מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פנסיה תקציבית לעובדי ביטוח לאומי: פתח דבר התביעה שלפנינו עניינה שאלת זכאות התובעות, עובדות הנתבע, לפנסיה תקציבית, על רקע כלל נסיבות עניינן ובהן - מועד קיום המכרז בו נבחרו לתפקידן בנתבע. רקע עובדתי התובעות עובדות כמרכזות תכניתנים - מנתחות מערכות (יישומי גמלאות) בנתבע, המוסד לביטוח לאומי. התובעת 1, גב' נועה ברונר, הועסקה בנתבע מיום 26.1.1992 ועד ליום 30.11.1996 באמצעות חברת דתה מיכון ירושלים (1997) בע"מ. מיום 1.12.1996 ועד ליום 21.6.1997, הועסקה גב' ברונר בנתבע באמצעות שילוב חברה לכח אדם. החל מיום 22.6.1997, מועסקת גב' ברונר ישירות על ידי המוסד לביטוח לאומי. התובעת 2, גב' זוהר סתת, הועסקה בנתבע באמצעות חברת דתה מיכון מיום 16.10.1994 ועד ליום 3.12.1996. מיום 4.12.1996 ועד ליום 31.5.1999, הועסקה גב' סתת בנתבע באמצעות שילוב חברה לכח אדם. החל מיום 1.5.1999 מועסקת גב' סתת ישירות על ידי הנתבע. ממועד קליטתן כעובדות הנתבע, הועסקו התובעות בחוזה מיוחד להעסקת עובד בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה. על פי החוזים של התובעות עם הנתבע, זכויותיהן של התובעות לגמלאות בוטחו בקרן הפנסיה מבטחים. ביום 14.12.2001, פורסם על ידי הנתבע מכרז מס' 128/2001, לתפקיד מרכזי/ות תכניתנים מנתחי/ות מערכות (יישומי גמלאות), לשתי המשרות בהן היו משובצות התובעות בפועל (להלן: "המכרז"). נוסח המכרז מופיע בנספח ו' לכתב התביעה. התובעות וגב' מרים טליאקוצ'ו הגישו מועמדותן למשרות שפורסמו במכרז האמור. ועדת הבחינה למכרז נקבעה ליום 24.3.2002, אך נדחתה ליום 23.4.2002, בשל שהותה של גב' טליאקוצ'ו בחו"ל. התובעות נבחרו למשרות וקבלו מינוי כעובדות המוסד לביטוח לאומי מיום 23.4.2002. המועד הקובע למעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת נקבע ליום 1.4.2002, זאת במסגרת תיקון לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 אשר חוקק במסגרת חוק ההסדרים. לאחר זכייתן במכרז התובעות המשיכו להיות מבוטחות בפנסיה צוברת. ביום 5.5.02 פנו התובעות לנתבע בבקשה להכליל אותן בפנסיה תקציבית (נספח טו' לכתב התביעה). בקשתן נדחתה, ומכאן התביעה שלפנינו. גדר המחלוקת 9. הפלוגתאות שנקבעו בתיק הן אלה: האם זכאיות התובעות להיכלל בפנסיה התקציבית ומאיזה מועד. ככל שהתשובה תהא חיובית, האם זכאיות התובעות להחזר בגין ההפרשה העצמית למבטחים. בשים לב לכך שלולא נדחה מועד המכרז בשל שהותה של גב' טליאקוצ'ו בחו"ל, היה המכרז נערך לפני "המועד הקובע" לעניין המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת - האם התנהלות הנתבע בכל הנוגע לכינוס ועדת הבוחנים ודחייתה במכרז 128/2001 היתה כדין? טענות הצדדים בתמצית 10. לטענת התובעות הן זכאיות להיכלל במסגרת הפנסיה התקציבית, חלף הפנסיה הצוברת בה הן מבוטחות. בענין זה נחלקות טענות התובעות לשתי טענות חלופיות: א. זכאות התובעות להיכלל בפנסיה התקציבית מיום תחילת העסקתן הישירה בנתבע - גב' ברונר מיום 22.6.97 וגב' סתת מיום 1.6.99. לטענת התובעות התקיימו בהן תנאי הגדרת "עובד קבוע" בהסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 בעניין המעבר לפנסיה צוברת. לעניין זה טענו התובעות כי משרותיהן היו משרות תקניות שעל פי טיבן ומהותן הן משרות צמיתות אצל הנתבע וכי שובצו במשרה בתקן. הנתבע התנגד לטענה זו בנימוק שהיא לא פורשה בכתב התביעה ומהווה הרחבת חזית וכן טען, לגופו של עניין, כי התובעות לא שובצו במשרה בתקן קודם לזכייתן במכרז וכי אין מקום להכיר בהן כעובדות קבועות הזכאיות לפנסיה תקציבית. ב. לחילופין טענו התובעות כי הן זכאיות לפנסיה תקציבית מיום 24.3.02, המועד המקורי בו נקבעה ועדת הבוחנים (להלן: "הוועדה") במכרז. התובעות טענו כנגד סבירות החלטת הנתבע לדחות את מועד הוועדה מיום 24.3.02, המועד המקורי, ליום 23.4.02, המועד בו נתכנסה בפועל. לטענתן, החלטה זו ניתנה בחוסר הגינות ובחוסר תום לב ובחוסר סבירות קיצוני מבלי שנשקלה חומרת הפגיעה בתובעות ולא הובאה לידיעתן. לטענת הנתבע מדובר היה בהחלטה סבירה שניתנה כדין במסגרת הנתונים והשיקולים שהיו בפניו אותה עת. הואיל וההחלטה לא חרגה ממתחם הסבירות, אין לבית הדין סמכות להתערב בה ולא צומחת לתובעות זכאות לכתב המינוי ולפנסיה התקציבית מהמועד המקורי של הוועדה. 11. לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות מחמת שיהוי השתק ומניעות - לנוכח מועד הגשת התביעה, כחלוף שש שנים ממועד קיום הוועדה ותשובת הנתבע לתובעות בנוגע לזכאותן, וכן מחמת התיישנות - הואיל ועילת התביעה יסודה בתקופה שקדמה לשבע שנים מיום הגשת התביעה. דיון והכרעה 12. להלן נתייחס לסוגיות שבמחלוקת לפי הסדר הבא: בראשית דברינו נתייחס לטענות המקדמיות שהעלה הנתבע ובייחוד טענות השיהוי וההתיישנות. בהמשך נדון בשאלת זכאות התובעות לפנסיה תקציבית ממועד תחילת עבודתן (בכפוף לסוגיית ההתיישנות) בנתבע, בהתאם להוראות הסכם המעבר מפנסיה תקציבית לצוברת ותחולת הגדרות "עובד קבוע" או "עובד קיים" על התובעות. לאחר מכן נבחן טענת התובעות בנוגע לסבירות החלטת הנתבע על דחיית הוועדה, על השלכותיה. 13. בפני בית הדין העידה מטעם התובעות גב' ברונר. הצדדים ויתרו בהסכמה על חקירת גב' סתת הואיל ותצהירי התובעות הינם זהים. מטעם הנתבעת העידו מר ברק יוסף, סגן ראש מנהל משאבי אנוש בנתבע ומר אלי כהן. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. טענות מקדמיות - שיהוי, התיישנות, השתק ומניעות 14. הנתבע טען כנגד התובעות טענות מקדמיות של התיישנות ושיהוי וכן השתק ומניעות. זאת מאחר שהתובעות פנו לראשונה לנתבע בבקשה להכיר בהן כזכאיות לפנסיה תקציבית כבר ביום 5.5.02 (נספח ט"ו לכתב התביעה). התובעות נענו במכתב מיום 8.5.02 (נספח י"ז לכתב התביעה) לפיו "ההוראות אומרות במפורש כי החל מ-1.4.2002 יבוטח עובד זמני בפנסיה צוברת. מאחר וכך, ולמרות שעברו רק מספר ימים ממועד החוק לזכייתן במכרז, הנ"ל יכללו בפנסיה צוברת ולא ניתן לשנות זאת". כעבור שש שנים, בחודש 04/08 פנו התובעות באמצעות ההסתדרות לנתבע בעניין זכאותן לפנסיה התקציבית, ומשעמדת הנתבע נותרה בעינה, הגישו תביעתן זו לבית הדין ביום 25.11.08. 15. בהתאם להלכה, בתביעה כנגד המעסיק בנוגע לביטוח הפנסיוני (במובחן מתביעה כנגד קרן הפנסיה) אין מדובר בעילת תביעה מתחדשת אלא יש לבחון את המועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות ובהתאם לכך להחיל את הוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח -1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") (ראו ע"ע (ארצי) 1616/04 טיברמן נ' מקורות חברת מים (ניתן ביום 10.2.10)). לפי הוראות חוק ההתיישנות, ומשלא מתקיימים החריגים הקבועים בו, חלה התיישנות על התקופה שקדמה לשבע שנים מיום הגשת התביעה. אף במקרה דנן, בהתאם להוראות חוק ההתיישנות, התיישנו עילות התביעה בנוגע לתקופה שמעל שבע שנים מיום הגשת התביעה. לנוכח מועד הגשת התביעה, בחודש נובמבר 2008, חלה התיישנות על התקופה שקדמה לחודש נובמבר 2001. התובעות היו מודעות לצורת העסקתן בחוזה מיוחד כבר מתחילתה, בשנים 1999 ו-1997 בהתאמה. כמו כן, התובעות ידעו שאינן מקבלות פנסיה תקציבית באותה תקופה, כך שאין לומר שההשלכות של צורת ההעסקה נודעו להן רק לאחר המכרז באופן המאריך תקופת ההתיישנות. כך גם לא ניתן לקבל טענת התובעות כי הנתבע פעל, בהעסיקו אותן בחוזה מיוחד, בחוסר תום לב המצדיק דחיית טענת ההתיישנות. התביעה התיישנה אפוא בנוגע למועדים שקודם לשבע שנים ממועד הגשת התביעה, דהיינו קודם לחודש נובמבר 2001. מנגד, תביעת התובעות בנוגע לתקופה שמחודש נובמבר 2001 ואילך לא התיישנה, ולפיכך לא התיישנה טענתן לפיה הן זכאיות לפנסיה תקציבית עבור תקופה זו, ויש לדון בה. להלן נתייחס לטענת התובעות לפיה הן זכאיות לביטוח פנסיה תקציבית מתחילת העסקתן בנתבע, כאשר זאת בכפוף להתיישנות התביעה בכל הנוגע למועדים שקודם לנובמבר 2001. 16. עילת התביעה בנוגע לסבירות החלטת הועדה, יסודה באירועים שאירעו בחודשים מרץ ואפריל 2002, ולא בתחילת העסקתן. לפיכך ברי כי עילה זו לא התיישנה. לטענת הנתבע מדובר בשיהוי אשר פגע ביכולתו להתגונן וכן לברר ולהציג מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית. לטענת התובעות הן לא פנו לבית הדין קודם לכן כי חששו שייעצר קידומן בעבודתן וחשו מאוימות (פרוטוקול עמ' 3 ש' 9- 30). 