מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עתירה נגד קידום תכנית מתאר: 1. העתירה שבפני נוגעת לתוקפה של תוכנית המתאר ג/9426, תוכנית מפורטת "מגדל-ציפוף שיכון עמידר א'" ותוקפו של הסכם פשרה שהושג בין הצדדים במסגרת הליך משפטי קודם וקיבל תוקף של פסק דין. 2. העותרת, המועצה המקומית מגדל, מבקשת לקבוע כי תוכנית ג/9426 (להלן: "התוכנית"), קודמה על ידי משיב מס' 3, (להלן: "מר עמרוסי"), בעת שזה שימש כראש המועצה מגדל, ובאמצעותה זכה להגדלת שטחי מקרקעין שבבעלותו והשתלט על שטחי ציבור, על חשבונם של בעלי מקרקעין אחרים ותוך הפרת חובות הנאמנות. 3. מעורבותו של מר עמרוסי נודעה לעותרת, לטענתה, רק לאחר שנחתם הסכם הפשרה בעת"מ 1120/04 (להלן: "הסכם הפשרה") ויש להיעתר לבקשתה לבטלו, מאחר והושג בחוסר תום לב ו/או על רקע אי גילוי של פרט מהותי. הרקע: 4. תוכנית ג/9426 פורסמה למתן תוקף ביום 10/05/98 והיא מהווה שינוי למספר תוכניות מפורטות החלות במקרקעין הכלולים בגבולותיה. השינוי שבגינו הוגשה העתירה מתייחס למיקומו ולרוחבו של כביש הגובל בחלקות, שחלקן מצוי בבעלות המשיבים 5-8 (להלן: "משפחת דהן") והגובל גם, לפי הנטען במקרקעין המצויים בבעלות המשיבים 10,9,3 (להלן: "משפחת עמרוסי"). 5. ביום 24/07/99 אושרה תרש"צ (תוכנית רישום שיכונים ציבוריים) מס' 1/65/1 (להלן:"התרש"צ"), אשר חלה על המקרקעין הרלבנטיים. 6. בשנת 2004 הגישו המועצה והמשיבים בני משפחת דהן עתירה מנהלית -עת"מ 1120/04 כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "גליל מזרחי" ומר עמרוסי (אשר כבר לא כיהן באותה עת כראש המועצה). כבר בעתירה זו קבלו העותרת ומשפחת דהן על העוול שנגרם להם כתוצאה מאישור התוכנית, שהביאה להסטת הדרך ולהצרתה, תוך הגדלת שטחי מגרשיו של מר עמרוסי על חשבון הציבור ועל חשבון העותרים שם. במסגרת אותה עתירה נתבקש בית המשפט להורות על ביטול או שינוי היתר הבנייה שניתן למר עמרוסי ביחס למגרשים 86+87 בחלקה 93 גוש 15524, היתר שהוצא, לפי הנטען, לאחר שהעותרת הגישה תב"ע נקודתית לתיקון המצב התכנוני של הדרך ובטרם זו נדונה. העותרת טענה כי הגישה עוד ביום 05/05/04 תב"ע נקודתית ג/14740 (להלן: "התוכנית הנקודתית"), שמטרתה התאמת הדרך למצב הקיים, בניסיון לתקן את העוול שנוצר ואת הפגיעה בתושבי מגדל, עקב אישור התוכנית. 7. ביום 06/12/04 (בעוד העתירה הנ"ל תלויה ועומדת), נתקבלה החלטה בוועדת המשנה לתוכניות מפורטות של הוועדה המחוזית שעיקריה כדלקמן: א. המצב הסטטוטורי המאושר במסגרת תוכנית ג/9426 איננו מתאים לחלוקה הרשומה לפי התרש"צ ונדרש תיקונו בתוכנית בניין עיר נוספת. ב. המצב המאושר הסטטוטורי איננו עונה לדרישות תחבורתיות, כיוון שיצר דרך דו סטרית ברוחב 6 מ' ללא מוצא, גם זאת יש לתקן בתוכנית בניין עיר נוספת. ג. לאור האמור, יש מקום לדון בתוכנית ג/14740 לאחר שתתוקן בהתאם הנחיות משרד התחבורה כדרך חד סטרית ובהתאמה מלאה לתרש"צ. ד. ההחלטה על הפיכת הדרך לחד סטרית נובעת לא רק מהצורך להתאימה לרוחב המאושר, אלא גם בהתחשב בכל מערך הכניסה ליישוב. ה. תוכנית הסדרי התנועה והחניה תהא חלק בלתי נפרד מהתוכנית המפורטת החדשה ועל פיה יינתנו היתרי בנייה למגרשים הנמצאים לאורך הדרך. 8. בעקבות החלטה זו הגיעו הצדדים לידי הסכמה, שהוגשה לבית המשפט כהסכם פשרה, לאישורו. מר עמרוסי התחייב במסגרת ההסכם לשאת במלוא העלויות הרלבנטיות, באם יידרש לערוך שינויים והתאמות במגרשיו, כתוצאה מהסדרי התנועה והחניה החדשים, בכפוף לכך שתוכנית מפורטת שתוגש תהא בהתאמה מלאה לתרש"צ המאושר. העותרת אישרה בהסכם הפשרה כי היתר הבנייה שניתן למר עמרוסי הוא בהתאם לתרש"צ. 9. להסכם הפשרה ניתן, על פי הסכמת הצדדים, תוקף של פסק דין. 10. הפרשה הובאה שוב בפני בית המשפט במסגרת עת"מ 1200/07, בה עתרו המשיבים 7-4 (משפחת דהן) נגד המועצה המקומית, ועדות התכנון, מר עמרוסי ומנהל מקרקעי ישראל, במטרה לאכוף עליהם לקדם את התוכנית הנקודתית או לפעול לשינוי התוכנית ג/9426 כך שתוואי הדרך תותאם למצב הקיים. העתירה נמחקה, על פי בקשת העותרים שם, לאחר שב"כ המועצה הצהיר, כי התוכנית המתקנת ג/14740 תוגש בהקדם, ככל שהדבר יתאפשר מבחינה תקציבית, והבהיר כי התוכנית לא קודמה אך בשל קשיים תקציביים, שלא איפשרו מימון שכרו של האדריכל. 11. משמע, ביום 13/12/07, בעת שהצהיר ב"כ העותרת כי בכוונתה להמשיך ולקדם את אישור התוכנית הנקודתית, לא הועלתה מטעם העותרת כל הסתייגות כלפי הסכם הפשרה והפיתרון התכנוני הכלול בו. ממילא מובן כי משפחת דהן, חרף השגותיה לגבי תיקון תוכנית ג/9426 עמדה מאחורי הסכם הפשרה ודרשה לאוכפו כאמצעי לפתרון הבעיות התכנוניות הנוגעות לכביש מס' 9, המדובר. נימוקי העתירה 12. בעתירה הנוכחית, כמו בקודמותיה, מתבקש בית המשפט ליתן לעותרים סעד על סמך טענות למעורבותו הפסולה של מר עמרוסי בקידום התוכנית, בעת שהיה ראש המועצה, מן הנימוק שפעל לאישור התוכנית תוך הפרת אמונים, ניגוד עניינים וניצול מעמדו לשם השגת רווחים אישיים. 13. בכתב העתירה המתוקן מבקשת העותרת להורות לוועדה המחוזית לתכנון ולבניה לבטל ו/או לשנות את תוכנית ג/9426 ולהחזיר את המצב לקדמותו וכן להורות על ביטול הסכם הפשרה, במסגרתו התחייבה המועצה לקדם את התוכנית הנקודתית תוך התאמת המצב בשטח לתרש"צ - "הסכמה אשר הסתברה כבלתי אפשרית לביצוע". 14. בנימוקיה מדוע יש לבטל את הסכם הפשרה, טוענת העותרת כי מעורבותו של מר עמרוסי, כמתואר בעתירה, נתגלתה רק לאחר הסכם הפשרה שביטולו מתבקש. עוד נטען, כי מטרת הגשתה של העתירה הקודמת הייתה להביא לשינוי המצב הקיים והעותרת לא העלתה על דעתה כי דרישתו של עמרוסי שהתוכנית המתקנת תוגש בכפוף לתרש"צ מרוקנת מתוכן כל שינוי אפשרי או מתבקש. 15. לעמדת העותרת, הסכם הפשרה הושג בדרך של חוסר תום לב ועל רקע אי גילוי פרט מהותי ויש להורות על ביטולו. עוד נטען כי מתקיימים בענייננו שני טעמים המצדיקים על פי ההלכה הפסוקה ביטולו של פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, שינוי נסיבות מהותי וחוסר תום לב מצד המשיב מס' 3. עמדת המשיבים: 16. המשיבה מס' 1, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, הבהירה כי המשיבה העיקרית לעתירה היא הוועדה המחוזית, שכן תוכנית ג/9426 הינה בסמכות הוועדה המחוזית ויוזמה הוא מנהל מקרקעי ישראל. לגופו של עניין, העלתה הוועדה המקומית טענות של שיהוי והתיישנות. בנוסף, נטען כי התוכנית משתרעת על 280 דונם, מתייחסת להוספת 311 יחידות דיור, היא אושרה עוד בשנת 1998 ויש להניח כי חלק ממנה כבר מומש, כך שהסעד המבוקש יגרור אחריו תשלומי עתק כפיצוי לנפגעים מביטול התוכנית. הוועדה מוסיפה, כי הסכם הפשרה נחתם לאחר שמר עמרוסי חדל להיות ראש המועצה, לא הייתה מעורבות שלו בהשגת ההסכם ולא הייתה מניעה כי המועצה תבדוק את הפרטים. עוד מפנה הוועדה לכך שהצורך להתאים את התוכנית לתרש"צ עלה בהחלטת הוועדה המחוזית מיום 01/12/04. הועדה מוסיפה וטוענת כי העותרת גם איננה מבארת מדוע הסכם הפשרה הוא בלתי ניתן לביצוע, כטענתה, ומהו השינוי בנסיבות, המצדיק ביטול הסכם הפשרה. מעבר לכך, לטענת המשיבה מס' 1, הוועדה המחוזית