תאונת דרכים ללא שברים - טיפולי פיזיותרפיה

לאחר התאונה, פנה התובע לטיפול רפואי במוקד קופת חולים שם נמצאו חבלות שונות בגופו. בבדיקות לא אובחנו שברים והתובע הופנה לקבלת טיפול פיזיותרפי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים ללא שברים - טיפולי פיזיותרפיה: מבוא לפניי תביעת התובע, יליד 3.1.72, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 19.5.06 (להלן:" התאונה"). ביום 19.5.06 נהג התובע באופנוע מספר רישוי 39-962-17 (להלן: "האופנוע") במסגרת עבודתו מהמוסך בו עבד (להלן: "המוסך") ללקוח בקיבוץ בארות יצחק. במהלך הנסיעה ארעה תאונה בין האופנוע לבין רכב שחלף במקום. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בחלקים שונים בגופו. התאונה הוגשה כנגד מבטחת השימוש באופנוע. אין מחלוקת כי התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). בסופו של יום, אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, המחלוקת הינה בשאלת שיעור הנזק. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של התובע וסיכומיהם בע"פ של הצדדים. דיון הנכות הרפואית לאחר התאונה, פנה התובע לטיפול רפואי במוקד קופת חולים שם נמצאו חבלות שונות בגופו. התובע הופנה לביצוע צילומי רנטגן תוך המלצה לחופשת מחלה של 5 ימים. לטענת התובע הנתמכת בתיעוד הרפואי שהוגש, סבל מרגישות צווארית וגבית, רגישות בכתף ימין וברך ימין. בהמשך, שב התובע ונבדק ע"י רופא קופת חולים וכן ע"י אורטופד. בבדיקות לא אובחנו שברים והתובע הופנה לקבלת טיפול פיזיותרפי. בבדיקת האורטופד מיום 29.5.06 נמצאו, בין היתר, רגישות סביב פיקה של ברך ימין, נפיחות בשטח הקדמי של הברך וכן נמצא כי הברך יציבה. על פי המלצות רופאיו, התובע לא היה כשיר לעבודה עד ליום 19.6.06. יאמר כי התובע הגיש למל"ל תביעה לדמי פגיעה. התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" ושולמו לתובע דמי פגיעה. ביום 18.3.07 הגיש התובע את תביעתו לבית המשפט ועתר למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. במגעים שהתנהלו ישירות בין ב"כ התובע לבין הנתבעת הוסכם על מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי. משלא הגיעו להסכמה בדבר זהותו, פנה ב"כ התובע בבקשה לבית המשפט, על דעת הנתבעת, לקבוע את זהות המומחה. סגנית הנשיאה, כבוד השופטת זהבה אגי, מינתה, בהחלטתה מיום 25.5.08, את ד"ר גבריאל מוזס כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. בהתאם למוסכם הנתבעת נשאה בשכרו. ביום 18.5.09 נבדק התובע ע"י ד"ר מוזס, אשר ערך חוות דעת מיום 1.4.10. ד"ר מוזס קבע כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בגין ע"ש וכתף ימין וזאת לאחר שהתובע מסר למומחה כי כאביו באברים אלו חלפו. באשר לברך ימין- ד"ר מוזס קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% למשך חודש מיום התאונה ועד ליום 18.6.06 ולחודש נוסף נכות זמנית בשיעור של 50%. כן נקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי סעיף 48 (2) (ז) (?) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956. (להלן: "התקנות"). ד"ר מוזס קבע לתובע נכות לצמיתות לאחר שמצא בבדיקתו סימנים מניסקליים המצביעים על בעיה במניסקוס המדיאלי, שם אובחן קרע בבדיקת MRI מיום 23.9.09. בבדיקתו אצל המומחה טען התובע לכאבים בברך אותם התקשה למקם. הנכות התפקודית מבוא וטענות הצדדים בעת התאונה היה התובע כבן 34 שנים. התובע הינו מכונאי רכב במקצועו ועובר לתאונה עבד בעסקו של אביו. בסמוך לפני התאונה תואגד העסק לחברה בשם "חסון מלגזות בע"מ". העסק והחברה עסקו בתיקון מלגזות. בתצהירו הצהיר התובע כי כישוריו הינם לעבודה פיזית, מאומצת וקשה, וכי עובר לתאונה עסק בתיקון מלגזות, עבודה הכרוכה בשימוש תקין של הרגליים ובפרט הברכיים. לדבריו, עבד ותפקד ללא כל מגבלה, או הפרעה כלשהם. לטענת התובע, גם לאחר תקופת אי הכושר התקשה לבצע את עבודתו כפי שביצעה עובר לתאונה, וכי בעטיה הינו סובל מקושי בעמידה ממושכת, הליכה ממושכת, עליה וירידה במדרגות, טיפוס, כיפוף והרמת משקל. כן הצהיר התובע כי הינו סובל מקושי בביצוע עבודתו לרבות קושי בטיפוס על מלגזה ובכיפוף לצורך תיקונה. הוסיף וטען כי כתוצאה מהתאונה הפחית את שעות עבודתו, התיקונים נמשכו זמן רב עם הפסקות מרובות וממושכות, וכי עקב כך השירות שניתן ללקוחות לא היה ברמה טובה. לטענת התובע, כתוצאה מכך התדרדר עסקו של אביו, נגרמו לו הפסדים והחברה חדלה מפעילות במהלך שנת 2007 ובאופן רשמי ב-2008. הוסיף והצהיר התובע כי עקב כך חדל לעבוד בתחום המלגזות וכי ביום 1.1.08 הקים עם שותף מוסך לתיקון מכוניות (להלן: "המוסך"). לדבריו, השותף מבצע את העבודה הפיזית והתיקונים בפועל ואילו הוא מבצע את העבודה הניהולית ובוחן את כלי הרכב לאחר תיקונם. הוסיף והצהיר התובע כי הינו מתקשה גם בבחינת כלי הרכב וכי, ככל שניתן, הינו משתדל לבצעה בישיבה. כן נטען, כי אלמלא התאונה לא היה נזקק לשותף, אלא מבצע גם את העבודה הפיזית. לתצהיר עדותו הראשית מיום 14.4.11 צירף התובע תלושי שכר לחודשים ינואר-אוגוסט 2006 וכן תקצירי שומת מס לשנים 2008-2009. בהמשך, לבקשת הנתבעת ובהתאם להחלטות בית המשפט, הגיש את תקציר השומה לשנת 2010 וכן דוחות רווח והפסד לשנים 2009-2010. לדברי התובע, חרף מאמציו לא עלה בידיו לאתר את דו"ח רווח והפסד לשנת 2008. במהלך שמיעת הראיות הוברר כי החברה לא "נסגרה", כפי שטען התובע בתחילה, וכי המוסך תואגד במסגרת החברה. יאמר כי התובע לא זימן עדים לתמיכה בטענותיו בכל הנוגע לסיבות בעטיין נקלעה החברה להפסדים לאחר התאונה, כמו גם את אביו ושותפו על מנת שיתמכו בטענותיו באשר למגבלות מהן הינו סובל, לטענתו, והשפעתן על תפקודו בעבודתו ובחיי היום יום. התובע טוען לנכות תפקודית בשיעור של 20% לפחות, נוכח כישוריו לעבודה פיזית. לטענת הנתבעת, עסקינן בעדות יחידה של בעל דין, תוך שהתובע נמנע בעקביות מהמצאת תיעוד התומך בטענותיו, כמו גם זימון עדים אשר לא היתה כל מניעה לזמנם. מוסיפה וטוענת הנתבעת כי התובע לא הניח את התשתית ולא הוכיח כי נגרמים לו הפסדים, או כי יכול היה להרוויח יותר אלמלא התאונה. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, הממצאים שהביאו לקביעת המומחה בדבר שיעור הנכות, מלמדים כי עסקינן בנכות רפואית בלבד. הכרעה התובע אכן לא הניח את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת טענותיו לסיבות בעטיין חדלה החברה מפעילותה במתכונתה הקודמת, וכן לטענתו כי אלמלא התאונה יכול היה לנהל את המוסך לבדו ולבצע את העבודה הפיזית במקום השותף. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי החברה מעסיקה 4 עובדים שכירים, בנוסף לשותף ולתובע. הדעת נותנת, כפי שעולה מהראיות, כי עסקינן במוסך פעיל אשר מטבע הדברים מחייב ניהול ע"י מנהל. נראה כי התובע ניחן בכושר ניהול טוב, ויתכן אף יותר משותפו. יכול ואכן אלמלא התאונה התובע היה מבצע גם עבודות פיזיות, אולם לא שוכנעתי כי הדבר היה אכן מתאפשר, נוכח היקף העבודה במוסך הבא לידי ביטוי, בין היתר, בכמות המועסקים. לא שוכנעתי כי אלמלא התאונה התובע לא היה נדרש לשותף. ספק בעיני אם ניהול מוסך בהיקף בו הינו מנוהל היה מתאפשר, לו התובע היה מבצע במקום השותף, גם את העבודות הפיזיות. הכנסותיו של התובע במוסך גבוהות מהכנסותיו כשכיר עובר לתאונה. שכרו הממוצע בארבעת החודשים שקדמו לתאונה, (כולל מחצית משכורת 13), הסתכם בכ- 8,700 ₪ נטו לחודש נומינלי. הכנסתו נטו במוסך בשנת 2008 עמדה על סך של 94,461 ₪ נטו ובממוצע - 7,872 ₪ נטו לחודש נומינלי. בשנת 2009 הכנסותיו הסתכמו ב- 203,741 ₪ נטו - 16,978 ₪ נטו נומינלי ובשנת 2010 הסתכמו הכנסותיו ב -304,647 ₪ ברוטו ובממוצע חודשי - 25,387 ₪ ברוטו ולאחר ניכוי מס בשיעור של 25%- 19,040 ₪ נטו נומינלי. מהאמור לעיל עולה כי בהשוואה לתקופה שקדמה לתאונה- הכנסותיו של התובע עלו בשיעור ניכר. מאחר ולא לעולם חוסן, ומשעסקינן במי שמקצועו הינו מקצוע הכרוך בעבודה פיזית, סבורני כי נכון יהיה לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות מבלי לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. הפסד השתכרות מלא וחלקי לעבר בתקופת ההיעדרות לאחר התאונה שולם לתובע שכרו ע"י החברה, ועל כן אינו זכאי להפסד השתכרות לעבר. (יאמר כי לא נטען כי התחייב להשיב לחברה את השכר ששולם לו בתקופת ההיעדרות). באשר להפסד השתכרות חלקי לעבר - התובע לא הציג תלושי שכר ממועד שובו לעבודה בחברה ועד למועד בו זו חדלה להעסיקו. עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו בראיות של ממש ומשאלו לא הוגשו- דין הבקשה לפיצוי בפריט זה להידחות. באשר לטענת התובע כי אלמלא התאונה לא היה נזקק לשותף- כאמור, עסקינן בטענה שלא הובאו לה כל ראיות למעט עדותו של התובע. חזקה כי לו היה ממש בטענותיו, הן באשר בדבר הקשר שבין מצבו הרפואי להפסקת פעילותה של החברה בתיקון מלגזות והן בדבר הקשר שבין מצבו זה לבין קיומה של השותפות- היה התובע מביא ראיות בענין זה. משהתובע, מסיבות השמורות עמו, לא עשה כן- חזקה כי לו היתה מובאת הראיה היא היתה פועלת לחובתו. זאת ועוד, הכנסותיו של התובע עלו במידה ניכרת לאחר הקמת המוסך, ולא שוכנעתי כי אלמלא התאונה, יכול היה התובע להשביחן מעבר לכך. לאור האמור לעיל, העתירה להפסד שכר חלקי לעבר נדחית. הפסד השתכרות לעתיד משומות המס של התובע עולה כי הכנסותיו נטו בשנים 2008-2010 עלו מדי שנה בשנה, ובשנת 2010 הגיעו לגבולות שילוש השכר הממוצע במשק נטו. יחד עם זאת, מסיבות שאינן תלויות בתובע, כדוגמת שינויים בענף תיקון כלי הרכב, יכול והכנסות המוסך תפחתנה עד כדי הצורך לצמצם את פעילות המוסך ולשוב ולעבוד בעבודה כמכונאי. במקרה זה, נכותו של התובע עלולה לבוא לידי ביטוי, בשיעור העולה באופן ניכר על השלכותיה התפקודיות בעיסוקו הנוכחי. התובע הינו כיום כבן 40 ועד לגיל 67 נותרו לו כ-26 שנים. סבורני כי נכון יהיה לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסכום של 150,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד. נזק לא ממוני בגין 10% נכות ובניכוי גיל הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 