מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא חסינות עובדי עירייה: 1. בפניי בקשה מטעם הנתבע 2 (להלן: "פרץ") להכרה בחסינותו כעובד ציבור עפ"י סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשל"א - 1971, ודחיית התביעה נגדו בעקבות חסינות זו. 2. הנתבע 3 (להלן: "שולי"), הגיש בקשה לבית המשפט ביום 27.11.12 להארכת מועד להגשת כתב הגנה וזאת עד ל- 30 יום מיום מתן ההחלטה בבקשתו של פרץ להכרה בחסינותו כעובד ציבור. ציין שולי בבקשתו כי ככל שתתקבל בקשתו של פרץ היא תחול במילא גם עליו מאותם טעמים. הנתבעת 1 (להלן: "עיריית חדרה" או "העיריה") במהלך הדיון בבקשה ביום 18.2.13 התייחסה לבקשה כמתייחסת לנתבעים 2 ו- 3, וכך גם בתגובתה לאחר הדיון בבקשה, בתאריך 4.3.13. עיריית חדרה לא התנגדה למעשה כי הבקשה להכרה בחסינות שהגיש פרץ, תחול על שני הנתבעים, פרץ ושולי, ולא התעקשה כי שולי יגיש בקשה נפרדת בנדון. משכך החלטתנו להלן בבקשתו של פרץ, תתייחס גם לשאלת חסינותו של שולי, כפי שנראה להלן. רקע 3. התובע הינו בעל עסק לגרירה ואחסון של רכבים. 4. בתאריך 20.12.11 הגיש התובע תביעה כספית נגד עיריית חדרה בסכום של 672,361 ₪, בגין ביצוע עבודות גרירה ואחסון של כלי רכב במהלך השנים 2008-2010, וזאת עפ"י הוראות ממונים ופקחים מטעם העיריה. טוען עוד התובע בכתב התביעה כי במהלך חודש מאי 2010 נפגש עם מנכ"ל העיריה דאז בקשר לתשלום החוב, ואף העביר אליו לבקשתו את תעודות הגרירה ואת הזמנות העבודה על מנת שהעיריה תטפל בעניין זה. עוד מציין התובע כי ביום 2.9.10 נשלחה אליו תשובתה של עיריית חדרה על פיה היא דוחה את בקשתו לתשלום חוב גרירות ואחסון שכן לא נחתם חוזה בינו לבינה, ומטעם זה היא מנועה מלשלם לו. 5. הנתבעת הגישה כתב הגנה ביום 7.2.12, ובו ציינה כי על פי הוראות סעיף 197 לפקודת העיריות, העירייה לא תתקשר בחוזה לביצוע עבודה אלא על פי מכרז פומבי. בנוסף עפ"י סעיף 203 לפקודת העיריות מורשי החתימה של העיריה בהזמנות הכרוכות בהוצאה כספית, הם ראש העיריה וגזבר העיריה בלבד, ואלה לא חתמו על חוזה ו/או הזמנות בכתב המסדירות את פעולות הגרירה ו/או האחסון של פעילות התובע. לאור כל אלה, ולנוכח העובדה כי לא הוצא מכרז פומבי לפעולות הגרירה והאחסון, ואף לא נחתם כל חוזה עם התובע ו/או הזמנות החתומים ע"י מורשי החתימה מטעם העיריה, העיריה מנועה מכח הדין מלשלם את סכומי הגרירות הנטענות (וזאת מעבר להכחשת הסכומים הנטענים). ככל שהתבצעו הזמנות גרירה ע"י מי מעובדי העיריה כי אז מדובר בחריגה מסמכות ושלא כדין. 6. בישיבת קדם משפט ראשונה שהתקיימה בתובענה זו ביום 17.6.12 ציין ב"כ הנתבעת כי למיטב הבנתו ובהתאם למסמכים שהוא ראה אכן ניתנו שירותי גרירה לעיריית חדרה ע"י התובע (עמ' 1 לפרו' ש' 11). 7. נשאל גזבר העיריה, מר חריף באותה ישיבה, מדוע העיריה הסכימה לקבל שרותי גרירה ללא הסכם והשיב כדלקמן: "... מעולם לא ראיתי את מר אטדגי ולא דיברתי איתו. אף אחד אחר מטעם העיריה לא דיבר איתו. מעולם הוא לא פנה אלי. אין שירותי גרירה לעירייה. לא ביקשתי מאף אחד לגרור רכבים, ואף אחד גם לא הודיע לי שהוא גרר. אני מכיר את יהודה פרץ. הוא היה מנהל מש"ב (מנהל שירות ובטחון). אני מכיר את שולי לוי, הוא החליף את יהודה בתפקידו. לא ידוע לי ששניהם שכרו את שירותי התובע... אחד נחקר ונעצר על ידי המשטרה והשני הודח מתפקידו... לטענתי יש פה קשר בין הגורר לבין האנשים יהודה פרץ ושולי לוי,מדוע חיכה התובע עד שהם יעזבו את העירייה?" (עמ' 1 לפרו', ש' 14-20; עמ' 2 לפרו' ש' 5-6). 