האם חובה על נהג לעצור במעבר חציה כאשר רכב אחר עצר ? האם מותר לעקוף רכב שעצר במעבר חציה ? תקנה 67(א) לתקנות, שעניינה "הולכי רגל במעבר חצייה", קובעת כי נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. כעולה מן האמור, נהג, המתקרב למעבר חצייה, המוסתר בחלקו על ידי כלי רכב, ייקח בחשבון קיומה של אפשרות, כי במעבר החצייה נמצא הולך רגל, המבקש לחצות הכביש באמצעותו, כשהוא נוקט בזהירות המתבקשת. גם מהולך הרגל נדרשת כמובן הזהירות הראויה, עת יורד למעבר החצייה, אך על הנהג מוטלת חובת הזהירות המרבית, שכן הוא אשר מצוי בכלי תחבורה, העלול לגרום סיכון. להלן פסק דין בנושא עקיפה במעבר חציה: פסק - דין פתח - דבר 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), מיום 1.11.06, בתיק תד 2412/06 - במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוען של העבירות הבאות: גרימת נזק לרכוש ולאדם - עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: תקנות התעבורה או התקנות); רשלנות - עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: פקודת התעבורה או הפקודה); הולכי רגל במעבר חצייה - עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה וכן חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה. בית משפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: 7 חודשי פסילה בפועל; 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים, וקנס כספי בסך 3,000 ש"ח. 2. על פי עובדות כתב האישום, נסע המערער ברח' דוד המלך בירושלים, מכיוון גן הפעמון לצומת רחוב וושינגטון, בשעה 22:00. כשהגיע לצומת, נהג המערער ברשלנות, בכך שפגע בהולך רגל, יליד 1920, אשר חצה את הכביש, משמאל לימין כיוון נסיעת המערער, במעבר חצייה. המערער לא נתן להולך הרגל להשלים החצייה, פגע בו וגרם לתאונה - בה נחבל הולך הרגל חבלה של ממש. הכרעת דינו של בית משפט קמא 3. סנגורו של המערער טען בבית משפט קמא, כי התאונה הייתה בלתי נמנעת, שכן לא היה באפשרותו של המערער להבחין בהולך הרגל, אשר לבש בגדים כהים וחצה הכביש בין כלי הרכב, שעברו במקום, משני כיווני הנסיעה. במקום היה נהג אחר, אשר לא הבחין אף הוא במערער, כשזה חצה הכביש לפני רכבו. ב"כ המערער הוסיף, כי עדותו של הבוחן המשטרתי תומכת בטענתו זו. עוד טען, כי התמרור במקום, המצביע על מעבר חצייה, היה מוסתר ע"י עץ. בית משפט קמא נדרש לכל השאלות, אשר הועלו בערעור. בית המשפט יצא מנקודת הנחה, שהמערער לא ראה את הולך הרגל עד לרגע התרחשות התאונה. במקביל קיבל בית המשפט גרסתו של הולך הרגל, הן בהודעתו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט, כאמינה מאוד. כעולה מעדותו של הולך הרגל, הוא החל לחצות הכביש כאשר הרכב מצידו האחד נעצר ואילו מהצד השני ראה, כי כלי הרכב רחוקים. בית המשפט קיבל גם עדותו של הבוחן המשטרתי - לפיה מעבר החצייה מסומן ובמקום תמרור, המואר "בצורה טובה". משנדרש לשאלה, האם יכול היה המערער לראות את הולך הרגל, השיב בית המשפט לכך בחיוב, תוך שהסתמך על שתי עובדות בסיסיות: האחת, שדה הראיה הטוב והמספק, אשר היה למערער; השנייה, קיומו של עמוד תאורה משמאל, המאיר היטב את מעבר החצייה, בנוסף