מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מניעת פינוי מדירה הוצאה לפועל: התובענה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה במסגרתה עותרים המבקשים להצהיר כי על המשיבה להימנע מפינויים מדירת מגוריהם ברח' יהודה המכבי 25/3 בנהריה (להלן: "הדירה" ), במסגרת תיק הוצל"פ אשר נפתח בעקבות פסק דין לפינוי מיום 14.04.03, שניתן נגד המבקשים בת"א מס' 4411/02 ( שלום עכו ), המורה למבקשים לפנות את הדירה. טיעוני המבקשים הורי המבקשת 1 ( להלן - "המבקשת" ), התגוררו בדירה מאז תחילת שנות ה - 60 ושלמו למשיבה בקביעות דמי שכירות. בשנת 1991 נפטר אבי המשפחה ובשנת 2000 נפטרה האם, כאשר המבקשים עברו להתגורר בתחילת שנת 1997 ואילך, וסעדו את האם במחלתה עד ליום מותה. לטענת המבקשת, לאחר פטירתה של האם היא פנתה למשיבה ויידעה אותה כי, בטרם נפטרה האם, פעלו המבקשת ואמה לרכישת הדירה, במסגרת מבצע לזכאים, אך האם נפטרה בטרם הושלמה המכירה. לטענת המבקשת, לאחר שהמשיבה ביקשה שהות לבדוק את הנושא, נמסר לה טלפונית על ידי מנהל עמיגור בסניף הראשי בתל אביב כי, כל הזכויות של אמה המנוחה בדירה עוברת אליה, מכח מגוריה עמה עובר לפטירתה, וכי היא רשאית לרכוש את הידרה באותם תנאים של אימה. המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק הדין אשר ניתן לפינויים, מאחר ופסק הדין ניתן בהעדרם ומבלי שהומצאו להם כתבי התביעה כדין. לטענת המבקשים, נודע להם לראשונה על הפינוי רק כאשר הגיעה לידיהם הודעת הפינוי. לטענת המבקשים, המשיבה לא טענה למעשה בית דין ואף לא בקשה לסלק את התביעה על הסף בשל כך. לפיכך, ומחמת הזהירות, טוענים המבקשים להעדר מעשה בית דין, וכפועל יוצא מכך, להעדר השתק פלוגתא ולהעדר עילה. המבקשים טוענים כי המבקשת היא "דיירת ממשיכה", לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח - 1998, וכי היא "דיירת מוגנת", בהתאם לסעיף 20 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב -1972( להלן:"החוק"). לטענת המבקשת, הוריה התגוררו בדירה ב"מועד הקובע", דהינו, לפני יום 20.08.68, בלא כל סייג חוקי או תנאי מגביל, ולפיכך, ובהתאם לסעיף 2 וסעיף 9 לחוק הנ"ל, הינם דיירים מוגנים. לפיכך, ובהתאם לסעיף 20(ב) לחוק, יש לראות במבקשת כדיירת מוגנת, משום שהתגוררה עם אמה בדירה לפחות 6 חודשים לפני פטירתה, ולא ניתן לפנותה מהדירה, אלא באחת העילות המנויות כעילות פינוי בחוק הגנת הדייר. יתרה מכך, טעונים המבקשים כי, לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולאור ההלכות הקובעות כי הזכות לכבוד כוללת את הזכות למדור מינימלי, חל על המבקשים סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, ולפיכך, לא ניתן לפנותם מהדירה מבלי שנמצא להם, עובר לכך, מקום מגורים סביר או דיור חלופי. טיעוני המשיבה המשיבה מאשרת כי בשנת 1966 נחתם הסכם שכירות בין המשיבה להורי המבקשת וכי בשנת 1999 החלה אימה של המבקשת, גב' אוחיון רחל ז"ל, לבדוק אפשרות של רכישת הדירה, אך בטרם יצאה רכישת הדירה אל הפועל, היא נפטרה, בשנת 2000, ולאחר מכן הוגשה תביעה לפינוי הדירה, וביום 12.02.02 ניתן פסק דין הצהרתי כנגד הדיירים החוזיים ז"ל, לפיו, הסכם השכירות בין הצדדים בטל והמשיבה רשאית להחזיר לידיה את החזקה בדירה. לטענת המשיבה, אשר הינה מנהלת זכויות בדירה, תביעת הפינוי הוגשה לאחר שבביקור שנערך בדירה ביום 27.08.02 התברר כי המבקשים פלשו לדירה יחד עם שני ילדיהם והחלו להתגורר בה שלא כדין. בד בבד עם ההליך המשפטי, סייעה המשיבה למבקשים בהתנהלותם מול משרד הבינוי והשיכון לשם אפשרות השלמת רכישת הדירה שאם המבקשת החלה, על ידם, אם כי וועדת אכלוס עליונה של משרד הבינוי והשיכון דחתה את הבקשה. לטענת המשיבה, המבקשים אינם "דיירים ממשיכים" ואינם זכאים לדיור ציבורי, בהתאם לתעודת זכאותם שתוקפה הסתיים ביום 27.02.12. לגישתה, טענות המבקשים בעניין דיירות מוגנת חסרות כל יסוד, מאחר וסעיף 23 לחוזה השכירות שנחתם בין המשיבה להורי המבקשת בשנת 1966, קובע מפורשות כי חוזה השכירות איננו מוגן על ידי חוק הגנת הדייר, ומצוינים בו במפורש שני התנאים הנדרשים לפי חוק הגנת הדייר, ועל כן, משהורי המבקשת, הדיירים החוזיים, לא היו דיירים מוגנים, הרי שמקל וחומר, גם המבקשים אינם כאלה. מעבר לכך, המשיבה מכחישה, כאמור, כי המבקשים