8. לנוכח דבריו אלה של גזבר העיריה המלצתי לב"כ התובע לתקן את כתב התביעה ולצרף את פרץ ושולי כנתבעים נוספים בתובענה זו (עמ' 1 לפרו' ש' 25-26). 9. ביום 8.7.12 הוגש כתב תביעה מתוקן כנגד שלושת הנתבעים דלעיל, ביום 25.11.12 הוגשה הבקשה דנן להכרה בחסינותו של פרץ כעובד ציבור וביום 27.11.12 הוגשה בקשתו של שולי המפורטת בסעיף 2 לעיל. נימוקי הבקשה להכרה בחסינות 10. טוען פרץ בבקשתו כי יש להחיל עליו את חסינות עובדי הציבור הקבועה בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין, שכן לטעמו הוא עומד בתנאי החסינות מהטעמים הבאים: א. הוא ביצע את כל מעשיו הנטענים בכתב התביעה במסגרת תפקידו כעובד עיריה. הוא שימש בתפקיד מנהל אגף שירות ובטחון בעיריה מחודש ינואר 2007 ועד ליום 9.9.08, מועד סיום עבודתו בעיריה. ממועד זה ואילך אינו אחראי לכל מעשה ופעולה ככל שהיו קשורים לעילות התביעה של התובע כלפי העיריה. ב. במסגרת תפקידו הוא היה אחראי בין היתר על נושא שיפור תנאי העיר, מניעת מפגעים תברואתיים ובטחוניים, שמירת הנקיון בתחומי העיריה, התברואה, חשמל, החזקת כבישים, איכות הסביבה, נושא וטרינריה וכיוצא בזה. ג. במסגרת תפקידו זה הוא פעל כמצוות חוקי העזר שיצאו מלפני העיריה כדי למנוע נזק לתושבי העיר, ולמנוע מפגעים. הוא פעל לפי מצוות רשויות אכיפת החוק, איכות הסביבה ומשטרת ישראל, להסיר מפגע או מפגע פוטנציאלי ולהסיר סכנות ומכשולים לפני הציבור. ד. במסגרת תפקידו זה ובתקופת עבודתו כמנהל אגף שפ"ע (שיפור פני העיר חדרה), כשנוצר צורך והכרח לפנות או לגרור רכב כלשהו המהווה מפגע, נערכה פניה לפרץ ע"י פקח עיריה ממחלקת איכות הסביבה. אותו פקח הסב את תשומת לבו של פרץ למפגע ולצורך בפינויו. לאחר פניית הפקח אליו היה פרץ מאשר את פינוי הרכב כחלק בלתי נפרד מתפקידו כמנהל שפ"ע. מדובר בפניה אחת ויחידה כזו בה הורה פרץ לפקח לפעול לפינוי הגרוטאה וזאת בתשובה לפניית הפקח אליו. הוראה זו של פרץ נעשתה במסגרת סמכויותיו ובהתאם לחובותיו מכח תפקידו ומכח הוראות חוק שמירת נקיון ו/או חוקי העזר הרלבנטיים לתכלית מניעת מפגעים תברואתיים ו/או סביבתיים או כל מפגע אחר לציבור התושבים. כשנשאל פרץ ע"י הפקח מה לעשות עם הרכב או הגרוטאה, הונחה הפקח לדאוג לפינוי כפי שנעשה בעבר ועוד קודם לעבודתו של פרץ בעיריה. ה. כפי שעולה מנספחי כתב התביעה מרבית הפינויים, אם לא כולם, בוצעו לאחר שהמבקש סיים את תפקידו בעיריה. ו. בנסיבות אלה יש לומר כי תנאי החסינות לעובדי ציבור המפורטת בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין חלה בעניינו של פרץ, שכן פעולות גרירת הרכבים ו/או אחסונם נעשתה במסגרת מילוי תפקידו כעובד העיריה (הרשות הציבורית). ז. טוען פרץ כי לא מתקיימים בעניינו החריגים לחסינות הקבועים בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין אשר הם: 1. המעשה נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק. 2. המעשה נעשה תוך שוויון נפש לאפשרות גרימת נזק. תגובת עיריית חדרה לבקשה 11. בתאריך 24.12.12 הגיבה עיריית חדרה לבקשה, והודיעה כי היא מתנגדת להכרה בחסינות המבקש (פרץ) הן מנימוק פרוצדוראלי והן מנימוק לגופו של דבר. 12. הטעם הפרוצדוראלי - הבקשה הוגשה מעבר למועד שננקב בסעיף 9 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006 (להלן: "התקנות"). היינו - מעבר ל- 30 ימים מיום שהומצא כתב התביעה לעובד הרשות הציבורית. הטעם לגופו של עניין - מדובר בהזמנות עבודה שנעשו בחוסר סמכות ובניגוד למתחייב עפ"י פקודת העיריות. על כן בנסיבות אלה העיריה מנועה מליטול על עצמה את האחריות לביצוע המעשים ואין היא יכולה לקחת על עצמה את האחריות לפעולות שנעשו בחוסר סמכות. תשובת פרץ לתגובת העיריה 13. בתאריך 30.12.12 השיב פרץ לתגובת העיריה כדלקמן: א. בכל הקשור לטעם הפרוצדוראלי - במסגרת הבקשה, בסעיף ג' (עמ' 2 לבקשה), ביקש פרץ להאריך לו את המועד להגשת הבקשה עד למועד הגשתה בפועל, וזאת לנוכח הנימוקים המפורטים בסעיפים 19-21 לבקשה. תמצית הנימוקים הוא כדלקמן: מיד עם קבלת כתב התביעה פרץ פנה ליועמ"ש של העיריה והסב תשומת לבה כי אין מקום להגיש את התביעה כנגדו כיוון שפעל כעובד עיריה. לכן ביקש כי העיריה תיישם את חסינותו כעובד ציבור ותייצג אותו בתובענה זו. היועמ"ש של העיריה, עו"ד שרוני, אמרה לו כי היות וכיום הוא אינו עובד עיריה היא אינה יכולה לייצג אותו, אך לנוכח תפקידו בעיריה במועדים הרלבנטיים הוא מבוטח בפוליסת ביטוח אחריות נושאי משרה ברשויות מקומיות בחברת הביטוח הראל. לנוכח תשובה זו הוא יצר קשר עם החברה למשק וכלכלה במרכז השלטון המקומי. גם גזבר העיריה העביר לחברה למשק וכלכלה את כתב התביעה. החברה למשק וכלכלה במרכז השלטון המקומי פנתה לחברת הראל שתכיר בכיסוי הביטוחי, ועד יום הגשת הבקשה לא ניתנה תשובה. בנסיבות אלה הוגשה הבקשה אך באיחור. ב. באשר לטעם שהעלתה עיריית חדרה לגופם של דברים - פעולה של נושא משרה בחוסר סמכות אינה מאיינת את חסינות עובד הציבור, שכן אינה אחד מן הטעמים לאי ההכרה בחסינות עובד ציבור. תגובת התובע לבקשה 14. התובע השאיר את שאלת החסינות לשיקול דעת בית המשפט. דיון בבקשה ביום 18.2.13 15. ביום 18.2.13 התקיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים, באי כוחם וגזבר העיריה מר חריף. 16. בפתח הישיבה הבהיר מר חריף את דבריו בישיבת קדם המשפט הראשונה בתאריך 17.6.12, כמפורט בסעיף 7 לעיל, וציין כדלקמן: "אני מבקש להדגיש שאין קשר בין התביעה דנן לבין הסיבות שהביאו לעזיבתם (של הנתבעים 2, 3 - ח.ש.) את התפקיד. אם השתמע שיש קשר כזה או מישהו נפגע מדבריי אני מתנצל. ... כשאמרתי שיש קשר בין הגורר לבין יהודה פרץ ושולי לוי, אני מבקש להבהיר כי זו אפשרות הועלתה על ידי לנוכח השיהוי בהגשת התביעה עד לעזיבתם את התפקיד. בכל מקרה לא היה בכוונתי להטעות את בית המשפט או לרמוז על קשר פסול, אלא על אפשרות של היכרות מוקדמת בין הצדדים" (עמ' 3 לפרוטוקול שו' 18 - 23). 