חובות השכרת רכב

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם השכרת רכב: לפניי תביעה כספית לתשלום חוב בגין הסכמי השכרת רכב בסך 268,305 ₪. רקע עובדתי התובעת הינה חברה העוסקת בהשכרת כלי רכב ומספקת שירותי רכב הן בארץ והן בחו"ל. התובעת מכילה את פעילות חברת השכרות רכב שלמה (1987) בע"מ (להלן:"חברת שלמה"), לאחר הליך מיזוג נספח 1 לכתב התביעה). הנתבעת 1 הינה חברה אשר שמה הקודם היה קניון קד"מ השיווק בע"מ ושינתה שמה לסלולר אס אמ אס בע"מ, ועל פי המידע שהובא בפני ביהמ"ש מצוייה בהליכי פירוק. הנתבעים 2 ו-3 הינם בעלי המניות בנתבעת 1, והנתבע 2 רשום ברשם החברות (נספח ב' לכתב התביעה) אף כמנהלה החל מיום 23.3.04. התקיימו שלוש ישיבות הוכחות במהלכן העידו בפניי: מטעם התובעת העידו גב' ליאורה סולמוביץ , הגב' זוהרה אפלבאום, מר שמלצר אסי . מטעם הנתבעים העידו מר מקס מנחם לבקובסקי(הנתבע 2), מר שמעון פריאנטה (הנתבע 3). טענות הצדדים: טוענת התובעת, כי בתמורה לשירותי השכרת הרכב אשר ספקה התובעת לנתבעת 1, התחייבו הנתבעים מס' 2 ו-3 לפרוע את חובות הנתבעת 1 באמצעות כרטיס אשראי , כשלשם כך הותירו הנתבעים 2 ו-3 את פרטי כרטיס האשראי ושוברי כרטיס האשראי אצל התובעת לתשלום כל התחייבו הנתבעת 1 לתובעת. טוענת התובעת, כי משהנתבעת 1 לא עמדה בהתחייבויותיה פנתה אל הנתבעים 2 ו-3 ואלו שבו והתחייבו בפניה כי חובה של הנתבעת 1 יפרע במלואו תוך נטילת האחריות לפרוע את החוב על שכמם. מציינת התובעת, כי הנתבעת 1 משכה המחאה ע"ס 138,181.63 ונתנה בידה עבור פירעון חלק מהחוב מושא התביעה דנא אך זו חוללה. התובעת הגישה את ההמחאה ללשכת ההוצל"פ, אולם מאמציה לקבל את הכספים העלו חרס. טוענת התובעת כי למרות פניות חוזרות ונשנות לנתבעים כמו גם מכתב דרישה של ב"כ התובעת , טרם פרעו הנתבעים את חובם. מבהירה התובעת כי חובם של הנתבעים מורכב מדמי השכירות , הסבת דו"חות ונזקים לרכבים אשר מקור חיובם הינו בתקופת השכירות בה הרכבים היו בחזקת ובשימוש הנתבעת 1 או מי מטעמה. טוענת התובעת כי כאמור בס' 3.1 לתנאי השכירות התחייבו הנתבעים יחד ולחוד לפרוע את התשלומים המפורטים בתנאי השכירות. לחילופין טוענת התובעת כי נסיבות העניין מצדיקות הרמת מסך של הנתבעים 2 ו-3. טוען הנתבע 2 כי התובעת ספקה את שירותי השכרת הרכב לנתבעת 1 בשתי תקופות שונות עם רווח שנים ביניהם, כשהוא התחייב ונתן את כרטיס האשראי שלו רק לתקופה הראשונה שבין השנים 2004-2005 , תקופה אשר אין ולא היו בה כל חובות לתובעת וכל השירותים שהנתבעת 1 קבלה באותה עת שולמו במלואם. לטענתו כרטיס האשראי שלו גם בתקופה זו ניתן כאמצעי תשלום ללא התחייבות אישית ו/או ערבות לחובות הנתבעת 1. לטענת הנתבע 2 בשנת 2008 עת נכנס הנתבע 3 כשותף חדש לנתבעת 1 , הוא אשר עשה הסכם חדש עם הנתבעת 1 ולשם כך נתן את כרטיס האשראי שלו כאמצעי תשלום בלעדי אשר אין לו לנתבע 2 כל קשר לכך. מוסיף הנתבע 2 כי עצם העובדה כי הנתבע 3 הוא אשר חתום על ההמחאה אשר הוצאה לתובעת ע"י הנתבעת 1 מעידה על נכונות טענותיו כי הנתבע 3 הוא אשר חב כלפי התובעת. לעניין טענת התובעת באשר להרמת מסך טוען הנתבע 2 כי לא מתקיים נגדו כל תנאי המצדיק הרמת מסך משלא הונה את התובעת אלא כל שהיה הוא סכסוך בינו לבין הנתבע 3 בגין ההסכם החדש שעשה עם התובעת. טוען הנתבע 3 כי הוא אינו