17. אין לומר שהתובעות השתהו באופן שמונע מהן לתבוע תביעתן. אכן, התובעות קיבלו תשובה לפנייתן בסמוך מאוד למועד פנייה זו, כבר בחודש מאי 2002, ותביעתן לבית הדין הוגשה בסמוך מאוד לתום תקופת ההתיישנות. כמו כן, אכן לא הוכח כי קידומן של התובעות נפגע או עלול היה להיפגע לו היו מגישות תביעתן. עם זאת, חשש כאמור, גם אם הינו חסר בסיס, עלול לגרום לעובד להירתע מלהגיש תביעה במהלך תקופת עבודתו. כמו כן, ברי כי התובעות ניסו להביא לפתרון המחלוקת מחוץ לכתלי בית הדין, תחילה בפנייה ישירה מול הנתבע ולאחר מכן באמצעות ההסתדרות. משאזרו התובעות עוז להגיש תביעתן, גם אם באיחור, אך בתוך תקופת ההתיישנות, אין מקום להפעיל עליהן הלכת ההשתק רק בשל כך. ככלל, היה על הנתבע לשמור ראיותיו עד תום תקופת ההתיישנות, ואין הוא יכול להיתלות בטענת השיהוי. עם זאת, לשיהוי שהשתהו התובעות בהגשת התביעה ישנן השלכות, משחלוף הזמן גרם לקשיי הוכחה בשל העדר ראיות וקושי בבירור העובדתי לנוכח שינויי התקינה וחילופי גברא בנתבע, כאשר קשיים אלו פגמו ביכולתן של התובעות להוכיח תביעתן. טענת ההתיישנות מתקבלת אפוא בחלקה, ביחס לתקופה שקודם לנובמבר 2001. טענות השיהוי, ההשתק והמניעות נדחות, בכפוף לכך שהשיהוי בהגשת התביעה עשוי לבוא בגדר שיקולינו בקביעת ממצאים עובדתיים, בשים לב לקושי בהצגת ראיות מטעם הצדדים שנגרם בעטיו של השיהוי. א. זכאות התובעות לפנסיה תקציבית מתחילת העסקתן הסכם המעבר 18. ביום 3.3.99 נחתם הסכם קיבוצי בין המעסיקים בשירות הציבורי, (מדינת ישראל, מרכז השלטון המקומי ומעסיקים נוספים ובכללם, בין היתר, המוסד לביטוח לאומי, הנתבע דנן) להסתדרות העובדים הכללית החדשה. בהסכם זה הוסדר המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת במגזר הציבורי (להלן: "הסכם המעבר". עיקרו של הסכם המעבר הוא הקביעה בדבר שימור תמונת המצב הקיימת. כך נקבע בהסכם המעבר כי "עובדים קבועים" ימשיכו להיות מבוטחים בפנסיה תקציבית (פרק ד' להסכם המעבר, סעיף 1) ואילו "עובדים קיימים" ימשיכו להיות מבוטחים בפנסיה צוברת (פרק ה' להסכם המעבר, סעיף 1). עובדים חדשים יבוטחו בפנסיה צוברת (שם, סעיף 2). 19. בהסכם המעבר (פרק ב' להסכם סעיף (2)(א)(1)) נקבע כי תחולתו בנוגע לשירות המדינה, שירות התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי-הנתבע, תהא מהמועד שיקבע שר האוצר כמועד הקובע. שר האוצר קבע כי המועד הקובע יהיה יום 1.4.02. 20. הסכם המעבר והפרשנות הנכונה שיש ליתן להוראותיו נדונו בעס"ק (ארצי) 21/06 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' עיריית מודיעין (ניתן ביום 13.5.07), (להלן: "עס"ק מודיעין"). (העתירה שהוגשה כנגד עס"ק 21/06 נדחתה בבג"ץ 5343/07 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה (ניתן ביום 22.02.2010)). אמנם באותו עניין נדון הסכם המעבר בנוגע לעובדי הרשויות המקומיות, אולם הדברים שנאמרו שם יפים אף לענייננו. בחוות דעת הרוב באותו עניין, מפי הנשיא אדלר (כתוארו אז) נקבע כי הסכם המעבר בא לשמר המצב הקיים באופן שמי שבוטח בפנסיה תקציבית יוסיף ויהיה מבוטח בה, אולם מי שהיה זכאי לפנסיה תקציבית אך לא בוטח בה בפועל, ימשיך ויבוטח בפנסיה צוברת כפי שהיה קודם להסכם המעבר. כך נאמרו שם דברים ברורים אלו: "הנה כי כן, עניינו של הסכסוך שבפנינו, ב"עובדים קיימים" כמשמעם בהסכם המעבר. עובדים אלה, אשר ב"מועד הקובע" החדש יום ה - 01.11.2001, היו מבוטחים בפנסיה צוברת, ימשיכו על פי הוראות הסכם המעבר להיות מבוטחים על פי אותה מתכונת. והדברים שרירים, קיימים וכתובים עלי הסכם. פירוש זה להסכם המעבר עולה מלשונו הברורה של ההסכם, ואף תואם את תכליתו, הלא היא המעבר לפנסיה צוברת. מעבר זה יש להבין, בין השאר, על רקע החוב הציבורי הלא ממומן והחבויות האקטואריות אדירות המימדים שנגרמו בשל הפנסיה התקציבית, כאשר הפנסיה הצוברת מפחיתה עלויות אלה ומאפשרת השקעת כספים בשוק ההון" (וראו לעניין זה, אף את הנפסק בסק (באר שבע) 1003/00 הסתדרות הפקידים - המועצה האזורית שפיר מיום 25.3.2004; עב 2127/02 (תל אביב) חיים כהן - המועצה המקומית רמת שרון; עב 7490/02 (תל-אביב) יגאל חן - המועצה האזורית חוף השרון.) הצדדים להסכם המעבר היו מודעים לכך שעובדים רבים במגזר הציבורי בוטחו בפנסיה צוברת ולא בפנסיה תקציבית, לרבות עובדים בעלי ותק של מספר שנות עבודה. עם זאת, כיוון שהגיעו לכלל מסקנה שהמעבר לפנסיה צוברת הינו חיוני למשק בבחינת "צו השעה", סברו וקיבלו על עצמם לצמצם את מספר העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, ואף התנו בהסכם המעבר ובהסכם 2001, שלא להוסיף על העובדים שהיו בתוכנית פנסיה תקציבית במועד הקובע, עובדים נוספים. אילו רצו הצדדים להסכם המעבר להתנות אחרת, יכלו להסתפק בקביעה כי רק עובדים חדשים או עובדים שהחלו עבודתם לאחר מועד קובע זה או אחר, יבוטחו בפנסיה צוברת. אולם, כפי שקבע בית הדין קמא, תניה כזו לא נקבעה בהסכם." 