מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אחריות חברות הסלולר לקבלת סמסים מחברות תוכן: 1. לפני בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים מטעם המבקשת, שהוגשה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה נגד המשיבה (להלן: "סלקום"). טענתה המרכזית של המבקשת במסגרת הבקשה לאישור הינה כי חויבה על ידי סלקום בתשלום עבור מסרונים (SMS) המכילים שירות של ספק תוכן בשם "הבועה" (חומר רכילותי), הניתן באמצעות חברת תוכן בשם "יוניסל", מבלי שהסכימה לחיובים אלו ומבלי שהיתה בידי סלקום אסמכתא לכך שהמבקשת הסכימה לשלם עבור מסרונים אלו. לטענת המבקשת, חיוב לקוחות עבור מסרונים המכילים שירותי תוכן מסוגים שונים, מבלי שתהיה בידי סלקום אסמכתא מהימנה להסכמה מפורשת של הלקוח לחיוב זה, הינו תופעה רחבת היקף, המצדיקה את אישור התביעה כייצוגית לא רק לגבי ספק התוכן בעילה האישית של המבקשת ("הבועה"). לפיכך הוגדרה הקבוצה התובעת ככוללת את כל לקוחות סלקום שחויבו, או שעתידים להיות מחויבים, בתשלומים עבור מסרוני תוכן, מבלי שתהיה בידי סלקום אסמכתא להסכמתם לכך. סלקום טענה, בין היתר, בתשובתה לבקשה, כי המבקשת לא הוכיחה קיומה של קבוצה, שכן אין כל ראיה שסלקום נהגה כשיטה לחייב לקוחות בגין שירותי תוכן ללא הסכמתם. זה הרקע לבקשה לגילוי ועיון במסמכים שהגישה המבקשת, אשר נועדה לסייע למבקשת להוכיח כי מדובר בתופעה רחבה או בשיטה של סלקום, לחייב את הלקוחות בלא שיש בידיה אסמכתא מהימנה להסכמת הלקוחות לקבל מהספקים את שירותי התוכן באמצעות מסרונים. 2. הבקשה לגילוי ועיון מתייחסת למסמכים הבאים: תלונות של לקוחות ושל ארגונים צרכניים שהתקבלו אצל סלקום או הועברו לידיה, בנוגע לחיוב עבור שירותי תוכן ללא הסכמת הלקוח; תשובות סלקום או תשובות ספקי התוכן שהועברו לסלקום בנוגע לתלונות דלעיל; תכתובות בין סלקום לבין ספקי תוכן וחברות תוכן בנוגע לחיוב עבור שירותי תוכן ללא הסכמת הלקוח; פרוטוקולים של דיונים פנימיים בסלקום בנושא הנ"ל; נהלים והנחיות של סלקום בעניין הנ"ל; תכתובת של סלקום עם משרד התקשורת בעניין זה; כל מסמך בנוגע לכתבות תחקיר ששודרו בטלביזיה בנושא זה, המוזכרות בסעיף 3 לתגובת המבקשת לתשובת המשיבה. 3. הסמכות להורות על גילוי ועיון במסמכים, במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, מצויה בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010, הקובעת לאמור: "לבית המשפט בדונו בבקשה תהיה הסמכות למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, ובלבד שנתקיימו תנאים אלה: (1) המסמכים שגילוים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית; (2) המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק". בתקנה זו אימץ מחוקק המשנה את ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון ברע"א 10052/02 מפעת נ' דלק מוטורס בע"מ, פ"ד נז(4) 513 (2003). לטענת המבקשת, שני התנאים הקבועים בתקנה 4 הנ"ל מתקיימים בענייננו. הונחה תשתית ראייתית ראשונית לקיומה של עילה אישית, וזאת באמצעות תצהירה של המבקשת, בו נאמר כי היא חויבה עבור שירות התוכן "הבועה" מבלי שנתנה הסכמתה לכך. המבקשת מדגישה כי מאחר ומדובר בהוכחת יסוד שלילי של העדר הסכמה, אין לה דרך אחרת להוכיח זאת, מלבד הצהרתה. זאת ועוד, המבקשת הצביעה על כך שחיוב לקוחות עבור שירותי תוכן ללא הסכמתם הינו תופעה רחבת היקף. כך עולה מהודעות של משרד התקשורת, מכתבות בעיתונות ומדו"ח של ארגון "אמון הציבור" שצורף לתצהיר התומך בתגובה לתשובת סלקום. המסמכים שגילויים מבוקש יסייעו למבקשת לבסס את טענתה בדבר קיומה של הקבוצה אותה היא מבקשת לייצג, ומכאן שמדובר במסמכים הנוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כייצוגית. 