17. בפתח הדיון גם ציין ב"כ עיריית חדרה, עו"ד בלטמן כי: "איננו טוענים לזדון מצד מי מהנתבעים 2-3, אולם אנו אומרים שהם פעלו בחוסר סמכות ואני לא יכול לומר שאין פה אדישות מסוימת לפעולתם, במיוחד לנוכח תפקידם הבכיר בעירייה" (עמ' 3 לפרו', ש' 13-14). 18. לנוכח עמדות הצדדים, תחקרתי בעצמי את בעלי הדין והממצאים כדלקמן: התובע (עמ' 4 לפרו' ש' 16-29): א. הוא התחיל לגרור רכבים במהלך שנת 2008. ב. לשאלה מי אמר לו להתחיל לגרור רכבים בעיריית חדרה, ציין שהגיע אליו פרץ עם פקידה וישב אצלו במשרד. הם דיברו על חוזה שאמור להתבצע. נסגר באותה ישיבה שהוא יתחיל לעבוד בגרירת מכוניות והחוזה כבר ייצא דרך העיריה. ג. פרץ אמר לו להתחיל לגרור מכוניות כבר למחרת הפגישה, ושזה מאושר ע"י היועמ"ש של העיריה, וע"י ראש העיר. ד. המחיר שסוכם זה בהתאם למחירון שהוא עובד עם המשטרה. ה. אחרי שפרץ עזב את העיריה הוא היה בקשר עם מנכ"ל העיריה מר איקי צור. הם דיברו על נושא התשלום ועל אחסון המכוניות אצלו במגרש. מר צור אמר לו שהוא מטפל בנושא. ו. הוא עצמו לא ידע שצריך חוזה אלא חשב שיש לו אישור להתחיל לעבוד, והחוזה קיים. ז. הזמנות הוא קיבל דרך הפקחים. יהודה פרץ (עמ' 4 לפרו' ש' 31-32, עמ' 5 לפר' ש' 1-22): א. הוא היה מנהל אגף שיפור תנאי העיר. ב. היתה לו פגישה אחת או שתיים עם התובע לפני שהוא עזב את עבודתו בעיריה. ג. הפקחים פנו אליו ואמרו לו שיש בעיה של איכות הסביבה בגלל רכבים נטושים שיש לגרור אותם. גם המשטרה פנתה אליו בנדון, שכן רכבים אלו חנו במקומות ציבוריים והיוו מפגע. ד. הפקחים סיפרו לו כשהגיע לתפקיד, שיש נוהל שגוררים את הרכב הנטוש למגרש של המשטרה. לאחר מכן מבררים מי בעל הרכב ומוציאים לו מכתב התראה ולאחר תקופה הרכב חלוט. ה. הפקחים אמרו לו שהתובע עובד עם המשטרה, וגם הם משתמשים בו לצרכי גרירת רכבים נטושים בעיר חדרה. ו. לנוכח דברי הפקחים הוא הגיע לתובע וביקש ממנו את המכרז של המשטרה ואת המחירון שהוא עובד עם המשטרה על מנת להסדיר את פעולתו בעירייה. את כל החומר הוא הפנה לעו"ד עדנה הס מהמחלקה המשפטית של העיריה על מנת שתערוך מכרז ותעבוד על הנושא הזה. ז. בתקופת עבודתו בעיריה התובע גרר רכב אחד או שניים. ח. אם הוא היה נשאר בתפקיד הוא היה דואג שמכרז יצא וייחתם חוזה עם התובע. ט. לשאלה האם מישהו בעיריה נתן לו אור ירוק להפעיל את התובע או שהוא הפעיל שיקול דעת עצמאי, השיב: "אני משיב שלמיטב זיכרוני אמרו לי שאטדגי גורר עבור העיריה. פקחים אמרו לי זאת... הסתמכתי על הפקחים. אני אמרתי שצריך לעשות מכרז. הסיכום שלי עם אטדגי היה שאם הרכב נגרר והבעלים נמצא, הבעלים משלם את כל ההוצאות כי זה רכב שלו, הוא נטש אותו... אם לא, הרכב של אטדגי והוא יכול לעשות איתו מה שהוא רוצה. זה היה בעל פה וזה היה גם נוסח המכרז..." (עמ' 5 לפרו' ש' 15-20). לוי שאול (עמ' 5 לפרו' ש' 25-32, עמ' 6 לפרו' ש' 1-2) א. הוא החליף את פרץ בתפקידו. ב. כשנכנס לתפקידו בעיריית חדרה הוא ראה את התובע וידע שהוא גורר את הגרוטאות מהעיר. ג. הוא לא דיבר עם התובע על תנאים כלשהם אלא הגיע למצב נתון. 19. ב"כ התובע באותה ישיבה ציין כי מעיריית חדרה עדיין פונים אליו לביצוע גרירות, גם לאחר הישיבה הראשונה שהתקיימה בתיק זה ביום 17.6.12, וזאת באמצעות העמותה לתרבות הפנאי חדרה. על כך השיב גזבר העיריה מר חריף כי העמותה זה גוף עצמאי משפטי לחלוטין, שעומד בראשו מנכ"ל. העמותה יכולה לבצע גרירה מכוח זה שהיא מבצעת את הארועים בעיריית חדרה. הזמנת גרירה לצורך אירוע מסוים אינו מחייב מכרז, והעמותה מוסמכת להזמין גרירה. לעומת זאת במקרה הנדון מדובר על גרירה לא לארוע מיוחד, ובסכום כולל של 600,000 ₪, המחייב מכרז פומבי. בכל אופן עיריית חדרה לא הזמינה מהתובע גרירה (עמ' 6 לפרו' ש' 12-16). 