מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא חיוב טלפון בזק - תביעה ייצוגית: א. פתח דבר: המבקשת הגישה נגד המשיבות בקשה לאשר כייצוגית תובענה שעניינה, לפי הנטען, חיוב המבקשת ביתר, שלא כדין, בגין שיחות שביצעה לשירותי מידע בקידומות חיוג בינלאומיות, באמצעות רשת הבזק הבינלאומית של המשיבות 2 ו-3 (להלן: "בקשת האישור"). ב. הצדדים: המשיבה 1, חברה ציבורית שהתאגדה ורשומה בישראל, ועיקר עיסוקה הוא במתן שירותי טלפון נייחים בארץ. המשיבות 2 ו-3, חברות פרטיות שהתאגדו, ונרשמו בישראל, ותחום עיסוקן בין היתר, הפעלת שירותי טלפון בינלאומיים, באמצעות תשתית בינלאומית שהקימו, ובהתאם להוראות כל דין. המבקשת היא לקוחה של המשיבה 1 ומשתמשת בקו טלפון נייח שמס' 04-6561113, חויבה בגין שיחות שביצעה לשירותי מידע בקידומות חיוג בינלאומיות, באמצעות הרשת הבינלאומית של המשיבות 2 ו-3. ג. עיקר טענות המבקשת בבקשת האישור: 1. משרד התקשורת הקצה למשיבות 2 ו-3 קידומות לחיוג בינלאומי, קידומת החיוג הבינלאומי 012 לשימוש המשיבה 2 וקידומת החיוג הבינלאומי 018 לשימוש המשיבה 3. למרות זאת, בפועל יוצא כי באמצעות קוד החיוג הבינלאומי הנ"ל, ניתן להתקשר לשירותי מידע, בידור ומסחר (להלן: "שירותי מידע") הניתנים ע"י ספקי שירות בישראל, בעלות של 9.90₪ לדקת שיחה, באמצעות התקשרות לקידומת חיוג בינלאומית 012 או 018, בשיחה המיועדת למשתמש או ציוד קצה הנמצא מחוץ לישראל. 2. שירות המידע המסופק באמצעות קידומות אלה, מתבצע בתוך גבולות מדינת ישראל, זאת בניגוד להוראות החוק והתקנות. בכך מפרות המשיבות 2 ו-3 חובה חקוקה המוטלת עליהן, לרבות את תנאי רישיונן כמפעיל בינלאומי. בנוסף מטעות הן את ציבור המשתמשים בשירותיהן ונוהגות בחוסר תום לב ובניגוד לדין. 3. בישראל הוקצו קידומות חיוג למתן שירותי מידע, המוגדרים כשירותי פרימיום נמוך או קבוע של עד 2.5 ₪ לשיחה, למפעילים פנים ארציים בלבד במחיר נמוך (עד 0.5 ₪ לדקת שיחה, כולל מע"מ, בנוסף לחיוב עבור השימוש ברשת החיוג ממנה מתקשר מקבל השירות), או במחיר קבוע של עד 2.5 ₪ כולל מע"מ. 4. כתוצאה מהתעלמות מהוראות החוק והתקנות, המבקשת חויבה בגין שיחות שביצעה לשירותי מידע בקידומות חיוג בינלאומיות, באמצעות הרשת הבינלאומית של המשיבות 2 ו-3, בתשלום לפי תעריף של 9.90₪ לדקת שיחה. תעריף זה הוא כפול מהתעריף המותר עבור שירותים אלה עפ"י הדין. סה"כ חויבה המבקשת בתשלום ע"ס 2,765.37 ₪ בחשבון הטלפון הדו חודשי שנשלח אליה ע"י המשיבה 1. 5. המשיבות 1- 3 הפרו חובה חקוקה בכך שלא מילאו אחר תנאי החקיקה המסדירים את פעילותן כמפעילים פנים ארציים (המשיבה 1) וכמפעיל בינלאומי (המשיבות 2- 3). כן לא עמדו בתנאים הקבועים ברישיונן. 6. בהתאם לתכנית המספור לשירותי טלפוניה, שירותים נלווים ושירותי ערך מוסף בישראל שנחתמה ב-2006 (להלן: "תכנית המספור"), הוקצתה למשיבה 2, לצורך ביצוע חיוג בינלאומי, קידומת החיוג 012 לשיחות בינלאומיות, ואילו למשיבה 3 הוקצתה קידומת החיוג 018 לשיחות בינלאומיות. 7. בה"ש 13 בתכנית המספור נקבע כי בנוגע לשירותי פרימיום בתשלום שאינו נמוך- "טרם הוצאה הוראת יישום"- משמע כי אין הרשאה ליתן שירות בתשלום שאינו נמוך. בנוסף נקבע בתכנית המספור, הקצאת קידומות חיוג למתן שירותי פרימיום בתשלום קבוע של עד 2.5 ₪ לדקה אשר בוצעה בהוראת מינהל מס' 226/04-8001 (להלן: "הוראת המינהל"). עפ"י הוראת המינהל הוקצתה קידומת חיוג 1900 עבור מתן שירותי פרימיום בתשלום נמוך לשימושם של בעלי הרישיונות הכלליים הפנים ארציים, ולהם בלבד. מכאן, ברור כי לא ניתנה כל הרשאה למתן שירותי פרימיום באמצעות התקשרות לקידומת חיוג בינלאומית. לפיכך, מפרות המשיבות 2 ו-3 את הוראות החיקוקים האמורים, לרבות את תנאי רשיונן. 8. בניגוד לסעיף 38 לרישיון הכללי של המשיבה 2 האוסר פגיעה בתחרות, החיוג לקוד חיוג הנותן שירותי מידע למספרים המצוינים בבקשה זו, מתאפשר באמצעות המב"ל הפרטני- 012 או 018 בלבד. 9. בהתנהלותן של המשיבות 2 ו-3, אשר מאפשרות קיום התקשרות לשירותי מידע באמצעות קוד חיוג בינלאומי, מקום בו השיחה מוחזרת לישראל או מלכתחילה מבוצעת בישראל, מפרות הן את חובתן למניעת הונאות ולקיום מערכות בקרה, בהתאם להוראה 56.1 לרישיונן. 10. על המשיבה 1 חלות ההוראות הקבועות בתקנות הבזק (התקנה תפעול והחזקה), התשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות הבזק"). המשיבה 1 מפרה את הוראות תקנות הבזק, בכך שאין כל מסר מוקלט מושמע בתחילת ההתקשרות לשירות, המודיע למתקשר על האפשרות לנתק את השיחה לפני תחילת השירות, ללא חיוב מיוחד. 11. המשיבה 1 מבצעת גביה עבור ספקי השירות ומקבלת תמלוגים או תשלום בעבור קשרי גומלין בעד השירותים והתשלומים שאותם היא גובה, וע"כ יש לחייבה להשיב את כל הסכומים שנגבו על ידה בגין שירותי מידע בעבור המשיבות 2 ו-3, שבוצעו תוך הפרת חובה חקוקה. 12. התנהגותן של המשיבות 2 ו-3 עולה כדי הטעיה, כהגדרתה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בכך שהטעו את המתקשרים לחשוב שהם מתקשרים לחו"ל. 13. המשיבות מפרות את הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 תוך הטעיית לקוחותיהם לגבי טיב, מהות וסוג השירות, בניגוד להוראות סעיף 2(א)(1) לחוק הגנת הצרכן, בכך שהחיוג לקוד החיוג לרשת בזק בינלאומית של המשיבות 2 ו-3 נחזה להיות שיחה יוצאת לחו"ל (רומניה במקרה של המשיבה 2 ואנגליה במקרה של המשיבה 3) אך בפועל השירות (השיחה) ניתן בישראל, ע"י ספקי שירות בישראל. 14. המשיבה 1 מאפשרת למנוייה גישה לספקי השירות הנ"ל, וגובה בעבורם את התשלום בעד השימוש בשירותי המידע. חזקה עליה שהיא יודעת את טיב הפעילות ואת האופן הפסול בו מתנהלת פעילות זו, תוך הטעיה ויש להחיל עליה אחריות שווה עם המשיבות 2 ו- 3. 15. במעשיהן, מפרות המשיבות את חובת הקיום בתום לב של התחייבות הנובעת מחוזה, בניגוד להוראות סעיף 39 לחוק החוזים. התנהגותן של המשיבות עולה גם כדי עוולת התרמית כהגדרתה בסעיף 56 בפקודת הנזיקין. בנוסף, נתקיימו יסודות עוולת הרשלנות, ומשכך יש לחייב את המשיבות לשלם למבקשת ולשאר חברי הקבוצה פיצוי בגין מעשיהן. 