4. לטענת סלקום, בקשת הגילוי אינה עומדת בתנאי תקנה 4 הנ"ל, אלא מהווה ניסיון לערוך "מסע דיג". הבקשה הוגשה ללא תשתית ראייתית ראשונית להתקיימותם של התנאים המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגית, תשס"ו-2006; המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים לשאלה שבמוקד התביעה האישית - היא שאלת ההסכמה לקבלת שירות התוכן "הבועה". כמו כן, מדובר בבקשה כוללנית וגורפת ומכבידה באופן קיצוני; הבקשה הוגשה ללא פניה מוקדמת לסלקום; חלק מהמסמכים אינם ניתנים לגילוי בשל הגנת הפרטיות או בשל הוראת תקנה 9 לתקנות הבזק (הפיקוח על פעולותיו של בעל רישיון), תשמ"ו-1986. 5. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 15.12.11 קבעתי כי בטרם אחליט בבקשה לגילוי ועיון במסמכים, יש צורך בתשתית ראייתית ראשונית בנוגע לשאלת היקף הקבוצה. לפיכך, ביקשתי את עמדת היועץ המשפטי לממשלה שתתייחס, בין היתר לשאלה, האם תלונת המבקשת הכלולה בבקשת האישור מהווה תופעה אזוטרית, או שמא עסקינן בתופעה רחבה שגוררת תלונות רבות מן הציבור בגין חיוב שירותי תוכן ללא הסכמת לקוחות חברות הסלולר. במסמך העמדה שהוגש על ידי נציגת היועמ"ש, עו"ד טל זרקו, נאמר: "התופעה של מתן שירותי תוכן ללא קבלת הסכמה מפורשת מהמנוי, כנדרש ברישיונות, מוכרת היטב למשרד התקשורת שקיבל ובחן פניות ציבור שהתקבלו אצלו ונבדקו על ידי אגף הפיקוח על השירות לצרכן במשרד התקשורת שמצא כי יש בפניות הללו ממש". ב"כ היועמ"ש הוסיפה כי הנושא מצוי בבדיקה גם ברשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן. כמו כן הגיש היועמ"ש תביעה לבית הדין לחוזים אחידים לבטל תנאים בהסכם של סלקום עם הלקוח, בשל היותם תנאים מקפחים, ותביעה זו עדיין מתנהלת. תנאים אלו מחייבים, לדעת היועמ"ש, את הלקוח לשלם עבור שירותי תוכן, בהתאם לחיובים שביצעה סלקום, מבלי להבטיח שהשירותים אכן הוסכמו על דעת הלקוחות. עוד עולה מעמדת היועמ"ש, כי בשלהי שנת 2011 נכנס לתוקף תיקון ברישיונות של חברות הסלולר, שנועד להתמודד עם התופעה של חיובים בגין שירות ללא בקשת הלקוח. תיקון זה מבהיר את התנאים לחיוב לקוחות עבור שירותי תוכן (דרישה לתיעוד שימצא בידי חברת הסלולר, המאשר את הסכמת הלקוח לקבלת השירות). בעקבות כך, נרשמה ירידה משמעותית במספר התלונות שהגיעו למשרד התקשורת בנושא זה. אם בשנת 2010 היו 429 תלונות שעסקו בנושא, ובשנת 2011 היו 526 תלונות, הרי ברבעון הראשון לשנת 2012 דובר על 55 תלונות בלבד, מרביתן מתייחסות לחיובים מן התקופה שלפני תיקון הרישיון. לסיכום אומר היועמ"ש את הדברים הבאים: "... על סלקום להיות אחראית על פעולות הגבייה שהיא נוקטת מול לקוחותיה עבור צדדים שלישיים, ובכלל זה עניין ההסכמה המפורשת של הלקוחות לקבלת שירותי התוכן ולגבייה בעבורם, בהתאם להוראות רישיונה ולהוראות כל דין... סלקום בעלת הרשאה כללית לחשבונות של לקוחותיה והיא שגובה בפועל (ומקבלת על כך עמלות). עבור עצמה היא מחויבת לקבל את הסכמת הלקוח לגביה של תשלומים מהחשבון. כך, גם משהיא גובה עבור צדדים שלישיים, עליה להבטיח כי הגביה נעשית כדין...". 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בבקשה לגילוי מסמכים, כמו גם בעמדת היועמ"ש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף למספר הסתייגויות שנועדו למנוע הכבדה יתרה על סלקום. שוכנעתי כי המבקשת עומדת בתנאים המנויים בתקנה 4 לתקנות תובענות ייצוגיות, ואילו התנגדותה של סלקום תותיר מסך של ערפל בנוגע לעובדות הרלוונטיות, באופן שיקשה, אם לא ימנע, מהמבקשת להוכיח קיומה של קבוצה. עם זאת, אינני רואה הצדקה, בשלב זה, להורות על גילוי של כל תיקי התלונות שהוגשו למשיבה בשבע השנים האחרונות, כנגד כל ספקי התוכן, וכן לא