מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קרע בטחול בתאונת דרכים: מבוא 1. מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: החוק). 2. התובע יליד 23.7.1984 נפגע בתאונת דרכים, בהיותו בן 22. כיום התובע בן 28. 3. הנתבעת הודתה בחבות על פי החוק והמחלוקת ממוקדת בשאלת גובה הנזק. מהות הפגיעה ותלונות התובע 4. התובע נפגע עת התהפך עם רכב מסוג ג'יפ בו נסע. ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים הלל יפה כשהוא מחוסר הכרה ומונשם. בבית החולים אובחן קרע בטחול ודימום בטני ובוצע ניתוח כריתת טחול בשל טראומה. עוד אובחנו חבורות במוח, בריאות, שבר בצלע 1 שמאלית, שבר יציב בחוליה צווארית ראשונה ושבר ביד ימין. לאחר ניתוח כריתת הטחול הועבר התובע כשהוא מונשם לטיפול נמרץ נשימתי. כעבור מספר ימים חזר התובע להכרתו. 5. ביום 24.10.2006 נותח התובע לקיבוע השבר בזרועו הימנית. ביום 14.11.2006 שוחרר מבית החולים הלל יפה והועבר למחלקת שיקום לנפגעי ראש של בית החולים שיבא בתל השומר. ביום 3.1.2007 שוחרר התובע ועבר לטיפול שיקומי במסגרת אשפוז יומי, אחת לשבוע, עד לחודש אוקטובר 2007. לאחר מכן נותר התובע במעקב המרפאה לנפגעי ראש בבית החולים תל השומר, וביום 24.4.2008 נותח התובע פעם נוספת בזרועו הימנית. 6. לאחר התאונה התלונן התובע על כאב בדופן הבטן בהפעלת שרירי הבטן במישור הכירורגי. כן נרשמו תלונות על כאבים לסירוגין בכתף ימין ובעמוד השדרה הצווארי וכן הגבלה וקושי בתנועות הראש בעיקר בתנועות סיבוב במישור האורתופדי. במישור הנפשי דיווח התובע על רגשות אפאטיות, מתח, פחד וחוסר מצב רוח. בהיבט הנוירולוגי הלין התובע על בעיות בריכוז וחוסר מוטיבציה לבצע דברים. שיעור נכותו הרפואית של התובע 7. לצורך הערכת נכותו של התובע, מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי הכירורגיה, אורתופדיה, פסיכיאטריה ונוירולוגיה. 8. בתחום הכירורגי מונה פרופ' יורם קלוגר. בחוות דעתו ציין המומחה כי התובע עבר כריתת טחול שלמה במהלך ניתוח הבטן וכי כיום עליו להתחסן אחת לחמש שנים ולקבל טיפול אנטיביוטי מונע. בגין כריתת הטחול הוערכה נכות התובע בשיעור של 10% ובנוסף נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין צלקת קלואידית במידה קלה. פרופ' קלוגר לא נחקר על חוות דעתו. 9. בתחום האורתופדיה מונה פרופ' אברהם גנאל. בחוות דעתו הראשונה מצא המומחה כי בדיקת עמוד השדרה הצווארי תקינה ואין סימני קיפוח עצבי בידיים. כן נמצא כי ישנה הגבלה קלה בסיבוב חיצוני של זרוע ימין במצב שבו המרפק צמוד לגוף. המומחה העמיד את שיעור נכותו הצמיתה של התובע על 5% בגין שבר בחוליית הצוואר הראשונה וכן קצב 5% נוספים בגין צלקות ניתוח. בנוסף קבע פרופ' גנאל לתובע נכויות זמניות כדלקמן: מיום התאונה ועד ל-14.10.2007- בשיעור של 100% מ-14.10.2007 ועד 23.4.2008- בשיעור של 30% מ-23.4.2008 ועד 31.7.2008- בשיעור של 100% כן קצב המומחה לתובע נכות בשיעור 20% ממועד מתן חוות הדעת הראשונה למשך שנה או קודם לכן בהתאם לקביעת הרופאים המטפלים (בגין חיבור גרוע של עצם הזרוע מימין). בחוות דעתו השנייה, הותיר פרופ' גנאל את קביעותיו בגין נכות צמיתה בשיעור של 5% כ"א בגין שבר בחוליית הצוואר הראשונה ו- 5% בגין צלקות ניתוח ובנוסף קבע שיעור נכות צמיתה בשיעור של 8% בגין ההגבלה הקלה בתנועות כתף ימין. פרופ' גנאל לא נחקר על שתי חוות הדעת. 10. בתחום