21. בפסיקת בתי הדין לעבודה חוזר כחוט השני העיקרון שנקבע בעס"ק מודיעין, לפיו הסכם המעבר היווה "קו פרשת המים" וקיבע את תמונת המצב הקיימת. בית הדין לא בקלות יאפשר כניסה למסלול הפנסיה התקציבית למי שלא היה במסלול זה במועד הקובע. (תע"א (ת"א) 8877/08 מלכה נ' עיריית ת"א (ניתן ביום 23.11.11) ; ע"ב (ת"א) 2127/02 כהן נ' מועצה מקומית רמת השרון (ניתן ביום 3.5.05) ; תע"א (חי') 1239-08 גדיר נ' מועצה מקומית ביר אלמכסור (ניתן ביום 29.4.12) ועוד). 22. אכן, במספר מקרים חריגים נקבע בפסיקה כי קמה לעובדים זכאות לקבלת פנסיה תקציבית אף אם לא בוטחו במסגרת הפנסיה התקציבית במועד הקובע. בסיכומיהן מציינות התובעות מספר פסקי דין כאלו. אולם, מקרים אלו הינם היוצא מן הכלל, שאינו מעיד על הכלל. בין היתר, מושם דגש במקרים אלו על השאלה אם קיים לעובדים ביטוח פנסיוני חלופי, דהיינו פנסיה צוברת (ראו עס"ק (ארצי) 1007/01 הסתדרות העובדים הכללית נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.3.03)). כך גם בתע"א (ת"א) 5833/08 קופלוביץ נ' עיריית פתח-תקווה (ניתן ביום 3.6.2012) לא היה התובע מבוטח בפנסיה צוברת אלא בביטוח מנהלים בלבד. בס"ע (י-ם) 2383/08 בהג'ת נ' משטרת ישראל (ניתן ביום 7.8.11) (להלן: "עניין בהג'ת") הייתה בין היתר הוראה מפורשת שקבעה אפשרות של הוספת עובדים חדשים במשטרה לפנסיה התקציבית, בכפוף לתקופת ההפסקה מעבודתם בצבא. במקרים שונים נקבע כי הייתה על המעסיק חובת יידוע מיוחדת בנסיבות העניין או חובה לקבל הסכמה מפורשת בכתב, שלא התמלאו. 23. לא כך הדבר בנוגע לתובעות דנן, שלהן ביטוח פנסיה צוברת. כמו כן, נסיבות דחיית מועד הוועדה על מנת לאפשר למועמדת ששהתה בחו"ל בחופשה מאושרת להתייצב בוועדה (כפי שיפורט להלן) אינן נסיבות המהוות חוסר תום לב קיצוני מצידו של הנתבע. אין לומר שהנתבע חטא בהפרת חובת היידוע על השלכות הדחייה על זכאות התובעות לפנסיה התקציבית באופן שמצדיק קביעת זכאותן לפנסיה זו, וזאת בין היתר בשים לב למועד בו נודע לנתבע על המועד הקובע, רק ביום 24.3.02, לאחר קבלת ההחלטה על דחיית הוועדה (בהתאם לחותמת התאריך על נספח ו' לתצהיר מר כהן). אף אם מדובר במספר ימים או שבועות בודדים המפרידים בין המועד הקבוע לבין המועד בו קיבלו התובעות קביעות, משנקבע מועד קובע מדובר בגבול חד ולא ניתן להרחיב את הגבול שנקבע כך שתיכללנה בו. בעניין בהג'ת נאמר במפורש כי "על פי מגמת הפסיקה, על בית הדין לעמוד על קוצו של יוד בתחום זה, ולא לאפשר "זליגה" של מי שנמצאים "קרוב לתאריך", אך לא עומדים בו." במקרה דנן אין מקום אפוא לחרוג מהכלל. אף על פי כן, נידרש לטענות התובעות לפיהן זכאיות היו לקבל פנסיה תקציבית מתחילת עבודתן ולאחר המועד הקובע בהתאם להסכם המעבר. האם התובעות ענו על הגדרת "עובד קבוע" 24. יתר על כן, התובעות לא הוכיחו כי היו זכאיות לפנסיה תקציבית בטרם המועד הקובע, בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל - 1970 ולהסכם המעבר. טענת התובעות לפיה ענו על הגדרת "עובד קבוע", ולא "עובד קיים", אין בה ממש. הצדק עם הנתבע כי טענות התובעות בהקשר זה הועלו במהלך הדיון באופן שיש בו משום הרחבת חזית, ואף כי הותרו הגשת תצהיר נוסף מטעם הנתבע בעניין זה, תצהיר מר כהן, וחקירתו הנגדית, לא עמדו התובעות בנטל ההוכחה של טענותיהן בסוגיה, כפי שיבואר להלן. 25. הגדרות עובד, עובד קבוע, עובד קיים ועובד חדש במוסד לביטוח לאומי פורטו בפרק ב' סעיף 1(ח) להסכם. עובד - עובד המועסק ע"י המוסד לביטוח לאומי למעט מי שמועסק בשכר כולל על-פי חוזה מיוחד לפי תקנה 1 (3) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) התש"ך - 1960 או לפי תקנה 1 (18) לתקנות האמורות על-פי האמור בסעיף 22 (ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. עובד קבוע - עובד כהגדרתו לעיל אשר עד למועד הקבוע קיבל כתב מינוי מהמוסד לביטוח לאומי, וכן עובד אשר במועד הקובע היה משובץ במשרה תקנית והיה מועסק בתקופת ניסיון לפי אישור להעסקה זמנית. עובד קיים - עובד כהגדרתו לעיל אשר נערך עימו עד המועד הקבוע חוזה עבודה בינו לבין המוסד לביטוח לאומי למעט עובד קבוע. עובד חדש - עובד כהגדרתו לעיל אשר יתקבל לעבודה במוסד לביטוח לאומי לאחר המועד הקובע. 