התגוררו עם הדיירת החוזית, אם המבקשת, עובר לפטירתה, ולראייה, מציגה המשיבה את מכתבו של מר אפרים אוחיון, אחיה של המבקשת, מיום 10.08.00, לאחר פטירתה של האם, במסגרתו טען כי הוא מתגורר בדירה עם אימו, מאז ומעולם, ביחד עם רעייתו ובנו, וביקש להכיר בו כבעל זכויות חוזיות בדירה. יתרה מכך, מביקורי משפחה שערכו נציגי המשיבה בדירה, במהלך השנים 1992, 1995 ושנת 1997 לא מאוזכרים המבקשים כמי שהתגוררו בדירה, ובנוסף לכך, בביקור שנערך בדירה על ידי נציג המשיבה ביום 08.05.02, נמצא כי הדירה הייתה מנותקת מחשמל וממים וכך מעידים אף אישורי חברת החשמל והעירייה, ולפיכך, לא ייתכן כי המבקשים התגוררו בה, בתקופה הרלבנטית. זאת ועוד, טענת המבקשים, לפיה, לא קיבלו לידיהם כל מכתב התראה או טופס אזהרה מהלשכה להוצאה לפועל, אינה נכונה, שכן ביום 11.03.03, בטרם ניתן פסק הדין כנגד המבקשים, נשלח מכתב מאת המשיבה אל המבקשים ואל בא כוחם, במסגרתו התבקשו המבקשים להגיש כתב הגנה, ובנוסף, ביום 26.06.03 נמסרו לידי המבקשים טפסי אזהרה של לשכת ההוצאה לפועל בעכו, אשר חתומים על ידי המבקש מס' 2 . לגישתה של המשיבה, פסק הדין לפינוי המבקשים לא היה ניתן על ידי בית המשפט, אילולא הוצגו לו אישורי מסירה כדין. בנוסף, ובהתאם להלכה הפסוקה כפי שפורטה בסיכומי המשיבה, פסק הדין מיום 14.04.03, מהווה מעשה בית דין ואין באפשרות המבקשים בהליך דנן, "לחתור תחתיו" בנימוקים שונים, כאשר המדובר באותה העילה. עוד טוענת המשיבה כי, המבקשים אינם משלמים דמי שימוש ראויים עבור החזקתם בדירה וחובם, נכון לחודש אפריל 2012 , עומד על סך של 198,390 ₪. דיון והכרעה הורי המבקשת שכרו את הדירה מאת עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ, לפי הסכם שכירות שנחתם ביום 5/7/1966 ( נספח א' לתגובת המשיבה לצו הזמני ולהמרצת הפתיחה ). דמי השכירות נקבעו בסעיף 3 להסכם, ולפי סעיף 2 להסכם, תקופת השכירות הייתה לשנה אחת, החל מיום 1/6/1966 ועד ליום 30/6/1967. בצד זאת, הוסכם, בסעיף 28 (א) להסכם, כי תקופת השכירות תתחדש ותוארך מאליה עם סיומה לתקופה נוספת של שנה אחת מדי פעם, בתנאי כי סך כל התקופות לא יעלה על 3 שנים מיום תחילת תקופת השכירות הראשונה. מחלוקת הטעונה הכרעה היא, האם המדובר בשכירות מוגנת, לפי חוק הגנת הדייר ( נוסח משולב ), תשל"ב - 1972. לעניין זה רלבנטית הוראת סעיף 14 לחוק הנ"ל, הקובעת כי: " (א)... (ב) נכס בבנין או בתוספת בבנין שנמצא בידי דייר בהתשכ"ח באחת הנסיבות המנויות להלן וערב התשכ"ח לא חל חוק זה על שכירותו מפני שהנסיבה פורשה בחוזה השכירות - לא יחול חוק זה על שכירותו לאחר שתמה תקופת השכירות לפי החוזה אלא אם נקבע בחוזה השכירות שנעשה לפני התשכ"ח, או משתמע ממנו, כי חוק זה יחול עליה, ואלה הנסיבות: (1)... (2) בניית הבנין או התוספת הושלמה לאחר כ"ז באדר ב' התשי"ד ( 1 באפריל 1954 ) והנכס הושכר לראשונה אחרי ב' באדר התשט"ו ( 3 במרס 1955 ) ...". לפי סעיף 23 להסכם השכירות הנ"ל, אישרו השוכרים החוזיים, הם הורי המבקשת, כי ידוע להם כי המדובר בנכס שבנייתו הושלמה לאחר יום 1/4/1954 והושכר לראשונה לאחר יום 3/3/1955, וכי הם אינם מוגנים על ידי חוק הגנת הדייר ( סעיף 23 להסכם ). משכך, יש לקבוע כי חוק הגנת הדייר אינו חל על שכירות זו, והורי המבקשת לא היו דיירים מוגנים, ובהתאם, כך גם המבקשים, ומשכך, אני מאמץ את גרסת המשיבה, לעניין זה, כפי שתוארה בסיכומיה ( סעיפים 35-38 לסיכומים בכתב ). באשר למחלוקת בשאלה, האם המבקשת היא "דיירת ממשיכה ,, הרי שהמסגרת הנורמטיבית היא זו המעוגנת בחוק זכויות הדייר בדיור ציבורי, תשנ"ח - 1998. זכותו של "דייר ממשיך" מוסדרת בהוראת סעיף 3 לחוק, הקובעת כי: " (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין. (ב) הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא הייתה בבעלותו או בבעלות קרובו דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים ". הגדרת "זכאי" ו- "דייר ממשיך" נקבעה בהוראת סעיף 1 לחוק זה, לפיו: " זכאי - מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים ". " דייר ממשיך - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי...וכן ילדו, נכדו, הורהו, או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי ". הורי המבקשת התגוררו בדירה תקופה העולה על חמש שנים, שהרי, תקופת השכירות החלה בשנת 1966, והם המשיכו לגור בה שנים רבות, עד לפטירת אבי המבקש, ביום 18/4/1991, ואימם, ביום 21/6/2000. לכן, הורי המבקשים הינם "זכאים" לפי החוק הנ"ל. בתצהירה מיום 9/10/07 ציינה המבקשת כי היא, יחד עם בעלה ושני ילדיה, מתגוררים בדירה מאז תחילת שנת 1997 ומוסיפה כי אין בבעלותם כל דירת מגורים אחרת ( סעיף 3 לתצהיר ). לפי המבקשת, הם עברו לגור בדירה לאחר פטירת אביה, אשר נפטר בשנת 1991, וסעדו את אימה בשנותיה האחרונות עד לפטירתה, בשנת 2000, וכי הם פנו לעמיגור בבקשה לרכוש את הדירה מעמיגור, עוד לפני פטירת אימה, אך אימה נפטרה בשנת 2000, בטרם השלימו את הליך הרכישה ( סעיף 5 לתצהיר ). עוד הצהירה כי הם המשיכו לגור בדירה לאחר מות אימה, ושילמו את הוצאות המים, החשמל והארנונה, וכתובתם לפי תעודתו הזהות שלה ושל בעלה הינה כתובת הדירה ( סעיף 8 לתצהיר ). בעדותה בפניי העידה המבקשת כי לאחר שהתחתנה בשנת 1982 היא ובעלה רכשו דירה במעלות, זאת בשנת 1984, שנמכרה על ידי כונס נכסים בשנת 1999 ( עמוד 9 לפרוטוקול ישיבת יום 11/5/11 ), וכי: " ואני אומרת שנכנסתי לדירה של ההורים לאחר שאבי נפטר ולפני שאמי נפטרה... אחרי שאמי נפטרה נשארנו בדירה אני קובע והילדים, בשנת 2001 הילדה התגייסה למג"ב ובשנת 2003 התגייס גם הבן ". ( עמוד 10 שורה 4- 8 לפרוטוקול הנ"ל ). בהמשך העידה לפשר המעבר לדירת הוריה, כך: " אני עברתי לגור עם אמא שלי כדי לסעוד אותה, והסיבה השניה כי הייתי ללא דיור ". ( עמוד 11 שורה 3 לפרוטוקול הנ"ל ). עוד העידה המבקשת כי היא שילמה את חשבונות החשמל, וכי: " באופן מיידי בחודש שאמא שלי נפטרה הגיעה חברת החשמל, היו שתי שעונים וחברת החשמל החליטה שזה לא תקני והורידו את השלטר ושאסור שיהיו שני שעוני חשמל באותו בית מגורים. אנחנו חיינו על מנורה של השכן, אני יכולה להביא היום אישור של החברה. את מציגה לי אישור של חב' החשמל משנת 2002 ( נספח ז' ) שהחשמל מנותק, לא יכול להיות. זה נותק בגלל אי תקינות ". ( עמוד 10 שורות 14-18 לפרוטוקול הנ"ל ). עיינתי באישור חברת החשמל מיום 28/4/02 ( נספח ז' לתצהיר העד מטעם המשיבה, מר אבי צרונה ), ולא מצאתי בו מפריך את עדותה הנ"ל של המבקשת, שכן, המסמך הנ"ל אך מציין כי " סטאטוס מנותק", אך בצד זאת נרשם שם: " חוזה פעיל ", כשאין בו כל אינדיקציה כי הדירה לא מחוברת למונה חשמל נוסף פעיל, כך, שטענתה של המבקשת, לפיה, חברת החשמל ניתקה אך אחד משני מוני חשמל שהיו באותה תקופה, לא נסתרה. גם העובדה לפיה במסמך הנ"ל רשום שמה של אימה של המבקשת ולא שם המבקשת, אף שהמדובר באישור ממועד לאחר פטירת האם, אין בה כדי לסתור את הגרסה, לפיה, המבקשת התגוררה בדירה לפני פטירת האם ולאחריה, מבלי שזו תבקש לעדכן את פרטי הדייר, ומצאתי בהסבר של המבקשת, לפיו, לא ניתן להעביר את כל המסמכים והחובות על שמה ישירות ומייד לאחר מות אימה ( עמוד 10 שורות 19-20 לפרוטוקול הנ"ל ), סביר ולא מופרך. אותה מסקנה תקפה לגבי מד המים, כאשר המבקשת, אשר עברה לגור בדירה, יחד עם בעלה וילדיהם, לאחר פטירת אביה, גם על מנת לסעוד את אימה ולאחר מכירת הדירה שלהם במעלות, הסבירה כי היו שני מדי מים, כאשר בשנת 2001, לאחר מות אימה, נותק אחד מהם, ובכך נמצא ההסבר למסמך של העירייה, לפיו, לא הייתה צריכת מים בשנים 2001-2002, במד המים שנותק. באשר לפשר הימצאותם של שני מוני חשמל ושני מדי מים בדירה, העידה המבקשת כי: " היו שני שעוני מים ושני שעוני חשמל בגלל שהיו שתי דירות ששייכות להורים ואיחדו אותם לדירה אחת ". ( עמוד 10 שורות 24-25 לפרוטוקול ). הטענה הנ"ל, אשר מסבירה מדוע בדירה הותקנו שני מדי מים ושני מוני חשמל, לא נסתרה, ואף נתמכה בראיות אחרות, שכן, העד מטעם המשיבה, מר חיים טל, רכז שכונה אצל המשיבה, בתקופה הרלבנטית עד לשנת 1997 לערך, אישר את הטענה הנ"ל, שעה שהעיד כי: " נכון שמדובר בשתי דירות שאוחדו לאחת. ברגע שיש איחוד של דירות יש שעון מים אחד ומד חשמל אחד. הקבלנים של עמיגור עושים את האיחוד". ( עמוד 12 שורות 18-20 לפרוטוקול הנ"ל ). גרסת המבקשת נתמכת גם בעדותו של העד האחר מטעם המשיבה, מר אבי צרונה, שהעיד כי: " מדובר בשתי דירות שהפכו אותן לדירה אחת מאוחדת אבל אני לא בטח בזה. אנחנו יודעים שזה שתי דירות". ( עמוד 14 שורות 5-6 לפרוטוקול הנ"ל ). ואם לא די בכך, הרי שהעד