במהלך ביקורת פתע שערך המכס בנמל נתפס המבקש, בזמן עבודתו במשיבה ובחצריה, כשבחזקתו חומר החשוד כסם מסוכן, לצריכה עצמית. בעקבות זאת נפתחה כנגד המבקש חקירה במשטרת ישראל. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא השעיית עובד שמחזיק סמים: השופטת יעל אנגלברג שהם 1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 18.2.13, שבה נדחתה בקשת המבקש לבטל את החלטת המשיבה להשעותו מעבודתו אצלה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור אריה שימרון ורוני נין-נון; פ"ה 8106-02-13) עיקרי העובדות 2. המשיבה היא חברה ממשלתית המפעילה את נמל חיפה (להלן - "הנמל") והמבקש עובד בשירותה שנים ארוכות. על יחסי הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד מיום 14.11.01 (להלן - "ההסכם הקיבוצי"). כך תואר תפקידו הנוכחי של המבקש בהחלטת בית הדין קמא - "המבקש עובד בנמל חיפה מזה כ-25 שנים, הוא נחשב 'כעובד מייסד'... והיום הוא משמש בחברת הנמל כאחראי על הניקיון ברציפי הנמל ובעגורנים שם והוא גם מבצע, לעיתים, עבודות הכרוכות בהפעלת ציוד מכאני כבד בפועל (עגורנים, מלגזות וכיוצ"ב). בעבר היה המבקש יו"ר ועד עובדי הציוד המכני בחברת הנמל... המבקש הוא מפקח ניקיון בחברה ואחראי על ניקיון הרציפים והמנופים. זאת, תוך שהוא מנהל את צוותי הניקיון, בא במגע עם ספקים חיצוניים, מטפס על עגורנים וכלים כבדים, לצורך ביקורת, ומאשר דרישות נתונים על בסיסם משולם לקבלנים (בהיקף של מיליוני ₪ בשנה). בנוסף, המבקש הוא בעל הסמכה להפעלת ציוד מכאני כבד והוא אף עוסק בהפעלת ציוד מכאני כבד, בשילוב עם תפקידו כמנהל. במסגרת זו, המבקש מבצע, מעת לעת, משמרות עבודה בסקטור ציוד מכאני, בתפקידים הכרוכים בהפעלה של ציוד מכאני כבד ומסוכן במהלך אותן משמרות..." (סעיפים 9-10 להחלטה). 3. ביום 6.12.12, במהלך ביקורת פתע שערך המכס בנמל (להלן - "הפשיטה"), נתפס המבקש, בזמן עבודתו במשיבה ובחצריה, כשבחזקתו חומר החשוד כסם מסוכן, לצריכה עצמית. בעקבות זאת נפתחה כנגד המבקש חקירה במשטרת ישראל (להלן - "החקירה", "תיק החקירה"). 4. בעקבות ממצאי הפשיטה זומן המבקש לשימוע לבחינת השעייתו מהעבודה. ישיבת השימוע נדחתה מספר פעמים בשל שהות המבקש בחופשת מחלה ובסופו של דבר התקיימה ביום 16.1.13 (להלן - "ישיבת השימוע" או "השימוע"). במהלך ישיבת השימוע טען המבקש באמצעות בא כוחו כי המשטרה החליטה לסגור את תיק החקירה נגדו עוד ביום 9.12.12. ואולם, המבקש סירב להציג כל אסמכתא לעניין זה וטען כי דרישת המשיבה ממנו למסור לה פרטים בעניין חקירתו במשטרה אינה חוקית. ייאמר כבר עתה, כי כעולה מהחלטת בית הדין קמא, רק במסגרת הדיון בבקשתו הדחופה של המבקש (כפי שיפורט להלן), הסכים בא כוחו להציג מסמך מטעם משטרת ישראל, ובו כביכול הודעה למבקש על סיום חקירה נגדו, אלא שבמסמך זה הושחרו מספר פרטים מזהים כך שלמעשה לא ניתן לדעת באיזו חקירה מדובר. 