הפסיכיאטריה מונה פרופ' מוניץ. בבדיקתו את התובע לא מצא המומחה סימנים לתסמונת נפשית ועל כן לא קצב לו אחוזי נכות. בחוות הדעת צוין כי למרות תלונות התובע על מצב רוח ירוד, מדובר בתגובה נורמטיבית למצבו ללא סימנים נלווים של תסמונת דיכאונית וכן ללא סימנים לפוביה מוגדרת. הגם שהמומחה לא קצב לתובע אחוזי נכות הוא קבע כי כמו רבים מנפגעי ראש אין ספק שיזדקק לטיפול פסיכולוגי תומך בעתיד הנראה לעין. גם פרופ' מוניץ לא נחקר על חוות דעתו. 11. בתחום הנוירולוגיה מונה פרופ' דוד ירניצקי כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. בהנחיית המומחה הופנה התובע להערכה נוירו-פסיכולוגית, אשר בוצעה על ידי ד"ר טרז טרבס וכן עירד שרף שהינו נוירו פסיכולוג, ממרכז הרפואי רבין. אציין כי בפני המומחה הובא דו"ח אבחון נוירו פסיכולוגי קצר ממרכז רפואי שיבא, מחודש יולי 2007 וכי המומחה הפנה את התובע לאבחון קוגניטיבי עדכני ומקיף. באבחון זה נמצאו הפרעות בעיקר בתחום הקשב- התמדת קשב, חלוקה נאותה שלו ועיבוד מהיר של מידע. כן נמצאה איטיות פסיכו מוטורית משמעותית והפרעה באספקטים מסוימים של תפקודי הזיכרון. שאר התפקודים היו תקינים, והתפקוד האינטלקטואלי נמצא גבוה משמעותית מהממוצע. המומחה ציין כי הבודק התרשם מרמת מוטיבציה טובה. על פי קביעת המומחה בחוות דעתו מדובר במצב לאחר חבלת ראש, עם קונטוזיה פרנכימטית, אשר הותירה הפרעות בתחום הקוגניטיבי. המומחה לא מצא בבדיקתו חסר נוירולוגי מוטורי. על בסיס בדיקתו ותוצאות האבחון כאמור קבע המומחה נכות צמיתה בשיעור של 20% לפי סעיף 29(11) מותאם ל-34 ג'. ב"כ הנתבעת חולק על גובה הנכות הרפואית הנוירולוגית, ולשיטתו זו עומדת על 10% לכל היותר. המומחה נחקר בפני ובעדותו חזר על עיקרי חוות דעתו (עמ' 10, ש' 30). המומחה העיד כי בקרות חבלת ראש ישנם שני מרכיבים בלתי תלויים המצויים באזורים שונים במוח, אשר יכול שיהיה ביטוי לאחד מהם בלבד או לשניהם ביחד בבחינת נזקי החלק הקדמי במוח: החלק העליון שעוסק בנושאים קוגניטיביים, קשב, מהירות פסיכו מוטורית וכיו"ב; והחלק התחתון שעסוק בתבנית התנהגותית והנזקים בו מתאפיינים באפאטיות, חוסר יזימה, חוסר שליטה מלאה על ביטויים התנהגותיים שונים. המומחה העיד כי שיעור הנכות אשר קבע מושתת על שני אלה בחלקים שווים (עמ' 7 ש' 29 עד עמ' 8 ש' 12). בנוסף העיד המומחה כי מצבו של התובע בטרם לתאונה היה בין הקצה העליון של הממוצע לבין המעולה כפי שעלה מהאבחונים שהיו בפניו (עמ' 6, ש' 13-14). בחקירתו עומת המומחה עם תעודת הבגרות של התובע בטרם לתאונה, המצביעה על ציונים מתחת לבינוני. בתגובה הבהיר המומחה כי תעודת הבגרות אינה מהווה מנבא וציונים נמוכים יכולים לנבוע מחוסר יכולת או חוסר עניין (עמ' 6 ש' 13 ואילך, עמ' 11 ש' 18). יצוין כי התובע הצהיר שציוני תעודת הבגרות שלו אינם משקפים את הפוטנציאל שלו קודם לתאונה. בתצהירו מסר התובע כי השקיע מאמץ מינימאלי בלבד לנושא הואיל ובאותה עת לא היה בוגר דיו ולא חשב על עתידו המקצועי. אשר לנתונים בדבר ציון פסיכומטרי של 505 לפני התאונה לעומת ציון 645 לאחר התאונה, השיב המומחה כי חשוב לדעת מה הציון בכל מקצוע, האם התובע עבר קורס הכנה, מה היו מידת התרגול, תנאי הבחינה ויתר הנסיבות (עמ' 7, ש' 1 עד 7, עמ' 8, ש' 20, עמ' 11, ש' 19 ואילך). בעניין זה העיד התובע כי כאשר ניגש למבחן פסיכומטרי לאחר הצבא בפעם הראשונה עשה קורס הכנה (עמ' 18, ש' 