מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכאות לקבלת אחוזים במיזם: רקע 1. תובענה לתשלום סך של 2,500,500 ₪ בגין הסכמה חוזית שהושגה, כך נטען, בין התובע לנתבעות, לפיה זכאי התובע ל- 49% מרווחי מִטְמָנָה אשר תוקם בעתיד בתחומי הנתבעת 1, או לחלופין בגין שכר ראוי עבור יוזמתו ופעולותיו להקמת פרויקט מטמנת פסולת בשטח המועצה האזורית חוף אשקלון (הנתבעת 1), ו/או מתוקף הכללים בדבר עשיית עושר ולא במשפט. 2. התובע הינו תושב המושב כוכב מיכאל המצוי בתחומי המועצה האזורית חוף אשקלון, ומי שטוען במסגרת תובענה זו כי יזם בשלהי שנת 2002, ביוזמה ראשונית, פרויקט להקמת מטמנה בשטחי המועצה. לנתבעת 2, החברה הכלכלית לפיתוח חוף אשקלון, מיוחסת בתובענה זו התקשרות עם התובע לשותפות בביצוע הפרויקט יחד עם חברת ג.מ.ד. מולטיטק בע"מ (להלן:"מולטיטק"), שאינה צד לתובענה, כמשקיעה. 3. הן במסגרת הליך גישור והן במהלך הטיפול בתיק על ידי, נעשו ניסיונות להבאת הצדדים לכלל הסדר, ללא הועיל, ומשכך היו פני הדברים הביאו הצדדים ראיותיהם וניתן פסק דין זה. תמצית טיעוני התובע 4. התובע טוען בתמצית כדלהלן: בסמוך לחודש אוגוסט שנת 2002 הגה התובע רעיון שטרם נהגה בעבר, להקמת מטמנת פסולת בשטח הנתבעת 1. התובע גייס את חברת מולטיטק כמשקיעה ופנה אל הנתבעת 2 בהצעה לשיתוף פעולה בביצוע הפרויקט, זאת לאחר שהאחרונה הבהירה לו כי אמנם בסמכותה וביכולתה לעשות כן. לאור מגבלות מכח הדין, התקשרו התובע והנתבעת 2 בהסכם שותפות בע"פ, לפיו כשיוקם המיזם יהיו 49% ממלוא הזכויות בפרויקט של התובע, ו- 51% מהזכויות של הנתבעת 2, תוך שהתובע ינהל את המיזם. לאחר בדיקת פרטיה של מולטיטק, נחתם ביום 16.10.02 מסמך עקרונות ראשוני בינה לבין הנתבעת 2, ולאחר מכן פעל התובע רבות, בהיותו הרוח החיה בעניין, יחד עם מנכ"ל הנתבעת 2 לקידום המיזם מול הרשויות השונות. התובע נכח בישיבות שהתקיימו, בסיורים שנערכו באתר המיועד ואף כותב בתכתובות כ"יזם". במהלך העניינים פעלו הנתבעות ללא הפרדה אמיתית ביניהן ותוך מעורבות של ממש מצד ראש המועצה הנתבעת 1. על אף האמור, בטרם חלפה שנה ממועד תחילת היזמות, גמרו הנתבעות אומר בליבן למדר את התובע מן הפרויקט וליטול אותו לעצמן. במסגרת זו הודיעה הנתבעת 2 למולטיטק בהודעה בלתי מנומקת כי מסמך העקרונות לא אושר ע"י הנהלת החברה, התובע נדרש ללא סיבה להחליף את המשקיעים (חברת מולטיטק), הוא חדל להיות מכותב ולהיות מוזמן לישיבות עבודה, ולמעשה בוטלה ההתקשרות בין הצדדים באופן חד צדדי. בשלב זה, החל התובע מנהל מו"מ עם הנתבעת 2 לחידוש שיתוף הפעולה ביניהם, אולם הנתבעות בחרו שלא לקדם את המיזם, ומכאן התובענה. המדובר בפרויקט אשר צפוי להניב רווח של עשרות מיליוני שקלים, בגינו זכאי התובע לכל הפחות לשכר ראוי, ומניעת חלקו במיזם עולה כדי עשיית עושר מצד הנתבעות. תמצית טיעוני הנתבעות 