26. לטענת התובעות הגדרת "עובד קבוע" חלה עליהן. באשר לחלופה ברישת ההגדרה, דהיינו עובד שקיבל כתב מינוי, אין חולק כי התובעות קיבלו כתבי המינוי שלהן ביום 23.4.02, דהיינו לאחר המועד הקובע, יום 1.4.02. טענתן החלופית של התובעות לפיה יש לראותן כאילו קיבלו כתבי המינוי כבר ביום 24.3.02, המועד המקורי של הוועדה, ולפיכך לפני המועד הקובע, תידון בהמשך פסק הדין. באשר לחלופה המופיעה בסיפת הגדרת "עובד קבוע", הרי שנמנו בה שני תנאים מצטברים. ראשית, היה על העובד להיות משובץ במשרה תקנית. שנית, העובד היה בתקופת ניסיון לפי אישור להעסקה זמנית. להלן נבחן תנאים אלו נראה כי התובעות לא הוכיחו כי שני תנאים אלו, או אחד מהם, מתקיימים בהן. 27. לטענת התובעות הן איישו "משרות תקניות ומשרות שעל פי טיבן ומהותן הן משרות צמיתות אצל הנתבע". אולם, לא הוכח לנו כי התובעות שובצו במשרה תקנית, כטענתן. בעס"ק (ארצי) 1003/04 רשות השידור - אגודת העיתונאים בירושלים פד"ע מ 97 (2004), נאמר כי "בתחומי ארגון העבודה ויחסי העבודה, נודעת למושג ה"תקן" משמעות בסיסית מרחיקת לכת. "תקן" כוח האדם הוא אבן יסוד אשר ממנה ועל בסיסה נבנה מערך ארגוני. "תקן" אינו רק רשימה גרידא של משרות. המושג "תקן" מקפל בחובו משמעויות רחבות ועמוקות בהרבה מכך." אכן, נראה כי המילה תקן שימשה בעדותו של מר ברק (פרוטוקול עמ' 8 ש' 1- 32, עמ' 9 ש' 1- 5) במשמעויות שונות מהתקן האמור בהגדרה שבהסכם המעבר. הנתבע הגיש "דו"ח איוש תקן המשרה" בנוגע לשתי התובעות, נספחים ג' ו-ד' לתצהיר מר כהן. בדו"חות אלו מופיע פירוט שמות העובדים ששובצו בתקנים בהן שובצו התובעות לאחר שזכו במכרז, החל מיום 23.4.02. התובעות לא צוינו כמי ששובצו במשרות אלו קודם למועד זה, ולא הוברר אם שובצו במשרות בתקן קודם לקבלת הקביעות ביום 23.4.02. הנתבע טען כי לא הצליח להשיג מלוא הנתונים הרלוונטיים לנוכח השיהוי בהגשת התביעה. מכל מקום, נטל ההוכחה הוא על התובעות, ומשזה לא הורם, לא ניתן לומר שהן שובצו במשרה תקנית באופן העונה על דרישת הגדרת "עובד קבוע" בהסכם המעבר. 28. זאת ועוד, לא נטען וממילא לא הובאה בפנינו כל ראיה לכך שהתובעות הועסקו בתקופת ניסיון לפי אישור להעסקה זמנית וממילא ברי כי אינן ממלאות אחר תנאי זה. ממילא גם לו היו משובצות במשרה בתקן, דבר שכאמור לא הוכח, לא די היה בכך כדי לענות על החלופה השנייה שבהגדרת "עובד קבוע". 29. התובעות לא עמדו אפוא בתנאי הגדרת "עובד קבוע" האמורה בהסכם המעבר. לפיכך דין טענתן של התובעות לפיה הן זכאיות לקבל פנסיה תקציבית בהתאם להסכם המעבר, מתחילת העסקתן (או, כאמור לעיל, לנוכח התיישנות תביעתן בחלקה, מחודש נובמבר 2001) - להידחות. 30. עוד לטענת התובעות, משרתן הייתה משרה שאינה צמיתה לפי טיבה, והנתבע לא פעל כדין בשבצו אותן במשרה זו. לטענת התובעות, לא מתקיימים בהן התנאים המנויים בהוראות סעיפים 02.132 ו16.411 עד 16.414 לתקשי"ר, באשר לסוגי עבודות וסוגי עובדים שניתן להעסיק בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה. עבודות אלו מיועדות לביצוע משימות זמניות וחולפות באופיין או מילויי מקום. לטענת התובעות עבודתן הייתה עבודה צמיתה, דהיינו עבודה שאינה מוגבלת מבחינת זמן מטיבה וטבעה, עבודה שהיא במסגרת התקציב הרגיל של המדינה ומבצעים אותה עובדים המשובצים במשרות שבתקן המאושר (סעיף 02.121 לתקשי"ר). לשיטתן אף אם הייתה לנתבע מצוקת תקנים, אין בכך כדי להצדיק העסקת התובעות בחוזה מיוחד, באופן בו הועסקו במשך שנים. יש לראותן אפוא כעובדות קבועות. 