5. ביום 17.1.13 נמסרה למבקש החלטת המשיבה להשעותו מעבודתו אצלה ואליה צורף פרוטוקול השימוע. בהחלטה נאמר, בין היתר, כך - "לאחר שמיעת הדברים בשימוע... החליטה החברה להשעות אותך מעבודתך עד לגמר הליכי הבירור המשמעתי בעניינך. החלטת החברה התקבלה, בין השאר, מהנימוקים הבאים... במסגרת הפשיטה, נמצא בחזקתך - במהלך העבודה ובשטח החברה - חומר החשוד כסם מסוכן... על פי הידוע לחברה... במהלך חקירתך הודית כי מדובר בסמים המיועדים לשימושך האישי. בשימוע לא הכחשת דברים אלה וסירבת למסור כל מידע או גרסה ביחס לדברים אלה. טענתך בשימוע הייתה כי המשטרה החליטה לסגור את תיק החקירה נגדך אולם סירבת למסור כל פרט בעניין זה... במישור של יחסי העבודה, עבירת סמים על ידי עובד - קל וחומר, במהלך העבודה ובמקום העבודה - מהווה עבירת משמעת מהחמורות ביותר והפרה של החובות הבסיסיות ביותר של כל עובד כלפי מעסיקו. זאת, בוודאי בחברה ממשלתית ובוודאי על ידי עובד בתפקידך ובמעמדך... כך גם עולה מההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים... לחברה סמכות וזכות להשעותך מהעבודה... ובכלל זה נוכח חשד לביצוע עבירה פלילית... זאת בנוסף לכך שחובת החברה לדאוג לסביבת עבודה ראויה, בטוחה והוגנת וחובתה לוודא כי עובדיה אינם מבצעים עבירות פליליות לרבות עבירות סמים... טענתך כביכול כי לחברה אסור לבקש ממך פרטים על חקירת המשטרה... מדובר בטענה שגויה... לאור האמור החברה תזמן אותך לבירור משמעתי במסגרתו תבקש להשית עליך עונש חמור בהתאם... מטעמים מובנים, לא יתקיים בירור משמעתי במקביל לחקירת משטרה... למען ייעול הדברים, ובוודאי לאור טענתך (אותה אתה מסרב לתמוך באישור רשמי) כי החקירה המשטרתית הסתיימה כביכול - הנך מתבקש שוב להמציא לחברה אישור בדבר החלטת המשטרה בעניינך (סמוך לאחר שתסתיים, ככל שטרם הסתיימה)... תוקפה של החלטה זו החל מיום 9.1.2013..." (נספח ג' לבקשת רשות הערעור; להלן - "החלטת ההשעיה"). 6. ביום 5.2.13 הגיש המבקש בבית הדין האזורי בקשה דחופה למתן צווים זמניים וארעיים שעיקרם ביטול החלטת ההשעיה (להלן - "הבקשה הדחופה"). ביום 12.2.13 הגיש המבקש את תביעתו העיקרית, הזהה לבקשה הדחופה כמעט לחלוטין. ואלה הסעדים שלהם עתר המבקש: א. צו הצהרתי הקובע כי החלטת ההשעיה בטלה וכך גם הליך השימוע שנערך לו עובר לקבלתה; ב. צו עשה המורה על השבתו לעבודתו במשיבה לאלתר וללא כל קשר להליך המשמעתי שנפתח כנגדו; ג. צו הצהרתי הקובע כי בנסיבות המקרה לא מתקיימות העילות הנדרשות להשעייתו עד לתום הבירור המשמעתי בעניינו. עיקר טענותיו של המבקש בהליך המתנהל בבית הדין האזורי הוא כי בהזמנה לשימוע ובמהלך השימוע ביקשה ממנו המשיבה פרטים שונים הנוגעים לתיק החקירה שלו במשטרה, ללא כל בסיס חוקי לדרישתה זו, ובכך ניצלה לרעה את כוחה ופעלה בחוסר תום לב במטרה להביא לסיום עבודתו בשירותה. לדברי המבקש התנהלות זו של המשיבה היא פלילית לכאורה, בעטיה הגיש כנגדה, ביום 3.2.13, תלונה במשטרה (נספח ח' לבקשת רשות הערעור) והיא גרמה ל"זיהום" הליך השימוע שנערך לו ועל כן דינו להתבטל ועמו החלטת ההשעיה. 