5. הנתבעות טוענות בתמצית כדלהלן: יש לסלק את התובענה בהעדר עילה, שכן בין התובע לבין מי מהנתבעות לא נכרת כל הסכם, אף לא בע"פ, וכנגד הנתבעת 1 אף לא פורטו טענות בכתב התביעה. מסמך העקרונות הראשוני נחתם עם קבוצת היזמים (מולטיטק) ולא עם התובע. מסמך העקרונות מותלה מפורשות בתנאים דוגמת אישור הנהלת החברה, והוא כפוף להוראות הדין, לרבות דיני המכרזים, בהתאם לחובות הנתבעת 2 וכפיפותה לכללי מנהל תקין. הדבר הודגש בבירור בפני התובע ונכלל באופן ברור ומפורש ביותר במסמך, לאור ניסיון העבר המוכיח כי האפשרות המעשית היחידה הינה פרסום מכרז פומבי בו תוכל מולטיטק להשתתף. מעולם לא נכרת כל הסכם שותפות בפרויקט הקמת המטמנה בין הנתבעות לבין התובע, או בינן לבין כל גורם אחר, ומעולם לא הוסכם על חלוקת רווחי הפרויקט, בדרך זו או אחרת. קבוצת היזמים מולטיטק היא זו אשר הודיעה זמן קצר לאחר תחילת קידום הפרויקט כי אינה מעוניינת להמשיך שכן אין ברצונה (או שאין ביכולתה) להשקיע בפרויקט, זאת לאחר שהסתבר לה כי תאלץ להתמודד במכרז כדין בקשר עם ביצוע הפרויקט, שכן הניסיון להקמת חברה משותפת (האפשרות היחידה הנוספת העומדת בפני הנתבעת 2 להתקשרות עם גורם פרטי, מלבד מכרז), כשל. התובע הודיע למנכ"ל הנתבעת 2 דאז, מר אהוד רייך, כי מולטיטק אינה מעוניינת להיות שותפה ולהשקיע וכי היא יורדת מהעניין. החלטת הנהלת הנתבעת 2 שלא לאשר את מסמך העקרונות נתקבלה לאחר שכל העובדות דלעיל הובאו בפניה. ראיה לזניחתה של מולטיטק את הפרויקט באופן חד צדדי ואף ללא קשר להחלטת ההנהלה יש לראות בהעדר כל תגובה מצידה להודעה על החלטתה הנ"ל של ההנהלה. מנכ"ל הנתבעת 2 דאז, מר רייך, הוא זה אשר פעל באופן מלא, נמרץ ובלעדי ובאמצעות יועצים מקצועיים שנשכרו במיוחד לשם כך ע"י הנתבעת 2, לקידום הפרויקט, בעלויות המסתכמות בכ-500,000 ₪. התובע לא תרם דבר לשם כך, הוא אינו בעל מקצוע, מומחה או מבין בתחום המטמנות, ולפיכך אינו ראוי כלל לשכר. נוכחותו של התובע לא תרמה כל תרומה, מקצועית או כספית. לאחר שנחתם הסכם הרשאה ותכנון לגבי הקרקע בה יועדה לקום המטמנה, בין מנהל מקרקעי ישראל לבין הנתבעת 1, הוצא מכרז פומבי ע"י הנתבעת 2 לתכנון, הקמה, הפעלה ושיקום של אתר להטמנת פסולת יבשה. מנכ"ל הנתבעת 2 אף פנה אל התובע בכדי שיעניין את מולטיטק בהשתתפות במכרז. לבסוף בוטל המכרז בשל נסיבות שאינן קשורות לענייננו. הנתבעות המשיכו כל העת וממשיכות גם היום בהליכי קידום הפרויקט, אולם המנהל מסרב לבקשת הנתבעות לחידוש ההרשאה שתמה, וקבע כי ישווק את הקרקע רק במכרז פומבי. דיון זכויות חוזיות- 6. בחינת שאלת קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים מובילה למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח השתכללותה של הסכמה מחייבת בדבר השותפות הנטענת על ידו, לרבות באשר לשיעורי הזכויות הנטענים במיזם ולניהולו. אמנם, מנכ"ל