31). עוד העיד התובע כי בחר לשפר את ציון הפסיכומטרי על פני שיפור הציונים בתעודת הבגרות (עמ' 21, ש' 11 ואילך). בנוסף צירף התובע לתצהירו אישור על עריכת הבחינה בתנאים מותאמים (ר' ת/1). המומחה העיד כי ציוני מבחני הבגרות והמבחן הפסיכומטרי אינם משקפים את מלוא הפוטנציאל של הנבחן (עמ' 7, ש' 15-16). המומחה הפנה בעדותו לפער בין הכוונות לבין היכולת לממש בפועל, כעולה מהדוחות התקופתיים של הצוות הרפואי במרכז שיבא אשר טיפל בתובע על בסיס יומיומי עד כשנה לאחר התאונה (עמ' 8, ש' 21-28). בהקשר זה אפנה למסמכים הבאים מתוך תיק המוצגים- סיכום טיפול מיום 19.6.2008, על ידי ד"ר אגרונוב, מנהלת המחלקה לשיקום נפגעי ראש לפיו התובע "סובל מבעיות קוגניטיביות ברמות גבוהות... התחיל ללמוד במכללת רמת גן והתקשה בלימודים, בעיקר על רקע מוסכות, איטיות פסיכומטרית, בעיה בהתארגנות וחסר בקרה. כיום מודע הרבה יותר לבעיותיו, לומד לפסיכומטרי זקוק להקלות... מעוניין ללמוד לימודים גבוהים, יזדקק להקלות בלימודים...." (עמ' 83 למוצגי התובע); סיכום טיפול מיום 23.6.2009, על ידי ד"ר אגרונוב לפיו התובע "לומד במדרשת רופין, מרגיש קשיים בקשב, זיכרון, ריכוז, אך משקיע המון ומצליח באופן בינוני ... פאסיבי ואפאטי בהשוואה עם מצבו לפני התאונה... התובע מקבל רטאלין פעמיים ביום-ישנו שיפור" (עמ' 94-95 למוצגי התובע). סיכום פסיכיאטרי מיום 19.8.09(עמ' 96) לפיו התובע "משקיע המון ומצליח באופן בינוני... משבעה בחינות שאליהן ניגש בסוף השנה, לא עבר חמש ואמור לגשת במועד ב'". סיכום טיפול נוסף מיום 29.9.09 על ידי דר' אגרונוב (עמ' 100-99) לפיו "במהלך הלימודים האקדמאים עולים ביתר שאת הליקויים הקוגניטיביים". התובע פירט בתצהירו את הקשיים בהם נתקל במסגרת לימודיו. כך ציין כי נעזר במרכז התמיכה ללקויי למידה במוסד הלימודי וכי הוא נוטל תרופות להקלה בהפרעות הקשב והזיכרון אשר עוצמתן מתגברת בימים בהם לומד שעות רבות. התובע צירף אישור על זכאות התאמות לבחינות במוסד הלימודי (ת/1). כן צורף גיליון ציונים בשנות לימודיו המצביע על ממוצע ציונים הנע בין 76 עד 79.68 (ת/3). צורף גם אישור זכאות לתואר בוגר במנהל עסקים בהתמחות מערכות מידע מיום 21.11.11 (ת/4). תצהירו של התובע לא נסתר בעדותו. המומחה העיד כי יתכן שללא הפגיעה ממוצע לימודיו של התובע היה גבוה יותר והישגיו בעבודתו היו גבוהים יותר (עמ' ,9 ש' 10-11, עמ' 12, ש' 17). מכאן שהשלמת תואר על ידי התובע וכן עבודתו במקום עבודתו הנוכחי, אינם שוללים את הפגיעה ואת הנכות אשר נגרמה לתובע כתולדה ממנה. כעולה מחוות הדעת של המומחה, מחקירתו לפניי ומממצאי הבדיקות שבוצעו לתובע נותר פער בין יכולתו הפוטנציאלית של התובע לבין הישגיו בפועל המתבטא בשיעור הנכות אשר נקבע על ידי המומחה. הנני מוצאת לנכון לדחות את יתר הטענות שהעלה ב"כ הנתבעת לעניין עדותו של המומחה בהקשר זה. המומחה העיד כי שימוש ספוראדי במריחואנה אינו משנה את חוות דעתו (עמ' 10, ש' 14). הפניית ב"כ הנתבעת בסיכומיו, לעניין הקשב, לסעיף 3 לאבחון הינה הפניה חלקית. אוסיף כי הבודקים התרשמו במהלך הבדיקה מקושי בתחום זה, שבא לידי ביטוי במטלות שונות, הבודקות זאת באופן ישיר ובאופן עקיף. הקשיים הופיעו הן במטלות הבודקות התמדת קשב (כגון: קידוד), והן במטלות הבודקות חלוקת קשב, שבהן התקשה יחסית לרמתו הכללית. במכלול הדברים מצאתי את הסבריו של המומחה הגיוניים, עומדים במבחן