31. לטענת הנתבע, התובעות הועסקו בחוזה מיוחד בהתאם לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), התש"ך - 1960 ולסעיף 16.412 לתקשי"ר. זאת בהתאם לסעיף 22 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 לפיו מינויים של עובדי הנתבע יהא בהתאם לכללים החלים על עובדי מדינה, דהיינו לאור הוראות חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט - 1959. לטענת הנתבע, גם אם התובעות מוכרות כעובדות הנתבע, אין בזה כדי להביא לכך שיראו בהן עובדות קבועות, משלא התקיימו כל התנאים לכך - לרבות קבלה במכרז, משרה בתקן פנוי ומוכרזת לאיוש וקבלת כתב מינוי כעובד הנתבע. לטענת הנתבע אין מדובר בתנאים פורמאליים גרידא, כי אם בתנאים מהותיים. טענת התובעות באשר לקביעות העסקתן לוקה בשיהוי משמעותי. מדובר במשרה שמטיבה אינה צמיתה לנוכח התפקיד עצמו, ולא בהכרח לנוכח תוכנו, הואיל ומדובר במשרות תקציביות תלויות תקציב, או משרות תקניות המאוישות ללא מכרז, בשונה ממשרות תקניות המאוישות בדרך של מכרז כדין. גם אם העסקתן של התובעות לא תאמה "בכל תג ותג" את הגדרות משרה שאינה צמיתה, העסקה זו לא נעשתה בחוסר תום לב או מתוך מטרה לקפחן, ולא חרגה בצורה קיצונית מהמטרה של העסקה בחוזה מיוחד. 32. נקדים ונאמר כי כבר נקבע ונפסק כי נושא התקינה כלול במסגרת זכות הפררוגטיבה של המעסיק ואין בית הדין שם עצמו בנעלי הרשות המוסמכת לקבוע את התקנים ולהחליף את שיקול דעתה. הקצאת התקנים בנתבע נעשית בהתאם לדרישות ולצרכים השונים ובהתאם לתקציב המוקצה לצורך זה. מאחר שהתקציב הינו משאב מוגבל, יכול להיווצר מצב בו לא ייענו כל הצרכים והתקנים יינתנו בהתאם לדחיפותם וחשיבותם של צרכים אלו. (ראו בהקשר דומה עב (י-ם) 2356/99 לפידות נ' משרד העבודה (ניתן ביום 3.9.02) ; עב (י-ם) 1336/99 קוסלמן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.7.02) פסקה 13 לפסק הדין ; עב (י-ם) 1496/00 שושנה כרם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.06) , פסקה 29 לפסק הדין ; עב (י-ם) 1408/05 חזות נ' המשרד לאיכות הסביבה (ניתן ביום 22.1.09)). השיקולים השונים אותם יש לשקול בעניין זה מצויים בתחום מקצועיותה וסמכותה של הרשות הרלוונטית - כל עוד מדובר כמובן, בשיקולים שאינן חורגים מתחום סמכותה ושאינם נגועים בחוסר תום לב, בהפליה, בשיקולים זרים וכיוצא בזה - ואין, כאמור, לעובד עצמו כל מעמד בעניין קביעת התקן שלו (ראו בהקשר דומה גם בג"צ 388/66 שמש נ' נציבות שירות המדינה, פ"ד כ (4) 735). 33. במקרה שלפנינו לא שוכנענו כי הנתבע לא הפעיל את שיקול דעתו באופן ענייני ומקצועי או לא פעל כדין בהתאם לפררוגטיבה הניהולית שלו בהחליטו להעסיק את התובעות בראשית העסקתן בנתבע בדרך של חוזה מיוחד להעסקת עובד בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה, כאשר הליכי המכרז החלו בשלהי שנת 2001 ותחילת שנת 2002. התובעות הועסקו בנתבע באופן ישיר פחות מחמש שנים ושלוש שנים (בהתאמה) עד למועד קבלת הקביעות, והנתבע פעל לעריכת מכרז למשרותיהן, כפי שאירע בסופו של דבר, עת נפתח המכרז נשוא הליך זה. בהקשר זה שונה אפוא עניינן של התובעות מנסיבותיו של התובע בעניין נקש (דב"ע (ארצי) נו/13 - 3 נקש נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.8.97)) עליה נסמכו התובעות. שם מדובר היה בתובע שהוכר כעובד, לאחר שעבד במדינה שש עשרה שנות עבודה בהן הוגדר כקבלן עצמאי שאף לא היה זכאי כלל לפנסיה. 34. בפסיקה נקבע כי קביעת מעמדו של עובד כעובד מדינה לעניין חוק הגמלאות, אינה "אקט דקלרטיבי, אלא אקט קונסטיטוטיבי, היוצר את עצם המעמד של עובד מדינה" (דב"ע מס' לב/44 - 9 קרואני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.8.73)). בע"ע (ארצי) 627/05 נדב - עיריית תל אביב (ניתן ביום 4.1.07) נאמר בזו הלשון: בסוגיה זו נפסקה הלכה, לפיה מעמד של "עובד מדינה" אינו נקנה במחי קולמוס, אלא ייקבע על פי דין ובהתאם להסדר הקיבוצי החל בין הצדדים. במסגרת זו יש לתת את הדעת לתנאי קבלתו של העובד לשירות המדינה, לדרכי מינויו ולאופן העסקתו, הלכה למעשה, במסגרת הדין [עע 389/99 יעקב חסון ואח' - מדינת ישראל - משרד השיכון, פד"ע לט 358; עע 116/03 מדינת ישראל- משרד החינוך - משה חג'בי, 2.2.2006]. (בהקשר זה ראו גם: ע"ע 273/03 שוואב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.11.06)). 