הנתבעת 2, מר רייך, אישר בעדותו כי מרביתה של ההתנהלות בין הצדדים נעשתה בע"פ, אולם, בראיות אין כל תימוכין להשתכללותו של הסכם שותפות, אף לא כזה שעקרונותיו הובנו בין הצדדים בע"פ. יתרה מכך, מתוך מכלול הראיות והשתלשלות העניינים הנלמדת מן הפרשה, מצטיירת תמונה לפיה אופי מעורבות התובע בעסקה הינה דווקא מעורבות יזמית, ולא מכח הסכם שותפות (על יזמות התובע יורחב בפרק נפרד, להלן). מכל מקום, לא זו בלבד שהתובע לא השכיל להוכיח קיומה של התחייבות מצד מי מהנתבעות, שתחייב אותן בשותפות עימו בפרויקט, אלא שהוא אף נמנע מהבאת כל עדות נוספת מלבד עדותו בעניין. כך, טוען התובע בסיכומיו כי הוסכם על חלוקת רווחים בשיעורים של 49% לתובע ו-51% למועצה וכי ראש המועצה אישר זאת. מלבד העדר תעוד בכתב, לא הובא למתן עדות בעניין איש מהמעורבים האפשריים, לרבות ראש המועצה שאישר כנטען את ההסכמה. 7. אכן, אין מחלוקת בדבר הקשר בין התובע לחברת מולטיטק, אשר הובאה לעסקה מטעמו, כקבוצת משקיעים. מר רייך מאשר זאת בעדותו ואף במכתב הנתבעת 2 למולטיטק המודיע כי הסכם העקרונות לא אושר, מכותב התובע כ"יזם, נציג חב' מולטיטק". אלא, שאף אם נסמוך ידנו על מסמך העקרונות, שנחתם למול מולטיטק, לא קנה התובע זכויות חוזיות לשותפות כנטען על ידו, בהעדר המסויימות הנדרשת ומשלא השתכלל מסמך ראשוני זה לכלל הסכם מחייב, כפי שיובהר להלן. תחילה יובהר כי אין לקבל את טענת התובע, לפיה נכנס לפרויקט לאחר שהסתמך על הבעת הסכמתה הבלתי מותנית של הנתבעת 2 להתקשר עימו בעסקת המטמנה, זאת לפי עדותו כי ידע שנחתם הסכם העקרונות וכי אינו כופר בו (עמ' 9 לפרוט' ש' 20), ואף כי היה שותף לו (עמ' 14 לפרוט' ש' 24). נקודת המוצא לבחינת מהות ההתקשרות נשוא מסמך העקרונות היא לשונו (ר' ע"א 11039/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, ניתן ביום 6.7.11, טרם פורסם). אף כי לשון מסמך העקרונות מפורש דיו, גם בעדות התובע בחקירתו הנגדית מאשר הוא כי אמנם ידע עוד בראשית הדרך דבר כפיפותן של הנתבעות להוראות החוק, לרבות לענייני מכרזים. כך, מציין מסמך העקרונות, בסעיפים 4 ו-5 בו, "ברחל בתך הקטנה": "4. היזם מצהיר כי ידוע לו כי החברה כפופה לכל הוראות הדין, בכל הקשור לבדיקת האפשרויות להקמת האתר לרבות בעניינים מכרזיים וכי כל פעולה ופעולה בכל הקשור לעניין נשוא מסמך זה כפופה להוראות הדין ותעשה אך ורק בהתאם לכך. 5. (מובהר) בזאת כי מסמך עקרונות זה הינו ראשוני בלבד וכי הינו כפוף לאישור הנהלת החברה." וכך, מעיד התובע, בעמ' 11 לפרוט' ש' 3-7: "ש. ... אתה מודע לכך שהחברה כפופה לעניין של מכרזים וכן היא כפופה לחוק. כפיפותה לחוק מצוינת במפורש אף במסמך העקרונות? ת. רק לאחר שהבהרתי למנכ"ל החכ"ל מה זה מטמנה ולימדתי אותו, הגיע היועמ"ש ביחד עם מולטיטק והשאר, ואז נודע לי שהם כפופים למכרזים...". 