לתמרור - המוסתר חלקית. טענות הצדדים לערעור 4. ב"כ המערער טען, ככל שנוגע הדבר להכרעת הדין, כי הממצאים העובדתיים, אשר נקבעו על ידי בית משפט קמא, לא תאמו את אשר ארע. לטענתו, לא די בקביעה, שלמערער היה שדה ראייה במרחק של 50 מטרים, תוך התעלמות מיתר הנתונים הרלבנטיים לעניין, כפי שפורטו לעיל, קרי: העובדה שהולך הרגל לבש בגדים כהים, בשעת לילה, וכן נסיעת כלי רכב משני הכיוונים. במצב דברים זה, לטענת ב"כ המערער, לא הייתה כל אפשרות למערער להבחין בהולך הרגל. באשר לגזר דינו של המערער ציין בא-כוחו, כי המדובר בעונש חמור, ובעיקר אמורים הדברים נוכח נסיבות האירוע ועברו התעבורתי של המערער. 5. ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור. לדידו, מדובר בשטח עירוני צפוף, המכיל מעברי חציה רבים. מעבר החצייה, בו ביקש הולך הרגל לחצות הכביש, מסומן היטב ומשכך, אין כל הסבר לטענת המערער, כי לא ראה את הולך הרגל, נוכח העובדה שהולך הרגל חצה משמאל לימין כיוון נסיעת המערער. במצב דברים זה, היה על המערער להתאים מהירות נסיעתו למצב התנועה והראות במקום. דיון 6. עיון בטענות ב"כ הצדדים ובהכרעת דינו של בית משפט קמא למדני, כי דין הערעור, על שתי חלופותיו, להידחות. תקנה 67(א) לתקנות, שעניינה "הולכי רגל במעבר חצייה", קובעת כלהלן: "נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך". כעולה מן האמור, נהג, המתקרב למעבר חצייה, המוסתר בחלקו על ידי כלי רכב, ייקח בחשבון קיומה של אפשרות, כי במעבר החצייה נמצא הולך רגל, המבקש לחצות הכביש באמצעותו, כשהוא נוקט בזהירות המתבקשת. גם מהולך הרגל נדרשת כמובן הזהירות הראויה, עת יורד למעבר החצייה, אך על הנהג מוטלת חובת הזהירות המרבית, שכן הוא אשר מצוי בכלי תחבורה, העלול לגרום סיכון. 7. כעולה מתיאור האירוע ומקום התרחשותו, הן מפי הולך הרגל והן מפיו של המערער עצמו, המדובר בתאונה, אשר ניתן היה למנוע, אילו נהג המערער בזהירות ושת ליבו לכל הסימנים במקום. אכן, התמרור היה מכוסה חלקית, הייתה זו שעת לילה, וכן עברו במקום כלי רכב משני הצדדים. ואולם, די בעובדה, שלמערער היה שדה ראיה גדול דיו, להבחנה במעבר חצייה, בצורה הברורה ביותר. עיון בתמונות ת/4 (תמונות 1 ו-2) מלמד על קיומו של מעבר חציה במקום, ממרחק סביר דיו. ב"כ המערער לא טען לעניין זה, כי המערער לא ראה סימני מעבר החצייה במקום או כי לא היו סימנים שכאלה בשטח. מכאן יש ללמוד, כי המערער הבחין במעבר החצייה, או שהיה עליו לראותו ולהבחין בו, וטענותיו באשר ללבושו הכהה של הולך הרגל אינן ראויות כלל בנסיבות האמורות. 8. גם עדותו של הנהג, אשר לטענתו לא ראה אף הוא את הולך הרגל, אינה ראויה לענייננו ואין בה, כמובן, כדי לסייע למערער. מן האמור יש ללמוד, כי המערער נסע בלא ששת לבו להולך הרגל, ולא נהג כמתחייב ממנו, כשם שהוסבר לעיל. 9. בהמשך לאמור, וכפי שציינתי בתחילה, איני רואה מקום להתערב גם בגזר דינו של בית משפט קמא. יש לזכור, שחומרת העונש כחומרת העבירה ותוצאותיה, בהתחשב בנסיבות האירוע, ונראה שבענייננו, העונש המושת הולם חומרתה של העבירה. יש לזכור, כי הולך הרגל בענייננו הנו קשיש, יליד 1920, אשר סבל שבר בשוק ימין עקב הפגיעה בו. משפט תעבורהמעבר חציהעקיפה