16. המשיבות 1- 3 התעשרו על חשבון המבקשת ושאר חברי הקבוצה בגין גביית תעריף המנוגד לדין, בניגוד להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. 17. לפיכך יש לחייב את המשיבות, יחד ולחוד, להשיב לכל אחד מחברי הקבוצה כל הסכומים שנגבו מהם בגין התקשרות לשירותי מידע באמצעות קוד חיוג בינלאומי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ובתוספת פיצוי בגין נזקים לא ממונים בסך 10,000 ₪ לכל אחד. ד. עיקר טענות המשיבה 1: 1. בזק שימשה רק כסוכן גביה עבור ספק השירות. משהעלתה המבקשת השגות לגבי חוקיות חיובה בגין השיחות, ומאחר שבזק רואה עצמה כמי שאינה חלק מהסכסוך, השיבה בזק למבקשת את הסכומים הנתבעים. לפיכך, אין למבקשת עילת תביעה אישית. 2. תקנות הבזק קובעות מפורשות כי אין כל יריבות בין בזק, כמספקת שירותי טלפוניה נייחת פנים ארצית, לבין מנוי המקבל שירות אחר, מבעל רישיון מיוחד, על גבי הרשת של בזק (ראה תקנה 48 לתקנות הבזק) איןקום לטענת המבקשת כי בזק הפרה חובות חקוקות מכוח אותן התקנות. לבזק מוענקת חסינות אשר מתפרשת ומשתרעת ביחס לכל עילות התביעה האחרות המובילות לאותה הפרה הנטענת, אם לא תאמר כך ניתן יהיה לעקוף את חסינותה החוזית ע"י המרת העילה החוזית לעילה אחרת. 3. בהתאם לדין ולהסדרים הקיימים בין בזק לבין המב"ל, תפקידה של בזק במקרה של חיוג מנוי של בזק ליעד בינלאומי, הוא ניתוב השיחה למתג הבינלאומי ש מי מהמשיבות. בנוסף במקרים מסוימים, מספקת בזק שירות חיוב וגבייה למפעיל הבינלאומי ובמסגרתו מחייבת עבורו את המנוי בגין השיחות הבינלאומיות שבוצעו מקו המנוי. בזק אינה יודעת ואינה יכולה לדעת על ות מהות ההתקשרות שנותבה למב"ל. 4. גביית התשלום מהמנוי ע"י בזק נעשית בהתאם לנתונים המועברים לבזק ע"י המב"ל בלבד. לבזק אין חלק בקביעת התעריף ולתמחור דקת השיחה ליעד הבינלאומי או לתכניות ולמבצעים אותם משווק המב"ל. בגבייתה את התשלום עבור השיחות הבינלאומיות, מתבססת בזק אך על רישומי השיחה המועברים אליה ע"י המב"ל באמצעות קבצי שיחות מתומחרות. בזק אינה יודעת מהו סוג השיחה שבוצעה ליעד אליו התבצעה השיחה ומה תוכנה, ואף אינה יכולה לדעת האם השיחה נותבה בהמשך חזרה לארץ מהמתג הבינלאומי או מהיעד הבינלאומי. מכאן שאין לייחס לבזק כל פעולה של הטעיה. 5. במקרה בו פונה המנוי לבזק ומבקש שלא לשלם את החיוב בגין השיחות הבינלאומיות תוך פרק זמן מסוים, בזק אינה גובה מהמנוי את התשלום בגין שיחות אלה. בזק מדווחת על כך למב"ל וזה דואג לגביית התשלום מול המנוי ישירות. מקום בו גבתה בזק את התשלום, והמנוי פונה לבזק ומבקש לזכותו בגין החיוב לאחר שכבר שולם למב"ל, בזק מקזזת את הזיכוי מחשבונו של המב"ל. בעניננו המבקשת זוכתה ע"י בזק בגין כל הסכומים אותם היא תובעת. מכאן ברור כי בין המבקשת לבזק אין כל יריבות. 7. בהתאם לתקנות הבזק (ראה תקנות 44א-44ה), החובה להשמיע מסר מוקלט בתחילת ההתקשרות לשירות, המודיע למתקשר על האפשרות לנתק את השיחה לפני תחילת השירות, ללא חיוב מיוחד, היא חובתו של ספק השירות, ולא של בזק. 8. בזק פועלת בהתאם לדין, לרבות בהתאם לתקנות הבזק בגביית התשלום מהמנוי. לפיכך לא ניתן לייחס לה התנהלות שלא בתום לב כמו גם עשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, יש למחוק הבקשה כנגד בזק על הסף. ה. עיקר טענות המשיבה 2: 1. המבקשת צרכה את השירותים מותך מודעות מלאה לתנאים, לרבות התעריף שהיא תידרש לשלם בגינם. למבקשת ידיעה ברורה בדבר תנאי השירות אשר הובהרו לה בכל אחת מ-14 הפעמים שהתקשרה כדי לקבל את השרות המבוקש. המבקשת מושתקת ומנועה מלטעון כנגד תנאי השרות, לרבות התעריף שנגבה ממנה בגין השירותים שצרכה. 2. המבקשת קיבלה זיכוי מלא של כל הסכומים בהם חויבה ועליהם היא מלינה בבקשת הייצוג. גם משום כך, לא עומדת לה כל עילת תביעה. 3. אין כל נפקות לטענת המבקשת לפיה השיחה חוזרת לישראל. תפקידה של המשיבה 2 מתמצה בהעברת השיחה לחו"ל, במקרה זה לרומניה. החלטת המפעיל הרומני וספק השירות בקשר עם מסלול השיחה לאחר מכן, אינה קשורה למשיבה 2. 4. אספקת שירותי תוכן מכל סוג שהוא, אינה טעונה רישיון. סעיף 2 לחוק התקשורת קובע כי רישיון נדרש למתן שירותי בזק. מתן שירותי תוכן, דוגמת אלה שניתנים על ידי הספק בענייננו, אינם מהווים שירות בזק שכן אין בהם "שידור העברה או קליטה של סימנים". ממילא המשיבה 2 כלל אינה מספקת את שירותי התוכן. 5. מרישיונה של המשיבה 2 עולה בבירור כי אין מניעה שזו תספק שירותי תוכן, או כי ספקי תוכן יספקו שירותי מידע באמצעות רשתה של המשיבה 2. ראיה לכך היא העובדה כי הותר למשיבה 2, עפ"י רישויונה, לספק גישה לשירותים ארוטיים (ראה נספח ח' לרישיון). מכאן ברור כי מותר למשיבה לספק גישה לשירותי פרימיום בנושאים אחרים, כגון אסטרולוגיה. 6. אין כל רלוונטיות לתכנית המספור בהקשר לשירותים מושא בקשת הייצוג, שכן מסמכים אלה (שצורפו לבקשת הייצוג-נספח ח') לא נועדו להסדיר מתן שירותים בחו"ל, לרבות שירותי פרימיום. 7. מהטבלה שצורפה כנספח יא' לבקשת הייצוג עולה שכל שמשרד התקשורת ביקש להסדיר בעניין קידומות החיוג 1900 ו-1901 הוא שירותי פרימיום הניתנים בארץ, קידומות אלה אינן רלוונטיות למפעילים הבינלאומיים. 8. המבקשת לא הצביעה על מקור כלשהו לפיו חל איסור על המשיבה 2 לספק גישה לשירותי פרימיום באמצעות חיוג למספר בחו"ל. לפיכך הדבר מותר. מסקנה זו מתחייבת נוכח הזכות החוקתית המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: חופש העיסוק ומכוח עיקרון החוקיות לפיו אשר לא נאסר, מותר הוא (ראו בג"צ 122/54 אקסל נ' ראש העיר; בש"א 14471/01 אזואלוס נ' החברה האמריקאית הישראלית לגז בע"מ). 9. משרד התקשורת קבע כי מתן שירותי תוכן ללקוחות המתקשרים לחו"ל, באמצעות ספק אשר רוכש את המספר הנ"ל ומתקשר עם מב"ל, הינה פרקטיקה חוקית (ראו מכתב סמנכ"ל בכיר פיקוח ואכיפה במשרד התקשורת-נספח 5; מכתבו של מנהל תחום פיקוח שירות על הצרכן במשרד התקשורת-נספח 6). המשיבה 2 הסתמכה על עמדה זו בפעולותיה ואפשרה גישה לספקי תוכן בחו"ל. 10. ספק השירות קובע את התעריף שייגבה בגין השירות. על כן האפשרות להתקשר דרך מב"ל אחר לא הייתה משפיעה על תעריף השירות. 