איעתר לבקשת המבקשת לגילוי פרוטוקולים ודיונים פנימיים של סלקום בנושא התביעה. יש צורך לאזן בין זכותה של המבקשת לקבל לרשותה מסמכים שהינם רלוונטיים לשם הוכחת התנאים לאישור התובענה הייצוגית, לבין הצורך שלא להכביד יתר על המידה על המשיבה בשלב מקדמי בו טרם אושרה הבקשה להגשת התובענה הייצוגית. בשלב זה של ההליך אין המבקשת צריכה להציג אלא תשתית ראייתית ראשונית לקיומה של קבוצה, כמו גם לכך שסלקום אינה פועלת כדין בחיובי הלקוחות בשירותי תוכן (שתי הסוגיות אשר לשמן, כך טוענת המבקשת, דרושים לה המסמכים). 7. התנאי הראשון למתן הצו, על-פי תקנה 4(ב) הנ"ל, הינו כי המסמכים שגילויים מבוקש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כייצוגית. סלקום טוענת כי המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים לשאלה שבמוקד התביעה האישית של המבקשת, שהיא: האם נתנה הסכמתה לקבלת שירות התוכן "הבועה". אולם, עסקינן בתובענה ייצוגית, ולא בתביעה אישית. המבקשת אינה מבקשת את המסמכים בשל היותם רלוונטיים לעילה האישית, אלא כדי להוכיח את התנאים לאישורה של התובענה כייצוגית, ובראש ובראשונה - קיומה של קבוצה בעלת עילת תביעה. נוכח טענותיה של סלקום בתגובה לבקשה, מהן עולה כי היא מכחישה את העובדה שמדובר בתופעה רחבת היקף, וחולקת על זכותה של המבקשת לייצג את הקבוצה, מדובר בשאלות שהן רלוונטיות לאישור התובענה. אם אכן מצויים בידי סלקום מסמכים בדבר תלונות רבות של לקוחות כנגד ספק שירותי התוכן "הבועה" וספקי תוכן אחרים, על כך שחויבו בתשלום בגין שירותי תוכן שלא ביקשו לקבלם, וכן יתברר כי אין בידי סלקום אסמכתא מהימנה המתעדת את הסכמתו המפורשת של הלקוח המתלונן לקבל שירותים אלו (כגון: בקשה חתומה על ידי הלקוח, הודעת דואר אלקטרוני ששלח לסלקום, תיעוד שיחה בין סלקום לבין הלקוח, או מיסרון ששלח הלקוח לסלקום) - עשויה עובדה זו להוות משום תמיכה, לכאורה, בטענת המבקשת כי מדובר בתופעה רחבה וכי סלקום נוהגת שלא כדין. 8. המבקשת הניחה תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. לטענת סלקום, המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית ראשונית בנוגע לעילת התביעה האישית שלה עצמה, שכן הוכח כי המבקשת השיבה מרצונה לפנייתה של ספקית התוכן. אינני סבור כך. גם אם נכונה טענתה של סלקום לפיה המבקשת נרשמה לשירות "הבועה", הרי השאלה העיקרית איננה הרישום לשירות, אלא הסכמה לקבלת שירותי תוכן בעתיד בתשלום. היעדר הסכמה הינו יסוד שלילי, שמידת ההוכחה לגביו פחותה. לפי תצהירה של המבקשת היא לא הסכימה לקבל שירותי תוכן בתשלום, ועד כה לא הוצג תיעוד השולל טענה זאת. המבקשת טוענת כי השיבה למסרון של ספק התוכן של שירות "הבועה", אשר הוסוותה כהודעת פרס, ושלכאורה לא ניתן היה להבין ממנו כי היא תחויב בגין שירותי תוכן בעתיד (ראה נספח 2 לבקשת האישור). טענה זו לא נסתרה בשלב זה, ודי בה כדי לבסס תשתית ראשונית לקיומה של עילת תביעה לכאורה. כפי שמציין היועמ"ש במסמך העמדה שהגיש, ההתקשרות עם ספק שירותי התוכן הינה "עסקת מכר מרחוק" לפי סעיף 14ג. לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, שבה מחויב הספק לתת לצרכן פרטים מהותיים על העסקה בעת ההתקשרות, ולאחר מכן לשלוח לו מסמך המפרט תנאים אלו. אין ראיה, לכאורה, כי כך נעשה בענייננו. סלקום אמנם מחייבת את חברות התוכן, בהסכמים שהיא עורכת עמם, לקבל הסכמה מפורשת של הלקוח, מראש ובכתב (נספחים ב'-ג' לבקשת האישור). אך מכמות התלונות בנושא, ומן העובדה שסלקום לא הציגה תיעוד שכזה בעניינה של המבקשת, עולה חשש שהיא לא אוכפת הוראה זו המצויה בחוזים עם חברות התוכן. סלקום טוענת כי המבקשת היתה מודעת לכך שהיא מחויבת בגין השירות במשך תקופה ארוכה בטרם הלינה על כך בפני סלקום. אך לטענת המבקשת היא התייחסה להודעות התוכן שקיבלה כאל מטרד, ולא הבינה כי היא משלמת עבורם. טענה זו תידון במסגרת בקשת האישור, ואין בה כדי לשלול את התשתית הראייתית הראשונית הנדרשת לבקשה לגילוי מסמכים. 