מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בניה בשטח חקלאי ללא היתר: הקדמה בפניי בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, בקשה שהוגשה על ידי אבו עיד ויסאם (להלן: "המבקש") כנגד הועדה המקומית לתכנון ובניה "גליל מזרחי" (להלן: "המשיבה"). בקשה זו עניינה צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 18.07.12 להריסת בית מגורים בשלב בניה (להלן: "המבנה") בשטח של כ- 180 מ"ר שהוקם בשטח חקלאי, ללא היתר בניה בגוש 15621 חלקה 38 בכפר מג'אר (להלן: "צו ההריסה המנהלי"). טענות המבקש לטענת המבקש, משלא פעלה המשיבה להתייעץ עם ראש המועצה המקומית ו/או מהנדס המועצה שבתחומה נמצא המגרש, כמצוות סעיף 238 א'(א) לחוק, הרי שפגם מהותי נפל בהוצאת צו ההריסה המנהלי. כמו כן, התצהיר שהוגש על ידי מהנדסת מטעם המאשימה אינו ממלא אחר דרישות הוראות סעיף 238 א לחוק. הוסיף המבקש וטען כי, המבנה נמצא בתוך תוכנית המתאר של כפר מג'אר, ללא חריגה ממנה, אף שנטען שזה נבנה בתוך קרקע חקלאית. עוד טען המבקש כי מהנדס מטעמו מטפל בנושא, ושוקד על הגשת בקשה למשיבה לקבלת היתר בניה. לטענתו, המבנה הנ"ל נבנה ע"מ שישמש כבית מגורים לו ולמשפחתו, מאחר ולטענתו נתגלע סכסוך בינו לבין אחיו, אשר מנע ממנו להכנס לבית הוריו, מקום בו גר מספר שנים, כאשר אין לו מקום חלופי למגורים. בדיון בפניי ציין המבקש כי מדובר במבנה מאוכלס, וציין את הסיכויים לאישור המבנה, ולשם כך הפנה הן למכתב ראש המועצה, מתאריך 29.08.12, והן לתצהיר של מהנדס מטעמו (נ/1). תגובת המשיבה בתגובתה לבקשה טענה המשיבה כי, טרם מתן צו ההריסה המנהלי, קוימה התייעצות כדין, וכי מהנדסת הוועדה חתמה תצהיר מידיעה אישית מהמפקח שביקר בשטח. הוסיפה המשיבה וטענה כי טרם הוגשה תכנית מפורטת, ואין כל נפקות לתצהיר שהוגש (נ/1), כל עוד אין תכנון מפורט ותוכנית מפורטת. דיון והכרעה עיינתי בבקשה, באמור בה ובמצורף לה, בתגובת המשיבה ועיינתי במוצגים שהוגשו. אין חולק כי הבסיס המשפטי להגשת בקשה לביטול צו הריסה מנהלי והתנאים לביטול הצו מצוי בסעיף 238 א'(ח) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") וזו לשונו: "(ח) לא יבטל ולא יתלה בית המשפט צו הריסה מנהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". תכליתו של צו הריסה מנהלי הוא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות (ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פ"ד מ(2) 445, 447). כמו כן, צו הריסה מנהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה (רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו נ' עורקבי פ"ד מח (2) 397, 404). משום כך, משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע (רע"פ 6034/99 לימור כהן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד נד (1) 438, 446 - 447). יפים הדברים שנאמרו בעניין זה בבית המשפט המחוזי באר שבע בע"פ 7344/04 אל עוקבי איברהים נ' מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז הדרום (פסק דין מיום 20.4.05) ואין אלא להביאם כלשונם: "סעיף 238 א' לחוק עניינו "צו הריסה מנהלי", במאובחן מ"צו הריסה שיפוטי". סעיף זה הוסף לחוק בשנת תשמ"א, במטרה להרחיב את הסמכויות אותן מקנה החוק לרשויות התכנון והבניה ואשר נועדו לעצור את התופעה הנפוצה של בניה ללא היתר או בניה בניגוד להיתר ו/או בחריגה ממנו. הסמכות לתת צו הריסה מנהלי (במאובחן מצו הריסה שיפוטי, שהוא הכלל), הוקנתה ליו"ר הוועדה המקומית, וזאת לאחר שהתייעץ, כאמור בס"ק (ב), ולאחר שהוגש לעיונו תצהיר מטעם מהנדס הוועדה המקומית או מהנדס / אדריכל אחר, ובו מפורטים שלושה אלמנטים: "1. לפי ידיעתו הוקם הבניין ללא היתר או שהבניין חורג ובמה הוא חורג; 2. לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבניין או שנסתיימה לא יותר מ-60 ימים לפני יום הגשת התצהיר; 3. ביום הגשת התצהיר, אין הבניין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על 30 הימים". סעיף 238 א' הנ"ל הקנה זכות ערעור לבית משפט השלום, אולם, המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של בית המשפט לשניים: אם הוכח, שהבניה, שבגללה ניתן הצו, בוצעה כדין, או - אם הוכח, שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת [ר' ס"ק 238א'(ח)]. דהיינו, בית המשפט אינו שב ובוחן את השאלה הרחבה, שעמדה בפני הרשות המנהלית ואינו נכנס בנעליה, והוא גם איננו בגדר רשות שיפוטית הבוחנת, למשל, אקט עונשי ולכן יכולה לתת דעתה לנסיבות אישיות חדשות. בית המשפט הוגבל מבחינת הטעמים בעטיים הוא יכול לבטל או אפילו להתלות, את צו ההריסה המנהלי. יחד עם זאת, הפסיקה הוסיפה עילת התערבות נוספת וקבעה, כי פירוט העילות בחוק איננו שולל את הסמכות של בית המשפט לדון בטענה, שצו ההריסה בטל בשל חוסר סמכות; "הכלל הוא שבית המשפט, המבקר צו הריסה מנהלי, יכבד את לשונו של סעיף 238א'(ח) ולא יתערב בפגמים שאינם מנויים באותו סעיף... כלל זה כפוף לחריג אחד: שצו ההריסה נפגם בפגם חמור כל כך, העושה את הצו בטל מעיקרו" (ראה דבריו של כב' השופט זמיר בפסק דין אל עורקבי הנ"ל, וכן עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, תק-על 2002 (3), 709)". ומה בענייננו? בענייננו המבקש לא טען בבקשתו אף לא אחת משתי העילות הנקובות בס"ק (ח) לבטול צו ההריסה המנהלי ולפיכך דין בקשתו להידחות. ולהלן נימוקיי. חובת ההתייעצות השאלה היא האם בהתנהלותו של יו"ר הועדה המקומית קוימה חובת ההתייעצות, אם לאו. החשיבות לקיום התייעצות של ראש ועדה מקומית הפועלת ברשות מרחבית עם ראש הרשות המקומית בה מצויים המקרקעין בהם בוצעה הבנייה הלא חוקית, לגביה מתבקש צו ההריסה המנהלי, נעוצה בכך שלראש ועדה מקומית שכזו, אין בהכרח בקיאות מלאה ומספקת בבעיותיה המוניציפאליות המיוחדות של כל אחת מן הרשויות ברשות המרחבית, ועל מנת שלא יפעל בשימוש מוטעה בסמכותו, הרי שחשוב, שתקוים ההתייעצות עם ראש הרשות המקומית הנוגעת בדבר, הבקיא בענייני הרשות המקומית שבראשה הינו עומד. ראה בעניין זה ע.