11. יש לדחות את טענת המבקשת בדבר הטעיית הצרכן. המשיבה הוציאה את השיחות בפועל לחו"ל, כמו כן מותר לה לספק את הגישה לשירותי התוכן. 12. המשיבה 2 הסתמכה על קביעת משרד התקשורת כי מתן שירותי תוכן בחיוג למספר בינלאומי, בתעריף של 9.90 ₪ לדקה היא פרקטיקה מותרת. לפיכך עומדת לה הגנה מוחלטת מפני טענות המבקשת, זאת בהתאם לסעיף 6 לפקודת הנזיקין. 13. התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות לאישורה של התובענה כייצוגית אינם מתקיימים. ו. עיקר טענות המשיבה 3 - "אקספון": 1. משיבה זו חזרה למעשה על מרבית הטענות שנטענו על ידי המשיבה 2, ואביאם בקצרה. המבקשת צרכה את שירותי הייעוץ המסופקים ע"י ספק ASKME, 56 פעמים על פני תקופה של 20 ימים. המבקשת ידעה את תנאי השירות ובפרט את מחירו, ובחרה מרצונה החופשי לצרוך אותו פעם אחר פעם. 2. המשיבה אינה מבצעת כל פעולה של ניתוב שיחות לתוך ישראל, אלא מנתבת את השיחה המבוצעת ע"י המשתמש מישראל למתגו של המפעיל הזר בחו"ל. 3. רישיונה של המשיבה מאפשר לה להעמיד פלטפורמה לשירותים של אחרים (ראו נספח יב' לבקשת האישור). נוסף לכך, רישיונה של המשיבה מסדיר את התקשרותה עם ספקי תוכן ארוטיים (ראו נספח ח' לרישיון). במקום בו ברור כי מותר לאקספון להתקשר עם ספקים המספקים שירות ארוטי שהוא חריג וקיצוני, מתחייבת המסקנה כי המשיבה יכולה להתקשר עם ספקי תוכן המספקים שירותים אחרים, שאינם ארוטיים, כפי השירותים שניתנו למבקשת. 4. שני המכתבים שהוצאו ע"י משרד התקשורת בשנת 2009 ובשנת 2010 קובעים מפורשות כי העמדת פלטפורמה תקשורתית לאספקת שירותי תוכן ע"י המפעילות הבינלאומיות אינה מהווה חריגה מהוראות רישיונן או מהוראות הדין. 5. תכנית המספור מתייחסת למספרי טלפון וקידומות בישראל בלבד. המשיבה אינה עושה שימוש במספרי פרימיום ישראליים, אלא במספרי פרימיום בבריטניה אשר ההסדרה שלהם נעשתה בחו"ל. משרד התקשורת בישראל מכיר בכך ואינו מוצא בהתנהלות זו משום פסול. 6. לא בוצעו חיובים כפולים בגין אותו פרק זמן או אותה שיחה. המשיבה הפעילה שני מתגי שיחות שלכל אחד שעון פנימי נפרד המתעד את השיחה. בשל תקלה השעונים לא היו מסונכרנים. כתוצאה מכך, שיחה שנכנסה ונותבה למתג הראשון הופיעה ברישומי המשיבה כאילו בוצעה במקביל לשיחה שנכנסה לאחר מכן ונותבה למתג השני. לאחר שהמשיבה הבחינה בתקלה זו, פעלה לכיוון השעונים. בפועל המבקשת ויתר חברי הקבוצה, חויבו בגין זמן שיחה שביצעו בדיוק, ללא כל חריגה. 7. המבקשת נהנתה מהשירות שרכשה ולא נגרם לה כל נזק. המבקשת מנועה ומושתקת להגיש תביעה זו. כמו כן, המבקשת נעדרת עילת תביעה אישית שכן קיבלה מהמשיבה 1 החזר מלא בגין כל התשלומים שנגבו ממנה עבור שירותי הייעוץ שצרכה. 8. בניגוד לטענת המבקשת, אקספון לא חרגה מתנאי רישיונה הואיל ולא סיפקה שירותי בזק פנים ארציים. אקספון מספקת את הפלטפורמה התקשורתית לניתוב לחו"ל (בריטניה) של השיחה שמצבע מי אשר משתמש בשירותי ספק ASKME. לאקספון אין כל שליטה על גלגוליה של השיחה לאחר שהיא מועברת מהמתג שלה המצוי בישראל למתגו של מפעיל התקשורת הבריטי. 9. רישיונה של אקספון כולל הוראות ברורות באשר למידע שצריך להיכלל בחשבונית שאקספון שולחת ללקוחותיה (נספח ג' 1 לרישיון). מהוראות אלה עולה כי אקספון רשאית להעמיד תשתית תקשורתית למשתמשים הצורכים שירותים שלא מאת אקספון ישירות. 10. סעיפים 1-2 לחוק התקשורת וכן סעיפים 4 ו 6.3 לרישיון אקספון מלמדים מפורשות כי לשם ביצוע פעולות בזק דרוש היתר מאת הרגולטור, אך לא לשם התקשרות אקספון עם ספקי שירותי תוכן, עניין העומד במוקד ההליך כאן. עמדת הרגולטור תומכת בפרשנותה של אקספון ומקימה לה הגנה מכוח סעיף 6 לפקודת הנזיקין (ראו נספח ה' לתצהיר התומך בתשובת המשיבה 3- תשובת משרד התקשורת לפניית לקוח של אקספון שטען כי נגבה ממנו סכום בסך 9.90 ₪ לדקה עבור ייעוץ טלפוני, שלא כדין). 11. עמדת הרגולטור עולה גם ממכתב נוסף שהוציא משרד התקשורת בו הודגש כי העמדת פלטפורמה תקשורתית להספקת שירותי תוכן ע"י המפעילות הבינלאומיות אינה מהווה חריגה מהוראות הרישיון, וכי אין כל פגם בפרקטיקה לפיה הגישה למספר הפרימיום הזר אפשרית רק באמצעות המפעיל הבינלאומי עימו קשור ספק התוכן בהסכם (ראו נספח ו' לתצהיר התומך בתשובת המשיבה 3). 12. הקצאת הקידומות, כפי שהיא מופיעה בתכנית המספור, מתייחסת למספרי טלפון וקידומות בתוך ישראל בלבד. המפעילים הבינלאומיים אינם מנתבים שיחות בישראל ולכן לא היה צורך להקצות קידומת למספרי פרימיום בישראל. 13. יש לדחות את טענת המבקשת לחיוב במחיר מופרז. המבקשת בחרה מרצונה החופשי לרכוש את השירות, פעם אחר פעם, והייתה מודעת לעלותו. נוסף לכך, לא נקבע ברישיונה של אקספון או בכל הוראה חוקית אחרת מהו מחיר סביר לשירות העומד במוקד ההליך כאן. גם עמדת הרגולטור (נספח ה' לתצהיר התומך בתשובת אקספון) מלמדת על כך שהרגולטור מודע לתעריף הנגבה בגין השירות ואינו מבקרו. יש לדחות את טענת ההטעיה לגופה. אין כל פער בין המצג ובין המציאות. השיחה המוצגת ככזו המנותבת לחו"ל אכן נותבה לחו"ל. נוסף לכך, אין לעצם הידיעה על המיקום אליו מנותבת השיחה כדי להשפיע, כהוא זה, על התנהגותו של הצרכן ובמקרה זה על המבקשת. הפרטים המהותיים לגבי העסקה, מחיר העסקה וטיבה נמסרו למבקשת לפני ביצוע החיוג. היא אף הצהירה כי ידעה שהיא מתקשרת לקידומת חיוג בינלאומית. לפיכך אין ממש בטענתה להטעיה. 14. יש לדחות את טענות המבקשת בדבר עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה, רשלנות, תרמית, הפרת חובת הקיום בתום לב, נזק ללא ממוני ועוד (ראו פירוט נרחב בעמ' 36- 45 לתגובת המשיבה 3; ראו גם נימוקי המשיבה 2 לדחיית טענות אלה, לעיל). ז. תשובת המבקשת לתגובות המשיבות לבקשת האישור: 1. בניגוד לטענות המשיבה 3 (סעיף 199- 207 לתגובתה), המבקשת הוטעתה להאמין כי מדובר בשיחה שיוצאת לחו"ל, אך בפועל התקיימה בישראל. בכך יש משום הטעיה אסורה באשר לטיב, מהות וסוג של נכס או שירות, יעד השיחה ומקום מתן השירות, תוך הטעיה מכוונת ובניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, לרבות ובייחוד סעיף 2(ג) הקובע כי הוראות סעיף זה יחולו גם על פרסומת. 