9. כך גם הניחה המבקשת תשתית ראייתית ראשונית לקיומן של שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכל חברי הקבוצה. המבקשת טענה בבקשה כי סלקום מאפשרת לספקי תוכן לחייב את לקוחותיה עבור שירותי תוכן מבלי לוודא שהלקוחות נתנו הסכמתם לשירותים אלו, ומבלי שיש בידיה אסמכתא בכתב להסכמה זו. במקרה של המבקשת, מדובר היה בשירות תוכן המכונה "הבועה", אולם סלקום לא טענה כי יש שוני במדיניותה בנוגע לשירותי תוכן שונים. זאת ועוד, ממסמך העמדה של היועמ"ש עולה לכאורה כי תלונות של לקוחות בנושא זה הינה תופעה שאיננה ייחודית לשירות התוכן המכונה "הבועה". בין השנים 2010 ל-2012 התקבלו למעלה מ-1000 תלונות בנוגע לספקי תוכן שונים, בגין אספקת שירותי תוכן ללא הסכמה (ראה סעיף 12 למסמך העמדה של היועמ"ש). זאת ועוד, בנוסף לתצהיר המבקשת, הוגש תצהירו של מר רונן רגב כביר מארגון הצרכנות "אמון הציבור", אליו צורף דו"ח שהלה היה שותף לעריכתו, ממנו עולה כי לארגון הגיעו תלונות רבות של לקוחות על חיובם בידי חברות הסלולר, כולל סלקום, בגין שירותי תוכן בלא שהסכימו לקבלת שירותים אלו (נספח 4 לתגובת המבקשת לתשובת סלקום לבקשת האישור). בנסיבות אלו, אין לאפשר לסלקום לטעון - מחד - כי המבקשת לא הביאה ראיות לקיומה של דרך פעולה הנוגעת גם ללקוחות אחרים, כשהיא מתנגדת להסתמכות המבקשת על פרסומים בעיתונות בנושא זה מחמת העדר קבילות, ומאידך למנוע מן המבקשת את האפשרות לעיין במסמכים רלבנטיים המצויים בידי סלקום, אשר עשויים להוכיח קיומה של קבוצה ושל שיטת פעולה אשר נטען כי היא אינה כדין. בשלב זה של הדברים, וככל שהדבר נדרש לעמידה בדרישת תקנה 4(ב)(2) לתקנות התובענות הייצוגיות, קיים בסיס ראשוני לכאורה לטענת המבקשת, הנתמכת גם בעמדת היועמ"ש, כי סלקום אינה רשאית לחייב את לקוחותיה בגין שירותי תוכן של ספקים חיצוניים מבלי לוודא בעצמה שקיימת הסכמה מפורשת של הלקוחות לחיובים אלו. כמו כן קיימת תשתית ראייתית ראשונית לתמיכה בטענת המבקשת כי סלקום לא נהגה כך במקרה שלה, וגם אינה נוהגת כך במקרים אחרים. לא מיותר להזכיר בהקשר זה את הדברים שאמרה כב' השופטת ע' ברון בהקשר לתביעה ייצוגית הדומה בנסיבותיה לענייננו, בת.א. (ת"א) 2446/06 בש"א 23305/06 רוטשילד נ' פרטנר תקשורת בע"מ וסלקום ישראל בע"מ, לא פורסם - 16.3.09, כי חברות הסלולר חבות חברת זהירות כלפי לקוחותיהן למנוע חיובים שלא כדין מצד חברות התוכן, ועליהן לנקוט אמצעי זהירות למניעת חיובים שכאלו ולוודא כי ניתנה "הסכמה אקטיבית ומפורשת לקבלם, וזאת תוך תיעוד הולם של מתן הסכמה כאמור" (פסקאות 19-20). 10. אינני מקבל את טענת סלקום כי המבקשת אינה זכאית לקבל מסמכים לגבי ספקי תוכן אחרים, שהיא עצמה לא ניזוקה מפעילותם. העובדה שהמבקשת ניזוקה רק מחיוב בגין שירות תוכן המכונה "הבועה", בעוד שלקוחות אחרים, על-פי הנטען, נפגעו אגב חיוב בגין שירות תוכן אחר, לא בהכרח תמנע מן המבקשת לייצג אותם לקוחות, אם יוכח כי גם לגבי לקוחות אלו לא דאגה סלקום לוודא קיומה של הסכמה מפורשת לחיוב. כפי שפסק כב' הנשיא א' ברק ברע"א 4556/94 טצת ואח' נ' זילברשץ ואח', פ"ד מט(5) 774, בעמ' 789: "אין כל צורך שכל השאלות המתעוררות ביחס לקבוצה תהיינה משותפות. די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות" (ראה גם דברי כב' השופטת ט' שטרסברגכהן ברע"א 8332/96 משה שמש נ' דן רייכרט, פ"ד נה(5) 276, פסקה 15). כך פסקתי בעבר בת.