צד כלל להתקשרות שבין התובעת לנתבעת 1, כשהנתבעת 1 הינה אישיות משפטית נפרדת ועל כן אין הוא חב בגין חובותיה של הנתבעת 1 ואין כל יריבות בין התובעת לבינו. טוען הנתבע 3, כי מעולם לא התחייב אישית לא בכתב ולא בע"פ לפרוע את התחייבויותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת . לטענתו, ההתחייבות עליה חתם נחתמה במצורף להסכם השכירות עבור השכרת רכב אחד והוגבלה לתנאיו בלבד, הוא נספח ה' לכתב התביעה. טוען הנתבע 3, כי חתם על כתב ההתחייבות בהסתמך על מצגי התובעת כי האמור בו חל על נספח ה' בלבד. טוען הנתבע 3, כי התובעת הפעילה את כרטיס האשראי שלו בהתאם לנספח ה' ובכך הסתיימה ערבותו, מה גם כי התובעת חייבה אותו במרמה ושלא כדין בחיוב כספי העולה עשרות מונים לו התחייבות ע"פ נספח ה' בלבד והוא זכאי להחזר התשלום העודף. מוסיף הנתבע 3, כי שעה שנודע לתובעת כי השיק שקבלה מהנתבעת 1 חולל חלה עליה החובה להפסיק לאלתר את התקשרותה עם נתבעת 1 ולהודיע לו ככל שהיא סברה שהוא ערב להתחייבויותיה של הנתבעת 1 על מצב הדברים, ובהתרשלותה זו אין להחיל עליו חבות כלשהי לחובותיה ממועד זה(14.4.08) ואילך ככל שנצברו. דיון ומסקנות: בענייננו אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת 1 חבה חובות לתובעת, אלא שבעוד התובעת טוענת כי הנתבעים 2 ו-3 הינם ערבים אישית לחובותיה של החברה הנתבעים 2 ו-3 , משליך הנתבע 2 את האחריות לחובות הנתבעת 1 לפתחו של הנתבע 3 , ואילו הנתבע 3 מתנער מכל אחריות שעה שטוען שככלל לא התחייב אישית כלפי התובעת והחובות שנצברו לחובת הנתבעת 1 הינם חובות החברה, הנתבעת 1 , בלבד. מכאן, אבחן את התחייבות הנתבעים 2 ו-3 לחובות הנתבעת 1. התחייבות הנתבע 2; שוכנעתי כי התחייבותו של הנתבע 2 במסגרת כתבי ההתחייבות עליהם חתם , הינה התחייבות אישית לחובותיה של הנתבעת 1, כשמדובר בהתחייבות כללית אשר לא הוגבלה בזמן. ואפרט: לא ניתן לקבל טענת הנתבע 2 כי אין מדובר בהתחייבות אישית אלא רק במתן פרטי כרטיס האשראי כאמצעי תשלום. עיון בכתב ההתחייבות, (נספח 5 לתצהיר אפלבוים) עליו חתם הנתבע 2 ביום 18.2.04 כלפי חברת שלמה (להלן:"כתב ההתחייבות הראשון") מגלה, כי מדובר במסמך אשר אינו מוגבל לתקופה מסוימת ועניינו בהתחייבות אישית של הנתבע 2 לכיסוי חובות כל הנתבעת 1 בין בעבר ובין בעתיד. בכתב הגנתו, הנתבע 2 אינו מכחיש את אחריותו על פי]י כתב ההתחייבות, אלא מפריד בין התקו]ו, התקופה שעליה הוא אחראי עד לכניסתו של הנתבע 3 לחברה, הנתבעת 1, והתקופה שלאחר מכן, כאשר לעמדתו, לאחר כניסתו של הנתבע 3 לחברה, הנתבעת 1, הוחלפה התחייבותו בהחייבות הנתבע 3, (ראה סעיפים 3, 6 ו-8 למשל). כאמור בס' 2 לכתב ההתחייבות הראשון השאיר הנתבע 2 את מספר כרטיס האשראי שלו כאמצעי תשלום בגין כל התחייבויותיה של חברת קניון קד"ם בשיווק, היא הנתבעת בענייננו לאחר שינוי שמה. ס' 3 לכתב ההתחייבות קובע מפורשות: "פרטי כרטיס האשראי ו/או השוברים החתומים ניתנים לחברת השכרות רכב שלמה(1987)בע"מ לכיסוי התחייבות החברה בגין רכבים שכבר הושכרו על ידן ובין רכבים שיושכרו בעתיד". (ההדגשות אינן במקור). מתן פרטי כרטיס האשראי של הנתבע לכיסוי חובותיה של הנתבעת 1 בגין השכרת רכבים בין בעבר ובין בעתיד , מהווה חד משמעית התחייבות אישית שלו לכיסוי חובותיה של הנתבעת 1 ולא רק אמצעי