7. כאסמכתא לטענותיו הפנה המבקש לסעיף 11א לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981 (להלן - "חוק המרשם הפלילי"), שזו לשונו - "מידע על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין כאמור בסעיפים 59 ו-62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, וכן מידע על משפט שבו עוכבו ההליכים לפי סעיף 231 לאותו חוק, לא יימסר אלא לגופים המפורטים בתוספת השלישית." לדברי המבקש, כפי שעולה מהבקשה הדחופה, התוספת השלישית לחוק המרשם הפלילי אינה כוללת את המשיבה, ועל כן, לא זו בלבד שלא היה יסוד חוקי לדרישתה ממנו למסור לה מידע הנוגע לתיק החקירה בעניינו, אלא שדרישתה זו עולה כדי מעשה פלילי - וזאת על פי סעיף 22 לחוק המרשם הפלילי, הקובע כעבירה פלילית את הפרת סעיף 11א. טענות נוספות בפי המבקש במסגרת הבקשה הדחופה היו כי למשיבה לא היתה סמכות עניינית לעכב את תחילת הבירור המשמעתי בעניינו עד לאחר סיום חקירת המשטרה בעניינו וכי המשיבה התנהלה בעניינו באפליה, משיקולים זרים ובחוסר תום לב. במסגרת טענות אלה ציין המבקש את חזקת החפות העומדת לזכותו ואת העובדה שתיק החקירה בעניינו נסגר (עובדה שכאמור לעיל לא נתמכה בכל אסמכתא שהיא). 8. ביום 11.2.13 התקיים בבית הדין האזורי דיון בבקשה הדחופה במעמד הצדדים וביום 18.2.13 ניתנה החלטתו הדוחה את הבקשה הדחופה. החלטת בית הדין האזורי 9. ואלה עיקרי ההחלטה של בית הדין קמא בבקשה הדחופה - "משרואים שהתביעה העיקרית היא, למעשה, חזרה על המבוקש בבקשה לסעדי ביניים, דומה, כי חל הכלל, שבכך יש כדי להצדיק אי מתן הסעדים המבוקשים, כסעדים זמניים... לדידנו, לא רק בשל כך אין להיעתר לבקשה, כי אם, בעיקר בשל התנהלות המבקש, אשר לא שיתף פעולה עם חברת הנמל, לבירור עובדות רלבנטיות ומשמעותיות אודות מעשים שעשה במסגרת עבודתו בנמל, כאשר נחשד בביצוע עבירות הקשורות בהחזקת סמים, אשר - לכאורה - עלולה להיות להן השפעה על תפקודו בזמן עבודתו בנמל והן רלבנטיות להמשך דרכו במקום עבודה כזה. המבקש בחר להערים קשיים, פרוצדורליים ואחרים, בפני חברת הנמל, כאשר ביקשה לברר עמו את המצב לאשורו, ובכך, לטעמנו, הביא למצב בו לא היתה בפני חברת הנמל תמונת מצב עובדתית מלאה וברורה וגם בשל כך, נאלצה לקבל את החלטת ההשעיה... אנו סבורים, כי המבקש נתפס לכלל טעות, עת ביקש להחיל על יחסי העבודה שלו עם חברת הנמל - במישור האזרחי - כללים והלכות מתחום המשפט הפלילי, וחבל שכך. יש להפריד בין ההליכים, אף אם נכון שיש היבטים משיקים ביניהם. התוצאה היא, כי לאחר שחזרנו ועברנו על כל החומר שהוגש לתיק, וטיעוני הצדדים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן - לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטת ההשעיה... עובד אשר מסרב לתת גרסה עובדתית מצידו, להבהרת החשדות שהתעוררו כלפיו, בקשר עם ביצוע עבירה פלילית, לכאורה, מועל בחובת האמון המוגברת שלו כלפי מעבידו, בכלל, ובמקרה שלפנינו - בו מדובר במעסיק שהוא חברה ממשלתית, המופקדת על מתן שירות ציבורי, מכח חוק, בפרט. בכך - הכשיר המבקש את ההחלטה להשעותו, עד לסיום הבירור המשמעתי בעניינו, שכן, כל עוד לא הניח תשתית עובדתית לכאורית, המעמידה את מעשיו באור חיובי - 'הנחת העבודה' להמשך היא לפי חשש למסקנה שלילית המסתמנת מהעבירה הפלילית בה נחשד. גם השאלה הנכבדה - האמנם בעצם הבקשה לדעת מה מצב החקירה המשטרתית ומה עלה במסגרתה עבר מי מבין נציגי חברת הנמל עבירה פלילית, כטענת בא-כח הנאשם, אם לאו - מקומה להתלבן בהליך העיקרי ולא בהליך הביניים... בא-כח המבקש שם יהבו על סעיף אחר בחוק