הסבירות ועולים בקנה אחד עם תוצאות האבחונים אשר בוצעו לתובע, המוצגים בתיק וכן עם עדות התובע. על כן הריני מאמצת את חוות דעתו של פרופ' ירניצקי וקובעת כי נכותו הנוירולוגית של התובע הינה בשיעור של 20%. כפועל יוצא מסתכמת הנכות הרפואית המשוקללת כתולדה מן התאונה בשיעור של 46.197%. שיעור נכותו התפקודית של התובע 12. המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של הנפגע כתוצאה מן הנכות הרפואית. בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת אל נכון את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אך לעיתים שיעור הנכות התפקודית נבדל משיעור הנכות הרפואית (ע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב(3) 792, אליעזר ריבלין תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (להלן: ריבלין) בעמ' 633 (מהדורה רביעית, תשע"ב-2012). 13. הקביעה בדבר הפגיעה התפקודית מסורה לבית המשפט, וההשלכות התפקודיות של הנכות הרפואית הן שעומדות ביסוד הערכת נזקי הממון של הנפגע. 14. בעניינו, כוללת הנכות הרפואית 10% נכות בגין צלקת קלואידית קלה במישור הכירורגי וכן 5% בגין צלקות ניתוח במישור האורתופדי. לצלקות אלה אין כל נפקות תפקודית ועל כן יש להפחיתן משיעור הנכות התפקודית. בדומה לכך, גם לכריתת הטחול והטיפול התרופתי הנובעים ממנה, אין לטעמי כל נפקות תפקודית. על כן יש להפחית 10% נוספים. 15. מעבר לכך, סבורני כי במישור הנוירולוגי ישנה זהות מלאה בין שיעור הנכות הרפואית שנקבע לבין שיעור הנכות התפקודית, ולכך יש להוסיף את יתרת שיעור הנכות האורתופדית. אשר על כן, הנני מעמידה את הנכות התפקודית על שיעור של 30% במעוגל. הפסדי השתכרות 16. את הפסדי השכר לעבר של התובע אחלק לארבע תקופות בהתחשב בתקופות הנכויות הזמניות שנקצבו, הנכות התפקודית הצמיתה שקבעתי ונקודות הזמן לאורך ציר השתלבותו של התובע בשוק העבודה על רקע נתונים אלה. 17. על מנת לכמת את הפסדי שכר העבר של התובע אפנה תחילה לקביעת בסיס השכר של התובע בתקופה שקדמה לתאונה. בסיס השכר של התובע עובר לתאונה 18. התובע העיד כי השתחרר מהצבא בחודש 11/2005, עבד בעבודות מזדמנות ותוכניותיו היו ללמוד או לטייל בחו"ל. 19. בסיס השכר של התובע עובר לתאונה נסמך על הכנסותיו משני מקומות עבודה: האחד, כמנהל משמרת בחנות חשמל המופעלת על ידי חברה בבעלות הוריו "אורסן חשמל ותאורה בע"מ" והשני, כברמן עבור חברת "טיקה בע"מ" (להלן בהתאמה: אורסן וטיקה). 20. לטענת התובע, שכרו החודשי הכולל בטרם לתאונה עמד על סך של 6,921 ברוטו ולאחר ניכוי מס בשיעור 10% עמד שכרו על סך של 6,229 ₪. החישוב האמור נסמך על תלושי משכורתו של התובע מחודש ספטמבר 2006 וכולל את רכיב שווי השימוש ברכב כפי שמופיע בהם במלוא שיעורו. 21. מנגד נטען על ידי הנתבעת כי שכר התובע הוא 3,630 ₪ ולאחר שערוך עומד על סך של 4,209 ₪. חישוב זה נסמך על תלושי משכורתו של התובע משני מקומות עבודתו בחודש התאונה בלבד, אוקטובר 2006, תוך השלמה חישובית לחודש עבודה מלא. 22. עיון בתלושי השכר של התובע בחמשת החודשים שקדמו לתאונה מלמד כי משכורתו החודשית עמדה על סך של 1,400 ₪ בעוד שרכיב שווי השימוש ברכב הועמד על הסך החודשי של 1,740 ₪. יצוין עוד כי בחודש אוקטובר 2006, חודש התאונה, עבד התובע שלושה שבועות בלבד וסך הברוטו היה 950 ₪ בעוד שרכיב שווי השימוש ברכב הועמד על סך 1,210 ₪. 