35. אין מחלוקת כי התובעות דנן היו עובדות הנתבע בתקופה הרלוונטית, עובר למועד הקובע. המחלוקת היא בשאלה האם יש לראות בהן עובדות קבועות, דהיינו עובדות שעברו מכרז וקיבלו כתב מינוי. התשובה לשאלה זו היא בשלילה. ככל שהתובעות מכוונות בטענתן באשר לצורת ההעסקה, לחלופה הראשונה בהגדרת "עובד קבוע", דהיינו מי שקיבל כתב מינוי, הרי שלא ניתן לקבל טענה זו. אין לומר כי הליכי המכרז הינם דבר של מה בכך או דרישה פורמלית גרידא, או כי ודאי שהתובעות היו מתקבלות למשרתן כבר בשנת 1997 או 1999 בהתאמה, וזאת אף ללא מכרז. אדרבה, הליכי מכרז הינם תלויי זמן ונסיבות וייתכן שלו נערכו במועד אחר היו מתמודדים אחרים לתפקיד שהיו נבחרים בפועל. מדובר בדרישה מהותית שבבסיסה עקרון השוויון אשר באה להבטיח את קבלת הטובים והמוכשרים ביותר ולא המקושרים ביותר (עס"ק (ארצי) 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה - צים פד"ע לו 97, 118 (2001); בג"צ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית נ' מדינת ישראל פ"ד נב(5) 111; בג"צ 3751/03 אילן נ' עיריית תל אביב יפו פ"ד נט (3) 817; בג"צ 8815/05 לנדשטיין נ' שפיגלר (ניתן ביום 26.12.05); ע"ע (ארצי) 526/09 יעקב חי - חברת החשמל (ניתן ביום 12.8.12). אין לומר אפוא כי יש לראות בתובעות כמי שהיתה להן קביעות כבר בטרם המועד הקובע, ללא שקיבלו כתב מינוי ועברו את הליכי המכרז הנדרשים. 36. נמצא אם כן כי טענות התובעות לפיהן הן זכאיות לפנסיה תקציבית לפי הסכם המעבר הואיל ומתקיימת בהן הגדרת "עובד קבוע", מששובצו במשרות תקניות ומשרות שלפי טיבן וטבען הן צמיתות, דינן להידחות. ב. זכאות התובעות לפנסיה תקציבית מהמועד המקורי שנקבע לקיום ועדת הבוחנים למכרז וסבירות החלטת הנתבע על דחיית מועד הוועדה 37. כאמור, ביום 14.12.01, פורסם על ידי הנתבע מכרז מס' 128/2001. המועד האחרון להגשת הצעות היה יום 30.12.01. למכרז ניגשו שלוש מועמדות - שתי התובעות דנן וגב' טליאקוצ'ו. ביום 24.12.01, במסגרת ההקפאה הכללית של מכרזים בשירות המדינה, הוקפא גם מכרז זה (מכתב מיום 2.1.02 וכן מכתבים לתובעות מיום 19.2.02 על אודות ההקפאה נספחים א', ב' לתצהיר מר ברק). הליכי המכרז "הופשרו" והתאפשרו לאחר פנייה לוועדת חריגים. המועד המדויק של קבלת האישור וכן האישור עצמו לא נשמרו בידי הנתבע. אולם מקובלת עלינו עדותו של מר ברק בתצהירו (סעיפים 17- 18 לתצהיר) בעניין זה, לפיה עוד קודם לקבלת האישור ניתן אישור לגב' טליאקוצ'ו לצאת לחופשה בחו"ל. תאריכי החופשה היו מיום 14.3.02 ועד ליום 5.4.02. לנוכח מועדי החופשה המאושרת, נדחה מועד כינוס וועדת הבוחנים מיום 24.3.02 ליום 23.4.02. הוועדה התכנסה ביום 23.4.02 ובחנה את התובעות ואת גב' טליאקוצ'ו. התובעות התקבלו במכרז, וקיבלו כתבי מינוי רטרואקטיבית מיום 23.4.02 (נספחים ג', ד' לתצהיר מר ברק). 38. לטענת התובעות, דחיית מועד הוועדה פגעה בהן בצורה חמורה, הואיל ובגינה לא קיבלו את כתבי המינוי קודם למועד הקובע. לו הייתה הוועדה מתכנסת במועד המקורי, ביום 24.3.02, היו התובעות נחשבות בגדר עובדות קבועות בהתאם להסכם המעבר, וזכאיות לפיכך לפנסיה תקציבית. התובעות טוענות כי החלטת הנתבע חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות, וכי היה על הנתבע לקבל החלטה אחרת הפוגעת בהן פחות, וליידע אותן על ההשלכות החמורות הנודעות לדחיית מועד הוועדה, קודם לדחייתה. התובעות העלו מספר החלטות אפשריות אחרות שהנתבע יכול היה - וצריך היה לשיטתן - לנקוט, חלף ההחלטה על דחיית מועד הוועדה. להלן נמנה את חלקן (עדות גב' ברונר, פרוטוקול עמ' 4 ש' 10- 32, עמ' 5 ש' 1- 12): כינוס וועדת הבוחנים בשני מועדים - הן במועד המקורי, 24.3.02, (עבור התובעות), והן במועד המאוחר יותר, 23.4.02 (עבור גב' טליאקוצ'ו, עם שובה ארצה). כינוס הוועדה בהעדרה של גב' טליאקוצ'ו. לטענת התובעות הדבר מתאפשר בהתאם להוראת סעיף 11.486 לתקשי"ר בנוגע למכרז שבו אחד המתמודדים שוהה בחו"ל. יידועה של גב' טליאקוצ'ו בכך שאם תידחה הוועדה תיפגע זכאותן של הזוכות (מי שתהיינה) לפנסיה תקציבית - מתוך ציפיה שזו האחרונה תקצר חופשתה ותגיע ארצה במהלך החופשה או תסיר מועמדותה. 39. הנתבע טוען כי החלטתו הייתה במתחם הסבירות, גם אם אינה ההחלטה היחידה האפשרית, ואל לו לבית הדין להחליף שיקול דעתו של הנתבע בשיקול דעתו שלו. עוד טוען הנתבע כי ישנה חשיבות לכינוס וועדת הבוחנים ביחס לכל המועמדות באותו מועד, ולמתן החלטתה כאשר ההתרשמות מכל אחד מהמועמדים טרייה בזיכרונם של חבריה. כן ישנה חשיבות לכינוס הוועדה בפעם אחת, ולא במספר פעמים, באופן המטריח את חברי הוועדה שלא לצורך, בפרט שמדובר בשלוש מועמדות בלבד. הוועדה לא הייתה יכולה ליתן החלטתה במעמד שתי התובעות וממילא נדרשת הייתה להמתין עד לשובה של גב' טליאקוצ'ו. עוד מציין הנתבע כי קיומם של מספר מועדים היה עלול לגרום לכך שהוועדה הייתה מתרשמת אחרת מהתובעות לעומת גב' טליאקוצ'ו וייתכן שאף לא הייתה בוחרת בשתי התובעות. הוראה 11.467 לתקשי"ר, המאפשרת קיום ועדה בהעדר המועמד, עוסקת במקרה בו מועמד עובד בחו"ל, ולא במקרה בו הוא שוהה בחו"ל לפרק זמן ארעי במהלך חופשה מאושרת. 