פסק דין בפני ערעור על פסק-דינו של בית משפט לתעבורה פ"ת (כב' השופטת ע. וישקין) בתיק 2240/04 מתאריך 2.6.05. המערער הורשע בכך שעקף טרקטור, כשהדרך היתה בלתי פנויה, נהג בקלות ראש עת יצא לעקיפה, גרם לתאונה בה נפגע אדם, וחבל בו חבלות של ממש. על המערער הוטל עונש של פסילה בפועל לתקופה בת 6 חודשים, ופסילה ע"ת של 3 חודשים למשך 3 שנים. א. פתח-דבר אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתאריך 15.8.03 בסמוך לשעה 07:30 נהג המערער בגי'פ מסוג מיצובישי בכביש פנימי בכפר נטר, ממערב למזרח. ממול המערער, בנתיב נסיעתו נסע טרקטור שופל שחסם את נתיב נסיעת הגי'פ. המערער החל בעקיפת הטרקטור, ובהיותו במקביל לו, הבחין בכלי רכב הנוסעים בנתיב אליו עבר, ועל כן חזר לנתיב הימני. עם שובו לנתיב הימני פגע בגנרטור שהיה מוצב על הכביש, וכן בעובד שישב על הכביש, כשלטענתו, הגנרטור שנפל פגע בעובד. כתוצאה מהתאונה נחבל העובד בראשו, וכן נגרמו לו שברים בצלעות וחבלה ריאתית. העובד אושפז במח' הנוירוכיררורגית בתאריך 15.9.03 ועד 21.8.03. מוסכם על הצדדים, כי עקב עקומה המצויה בכיוון נסיעת המערער, שדה הראיה שהיה לו לא איפשר לו להבחין בכלי רכב שהגיעו מאחורי העיקול. ב"כ המערער גורס, כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת, ומשיצא מרשו לעקיפה לא יכול היה "לברוח" לצדדים, שכן במקום התאונה אין שוליים. עוד לדבריו, לו המשיך מרשו בנסיעה בנתיב בו נסע מבלי לעקוף את הטרקטור, היה הטרקטור פוגע בו חזיתית, מאחר שנהגו לא היה מרוכז בנסיעתו, ושמע מוסיקה בקול מחריש אוזניים. ב. דיון כאמור, לא היתה מחלוקת עובדתית בדבר התרחשות התאונה ותוצאותיה, וכן באשר לתוואי הדרך, ובית משפט קמא התמקד בשאלת הרשלנות אותה קבע עפ"י תיאור הנאשם את אשר התרחש. בית משפט קמא ציין את רשלנותם הרבה של האחראים על ביצוע העבודות במקום בתאונה, בכך שלא הציבו שילוט מתאים שיזהיר את המשתמשים בדרך, נוכח העבודה המתבצעת במקום. כמו-כן קבע, כי נהג הטרקטור התרשל בכך שנהג בניגוד לכיוון התנועה, ולא נעזר במכוון שיעצור את התנועה כל אימת שהדבר נדרש ו/או יזהיר את כלי הרכב הבאים מהכיוון הנגדי. עוד נקבע, כי היתה לנפגע רשלנות תורמת, בכך שעבד בתוככי נתיב הנסיעה, מבלי לנקוט באמצעי זהירות. על אף כל האמור לעיל קבע בית משפט קמא, כי המערער נהג בקלות ראש, ותוך עצימת עיניים לסכנה הפוטנציאלית, וכן ציין, כי אלמלא הרשלנות התורמת של הגורמים המוזכרים לעיל, אזי בשל פציעתו החמורה של העובד, היה מורה על פסילת רישיון המערער לשנים רבות. לאחר שמותב זה העיר הערותיו לעניין הענישה הראוייה, ויתר ב"כ המארער על טענותיו כנגד גזר-הדין, והותיר את עירעורו על הכרעת-הדין בלבד. המערער ראה את