פ 22/89 מחמוד עזבה נ' מדינת ישראל פ"ד מג , 592(2). לעניין טענה זו, צירפה המשיבה לבקשתה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה מסמך ממנו עולה כי, בתאריך 16.07.12, היינו יומיים טרם הוצאת צו ההריסה, קיים יו"ר המשיבה שיחת טלפון לצורך התייעצות עם ראש המועצה, בה הביא לידיעתו את דבר הכוונה בהוצאת הצו. השאלה היא, האם ניתן לראות את שיחת הטלפון שבין יו"ר המשיבה לראש המועצה המקומית, אשר תועדה במזכר, כמקיימת את חובת ההתייעצות הנדרשת בסעיף 238א(ב)? שאלה זו נדונה בהרחבה ובנסיבות דומות ביותר למקרה דנן, בע"פ 22/89 מחמוד עזבה נ' מדינת ישראל, מג (2) 592. באותו ענין, התקיימה שיחת טלפון בשעת לילה מאוחרת עם ראש הרשות המקומית, מבלי להבהיר כי מדובר בהתייעצות, ומבלי למסור פרטים על הנכס שבו מבקשים לבצע את ההריסה. בית המשפט העליון הבהיר כי אין מדובר בחובה פורמאלית בבחינת יציאת חובה למראית עין, אלא בחובה מהותית שמטרתה כי בעל הסמכות יקבל את השקפת ראש הרשות המקומית על כל מקרה, באופן שיעזור לו בשיקוליו וקבלת ההחלטה. עם זאת, בדעת הרוב, מפי כב' השופט בייסקי, נאמר כי: "המבחן העיקרי הוא לא בכללי הצורה. אינני רואה הכרח כי ההתייעצות תקויים בתוך כלתלי משרד דווקא, או בשעות מסויימות; גם שיחת טלפון אינה פסולה להתייעצות בהאידנה, ואם המדובר בשניים שמקובל עליהם לקיים שיחות טלפוניות מבתיהם ואף בשעות הערב, גם בכך אין פסול, ובלבד שמבחינה מהותית, לגבי הענין העומד להתייעצות, תהא האפשרות לכל אחד להציג עמדתו, להביע דעתו ואף לנסות ולהשפיע על רעהו". בית המשפט קבע כי ראש המועצה הבין כי הפניה אליו נעשתה לשם התייעצות כמתחייב על פי חוק בטרם הוצאת צו הריסה, ואף הבין באילו בניינים מדובר, אף ללא צורך באזכור גוש וחלקה, בעיקר כאשר מדובר בישוב קטן. בית המשפט התרשם באותו עניין כי לא התקשה ראש המועצה המקומית לזהות את המבנים, והראיה שלא ביקש כל הבהרות נוספות או דחיית הדיון לשם קבלת פרטים. וכך אומר כב' השופט בייסקי, והדברים כמו נאמרו בענייננו: "האמת היא, כי לראש המועצה לא היה חשוב כלל לדעת פרטים נוספים כלשהם, מעבר לאלה שנמסרו לו, לאור עמדתו העקרונית והנחרצת כי הוא מתנגד לעצם מדיניות של צווי הריסה מינהליים, גם כשהמדובר הוא במבנים שהוקמו ללא היתר על אדמה חקלאית ובניגוד לתכנית מתאר. את עמדתו ושיקוליו הסביר ראש המועצה המקומית באמרו, כי כל עוד לא תאושר תכנית המתאר החדשה, שלדעתו אישורה מתעכב יתר על המידה, התנגדותו לצווי הריסה מינהליים בעינה עומדת. בזאת ביטא עמדה חד משמעית ונחרצת במסגרת ההתייעצות, ולמעשה לא הותיר כבר כל מקום להמשיך בהתייעצות, והוא גם לא ביקש זאת. מבחינתו מוצה הנושא עד תום". גישה זו אושרה גם בפסיקה מאוחרת יותר, ראה למשל ע"פ 8915/08 מדר רפאל נ' עיריית נתיבות ורע"פ 2042/08 חברת גריס גידול בע"מ נ' שלמה בוחבוט יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה והפסיקה המאוזכרת שם. בענייננו, לאחר ששקלתי את הנתונים והטיעונים, סבורני כי קוימה התייעצות כנדרש בחוק, וכי בהליך ההתייעצות לא