23. נתונים אלה, לפיהם רכיב השימוש ברכב עולה על ברוטו השכר אינם עולים בקנה אחד עם השכל הישר, ואף התובע לא הצליח להעמיד לכך הסבר מניח דעת. כך העיד התובע כי הרכב היה בבעלות החברה אשר נתונה בבעלות הוריו והיה בשימושו רק בחלק מן הזמן (עמ' 15 ש' 20-32, עמ' 16 ש' 1, 9). כמו כן התובע התקשה עד מאוד להסביר את גובה רכיב השימוש ברכב לנוכח עבודתו במשרה חלקית בחברה. כך, לצד תשובותיו במילים "לא זוכר" העיד: "לא נכון שזה בגלל הורי. באותו זמן הייתי חייל משוחרר, לא הייתי מבין בתלושי שכר, בנושאים אלה אני מעדיף לא לומר כי אני פשוט לא יודע" (עמ' 16, ש' 27). אציין כי הוריו של התובע, בעלי החברה, לא העידו בפני. 24. מכל המקובץ לעיל, לנוכח היקף משרתו החלקית של התובע והודייתו כי הרכב לא שימש אותו במלואו, אני רואה לזקוף להכנסתו רק שליש מרכיב שווי הרכב. על כן, יועמד שכרו של התובע מאורסן על סך של 1,980 ₪ (1,400+ (1,740*1/3). 25. באשר להכנסותיו של התובע מעבודתו בבר בבעלות טיקה (נספח ו') החל מחודש אוגוסט 2006, הרי שממוצע שתי המשכורות שקדמו לחודש התאונה עומד על סך של 3,137 ₪ (2:(2,510+ 3765)). 26. יוצא אם כן כי בסיס שכרו הכולל של התובע עובר לתאונה הוא 5,117 ₪ ברוטו (1,980 ₪+ 3,137 ₪). בניכוי מס הכנסה כדין ולאחר שערוך שוויו 5,400 ₪. הפסדי שכר העבר 27. משקבעתי את בסיס השכר אפנה לכימות הפסדי שכר העבר של התובע בחלוקה לארבע תקופות. תקופה ראשונה- אוקטובר 2006 עד יוני 2007 28. לתובע נקבעה נכות זמנית בשיעור של 100% ממועד התאונה (20.10.06) ועד 14.10.07. ואולם במהלך תקופה זו שב התובע לעבודתו בבר בהיקף משרה חלקי בין חודש יולי 2007 לבין אוקטובר 2007. על כן, יש להכיר באובדן השתכרות מלא רק עד לחודש יולי 2007 (8 חודשים). 29. כפועל יוצא, מכפלת 8 חודשי אובדן כושר ההשתכרות המלא (עד חודש יולי 2007) בבסיס השכר שנקבע לעיל (5,400 ₪) מובילה לתוצאה של 43,200 ₪. תקופה שנייה- יולי 2007 עד אוקטובר 2007 30. כאמור, החל מחודש יולי 2007 ועד אוקטובר 2007 (עת החל בלימודיו במכללת רמת גן) שב התובע לעבוד בהיקף משרה חלקית בטיקה חרף נכותו הרפואית שהועמדה לאותה עת על 100%. על פי תלושי המשכורת שהציג התובע ממוצע הכנסתו במהלך ארבעת החודשים האמורים עמד על סך של 1,605 ₪ וזאת להבדיל מהכנסתו בערכי קרן בתקופה שקדמה לתאונה (4,605 ש"ח בטרם שערוך). לנוכח נכותו התפקודית של התובע, תקופות אי הכושר שנקצבו לו ובשים לב להפרשי השכר בין הכנסתו עובר לתאונה לבין הכנסתו בארבעת החודשים האמורים ראיתי לקצוב לתובע את ההפרש המשוערך בסך של: 14,150 ₪. תקופה שלישית- נובמבר 2007 עד יוני 2011 31. בבואי לכמת את שיעור הפיצוי המגיע לתובע עבור תקופה זו אדרש תחילה למכלול הנתונים הקיימים על אודות השתכרותו בפועל כפי שעולים מן הראיות שהובאו לפניי: בחודש אוקטובר 2007 החל התובע את לימודיו במכללת ר"ג ולא שב למעגל התעסוקה אלא עד חודש יולי 2009, עת חידש את עבודתו בחנות השייכת לחברה בבעלות הוריו. על סמך תלושי המשכורת שהציג התובע ממוצע הכנסתו המשוערכת בשנת 2009 הוא: 2,316 ₪. בחודש מרץ 2008 הפסיק התובע את לימודיו במכללת רמת גן מחמת קשייו לעמוד בדרישות המסגרת האקדמית, ובחודש אפריל 2008 עבר התובע ניתוח בכתפו. האורתופד מטעם בית המשפט העמיד את נכותו הזמנית של התובע כתוצאה מן הניתוח על שיעור של 100% עד יום 31.7.08. מנקודה זו ואילך נכותו התפקודית של התובע שבה לעמוד על שיעור של 