הטרקטור בנתיב נסיעתו, אך בהיעדר שוליים לא יכול היה "לרדת" מהכביש הוא יצא לעקיפה, ומוסכם, כי על פי תנאי הדרך, המערער לא יכול היה לראות את כלי הרכב המגיעים מעבר לעיקול. עקב כך טוענת ב"כ המשיבה כי המערער לא היה רשאי כלל לצאת לעקיפה. השאלה השנויה במחלוקת היא, אם המערער אכן יצא כטענת הסניגור, לעקיפה בדרך הבלתי פנוייה, וזאת בלית ברירה, על מנת שלא להפגע בעצמו בתאונה חזיתית ע"י הטרקטור או שיצא לעקיפה, כי הטרקטור היווה מטרד בדרכו. לטענת הבוחן רס"מ שמחי יוסף, המערער לא היה צריך כלל לצאת לעקיפת הטרקטור אלא היה עליו לעצור במקום (עמ' 6 שורות 7-6). המערער ציין בחקירתו, כי ראה את הטרקטור במרחק של 40 מ' ממנו (עמ' 12 שורה 27), והטרקטור נסע בנתיב נסיעתו "יצאתי לעקיפה, ראיתי שהוא בא מולי, אין לי לאן לברוח, הוא היה עם הפנים שלו אלי, יצאתי לעקיפה" (עמ' 13 שורות 2-1). וכן: "האטתי שראיתי אותו מגיע מולי, האטתי, חיפשתי אלטרנטיבה ולא היה, יצאתי לעקיפה" (שם עמ' 14 שורות 8-7). בהיותו במקביל לטרקטור הבחין ברכב המגיע מעבר לעיקול, ונוסע בנתיב אליו עבר, ועל כן חזר לנתיב ימני, ואז קרתה התאונה. בא-כוחו ציין בסיכומיו: "... מיד לאחר שהוא עבר את הכיכר, הוא הבחין לראשונה ברכב טרקטור-שופל גבוה שנוסע בנתיב נסיעתו וממולו ... הנאשם באופן טבעי ונכון עבר לנתיב הנגדי...". (שם עמ' 15 שורות 30-25). ובהמשך: "כמובן שהוא רצה להמנע מפגיעה חזיתית מאותו רכב שיצא מהעיקול, והוא חזר לכיוון נסיעתו...". משמע, כשרצה ב"כ המערער לבטא את הסיבה לשינוי הנתיב ציין בערכאה הדיונית, כי מרשו רצה להמנע מפגיעה חזיתית, וזאת בהתייחסו לרכב שהגיע מעבר העיקול. בבית משפט לערעורים חל "שינוי חזית", ונטען כי היציאה לעקיפה נועדה לחלץ את המערער מפגיעה חזיתית, שכן נהג הטרקטור לא הבחין במערער הנוסע מולו (עמ' 1 שורה 14, ושורות 19-18, וביחוד עמ' 2 שורות 7-4). בהודעתו ת/1 (שורות 33-30) ציין המערער: "אני נהגתי בגי'פ לכיוון מזרח, ראיתי מולי את השופל בא לקראתי, ואז ראיתי את הנתיב ממולי הנגדי פנוי, יצאתי לעקיפה של השופל...". קרי: לא כדי להיחלץ מתאונה "ברח" המערער לנתיב משמאלו, אלא מאחר והטרקטור הפריע לו בדרכו - הוא יצא לעקיפה, כשהוא סבור שהנתיב אליו עקף - פנוי. המערער לא היה רשאי לאור תנאי תוואי הדרך לצאת לעקיפה, כשטרקטור נוסע בנתיב נסיעתו, והוא אינו יכול לראות כלי הרכב הבאים מעבר לעיקול. עצם העובדה שיצא לעקיפה בדרך לא פנויה היא המלמדת על רשלנותו. אין מתום בממצאי בית משפט קמא, כי המערער נהג בקלות ראש, וגרם לחבלה של ממש של העובד שעמד בנתיב הנסיעה. לאור כל המקובץ לעיל - הערעור נדחה. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)משפט תעבורהעקיפהטרקטור