נפל כל פגם, וזאת גם על פי אמות המידה שהותוו על ידי שופט המיעוט בע"פ 22/89 מחמוד עזבה נ' מדינת ישראל, כב' השופט מצא: התייעצות זו עמדה בתנאים הבסיסיים שיצקה הפסיקה לדרישת סעיף 238א, ובהם קיומם של חילופי-דברים בין הצדדים, מודעות הצדדים לעובדה שנערכת ביניהם התייעצות והיות המבנה נשוא ההתייעצות מוגדר ומפורט כדין. אין ספק בענייננו כי, ראש המועצה ידע היטב על איזה מבנה מדובר, כאשר מלבד תיאור ההליכים המתנהלים לצורך הכשרת המקרקעין עליהם בנה המבקש את ביתו, לא ציין ראש המועצה כי לא התקיימה אתו כל התייעצות בדבר ביצוע ההריסה. אוסיף עוד, כי ככל וקיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר קיום ו/או אי קיום התייעצות של המשיבה עם ראש המועצה, הנטל להוכיח עניין זה הינו על המבקש, כאשר ככל וישנה מחלוקת על קיום התייעצות זו, כפי שעולה במקרה דנן, היה על המבקש להוכיח טענה זו וזאת באמצעות זימונו של ראש המועצה לדיון בבקשה. סבורני כי בענייננו הוגשמה תכלית ההתייעצות, המיועדת לאפשר לכל אחד מהצדדים להציג את עמדתו, תוך ניסיון להשפיע על שיקול-דעתו של הצד השני, ולהוביל לקבלת החלטה מושכלת והוגנת. אשר על כן, קובעת אני כי קוימה בנסיבות העניין חובת ההתייעצות עם ראש המועצה המקומית. תצהיר מהנדס כנדרש בחוק באשר לטענה כי תצהיר מהנדסת המשיבה אינו ממלא אחר דרישת סעיף 238א לחוק אציין כי טענה זו נטענה בעלמא, כאשר עיון באותו תצהיר מעלה כי צוינו כל הפרטים הנדרשים לפי סעיף 238 א(א) לחוק. אוסיף כי, אין פסול בעצם הסתמכותה של המהנדסת על חוות דעתו של המפקח, לשם הכנת התצהיר, (ולא על ידיעתה האישית). ראו לעניין זה את דברי כבוד השופטת שטופמן וכבוד השופט המר בעפא 80173/00 מ"י (עיריית פתח-תקווה) נ' קורפלי מרדכי,. בענייננו ניתן תצהיר על ידי מהנדסת הועדה, הגב' הנריאטה כרמלי, המפרט את כל הנתונים המפורטים בסעיף 238א(א) לחוק, והמהווים תנאי לדיותה של חוות הדעת, שהיא כשלעצמה תנאי להוצאתו של צו הריסה: המבנה נבנה ללא היתר, הבניה טרם הסתיימה והבניין אינו מאוכלס. השאלה היא האם דרישת החוק ולפיה תינתן חוות הדעת על פי "ידיעתו" של המהנדס (סעיף 238א(א) משמעה על פי ידיעתו האישית וממראה עיניו בלבד, או שדי בידיעתו של המהנדס המבוססת על מידע שנתקבל על ידו על ידי מפקח בניה העובד? סבורני כי האפשרות השנייה היא הנכונה והמשרתת את תכלית הסעיף, ומתיישבת אף עם הגיון החיים. כידוע המציאות היא כי חלוקת התפקידים בוועדה היא כזו שעל פיה מובא המידע מן השטח על ידי מי שתפקידו לעשות כן - מפקחי הבניה. מדובר בעובדי הועדה שהם עובדי ציבור הפועלים מטעמה, ואך טבעי הוא כי המידע הנמסר על ידם יתקבל כמידע מהימן ונכון, וכי מהנדס הועדה יהיה רשאי להתבסס על אותו מידע במתן תצהירו לפי הסעיף האמור. כל פרשנות אחרת יהיה בה כדי לשבש כליל את עבודת הועדה, שכן לא יעלה על הדעת שמהנדס הועדה יהיה חייב לצפות באופן אישי בכל מקרה ומקרה של בניה בלתי חוקית בתחום שיפוט הועדה לצורך הוצאת צווים, באופן שימנע ממנו למעשה לבצע את עבודתו. למעשה