תשלום. ניתן לראות כי ביום 5.5.04 חתם הנתבע 2 על כתב התחייבות נוסף הזהה בנוסחו לכתב ההתחייבות הראשון כשבכתב התחייבות זה נכתב שמה העדכני של החברה , הוא שמה של הנתבעת 1. לא הוכחה בפניי טענתו של הנתבע 2 כי כתב ההתחייבות ניתן כאמצעי תשלום לתקופה מסוימת ועבור עסקאות אשר נעשו עד לשנת 2005 , משלא צורף כל המסמך אשר יכול להעיד כי כתב ההתחייבות עליו חתם הנתבע 2 הוגבל לתקופה מסוימת או בוטל בשלב כלשהו. מה גם שאינני סבבורה שבעניין זה ניתן לקבל את עדותו ולבסס עליה ממצאים, ודי בכך, לעומת עדותו של מר שמלצר, שהגיונה היה ברור. בסיכומיו, העלה ב"כ הנתבע 2 טענה הנוגעת להרמת מסך, וטען, כי במקרה דומה כמו המקרה בענייננו, קבע ביהמ"ש כי אין לחייב את מנהל החברה החותם על קבלת כלי הרכב באופן אישי, והפנה לפס"ד בעניין 3035-01-11, שם נקבע כי לא בנקל יקבע ביהמ" אחריות אישית על מנהל חברה כאשר ההסכם מכיל תניית ערבות אישית. בענייננו, יש לזכור, כי מעבר לעובדה שהנתבע 2 כלל לא הכחיש את אחריותו האישית אלא הכחיש את מועדי תחולתה של אחריות אישית זו, המדובר במסמך נפרד, ועל פי כותרתוה הינו כתב התחייבות המפרט את שם החברה לטובתה ניתנה ההתחייבות וכי פרטי כרטיס האשראי שנמסרו על ידו, ניתנים להבטחת כל החיובים של החברה לטובת התובעת. הנתבע 2 בכתב הגנתו אינו מכחיש את חובותיה של הנתבעת 1 , אלא שלטענתו יש לעשות הבחנה בחיובי הנתבעת 1 בין שתי תקופות. האחת , בין השנים 2004- 2005 במסגרתן נתן את כרטיס האשראי שלו כאמצעי תשלום ללא התחייבות אישית לחובות החברה תקופה אשר בה לא נותרו לנתבעת 1 כל חובות כלפי הנתבעת 1, והשנייה משנת 2008 במהלכה נכנס הנתבע 3 כשותף בנתבעת 1, הוא אשר עשה לבדו הסכם חדש עם הנתבעת 1 כשחובות הנתבעת 1 החל מתקופה זו מוטלים על כתפיו בלבד. קשה לקבל את גרסתו של הנתבע 2 שעה שניתן להיווכח כי הנתבעת 1 מעולם לא הפסיקה את התקשרותה עם התובעת וכי הנתבע 2 עצמו חתום על הסכמי שכירות מאוחרים יותר לשנת 2005 . הנתבע 2 לא הוכיח את טענתו כי בסוף שנת 2005 סיים את יחסיו עם התובעת , כשעיון בכרטסת חשבון לקוח של הנתבעת 1 אצל התובעת מראה פעילות אף בשנים 2006 ו-2007. בעניין זה העידה הגב' אפלבוים בחקירתה הנגדית על המשך חוזים עם הנתבעת 1 ונתנה דוגמא לרציפות חוזה מס' 532878 מתחילת שנת 2005 ועד סוף שנת 2006 כשבמהלך השנים הוחלפו שמות הנהגים-עובדי הנתבעת 1, שמשכו את הרכבים מהתובעת. מנכ"ל החברה מר אסי שמלצר העיד בחקירתו הנגדית כי הנתבעת 1 מעולם לא הפסיקה את התקשרותה עם התובעת והמשיכה לשכור רכבים אף בין השנים 2005 ל-2008 (פרוטוקול דיון מיום 1.5.11 עמ' 23 שורות 25- 28). אף הנתבע 3 בעדותו טען כי היכרותו עם התובעת נעשתה בעקבות קשריו ועבודתו של הנתבע 2 עם התובעת במהלך השנים לרבות באותה התקופה בה נפגש עם מנכ"ל התובעת . מכאן כי הגם וייתכן ובשנים 2006- 2007 הוקטנה פעילות הנתבעת 1 אצל התובעת והגם ומכרטסת חשבון הנתבעת 1 אצל התובעת עולה כי הנתבעת 1 הייתה ביתרת זכות אצל התובעת בשנים אלו, עדיין לא הוכח בפניי כי בשנים אלו הופסקה לחלוטין הפעילות אצל התובעת כך שהיה על התובעת לבטל את כתבי ההתחייבות עליהם חתם הנתבע 2 בשנת 2004. לא ניתן לקבל את טענתו של הנתבע 2 כי החל מכניסתו של הנתבע 3 לחברה הוא אשר עשה את ההסכמים עימה והוא לבדו נטל את האחריות לחובות