המרשם הפלילי - ס' 11א'... ספק בעינינו, אם ניתן לומר שמעסיק 'אינו זכאי' לקבל מידע על עובדות הקשורות לחקירת עבירה שבוצעה בחצריו, על ידי עובד במהלך עבודתו - יהיו תוצאותיה אשר יהיו, גם אם אינו מופיע ברשימה שבתוספת השלישית הנ"ל... בכל הקשור לעניין שלפנינו - אנו סבורים, שהאיזון בין האינטרסים של הצדדים שלפנינו מביא למסקנה, שעבירה פלילית נעברה, לכאורה, על ידי המבקש, דווקא, ואי הסכמתו לתאר את עובדות המעשה שבו מדובר, מצידו, כפי שהתבקש שוב ושוב על-ידי חברת הנמל - כדי שניתן יהיה לבחון את משקל הדברים בהקשר הכולל - מעורר חשש רב, שמעשיו לא היו תמימים. המפתח להבהרת העובדות נמצא בידי המבקש, הבחירה בידו - אם להשתמש בו, ויפה שעה אחת קודם. לא מצאנו ממש גם בטענה, כי החלטת ההשעיה בטלה, משום שהבירור המשמעתי 'לא נפתח' תוך 48 שעות, מאז ההשעיה. כך קובע ההסכם הקיבוצי, אולם - ראשית, ההשעיה לא תלויה בהתחלת הבירור ואם מהלך כזה לא נפתח במועדו, התרופה הראויה היא להורות למעסיקה להתחיל בו ולא לבטל את השעיית העובד; שנית - אדם שבמעשיו מונע קיום ענייני ומהיר של בירור משמעתי לא יישמע בטענה שזה לא נפתח בזמן... בענייננו, המבקש הוא שעירפל את התמונה ולא היה מוכן להראות שהחקירה בעניינו, אכן, הסתיימה, אף לא בדיון לפנינו. בכל הכבוד, בהעדר פרטים מזהים על החקירה אליה מתייחסת הודעת המשטרה - פרטים שהמבקש השחיר כדי שלא נדע במה מדובר - אין לומר בוודאות שהתיק נסגר במשטרה. משעה שהמבקש הכביד על גילוי האמת... נאלצה חברת הנמל לעמול להשגת העובדות בדרך אחרת. לשם כך אף היו מגעים בין נציגיה לבין נציגי ההסתדרות... בבקשתו התעלם המבקש לחלוטין ממגעים אלה ולא הזכיר אותם כלל, גם שתיקה זו בעייתית בעינינו ואין היא מצדיקה מתן סעד זמני של ביטול החלטת ההשעיה." החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור דנן. בקשת רשות הערעור 10. בבקשתו דנן חוזר המבקש על הטענות שהעלה בפני בית הדין קמא ועליהן מוסיף את שני הנימוקים העיקריים הבאים, המצדיקים, לדבריו, התערבות בהחלטתו: א. שגה בית הדין קמא בקביעותיו לעניין פליליות מעשי המשיבה בעניין דרישתה לקבל מידע מהמרשם ובכך שזקף לחובת המבקש את עמידתו על זכויותיו בעניין זה. ב. שגה בית הדין בקביעתו כי למשיבה היתה סמכות להשהות את מועד תחילת הבירור המשמעתי לפרק זמן העולה על 48 שעות מתחילת ההשעיה, שכן הוראות סעיף 8א להסכם הקיבוצי מורות כי "הבירור המשמעתי יתחיל לא יאוחר מ-48 שעות לאחר תחילת ההשעיה". לדברי המבקש, משלא הוחל בבירור המשמעתי עד עתה (מועד הגשת בקשת רשות הערעור) ומשלא הורה בית הדין קמא למשיבה לפתוח בבירור, אין החלטת ההשעיה יכולה לעמוד. 11. ביום 10.3.13 הגישה המשיבה לתיק בית הדין "הודעה" שאליה צורף פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין דיין, שניתן לאחרונה (ע"א 8189/11 דיין נ' מפעל הפיס, ניתן ביום 21.2.13; להלן - "פרשת דיין"). לדברי המשיבה, כעולה מהחלטת בית הדין קמא מיום 6.3.13, ייתכן שפסק הדין בפרשת דיין רלוונטי להליך זה, והודעתה בעניין זה לבית הדין קמא "מדברת בעד עצמה". בתגובת המבקש להודעה זו של המשיבה, הפנה הלה לסעיף 42 לפסק הדין בפרשת דיין וטען כי יש בפסק דין זה כדי לתמוך דווקא בעמדתו. 