נתן המחוקק דעתו לעניין זה, ובתיקון לחוק דרש את "ידיעתו" של המהנדס ולא את "ידיעתו האישית" כפי שנדרש קודם לכן, וזאת מתוך הכרה במציאות, ובהכרח לאפשר לעובדים בכירים בגופים שונים לבסס חוות דעת ותצהירים על מידע המתקבל אצלם מפי עובדיהם. ראה בעניין זה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בע"פ 20415/06 עלי עליאן נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופט חבש, המבהיר עניין זה באופן חד משמעי, ובמלוא הצניעות, אין לי אלא להצטרף לדברים: "תיקון מס' 43 לחוק התכנון והבניה, משנת תשנ"ה, שינה המצב המשפטי הנוהג, ככל שנוגע הדבר לסעיף 238א לחוק התכנון והבניה. עובר לתיקון הנזכר, נדרש המהנדס לציין בתצהירו, לפי ידיעתו האישית, כי הבניין, נשוא ההריסה, הוקם ללא היתר או בחריגה ממנו. דומה, כי לשונו זו של החוק, חייב המהנדס לבקר בנכס ולאומדו בעצמו, שכן היה עליו להצהיר על רשמיו הוא. כפי שניתן לראות, תיקון מס' 43, הביא, ביו היתר למחיקת הביטוי "אישית", כך שהמהנדס נדרש להצהיר "לפי ידיעתו" בלבד. לשון החוק, בנוסחו הנוכחי, דורשת, כי למהנדס, אשר מכוח תצהירו מפורסם צו ההריסה המנהלי, תהא "ידיעה" אודות הקמתו של המבנה ללא היתר, ובהסתמך על ידיעתו האישית של אדם אחר הפועל מטעמו...". זאת ועוד, יפים הדברים שנאמרו בעניין זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 7344/04 אל עוקבי נ' מדינת ישראל, וזו לשונם: "סעיף 238 א' לחוק קובע כי יו"ר הוועדה רשאי להוציא צו הריסה "ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום בידי מהנדס... או אדריכל". די שהתצהיר האמור הוגש ליו"ר הוועדה בטרם חתם על צו ההריסה המנהלי כדי שדרישת התקינות תתקיים. המבקש אשר עליו הנטל, טען בעלמא ולא הוכיח כי נפל פגם כלשהו בצו ההריסה המנהלי ו/או בדרך הוצאתו. למעלה מן הצורך אציין כי, כבר נפסק, שצו הריסה מנהלי, כשמו כן הוא, אקט מנהלי, שלגביו חלה חזקת התקינות על מי שמבקש לסתור חזקה זו הנטל לעשות כן, ולהוכיח את טענותיו נגד תקינותו של הצו ראה בעניין זה את רע"פ 1088/86 סברי חסן מחמוד ואח' נ, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד 417(2) . זאת ועוד, יפים הדברים שנאמרו בעניין זה בין השאר על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ברלינר, המר ואחיטוב) בעפ"א (ת"א-יפו) 80086/01 יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א יפו נ' אבנר אברהם וזו לשונם: "כשמדובר בצו הריסה מינהלי קיימת חזקה של תקינות פעולת המנהל, שעל כן נקודת המוצא היא, כי הצו הוצא כדין ועל כן מי שמבקש לבטלו צריך להוכיח כי התקיימו העילות המנויות בסעיף 238 א' לחוק המאפשרות את ביטולו. מסקנה משפטית זו מתבקשת לא רק מכח החזקה האמורה אלא גם מנוסחו של סעיף 238 א' לחוק לפיו מי שרואה עצמו נפגע מצו הריסה מנהלי יבקש את ביטולו ובית המשפט לא יבטל את הצו אלא אם הוכח לו שנתקיימו העילות שנימנו בחוק. ברור שעל המבקש להוכיח את בקשתו ואת קיומן של עילות הביטול והספק פועל לחובתו. לא מוטלת על