הנתבעת 1 . בחקירתו הנגדית העיד הנתבע 2 כי לאור נסיבות אישיות שלו, מאמצע שנת 2007 הוכנסו שותפים נוספים לנתבעת 1, כשמאמצע שנת 2007 הנתבע 3 הוא שהפך בפועל למנכ"ל החברה , הוא שניהל את החברה והוא אשר הוא לבדו התחייב לערוב אישית לחובותיה של הנתבעת 1 (פרוטוקול דיון מיום 1.5.11 עמ' 32 שורות 24- 32 עמ' 33 שורות 5- 31). מאוחר יותר בעדותו שינה גרסתו וטען כי הפסיק להיות מנכ"ל החברה, לא מאמצע שנת 2007 , אלא כבר בשעה שהחזיר את הרכבים, בשנת 2006 (פרוטוקול דיון מיום 1.5.11 עמ' 35 שורות 24- 25) . בניגוד לגרסתו של הנתבע 2 עיון בדו"ח רשם החברות שהופק ביום 24.8.08 מראה כי גם לאחר שהנתבעת 1 שינתה את שמה לחברת סלולר אס.אם. אס , במסגרתה הנתבע 3 כבר רשום כבעל מניות בחברה, הנתבע 2 אשר היה רשום כמנהל החברה עוד מיום 23.3.04, עדיין רשום כמנהל בלעדי של החברה. בנוסף, ניתן לראות את מעורבותו בחוזים מאוחרים יותר לשנת 2005, ובכללם חוזים אשר נעשו לאחר אמצע שנת 2007. כך ניתן לראות את חתימה אשר נחזית כחתימתו על מסמך הסכם שכירות-סיכום תנאי שכירות מיום 29.8.07 אשר נשלח לנתבעת 1 באמצעות פקס מאת התובעת. כך ניתן לראות כי חתימה הנחזית כחתימתו של הנתבע 2 המופיעה על מסמך הסכם שכירות-סיכום תנאי השכירות מיום 12.9.07 אשר נשלח עבורו באמצעות פקס מהתובעת (נספח ד' לכתב התביעה). כך ניתן לראות כי חתימה הנחזית כחתימתו של הנתבע 2 המופיעה על מסמך הוספת תעריף להסכם קבוצה, הסכם שכירות-סיכום תנאי השכירות מיום 26.2.08 אשר נשלח עבורו באמצעות פקס מהתובעת. הנתבע 2 טען בעדותו כי אין מדובר בחתימתו , אולם עם זאת ניתן לראות כי כל הסכמי השכירות מהתובעת ממוענים אליו כשמדובר בתאריכים מאוחרים יותר ליוני 2007. הגם והיינו מקבלים את תשובתו בחקירתו הנגדית כי מדובר בתקופה שנכונה לתחילת שנת 2007 שעה שטוען כי היה בחברה , תשובתו סותרת את גרסתו כי הקשר נותק עם התובעת שעה שהחזיר את הרכבים בשנת 2006. הגב' סולומוביץ, אשר מצאתי את עדותה מהימנה , שבה וחזרה במהלך חקירתה הנגדית על מערכת היחסים בין התובעת לנתבע 2 מהלך השנים שבין 2004 ל-2008. לדבריה, כל ההתנהלות הכספית, העסקית והתפעולית בין התובעת לנתבעת 1 מהלך כל השנים נעשתה רק מול הנתבע 2, בין אם באשר לבירור חשבוניות אשר נעשו על ידו, בין אם באשר לבירור בדבר קבלת שיקים מהנתבעת 1 , ובין באשר לעניין התפעולי של הרכבים , כשלעולם לא דברה עם הנתבע 3. לדבריה, העסקה משנת 2008 עליה חתומה הנתבעת 1 נעשתה בין איש שיווק מטעם התובעת לבין הנתבע 2, כאשר הנתבע 2 הוא אשר פנה לתובעת לשם לביצוע ההתקשרות בעסקה (פרוטוקול דיון מיום 9.1.11 עמ' 5 שורות22- 24 , וכן שורות 29- 31). אף מר שמלצר העיד לאורך עדותו כי כל ההתנהלות העסקית עם התובעת נעשתה מול הנתבע 2 , כמו גם הצגתו של הנתבע 3 בפניו. לאור האמור לעיל, משבכתבי ההתחייבות משנת 2004 נכתב מפורשות כי הם תקפים הן באשר לרכבים שהושכרו בעבר והן באשר לרכבים אשר יושכרו ע"י החברה בעתיד ללא הגבלה מסוימת, ומשלא הוכח בפניי כי בשלב כלשהו בקש הנתבע 2 לבטל את כתב ההתחייבות או להגבילה , מששוכנעתי כי דובר בחברה פעילה אשר המשיכה את התקשרותה עם התובעת במהלך השנים כשהנתבע 2 עצמו חתום על חוזי שכירות מאוחרים יותר לשנת 2005 , אין לי אלא לדחות את טענתו הנתבע 2 ולקבל את גרסת התביעה אשר עולה