30% כפי שקבעתי לעיל. באוקטובר 2008 החל התובע ללמוד לתואר ראשון במנהל עסקים במרכז האקדמי רופין וכאמור, רק מחודש יולי 2009 שב התובע לעבוד עבור הוריו (אורסן) בהיקף משרה חלקי. ביום 27.7.10 החל התובע לעבוד במקביל הן עבור אורסן והן עבור חברת ספורט 77 מדיה (להלן: חב' ספורט). יצוין כי התובע לא הציג תלושים מחברת ספורט אלא מחודש ינואר 2011. ממוצע הכנסתו המשוערכת של התובע לשנת 2010, בהיעדר תלושים מחב' ספורט, הוא: 855 ₪. בחודש ינואר 2011 עבר התובע לעבוד עבור חב' ספורט בלבד. ממוצע משכורתו בששת החודשים הראשונים לשנת 2011 עמד על סך משוערך של 2,570 ₪. 32. מכל המקובץ לעיל עולה כי בסיס השכר עובר לתאונה אינו יכול לשמש כבסיס השכר לתקופת הלימודים. זאת מן הטעם הפשוט שאין שכרו של עובד המחזיק בשתי משרות דומה לשכרו של סטודנט המחויב במערכת שעות אקדמית וזאת אף ללא כל קשר למצבו הרפואי. סקירת הרצף התעסוקתי של התובע מלמדת כי בתקופה שבין חודש נובמבר 2007 עד חודש יולי 2009 התובע לא עבד ומלבד תקופת אי הכושר המלא בגין ניתוח בין חודשים אפריל ליולי 2008 לא נמצא צידוק לכך. 33. מכל המקובץ ראיתי לפסוק לתובע פיצוי אך על התקופה בה חידש את עבודתו ובגינה הציג תלושי משכורת רציפים מהם ניתן לגזור נתונים מייצגים. גובה הפיצוי יהא אם כן בשיעור הנכות התפקודית מממוצע השתכרותו של התובע בפועל בחלוקה לשנים: בשנת 2009: 30% * ממוצע משוערך 2316 ₪ * 5 חודשי עבודה= 3,474 ₪. בשנת 2010: 30% * ממוצע משוערך 855 ₪ * 12 חוד'= 3,078 ₪. עבור המחצית הראשונה לשנת 2011: 30% * ממוצע משוערך 2,570 ₪ * 6 חוד'= 4,626 ₪. ובסיכומו של דבר, סך של 11,178 ₪ עבור התקופה השלישית. תקופה רביעית- מחודש יולי 2011 ועד היום 34. מחודש יולי 2011 עמדה משכורתו של התובע מחברת ספורט על ממוצע ברוטו בסך: 6,895 ₪ ולאחר ניכוי מס הכנסה בשיעור 10% על סך של: 6,206 ₪. 35. במהלך שנה זו סיים התובע את לימודיו האקדמיים ולמעשה החל את דרכו המקצועית. 36. סקירת הפסיקה והספרות מלמדת כי בתביעות נזיקין של קטינים ובגירים שדרכם המקצועית טרם גובשה הכלל הרווח הוא לחשב את הפיצוי על פי השכר הממוצע במשק (ראו לעניין זה בספרו של ריבלין, בעמ' 914 ובין היתר גם ב: ע"א 3175/11 דביר נ' ציון, תק-על 2011(4) 2839, פס' 5 לפסק דינו של השופט עמית (2011); בע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (פורסם בנבו, 27.9.05) ובע"א 9980/06 אטינגר ז"ל נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו, 26.1.09)). 37. לטענת ב"כ התובע יש לקבע את בסיס השכר מנקודה זו ועד לפרישתו ממעגל התעסוקה על כפל השכר הממוצע במשק כביטוי מהימן לפוטנציאל התעסוקתי שלו לולא היה מעורב בתאונה. לחילופין נטען כי יש להסתמך על השכר הממוצע בענף המחשוב שעל פי נתוני הלמ"ס עומד על סך של: 17,862 ש"ח. 38. דין טענותיו של ב"כ התובע לעניין זה להידחות שכן לא הוכחה התשתית העובדתית הדרושה לביסוסן. אינני סבורה כי יש ליתן משקל ראייתי מכריע לתרשים הנתונים שהציג התובע על אודות ענף המחשוב משום שאינו כולל פילוח לפי דרגת ניסיון, מיומנות או סוג התפקיד. כמו כן לא השתכנעתי כי ניתן לסווג את משרתו בחברה בה הוא מועסק כמשרה בתחום היי-טק. על פי תיאור התובע בתצהירו ובעדותו תפקידו מתמצה בהיבט טכני בלבד ואינו כולל תכנות, פיתוח מוצר או כל מאפיינים מעין אלה. מלבד עדותו היחידה של התובע לא נשמעו עדויות נוספות לעניין זה, לרבות מצד מעסיקיו של התובע. מעדותו של התובע עולה כי החברה הינה חברת סטארט אפ בתחום משחקי האינטרנט העוסקת בניתוח ועיבוד אירועי ספורט ברחבי העולם. בתצהירו תיאר התובע את תפקידו כמשגיח על פעילות באתר, מעדכן שינויים ומתקן תקלות המתעוררות באתר. בעדותו אף המעיט מתפקידו ומסר כי תפקידו אך לאתר תקלות ולהביאן לתשומת לב המתכנתים (עמ' 18, ש' 19). 