8. מן האמור עולה אם כן, כי העדר יכולתה של הנתבעת 2 להתקשר עם מולטיטק (או עם התובע) ללא ביצוע מכרז כדין, לפי חובתה, אינה מהווה הפרה של הסכמה כלשהי בין הצדדים, וכי היא היתה רשאית לבטל את ההסכמה כפי שהיא באה לידי ביטוי במסמך העקרונות, משלא ניתן לכך אישור הנהלת החברה. ודוק, עצם כפיפותן של הנתבעות, לפחות במקרה הנדון, לחובת קיום מכרז, לא נסתרה. לגופו של ביטול, לא ניתן לשלול את גרסת הנתבעת לפיה מולטיטק היא אשר בחרה שלא להמשיך בעסקה, בין אם מחמת העדר יכולת כלכלית ובין אם מאחר ולא חפצה להתמודד במכרז, גרסה הזוכה לתמיכה בעדות התובע דווקא: "מולטיטק היו המשקיעים שלי והם עבדו איתי בשיתוף פעולה, ומרגע שהתברר להם מה שהתברר ואולי אני לא יודע הכל, והחליטו לרדת מסיבה כלשהי מהמיזם, הם נקטו מה שנקטו. זה לא אומר שזה עוצר אותי מלהיום היזם של הפרויקט." (פרוט' עמ' 14, ש' 18-20) ביטול מסמך העקרונות מתיישב אם כן עם התנהלותה של מולטיטק, ותמיכה בסבירות גרסת הנתבעות יש למצוא גם בהימנעותו של התובע מהבאת כל ראיה בעניין זה, לרבות ובמיוחד הבאת מי מהמשקיעים (אנשי מולטיטק) למתן עדות, או הצגת תעוד בדבר יכולותיה הכספיות. יודגש, כי אף אם נמצא את גרסאות הצדדים כמאיינות זו את זו, משלא עלה בידי התובע להטות את כף המאזניים לטובתו, לא עמד בנטל המוטל עליו. 9. על אף המסקנה כי מסמך העקרונות הראשוני לא השתכלל לכדי הסכם מחייב, מצאתי לנכון להתייחס גם לגוף המסמך ולשאלה האם ניתן לראות בו אכן הסכם השותפות לו טוען התובע. "אין חוזה יכול להיווצר אלא כאשר הצדדים הסכימו על מסגרתו ועל העניינים החיוניים והמהותיים שבו" (ג' שלו, "דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי", מהד' 2005, בעמ' 175). לא יכולה לקום מחלוקת כי מסמך העקרונות חסר עניינים רבים חיוניים ומהותיים לצורך גיבושו של הסכם שותפות (ואף זאת בלשון המעטה), עניינים שאין מקומם במסגרת של השלמת פרטים, דוגמת שאלת הנשיאה בהוצאות ושיעור חלוקת הזכויות והרווחים. חוסר זה פוגע אנושות במסוימות ההסכמה ומונע אף הוא את האפשרות לקבוע, כי אמנם מסמך העקרונות השתכלל בשלב זה או אחר לכדי הסכם שותפות מחייב. יזמות- 10. נוכח הראיות שבאו בפניי, לרבות עדותו של מנכ"ל הנתבעת 2 דאז, מר רייך, לא נותר ספק בליבי באשר ליוזמתו של התובע בקשר עם הקמת פרויקט המטמנה נשוא התובענה. מתחילת הדרך הוזכר התובע בתיעוד סיכומי הפגישות והמכתבים מטעם הנתבעת 2 ואף בסיכום הפגישה בקק"ל, כיזם, כשהמדובר בתיעוד מראשית פעולתה של הנתבעת 2 לקידום הפרויקט ולפיכך מדובר איפוא בתיעוד מזמן אמת. בעדותו, מאשר מנכ"ל הנתבעת 2 דאז, מר רייך, ומי שפעל נמרצות בעניין המטמנה, כפי שעולה אף בבירור מהתיעוד הרב בעניין, כי התובע הוא אשר יזם את רעיון הקמת המטמנה והוא זה אשר גילה את אוזנו של רייך לראשונה על דבר האפשרות העסקית הטמונה בכך: "ש. כשדוד חדד