איננה כבולה בהחלטתה מיום 01/12/04 ואם תוגש תוכנית תיקון נקודתית, תוך התאמה לתרש"צ, כפי שהתחייבה העותרת לעשות, תשקול הוועדה את כל השיקולים הרלבנטיים במטרה לערוך איזון ראוי. 17. הוועדה המחוזית ומנהל מקרקעי ישראל מצטרפים לטיעוני הוועדה המקומית ומוסיפים, כי העותרת הסכימה למעשה בעבר שהדרך לשינוי התוכנית היא באמצעות תוכנית נקודתית ולא באמצעות הגשת עתירה. לגופו של עניין, נטען כי יזם התוכנית הוא מנהל מקרקעי ישראל ולא מר עמרוסי. מר עמרוסי השתתף בדיוני הוועדה בכובעו כראש המועצה המקומית מגדל. הטענה כי התוכנית פוגעת במשיבים 8-5 (משפחת דהן) לא פורטה כדבעי ולא הוכחה. באשר לרוחב הכביש, בהתחשב בכך שחלפו כ-12 שנה מאז אושרה התוכנית והיו מי שהסתמכו עליה, לרבות מנהל מקרקעי ישראל, הדרך הנכונה לבחון אפשרות של שינוי רוחב הכביש היא באמצעות הגשת תוכנית, אשר תיבחן על ידי הגורמים המקצועיים, תוך בחינת פתרונות הולמים, בהתחשב במצב בשטח. הוועדה המחוזית ומנהל מקרקעי ישראל הדגישו את השיהוי הניכר בהגשת העתירה, הנזק הראייתי שנגרם כתוצאה מן השיהוי, עיקרון ההסתמכות והעדר הסבר מניח את הדעת לשיהוי. המשיבים הוסיפו כי הטענה שהדרך הוסטה לעבר מגרשי משפחת דהן כך ששטחם הוקטן עקב אישור התוכנית, נבדקה ונמצא כי איננה נכונה. 18. המשיבים 3, 9 ו-10 (משפחת עמרוסי) מבקשים לדחות את העתירה. אף הם טוענים לשיהוי ניכר בהגשתה. משיב מס' 3 כופר בכל הטענות שהועלו כלפיו אישית באשר למעורבותו בקידום התוכנית. לטענתו, פעל כראש מועצה באופן חוקי ורגיל. עוד טוענים המשיבים כי בעת שאושרה התוכנית, בשנת 1998 היה למר ישראל עמרוסי מגרש אחד בלבד (מס' 96), אשר לא גבל כלל בכביש או במגרשיהם של משפחת דהן. התוכנית עצמה מתייחסת לשטח של 280 דונם. לטענת המשיבים 9,3 ו-10, מגרשיהם של בני משפחת דהן לא רק שלא נפגעו עם אישור התוכנית, אלא להיפך. בכתב התשובה פירטו המשיבים את שטחי המגרשים שבבעלות משפחת דהן, טרם התיקון ולאחריו, על מנת להראות ששטחם גדל ולא נגרמה להם כל פגיעה. משיבה מס' 9, בתו של מר עמרוסי, טוענת כי איננה חוכרת של שום חלק מן המקרקעין. משיב מס' 10, בנו של מר עמרוסי, טוען כי הוא חוכר של מגרש שהוקצה לו בשנת 2004, קרי, 7 שנים לאחר שהתוכנית אושרה. המשיבים מפרטים בכתב התשובה את הנימוקים התכנוניים, שהביאו לטענתם, להצרת רוחב הדרך במסגרת התוכנית, לרבות העובדה שנבנו בתים שלא בתוואי הדרך המתוכננת (כולל בתים של משפחת דהן). התרש"צ, כך נטען, נועד לתקן את המצב שבו ביתו של משיב מס' 6 נבנה באופן בלתי חוקי בחריגה מגבולות המגרש על תוואי הדרך, וזאת כדי למנוע הריסתו. המשיבים מוסיפים כי העותרת והמשיבים בני משפחת דהן היו מיוצגים בעת שנחתם הסכם הפשרה על ידי עורכי הדין וזה נחתם בנוכחותם, כשהוראותיו הותאמו לדרישות וועדת התכנון. 19. עמדתם של המשיבים 5 - 8 לא הייתה עקבית. בכתב ההגנה שהגישו כנגד כתב הטענות המקורי (שהוגש כתביעה אזרחית), קבלו כנגד העותרת על כך שהיא מבזה את הסכם הפשרה ואיננה פועלת לקיומו, למרות התחייבותה לעשות כן במסגרת העתירה שהגישו בשנת 2007. לגופו של עניין, טענו המשיבים כי התנהגותו של מר עמרוסי הייתה ידועה לעותרת כבר מזמן והגשת התובענה הינה מיותרת, איננה ברורה ומעוררת תמיהה. לאחר שההליך הועבר לבית המשפט לעניינים מנהליים והוגשה עתירה מתוקנת, הוגש כתב תשובה במסגרתו ברכו המשיבים 5 - 8 על השינוי שחל בעמדת העותרת ועל החלטתה של העותרת לבטל את התוכנית ואת הסכם הפשרה. (במאמר מוסגר יאמר כי לא חל שינוי בעמדת העותרת ביחס לתוכנית, שהרי העתירה הראשונה, בה עתרו המשיבים 5 - 8 לביטול התוכנית הוגשה יחד עם המועצה). המשיבים בתשובתם הצטרפו לבקשת העותרת להורות על ביטול הסכם הפשרה, אשר לא קויים ממילא, ולהורות על בטול תוכנית ג/9426 תוך הותרת התב"ע הקודמת ג/4256. 