בקנה אחד עם המסמכים שצורפו על ידה כי הנתבע 2 התחייב אישית לחובותיה של הנתבעת 1 מכוח חתימתו על כתבי התחייבויות כלפיה, מבלי שיש לעשות הבחנה בין חיובי הנתבעת 1 לתקופות מסוימות. התחייבות הנתבע 3; שוכנעתי כי הנתבע 3 כבעל מניות בנתבעת 1, התחייב לערוב לכל חיוביה של הנתבעת 1 כשהתחייבותו התווספה להתחייבותו האישית של הנתבע 2 על מנת לחזק את ביטחונות הנתבעת 1 אצל התובעת , ואפרט: אין מחלוקת כי ביום 29.8.07 חתם הנתבע 3 על הסכם שכירות עם התובעת (נספח ה' לכתב התביעה) ובו ביום חתם על כתב התחייבות כלפי חברת שלמה. אלא שלטענת הנתבע 3 אינו צד כלל להתקשרות שבין התובעת לנתבעת 1 כשכתב ההתחייבות עליו חתם הינו רלוונטי להסכם השכירות עליו חתם באותו על רכב אחד בלבד אשר הושכר לשימושו האישי, והוגבל לתנאיו בלבד. עיון בכתב ההתחייבות עליו חתם הנתבע 3, (נספח 6 לתצהירה של הגב' אפלבוים), מגלה כתב התחייבות זהה בנוסחו לכתב ההתחייבות עליה חתם הנתבע 2, מבלי שיש שינוי כלשהו בכתב ההתחייבות למעט פרטי כרטיס האשראי של הנתבע 3. מכאן שעה שבכתב ההתחייבות כאמור לעיל, נכתב מפורשות כי פרטי כרטיס האשראי נשארים בידי חברת שלמה כאמצעי תשלום עבור כל התחייבויותיה של הנתבעת 1 וכי ההתחייבות הינה בין אם מדובר ברכבים שהושכרו כבר על ידן ובין אם מדובר ברכבים שיושכרו בעתיד, דין טענתו של הנתבע 3 כי כתב ההתחייבות תקף להסכם אחד וניתן לרכב ספציפי, להידחות , הגם והסכם השכירות הוא נספח ה' נחתם בו ביום בו חתם על כתב ההתחייבות. חזקה ידועה היא כי אדם מוחזק כיודע את תוכנו של מסמך עליו הוא חותם. הנתבע 3 אף העיד בחקירתו הנגדית כי יודע עברית וכי הוא איש עסקים (פרוטוקול דיון מיום 12.11.12 עמ' 54 שורות 1- 4), מכאן קשה לקבל את טענתו כי הונה ע"י התובעת משהבהירה לו כי חתימה על שובר כרטיס האשראי ניתנה לביטחון רק על מנת להבטיח את הרכב הספציפי אשר נשכר על ידו לשימושו האישי, שעה שאינו מכחיש את חתימתו המצויה ע"ג כתב ההתחייבות הכתוב והמפורש . הנתבע 3 אף לא תמך טענתו בשום מסמך המקשר את כתב ההתחייבות עליו חתם למסמך או הסכם ספציפי, למעט העובדה כי מסמך הסכם השכירות (נספח ה') נחתם בו ביום בו נחתם מכתב ההתחייבות. אציין כי עדותו של הנתבע 3 לוותה באי בהירות, סתירות ותמיהות לרבות אי מענה על שאלות וביניהם שאלות בסיסיות. בעניין זה נטען כי התובעת לא הביאה לעדות את הגב' קרן נציגת התובעת שהחתימה את הנתבע 3 על כתב ההתחייבות על מנת שתסביר מה הוסבר לנתבע 3 במועד החתימה, אלא שהגב' קרן אינה עורכת המסמך, (נספח 6 לתצהיר הגב' אפלוים), והחתימה על מלוא המסמכים נערכה לאחר הפגישה עם המנכ"ל שמלצר שהובא לעדות ואשר העיד בכל הנוגע לנסיבות הצורך בחתימתו של הנתבע 3 על כתב ההתחייבות, ומשכך אינני סבורה כי יש משמעות לאי הבאתה לעדות. כך, מצאתי סתירות ובלבול בגרסתו של הנתבע 3 כפי שהובאו בתצהירו ואף בחקירתו הנגדית שעה שמחד גיסא הודה בחתימה על כתב ההתחייבות ועל חוזה להשכרת רכב ביום 29.8.07 ,כשטען כי היה זה רכב לשימושו הפרטי ומאידך גיסא טען, כי הגיע מחו"ל ובקש לשכור רכב לשימושו האישי רק במחצית השנייה של 2008. משעניין זה לא היה ברור נשאל על כך הנתבע 3 אף במהלך עדותו , כשבסופו של דבר בעדותו הסביר כי יכול להיות שהתבלבל בתאריך (פרוטוקול דיון מיום 12.11.12 עמ' 47 שורות 20- 32, עמ' 48 