2. העובדה ששיחות ארוטיות הותרו במפורש מלמדת על היתר מיוחד, הכפוף להגבלות שבנספח ח' לרישיון המשיבות, והיתר זה שניתן למשיבות 2 ו-3 מוגבל אך ורק לשיחות ארוטיות ואין בו כדי להתיר מכללא שיחות פרימיום, להן נדרש היתר מפורש ומיוחד ברישיון הכללי של המשיבות 2 ו-3 (ראו לדוגמה היתר מפורש למתן שירותי פרימיום בנספח א' לרישיון הכללי של בזק; כן נספח ב' לרישיון כללי ייחודי ל-012 טלקום). 3. אין בסיס לטענת המשיבה 3 לפיה "הכל מותר פרט למה שנאסר במפורש", שהרי הוראות סעיף 90 לרישיונה מטילות איסור מפורש לתת שירות בזק, לקיים או להפעיל מערכת בזק בינלאומית, בניגוד להיתר מפורש ברישיון, בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, לרבות איסור על מתן שירותי פרימיום בחיוג לקוד בינלאומי. 4. בניגוד לטענות המשיבות 2 ו-3 בתגובתן, הרי שתכנית המספור אינה חלה רק על שיחות פנים ארציות, שכן בה הוקצתה גם קידומת החיוג הבינלאומית 012 ו-018. 5. בבר"ע 1278/07 בזק בינלאומי בע"מ נ' מדינת ישראל, נקבע כי ניתוב השיחה חזרה לישראל היא הפרה של הוראות הדין , כן נקבע כי השימוש שנעשה בקוד החיוג הבינלאומי 014 לצורך שיחות ארוטיות מהווה הפרה של הוראות הדין. נקבע עוד כי מתן אפשרות גישה לשיחות הנ"ל רק באמצעות קידומת 014, מקיימת את תכונת הבלעדיות. קביעות דומות נקבעו בעת"מ 1527/07 אינטרנט גולד קווי זהב בע"מ נ' מדינת ישראל,. 6. דו"ח ועדת גרונאו אשר בחן את מערכת היחסים בין בזק לבין מנוייה בכל הנוגע לאופי ההתקשרות והתשלום בעד קישורי גומלין, בשיחה בין בזק למפעילי תקשורת אחרים, סותר את טענת בזק בדבר העדר יחסים חוזיים בינה ובין המבקשת. כפי שעולה מהדו"ח, בזק "מפוצה" על חובות אבודים ששילמה למפעילים האחרים במקום לקוחותיה שלא הצליחה לגבות מהם, על דרך ייקור התעריפים שהיא רשאית לגבות מכלל לקוחותיה. 7. יש להבחין בין המונח "אדם" שלגביו חלה תקנה 48 לתקנות הבזק, ובין המונח "מנוי", שלגביו לא חלה התקנה האמורה. (ראו סעיף 1 לתקנות הבזק-הגדרת "מנוי"). תקנות הבזק מגדירות יחסים מיוחדים ורחבי היקף הכוללים זכויות וחובות הדדיות בין המנוי ובין בזק, מה שאין כן בין אדם אחר ובין בזק. 8. בזק נהגה בחוסר תום לב ובניגוד לתקנה 44 ו(ד) לתקנות הבזק, הואיל ורק לאחר שהוגשה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, השיבה למבקשת את הסכום שנגבה ממנה עבור שיחות הפרימיום. 9. יש לדחות את טענת המשיבה 2 כי הוראות הדין בדבר תכנית המספור והוראות המינהל של משרד התקשורת אינן חלות עליה. ברישיון הכללי של המשיבה 2 (נספח ז' לרישיון) נקבע כי הוראות חוק התקשורת והתקנות שהותקנו על פיו, לרבות הוראות המינהל חלות ותקפות לגבי המשיבות. 10. אין יסוד לטענת החסינות של בזק או המשיבות 2 ו-3 עפ"י סעיף 6 לפקודת הנזיקין, שכן אלה לא נהגו עפ"י הוראות הדין כאמור. 11. המכתבים שצירפו המשיבות 2 ו-3 לתגובותיהן לבקשת האישור (נספחים ה' ו- ו'; 5 ו-6) אינם רלוונטיים להליך זה היות ולא ברורה מהות ההתקשרות המדוברת בהם. נוסף לכך, אין מדובר בתשובת הרגולטור אלא באורגן שעובד במשרד התקשורת ומשכך אין כל תוקף לאמור במכתבים אלה ויש להתעלם מהם. 12. משהמשיבות 2 ו-3 מודות בתגובותיהן (סעיף 35 לתגובת המשיבה 2, סעיפים 1- 17 לתגובת המשיבה 3) כי הן עצמן רכשו קווי פרימיום בחו"ל ולאחר מכן ערכו הסכם עם ספקיות השירות בישראל למתן שירות פרימיום, מוכח כי הייתה להן ידיעה מלאה וכוונה ברורה למתן שיחות הפרימיום בישראל, הכל בניגוד לחוק, לתכנית המספור, להוראות המנהל ובניגוד לתנאי רישיונן. 13. המשיבות 2 ו-3 מפרות את החוק הבינלאומי וארגונים בינלאומיים בהם חברה מדינת ישראל (ארגון ITU). בהוראות ה-ITU נקבעו כללים בדבר הסדרת השימוש בשיחות פרימיום בינלאומיות. עפ"י הכללים לא ניתן להחזיר את שיחת הפרימיום המחויגת ליעד הנמצא בחו"ל, בחזרה למדינת המוצא, כפי שנעשה ע"י המשיבות 2 ו-3 או מי מטעמן. ח. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי עיין היטב בטענות הצדדים על מכלול מצורפיהם, שהשתרעו על פני מאות עמודים כל אחד וביחד אלפי עמודים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לאישור התובענה כייצוגית להדחות, בהתאם לתקנה 2(ה) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע - 2010, מן הנימוקים שלהלן. הטענות שמעלה המבקשת בבקשה האישור, ואשר לטעמי צריכות הכרעה הן כדלקמן: האם למבקשת עילת תביעה אישית כנגד המשיבה 1? האם פעלו המשיבות 2 ו- 3 בהתאם לתנאי הרישיון? האם המשיבות 2 ו- 3 הטעו את המבקשת ויתר חברי הקבוצה לחשוב כי השיחה מתקיימת בחו"ל בעוד שהשיחה התקיימה בפועל בישראל? האם התעריף שנגבה מהמבקשת ויתר חברי הקבוצה עבור השיחות שביצעו, הוא תעריף מופרז, שלא כדין, והאם יש באופן הספקת השירות משום פגיעה בתחרות? להלן אדון בשאלת אלה כסדרן. 1. האם למבקשת עילת תביעה אישית כנגד המשיבה 1? הצדדים אינם חלוקים על כך שהמשיבה 1 מבקשת כל הסכומים שחויבה בהם עבור השיחות שביצעה באמצעות רשת התקשורת של המשיבות 2 ו- 3 (ראו מכתבה של בזק אל המבקשת מיום 29.3.12, לפיו זוכתה בסכומים בהם חוייבה). מכאן, ברור כי למבקשת אין כל עילת תביעה אישית כנגד המשיבה 1, אשר אינה חלק מהמחלוקת שבין המבקשת ובין המשיבות 2 ו- 3. המשיבה 1 אינה דורשת מהמבקשת לשלם לה סכום כלשהו בגין השירותים בהם השתמשה, ואף זיכתה את המבקשת בסכומים שנגבו ממנה לאחר שזו טענה בפניה כי החיוב אינו כדין. מכאן אנו למדים, כי בין המבקשת ובין המשיבה 1 אין כל יריבות. גם נספח 1 לבקשת המשיבה 2 לצירוף ראיה, מחזק את המסקנה כי אין בין בזק למבקשת יריבות כלשהי. נספח זה מלמד על כך שהמשיבה 2 זיכתה את בזק בגין החיובים שחויבה המבקשת, מיד לאחר שבזק זיכתה את המבקשת בגין הסכומים בהם חוייבה, לאור טענותיה כי סכומים אלה נגבו ממנה שלא כדין. העובדה כי בזק לא בחנה את נכונות טענות המבקשת בדבר חיובים שבוצעו על ידי המשיבות 2 ו- 3, אלא זיכתה אותה מיד עם התנגדותה לאותו חיוב, מחזקת את המסקנה כי בזק אינה חלק מהמחלוקת שבין המבקשת, ובין המשיבות 2 ו- 3. לאור כלל האמור מעלה, דין הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נגד המשיבה 1 להידחות על הסף, בשל