א. (ת"א) 2150/07 אורלי פרנקל נ' הנקל סוד בע"מ (לא פורסם, 10.1.11), כי אין מקום לצמצם את עילת התביעה בתובענה הייצוגית לאותו מוצר שהתובעת המייצגת קנתה בעצמה, כאשר קיימות ראיות לכאורה להטעיה מאותו הסוג, הנוגעת למוצרים דומים ששיווקה הנתבעת. בדרך דומה החלטתי כי אין לצמצם את עילת התביעה בתובענה ייצוגית למזגן מן הסוג שרכש המבקש, כאשר הוכח לכאורה שגם מזגנים אחרים של הנתבעת פורסמו בצורה מטעה כנושאי תו-תקן (בש"א (ת"א) 1895/05 אמיר שהי שאול נ' תדיראן מוצרי צריכה בע"מ, תק-מח 2008(1), 7156, פסקה 43). ויודגש: אינני מביע דעה בשלב זה בשאלה האם תוכל המבקשת לייצג לקוחות של ספקי תוכן אחרים, שכן סוגיה זו תידון במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. אך לצורך גילוי המסמכים, ולאור טענת סלקום כי אין ראיה שמדובר בתופעה רחבה ובשיטה, יש לחייב את סלקום למסור מסמכים הנוגעים גם לספקי תוכן אחרים, על מנת לאפשר למבקשת לטעון ולהוכיח כי היא זכאית לייצג לקוחות שחויבו בגין שירותי תוכן שונים. מכאן, שהמבקשת הניחה תשתית ראייתית ראשונית לקיומה של עילת תביעה אישית, כמו גם לכך שהתופעה של חיוב לקוחות על ידי סלקום בגין שירותי תוכן ללא הסכמתם מעוררת שאלות משותפות של עובדה ומשפט, שאינן ייחודיות לשירות תוכן זה או אחר. כך גם קיים בסיס ראשוני לכאורה לטענת המבקשת, כי לאור סכומי החיוב הקטנים יחסית, תובענה ייצוגית תהא הדרך היעילה וההוגנת לניהול עניינם של חברי הקבוצה. סלקום טוענת כי יהיה צורך בבירור פרטני לגבי כל לקוח האם הסכים לקבלת שירות התוכן, האם אישר את קבלתו, האם היה מודע לאפשרות ביטולו, וכו'. המבקשת, לעומת זאת, טוענת כי סלקום חייבת לוודא כי יש בידיה תיעוד מהימן להסכמה מפורשת של הלקוח לקבלת שירותי התוכן לפני שהיא מחייבת אותו בחשבון בגין שירותי תוכן, ואם יסתבר כי היא נהגה לחייב לקוחותיה ללא תיעוד שכזה, יעבור הנטל אליה להראות כי חייבה את הלקוחות כדין (כשם שבנק איננו רשאי לחייב את חשבון הלקוח בלא שקיים לשם כך כתב הסכמה מפורש של הלקוח). עמדה דומה עולה מנייר העמדה שהגיש היועמ"ש, הסבור כי דין חברת הסלולר כדין חברה המנפיקה כרטיס אשראי: אין היא רשאית לחייב את הלקוח בשירות כלשהו ללא הרשאה מפורשת בכתב מצדו. אינני מביע דעה בעניין זה, שיידון במסגרת בקשת האישור, אך די באמור לעיל כדי להוות תשתית ראשונית לכאורה להוכחת התנאים לאישור התביעה כייצוגית. כמו כן, השאלה אם קיים מנגנון מעשי ויעיל לבירור שאלת ההסכמה של כל לקוח - אם יש כלל צורך בבירור שכזה - תידון במסגרת ההחלטה בבקשה לאשר את התובענה הייצוגית. 11. סלקום סומכת ידיה על הכרעת בית המשפט בת"צ (מחוזי מר') 12241-09-10 בן ציון יבלינוביץ נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (לא פורסם - 2.6.11, כב' השופטת א' שטמר). גם בעניין יבלינוביץ הוגשה תביעה בגין גביית תשלומים עבור שירותי תוכן שונים ללא הסכמת הלקוח, וגם שם הגישו המבקשים בקשה לגילוי ועיון במסמכים, הדומה לבקשה המונחת לפני. בית המשפט החליט לקבל את הבקשה ככל שהיא נוגעת לעילות התביעה של המבקשים שהיתה לגביהן ראשית ראיה, כלומר רק בהתייחס לשירותי תוכן שהמבקשים עצמם חויבו בגינם, וקבע: "העתרות לבקשת המבקשים תביא לכך שלמרות שתארו את המקרים הפרטיים שלהם, ואין להם ידיעה אישית וממשית אודות אתרים נוספים וספקי תוכן נוספים - תאלץ המשיבה לתת בידיהם את כל המידע הדרוש להם בניהול התובענה הייצוגית. כלומר שהתובע יכול להצביע רק על קצה חוט עובדתי, אישי, וע"י כך לחייב את המשיבה בפירוט רחב ומלא. נדמה שלא לכך היתה הכוונה בהלכה הנוגעת לגילוי מסמכים בתובענה ייצוגית (רע"א 1402/08 קוסט פורר גבאי את קסירר, רו"ח נ' עובדיה קדמי (לא פורסם, 21.8.2008))".   