20. במהלך הדיון שהתקיים ביום 06/07/11 הסכימו הצדדים כי במסגרת תוכנית ג/9426 שונה רוחב הכביש מ - 10 מ' ל - 6 מ', אך לא הייתה כל הסטה של הכביש, קרי, התוכנית לא גרעה משטח מגרשיהם של המשיבים בני משפחת דהן, כפי שטענו, עמדה העולה בקנה אחד עם הטיעון העקבי של וועדות התכנון. 21. במהלך הדיון ביקשה גם העותרת לצמצם את הסעד המבוקש על ידה כך שיהא מכוון לביטול נקודתי של התוכנית, בכל הנוגע לרוחב הכביש בקטע שהוצר בלבד. דיון ומסקנות 22. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו ובטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין העתירה להידחות. 23. ראשית יאמר כי בניגוד לרושם העולה מכתב העתירה המתוקן, לפיו, לכאורה, אישור התוכנית יצר עוול לציבור ולאנשים פרטיים, שמקרקעיהם גובלים בכביש, לאחר ליבון העובדות וכפי העולה מסיכומי העותרת עצמה, הפגיעה היחידה בציבור, הנובעת לכאורה מאישור תוכנית ג/9426 נעוצה ברוחב הכביש, שכן התוכנית לא הביאה להסטה של מיקומו לעבר מגרשי משפחת דהן. במישור הציבורי, יכול להתעורר גם קושי במובן זה שהנהנים מהצרת הכביש היו בעלי הזכויות במקרקעין הגובלים מצידו האחד בלבד של הכביש, (לכאורה בני משפחת עמרוסי), וטובת הנאה זו צמחה להם בעת שמר עמרוסי היה ראש המועצה. 24. עוד עולה מסיכומי העותרת, כי בניגוד לטענה לפיה עמידתו של המשיב מס' 3 על כך שהתוכנית הנקודתית תותאם לתרש"צ נעשתה בחוסר תום לב ונועדה להנציח את העוול שיצרה התוכנית, הרי התרש"צ הביא לכך שהשטח העודף (לאחר הצרת רוחב הכביש) חולק בין המגרשים משני צידי הכביש, (משפחת דהן ומשפחת עמרוסי, כך שבניגוד לתוכנית יצרה התרש"צ חלוקה הוגנת יותר של השטח בין בעלי המקרקעין הגובלים. די היה באמור, כדי להביא לדחיית העתירה, ולהלן אפרט נימוקי. הטענות כנגד אישור תוכנית ג/9426 25. עד לדיון האחרון, טענו העותרת ובני משפחת דהן כי התוכנית שינתה את רוחב הכביש, הצרה אותו לרוחב של 6 מ', וגם הביאה להסטתו, כך שמגרשי משפחת עמרוסי גדלו על חשבון הציבור ותוך פגיעה בשטח מגרשיהם של בני משפחת דהן. העילה להתערבותו של בית המשפט בשינוי זה הייתה לפי הנטען, העובדה שמי שנהנה מהשינויים הללו הוא מי שכיהן באותה עת כראש המועצה מגדל והיה מעורב באישור התוכנית. 26. מרבית הטענות שהועלו על ידי העותרת, כנגד מעורבותו הפסולה, לכאורה, של משיב מס' 3 בהליכי אישור התוכנית, (שיוזמה היה מנהל מקרקעי ישראל ולא המשיב מס' 3), עמדו בליבה של העתירה שהגישה המועצה יחד עם בני משפחת דהן עוד בשנת 2004. 27. בעת הגשת העתירה בשנת 2004, לא היה כבר מר עמרוסי ראש המועצה, (מר עמרוסי חדל לכהן כראש המועצה בשנת 2003) ולכן הטענה כי מעורבותו נודעה למועצה רק לאחר שסיים את תפקידו, איננה יכולה לעלות כנימוק להגשת ההליך הנוכחי שנים לאחר הגשת אותו הליך, מה גם שהטענות הועלו ביתר פירוט גם בעתירה שהגישו משיבים 8-5 בשנת 2007. (לעניין זה אתייחס ביתר פירוט בהמשך במסגרת טענת השיהוי). 