12. ביום 12.3.13 ניתנה החלטת בית דין זה, המורה למשיבה להגיש תגובתה לבקשת רשות הערעור. כן נדרשו הצדדים למסור עמדתם באשר לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ולהודיע אם מוסכם עליהם כי פסק הדין יינתן על יסוד הבקשה ותגובת המשיבה. 13. בהמשך להחלטת בית הדין מיום 12.3.13 הודיע המבקש כי היה ותינתן רשות ערעור, יבקש הוא להשלים טיעוניו וכן יבקש לקיים דיון שבו ישלימו הצדדים את טיעוניהם בפני בית הדין ולמבקש תינתן אפשרות להשיב לתגובת המשיבה. 14. בתגובתה לבקשת רשות הערעור טענה המשיבה כי החלטת בית הדין קמא היא סבירה ואף ראויה וכי אין כל עילה להתערב בה. כן פירטה המשיבה בהרחבה טענות רבות שאלה עיקרן: בקשת רשות הערעור אינה מעלה כל סוגיה משפטית חדשה משמדובר בהחלטה להשעות עובד שנחשד באחזקת סם מסוכן בחצרי המעסיק בשעות העבודה; החלטת ההשעיה נתקבלה על ידה בסמכות, מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי, והיתה מתבקשת בנסיבות העניין; מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן אם יוחזר המבקש לעבודתו ייגרם לה נזק בלתי הפיך; אם ההשעיה תבוטל יהא המבקש זכאי למלוא שכרו עבור תקופת ההשעיה; טענות המבקש לפליליות מעשיה אין בהן ממש; אין יסוד לטענות המבקש שלפיהן הוחלט להשעותו על רקע מעמדו בעבר כיו"ר ועד עובדי הציוד המכני בנמל; העובדה שההסתדרות אינה נוטלת חלק בהליך זה לצד המבקש מדברת בעד עצמה; המשיבה פועלת לקבלת מידע גורמי האכיפה באשר למעמד תיק החקירה של המבקש - אם נסגר, אם לאו; כי נכון הוא שעל פי הוראות ההסכם הקיבוצי יש להתחיל בבירור המשמעתי בתוך 48 שעות ממועד תחילת ההשעיה, אלא שישנה מניעות לכינוס הוועדה הפריטטית, שכן הבירור במסגרתה עלול להוות שיבוש הליכי חקירה, ומכל מקום הבירור כבר החל (סעיף 91 לתגובה). 15. ביום 2.4.13 הגישה המשיבה הודעה שבה טענה כי במסגרת הבירור שהיא עורכת מול גופי האכיפה, התקבל אצלה חומר שממנו עולה כי המבקש הודה בחקירתו כי שהה בשטח הנמל, בזמן העבודה, כשבחזקתו סמים מסוג חשיש, השייכים לו; וכן הודה כי החל לעשות שימוש בסמים לפני 5 שנים על רקע מצב בריאותי. עוד ציינה המשיבה בהודעתה, בין היתר, כי טרם קיבלה לידיה את החלטת המשטרה המורה (כטענת המבקש) על סגירת תיק החקירה בעניינו; כי היא פועלת לקבלתה; כי לאחר קבלת מלוא חומר החקירה כאמור, ייקבע דיון בוועדת המשמעת בעניינו של המבקש; וכי העובדה שהמבקש העלה טענות שאינן אמת היא בבחינת עבירת משמעת חמורה בפני עצמה. להודעת המשיבה לא צורפה "בשלב זה" הודעת המבקש במשטרה, ולדבריה, בכפוף להנחיות בית דין זה, היא תפעל להעברתה לבית הדין (סעיף 3 להודעה). בתגובתו להודעת המשיבה טוען המבקש כי החומר שנמסר לה, לא זו בלבד שאינו מעלה ואינו מוריד מטענותיו בבקשת רשות הערעור, אלא שסירובה של המשטרה להעביר למשיבה פרטים אודות מצב תיק החקירה בעניינו - יש בו אף כדי לחזק את טענותיו. הכרעה 16. אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שעיינתי בכלל החומר המצוי בפניי ובחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי בקשת רשות הערעור דינה להידחות וכי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין קמא. 17. הלכה פסוקה היא כי אין בית דין זה נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות שעניינן בקשות למתן סעד זמני - בין אם הערכאה הדיונית נעתרת להן, בין אם לאו - אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (ע"ע (ארצי) 215/03 ענבר - יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, ניתן ביום 3.11.06; דב"ע נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק - פרט, פד"ע כט 244, 254). לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבותו של בית דין זה בהחלטת בית הדין קמא. החלטת בית הדין האזורי כוללת התייחסות מנומקת ומבוססת לכל הטענות שהעלה המבקש בבקשה הדחופה ולא ראיתי כי בנימוקיו סטה בית הדין קמא מהדין או מההלכה הפסוקה או כי נפגעה איזו מזכויות המבקש. על כך אוסיף התייחסות נקודתית לשתי טענותיו העיקריות של המבקש במסגרת בקשתו דנן. 18. באשר לחוק המרשם הפלילי: ראשית, צדק בית הדין קמא בקבעו כי מדובר בשאלה נכבדה ש"מקומה להתלבן בהליך העיקרי ולא בהליך הביניים". וראו בעניין זה גם את דברי כב' הש' ברק-ארז בפרשת דיין, שמהם עולה כי לסוגיה האמורה ישנם היבטים שונים וחשובים, שבחלקם טרם הוכרעו (סעיפים 21, 28 לפסק הדין). כך אף השאלה הרלוונטית לענייננו אנו, הנוגעת ל"מידע אודות חקירות שהסתיימו בסגירת התיק" (סעיף 41 לפסק הדין בפרשת דיין), שבית המשפט העליון נדרש אליה בפסק הדין מבלי להכריע בה הכרעה כוללת. 19. שנית, לדידי כשל המבקש בהבנת סעיף 22 לחוק המרשם הפלילי. המבקש טוען כי מסעיף זה עולה כי דרישת המשיבה ממנו למסור פרטים בנוגע לחקירתו היא בבחינת מעשה פלילי, אלא שלשון הסעיף קובעת כך - "(א) מי שהשיג או דרש מן המרשם, במישרין או בעקיפין, מידע שאינו זכאי לקבלו, דינו - מאסר שנה;... (ב) מי שהשיג או דרש מן המרשם, במישרין או בעקיפין, מידע שאינו זכאי לקבלו לשם העסקה או לשם קבלת החלטה בעניין האדם שהמידע נוגע לו, דינו - מאסר שנתיים; לעניין זה, לא יראו מי שעשה כאמור כזכאי לקבל מידע מן המרשם, בשל כך בלבד שהאדם שהמידע נוגע לו הסכים למסירת המידע." (הדגשה שלי - י.א.ש.). מהאמור עולה כי מעשה פלילי קם שעה שאדם "השיג או דרש" מידע כאמור "מן המרשם". כלומר, אילו היתה המשיבה פונה להשגת המידע האמור מ"המרשם", היה מקום לבחון את טענותיו של המבקש לעומק. ואולם, שעה שהמשיבה פנתה אל המבקש עצמו, ולא אל "המרשם", בבקשה לקבל את המידע האמור, ושעה שלא יכול להיות חולק כי המידע האמור הוא רלוונטי מאין כמותו במסגרת קבלת החלטה הנוגעת לעבודתו של המבקש והמתייחסת לאירוע שהתרחש במסגרת עבודתו אצל המשיבה ובחצריה, הרי שטענותיו של הלה בעניין זה (המתייחסות, מעבר לביטול החלטת ההשעיה, לביטול הליך השימוע כולו בשל "זיהומו") - אינן יכולות לעמוד. בהקשר זה ראו דברי בית המשפט העליון - "חוק המרשם הפלילי אינו יוצר הסדר שלילי האוסר על בירורים עובדתיים רלוונטיים לקבלת החלטות, הוא רק מסדיר את הסוגיה של העברת מידע מן המרשם הפלילי עצמו... הוראות החוק והתקנות שאליהן הפנה בא-כוח המערער אינן מניחות תשתית משפטית לטענותיו. בא-כוח המערער הפנה לסעיף 21 לחוק המרשם הפלילי... סעיף זה אוסר