עם זאת, בית המשפט בעניין יבלינוביץ הוסיף ואמר את הדברים הבאים: "ככל שבידי המבקש להראות בסיס עובדתי לעילה הרחבה שהוא מבקש להציג - יוכל לזכות גם בגילוי מסמכים רחב ויוכל להכיל בתביעתו בגין מוצר מסוים את תביעת הרבים בגין מוצרים אחדים של אותו יצרן (ראה ענין תדיראן). היה ואין בתביעת התובע להראות כאמור - אין ענינו עומד בכללי גילוי המסמכים, והדבר יכתיב - ככל הנראה - את צמצום העילה". מכאן שבית המשפט בענין יבלינוביץ אינו שולל את האפשרות שמבקש אחד ייצג גם לקוחות שחויבו עבור שירותי תוכן של ספקים אחרים, וגם איננו שולל גילוי מסמכים רחב לגבי ספקי תוכן אחרים, ובלבד שהמבקש יצליח להניח תשתית עובדתית לכך שאותם לקוחות חויבו אף הם שלא כדין בגין שירותי תוכן. בת.א. (מחוזי ת"א) 2162/01 טרוים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"מ תשס"ב (2) 654 (2003), נפסק כי לא ניתן לאלץ את הבנק לבצע בדיקה בעלות יקרה לגבי לקוחות אחרים, כל עוד לא הציג המבקש תמיכה כלשהי לטענתו שגם לקוחות אחרים נפגעו באותה דרך. אולם בענייננו, המבקשת עמדה במשימה זו, ככל שמדובר בתשתית ראייתית ראשונית הנוגעת גם לספקי תוכן אחרים. בשלב זה נראה, לכאורה, כי אין מדובר בבעיה נקודתית הנוגעת לספק תוכן אחד בלבד ("הבועה"). יתר על כן, בית המשפט בעניין יבלינוביץ הוסיף בהחלטה מבהירה מיום 15.9.11, כי ככל שהמסמכים שגילויים מבוקש מתייחסים באופן כללי לתופעה של חיוב לקוחות בגין שירותי תוכן ללא הסכמת הלקוחות, כלומר, אינם עוסקים בספק תוכן מסוים, יש להעביר גם אותם למבקשים. לפיכך נתן בית המשפט בענין יבלינוביץ צו המורה לחברת פרטנר לגלות תכתובות בין פרטנר לבין ספקי תוכן, פרוטוקולים של חברת פרטנר בעניין חיוב הלקוחות בשירותי תוכן, נהלים והנחיות של פרטנר ותכתובות עם משרד התקשורת בעניין זה, ומסמכים הנוגעים לכתבות תחקיר שעסקו בעניין זה. לא התרשמתי, כטענת סלקום, כי המבקשת נהגה בחוסר תום לב כאשר "הסתירה" מבית המשפט את ההחלטה בעניין יבלינוביץ: החלטה זו עשויה דווקא לסייע למבקשת. מן הראוי שסלקום תתמודד עם הבקשה המבוססת לגילוי מסמכים לגופה, במקום לנסות ולמחקה על הסף מטעמים של חוסר תום לב, העדר מכתב דרישה או חיסיון (ראה ההתייחסות לטענות אלו בהמשך). אך באמת קשה להבין מדוע לא הפנה ב"כ המבקשת (שהוא גם ב"כ המבקשים בעניין יבלינוביץ) להחלטה זו, שהיא בהחלט רלבנטית לענייננו. 12. סלקום טוענת עוד, כי חשיפת המסמכים המבוקשת עלולה לפגוע בפרטיותם של הלקוחות. קשה לקבל טענה זו כאשר המבקשת עותרת להתיר לה לתבוע בשמם של אותם לקוחות שהתלוננו בפני סלקום על חיובם בשירותי תוכן שלא כדין. יש להניח הסכמה של הלקוחות לבקשה זו, שנעשית בשמם ועבורם. מכל מקום, הפתרון לחשש זה של סלקום פשוט: היא תוכל להשחיר את שמות המתלוננים ונתונים אישיים אחרים, לפני מסירת המסמכים למבקשת. עוד טוענת סלקום כי התכתבויות בינה לבין משרד התקשורת הינן חסויות, נוכח הוראת תקנה 9 לתקנות הבזק (הפיקוח על פעולותיו של בעל רישיון), תשמ"ו-1986. תקנה זו קובעת: "המנהל (עובד משרד התקשורת שהוסמך לענין התקנות - ע.ב.) לא יגלה ידיעה, דין וחשבון או מסמך שנמסרו לו לפי הוראותיהן של תקנות אלו, אלא אם כן דרוש הדבר לצורך ביצוע הפיקוח לפי תקנות אלו". הוראה זו אינה חלה על חברת הסלולר, ומכל מקום נפסק לגביה כי היא אינה יוצרת בהכרח חיסיון, וגם אם היא יוצרת חיסיון - מדובר בחיסיון יחסי שניתן להסרה לשם עשיית צדק וגילוי האמת בהליך משפטי (השופט י' עמית ברע"א 8943/06 יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ, לא פורסם - 18.11.09, פסקה 22). בענייננו קיימת הצדקה לחשיפת ההתכתבות עם משרד התקשורת בעניין חיוב הלקוחות בגין שירותי תוכן מבלי לוודא את הסכמתם, על מנת לאפשר למבקשת לבסס את התביעה הייצוגית, אשר על פני הדברים איננה נראית כחסרת בסיס ויש לה חשיבות לגבי ציבור לא קטן של לקוחות חברות הסלולר. מסקנה זו מתבקשת מן התכליות העומדות בבסיס התובענה הייצוגית, כפי שהובהרו בפסיקה, להגן על אינטרס הפרט והאינטרס הציבורי ולהביא לאכיפת הדין (ראה הפסיקה של בית המשפט העליון שפורטה בפסקה 11 להחלטתי בעניין פרנקל הנ"ל). 