28. עיון בעתירה 1120/04 (נספח א' לכתב ההגנה שהגישו משיבים 5 - 8) מעלה כי הטענות, הן לעניין הצרת רוחב הכביש והן לעניין הסטתו, לשם הגדלת מגרשיהם של בני משפחת עמרוסי, על חשבון הציבור ותוך פגיעה במגרשי משפחת דהן, עקב מעשיו של מר עמרוסי בהיותו ראש המועצה, עלו במפורש במסגרת אותה עתירה (ראה המבוא). טענות אלה לא נתבררו לגופן כבר אז רק משום ההסכמה שהושגה בין הצדדים, במסגרת הסכם הפשרה. לעתירה צורף אף מכתבו של ראש המועצה המקומית מגדל דאז, מר יוסי ג'ינו, המפרט כי לאחר שנכנס לתפקידו גילה את העוול שנעשה על ידי קודמו והוא פועל לתיקונו באמצעות התוכנית הנקודתית. למרות האמור, הגשת העתירה בשנת 2004 לא נועדה להביא לביטול התוכנית או לשינויה אלא לביטול היתר הבניה שניתן למר עמרוסי, על מנת שהמועצה תוכל להשלים את המהלך בו החלה ולהביא לתיקון המצב באמצעות התוכנית הנקודתית. הסכם הפשרה 29. הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים באותה עתירה, על רקע החלטת הוועדה המחוזית מיום 06/12/04, מלמד כי העותרת, כמו המשיבים 5- 8, השלימו עם העובדה שרוחב הכביש הוצר, וקיבלו גם את הפתרון התכנוני שהוצע על ידי הוועדה. פתרון זה כולל הפיכת הדרך לחד סטרית ושינויים תחבורתיים נוספים, כל זאת במטרה ליתן מענה לאינטרס הציבורי. 30. העותרת הייתה מודעת לכך שהחלטת וועדת התכנון מתייחסת לרוחב כביש של 6 מ' ולהסדרים הנובעים מהותרת המצב על כנו, כך שבמסגרת הסכם הפשרה ויתרה על כל טענה לעניין הגדלת רוחב הכביש. 31. יתירה מכך, העותרת טוענת כי ביקשה לתקן את העוול שנוצר עם אישור התוכנית באמצעות התוכנית הנקודתית, אבל לא פרטה בשום מקום אלו תיקונים והתאמות ביקשה לערוך במסגרת התוכנית הנקודתית. עד לרגע זה לא ברור מה היו תנאיה של תוכנית זו שהונחה בפני הוועדה, ומתוך החלטת הוועדה מיום 06/12/04, לא ניתן להסיק כי עמדה על הפרק בקשה לשנות את רוחב הכביש, שכן הועדה כלל לא דנה באופציה כזו. 32 הפתרון התכנוני שהותווה בהחלטת הוועדה המחוזית, שהיה מקובל על כל הצדדים, מבקש להותיר את רוחב הכביש (6 מ'), כפי שנקבע בתוכנית, תוך התאמת התוכנית לתרש"צ. ברור מהחלטה זו וגם אין חולק בין הצדדים, כי אין התאמה מלאה בין הוראות התוכנית להוראות התרש"צ. הטענה בנוגע לחוסר ההתאמה בין התוכניות הועלתה בכתבי הטענות באופן כוללני ולקוני, מבלי שהעותרת או המשיבים נתנו הסבר לאי ההתאמה. רק במהלך הדיון שהתקיים ביום 06/07/11 (ובעקבות כך גם בסיכומי העותרת), הוברר כי התרש"צ מחלק שווה בשווה את השטח העודף, שנתקבל עם הצרת רוחב הכביש, בין המקרקעין הגובלים משני צידי הכביש. אם כך, הרי הוראות התרש"צ באו להיטיב עם המשיבים בני משפחת דהן ולא להיפך. 33. טענת העותרת בסיכומיה (מבלי שהובאה לכך כל ראיה), כי להצרת הדרך לא היו כל טעמים תכנוניים, וכביכול, הנימוק היחיד להצרתה הוא הרווח שצמח למשיב מס' 3, נסתרת מהחלטת הוועדה המחוזית, הקובעת מפורשות כי ההחלטה להפוך את הדרך לחד סטרית איננה נובעת רק מן הצורך להתאימה לרוחב המאושר, אלא שקיימים גם טעמים תכנוניים הנוגעים לכל מערך הכניסה ליישוב, כפי שטען המשיב מס' 3. 34. על כל פנים, העותרת מודעת הייתה להוראות התרש"צ כאשר נתנה הסכמתה במסגרת הסכם הפשרה ואיננה יכולה להישמע היום בטענה שהדרישה להתאים את התוכנית הנקודתית להוראות התרש"צ יוצרת עוול ונכללה בהסכם רק בשל דרישתו של המשיב מס' 3, מתוך מטרה לסכל את מטרתה של התוכנית הנקודתית. גם מבחינה עובדתית אין לטענה זו כל בסיס, שכן הדרישה להתאים את התוכנית הנקודתית לתרש"צ באה מאת הוועדה המחוזית (סעיף (א)+(ג) להחלטת הוועדה). 