מטעם המשיבה, מר אבי צרונה, רכז שכונה שערך ביקור בדירה, העיד כי: " לא בדקתי האם יש מים וחשמל בתוך הדירה. אני רשמתי שאין מים וחשמל על סמך האישורים של חב' החשמל והעיריה שמצורפים לתצהיר" ( עמוד 14 שורות 21-22 לפרוטוקול ). מכאן, המשיבה לא הציגה ראיה ללמד כי בשנת 2002, הוא מועד עריכת המזכר מיום 8/5/02 ( נספח ב' לתצהירו של אבי צרונה ), לא גרו שם אנשים, וכי החשמל והמים היו מנותקים, משלא נעשתה בדיקה בפועל בתוך הדירה, על מנת לבדוק האם היה שימוש בפועל בדירה והאם צרכו אז מים וחשמל, כאשר הוכח כי, במקור, דובר בשתי דירות שאוחדו, ולכן, היו גם שני מוני חשמל ושני מדי מים, ואין לשלול את האפשרות הסבירה כי נוסף למדי המים והחשמל שנותקו, היו בדירה מונה חשמל ומד מים נוספים, פעילים, ששימשו את הגרים בדירה. התרשמתי כי עדותה של המבקשת הייתה עקבית, מהימנה, ולא גילתה סתירות או תהיות של ממש. המבקש, אשר חתום על אותו תצהיר עליו חתומה המבקשת, מיום 9/10/07, העיד כי הוא לא זוכר מתי נמכרה דירתם על ידי כונס נכסים ( עמוד 11 לפרוטוקול הנ"ל ). העדה מטעם המבקשים, גב' יפה אלקובי, אחותה של המבקשת, ציינה, בתצהירה מיום 29/11/07, כי היא ביקרה את אימה ביקורים תכופים, וכי המבקשת מתגוררת בדירה מאז תחילת שנת 1997, וסעדה את אימה בשנותיה האחרונות, עד לפטירתה בשנת 2000 ( סעיפים 2-3 לתצהיר ). בעדותה בבית המשפט העידה כי לאחר פטירת אביה, בשנת 1991, גרו בדירה אימה, יחד עם אחיה יוסי ואפרים, וכי: " רבקה עברה להערכתי להתגורר בדירה בשנת 1997 עם כל המשפחה כי אמא שלי הייתה חולה. אחרי שאבי נפטר אמי לא יכלה להיות לבד, גם אפרים וקובי גרו שם באותה תקופה... אני הייתי באה לשם מידי פעם לבקר את אמא שלי והייתי בכמה מפגשים שאבי מעמיגור היה וראה אותם שם...". ( עמוד 8 לפרוטוקול הנ"ל ). בהמשך ציינה כי בשנת 1997 יוסי עזב את הדירה והמבקשת עברה לגור בדירה, עם כל המשפחה ( עמוד 9 שורות 6-7 לפרוטוקול ). עדותה של גב' יפה אלקובי תמכה בעדות המבקשת, ולא התגלו סתירות מהותיות בין שתי העדויות. לציין כי המדובר בעדה שהינה בתה של גב' רחל אוחיון ז"ל, כך, שהיא ביקרה את אימה בשנים האחרונות עד לפטירתה בשנת 2000, ולכן, היה ביכולתה, מכוח ביקוריה התכופים בדירה, לדעת מי התגורר עם אימה, בשנותיה האחרונות. העד מטעם המשיבה, מר חיים טל, ציין, בתצהירו מיום 5/5/11, כי בשנים 1979-2002 הוא שימש בתפקיד רכז שכונה בסניף של המשיבה בנהרייה, וכי ביום 19/9/1995 וביום 12/8/1997 הוא ערך ביקורים בדירה, וכי בשני ביקורים אלה ציינה גב' רחל ז"ל כי היא מתגוררת בדירה יחד עם שני בניה, אפרים ויוסף, והוא תיעד זאת בטופסי הביקורים הנ"ל ( נספחים א' ו- ב' לתצהיר ). עיון בטופסי הביקורים הנ"ל מלמד כי בדירה נמצאו מתגוררים גב' רחל ז"ל ושני בניה, אוחיון יוסף ואפרים, כפי האמור בתצהיר העד. אציין כאן כי דברי העד, כפי שציין בתצהירו וכפי שתועדו בטופסי הביקורים הנ"ל, לא סותרים את עדויות המבקשת ואחותה, גב' יפה אלקובי, שכן, שתיהן העידו כי המבקשת עברה לגור בדירה בשנת 1997, כך, שהעובדה, לפיה, בביקור בשנת 1995 לא נמצאה המבקשת גרה שם, אינה סותרת את גרסתה של המבקשת, ואין בעובדה, לפיה, בביקור מיום 12/8/1997, לא נמצאה המבקשת מתגוררת שם, כדי לסתור את הגרסה של המבקשת, לפיה, היא עברה לגור בדירה בשנה זו. בעדותו בבית המשפט העיד מר חיים טל כי הוא שימש בתפקידו הנ"ל עד אחרי שנת 1997, וכי הוא ערך אך שני הביקורים הנ"ל, בשנת 1995 ובשנת 1997 ( עמוד 12 לפרוטוקול הנ"ל ). המשיבה בחרה שלא להעיד את רכז השכונה אשר החליף את מר חיים טל בתפקידו הנ"ל בשכונה הרלבנטית, על מנת לבדוק האם הוא ערך ביקורים נוספים בדירה בשנים 1997-2000. לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לאי העדת מי מנציגי המשיבה, אשר היו מופקדים על ביצוע ביקורים, כאמור, בשנים הנ"ל, על מנת לבדוק את ממצאי הביקורים הנ"ל, כאשר היה בראיות אלה כדי לאמת או להפריך את גרסת מי מהצדדים. אי העדת עדים מהותיים אלה מחזק את ראיות המבקשים, שכן, התקופה הרלבנטית למחלוקת שבין הצדדים הינה בין השנים 1997-2000, ומר חיים טל העיד כי הוא ערך אך ביקור אחד בתקופה זו, בשנת 1997. העד מטעם המשיבה, מר אבי צרונה, ציין, בתצהירו מיום 5/5/11, כי הוא שימש בתפקיד רכז שכונה בסניף של המשיבה בנהרייה, וכי ביום 