בא ודיבר איתך, זו היתה הפעם הראשונה ששמעת את הרעיון הזה? ת. אמת. ש. לא היית מומחה בזה ולא הבנת כלל על מה מדובר? ת. אמת. ש. דוד חדד הסביר לך לפרטי פרטים מה הרעיון שלו? ת. כן. ש. אתה חשבת שזה מתאים שתתקשרו בהסכם שיחד תקימו את הפרויקט הזה? ת. חשבתי שהרעיון הוא מצוין לטובת המועצה, והואיל ודוד חדד היה הראשון שהאיר את עיניי בנושא הזה, והוא רצה להיות יזם, חשבתי שזה יהיה נכון, למרות שאמרתי לו שישנן 2 מגבלות למעשה, מגבלות חוקיות, אם כי אשמח מאוד שהוא יהיה היזם." (פרוט' עמ' 19, ש' 13-22) "... המחויבות שלי הייתה לדוד חדד. לא הכרתי את נושא המטמנה, מי שהאיר את עיניי היה דוד חדד, ונכנסתי למיזם בכל הכח והעוצמה של החכ"ל." (פרוט' עמ' 21 ש' 12-14) "ש. חדד נכח כנציג היזמים בכל הפרויקט? ת. נכון, אני מסכים שהוא היה היזם וכנציג המשקיעים." (פרוט' עמ' 22 ש' 15-16) אין יסוד איפוא לטענה שהועלתה בכתב ההגנה ובתצהירו של מר רייך, לפיה מיזם המטמנה הינו רעיון אשר היה ידוע זה מכבר למועצה ולפיכך אין ביזמות התובע כל חידוש עבורה. טענה זו לא נתמכה בכל ראיה שהיא בעוד שטענת התובע כי הבאת הרעיון על ידו היא שהניבה את גלגול הקמתה של המטמנה - לא נסתרה כמובהר לעיל ואף נתמכה דווקא בעדות מטעם הנתבעות. כאמור, טענת היוזמה הראשונית נתמכת בתיעוד הראשוני הנוגע לפרויקט בו מצוין התובע שוב ושוב כ"יזם", ואפשר שמתוך מכלול נסיבות אלה זנחו הנתבעות ובצדק, טענה זו בסיכומים מטעמן. 11. בהמשך ישיר למסקנה המתקבלת בדבר יזמות התובע כאמור לעיל, נלמד אופי הקשר בין הצדדים, של יזמות דווקא ולא של שותפות מסוג כלשהו, גם נוכח התנהלות הצדדים במהלך קידום הפרויקט כפי שהיא באה לידי ביטוי בראיות שהובאו, התנהלות המצביעה על דרך פעולה לפיה פועלת הנתבעת 2 (באמצעות מר רייך מטעמה) במרץ רב ותוך שכירתם של יועצים מקצועיים וכניסה לעלויות לא מבוטלות, בעוד התובע משמש מעין "משקיף" מן הצד, ומבלי שתזכה מי מהנתבעות לשיתוף ממנו, בין בדרך של השתתפות בהוצאות ובין בדרך של נטילת אחריות לפניה לגורמים הנדרשים לקידום הוצאתו לפועל של המיזם. תביעה תיאורטית או מעשית? 12. אין מחלוקת כי מיזם המטמנה נשוא התובענה לא יצא סופו של יום אל הפועל. אולם, האם ביצועו עדיין אפשרי? לא הובאו בפניי נתונים מספקים באשר לפוטנציאל מימושו של מיזם המטמנה ובהינתן נטלי ההוכחה, הרי שמלבד גילוי ההזדמנות העסקית לא הוכיח התובע כי ביצוע פעולות כאלה או אחרות עשויות להביא למימוש המיזם, זאת אף מבלי להתחשב בשאלת יכולתו של התובע להשיג משאבים לשם המימוש. הקושי מתחדד נוכח החלטתו האחרונה, השרירה וקיימת, של מנהל מקרקעי ישראל, לפיה לא מאושרת הארכת ההרשאה לתכנון והפעלת המטמנה, ונוכח העדר הוכחה כי אמנם ניתן יהיה בעתיד לשנות את עמדת המנהל ולקבל הסכמתו לארכה הנכספת. מלבד העלאת טענה כי הנתבעות מונעות קידום המיזם במעשיהן ו/או במחדליהן, לא הוכח הדבר ע"י התובע, אף שיכול היה לעשות כן בלא קושי ממשי, לו היה לשם הדוגמא מזמן את נציג המנהל למתן עדות בעניין. משנמנע התובע מעשות כן, פועל הדבר לחובתו והוא נותר ללא ראיה לתמיכה בטענתו. 