39. בנוסף לכל אלה יש לשקול את יתר נתוניו האישיים של התובע ובין השאר מוסד הלימודים בו למד, פירוט הקורסים וממוצע ציוניו. בנסיבות העניין לא התרשמתי כי מסלול לימודיו של התובע במנהל עסקים ומערכות מידע מצדיק סטייה מהשכר הממוצע במשק. 40. בהתחשב בגילו של התובע, בנתוניו האישיים שאין בהם מן הייחוד המצדיק סטייה מן השכר הממוצע במשק, בעובדה שאך החל את דרכו המקצועית וזו טרם גובשה - מצאתי לנכון לקבוע את בסיס שכרו לתקופה זו, כנהוג בפסיקה, על פי השכר הממוצע במשק. מכאן שהפיצוי יינתן בגין הפסד בשיעור של 30% מהשכר הממוצע במשק למשך 63 חודשים. 41. בע"א 267/12 דוידנקו נ' הפול (פורסם בנבו, 2.7.12), נקבע כי השכר הממוצע במשק, כמדד לאובדן שכרו של ניזוק, ייקבע לפי פרסומי הלמ"ס לפי החלופה הכוללת גם את שכרם של עובדים זרים ושל עובדי השטחים, נכון למועד מתן פסק הדין בערכאה המבררת. על פי לוח 4.1 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הממוצע החודשי (כולל משרות של עובדים זרים) לחודש יוני 2012 הוא 9,246 ₪. לאחר ניכוי על פי מדרגות המס לשנת המס 2012 שכר הנטו הוא: 8,134 ₪. מכאן יוצא כי סך הפיצוי עבור תקופה זו הינו: 153,730 ₪ (במעוגל). 42. בסיכומו של דבר, סך הפיצוי עבור הפסדי שכר העבר של התובע בארבע התקופות הינו 222,258 ₪ המהווה בתוספת ריבית מאמצע תקופה סך של 232,760 ₪ (במעוגל). הפסדי שכר לעתיד 43. מן הטעמים שמניתי לעיל (ראו גם בספרו של המלומד ריבלין בעמ' 914 ואילך) אני רואה לפסוק את הפסדי השכר של התובע לעתיד על פי השכר הממוצע במשק. 44. על כן, הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד יחושב על בסיס הפסד בשיעור של 30% מהשכר הממוצע במשק ויסתכם בסך של 671,176 ₪. הפסד הטבות סוציאליות ואובדן פנסיה 45. אשר להפסד הטבות סוציאליות ופנסיה הרי שהפרשות אלה הן חובה שבחוק ומכאן יש לפסוק פיצוי בגינן. לעניין הפסד הטבות סוציאליות בעניינים של צעירים וקטינים שטרם השתלבו במעגל העבודה ראו ב: ע"א 9079/04 אלון נ' לאופר (לא פורסם, 15.4.07); ע"א 7157/07 אי.אי.ג'י. ביטוח זהב הע"מ נ' ניזבון המנוח מוריס אברהם ז"ל (לא פורסם, 17.3.08). 46. בנסיבות העניין, בקיזוז החיסכון בהפרשות התובע מהפסד הפרשות המעביד, ראיתי לנכון לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 60,000 ₪ בגין ראש נזק זה. עזרת הזולת 47. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי מעבר לתקופת האשפוז הממושכת, הוריו של התובע המשיכו לסעוד אותו, ללוותו ולהסיעו לטיפולים רפואיים גם לכל אורך תקופת ההחלמה שנמשכה חודשים לאחר התאונה. באמצעות הפניה לפסיקה נטען ברמיזה על הפסדי שכר שנגרמו להורים אף בהיעדר ראיה ממשית לכך. עזרת הזולת לעבר הוערכה ע"י ב"כ התובע בסך גלובאלי של 100,000. לעתיד נטען כי התובע צפוי להזדקק לעזרה מוגברת במשק הבית בהיקף של 5 שעות שבועיות שתוערפו בסך של 314,723 ₪. 