8/12/1992 הוא ערך ביקור בדירה ומצא כי מתגוררים בה גב' רחל ז"ל ושני בניה, אוחיון אפרים ויוסף ( סעיף 9 לתצהיר ). ביקור זה וממצאיו אינם רלבנטיים להכרעה במחלוקת שבין הצדדים, שכן, טענתה של המבקשת לזכאות לדיור בדירה זו נסמכת על מגוריה שם בשלוש השנים לפני פטירת אימה, היינו, משנת 1997, ולא לפני כן. עוד הצהיר מר אבי צרונה כי הוא ערך ביקור נוסף ביום 8/5/2002, וכתב מזכר, לפיו, "קיימת נטישה" וכי מונה החשמל והמים מנותקים, וכי ביום 28/4/2002 הוא הוציא אישור מאת חברת החשמל לפיו מונה החשמל מנותק. עוד הצהיר העד כי ביום 27/8/2002 הוא ערך ביקור נוסף בדירה ומצא כי המבקשים וילדיהם מתגוררים שם, ועל כך רשם מזכר ( נספח ג' לתצהיר ). באשר לטענה כי בשנת 2002 נמצאו מונה החשמל ומד המים מנותקים, אני להפנות להסבר של המבקשת, כפי שנמסר בעדותה בבית המשפט, באשר להימצאותם של שני מוני חשמל ושני מדי מים, וניתוק מונה אחד ומד מים אחד, לאחר איחוד שתי הדירות, כמתואר לעיל. כמו כן, העובדה, לפיה, בביקור מיום 27/8/2002, שלושה חודשים בלבד לאחר הביקור מיום 8/5/2002, נמצאו המבקשת ומשפחתה גרים בדירה, תומכת בגרסת המבקשים, לפיה, הם התגוררו בדירה עוד לפני כן, וסעדו את אמה של המבקשת עד לפטירתה, שהרי, בין שני הביקורים הנ"ל לא מבדיל פרק זמן ניכר אשר היה בו כדי ללמד כי המבקשת עברה לגור בדירה לאחר הביקור מיום 8/5/2002. ואם לא די בכך, הרי שעיון במזכר מיום 8/5/02 ( נספח ב' לתצהיר העד ), מגלה כי אין המדובר בטופס ביקור בדירה, הזהה לטופס שערך העד בשנת 1992 ( נספח א' לתצהירו ) ולטפסים שערך העד מר חיים טל ושצורפו לתצהירו של זה, אלא שהמדובר במזכר, בו רשם מר אבי צרונה כי: " עדיין קיימת נטישה. מונה חשמל ומים מנותקים ". העד לא ציין במסמך הנ"ל כי ממצאים אלה נמצאו בביקור שהוא ערך בדירה מיום 8/5/02, או שמא הוא שמע אותם מאחרים ומה מקור ממצאים אלה. לכן, לא הכוח כי עד זה ערך ביקור בדירה ביום 8/5/02, ולא ניתן לקבוע, לפי זאת, כי המבקשת לא התגוררה בדירה במאי 2002. העד נדרש להסביר טיב ומקור הפרטים שרשם במזכר מיום 8/5/02, והשיב כי: " אתה אומר שעשיתי רק ביקור אחד בשנת 1992, אחרת הייתי מצרף טפסים אחרים, אני אומר - סביר להניח, לא זוכר. אתה מפנה אותי לנספח ב' לתצהירי - אני כתבתי את זה. אתה שואל מה זה - עדיין קיימת נטישה? אני משיב, לא יודע. צריך לבדוק האם היה טיפול נטישה ". ( עמוד 14 שורות 1-4 לפרוטוקול ). לפי העדות הנ"ל, מר אבי צרונה ערך אך ביקור אחד בשנת 1992, ולא ערך ביקור במאי 2002, ולכן, הטענה כי ביום 8/5/02 לא נמצא כי המבקשת התגוררה בדירה, נסתרה והופרכה. יתרה מזאת, עיון בטופס הביקור מיום 8/12/1992 ( נספח א' לתצהירו של מר אבי צרונה ), מגלה כי הדיירת, גב' רחל ז"ל, לא חתומה עליו. הדבר מעורר תהייה, שכן, לפי עדותו של מר חיים טל, על רכז שכונה אשר עורך ביקור להחתים את הדייר החוזי על טופס הביקור, וכך הוא נהג לעשות. מר אבי צרונה נדרש לשאלה מדוע גב' רחל ז"ל לא חתומה על טופס הביקור שהוא ערך ביום 8/12/1992, והשיב : " הנוהל הוא להחתים את הדיירים על המסמכים אבל יש דיירים שלא יודעים קרוא וכתוב ולכן לא מחתימים. אני לא יודע שהאמא, גב' אוחיון, לא ידעה קרוא וכתוב. סביר להניח שבגלל זה לא חתמה ". ( עמוד 13 שורות 26-28 לפרוטוקול הנ"ל ). התשובה הנ"ל של מר אבי צרונה גורעת מעוצמת ראיות המשיבה ותומכת בראיות המבקשים. שכן, מר חיים טל העיד כי בטופס שהוא ערך בביקור מיום 12/8/1997 נרשם כי הוא מצא כי גב' רחל ז"ל גרה בדירה יחד עם שני בניה, אפרים ויוסף, וכי היא חתמה על הטופס הנ"ל וכי היא ידעה לדבר עברית ( תצהירו מיום 5/5/11 ועדותו בבית המשפט, בעמוד 12 שורות 24-25 ). בהיצמד לעדותו של מר אבי צרונה, לפיה, גב' רחל לא חתמה על טופס הביקור שהוא ערך כיוון שהוא סבור כי היא לא ידעה קרוא וכתוב, כאשר הנוהל הוא כן להחתימה, הרי שאין כל הסבר מניח את הדעת לפשר חתימתה של גב' רחל ז"ל על הטופס הנ"ל משנת 1997, שערך העד חיים טל. אימוץ טענתו של אבי צרונה מביא למסקנה כי גב' רחל, במהלך ביקורו של מר חיים טל, ביום 12/8/1997, לא ידעה על מה היא חתמה ולא ידעה מה נרשם בטופס הנ"ל ולא ידעה כי בטופס הנ"ל נכתב כי שני בניה גרים איתה, וכי לא נרשם בו כי המבקשת גרה אף היא שם. סתירות אלה בין עדויות עדי המשיבה גורעת מעוצמת וממשקל