13. בתמיכה לטענתו כי "דמי יזמות" ראויים להשתלם אף בהעדר יכולת לקידום הפרויקט במסגרת ההסכמה בין הצדדים, מפנה התובע לשני עניינים שנדונו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, האחד בת.א. (ת"א) 2274/98 פרופ' ד' צוקרמן נ' א' פישמן ואח' (ניתן ביום 28.3.01, לא פורסם), והשני בת.א. 1941/04 א' טריגר ואח' נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ (ניתן ביום 29.12.11, לא פורסם). אלא, שעיון בנפסק במקרים אלו ובעובדות ששימשו יסוד להם, מלמד כי לא ניתן ללמוד מהם גזירה שווה לענייננו. בפסה"ד בעניין צוקרמן התחייב הנתבע, פישמן, בכתב להעניק לתובע זכויות בחברה הזכיינית שתנהל את איקאה ישראל, חברה אשר יועדה לכתחילה לבעלותו שלו. משיקולי תחרות מסחרית, הוסכם כי פישמן יוותר על חלקו בחברה הזכיינית ובתמורה יקבל בעלות מלאה בחברה אחרת (הזכיינית של חברת I.D. Design) ופיצוי כספי לא מבוטל. באותו מקרה לא הוכחש מתן זכויות לתובע ככל שהמיזם יתממש. כידוע, ובניגוד למצב בענייננו, המיזם לקבלת זכיינות להקמת חנות איקאה בישראל - התממש. הפיצוי נפסק לפי הסכמת הצדדים על דרך הפשרה לאחר שנקבע כי הוכח בתעוד משמעותי שצוקרמן פעל ממש בתיווך העסקה, כי פעולותיו לוו בסיכומים מפורטים בכתב והיוו פעולות בקנה מידה נרחב. נקבע כי מדובר בשילוב של גילוי ההזדמנות, הבאתה בפני הגורם המתאים בעיתוי הנכון, ופעילות נרחבת לקידום העסקה בשלביה הראשונים תוך תרומה של ממש להצלחתה. כאמור, עסקת איקאה יצאה איפוא לפועל. עפ"י פסק הדין לא חויבה איקאה עצמה בכל תשלום, אולם פישמן חויב בתשלום פיצוי המגיע לצוקרמן, בנסיבות המקרה, בשל פעולות הייזום שביצע ובשל תרומתו להתרחשות העסקה, אך לא כנגזרת של שווי הזכויות שהובטחו לו בחברה הזכיינית, משנפסק כי לא היה באי קבלת הזכויות על ידו באותה חברה משום הפרת התחייבות כלשהי כלפיו. 14. אף בעניין טריגר, בניגוד למצב בענייננו, התממש המיזם. באותו עניין, הוגשה תביעה לקבלת שכר ראוי עבור תרומת התובעים לקבלת זיכיון להפצה ומכירה של המשקה בקרדי-בריזר ע"י טמפו, הנתבעת. בית המשפט הגיע למסקנה בעניין טריגר כי לא התגבש הסכם מחייב בין הצדדים ולמעשה כל הפעולות שבוצעו ע"י התובעים לקידום ייבואו ושיווקו של המשקה נעשו באופן וולונטרי מצידם, ללא התחייבות מגובשת מצד טמפו. אף על פי כן קבע בית המשפט באותו עניין כדלקמן: "חרף זאת, הדעת אינה נוחה מתוצאה, שלפיה כל הפרשה מסתיימת בכך, שטמפו מייבאת ארצה את משקה הבקרדי ואילו התובעים יוצאים עם ידיהם על ראשם. אנמק. נכון הדבר, שהתובעים לא היו במצב שבו יכלו "להביא את הזיכיון" בעצמם. נכון