יו"ר הוועדה החובה להוכיח כי הצו הוצא כדין. אף אין עליו להצדיק את שיקוליו להוצאת הצו". בענייננו צו ההריסה המנהלי הוצא וניתן כדין לגבי הבניה נשוא הצו ולא נפל כל פגם בהוצאתו. חוקיות הבניה אין חולק כי אין בידי המבקש היתר בניה למבנה נשוא צו ההריסה המנהלי, כאשר בתצהיר שצורף בתמיכה לבקשה הצהיר האחרון כי, מהנדס מטעמו מטפל בהכנת התוכניות, לצורך הגשתם למשיבה לשם קבלת היתר בניה. לא רק שביום הוצאת צו ההריסה המנהלי , דהיינו בתאריך 18.07.12, לא היה למבקש היתר לבניה נשוא צו ההריסה המנהלי, אלא שאף נכון ליום הדיון בבקשה בפניי, בתאריך 27.09.12, היינו מעל חודשיים מאוחר יותר ליום הוצאת צו ההריסה המנהלי, עדיין לא היה בידי המבקש היתר בניה למבנה נשוא צו ההריסה המנהלי. זאת ועוד, בדיון זה לא טען המבקש כי בקשה מטעמו לקבלת היתר הוגשה למשיבה, אלא שבתצהיר המהנדס מטעמו נטען כי בקשה כזו תוגש בקרוב (נ/1). זאת ועוד, הגם שבדיון בפניי טען המבקש כי מדובר במבנה שהוא כבר מאוכלס, ללא שטענה זו נתמכה במסמך כלשהו, אלא שנכון למועד הוצאת צו ההריסה המנהלי ביום 18.07.12, המבנה נשוא צו ההריסה המנהלי לא היה גמור ולא היה מאוכלס, כך שלא היה מדובר בעובדה מוגמרת. זאת ועד, לבקשה אשר הגישה המשיבה ביום 08.08.12 להארכת מועד לביצוע צו ההריסה המנהלי, צירפה האחרונה תמונות שיש בהם כדי להצביע ברורות כי למועד הוצאת צו ההריסה המנהלי, המבנה לא היה גמור, לא היה מאוכלס כך שלא מדובר היה בבניה שהושלמה והינה עובדה מוגמרת. כאמור, היתר בניה למבנה נשוא צו ההריסה המנהלי איננו נמצא כלל בהישג יד מידי, ואין מקום לכן, כפי שנפסק לא אחת, שבית משפט יעכב ביצוע צו הריסה מנהלי שלא נמצא פגם בחוקיותו, רק כדי לאפשר למבקש להתחיל ולטפל בהליכי רישוי, ולקוות לקבלת היתר בניה, אם בכלל. בית משפט מוסמך לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי אך השימוש בסמכות זו צריך להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן כשקבלת היתר בניה הינה בהישג יד מידי. הלכה היא כי בית המשפט מוסמך לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי אף אם לא נפל בו פגם המביא לבטלותו, אולם הדבר ייעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (רע"פ 8720/09 אחסאן אבו רנה נ' יונה יהב, ראש עיריית חיפה, ניתן ביום 1.11.09 על ידי כבוד השופט ג'ובראן; רע"פ 7405/04 שוויקי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, , ניתן ביום 23.8.04, על ידי כבוד השופט ג'ובראן; רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים פ"ד נח (4) 385, 388). בענייננו אין המקרה חריג ויוצא דופן ואין ההיתר נמצא בהישג יד מידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכ בהוצאתו, ועל כן אין לעכב בצוע צו ההריסה המנהלי. נפסק לא אחת כי אין לעכב ביצועו של צו הריסה מנהלי במצב בו מצויים הליכי התכנון בראשיתם. אין אלא להפנות לדברים שנאמרו בעניין זה בביהמ"ש העליון ע"י כב' השופט ג'וברן ברע"פ 5971/06 זחאיקה נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים: "בנוגע למשקלם של הליכים לקבלת היתר בעת הוצאה ומימוש צו הריסה מינהלי כבר התייחסתי בהחלטתי ברע"פ 7405/04 האני שוויקי נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (טרם פורסם) שם נקבע כי אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שנבנה ללא היתר, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המינהלי, אשר כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית" בעניין זחאיקה הנ"ל נקבע כי אין ליחס משקל מהותי לעצם קיומם של הליכים לקבלת היתר בזמן הוצאתו של צו ההריסה המנהלי וכי אי ביצוע צו ההריסה המנהלי ו/או עיכובו כדי לאפשר לבעלים להשלים את ההליכים לקבלת היתר, מנוגדת לתכלית החוק ולהגיונו. כך גם ברע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים נאמר: "אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המינהלי אשר, כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית. אכן, בית המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה לשימר למקרים חריגים ויוצאי דופן, המקרה שלפנינו אינו כזה". (ראה גם רע"פ 7405/04 האני שוויקי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים - ). בענייננו אין מחלוקת שטרם החלו הליכי הרישוי וכי כל שיש בידי המבקש כפי שציין בבקשתו הינו מכתב מאת ראש המועצה המקומית מג'אר מתאריך 29.08.12, בו מציין האחרון כי מבנה כלול בתוכנית מתאר חדשה שמספרה ג/13120, כאשר באותו מכתב צוין כי "..דרושה עבודה קשה וממושכת כדי להכשירה סופית, לרבות השלמת פרויקט איחוד וחלוקה שכבר יצא אל הדרך, ואמור לארוך בין שנה עד שנתיים". עוד צוין באותו מכתב כי "...עם השלמת פרויקט האיחוד וחלוקה, יהי ניתן לקבל היתר לדירה של התושב שבנדון". כמו כן, צירף המבקש מכתב מהמהנדס א. האיל, מנהל פרויקט המתחמים של הישוב מג'אר. לא ניתן ללמוד מאותו מכתב כי קבלת ההיתר נראית בטווח הקרוב לעין. הווה אומר, אין כיום למבקש היתר בניה, וכי קבלת ההיתר עשויה לארוך זמן רב. בנסיבות אלו כפי שפורטו, הרי כפי שנפסק לא אחת, אין מקום לכך שבית המשפט יעכב ביצוע צו הריסה מנהלי, שלא נמצא פגם בחוקיותו, רק כדי לאפשר למבקש להתחיל בהליכי רישוי, להמתין ולקוות שמא יוכל לקבל, אם בכלל, היתר לבנייה נשוא צו ההריסה המנהלי. בית המשפט מוסמך לעכב ביצוע צווי הריסה מיהליים, אך השימוש בסכמות זו צריך להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן, כשקבלת היתר הבנייה הינה בהישג יד מידי. בענייננו אין המקרה חריג ויוצא דופן ואין לעכב ביצוע צו ההריסה המנהלי. גרימת נזק למבקש - נסיבות אישיות אף טענת המבקש לפיה אם יבוצע צו ההריסה המנהלי יגרם לו נזק בלתי הפיך דינה להידחות. נפסק לא אחת כי הטעמים בגינם מורשה ביהמ"ש לבטל ו/או לעכב בעטיים ביצוע צו הריסה מנהלי מוגבלים כמפורט בסעיף 238 א (ח) לחוק, ומאזן הנזקים הנטען אינו נימוק רלוונטי לביטול או התליית צו הריסה מיהלי. לולא בנה המבקש, תוך הצבת עובדה מוגמרת במקרקעין, ותוך