תוכנו של טופס הביקור משנת 1997, שנערך על ידי חיים טל. אוסיף ואציין כאן כי גם אבי צרונה, כמו העד מר חיים טל, לא הצהיר כי הוא ערך ביקורים בדירה בין השנים 1997 - 2000, שהינה התקופה הרלבנטית להכרעה במחלוקת שבין הצדדים, כאמור, אלא שהוא ערך אך ביקור אחד, בשנת 1992, וספק ביקור נוסף, בשנת 2002, היינו, במשך 10 שנים, כאשר באחד הביקורים, מאוגוסט של שנת 2002, נמצאה המבקשת מתגוררת שם. לכן, אין לומר כי יש בעדותו של עד זה, לנוכח ההיקף המצומצם של הביקורים שביצע, כאמור, כדי ללמד כי המבקשת לא התגוררה בדירה משנת 1997 ועד לשנת 2000, ובהמשך. גם עדותו של עד זה מעוררת תהייה עמוקה, הנעדרת כל הסבר מניח את הדעת, לכך שמשך 10 שנים, שהינו פרק זמן ניכר ביותר, לא נערכו ביקורים בדירה, מלבד 3 ביקורים, שערכו שני העדים של המשיבה, ואין כל הסבר סביר מדוע לא נערכו ביקורים כאמור, בשנים 1998-2001, ואם נערכו כאלה, על ידי רכזי שכונה אחרים, שהחליפו את השניים בתפקידם הנ"ל, מדוע בחרה המשיבה לא להעיד אותם ולהגיש את דו"חות הביקורים. מר אוחיון אפרים, אחיה של המבקשת, העיד מטעם המבקשים וציין, בתצהירו מיום 29/11/07, כי, המבקשת עברה לגור בדירה לאחר פטירת אביהם ולפני פטירת אימם, כאשר גם הוא התגורר שם ושניהם סעדו את אימם עד לפטירתה, אז הוא עזב את הדירה. בעדותו בבית המשפט העיד כי לאחר פטירת אימו הוא פנה למשיבה על מנת לרכוש את הדירה, על מנת לאפשר לאחותו, המבקשת, ומשפחתה, לגור בדירה, בשל מצבה הכלכלי הקשה, כאשר הוא יכול היה לרכוש את הדירה במחיר מוזל ( עמוד 17 שורות 17-23 לפרוטוקול ישיבת יום 11/9/11 ). כן העיד כי המבקשת לא ביקשה לרכוש את הדירה בעצמה מאחר והייתה לה דירה. לכאורה, דברים אלה סותרים את גרסת המבקשת, יחד עם זאת, המשך עדותו של העד מבהיר כי עדותו תומכת בגרסת המבקשים, שכן, הוא מציין כי למבקשת הייתה דירה אם כי היא לא עמדה בתשלומי המשכנתא ולכן הדירה נשללה ממנה ( עמוד 17 שורות 24-26 לפרוטוקול ). בהמשך הוסיף כי: " לא היה לרבקה במקביל דירה. לקחו לה את הדירה ולא היו לה זכויות לקנות דירה. היה כונס נכסים, אני לא יודע מתי לקחו לה את הדירה ". ( עמוד 18 שורות 14-15 לפרוטוקול ). דברים אלה עולים בקנה אחד עם עדות המבקשת, לפיה, הייתה לה דירה בעיר מעלות, אם כי בשל מצוקה כלכלית היא נמכרה על ידי כונס נכסים, והיא נאלצה להמשיך לגור אצל אימה וכל על מנת לסעוד אותה. העד הוסיף כי החשמל והמים לא נותקו מהדירה, אלא אם לא שולמו הוצאות המים והחשמל. טענה זו יכולה להסביר אף היא את טענתו של מר אבי צרונה, לפיה, במאי 2002 החשמל והמים היו מנותקים, ואין בכך כדי ללמד כי הדירה הייתה נטושה, כפי שציין במזכר מאותו יום. העדה מטעם המשיבה, גב' בת שבע כהן, אחראית נכסים בסניף המשיבה בנהרייה, ציינה, בתצהירה מיום 15/10/07, כי בביקורים שערכה המשיבה בדירה לא נמצאה המבקשת מתגוררת שם ( סעיף 6 לתצהיר ). טענה זו נסתרה על ידי המזכר שרשם מר אבי צרונה, מיום 27/8/02 ( נספח ג' לתצהיר עד זה ), לפיו, בדירה התגוררה, במועד זה, המבקשת וילדיה. כן ציינה גב' בת שבע כהן כי ביום 10/8/2000, לאחר פטירת אמה של המבקשת, מר אפרים, בנה של גב' רחל ז"ל, פנה בבקשה אל המשיבה לרכוש את הזכויות בדירה, תוך שהוא מציין שם כי הוא ובני משפחתו מתגוררים בה. לא מצאתי בטענה זו גורעת מגרסת המבקשת, לפיה, היא עברה לגור בדירה עוד משנת 1997, שכן, הפנייה הנ"ל של מר אפרים הינה פנייתו הוא, ואין לראות בה ראיה המפריכה את הטענה כי גם המבקשת גרה שם, מאז 1997 ובהמשך, לרבות בשנת 2000, יחד עם אימה ואחיה אפרים. ואם לא די בכך, הרי שעיון בפנייתו הנ"ל של מר אפרים, מיום 10/8/00, מגלה כי הוא מציין שם כי הוא התגורר בדירה משך שנים רבות לפני מות שאימו, וכי הוא לא עזב את הדירה מעולם, ולכן הוא מבקש לרכוש את הזכויות בדירה זו. בעוד שהוא לא מציין בפנייתו הנ"ל, ולו ברמז, כי הוא התגורר לבדו בדירה הנ"ל, לפני או אחרי מות אימו, ולכן, מכתבו לא שולל כי בדירה התגוררו גם אחרים, כמו המבקשת, באותן השנים בהן גם הוא גר שם, יחד עם אימם, בטרם פטירתה. גב' בת שבע כהן ציינה עוד כי אימה של המבקשת, היא הדיירת החוזית, החלה, בשנת 1999, בהליכים לרכישת הדירה מהמשיבה, אך הליכים אלה לא הושלמו עקב פטירתה ביום 21/6/2000 ( סעיף 7 לתצהיר ). הצהרה זו של העדה מטעם המשיבה עולה