על התחשבות במידע שהתקבל מן המרשם הפלילי. בנסיבות העניין, מפעל הפיס לא דרש לקבל לידיו מידע מתוך המרשם הפלילי, וממילא לא דרש מידע שלא היה מורשה לקבלו." (פרשת דיין, בסעיפים 32-33 לפסק הדין). אמנם דברים אלה נאמרו בקשר לסעיף 21 לחוק המרשם הפלילי, ועניינו אנו הוא בסעיף 22 לחוק זה, אולם מהות הדברים אחת היא. 20. שלישית ועיקר, בפרשת דיין ציין בית המשפט העליון כי אין לקבוע באופן קטגורי שכל בקשה למסירת מידע הנוגעת לעבר פלילי או לחקירות תלויות ועומדות של מועמד לעבודה או מתמודד במכרז, היא פסולה, וכי על הבקשה להיות רלוונטית ומבוססת על תכלית ראויה ומידתית (סעיפים 35-36 לפרשת דיין). בהמשך לגישה זו, הרי שצדק בית הדין קמא בקבעו כי בנסיבות המקרה המסוימות שבפנינו (ולהבדיל מפרשת דיין), שבהן מדובר על עובד, החב בחובות אמון ותום לב כלפי מעבידתו, הימנעותו של המבקש מלהביא כל ראיה שהיא, לאו דווקא מתוך תיק החקירה, לתמיכה בטענתו שלו כי תיק החקירה נסגר, הותירה את המשיבה במצב שבו ערפל החשדות כנגד המבקש לא התפזר. במצב זה, החלטתה להשעות את המבקש על סמך המידע שהיה בידיה באשר לחשד שלא נסתר בצורה משכנעת לשימוש בסמים, ובהתייחס לסוג עבודתו ולמסגרת אחריותו של המבקש אצל המשיבה, היא החלטה סבירה ומידתית המאזנת נכונה בין זכות המבקש לפרטיות לבין זכויותיה כמעבידה, הכוללות, בין היתר, את זכותה למנוע התנהלות פלילית בחצריה ואת זכותה - וחובתה - לשמור על בטיחות במקום העבודה. בהקשר זה יצוין כי למקרא פרוטוקול ישיבת השימוע יש מקום לתמיהה נוכח טענות המבקש. ובמה דברים אמורים? במהלך ישיבת השימוע סירב המבקש להציג כל ראיה שהיא התומכת באיזו מטענותיו העובדתיות, ובראשן הטענה כי המשטרה החליטה לסגור את תיק החקירה. כמו כן סירב המבקש לענות על שאלות רבות שהציגה המשיבה בפניו, שאלות רלוונטיות ביותר. לא יעלה על הדעת שהמבקש יימנע מלהשיב לשאלות כה חשובות ויימנע מלהציג את הראיה המרכזית והמתבקשת להוכחת טענתו-שלו כי תיק החקירה בעניינו נסגר - החלטת המשטרה על סגירת תיק החקירה, כביכול - ובאותה הנשימה יטען כי אין לזקוף לחובתו הימנעות זו. הימנעותו של אדם מהצגת ראיה שהוא טוען לקיומה ושבאפשרותו להציגה, מקימה חזקה שאילו היתה הראיה מוצגת - היתה פועלת לחובתו. כלל זה מושרש היטב בשיטתנו המשפטית ובהיותו מבוסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר, היתה המשיבה רשאית לפעול על פיו, אף שאינה בגדר טריבונל שיפוטי. ועוד ייאמר בהקשר זה, כי לעמימות שנבנתה על ידי המבקש בכל הנוגע לתיק החקירה ושנשמרה על ידו בקפידה, יש להוסיף את דברי בא כוחו אודות היחס המקל של רשויות המדינה כלפי שימוש בסמים קלים (ראו למשל דבריו בעמ' 3 לפרוטוקול ישיבת השימוע, נספח ד' לבקשת רשות הערעור). במצב זה, שעה שהמבקש סירב להציג כל ראיה שהיא לאישוש טענתו כי תיק החקירה נגדו נסגר, ושעה שבמקביל העלה בא כוחו טענות בדבר הִימצאה של העבירה המיוחסת למרשו ברף הנמוך של המדרג הנורמטיבי (להבדיל מטענות בדבר חפותו של המבקש) - הרי שלכאורה בידי המשיבה לא נותרה ברירה, אלא לראות בשלב זה במבקש כמי שביצע את העבירה המיוחסת לו, או לכל הפחות כמי שמוטל עליו צל כבד של חשד לביצועה. 