40. אנו סבורים כי החלטת הנתבע לדחות את המכרז על מנת לאפשר השתתפות גב' טליאקוצ'ו בוועדה הינה החלטה סבירה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד. בהתאם להלכה, בית הדין בוחן אם המעסיק הציבורי, וכך אף הנתבע דנן, הפעיל את הפררוגטיבה הניהולית באופן סביר. בית הדין בודק אם הנתבע חרג בפעולתו מנורמות של המשפט הפרטי, המנהלי או של דיני העבודה, ואם אכן חרג, האם חריגה זו מצדיקה, באיזון האינטרסים את התערבותו של בית הדין (בר"ע 74/99 רשות השידור נ' נגבי (ניתן ביום 11.3.99)). בית הדין לא יתערב בהחלטת המעסיק, אלא אם נמצא כי ההחלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או שהיא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת זה של המעסיק אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחר בה המעסיק ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות. סמכות בית הדין להתערב במעשי הנתבע מגעת, רק מקום בו הללו חורגים מתחום הסבירות, כמו בכל מקום בו מצויים על המדוכה שיקולי רשות מנהלית (בג"צ 706/94 רונן נ' שר החינוך (ניתן ביום 13.10.99); בג"צ 4830/97 סי אור טכנולוגיות נ' שר החינוך (ניתן ביום 19.5.98); בג"צ 5319/97 קוגן נ' הפרקליט הצבאי הראשי (ניתן ביום 24.11.97); בג"צ 1284/99 פלונית נ' ראש המטה הכללי פ"ד נג(2) 62 (1999); (ע"ע (ארצי) 1123/01 בי"ס תיכון עירוני "כל ישראל חברים" נ' צויזנר פד"ע לו 438 (2001)). 41. שיקולי הנתבע להורות על דחיית מועד הוועדה כפי שפורטו לעיל הינם סבירים. גם אם אין מדובר בהחלטה האפשרית היחידה, וייתכן כי החלטה אחרת מבין אלו שהציעו התובעות הייתה פוגעת בהן פחות וראויה יותר, לא ניתן לומר כי ההחלטה על דחיית הוועדה הינה החלטה בלתי סבירה, ובוודאי שאינה "בלתי סבירה באופן קיצוני". תביעתן של התובעות נובעת מחכמת ה"בדיעבד", בהסתכלות אחורנית, לאחר זכייתן במכרז ולאחר המועד הקובע. יש לבחון את סבירות ההחלטה לא מתוך חכמה שלאחר מעשה, אלא על רקע המציאות בה ניתנה ההחלטה על דחיית הנתבע בהתאם לנסיבות דאז, בשים לב לנתונים שעמדו בפניו במועד קבלת ההחלטה. 42. מר כהן העיד בתצהירו מטעם הנתבע (סעיף 8 לתצהיר) כי מכתב הממונה על השכר והסכמי העבודה מיום 7.3.02 שעניינו הוראות ביצוע להסכם המעבר, ובו נכתב תאריך "המועד הקובע" - 1.4.02 - התקבל אצל הנתבע רק ביום 24.3.02. עדות זו נתמכת בחותמת ה"דואר נכנס" של הנתבע המופיעה על מסמך זה, נושאת תאריך "24-03-2002" (נספח ו' לתצהיר מר כהן). בנסיבות אלו, הוכח כי הנתבע לא ידע בעת קבלת ההחלטה על דחיית וועדת המכרזים ליום 23.4.02 חלף יום 24.3.02, על אודות המועד הקובע. בסד הזמנים בו נתון היה הנתבע, ובשים לב לכך שגב' טליאקוצ'ו כבר היתה בפועל בחו"ל אותה עת, ומועד הוועדה כבר נדחה, נראה כי גם אם היה הנתבע מיידע את התובעות על המועד הקובע לקבלת פנסיה תקציבית, ספק רב אם ניתן היה להקדים את מועד הוועדה. מכל מקום לא ניתן לומר כי בנסיבות אלו ההחלטה להותיר על כנה את ההחלטה בדבר דחיית מועד הוועדה, שנתקבלה עוד בטרם נודעו לנתבע המשמעויות הפנסיוניות של דחיית המועד, אינה סבירה. 43. זאת ועוד, אין לומר שהתוצאה של ביטוח התובעות בפנסיה צוברת היא תוצאה פוגענית באופן בלתי מידתי, כפי שטוענות התובעות. החלופה של הפנסיה הצוברת, אף כי לדידן של התובעות הינה טובה פחות מהאפשרות של הפנסיה התקציבית, הינה חלופה ראויה שבמצבים מסוימים אף מקנה יתרונות על פני הפנסיה התקציבית. התובעות דנן אינן יוצאות בלא כלום כשידיהן על ראשן. לא לחינם הצביע הנתבע על כי התובעות הן עובדות צעירות שנכונו להן שנות עבודה רבות ובאפשרותן לרכוש מלוא הכיסוי הביטוחי בפנסיה הצוברת. נראה אפוא כי ביטוחן של התובעות בפנסיה הצוברת הינו ביטוח סביר ולא מדובר בתוצאה החורגת ממתחם הסבירות. טענות התובעות נדחות אף בעניין זה אפוא. סוף דבר 44. התביעה נדחית אפוא. 45. בנסיבות הענין, התובעות תשלמנה לנתבע תוך 30 יום, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח כל אחת. 46. הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאתו. ביטוח לאומיפנסיה תקציביתפנסיה