היעדר יריבות בינה ובין המבקשת. בבחינת למעלה מן הצריך, יצויין כי גם תקנה 48 לתקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה), תשמ"ה - 1985 (להלן: "תקנות הבזק") מלמדת על כך שאין למבקשת עילת תביעה אישית נגד המשיבה 1. תקנה זו קובעת כך: "מקבל אדם שירות בזק מבעל רשיון מיוחד הנותן את השירות באמצעות רשת החברה, [החברה היא בזק על פי תקנה 1 לתקנות הבזק-ההוספה שלי-נ"מ] אין בקבלת השירות כאמור כדי יצירת יחסים חוזיים בין האדם האמור ובין החברה". תקנה זו מחזקת את המסקנה לפיה אין יריבות כלשהי בין המבקשת ובין בזק, שכן המבקשת קיבלה את השירותים שבמחלוקת מאת המשיבות 2 ו- 3. יודגש עוד כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשת כי יש להבחין בין הגדרת "אדם" שלגביו חלה תקנה 48 הנ"ל ובין הגדרת "מנוי" אשר לגביו לא חלה התקנה. לטעמי, התקנה חלה לגבי כל אדם, לרבות מנוי בזק. חיזוק לקביעה זו נמצא בתקנה 44ו(ד) לתקנות הבזק אשר קובעת כך: "חלה על בזק החובה להחזיר למנוי, לפי דרישתו, ותוך 14 ימי עבודה מיום קבלת הדרישה, את הסכום שגבתה דרך הוראת הקבע שלו, בעד חיוב מיוחד או כל חלק ממנו". מכאן ברור כי תקנה 48 לתקנות הבזק, אשר דנה בהיעדר יחסים חוזיים בין בזק ל"אדם" בכל הנוגע לשירות שמתקבל מבעל רישיון מיוחד, חלה גם על מנוי בזק. נוסף לכך, מצאתי לדחות את טענת המבקשת כי בזק נהגה שלא בתום לב ובניגוד לתקנה 44ו(ד) לתקנות הבזק בכך שלא השיבה את הכספים שגבתה תוך 14 ימים מדרישת המבקשת והשיבה רק לאחר שהוגשה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. הסברה של בזק בתגובתה לעניין זה סבירה ומנומקת ויש בה כדי להניח את הדעת. בזק השיבה את הכסף מיד עם קבלת הדרישה שנתבררה לה עם הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בבדיקה שערכה נמצא כי המבקשת שלחה מכתב לבזק, לפני הגשת הבקשה לאישור התובענה כיצוגית, מכתב זה כנראה אבד ולא טופל כראוי ועל כן מיד שנסתברה הטעות הוחזר הכסף. מכאן, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נגד המשיבה 1 נדחית על הסף. 2. האם פעלו המשיבות 2 ו-3 בהתאם לתנאי הרישיון? עיון מעמיק ברישיונן של המשיבות 2 ו-3 מלמד כי הן רשאיות להעמיד פלטפורמה תקשורתית לאספקת שירותים שונים על ידי ספקי שירות למיניהם. סעיף ד(1) בנספח ג'1 לרישיונה של המשיבה 2 וסעיף 9(ד)(1) בנספח ג'1 לרישיונה של המשיבה 3, מלמדים באופן שאינו משתמע לשני פנים על כך שהמשיבות 2 ו-3 פעלו בהתאם לרישיונן עת אפשרו למבקשת לבצע שיחות בינלאומיות באמצעותן למספרי טלפון בחו"ל שהוגדרו כמספרי פרימיום לאספקת שירותי תוכן. הסעיפים האמורים ברישיונן מפרטים את אשר צריך להיכלל בחשבון שישלח למשתמש בשירות, כך: "ב'פירוט החשבון' יוצג כל שירות אשר סופק למנוי במהלך תקופת החשבון, בשורה נפרדת, תוך פירוט: שם השירות; שם השירות יזהה באופן ברור ומדויק, ככל שניתן, את השירות שסופק למנוי; לעניין שירות אשר סופק למנוי שלא על ידי בעל הרישיון, יציג בעל הרישיון את פרטי ספק השירות, לרבות שמו ומספר הטלפון באמצעותו ניתן ליצור עימו קשר...". מהאמור ברור כי המשיבות 2 ו- 3 רשאיות להעמיד פלטפורמה תקשורתית לאספקת שירותים מסוגים שונים ע"י ספקי שירות, ועליהן לפרט בחשבונית שנשלחת ללקוח את פרטי ספק השירות, כדי שניתן יהיה ליצור עימו קשר. בחשבונית לדוגמה אשר צורפה כנספח ד' לתשובת המשיבה 3, הופיעו פרטי ספק השירות המעניק את שירותי התוכן לצרכן. הווה אומר כי המשיבה 3 פועלת בהתאם לתנאי רישיונה. ראוי להבהיר, כי העובדה שרישיונן של המשיבות 2 ו-3 מסדיר את התקשרותן עם ספקי תוכן ארוטיים (נספח ח' לרישיון), אין בה כדי ללמד על כך כי שלמשיבות אסור להתקשר עם ספקי שירות אחרים שאינם מספקים שירות ארוטי. נראה כי אישור מפורש המתיר אספקת שירותים ארוטיים, נובע מן העובדה כי שירותים אלה מעוררים מחלוקת בתוך החברה הישראלית שכן מטבע הדברים יש מי שיתנגדו לשירותים מסוג זה. עוד יודגש כי הטעם בגינו הוסף נספח ח' לרישיון המשיבות ומב"לים אחרים, הוא התופעה המתעצמת של שימוש קטינים בשירותים ארוטיים. לפיכך אין בהוספת נספח זה לרישיון אשר מסדיר אופן מתן שירותים ארוטיים ע"י המשיבות כדי ללמד על כך שאלה צריכות היתר מפורש ליתן שירות מכל סוג שהוא. יפים לכאן הדברים שנאמרו בעניין זה מפי כב' השופטת שרה דותן בבר"ע(ת"א) 1278/07 בזק בינלאומי בע"מ פ"ת נ' מ"י-משרד התקשורת (לא פורסם, 15.10.07) (להלן: "פרשת בזק"): "...ההוראות נשוא דיוננו סומנו כתנאי שירות לנוכח התופעה המתעצמת של שימוש קטינים בשירותים ארוטיים. על מנת למנוע תופעה זו, נכנסו לתוקפן ביום 15.07.04, הגבלות שהוטלו על חברות סלולריות במתן שירותים ארוטיים... לאחר חסימת הגישה של קטינים לשרותים ארוטיים מ"בזק" וממפעילים סלולריים, התקבלו במשרד [משרד התקשורת- ההוספה אינה במקור] תלונות על קיום גישה חופשית של קטינים לשירותים ארוטיים הניתנים בחו"ל. לפיכך שקל המשרד להקצות את הקידומת 1919 על פי הכללים הנהוגים במערכות הסלולריות גם לשימוש באמצעות מפעילים בינלאומיים. בתאריך 24.02.05 תיקן משרד התקשורת את רישיונות המפעילים הבין-לאומיים באופן שנוסף להם נספח שעניינו שירות ארוטי. במסגרת הנספח הארוטי נקבעו כליים בדבר הגישה לשירותים בעלי תכנים ארוטיים, הניתנים באמצעות מערכת בזק בין-לאומית, אך ורק באמצעות קוד 1919, כפי שהיה נהוג ביחס לשיחות פנים ארציות וטלפונים סלולריים". לטעמי, אין צורך לקבוע ברישיון המשיבות באופן מפורש כי הן רשאיות להתקשר עם ספקי שירות לשם מתן שירותי תוכן מסוגים שונים תוך פירוט כל שירות ושירות, די בכך שהרישיון מתיר להן להעמיד פלטפורמה תקשורתית לאספקת שירותים ע"י ספקי שירות שונים. עוד אומר כאן, כי אין להסיק מסעיף 90 לרישיון המשיבות כי הן אינן רשאיות ליתן שירותי פרימיום כטענת המבקשת. סעיף זה אינו אוסר על מתן שירותי פרימיום על ידי מי מהמשיבות ולא מצאתי כי נדרש היתר מיוחד למתן שרות זה, כפי שנדרש ביחס לשירותים אחרים אותן מספקות המשיבות. כאן המקום להדגיש כי גם עמדת משרד התקשורת תומכת במסקנה לפיה המשיבות 2 ו-3 פעלו בהתאם לתנאי רישיונן, עת אפשרו גישה למספרי פרימיום בינלאומיים. כך נאמר במכתבו של סמנכ"ל בכיר פיקוח ואכיפה במשרד התקשורת מיום 3.3.09, בתגובה לפנייה בדבר התנהלות חברת 013 נטוויז'ן וחברת 018 אקספון במתן גישה למספרי פרימיום בחו"ל: "1. בבדיקה מעמיקה שביצענו בעקבות החשדות שהעליתם בפנייתכם שבסמך, נמצא כי השימוש במספרי טלפון שפורסמו ע"י חברת 013 נטוויז'ן וחברת אקספון 018 ללקוחות המתקשרים לחידוני הטלוויזיה, אינו מנוגד לרישיונם. 