שורות 1- 9). הנתבע 3 לא ידע לציין את התאריך בו נכנס לחברה כבעל מניות ( פרוטוקול דיון מיום 12.11.12 עמ' 52 שורות 17- 21). הנתבע 3 אישר, כי בעל מניות בחברה אך לא ידע לומר מיהו לירן לוי, אשר היה סמנכ"ל הכספים של החברה כאמור במסמך ת/1 . התובעת בדיון מיום 12.11.12 צרפה מסמך ת/1 , אשר הינו מכתב להזמנת רכב אשר נשלח מאת הנתבעת 1 לתובעת ביום 25.3.08 באמצעות פקס עבור הנתבע 3 ו/או לירן כשבמסגרתו נכתב כי התשלום עבור הרכבים יהא ע"פ התעריפים הרגילים. על המכתב מופיעה חתימת החברה וחתימת סמנכ"ל הכספים לוי לירן. משנשאל הנתבע 3 לעניין מסמך זה טען כי אינו יודע מי זה לירן לוי אך זוכר מישהו בשם לירן אשר עבד בחברה, כשאין לו מושג על המסמך וייתכן שכל מיני אנשים פעלו בשמו בלי ידיעתו (פרוטוקול דיון מיום 12.11.12 עמ' 49 שורות 21- 26). לא ברור אם אכן כגרסתו של הנתבע 3 הרכב הושכר לשימושו האישי בלבד, מדוע היה צורך לקיים את הפגישה עם מר שמלצר, מנכ"ל התובעת, פגישה אשר לא הוכחשה ע"י הנתבע 3. קשה לקבל את טענותיו של הנתבע 3 אף באשר לחיובים שנעשו בכרטיסי האשראי שלו. כפי שעולה מנספח א' לתצהיר הנתבע 3, ניתן לראות כי ביום 27.1.08 גבתה התובעת מכרטיס האשראי של הנתבע 3, הוא כרטיס האשראי אשר נכתב בכתב ההתחייבות שסיומו 42001 , סך של 35,000 ₪ בגין חובות הנתבעת 1. כפי שניתן לראות ביום 10.3.08 זוכה חשבונו של הנתבע 3 אשר מסתיים בספרות 43009 ע"י התובעת באותו הסכום. אלא שניתן לראות בהמשך פירוט כרטיס האשראי כי ביום 13.3.08 חויב כרטיסו של הנתבע 3 בסך של 100,000 ₪ כי ביום 17.3.08 חויב כרטיסו ב-15,000 ₪ כי ביום 26.3.08 נמשך מכרטיסו של הנתבע 3 סך של 25,000 ₪ לטובת התובעת וכי ביום 27.3.08 נמשכו מכרטיסו של הנתבע 3 25,000 ₪ נוספים. מכאן כי שעה שמנגד לזיכויו של הנתבע 3 נעשים אף חיובים מצד התובעת בכרטיסו, קשה לקבל את טענת הנתבע 3 כי זיכוי חשבונו ב-35,000 ₪ מהווה הודאת התובעת לאי מחויבותו האישית בחובותיה של הנתבעת 1. יותר מכך, שעה שמסגרת האשראי אשר ניתנה לתובעת ע"י הנתבע 3 הינה כה גבוהה ואף לשיטתו עמדה על סך של 50,000 $ , קשה לקבל את טענת הנתבע 3 כי התחייבותו האישית ניתנה רק עבור עבור רכב אחד אינה מצדיקה את גובה מסגרת האשראי אשר ניתנה לתובעת על ידי הנתבע 3. בעניין זה הן הגב' סולומוביץ והן מר שמלצר העידו כי כאשר חברה לא משלמת מחייבים את כרטיס האשראי כשיש מקרים בהם בעל הכרטיס מבקש לשלם בשיק , כשהתובעת מחזירה לו את הכסף בכרטיס האשראי (ראה פרוטוקול דיון מיום 9.1.11 עמ' 7 שורות 11- 14, פרוטוקול דיון מיום 1.5.11 עמ' 29 שורות 20- 25). ולכן אני קובעת, כי התובעת הסכימה להמיר את חיובי האשראי לאחר שנמסר לה שיק, שבדיעבד לא כובד, ועל כך אין מחלוקת. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי הנתבע 3 התחייב אישית לערוב לחובותיה של הנתבעת 1. מערכת היחסים שבין הנתבע 2 לנתבע 3 שוכנעתי בגרסת התביעה כי כרטיסו של הנתבע 3 ניתן כבעל מניות בחברה לאחר שהנתבעת 1 רצתה להגדיל את פעילותה , כשהשימוש בכרטיס הנתבע 3 נעשה לאחר שכרטיסי האשראי אשר ניתנו ע"י הנתבע 2 סורבו ע"י חברת האשראי. מר שמלצר העיד כי בפגישה עם הנתבעים 2 ו-3 נאמר לו כי כחלק מבקשתם להגדלת הפעילות אצל התובעת, הנתבע 3 ייתן בטחונות בצורת כרטיס אשראי, כחלק מהיותו בעלים נוספים בחברה.