19,373 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד לטענת התובע, בגין התאונה אין הוא מסוגל לבצע עבודות גינון חצר ביתו, כמו גם צביעת הבית, כפי שעשה מדי שנה קודם לתאונה. התובע עותר לפסיקת הוצאות גינון בסך של כ-700 ₪ לחודש והוצאות צביעת הבית בסך של כ-10,000 ₪ לשנה. כן עותר התובע לפיצוי בסך של כ-3,500 ₪ בגין עזרת הזולת לעבר. נוכח מגבלותיו של התובע הבאות לידי ביטוי, בין היתר, בכיפוף הברך- הנני פוסק לתובע בפריט זה, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 10,000 ₪ לעבר ולעתיד. הוצאות נסיעה מוגברות והוצאות לטיפול רפואי לטענת התובע, יש לפצותו בגין הוצאות ניידות מוגברות והחזר הוצאות רפואיות. יאמר כי התובע לא צירף קבלות המעידות על הוצאותיו. לטענת הנתבעת, דין הבקשה להידחות שכן אין מקום לפסיקת הוצאות בגין ניידות וכן משהתובע זכאי להחזר מלוא הוצאותיו הרפואיות מהמל"ל. בתוך עמי הנני יושב וידוע לי כי בפועל חלק מההוצאות אינן מושבות ע"י המל"ל. שוכנעתי כי התובע אכן נדרש לטיפולים רפואיים כמו גם נסיעות לצורך טיפולים אלה. כן הנני מניח כי התובע נדרש לנסיעות במידה מוגברת מעט לזו שהיה נדרש לה אלמלא התאונה. בנסיבות אלו מצאתי לפסוק לתובע, על דרך של אומדנה, פיצוי גלובלי בסכום של 10,000 ₪. סיכום להלן פירוט נזקי התובע: הפסד השתכרות לעתיד - 150,000 ₪ נזק לא ממוני- 19,373 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד- 10,000 ₪ סה"כ - 189,373 ₪ ניכוי תשלומי המל"ל מבוא כאמור, התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" ושולמו לתובע דמי פגיעה אשר אין חולק כי יש לנכותם מהפיצוי המגיע לתובע. דמי הפגיעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מסתכמים בסכום של 9,900 ₪. כזכור, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט מונה במסגרת מו"מ שהתקיים ישירות בין ב"כ התובע לבין הנתבעת, לאחר הגשת התביעה ולפני שהועבר התיק ע"י הנתבעת להגשת כתב הגנה באמצעות ייצוג חיצוני. חוות דעתו של ד"ר מוזס התקבלה במשרד ב"כ התובע ביום 21.4.10. ביום 25.5.2011, כשנה לאחר מכן, הגיש התובע למל"ל תביעה לגמלת נכות מעבודה לה צירף את חוות דעתו של ד"ר מוזס. ביום 2.7.06 נבדק התובע ע"י ועדה רפואית במל"ל אשר קבעה כי נגרמה לו נכות לצמיתות בשיעור של 10%. בהודעה מיום 19.7.11 שנמסרה לתובע ע"י המל"ל נמסר כדלקמן: "כפי שהובא לידיעתך, נקבעה לך דרגת נכות לצמיתות בשיעור 10.00% מ-2.7.06. לפי סעיף 296 (ב) לחוק הביטוח הלאומי, לא משלמים גמלה בעד תקופה של למעלה מ-12 חודשים שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה. לפי סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי חישוב מענק נכות שווה לקצבה חודשים כפול 43. אם הוגשה תביעה לגמלה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שנוצרו בו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק על אף האמור בסעיף 296 (ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים מתום 12 החודשים האמורים לעיל עד החודש שבו הוגשה התביעה. תביעתך לגמלת נכןות מעבודה הוגשה ביום 25.5.11. 