התעלמות מן החוק הדורש קודם לכל הצטיידות בהיתר בניה, לא היה מצוי כיום במצב בו הוא מצוי ואין לו אלא להלין על עצמו. יפים לענייננו דברים שנאמרו בעניין זה בב"ש (נצ') 2648/03 זועבי נימר נ' נתנאל אלפסי, ואין אלא להביאם כלשונם: "ככלל בעניין הריסה בלתי חוקית, אין למי שבנה בניגוד לדין אלא להלין על עצמו שבמעשיו אלו הביא על עצמו נזק. בשל הערכים המוגנים על פי חוקי היסוד, אין ליתן הגנה על בנייה בלתי חוקית כאשר הדרך שהתווה בנדון המחוקק במסגרת סעיף 238 (א) משקף במידה הנכונה את האיזון הראוי והדרוש בין האינטרסים השונים". צו ההריסה המנהלי נועד לתת מענה מעשי, מהיר יעיל ומרתיע לבניה הבלתי חוקית וכך יכול הוא לסייע לרשויות ולמערכת שלטון החוק כולה לעמוד בפרץ הבניה הבלתי חוקית. לעניין זה, אין אלא להפנות גם לאמור בפסק דין שניתן בע"פ 7337/06 יסמין אטרש נ. מדינת ישראל ביהמ"ש המחוזי באר שבע, מפי כב' השופט אלון כדלקמן: "מטרתו ותכליתו של הצו המינהלי, לפי סעיף 238 א' הינה בהסמכת הרשות המינהלית לבער נגע בניה שלא כחוק בעודו באיבו - על כל המשתמע מכך... מצוקתה האישית אין בה כדי לגרוע מהסעד המינהלי שקבע המחוקק לתופעה שכזו, מהסמכות שהפקיד בעניין זה בידי הרשות ומהצמצום המופלג שצומצמה ההתערבות השיפוטית בצווים אלה". כפי שנפסק לא אחת הרי יעוד צו הריסה מנהלי אינו ענישה אלא ייעודו לבער את תופעת הבניה הבלתי חוקית ולתכלית זו צוידה הרשות בסמכויות אלו שהחוק הורה עליהן. עם כל ההבנה לטענות בדבר נסיבותיו האישיות של המבקש, אין בהם בנימוקים אלה כדי לאפשר למבקש לעשות דין לעצמו ולפגוע פגיעה כה חמורה ומכוונת בשלטון החוק. אין במצוקת המבקש כדי להצדיק את הפרת החוק, שהרי טענה זו פותחת פתח לרבים דוגמתו להפר את החוק איש איש למטרתו הוא ואין המבקש רשאי להפר את החוק בשל תכלית ההפרה. ראה בעניין זה ע"פ (באר שבע) 432/90 גברין סלימאן אל נ' מדינת ישראל, תק-מח 93(2), 420, עמ' 424 בו נאמרו הדברים הבאים: "גם לנסיבות האישיות של המערערים, ואני מוכן לצאת מתוך הנחה שמדובר באנשים קשי יום, דלי אמצעים ונזקקי סעד, אין מקום לשמש שיקול לאי מתן צו הריסה שהרי אם נסיבות אישיות יביאו לאי מתן צו הריסה - הרי לא נוכל לשים גבול לביצוע עבירות בניה ע"י ציבור גדול של אנשים שניתן להגדירם כמסכנים וחסרי כל. אין להדור דל בריבו - ונסיבות אישיות אינן יכולות להוות נימוק להקלה בעונש - וגם לא לאי מתן צו הריסה מנהלי, שכאמור, אינו מהווה עונש". אל מול הנזק, הבלתי הפיך, כפי שנטען, שעלול להיגרם מביצוע צו ההריסה ומהריסת הבניה - הבלתי חוקית עומדת תופעה חמורה של בניה בלתי חוקית שפוגעת הן בשלטון החוק ובאכיפתו והן בשלום הציבור ובטחוני. תופעה זו יש למגר. סוף דבר לסיכום, ולאור האמור לעיל, בקשת המבקש לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי נדחית. יחד עם זאת, אני מאפשרת למבקש תקופת התארגנות ומאריכה את המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי, לשם כך בלבד, לתקופה של 3 חודשים מהיום. בניהקרקעותחקלאותקרקע חקלאית