21. באשר למועד תחילת הבירור המשמעתי: סעיפים 8 ו-9 להסכם הקיבוצי עוסקים ב"השעיה". ואלה הן ההוראות הרלוונטיות לענייננו, מתוך סעיף 8 - "א. עובד שנחשד או הואשם (לאו דווקא על ידי משטרת ישראל) בהתנהגות הכלולה באחד המקרים הרשומים להלן תוכל הנהלת הנמל לאחר ששמעה את טענותיו של העובד להשעותו מעבודתו עד לגמר הליכי הבירור המשמעתי, והבירור המשמעתי יתחיל לא יאוחר מ-48 שעות לאחר תחילת ההשעיה... ואלו הם המקרים: (1) כל מקרה בו היה העובד מעורב בזמן העבודה באירוע בו היו נפגעים לרבות הוא עצמו. (2) גרימת נזק חמור לרשות ביודעין; (3) תקיפה, הכאה התנהגות אלימה; (4) ביצוע לכאורה של עבירה פלילית; (5) ביצוע עבירה פלילית שיש עמה קלון גם אם אינה קשורה בעבודה ברשות; (6) בכל מקרה בו היה העובד מעורב באירוע של גניבה ו/או מעילה מכל גוף במסגרת הנמל. ... ד. ... למניעת ספק אין באמור כדי למנוע מקיום הליכי בירור משמעתי וסיומם בוועדות הבירור המשמעתי כנגד אותו עובד, ללא קשר להליכים הפליליים המתנהלים כנגד העובד." (הדגשה שלי - י.א.ש.). 22. עינינו הרואות, כי סעיף 8(א) להסכם הקיבוצי קובע מפורשות שיש להתחיל בבירור המשמעתי לא יאוחר מ-48 שעות מתחילת ההשעיה. אין בהסכם זה כל הוראה המסייגת את האמור בסעיף 8(א). מכאן, כי על פניו, יש ממש בטענות המבקש באשר למועד שבו היה על המשיבה להתחיל את הבירור המשמעתי בעניינו. ועוד ייאמר, כי קשה ליישב בין טענות המשיבה שלפיהן היא נמנעת מלהתחיל את הבירור המשמעתי על מנת שלא להיכשל בשיבוש הליכי חקירה, לבין טענתה (בסעיף 91 לתגובתה לבקשת רשות הערעור) כי הבירור המשמעתי למעשה כבר החל. גם טענתה בהודעה שהגישה ביום 2.4.13, שלפיה ברגע שתקבל את מלוא חומר החקירה (שהיא פועלת לקבלו מגורמים שונים) תקבע מועד לדיון משמעתי בעניינו של המבוקש - אינה עולה בהכרח בקנה אחד עם טענתה כי היא מנסה להימנע משיבוש הליכי חקירה ועל כן אינה מתחילה בבירור המשמעתי (מאחר שייתכן שהחומר שיתקבל ילמד שהחקירה טרם נסתיימה). 23. אלא מאי? ראשית, הן במסגרת הבקשה הדחופה בבית הדין קמא, הן בבקשת רשות הערעור דנן, לא עתר המבקש לקבלת סעד המורה למשיבה לפתוח לאלתר בהליכי הבירור המשמעתי בעניינו אלא לביטול החלטת ההשעיה בלבד. לפיכך, לא נפלה כל טעות בהחלטתו של בית הדין קמא שלא להורות למשיבה דבר בעניין המועד לפתיחת הבירור המשמעתי. שנית ועיקר, בנסיבות המיוחדות שהוצגו בפני בית הדין האזורי באשר להתנהלות המבקש, אין לכרוך בין העובדה שהמשיבה נמנעה מלפתוח בהליך הבירור המשמעתי בתוך 48 שעות מתחילת ההשעיה לבין תוקפה של החלטת ההשעיה. גם אם המשיבה לא פעלה בהתאם להוראת סעיף 8(א) להסכם הקיבוצי - ואיני קובעת ממצא כלשהו בעניין זה - אין בכך בהכרח, בנסיבות דנן, כדי לאיין את החלטת ההשעיה, וגם בעניין זה לא מצאתי להתערב בהחלטת בית הדין קמא. סוף דבר 24. לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. בשים לב למהות הסעד המבוקש ודחיפותו, יעשה בית הדין האזורי כמיטב יכולתו לשמיעת התביעה העיקרית בהקדם האפשרי. 25. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בשיעור של 8,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סמיםהחזקת סמיםהשעיה מעבודההשעיה