חובת אזהרת חשוד

חובת אזהרת חשוד בחקירה: במהותה של אותה חובה, המכונה בלשון שגורה "אזהרה" לחשוד, הוסיפה הפסיקה ודיברה. בפסק-דין שניתן לאחרונה מנה כבוד השופט יורם דנציגר ארבעה מרכיבים מצטברים, המכוננים את אותה "אזהרה": ## (א) ##העמדת החשוד על כך שאינו חייב למסור דבר העלול להפלילו; ## (ב) ##העמדתו על כך שכל דבר שיאמר עשוי לשמש כראיה לחובתו בהליך השיפוטי; ## (ג)## העמדתו על כך שהימנעות מלהשיב לשאלות החוקרים עלולה לחזק את הראיות נגדו (בכך ידובר עוד להלן); ##(ד) ##תיאור העבירות, שבזיקה אליהן הוא נחקר (ע"פ 10049/08 אבו עצא נ' מדינת ישראל, בפסקאות 117 ו-123 לפסק-דינו (פורסם במאגרים, 23.8.12)). "לא יעלה על הדעת", פסקה בענין אחרון זה כבוד סגנית הנשיא, היום הנשיאה, דבורה ברלינר, "לדרוש מאדם למסור את גרסתו מבלי שידע במה הוא חשוד" (ע"פ (מחוזי תל אביב) 70035/04 מדינת ישראל נ' חננה, בפסקה ה' לפסק-דינה (פורסם במאגרים, 9.9.04)). היידוע דורש הבהרה בדבר מהות העבירה וטיבה, אף בלי להביא מנוסחו של הסעיף שבחוק או לציין את מספרו (ע"פ 1382/99 מדינת ישראל נ' בלחניס (פורסם במאגרים, 1.11.99)). "מהחיסיון מפני הפללה עצמית", כמו סיכמה כבוד השופטת דורית ביניש את העיקר, "נגזרת זכות השתיקה של חשוד, וממנה נובעת חובת החוקר להבהיר לחשוד טרם שימסור גירסתו, כי אין הוא חייב לומר דבר [שיפלילו]. אזהרת החשוד נועדה לוודא כי הוא ער לזכותו הבסיסית, וכי ויתר במודע ומתוך רצון חופשי על זכות זו בעת מסירת אימרתו" (ע"פ 6613/99 סמירק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 529, 544 (2002)). חשוד