2. המב"לים הנ"ל, מאפשרים גישה למספרי פרימיום בינ"ל, מספרים אלה מסווגים ע"י הרגולטור בחו"ל כמספרי פרימיום שהגישה אליהם הינה אך ורק מחו"ל, ובדר"כ ממדינה מסויימת בלבד שלה נועד שירות הפרימיום". (נספח 5 לתשובת המשיבה 2 ונספח ו' לתשובת המשיבה 3). מדברים אלה ברור כי משרד התקשורת אשר העניק למשיבות את רישיון וקבע את תנאיו, סבור כי המשיבות פועלות על פי רישיונן כאשר הן מאפשרות גישה למספרי פרימיום בחו"ל, ואין צורך לפרט ברישיון כל שירות ושירות שהן רשאיות לאפשר גישה אליו. אילו היה הרישיון מפרט את אותם שירותים שהמשיבות אינן רשאיות לאפשר אליהם גישה, היה ברור יותר שכל האחרים מותרים. אולם גם עתה שעה שהרישיון מפרט את האסור ברור שכל שלא נאסר מותר. אשר להפניית המבקשת, בסעיף 44 לבקשת האישור, למסמך מדיניות שנחתם ע"י שר התקשורת ביום 16.2.02, בו הוסדר אופן פעילותם של ספקי שירותי מידע ושירותי מסחר שונים בתחום הטלפוניים הסלולריים (נספח ה' לבקשת הייצוג), אומר כי אין במסמך זה כדי לשנות מן המסקנה שהמשיבות 2 ו-3 פעלו בהתאם לרישיונן. מסמך זה מסדיר את השימוש במערכות רט"ן (רדיו טלפון נייד) לרכישת מוצרים ושירותים, וחל על תקשורת סלולרית ואינו חל על המפעילים הבינלאומיים ואינו מסדיר את אופן פעילותם. טיוטת המדיניות להסדרת השימוש ברשת בזק ציבורית למתן שירותי מידע ובידור ורכישת מוצרים ושירותים (שירות מסחר טלפוני) מיום 25.2.03, אשר צורפה לבקשת האישור (נספח ו'), מלמדת באופן שאינו משתמע לשני פנים כי היא מכוונת לחול על חברת בזק, מפ"א ובעלי רישיון רט"ן (ראו סעיף 2.3 לטיוטת המדיניות). מכאן ברור, כי מסמך זה אינו חל על המפעילים הבינלאומיים, בהם המשיבות 2 ו-3, על כן אין מקום להקיש מטיוטה זו למחלוקת שבכאן. עוד מפנה המבקשת בבקשת האישור לתכנית מספור לשירותי טלפוניה, שירותים נלווים ושירותי ערך מוסף בישראל (נספח ח' לבקשת האישור) וטוענת כי עפ"י תכנית זו, אין הרשאה כלל ליתן שירות פרימיום בתשלום שאינו נמןך (ה"ש 13 לתכנית המספור), וכי המשיבות פועלות בניגוד לתכנית האמורה. טענה זו אין בה ממש. בפרק המבוא לתכנית זו נקבע מפורשות כך: "א. מאגר מספרי הטלפון הינו משאב לאומי מוגבל... ב. מספור שירותי הטלפוניה ושירותי הערך המוסף בישראל יהיה בהתאם לתוכנית זו". עפ"י תכנית המספור מוקצים טווחי מספור עבור שירותי טלפוניה ארציים הניתנים בישראל. לפיכך, תכנית זו אינה חלה על המפעילים הבינלאומיים. יודגש כי אף בטבלה שצורפה לתכנית המספור, שירותי הפרימיום, הן בתשלום נמוך והן בתשלום שאינו נמוך, מוגדרים כשירות מסוג "ארצי". לפיכך, ברור כי תכנית המספור אינה חלה על שירותי פרימיום הניתנים ע"י ספקי שירות בחו"ל, כפי בענייננו. גם סעיף 2.3.1 לתכנית המספור מלמד על כי תכנית זו אינה חלה על שירותי פרימיום הינתנים על ידי ספקי שירות בחו"ל, וכך קובע הסעיף: "טווחי מספרי טלפון באזורי חיוג לשירות (ראה סעיף 2.1.2 ג(1) לעיל) יוקצו לבעל רשיון כללי ששירותיו ניתנים בתחומי מדינת ישראל ואשר המנהל אישר לו לספק את השירות המסוים...". האמור מלמד על כך שתכנית המספור אינה חלה על השירותים שניתנים ע"י ספקי שירות בחו"ל, אלא בישראל בלבד. משכך תכנית זו אינה חלה על המשיבות 2 ו-3 ובוודאי שאין בה כדי ללמד כי הן פועלות בניגוד לתנאי הרישיון. המסמך אשר צורף כנספח ט' לבקשת האישור שעניינו פתיחת קידומת חיוג 1900 עבור מתן שירותי פרימיום בתשלום נמוך, מחזק את המסקנה כי ההוראות ביחס למתן שירותי הפרימיום בתכנית המספור רלוונטיות למפעילים פנים ארציים ולא למב"לים. במסמך זה הודגש מפורשות כי משרד התקשורת "מייעד בזאת קידומת חיוג וטווחי מספור בתבנית ANXXXX-1900 לשימושם של בעלי הרשיונות הכלליים הפנים ארציים עבור מתן שירותי פרימיום בתשלום נמוך... חברת 'בזק' תתאם את הפעלת השירות והסדרי קישור הגומלין על כל בעלי רשיונות מפ"א ורט"ן... מפ"א או בעל רשיון רט"ן המעוניין במתן שירותי פרימיום בתשלום נמוך יפנה למשרד לשם הקצאת טווח מספור בתבנית האמורה". מכאן אנו למדים כי תכנית המספור אינה רלוונטית לשירותי פרימיום בחו"ל, ומשכך אינה חלה על המשיבות 2 ו-3 ככל שהדבר מתייחס לניתוב שיחות לשירותי פרימיום בחו"ל. גם נספח י' לבקשת האישור עליו סומכת המבקשת טענתה כי המשיבות פועלות בניגוד לרישיונן, אינו רלוונטי לענייננו. נספח זה מתייחס לשירותי תקשורת פנים ארציים ורט"ן, ואינו חל המפעילים הבינלאומיים (ראו סעיפים 3- 4 לנספח י'). כפי שטענו המשיבות בתשובתן לבקשת האישור, המבקשת לא הצביעה על מקור כלשהו האוסר על מתן גישה לשירותי פרימיום בחו"ל. יפים בהקשר זה הדברים שנאמרו בת"א (ת"א) 421/97 א.י.ק.ס. תקשורת בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ (לא פורסם, 27.04.03): "הנתבעת לא השכילה להפנות להוראת חוק שתאסור על שיווק שיחות באופן שנעשה על-ידי התובעת. בכגון דא, ניתן לומר כי כל מה שלא נאסר על-ידי המחוקק, מותר הוא, (השווה החלטת כב' השופט א' שלו בעניין בת.א. 559/96 קשת שירותי מידע בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (טרם פורסם) ולתובעת חופש לעסוק בשיווק שיחות בינלאומיות". מתוך כלל המפורט לעיל, באתי לכלל מסקנה כי המשיבות 2 ו-3, היו רשאיות לספק גישה לשירותי פרימיום באמצעות חיוג למספרים בחו"ל, ולא חרגו מתנאי הרישיון. 3. האם המשיבות 2 ו-3 הטעו את המבקשת ויתר חברי הקבוצה לחשוב כי השיחה מתקיימת בחו"ל בעוד שהשיחה התקיימה בפועל בישראל? לטעמי התשובה לשאלה זו היא בשלילה, כפי שיפורט להלן. המבקשת טוענת במסגרת בקשת האישור כי המשיבות מטעות את המתקשרים "לחשוב שהם מתקשרים לחו"ל, מה גם שהשיחה מבוצעת בישראל" (סעיפים 131 לבקשת האישור). לטענתה, התנהגות המשיבות עולה כדי הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן ולפי חוק החוזים. דין טענה זו להדחות. סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") קובע כך: "2.  (א)לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת - העלול להטעות צרכן, בכל ענין מהותי בעסקה...". כאן המקום להדגיש, כי אין אני נדרשת להכריע בענייננו בשאלה האם לעניין העילה הנטענת, יש צורך לקבוע הטעיה או די בכך שהדבר עלול להטעות, שכן, בעניננו לא נמצאה ראיה לכאורית על מצגים מטעים לעניין העברת השיחות לחו"ל . ברע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1) 600, עמדה השופטת ט' שטרסברג-כהן על מהותה של עילת ההטעיה ועל ההבדלים בין הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן לבין הטעיה לפי חוק החוזים, ואמרה שם: "הטעיה היא הצהרה כוזבת. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; השנייה, הטעיה במחדל, קרי: אי-גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם (ראו: ג' שלו דיני חוזים [9], בעמ' 225; ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך ב) [10], בעמ' 787). ודוק: אין דין עילת ההטעיה לפי דיני החוזים כדינו של איסור ההטעיה על-פי חוק הגנת הצרכן. בעוד שבדיני החוזים על-מנת שתתגבש עילת ההטעיה נדרש כי הצד הטוען להטעיה אכן טעה ובשל טעותו זו התקשר בחוזה (ראו סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), הרי שהאיסור מכוח חוק הגנת הצרכן רחב יותר והוא חל על כל "דבר... העלול להטעות צרכן" (ההדגשה שלי - ט' ש' כ') גם אם הלה לא הוטעה בפועל (ראו: סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן וכן ע"א 1304/91 טפחות - בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט [1], בעמ' 326)" (שם, בעמ' 607). בענייננו, טוענת המבקשת כי המשיבות 2 ו-3 מפרות את הוראות חוק הגנת הצרכן תוך הטעיית לקוחותיהם לגבי טיב, מהות וסוג השירות (בניגוד להוראות סעיף 2(א)(1) לחוק הגנת הצרכן), בכך שהחיוג לקוד החיוג לרשת בינלאומית של המשיבות 2 ו-3 נחזה להיות שיחה יוצאת לחו"ל, אך בפועל השירות ניתן בישראל. טענה זו אין בה ממש. המבקשת התקשרה לשני מספרים, בקוד חיוג בינלאומי של המשיבה 2, האחד הופיע באתר האינטרנט מיסטיקנים והשני באתר האינטרנט מגדת. בעת ההתקשרות למספר הטלפון שהופיע באתר מיסטיקנים, הושמע למבקשת המסר המוקלט הבא: "שלום וברוכים הבאים לשירות מיסטיקנים און-ליין. במיסטיקנים און-ליין תקבלו ייעוץ ממיטב המיסטיקנים בישראל לקבלת הכוונה ותשובות לשאלות הבוערות לכם. עלות השירות היא תשעה שקלים ותשעים אגורות בלבד לדקה. השירות מוגבל לגילאי שמונה עשרה ומעלה. החיוב עבור השירות מתבצע מקו הטלפון ממנו התקשרתם, אין צורך בכרטיס אשראי או כל פרט מזהה אחר .... לאישור תנאי השירות ומעבר למיסטיקנים המומחים הקישו 1". גם כאשר המבקשת התקשרה למספר הטלפון שהופיע באתר מגדת הושמע המסר המוקלט הבא: "שלום וברוכים הבאים לקו המיסטיקנים. בקו המיסטיקנים תקבלו ייעוץ ממיטב המיסטיקנים בישראל לקבלת הכוונה ותשובות לשאלות הבוערות לכם. עלות השירות היא תשעה שקלים ותשעים אגורות בלבד לדקה. השירות מוגבל לגילאי שמונה עשרה ומעלה. החיוב עבור השירות מתבצע מקו הטלפון ממנו התקשרתם, אין צורך בכרטיס אשראי או כל פרט מזהה אחר .... לאישור תנאי השירות ומעבר למיסטיקנים המומחים הקישו 1". גם כאשר התקשרה המבקשת למספרים באמצעות קוד החיוג הבינלאומי של המשיבה 3, הושמע מסר מוקלט דומה לזה שלעיל. המסר המוקלט המובא מעלה מלמד ברורות על כך שהמבקשת הייתה מודעת לתנאי השירות, לטיבו, למהותו ולסוג השירות שניתן לה, אחרת לא הייתה מתקשרת פעמים כה רבות (כ-14 פעמים באמצעות קוד החיוג הבינלאומי של המשיבה 2 וכ- 56 פעמים באמצעות קוד החיוג הבינלאומי של המשיבה 3) ואישרה את תנאי השירות פעם אחר פעם, כדי לקבל את הייעוץ המבוקש על ידה. ברור לכל כי המבקשת הייתה מודעת לטיב, למהות ולסוג השירות הואיל ובמסר המוקלט נאמר "ברחל בתך הקטנה" כי הייעוץ ניתן ע"י מיסטיקנים בישראל- "תקבלו ייעוץ ממיטב המיסטיקנים בישראל", כך שהמבקשת אינה יכולה לטעון עתה כי לא ידעה שהשירות ניתן ע"י מומחים בישראל, או כי סברה כי הייעוץ ניתן ע"י מומחים מחו"ל. נוסף לכך, צוין במסר המוקלט גובה עלות השירות באופן ברור וחד משמעי- " עלות השירות היא תשעה שקלים ותשעים אגורות בלבד לדקה". כמו כן נדרשה המבקשת בהאזנתה למסר המוקלט לאשר את תנאי השירות על מנת לקבל את הייעוץ המבוקש. המבקשת אישרה את תנאי השירות פעם אחר פעם, ללא הסתייגות כלשהי. לפיכך, לא מצאתי כי המשיבות 2 ו-3 הפרו את ההוראות הקבועות בסעיף 2(א)(1) לחוק הגנת הצרכן או כי הטעו את המבקשת בדרך כלשהי בהתנהגותן, משכך, טענות המבקשת לפי סעיף זה נדחות. המשיבות גם לא הפרו את סעיף 44ה(ב) לתקנות הבזק כפי טענת המבקשת. כאשר התקשרה המבקשת לשרות המבוקש, הושמע המסר המוקלט שהובא מעלה ובו צויין כי על המבקשת לאשר את תנאי השרות כדי לקבל את השרות המבוקש. המבקשת היא זאת שביכולתה להחליט אם לאשר את תנאי השרות ולקבל את השרות המבוקש או לנתק את השיחה מבלי שתחוייב עבורה. משכך ניתנה למבקשת שהות כיצד לפעול ובכך לא הופרו הוראות תקנה 44ה(ב) לתקנות הבזק מטעם מי מהמשיבות. כאן המקום להדגיש, כי אין להחיל את סעיף 2(ג) לחוק הגנת הצרכן, בעניין הנדון, הואיל ולא היתה כל הטעיה בפרסום כפי שמופיע באתרי האינטרנט בהם מפורסמים השירותים שניתנו למבקשת. בפרסומים אלה כמו במסר המוקלט שהושמע למבקשת בכל שיחה שביצעה לשירותים המבוקשים, צויין מפורשות תנאי השרות, סוגו, על ידי מי ניתן ובאיזה עלות. השיחות אכן נותבו לחו"ל (רומניה ואנגליה), כפי שצויין באתרים האמורים. לפיכך אין כל הטעיה בפרסומת אותה ניתן לייחס למשיבות. יודגש כי השיחות נותבו בפועל ע"י המשיבות 2 ו-3 למתגי ספקי השירות בחו"ל (רומניה ואנגליה), על כן גם מטעם זה אין ממש בטענת ההטעיה שמעלה המבקשת. מכלל האמור מעלה, באתי למסקנה, כי לא הוכח במידה המספקת לכאורה כי נתקיימה הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, כדי שיהיה בכך בסיס לאישור הבקשה להגשת תובענה ייצוגית. לאור קביעה זו, לפיה אין בידי המבקשת