גם, שהאינפורמציה שהציגו בפני טמפו בדבר מצב השוק לא היתה מידע מודיעיני מסווג, כמפורט לעיל. עם זאת, עובדה היא, שלפני תחילת פעילותם לא יובא המשקה ארצה על ידי טמפו, ולאחריה - כן. סמיכות הזמנים אינה מלמדת אמנם על הסכם מגובש, כאמור, אך מסתבר יותר שהיא אינה מקרית לחלוטין. פניית התובעים לטמפו והפעולות שכן נעשו היוו קטליזטור (שלא לומר "טריגר"..), שבסופו של דבר קידמו את טמפו וחיזקו את ידיה לקבל, דווקא באותו שלב, החלטה לפעול נמרצות להבאת המשקה, אפילו באופן עצמאי וישיר מול בקרדי. בגין תרומתם זו של התובעים הגעתי למסקנה כי ראוי לזכותם, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, בסכום מסוים, שיתן ביטוי הן לעצם התרומה בהיותם "זרז" להבשלת רצונה של טמפו לבצע את היבוא המדובר, והן לזמן ולרעיונות שהושקעו באותם חודשים." שכר ראוי- 15. לאור כל האמור לעיל, אף כי נתקבלה המסקנה כי אמנם לתובע זכויות כיזם של הפרויקט נשוא התובענה, אין מקום לקביעת פיצוי בגין עשיית עושר מצד הנתבעות, בהעדר רווח שנעשה ע"י הנתבעות על חשבון התובע לאור אי התממשות המיזם. לעניין זה נראה כי התביעה נשוא ענייננו מוקדמת וטרם בשלו הנסיבות לשקול אותה. בתוך כך, יש להידרש לשאלת השכר הראוי הנתבע ע"י התובע. לאחר שעיינתי בראיות שבאו לפני, לא שוכנעתי כי בשלב זה, ובמנותק משאלת מימוש המיזם, זכאי התובע לשכר כלשהו בקשר עם העסקה נשוא התובענה. הכרוניקה המצטיירת מן הראיות מצביעה על פעילות אינטנסיבית של הנתבעות, ובמיוחד של הנתבעת 2, בעוד שהתובע לא הוכיח ולו בבדל ראיה כי לזכותו נזקפת תרומה של ממש לקידום ההליכים שננקטו עד כה, מלבד ייזום הרעיון ופעולתו החלקית למול מולטיטק. לסיכום מאמצי הנתבעות לקידום מימוש הפרויקט, לרבות פניה לקבלת אישורים מגופים רבים והפקדת תכנית בלשכת התכנון המחוזית, ר' מכתבה של הנתבעת 1 מיום 9.2.11 למנהל מנהל מקרקעי ישראל. מהאמור עולה המסקנה כי לא הוכחה עשיית עושר מצד הנתבעות, אף כי התובע זכאי עקרונית ל"דמי יזמות" ככל שיוקם הפרויקט, וכי התובע לא הוכיח זכאות לשכר ראוי. אך מובן, כי בכל הנוגע לפעולות לקידום יוזמתו, רשאי התובע לעשות כל הנדרש לשם כך, במגבלות הדין החל, ולא עומדת למי מהנתבעות כל זכות למנוע זאת ממנו. 16. בשולי הדברים אעיר כי לא מצאתי ממש בטענת העדר היריבות שהועלתה מטעם הנתבעת 1, הן לאור גרסת התובע לקיומו של הסכם המאושר בידי ראש המועצה בעצמו, והן מאחר והטענה לעשיית עושר מופנית וודאי גם כנגד הנתבעת 1, הצפויה להפיק רווחים מן הפרויקט, ככל שיתממש. סיכום 17. התביעה נדחית איפוא בכפוף לקביעות המפורטות בגוף פסק הדין בנוגע ליזמות ולזכות העומדת לתובע לפעול לקידומה. נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום לחיוב בהוצאות. כל צד ישא איפוא בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו. דיני חברותיזמות