35. כמפורט לעיל, במסגרת העתירה שהגישה משפחת דהן בשנת 2007, חזרה המועצה על הסכמתה לכך שהפתרון התכנוני יהא בהתאם להסכם הפשרה. דהיינו, אף שחלפו שנים מאז שהמשיב מס' 3 חדל לכהן כראש המועצה המקומית, והטענות בקשר למעורבותו, כביכול, באישור התוכנית, ידועות היו למועצה ואף פורטו בעתירה שהגישה משפחת דהן, מעבר להתייחסות בעתירה הראשונה, לרבות העובדה שנכח באחת מישיבות הוועדה, לא ביקשה המועצה לבטל את תוכנית המתאר או להתנער מהסכם הפשרה, שהתווה את הדרך לפתרון הבעיה. שיהוי בהגשת העתירה 36. בפני העותרת עומדים שני מחסומים דיוניים ומהותיים: ראשית, קיומו של הסכם הפשרה, שהושג במסגרת עתירה קודמת וקיבל תוקף של פסק דין, אותו מבקשת היא לבטל. אם תעבור מחסום זה, עליה לשכנע כי נפל פגם באישור התוכנית, המצדיק ביטולה המלא או החלקי. בטרם תידונה סוגיות אלה, ושלא במנותק מהן, יש לבחון את טענת השיהוי שהועלתה כנגד העתירה, הן ביחס למועד אישור התוכנית והן ביחס לאישור הסכם הפשרה. 37. למעשה, אין בעותרת חולקת על כך שהעתירה הוגשה בשיהוי ניכר. לכך יש להוסיף כי לא הובא נימוק משביע רצון להגשתה בשיהוי זה, אלא שהעותרת סבורה כי אי החוקיות שדבקה בתוכנית והפגיעה באינטרס הציבורי מטים את הכף לטובתה וצריכים להביא למסקנה שאין לדחות את העתירה רק בשל השיהוי בהגשתה. 38. בסיכומיה חוזרת העותרת וטוענת כי התוכנית הביאה להצרת הכביש תוך פגיעה בציבור והגדלה משמעותית של מקרקעיהם של משפחת עמרוסי, והואיל ושינוי זה נעשה תוך הפרת אמונים ומעורבות פסולה של המשיב מס' 3, בהיותו ראש המועצה, יש להורות על ביטולו. היקף מעורבותו של המשיב מס' 3 באישור התוכנית והשלכות התנהלותו, צריכים היו להתברר במסגרת העתירה שהגישה המועצה בשנת 2004, ומשהדבר לא נעשה, על העותרת ליתן טעם טוב לכך שהיא מבקשת כיום, שנים לאחר אישור התוכנית, אישור הסכם הפשרה והתחייבותה במסגרת עת"מ 1200/07, לברר את הסוגייה. 39. בעתירה ובסיכומי העותרת אין הסבר מניח את הדעת, כל שכן טעם רציני שיצדיק מהלך כזה. הטענה כי הדאגה לשלטון החוק צריכה לגבור על כל שיקול אחר איננה יכולה להספיק, מקום בו המועצה סברה במסגרת הסכם הפשרה כי האינטרס הציבורי יכול להסכין עם הוראות התוכנית והפתרון לקושי שנוצר הוא באמצעות התוכנית הנקודתית. לא ברור מה הביא לשינוי העמדות ומהו הנימוק המהותי המצדיק ביטולה, ולו החלקי, של התוכנית שאושרה עוד בשנת 1998, תחת הפתרון שנמצא הולם על ידי כל הצדדים בשנת 2004. 40. בסיכומיה (סעיף 29.1 בעמ' 8) טוענת העותרת, כי בעת שנחתם הסכם הפשרה לא ידעה על מעורבותו של המשיב מס' 3, מר עמרוסי, בהליכי אישור התוכנית, לרבות נוכחותו בישיבת הוועדה המחוזית שדנה בתוכנית. טענה זו לא ניתן לקבל. כבר בעתירה 1120/04 נטען לא רק כי המשיב היה מעורב באישור התוכנית, אלא יזם אותה ונקט פעולות בחוסר תום לב בעת מילוי תפקידו כדי להביא לאישורה, ואישור התוכנית גרם לעוול, אותו ביקשה המועצה לתקן באמצעות הגשת התוכנית הנקודתית. אם במסגרת עתירה זו טרם ידעה העותרת כי המשיב מס' 3 נכח באחת מישיבות הוועדה המחוזית, הרי במסגרת עת"מ 1200/07 טענו העותרים שם, בני משפחת דהן, מפורשות, כי המשיב מס' 3 נטל חלק בדיוני הוועדה וצורף לה העתק פרוטוקול הישיבה בה נכח מר עמרוסי, עליו נסמכת העותרת גם בעתירתה הנוכחית. נוכחותו של המשיב מס' 3 בדיוני הוועדה היה גלוי בפני העותרת, אם כך, עוד בטרם חזרה והתחייבה למלא אחר הסכם הפשרה. מעבר לכך, לא הייתה מניעה לגלות ולברר את כל הפרטים הרלבנטיים עוד בשנת 2004, בעת שהוגשה העתירה הראשונה ובטרם נחתם הסכם הפשרה. למעשה העותרת לא מבארת בשום מקום מדוע ראתה לנכון לייחס לנתון זה משקל מכריע בעמדתה כיום, לעומת התנהלותה בעבר, כאשר ידעה או סברה שמר עמרוסי יזם או היה מעורב באישור התוכנית ולמרות האמור, ראתה בהסכם הפשרה פתרון ראוי לקושי שנוצר. 