתף בפרוייקט "מיכאל" היא תהא זכאית ללימודים אקדמאיים כטענתה, ועל כך השיב כי לא היו דברים מעולם וכי מיום האבחון הוגדר בבירור שלימודים אקדמאיים לא היו על הפרק (ע' 17 ש' 25-29). לסיכום לא הוכח כלל על ידי התובעת כי קיים פגם מהותי בהחלטת הנתבע לאחר פסק הדין, ושהנתבע פעל תוך שיקולים זרים ו/או בחוסר סבירות קיצונית. להיפך, התרשמנו שפקיד השיקום שקל את החלטתו באופן ענייני, בתום לב ובסבירות תוך יישום מלא של פסק הדין. יתרה מכך, אנו סבורים שהנתבע פעל ככל שניתן על מנת לסייע בידי התובעת, תוך בחינה של מכלול הנתונים, לרבות אבחונים, תוצאות מבחני בגרות, השתלבותה בקורס הצורפות, עברה התעסוקתי ויכולותיה. בנוסף, עניינה של התובעת טופל תוך שמירה על קשר רציף עימה, לרבות פגישות שנערכו איתה בנוכחות אביה, התייחסות לרצונותיה ונסיון הנתבע להסביר לתובעת ולאביה את מכלול השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה בגין עילה זו. 9. התביעה להבטחת הכנסה בגין התקופה שמחודש 5/2011 ועד לחודש 8/2011 אין מחלוקת שהתובעת לא הגישה תביעה פורמאלית להבטחת הכנסה לנתבע עד ליום 11.8.11. התובעת טענה כי נמנע ממנה להגיש תביעה להבטחת הכנסה. התובעת העידה שעל מנת לקבל גמלה פנתה למחלקת הבטחת הכנסה בנתבע, ופקידי המחלקה הפנו אותה למחלקת השיקום, שם הפנו אותה שוב למחלקת הבטחת הכנסה (ע' 11 ש' 5-6). כשנשאלה לשמות הפקידים עימם דיברה במחלקת הבטחת הכנסה השיבה שהיא לא מכירה שמות (ע' 12 ש' 8-9). כשהתובעת נשאלה אם התייצבה בתקופה זו בשירות התעסוקה, דבר המהווה תנאי הכרחי על מנת לקבל גמלת הבטחת הכנסה, השיבה "לא זוכרת. לא נראה לי" (ע' 12 ש' 10-11). כשנשאלה מדוע לא הלכה לחתום בינתיים בלשכת שירות התעסוקה השיבה כך: "לא ידעתי, אין לי טפסים, מבחינת טפסים ורק אחר כך כשהכל מסודר אני יודעת שאני הולכת לחתום, אני לא חותמת על דעת עצמי סתם כך, ואם אני שייכת לשיקום מה עשיתי בזה?" (ע' 12 ש' 12-14). התובעת העידה שלא חתמה בינתיים בלשכת שירות התעסוקה כי חיכתה לבחינה, נותר לה עוד מבחן אחד לעבור, כאשר מבחן אחד היה ביוני והשני באוגוסט. הלימודים עצמם הסתיימו בחודש מאי (ע' 12 ש' 15-17). ראובן העיד שבקורס "מיכאל" (שהתקיים כאמור בתקופה 4.7.11-1.8.11) הוסבר למשתתפים נושא החתימות בשירות התעסוקה: "אחת השאלות שמסבירים שמי שנמצא בחתימה בשירות התעסוקה או כל דבר אחר שיעדכן את הדברים ויש לנו פרוצדורה שאנו עושים, מי שלמשל חותם בשירות התעסוקה באותו יום שצריך להיות בקורס, אנו מוציאים פנייה לשירות התעסוקה כדי לשנות את יום ההתייצבות" (ע' 17 ש' 7-10). כשראובן נשאל האם מישהו הסביר שקורס "מיכאל" לא נכלל בתהליך השיקום, השיב שזה מוסבר בשיחה הראשונית, כך גם מקבלים מכתב מסודר בו כתוב שהתובעת זכאית לנסיעות בלבד (ע' 17 ש' 11-14). בתעודת עובד הציבור מיום 14.5.12 ראובן הסביר כי מאחר ומסגרת הלימודים בקורס "מיכאל" פחותה מ-20 שעות שבועיות, אין זכאות לתשלום דמי שיקום. לאחר חודש 5/2011, ומשסיימה התובעת את קורס הצורפות, היא אינה זכאית עוד לדמי שיקום. כאמור, השתתפות בקורס "מיכאל" אינה מזכה בדמי שיקום. התובעת העידה שלא התייצבה בלשכת שירות התעסוקה, ולפיכך, היא אינה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה בהתאם לסעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980, שזו לשונה: "תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים זכאי לגמלה, בכפוף להוראות חוק זה, כל עוד מתקיים בו אחד מתנאים אלה: ... (2) הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לעניין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לעניין פסקה זו, "עבודה מתאימה" - כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, השתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה - הכשרה)". בנוסף, כאמור, התובעת לא הגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, אלא ביום 11.8.11. לא הוכח כי היעדר ההתייצבות בלשכת התעסוקה והעובדה שלא הוגשה תביעה לגמלה נבעו מהפנייה של התובעת למחלקות שונות בנתבע או מהמתנה למסמך ספציפי כלשהו. התובעת לא הוכיחה את טענתה שלא ניתן לה להגיש תביעה להבטחת הכנסה, או להתייצב בלשכת שירות התעסוקה, עקב חוסר מסמך ממחלקת השיקום על כך שהיא לא מקבלת דמי שיקום. ראובן העיד שלא הייתה כל מניעה להנפיק תזכיר פנימי אם הוא היה מתבקש (ע' 17 ש' 19-22). אף אם הייתה הטעיה כלשהי של התובעת על ידי פקיד שיקום (או פקיד הבטחת הכנסה) - מה שלא הוכח - אין בכך כדי להקנות לתובעת זכות על פי חוק לגמלה. לאור האמור, אנו דוחים את התביעה לגמלת הבטחת הכנסה עבור התקופה 5/2011 ועד 8/2011. 10. סיכום: לאור האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה על כל רכיביה. בהתחשב כי מדובר בתביעה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 11. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. שיקום מקצועימימוןביטוח לאומי