(פרוטוקול דיון מיום 1.5.11 עמ' 24 שורות 23- 25, עמ' 25 שורות 1- 4). הנתבע 3 בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי באותה הפגישה הוצג ע"י הנתבע 2 כמי שמעוניין להצטרף כשותף וכמשקיע בנתבעת 1 כשבמסגרת זו בקש להעמיד לרשותו רכב על חשבון הנתבעת 1. בסופו של יום הנתבע 3 נעשה צורף כשותף וכבעל מניות בנתבעת 1 כשהעיד כי כאשר נעשה שותף בנתבעת 1 נעשו בדיקות מול מספקי העבודה על מנת לראות את גידול החברה ואיך אפשר להגדילה. מכרטסת החשבונות עולה כי בתקופה בה חתם הנתבע 3 על כתב ההתחייבות לא היו חובות לנתבעת 1. ניתן לראות מדו"ח החשבון כי עד 10/07 הייתה הנתבעת עדיין ביתרת זכות אצל התובעת, כשיתרת החובה לחובת הנתבעת 1 ,כפי שעולה מדו"ח החשבון, מופיעה החל מיום 3.1.08. מכאן, הגם והנתבע 3 נרשם כבעל מניות בנתבעת 1 לאחר החתימה על כתב ההתחייבות, שוכנעתי כי חתם על כתב ההתחייבות תוך ידיעה כי הוא הולך להיות שותף לעתיד בנתבעת 1, שהרי הכריז על כך בפגישה עם מנכ"ל התובעת כשבסופו של יום אף הפך לבעל מניות בנתבעת 1. ניתן לראות כי הן הנתבע 2 והן הנתבע 3 מתנערים מחובתם לתשלום החובות שנוצרו לנתבעת 1 אצל התובעת. כך, בעוד הנתבע 2 טוען כי על הנתבע 3 לשלם את החובות הנתבע 3 בחקירתו הנגדית השיב כי אין לו מושג מי צריך לשלם את החובות. הנתבע 2 לא הצביע על מסמך המעיד כי בשלב כלשהו סרב לשלם חשבוניות של התובעת , כשאף לדברי הגב' סולומוביץ, הנתבע 2 לא סרב בשום שלב לשלם את החשבונית האמורה. הנתבע 2 אף לא הוכיח בפניי כי פנה לתובעת בקשר לחיובי אשראי שנגבו מכרטיסו לאחר שנת 2005, וקשה לקבל תשובתו בעדותו לעניין זה כי הכל נעשה בע"פ ולא בכתב . על עניין זה עמדה אף הגב' סולומוביץ בעדותה (פרוטוקול דיון מיום 9.1.11 עמ' 7 שורות 19- 22). כפי שניתן לראות מהאמור בכתבי ההתחייבות שנחתמו ע"י הנתבע 2 (נספח ו' לכתב התביעה) ומהעתק שוברי האשראי (נספח ז' לכתב התביעה) הנתבע העביר לתובעת מספר כרטיסי אשראי. בעניין זה העידו כל עדי התביעה כי הנתבע 2 השאיר מספר כרטיסי אשראי אצל התובעת. הגב' סולומוביץ , הסבירה בחקירתה הנגדית כי כרטיס האשראי של הנתבע 2 שימש כאמצעי תשלום לחיובי הנתבעת 1. לדברי הגב' סולומוביץ הגבייה החלה מכרטיס האשראי של הנתבע 3 רק לאחר שהתובעת קבלה סירובים מכרטיסי האשראי של הנתבע 2 ולאחר שהנתבע 2 בקש לבצע את ההורדות מכרטיסו של הנתבע 3. בכתב הגנתו ואף בחקירתו הנגדית הודה הנתבע 2 כי כרטיס האשראי שמש כאמצעי בטחון לתשלום שוטף של כל השכירות שנעשו ע"י הנתבעת 1 כל עוד החברה שוכרת רכבים מהתובעת, כשבמידה והנתבעת 1 לא משלמת את חובותיה הגבייה נעשית באמצעות כרטיס האשראי (פרוטוקול דיון מיום 1.5.11 עמ' 32 שורות 16- 23). הנתבע 2 בחקירתו הנגדית העיד כי הוא אשר ניהל את ההתקשרות עם התובעת בשנת 2004 כשבפועל לא הוא אישית הלך להביא את הרכבים אלא התובעת הייתה מקבלת אישור על הוצאת הרכבים בפקסים ( פרוטוקול דיון מיום 1.5.11 עמ' 32 שורות 2- 13). כפי שעולה מכרטסת מצב חשבון לקוח של הנתבעת 1 אצל התובעת עד חודש 10/07 הייתה יתרת זכות לטובת הנתבעת 1 אצל התובעת כשיתרת חובה החלה להופיע בכרטסת ביום 3/1/08. ניתן לראות מכרטסת חשבון לקוח של הנתבעת 1 אצל התובעת כי הגבייה מכרטיס האשראי של הנתבע 3 החלה בסוף חודש ינואר, בסמוך למועד צבירת