12 החודשים שבו נוצרו התנאים המזכים במענק הסתיימו ב-2.7.07 (12 חודשים מיום תחולת הנכות המזכה במענק). תביעתך הוגשה לאחר שחלפו 43 חודשים מתום 12 החודשים האמורים, לפיכך, סכום המענק הופחת כולו ולא יבוצע כל תשלום". (ת/1). גדר המחלוקת הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לנכות מהפיצוי שנפסק לתובע את המענק שאמור היה להיות משולם לו, לו היה מגיש במועד את תביעתו לקביעת דרגת נכות מעבודה. אביא להלן את הוראות הרלוונטיות מחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי"). "105. (א) נכה עבודה שדרגת נכותו היא 100% ישלם לו המוסד קצבת נכות; הקצבה לחודש תהיה שווה לדמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים למבוטח, כפול שלושים (להלן - הסכום הבסיסי). ... 106. נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ב) שדרגת נכותו פחותה מ- 100%, ישלם לו המוסד קצבת נכות חודשית בסכום שהיחס בינו לבין הקצבה שהיתה משתלמת אילו היתה דרגת נכותו 100%, שווה ליחס שבין אחוז דרגת נכותו לבין מאה. ... 107. (א) נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה. 296 (ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכאים בגמלה". טענות הצדדים לטענת התובע, משלא שולם לו המענק, ומשהנתבעת נתנה את הסכמתה לכל המהלך של מינוי מומחה רפואי על כל שלביו, ומשפעל להקטין ולצמצם את נזקיו ומיצה זכותו במל"ל בסמוך לאחר קבלת חוות דעת המומחה- אין לנכות את המענק שלא שולם. מוסיף וטוען התובע כי הנתבעת אינה חשופה לתביעת השבה מהמל"ל ולתשלום כפול ועל כן גם מטעם זה אין מקום לניכוי רעיוני. לטענת הנתבעת, הלכה פסוקה היא כי יש לנכות את תשלומי המל"ל וכי לו היה פונה התובע במועד למל"ל - המענק היה משולם לו במלואו ובכך היה פועל בהתאם לחובתו להקטנת הנזק. משאין חולק כי האופנוע היה בבעלות המעביד- המל"ל לא יכול היה לחזור לנתבעת בתביעת שיבוב ועל כן גם מטעם זה יש לנכות את מלוא המענק הרעיוני. היה ובית המשפט יקבע בסופו של יום כי נוכח הסכמת הנתבעת למינוי מומחה רפואי, אין לנכות את המענק הרעיוני - המבטחות תסרבנה ליתן הסכמתן למינוי מומחה רפואי ולא ניתן יהיה לנהל מו"מ מחוץ לכותלי בית המשפט. הכרעה נדרשתי לסוגיה דומה בחלקה בפסק דיני המשלים בת.א. .42841/05 דואני יצחק נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, (31.5.10). בענין דואני התגלעה מחלוקת בין הצדדים האם יש לנכות מהפיצוי את גמלאות המל"ל ששולמו לתובע בפועל, או גם את הגמלאות שהיו משולמות לתובע לו היה מגיש במועד את תביעתו לגמלת נכות מעבודה ולא משהה את הגשתה עד לאחר קביעת נכותו ע"י מומחי בית המשפט. "32.כפי שנקבע בפרשת חן מיכאל - זכותו של נפגע, כפוף לתקנות המומחים, כי ימונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. ברם, אין בכך כדי לייתר את הצורך לאזן בין זכותו זו של נפגע לבין זכותו של מזיק, הנכנס בנעלי מעביד, לניכוי מלוא תשלומי המל"ל מהפיצוי בו הוא חב. לדעתי, ניכוי זה צריך להביא בחשבון גם את  תשלומי המל"ל הרעיוניים שהיו משולמים לנפגע לו היה מגיש את תביעתו למל"ל בתוך המועד הקבוע בס' 107 רישא לחוק הביטוח הלאומי. חובת הקטנת הנזק החלה על נפגע הינה כלפי מזיק, (מעביד, או מי שנכנס בנעליו), אשר ביטח את עצמו בדרך של תשלום דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי, בפני תביעת השבה של המל"ל לפי ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי. מימוש זכותו של נפגע למינוי מומחה רפואי מטעמו, גורם נזק לאותו מזיק שעה שלמל"ל לא עומדת זכות תביעה כנגדו לפי ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי.     ... 38.  לאור האמור לעיל מסקנתי הינה כי יש לאמץ באופן חלקי את טענות הנתבעת באותם מקרים בהם עסקינן בתאונה שאינה מזכה את המל"ל בזכות תביעה כלפי מזיק, כבמקרה דנן, יש לנכות את מענק המל"ל הרעיוני כפי שהיה אמור להשתלם לו התביעה היתה מוגשת במועד ועל הנפגע ולא על המבטחת לשאת בהפרש התשלומים, קרי ב"נזק".   39.  מנגד, באותם מקרים בהם עסקינן בתאונה המזכה את המל"ל בזכות תביעה כלפי המבטחת- אין לנכות את מענק המל"ל הרעיוני, אלא את מענק הנכות המשולם בפועל לנפגע. במאמר מוסגר יצוין כי משהמל"ל הודיע למבטחות על ביטול ההסכם שנכרת ביניהם בשנת 1977 ושמכוחו השיבו המבטחות למל"ל חלק בלבד מהגמלאות ששולמו- אף לא נגרם למבטחת שהינה צד שלישי נזק בגין ההפרש שבין המענק/הקצבאות שהיו אמורים להשתלם בפועל לנפגע לבין המענק/קצבאות שהיה עליה להשיב למל"ל על פי ההסכם.   40.  מצאתי מקום לאבחן בין שני המקרים שכן בעוד אשר במקרים בהם לא עומדת למל"ל זכות תביעה כנגד המזיק- התובע נהנה והמזיק חסר, הרי שבאותם מקרים בהם עומדת למל"ל זכות תביעה כנגד המזיק- התובע נהנה והמזיק לא חסר". (הדגשות במקור- ס' 36-40 לפסה"ד המשלים). ולעינייננו- הצדדים לא חלקו בסיכומיהם על דעת ביהמ"ש כי התובע והנתבעת, בעת שהגיעו להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, לא נתנו דעתם לשאלה מי ישא בהפרש שבין המענק הרעיוני לבין המענק שישולם לתובע בפועל. משכך, עולה השאלה לחובת מי מהצדדים יש לזקוף זאת. מחד, אין חולק כי חלה על התובע חובת הקטנת הנזק ולדעתי, מקום בו עסקינן ב"רכב מעביד" עסקינן בחובה רחבה. ברם, האם לא היה מקום כי הנתבעת תדגיש בפני התובע, בעת המו"מ, כי הסכמתה הינה מבלי לוותר על טענתה לניכוי רעיוני מלא? נהוג וידוע כי לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש ממצה נפגע את זכויותיו במל"ל על בסיס חוות הדעת וכי מהפיצוי המשולם לו מנוכים תשלומי המל"ל. משכך, הדעת נותנת כי שני הצדדים סברו כי כך ינהג התובע גם במקרה דנן, כפי שאכן פעל. יאמר כי הצדדים לא חתמו על הסכם מינוי ומכל מקום ההסדר ביניהם לא הוגש ע"י מי מהם. סבורני כי במקרה דנן עסקינן בטעות משותפת של שני הצדדים אשר יכול ולו היו נותנים לה את דעתם- לא היו מתקשרים בהסכם זה, שכן ברי היה כי מינוי מומחה מוסכם יגרום לנזק בלתי הפיך למי מהצדדים. קרי, מגדיל, או מקטין הפיצוי המשולם לתובע, מבלי שהצד האחר נשכר מכך. לאור האמור לעיל, נוכח עקרון חובת הקטנת הנזק והגשת התביעה למל"ל כשנה לאחר קבלת חוות הדעת ולא בסמוך לאחריה, (איחור שהביא להפחתה נוספת במענק שהיה אמור להיות משולם לתובע), סבורני כי נכון יהיה אם ינוכה מהפיצוי סכום של 15,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פס"ד בגין מענק מל"ל רעיוני חלקי. סיכום: מהסך של 189,373 ₪ יש לנכות את הסך של 20,000 ₪ וכן את דמי הפגיעה בסך של 9,900 ₪ ועל כן יתרת הפיצוי הינה 159,473 ₪. סיכום אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 159,473 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%, כשסכומים אלו צמודים למדד ונושאי ריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט כשהן צמודות למדד ונושאות ריבית כחוק ממועד כל הוצאה והוצאה עד לתשלום בפועל. תאונת דרכיםשברפיזיותרפיה