48. הנתבעת דחתה מתן פיצוי בגין ראש נזק זה מחמת מספר טעמים: במשך האשפוז כל צרכיו של התובע קיבלו מענה על ידי הצוות הרפואי ועם שחרורו תיפקד באופן עצמאי וללא שנזקק לאביזרי עזר כלשהם; לא הובאה כל ראיה ולא נשמעה כל עדות לעניין זה מקרובי משפחתו של התובע; עוד נטען כי כל עזרה שניתנה בפועל אינה חורגת מן העזרה שקרוב צפוי להושיט לבן משפחתו כפועל יוצא משגרת החיים על תהפוכותיהם ואין לתמחרה במונחים כספיים; 49. טענות הנתבעת לעניין תקופת אשפוזו של התובע מקובלות עליי. כן יש ליתן את הדעת לכך שחלק הארי בנכותו הרפואית של התובע נסב על הפרעות בתחום הקוגניטיבי ללא השפעה מוטורית ועל כן אין באלה להוות צידוק לעזרת צד ג בתפקוד יומיומי ותחזוקת משק הבית. ואולם, בגין תקופת ההחלמה הממושכת, בהתחשב בשיעור נכותו הכוללת של התובע ובהחמרה העתידית האפשרית של מגבלותיו כתולדה מן התאונה ראיתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 30,000 ₪ לעבר ולעתיד. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 50. התובע כימת בסיכומיו את ראש הנזק האמור בסך של 10,000 ₪ לעבר ו- 110,000 ₪ לעתיד. הוצאות העבר נסמכו על קבלות חלקיות בין היתר על הוצאות התניידות לטיפולים בתל השומר ושכירת שירותי טלוויזיה לתקופת האשפוז. באשר להוצאות העתידיות נטען על סמך חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם בית המשפט כי התובע יזדקק לטיפול פסיכולוגי בעתיד הנראה לעין ומפאת מצבו הכלכלי ידו אינה משגת לכך. כן נטען לתלות במשככי כאבים והזדקקות לטיפולים רפואיים נלווים בעתיד. 51. הנתבעת טענה מצידה כי אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה שכן התובע לא החל בטיפול פסיכיאטרי מאז בדיקת המומחה מטעם בית המשפט, לא מימש את זכאותו ל-30 טיפולים הממומנים על ידי קופת החולים וממילא ככל שיזדקק לכך זכאי למלוא המימון מקופת החולים וזאת על פי הרפורמה בתחום בריאות הנפש. 52. לאחר עיון בקבלות החלקיות שהוצגו, בהתחשב בשיעור נכותו של התובע, במשך אשפוזו, בתקופת ההחלמה, בחוות הדעת של הפסיכיאטר המומחה מטעם ביהמ"ש ובשים לב לטענות הנתבעת לעניין מימון הטיפולים הנפשיים ודמי ההשתתפות מצד התובע ראיתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בסך כולל של 25,000 ₪. כאב וסבל 53. בהתחשב בשיעור הנכות הרפואית שהועמד על 46.197% וכן ב-121 ימי אשפוז הפיצוי בגין כאב וסבל מסתכם בסך של 139,200 ₪ במעוגל. סוף דבר 54. התובע זכאי לקבל מן הנתבעת פיצוי בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה, כדלקמן: הפסדי שכר לעבר 232,760 ₪ פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד 671,176 ₪ הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות 60,000 ₪ עזרת הזולת 30,000 ₪ הוצאות 25,000 ₪ כאב וסבל 139,200 ₪ ובסה"כ: 1,158,136 ₪ ניכויים 55. מסכום הפיצויים יש לנכות את תשלומי המל"ל וכן התשלומים התכופים שקיבל התובע, כשהם משוערכים ונושאים ריבית ממועד תשלומם ועד למתן פסק הדין. 56. ככל שתהא מחלוקת בין הצדדים על סכום הניכויים תוגש חוות דעת אקטוארית עדכנית. 57. על סכום פסק הדין לאחר הניכויים יתווספו הוצאות משפט בגין אגרה, שכר טרחת המומחה פרופ' ירניצקי בגין עדותו ושכר טרחת עו"ד על פי התקנות. 58. הסכומים האמורים יישאו ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלומם בפועל. 59. פסיקתה מוסכמת תוגש תוך 30 יום. בהעדר הסכמה, כל צד יגיש עד אותו מועד פסיקתה מטעמו. קרעטחולתאונת דרכים