41. מתוך טיעוני הצדדים עולה כי אם כתוצאה מאישור התוכנית נגרמה פגיעה באינטרס הציבורי, הרי היא מתמצה בהצרת רוחב הכביש. הפגיעה באינטרס הציבורי הינה לפיכך מצומצמת למדי ובוודאי איננה עולה בשיעורה על הפגיעה הצפויה לציבור מביטול התוכנית או ביטול חלקי שלה, שנים לאחר שאושרה, לאחר תקופה ארוכה בה הציבור הסתמך עליה, הוראותיה נלקחו בחשבון במסגרת התרש"צ, ולא ניתן להעריך על פי הנתונים שהובאו בפני מה תהא ההשלכה של הביטול על המצב התכנוני הכולל ועל זכויותיהם של תושבים אחרים. 42. מכל האמור, עולה כי דין העתירה להידחות ולו משום השיהוי הניכר בהגשת העתירה, והואיל והיא מהווה למעשה "מיחזור" של טענות שכבר הובאו בפני בית המשפט והוכרעו בדרך שהייתה מוסכמת על הצדדים. הפגם, או הפגיעה בשלטון החוק, לכאורה, שדבקו בתוכנית, לא נתבררו בפני בית המשפט, אף שעמדו על הפרק במסגרת שתי העתירות הקודמות, ואין בפי העותרת נימוק חדש המצדיק בירורם בשיהוי כה ניכר. מעבר לכך, ביטול התוכנית, ולו באופן חלקי, ככל שהדבר אפשרי, ראוי שיעשה תוך בחינת ההשלכות התכנוניות הכוללות, שכן על פני הדברים, הענות לבקשת העותרת עלולה להסב לציבור נזק רב יותר מהנזק שנגרם, אם נגרם, כתוצאה מהצרת רוחב הכביש. העתירה לגופה 43. דין העתירה להידחות גם לגופה. העותרת מבקשת לקבוע כי קיימות נסיבות חדשות המצדיקות ביטול הסכם הפשרה וכי ההסכם הושג עקב אי גילוי פרטים מהותיים וחוסר תום לב מצד המשיב מס' 3. אין הסבר מה הן הנסיבות החדשות וגם הטענה לחוסר תום לב מצד המשיב בהשגת ההסכם הינה חסרת בסיס. כאמור, הטענות למעורבותו של מר עמרוסי בהליכי אישור התוכנית הועלו כבר בעבר, ונוכחותו באחת מישיבות הועדה הייתה אף היא ידועה לעותרת, בעת שהתחייבה לקיים את הסכם הפשרה ולהביא את התוכנית הנקודתית לאישור. גם הטענה כי מר עמרוסי דרש שהתוכנית תותאם לתרש"צ כדי לסכל את המטרה של תיקון העוול, הובררה כלא מבוססת. 44. המסקנה היא שאין כל עילה לביטול הסכם הפשרה וכל עוד הוא עומד בתוקפו אין העותרת יכולה לטעון לביטול התוכנית או לשינויה. 45. מעבר לדרוש, והואיל וטענות העותרת לאי החוקיות שדבקה באישור התוכנית, הן העומדות בבסיס רצונה לבטל את הסכם הפשרה, אוסיף, כי גם טענות העותרת כנגד אישור התוכנית דינן להידחות. 46. ראשית, הפגם שנפל בהתנהלות המשיב מס' 3 נוגע למעורבותו, לכאורה, באישור תוכנית, שהביאה להגדלת זכויותיו במקרקעין עליהם היא חלה, במובן זה ששטחי מגרשיו, או מגרשיהם של בני משפחתו, הוגדלו על ידי הצרת רוחב הכביש. הטענות לגבי זכויות משפחת עמרוסי במקרקעין הגובלים בכביש הוכחשו, בטיעוניהם של בני משפחת עמרוסי, כפי המפורט לעיל. מטעם העותרת לא הובאה כל ראיה לכך שבמועד הרלבנטי היו בני משפחת עמרוסי בעלי זכויות במגרשים הגובלים בכביש בצידו הדרומי. 47. טענה נוספת היא, שלא היה נימוק תכנוני להצרת רוחב הכביש. לו הוכח כי מר עמרוסי או מי מבני משפחתו, נהנו מהצרת רוחב הכביש, מבלי שלשינוי זה היה טעם תכנוני כלשהוא, ובפרט שהתוכנית הטיבה עם המגרשים הגובלים בכביש מצידו האחד בלבד, הדבר היה מטיל ספק גדול באשר לכשירות הפעולה, ועל שכמו של מר עמרוסי היה מוטל הנטל לשכנע כי השינוי בתוכנית איננו פגום, פי הנטען. אלא שכפי המפורט לעיל, הטענה לזכויותיהם של בני משפחת עמרוסי במקרקעין בעת הרלוונטית כלל לא הוכחה. גם הטענה שלא היה טעם תכנוני להצרת הכביש, שהועלתה באופן כללי ובשלב מאוחר, לא הוכחה. מאידך, מהחלטת הוועדה המחוזית ניתן ללמוד דווקא, כי קיימים טעמים תכנוניים להפיכת הכביש לחד סטרי, גם ללא קשר לעובדה שרוחבו על פי התוכנית הוא 6 מ' בלבד. 48. עוד אוסיף, כי אם נכונה הטענה שהתוכנית סיפחה את כל השטח העודף למקרקעין הגובלים מדרום (משפחת עמרוסי), כיצד טוענת העותרת שההיצמדות להוראות התרש"צ (שחילקה את השטח בין הצדדים), מרוקנת מתוכן כל שינוי אפשרי או מתבקש? (סעיף 32 לעתירה המתוקנת). 