13. סבורני שדי בכל האמור לעיל כדי להצדיק את קבלת הבקשה. ככל שיש ממש בטענתה של סלקום, לפיה אין מדובר בתופעה רווחת, הרי המסמכים שמבוקש לגלותם יוכלו רק להיטיב את מצבה של סלקום, שכן יהיה בהם כדי לבסס את טענתה. כמו כן, אם אמנם מדובר בתופעה אזוטרית, לא צריך להיות לסלקום כל קושי לגלות את המסמכים המבוקשים, שכן הם ודאי מעטים. לעומת זאת, אם כטענת המבקשת, וכפי שמסתמן לכאורה מעמדת היועמ"ש ומהדו"ח של "אמון הציבור", גביית כספים עבור שירותי תוכן מבלי לוודא קיומה של הסכמה מפורשת של הלקוח הינה תופעה לא נדירה בסלקום, אזי מן הראוי לאפשר למבקשת להוכיח את טענותיה, ואין לאפשר לסלקום להסתתר מאחורי מסך של ערפל שרק הוא, ולא טענות לגופו של עניין, מגן עליה. סלקום, שהמידע המלא מצוי בידיה, איננה יכולה להלין על כך שהמבקשת מבססת את טענותיה על ראיות בלתי קבילות, כגון כתבות בעיתונים, כאשר היא מסרבת לאפשר גישה לראיות קבילות שבידיה, אשר יכולות לאשש את טענות המבקשת. 14. הכרעת בית המשפט בת"צ (מחוזי ת"א) 24912-03-10 חגי נ' חברת פרטנר בע"מ (לא פורסם - 27.3.11), אליה הפנתה סלקום בתגובתה, רק מחדדת את הצורך בגילוי מסמכים. באותו מקרה נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית משום שהמבקשת לא הצליחה להוכיח קיומה של קבוצה. בית המשפט מצא כי הוכחו לכאורה רק מקרים ספורים בהם נטען לאספקת שירותי תוכן ללא תמורה, אשר אין זה מן הנמנע כי מקורם בטעות. בית המשפט סבר כי לא הוכח שהמשיבה נהגה כשיטה לחייב את לקוחותיה בגין שירותי תוכן ללא הסכמתם, וסירב להסתמך על הכתוב בפורומים צרכניים, כמו גם על פרסומי משרד התקשורת באינטרנט, כראיה לכך שמדובר בתופעה רווחת. אכן, הוכחת קיומה של קבוצה הינה תנאי הכרחי לאישור התביעה כייצוגית. הדרך הטובה ביותר להוכיח זאת מצויה בעיון במסמכים שגילויים מבוקש כעת. 15. על מנת שלא להכביד יתר על המידה על סלקום, וגם לא על הדיון בבקשת האישור, ובהתחשב בכך שבשלב מקדמי זה נדרשת המבקשת להוכיח רק במידת הסבירות הראויה כי היא ממלאת לכאורה אחר דרישות סעיפי החוק הנוגעים לאישור התובענה הייצוגית, וכי קיימת אפשרות סבירה כי השאלות המשותפות של משפט ועובדה יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה - מן הראוי לצמצם את בקשת גילוי המסמכים שהגישה המבקשת. הכבדה על הנתבע מהווה שיקול לצמצום חובת הגילוי המוטלת על בעל דין, ושיקול זה רלבנטי במיוחד כאשר בתביעות ייצוגיות עסקינן ומדובר בקבוצה גדולה של לקוחות (ראה: רע"א 6715/05 מחסני ערובה נאמן בע"מ נ' אייזנברג, תק-על 2005(4) 662, 665 (2005); רע"א 7956/08 מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ נ' גן צבי, לא פורסם - 21.4.09). עם זאת, אין פסול בבקשת גילוי מסמכים המתייחסת לסוגי מסמכים, ולאו דווקא למסמכים ספציפיים (ראה: רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 195-196). המבקשת איננה יכולה לדעת אילו מסמכים ספציפיים, שהם רלבנטיים להוכחת התנאים לאישור התובענה, מצויים בידי סלקום, שהרי מטרת הבקשה היא לחשוף מסמכים אלו (ראה: ת"צ (מחוזי ת"א) 1756/09 שליידר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, כב' השופטת ד"ר ד' פלפל, פסקה 2). בשלב זה, ולצורך הדיון בבקשת האישור, די בכך שהמשיבה תמסור למבקשת תצהיר גילוי מסמכים אליו יצורפו העתקי חלק מן המסמכים המבוקשים בבקשה, בהתאם למפורט לקמן, ככל שאלו מצויים בידיה. ואלו הם המסמכים שיצורפו לתצהיר גילוי המסמכים: א. מסמכים הנוגעים לתלונות שהוגשו לסלקום, למשרד התקשורת, או לספקי שירותי התוכן - על ידי 50 לקוחות שונים בשנים 2006-2010, ואשר מתייחסות לשירותי תוכן שונים ולחברות תוכן שונות (לפחות 3 חברות), בגין חיוב בשירותי תוכן במסרונים ללא הסכמת הלקוחות, בצירוף תשובתה של סלקום לאותן תלונות וההתכתבות בינה לבין ספק התוכן או חברת התוכן ו/או משרד התקשורת בקשר אליהן. במידה וקיימת אסמכתא או תיעוד אחר להסכמת הלקוחות לחיובי התוכן נשוא התלונות הנ"ל - יצורף העתק של תיעוד זה לתלונה. יש להגיש מסמכים לגבי כל אחת מן השנים הללו (כ- 10 תלונות בכל שנה, ככל שיש, המתייחסות ל"ספקי תוכן" שונים ו"לחברות תוכן" שונות, כהגדרתם בסעיף 35 לתשובת סלקום לבקשת האישור). על מנת שלא תיפגע פרטיותם של הלקוחות, יש להשחיר את הפרטים שעלולים לזהותם. במידה ואין בידי סלקום 50 תלונות כאמור לעיל, המתייחסות לספקי תוכן שונים וחברות תוכן שונות, יאמר הדבר בתצהיר גילוי המסמכים מטעם סלקום, והמבקשת תהיה רשאית לחקור את המצהיר על כך. ב. במידה וישנן בידי סלקום התכתבויות עם משרד התקשורת המתייחסות באופן כללי לתופעה של חיוב לקוחות בגין שירותי תוכן ללא הסכמתם (להבדיל ממכתב המתייחס לתלונה ספציפית), עליה למסור גם אותן למבקשת (כולל מכתב מנכ"ל משרד התקשורת מר מרדכי, הנזכר בהודעה לתקשורת שנשלחה לחברות הסלולר, ושצורפה כנספח ו' לבקשת האישור). ג. כך גם תמסור סלקום למבקשת העתקי הנחיות ונוהלים שבידה שהוצאו בשנים 2005-2010, אשר נוגעים לחיוב הלקוחות בגין אספקת שירותי תוכן במסרונים על ידי ספקי תוכן או חברות תוכן. איני נעתר בשלב מקדמי זה לבקשה הגורפת (שמקומה בבקשת גילוי מסמכים בהליך עצמו, אם תאושר התביעה הייצוגית), לחייב את סלקום לגלות את "כל הפרוטוקולים של דיונים פנימיים... בקשר עם חיוב עבור מסרונים... לרבות פרוטוקולים של דירקטוריון ו/או הנהלת סלקום", וכן "כל מסמך בקשר עם כתבות תחקיר... לרבות כל פרוטוקול ו/או תרשומת ו/או מזכר...". די בשלב זה במסמכים שעל גילויים הוריתי כאמור לעיל, בצירוף החומר שכבר קיים בפני בית המשפט, לצורך הוכחה לכאורה של התנאים לאישור התביעה כייצוגית (ב"כ המבקשת סבר בהודעה שהגיש בעקבות עמדת היועמ"ש כי די בחומר הקיים כדי להצדיק את אישור התביעה כייצוגית). 16. סיכומו של דבר: הבקשה לגילוי ועיון במסמכים מתקבלת באופן חלקי, בהתאם למתווה דלעיל. על מנת לאפשר לסלקום לבצע תהליך איסוף המסמכים, ניתנת לה תקופה של 60 יום לביצוע החלטה זו. המסמכים שהוריתי על גילויים יגולו בתצהיר שינתן על ידי בעל תפקיד בסלקום, ויועבר לידי ב"כ המבקשת בצירוף העתקי המסמכים. ויודגש: כל האמור לעיל הינו אך ורק במסגרת ולצורך אישור הבקשה לגילוי ועיון במסמכים. סעיף 4(ב)(2) לתקנות מחייב את בית המשפט לברר, לצורך ההכרעה בבקשה לגילוי מסמכים, אם "המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק". במסגרת זו נאלץ בית המשפט לברר, בקליפת אגוז ולכאורה בלבד, את קיומם של התנאים לאישור התביעה כייצוגית. אך אין באמור בהחלטה זו כדי להביע דעה מוגמרת בעניין כלשהו הנוגע להתקיימותם של תנאים אלו. 17. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות בקשה זו ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ש"ח. בפסיקת ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שלבקשה זו לא קדמה פניה של ב"כ המבקשת אל ב"כ המשיבה. גם אם נראה לתובע מייצג כי פניה שכזו תדחה, עליו לפעול בדרך המותווית בתקנה 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר חלה גם על בקשה לאישור תובענה ייצוגית (ראה: רע"א 10052/05 יפעת נ' דלק מוטורס בע"מ, תק-על 2003(3) 2033, 2036 (2003). לא ראיתי לנכון לדחות את הבקשה רק בשל מחדל טכני זה. סלולר (תביעות)