ראיה לכאורית על מצגים מטעים מטעם המשיבות 2 ו- 3 באשר לתנאי השירות והעברת השיחות לחו"ל, די בכך כדי לדחות גם את טענת המבקשת להטעייתה לפי סעיף 15 לחוק החוזים, שכן איסור הטעיה לפי חוק החוזים צר יותר מאיסור הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן. נסביר כי על-מנת שתתגבש עילת ההטעיה לפי חוק החוזים, נדרש כי הצד הטוען להטעיה אכן טעה ובשל טעותו זו התקשר בחוזה, בעוד שלפי חוק הגנת הצרכן אין צורך להוכיח כי הצרכן הוטעה בפועל. מאחר שקבעתי כי המשיבות 2 ו- 3 לא גרמו להטעיית הצרכן על פי חוק הגנת הצרכן, הואיל והמבקשת כלל לא הוטעתה, ברור כי די בכך כדי לדחות את טענת המבקשת להטעיה לפי חוק החוזים. ולמעלה מן הצריך, ראיתי להדגיש כי אין ממש בטענת המבקשת להטעייתה לפי סעיף 15 לחוק החוזים שכן לא הוכחה הטעיה מצד המשיבות, מאותם טעמים שפורטו ביחס לטענת ההטעיה לפי חוק הגנת הצרכן. כאמור, השיחות נותבו לחו"ל בפועל ע"י המשיבות ומשכך המבקשת לא הוטעתה לחשוב שהיא מתקשרת לחו"ל בעוד שהשיחה התקיימה בארץ, כטענתה, הואיל והשיחות שביצעה יצאו בפועל לחו"ל. לאור כלל המקובץ מעלה, ולאור המסקנה לפיה טענת המבקשת להטעייתה נדחית, הרי שמתייתר הצורך לדון ביתר העילות שהעלתה המבקשת כגון רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט. עוד יודגש כי לאור הקביעה שהשיחות שביצעה המבקשת אכן נותבו לחו"ל, הרי שאין גם ממש בטענת המבקשת בדבר תרמית ומצג שווא רשלני מצד המשיבות, וטענותיה בענין נדחות. 4. האם התעריף שנגבה מהמבקשת ויתר חברי הקבוצה עבור השיחות שביצעו, הוא תעריף מופרז, שלא כדין, והאם יש באופן הספקת השירות משום פגיעה בתחרות? נדמה כי עמדת משרד התקשורת בנוגע לשאלות אלה היא שלילית: א. פגיעה בתחרות: בתגובתו של סמנכ"ל בכיר פיקוח ואכיפה במשרד התקשורת, לפנייה של לקוחות מפעילים בינלאומיים, בדבר פגיעה בתחרות וגביית תעריפים שלא כדין, נכתב כך: "3. ספק שירות הפרימיום שרכש את מספר הפרימיום בחו"ל, ואשר נועד לספק שירותים לתושבי חוץ (במקרה זה לתושבי ישראל), רשאי לאפשר גישה למספרי הפרימיום שרכש למפעיל בינ"ל מקומי איתו הגיע להסכם מסחרי מתאים, ובהיותו בעל מספר הפרימיום אין הוא חייב לאפשר גישה למספר זה מכל מפעיל אחר" (נספח 5 לתשובת המשיבה 2 ונספח ו' לתשובת המשיבה 3). עמדה זו של משרד התקשורת תומכת בטענת המשיבות כי מתן שירותי תוכן ללקוחות המתקשרים למספר בחו"ל, באמצעות ספק שירות אשר רכש את מספר הפרימיום בחו"ל והתקשר עם מפעיל מסוים לשם כך, היא פרקטיקה חוקית, שאין בה כל פגם. העובדה כי ספק שירות התקשר בהסכם עם מב"ל מסוים באמצעותו ניתן לחייג לשירותי התוכן, אין בה משום פגיעה בתחרות, שכן המספר אליו מחייג מבקש השירות אינו בבעלות המשיבות, אלא בבעלות ספק השירות. ספק הישרות הוא אשר רוכש את מספר הפרימיום ולכן רשאי הוא להחליט עם איזה מב"ל הוא מעוניין להתקשר בהסכם, ואין הוא חייב לאפשר גישה למספר הפרימיום שרכש לכל המב"לים, אלא אך למב"ל עימו הגיע להסכם בלבד. יודגש כי, בפרשת בזק אליה מפנה המבקשת בתשובתה לתגובות המשיבות, אין כדי לתמוך בטענתה לפגיעה בתחרות. בפרשת בזק מדובר היה במספרים שנרכשו על ידי בזק ולא במספרים שנרכשו על ידי ספקי השרות, כפי בענייננו. לפיכך, אין מקום להקיש מהקביעה בדבר פגיעה בתחרות בפרשת בזק לעניין שבכאן. לאור האמור לעיל, אין למבקשת עילת תביעה כנגד המשיבות בגין פגיעה בתחרות. ב. תעריף מופרז: מכתב תגובה נוסף של משרד התקשורת לפנייה של לקוח של מב"ל בדבר התעריף שנגבה ממנו בגין ביצוע שיחת פרימיום לחו"ל, מלמד על כי התעריף שגובות המשיבות הוא כדין, ואין מדובר בתעריף מפורז, כפי טענת המבקשת. כך צוין במכתב תגובה מאת מאיר בן-בסט, מנהל תחום פיקוח על השירות לצרכן במשרד התקשורת, לפנייה של לקוח מב"ל: "1. במענה לפנייתך שבסמך הרינו להשיבך כי השיחה שביצעת מקו טלפון של הוט טלקום המצוי ברשותך היא שיחה בין-לאומית בתעריף מיוחד של 9.90 ₪ לדקה. 2. החברות אקספון 018 והוט טלקום לא חרגו במקרה זה מהוראות הרשיון שלהן". (נספח 6 לתשובת המשיבה 2 ונספח ה' לתשובת המשיבה 3). מכתבים אלה של משרד התקשורת מלמדים על כי הרגולטור רואה בגביית תעריף זה ע"י המב"לים, גבייה חוקית שאין בה כל פגם. כך גם בכל הנוגע להתקשרות ספק שירות בחו"ל עם מב"ל מסוים אשר דרכו בלבד ניתן לבצע את השיחות לחו"ל, אין כל פגם בכך. יתרה מזו, המבקשת צרכה שירותי תוכן עשרות פעמים ובכל פעם שהתקשרה למספר הפרימיום בחו"ל, נדרשה לאשר את תנאי השירות, לרבות התעריף בסך 9.90 ₪ לדקה עבור השירות. המבקשת אישרה פעם אחר פעם את תנאי השירות לרבות התעריף בגין השירות, ללא הסתייגות כלשהי, על כן יש בהעלאת טענות אלה עתה כנגד התעריף שנגבה ממנה עבור השירות משום חוסר תום לב. אשר לתכנית המספור אליה מפנה המבקשת כדי לתמוך בטענתה כי התעריף שנגבה אינו כדין, אומר שוב כי תכנית המספור בה נקבע התעריף בגין שירותי הפרימיום, אינה חלה על המב"לים, אלא על מפעילים ארציים, ומשכך אין בתעריפים הקבועים בתוכנית כדי ללמד על כך שהתעריף שנגבה מהמבקשת הוא מופרז. התעריף שנגבה מהמבקשת בגין דקת שיחה הוא תעריף בגין ביצוע שיחת פרימיום לחו"ל, בעוד התעריף הקבוע בתכנית המספור מתייחס לשירותי פרימיום הניתנים בישראל, ולכן אין להקיש מתעריף זה לתעריף שגובות המשיבות. אשר לטענת המבקשת לפיה חוייבה בחיובים כפולים ומשולשים בגין אותן שיחות, הרי שטענה זו אינה ראויה להתברר במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל היותה מקרה פרטני. לפיכך, לא אדון בה. התוצאה: הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לגילוי מסמכים כמו גם בבקשה למחיקת תשובת המבקשת לתגובות המשיבות לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. אדגיש עוד, כי המבקשת טענה ארוכות מאוד וצירפה לטיעוניה מסמכים רבים מאוד ואילצה את המשיבות להשיב גם הן על פני עמודים רבים. לסיכום, ולאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום לאשר את הבקשה לאישור תובענה כייצוגית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות כדי סך של 10,000 ₪ לכל משיבה, וסה"כ 30,000 ₪. תביעה ייצוגיתטלפון