49. בסיכומיהם חוזרים המשיבים, בני משפחת דהן, וטוענים כי המשיב 3 סיפח במסגרת התוכנית שטחים השייכים להם. טענה זו איננה ברורה, שכן הצדדים הסכימו שבמסגרת התוכנית לא הייתה כל הסטה של הדרך, ובסופו של דבר בעקבות הוראות התרש"צ גדלו שטחי מגרשיהם של משפחת דהן ומצבם הוטב לעומת המצב שקדם לתוכנית. (פירוט והשוואת שטחי המגרשים המצוי בכתבי טענותיהם של עמרוסי לא זכה לתגובה מפורטת חולקת מטעם משפחת דהן, וטענתם לגריעה בשטחיהם נותרה טענה כללית ובעלמא, העומדת בסתירה להסכמות שהובאו בפרוטוקול הדיון האחרון). 50. בקשתה החלופית של העותרת הינה, כי לא ייאכף עליה לקיים את הסכם הפשרה, במובן זה שייקבע כי איננה מחויבת ליזום תוכנית להסדרת הכביש בתוואי התרש"צ. במסגרת העתירה נטען כי התוכנית הנקודתית איננה ישימה ואיננה ברת ביצוע. טענה זו לא פורטה, לא הוכחה ועומדת למעשה בסתירה להתחייבותה החוזרת של המועצה, במסגרת עת"מ 1200/07 להמשיך ולקדם את התוכנית הנקודתית, המתעכבת רק בשל אילוצים כספיים. 51. בסיכומיו ניסה ב"כ העותרת להסביר מדוע קידום התוכנית הנקודתית איננו הפתרון הראוי לקשיים שנגרמו לציבור. לטענתו, החלטת הוועדה המחוזית קובעת שיש להתאים את התוכנית הנקודתית לתרש"צ, כך שלא ניתן יהא לבצע את השינוי באמצעות התוכנית הנקודתית. שנית, תיקון התוכנית על ידי הרחבת הכביש תגרור אחריה פיצויים מכוח סעיף 197 ו - 198 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. 52. כאמור לעיל, העותרת לא פרטה מה השינוי שביקשה לערוך במסגרת התוכנית הנקודתית, אולם מתוך החלטת הוועדה המחוזית ניתן ללמוד שמטרת התוכנית לא הייתה הרחבת הכביש, אלא שינוי התוואי שלו, על כל פנים, הוועדה התייחסה לרוחב הכביש הקיים, להתאמת התוואי שלו לתרש"צ ולקביעת הסדרי תנועה, שיענו על כל צרכי היישוב, תוך הותרת רוחב הכביש על כנו. דברים אלו היו ידועים לכל הצדדים בעת שנחתם הסכם הפשרה ואין בפי העותרת שום הסבר מדוע איננה פועלת להסדרת ההיבט התכנוני, על ידי קידומה של תוכנית נקודתית, בהתאם להנחיות ועדת התכנון, כפי שהתחייבה לעשות. 53. לסיכום, מדובר בהליך מיותר, שמניעיו לא הובררו, ובעיקר לא עלה בידי להבין מה מניע את העותרת לפנות לבית המשפט שנים לאחר שכל העובדות הרלבנטיות היו ברשותה, ועל בסיסן הגיעה להסדר עם הצדדים המעורבים, במטרה לברר שוב אותן סוגיות שנטענו בעבר. לא הובא גם כל הסבר מניח את הדעת לכך שהמועצה איננה פועלת בהתאם להסכם הפשרה ובהתאם להתחייבותה המאוחרת יותר, כדי להביא להסדרת המצב התכנוני באמצעות תוכנית נקודתית, בהתאם לדרישות הוועדה המחוזית. 54. מקובלת עלי עמדת המשיבות, ועדות התכנון, כי כל שינוי בתוכנית, רצוי שיעשה על דרך של הגשת תוכנית, אשר תבחן על ידי גופי התכנון, תוך התייחסות לצרכי הישוב, בפרט לאחר שחלפו שנים מאז אישור התוכנית הקיימת, ולהשלכות השינוי על היבטי התכנון הכוללים ועל זכויותיהם של בעלי מקרקעין רלוונטיים. 55. העתירה נדחית. העותרת תשלם למשיבים הוצאות כמפורט להלן: למשיבות 1,2 סך של 20,000 ₪ כל אחת, למשיבים 3,9 10, יחד ולחוד סך של 20,000 ₪, ולמשיבים 8-5 יחד ולחוד, סך של 8,000 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תוכנית בניהבניהתכנית מתאר