בקנה אחד עם הצהרה דומה של המבקשת, כפי שצוינה בתצהירה של זו, לפיה היא ואימה החלו בהליך לרכישת הדירה עוד לפני מות אימה, אך הדבר נפסק עקב פטירתה של האם. ממצא זה, שאינו במחלוקת, מחזק את גרסת המבקשת, לפיה, היא התגוררה בדירה בשנים 1999- 2000, ומתוקף זאת היא הייתה בקיאה בהליכים הנ"ל, בהם נקטה האם, כשנה לפני פטירתה. בהמשך תצהירה תיארה גב' בת שבע כהן את השתלשלות האירועים לאחר מות אימה של המבקשת, לרבות הליכי הפינוי בהם נקטה המשיבה לאחר שהוברר, לטענתה, כי הדירה נטושה, וכן מתן פסק דין כנגד הדיירים החוזיים, שניתן ביום 12/2/2002, בהעדר הגנה, לפינוי הדירה, ופסק דין שניתן כנגד המבקשים ביום 14/4/2002, לפינוי הדירה. כן תיארה העדה כי ביום 4/5/2003 פנתה המשיבה למשרד הבינוי והשיכון בהצעה לאפשר למבקשים לרכוש את הדירה של הורי המבקשת, כיורשים ( נספח י' לתצהיר העדה ), אך הוועדה עליונה של משרד הבינוי והשיכון דחתה את הבקשה, בנימוק כי המבקשים לא גרו בדירה בשלוש השנים שלפני מות האם, הדיירת החוזית, וכי הינם בעלי דיור לשעבר ( סעיף 16 לתצהיר ). עוד תיארה העדה כי המבקשים לא משלמים דמי שימוש ראויים בדירה, וחובם עומד על סך של 44,556 ₪ ( סעיף 22 לתצהיר ). בעדותה בבית המשפט העידה גב' בת שבע כהן כי היא לא ביקרה בדירה, מעולם ( עמוד 20 לפרוטוקול ישיבת יום 6/12/11 ), והסבירה כי ביקורים מסוג זה נערכים פעם אחת לשנה ( עמוד 20 שורה 25 לפרוטוקול ). טענה זו לא עולה בקנה אחד עם הממצא, שעלה מעדויות העדים צרונה וטל, לפיו, לא נערכו ביקורים בדירה בשנים 1998-2001, היא התקופה המכרעת לעניין התביעה כאן, שכן, מר חיים טל העיד כי הוא ביקר בדירה בשנה 1995 ובשנה 1997, ומר צרונה העיד כי הוא ביקר בשנת 1992, והטיל ספק באשר לאפשרות כי ביקר גם בשנת 2002. כך, שבמשך כ - 10 שנים נערכו שלושה עד ארבעה ביקורים, כאשר בתקופה הרלבנטית, 1997-2000, היינו, עד לפטירת האם, נערך ביקור אחד בלבד, לפי הראיות שהוגשו. הדבר מעורר תהייה עמוקה וקשה, לנוכח עדותה של גב' כהן, לפיה, ביקורים נערכים אחת לשנה, כאמור. גב' כהן העידה גם כי: " לא יקרה מצב שמשמנת 97 עד 2000 לא נדע מה קורה בדירה". ( עמוד 13 שורה 20 לפרוטוקול ). אולם, עובדה היא כי לא הוגשו דו"חות ביקורים לשנים 1997-2000, למעט דו"ח יחיד מאוגוסט 1997 של חיים טל, ולא הוגשו מזכרים או מסמכים אחרים ללמד על ביקורים נוספים, במהלך שלוש השנים האחרונות לחייה של אם המבקשת, שנפטרה ביום 21/6/2000. גם גב' כהן העידה כי היא לא יכולה לומר האם נערכו ביקרים בדירה משנת 1997 עד 2000 ( עמוד 21 שורה 28 לפרוטוקול ), וכי היא לא יודעת מי גר בדירה לפני פטירת האם ( עמוד 22 שורה 3 לפרוטוקול ). כך, שאין בעדותה של עדה זו כדי לסתור את גרסת המבקשים או להפריך אותה. אין חולק כי ביום 27/11/02 הגישה המשיבה כנגד המבקשים תביעה לפינוי הדירה, בתיק מס' 4411/02 ( שלום עכו ), ופסק הדין בתביעה זו ניתן ביום 14/4/03. יחד עם זאת, לא מצאתי בנסיבות העניין כי פסק הדין הנ"ל מקים מעשה בי - דין וכי מתקיים בין הצדדים השתק פלוגתא, שכן, פסק הדין ניתן משלא הוגש כתב הגנה מטעם המבקשים, ומבלי שיתקיים כל דיון, לגופו של עניין, בין הצדדים שם, ומבלי שבית המשפט יקבע ממצאים פוזיטיביים במחלוקת שבין הצדדים, באשר לזכויותיהם של המבקשים בדירה הרלבנטית. זאת, נוסף על העובדה כי בהליך שבמסגרת התיק הנ"ל, המשיבה הייתה התובעת והמבקשים כאן הינם הנתבעים שם, כך, שגם ממצא זה תומך במסקנה כי אין לומר כי פסק הדין הנ"ל, שניתן בהעדר הגנה וללא קביעת ממצאים פוזיטיביים, בהכרעה שיפוטית, שניתנה על בסיס ראיות וטענות שני הצדדים ולאחר בירור המחלוקת לגופה, אינו מעשה בי - דין ואינו מקים השתק פלוגתא בין הצדדים הנ"ל. כמו כן, ולמעלה מכן, מצאתי כי דין פסק הדין בתיק הנ"ל להיות מבוטל, מכיוון ושוכנעתי כי המשיבה לא המציאה כדין את כתב התביעה שם למבקשים, ולא המציאה להם את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה מטעמם, והגעתי לכלל מסקנה כי המבקשים ידעו על הגשת התביעה לפינויים מהדירה ועל פסק הדין שניתן, כאמור, אך לאחר פתיחת הליכי ההוצל"פ, לביצוע פסק הדין, ואך לאחר שהמבקשים קיבלו לידיהם הודעה מאת לשכת ההוצל"פ על פסק הדין ועל פסק הדין לפנותם. שכן, המבקשת, בתצהירה, ציינה כי היא קיבלה טופס הודעה על פינוי הדירה, שהינה