החובות של הנתבעת 1 אצל התובעת. ניתן לראות כי הנתבעת 1 הוציאה שיק לטובת התובעת בסך 138,181.63 ₪ אשר מועד פירעונו היה ביום 14.4.08. על השיק ניתן לראות חתימה הנחזית לחתימתו של הנתבע 3. בעוד הנתבע 2 טוען כי חתימתו של הנתבע 3 היא אשר מופיעה ע"ג ההמחאה טוען הנתבע 3 כי אין זו חתימתו. ראשית אציין כי הגם ואניח חתימתו של הנתבע 3 היא אשר המופיעה ע"ג השיק מהנתבעת 1 , אין הדבר מעיד כי הנתבע 3 לבדו התחייב אישית לערוב לחובות הנתבע 1 , וכי התחייבותו של הנתבע 2 בוטלה, וטענה זו לבדה אין לה על מה לסמוך. שנית, שעה שהתובעת טוענת כי התובעת נתנה בידה שיק חתום ע"י אחד מהנתבעים כשהנתבע 2 טוען כי מדובר בחתימתו של הנתבע 3, אשר אכן נחזית כחתימתו, שעה שהנתבע 3 חשב כי אין מדובר בחתימתו היה עליו לטעון לזיוף ואף יכל לבקש בדיקת מומחה אשר תוכיח כי אין מדובר בחתימתו , אך לא עשה כן. מה גם כי לא ברור מעדותו של הנתבע 3 מהו המועד ממנו היה מורשה חתימה בחברה. קשה לקבל טענת הנתבע 3 שעה שמודה כי חתם על כתב ההתחייבות אשר נחתם בשלב מוקדם יותר עוד בשנת 2007 , שם צוין מפורשות כי מדובר בהתחייבות לחובות הנתבעת 1 בין בעבר ובין בעתיד, שעה שאף ניתן להיווכח כי הנתבע 3 רשום כבעל מניות בנתבעת 1 . כשחיזוק לכך ניתן למצוא בהעברת ההמחאה אשר הוצאה ע"י הנתבעת 1 לטובת התובעת בסך 138,181.63 ש"ח בגין עסקה זו (פרוטוקול דיון מיום 9.1.11 עמ' 6 שורות 1- 29, עמ' 7 שורות 26- 32, עמ' 8 שורות 1- 12). לדברי הגב' סולומוביץ לאחר חיוב כרטיס האשראי של הנתבע 3 במרס 2008 בעקבות הוצאת השיק ע"י הנתבעת 1 יצאה הודעה לזכות את כרטיס האשראי אלא שמאחר והשיק חזר הליך הזיכוי נעצר ע"י התובעת. לדבריה, ללא ווצ'ר /סליפ אי אפשר לחייב. ניתן לראות כי ביום 15.5.08 שיק זה הוגש ע"י התובעת לביצוע בהוצל"פ. הגב' סולומוביץ בתצהירה ובחקירתה הנגדית הסבירה כי הוגשה תביעה בהוצל"פ בגין המחאה זו נגד הנתבעת 1 בלבד כשהתובעת טרם הצליחה לגבות את החוב האמור. אציין, כי מששוכנעת כי היה ערב אף לא ניתן לקבל טענתו כי חויב עשרות מונים משהתחייב רק כלפי רכב אחד. כמו כן, משלא קבלתי את טענתו של הנתבע 3 כי כתב ההתחייבות האישית לחובותיה של הנתבעת 1 ניתן עבור הסכם ספציפי לא ניתן אף לקבל את טענתו כי יש לייחס את חובות הנתבעת 1 לה בלבד משהינה אישיות משפטית נפרדת. סוף דבר כאמור לעיל כפי שעולה מדו"ח החשבון אשר צורף ע"י התובעת נכון לחודש יוני 2008 חבה החברה סכום של 268,305 ₪. התובעת הסבירה בכתב טענותיה ובתצהירה כי סכום זה מורכב מדמי שכירות, דמי נזק , הסבת דו"חות חניה וכביש 6 כשמקור החיובים היה לתקופה בה היו הרכבים בחזקתה ובשימושה של הנתבעת 1 או מי מטעמה. להוכחת טענתה צרפה התובעת לתצהירה העתק כרטסת של הנה"ח , דו"ח ח-ן פתוחות, חשבוניות מס, דו"חות נזק וחוות דעת שמאי (נספחים 8א'- 8ד'). הנתבע 2 והנתבע 3 לא חלקו חובות שיש לנתבעת 1 כלפי התובעת. לאור האמור לעיל, מששוכנעתי כי הן הנתבע 2 והן הנתבע 3 ערבו אישית להתחייבויותיה של הנתבעת 1 , הנני קובעת כי הנתבעים כולם חבים יחד ולחוד בתשלום סכום התביעה הוא 268,305 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים בתשלום הוצאות כדין. בנוסף אני מחייבת את הנתבעים בתשלום שכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪. חוברכבהשכרת רכבשכירות