מיום 2/8/07 ( הנספח לתצהירה ), במועד שלפני ראש השנה, וכי לא קיבלה לפני כן כל מכתב או התראה או אזהרה מאת ההוצל"פ, ולא קיבלה כתב תביעה לפינויים מהדירה, ואך לאחר קבלת ההודעה על פינוי הדירה היא נקטה בהליך נשוא פסק דין זה ( סעיפים 10-12 לתצהיר ). בעדותה בבית המשפט העידה כי היא הגישה את התביעה דנן לאחר שקיבלה צו פינוי, כאמור ( עמוד 10 שורה 29 לפרוטוקול ). המשיבה לא הגישה כל ראיה להוכיח כי כתב התביעה נשוא צו הפינוי הנ"ל, בתיק מס' 4411/02, הומצא כדין למבקשים, הנתבעים שם, או שפסק הדין שניתן בהעדר הגנה ולפי כתב התביעה הנ"ל, נמסר לידי המבקשים, בסמוך לאחר שניתן, כאמור. בסעיף 20 לתגובתה בכתב, טוענת המשיבה כי ביום 11/3/03, בטרם ניתן פסק הדין כנגד המבקשים, נשלח מכתב לעו"ד הררי, אשר ייצג את המבקשים וכן למבקשים עצמם, ובו נתבקשו הם להגיש כתב הגנה, וביום 30/3/03 נשלח להם מכתב נוסף בו הודע להם כי הליכי הפינוי לא מעוכבים, וביום 26/6/03 נמסר למבקש 2 טופס אזהרה מההוצל"פ בעכו. המכתבים מיום 11/3/03 ומיום 30/3/03 נשלחו למבקשים, לפי טענת המשיבה, אך לא הוכח כי נמסרו לידיהם, ולכן, לא ניתן לאמץ את טענת המשיבה, לפיה, כתב התביעה נמסר כדין למבקשים וכי הם ידעו כי עליהם להגיש כתב הגנה, בטרם ניתן פסק הדין. שליחת המכתבים הנ"ל אינה ראיה למסירתם כדין למבקשים. עיון בכתב מיום 30/3/03, מאת נציג המשיבה אל המבקשת, מגלה כי המשיבה מודיעה למבקשת כי היא מחזיקה בדירה שלא כדין, וכי אין למשיבה ברירה אלא להגיש תביעה לפינוייה מהדירה, וכי כך היא תעשה ( נספח י' לתגובה ). יוצא, אם כן, כי המכתב הנ"ל של המשיבה איננו מסירה כדין של כתב התביעה למבקשים והזמנתם כדין למשפט, שכן, המדובר במכתב אשר הודעה על כוונת המשיבה להגיש תביעה לפינוי. אציין כאן כי הודעה זו של המשיבה, שהינה מיום 30/3/03, תמוהה, שכן, במועד שליחתה כאמור, כבר הוגשה תביעה לפינוי המבקשים מהדירה, שהוגשה ביום 27/11/02 ( ראה נספח ט' לתגובה של המשיבה ), וחרף זאת, המשיבה לא טרחה להודיע למבקשים, באותו מכתב מיום 30/3/03, על כך. עיינתי באישורי המסירה מיום 26/6/03 ( נספח ט"ז לתגובת המשיבה ), ומצאתי כי הם חתומים על ידי המבקש 2, אם כי לא ניתן לדעת מה נמסר לידיו של המבקש 2, במצורף לאישור המסירה הנ"ל, שכן, באישור המסירה הנ"ל לא צוין מה נמסר לידי המבקש 2, והאם נמסר לידיו פסק הדין מיום 14/4/03 או כתב התביעה או הודעה אחרת, המלמדת את המבקשים על הגשת התביעה או מתן פסק דין נגדם. משכך, אני מקבל את טענת המבקשים, בסיכומיהם וכן בסיכומי התשובה מטעמם ( סעיפים 15-16 ), לפיה, המשיבה לא הוכיחה כי המציאה כדין את כתב התביעה ואת פסק הדין מיום 14/4/03, למבקשים, וכי אין באישור המסירה של אזהרה מאת ההוצל"פ, כדי לשמש תחליף לחובה הנ"ל, וכדי לבטל את זכותם של המבקשים לביטול פסק הדין מחמת הצדק. טענת המשיבה ( בסעיפים 46-47 לסיכומיה ), לפיה, למבקש 2 נמסרו טופסי האזהרה מאת ההוצל"פ, מיום 26/6/03, כאשר המבקש 2 אישר את חתימתו עליהם, אין בה כדי להוכיח כי כתב התביעה נמסר כדין למבקשים, וכי פסק הדין עצמו, שניתן בהעדר הגנה, הומצא אף הוא למבקשים. כמו כן, המשיבה לא הניחה כל הסבר סביר לשיהוי הניכר בביצוע פסק הדין, אשר ניתן עוד ביום 14/4/03, בעוד שההודעה על פינוי הדירה ניתנה אך ביום 2/8/07, בחלוף למעלה מארבע שנים. סוף דבר לאור כלל הממצאים לעיל, אני מבטל את פסק הדין שניתן מיום 14/4/03, בת.א. 4411/02 ( שלום עכו ), ומורה על סגירת תיק ההוצל"פ הרלבנטי לתיק הנ"ל ועל הפסקת הליכי הפינוי שהוטלו מכוח פסק הדין הנ"ל, שבוטל בזאת, כאמור. כמו כן, ניתן בזה פסק דין הצהרתי, לפיו, המבקשים התגוררו בדירה הרלבנטית מתחילת שנת 1997 ואילך, היינו, שלוש שנים לפחות לפני פטירת אם המבקשת, וכי הינם "דיירים ממשיכים ", כהגדרת הדבר בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח - 1998, וכי לא הייתה בבעלותם, בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, דירה או מקרקעין אחרים. אין בפסק דין זה כדי לפגוע בזכות המשיבה לנקוט בכל הליך לפי הדין לגביית כל חוב בגין דמי שימוש מאת המבקשים, בגין שימושם בדירה הרלבנטית, כדיירים ממשיכים, במידה ואלה לא שילמו חובה זה, במהלך השנים, מאז עברו לגור בדירה, בתחילת שנת 1997. אין צו להוצאות. פינוי דירההוצאה לפועלפינוי