20. לאחר ישיבת יום 18.2.13, ולאחר שביקשתי מב"כ העיריה לשקול בחיוב הענקת חסינות עפ"י סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין לפרץ ושולי, הודיע לי ב"כ העיריה בהודעה מיום 4.3.13 כדלקמן: א. במסגרת החסינות עפ"י סעיף 7א(א) יש לבחון את שיקול הדעת המקצועי של העובד. ב. במקרה דנן פעולתם של הנתבעים 2 ו- 3 לא היתה כרוכה בהפעלת שיקול דעת מקצועי אלא בהזמנת עבודות ללא התקשרות כדין, ולא לשם כך נקבעה חסינות בפקודת הנזיקין. ג. אין מטרתה של החסינות להכשיר פעולות בחוסר סמכות, אחרת המסר שיצא משערי בית המשפט כי עובד הציבור יכול להתקשר שלא כדין ולהסיר מעל גבו כל אחריות. 21. לנוכח כל הנ"ל יש ליתן החלטה בבקשה. דיון והכרעה 22. חסינות עובד הציבור קבועה בסעיף 7א לפקודת הנזיקין, כשלשונו כדלקמן: "(א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור בשל מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור. (ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיף 13 ו- 14 ולפי כל דין. (ג) החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע המעשה נשוא התובענה. 23. סעיף 7ג לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן: "(א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשי העובד, אם נעשה המעשה...". (ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב) בשינויים המחויבים...". 24. סעיף 7ו לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן: "(א) פעל עובד ציבור בסטייה חמורה מהתנהגות ראויה של עובד ציבור, זכאית המדינה או הרשות הציבורית, לפי העניין, על אף הוראות סעיף 7א - (1) אם ביצע כלפיה עובד הציבור מעשה המקים אחריות בנזיקין - לפיצויים ממנו; (2) אם נמצאה אחריות למעשה שעשה עובד הציבור - לשיפוי ממנו; (ב) בהליכים על שיפוי לפי סעיף זה יהיו דמי השיפוי בסכום שיקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר". 25. כאמור פרץ ושולי טוענים להתקיימותה של החסינות במקרה הנדון (התובע משאיר לשיקול דעת בית המשפט), והעיריה מתנגדת לכך מטעם פרוצדוראלי (איחור בהגשת הבקשה) ומטעם לגופו של עניין (פעולה בחוסר סמכות). דחיית הטעם הפרוצדוראלי 26. נבחן תחילה את טענת העיריה לדחיית הבקשה מטעם פרוצדוראלי, שכן לא הוגשה במועדים הקבועים בסעיף 9 לתקנות. 27. סעיף 7ג (א) לפקודת הנזיקין קובע כי הבקשה להכרה בחסינות תוגש ע"י העובד (או הרשות הציבורית) תוך תקופה שתקבע בתקנות. התקופה שנקבעה בתקנות (סעיף 9) היא 30 ימים מיום המצאת כתב התביעה לעובד או לרשות הציבורית. 28. במקרה דנן אין תאריך מדויק מתי הגיע כתב התביעה המתוקן לידי פרץ, אולם מקובל עליי האמור בתגובת העירייה לבקשה מיום 24.12.12 כי התביעה התקבלה אצל המבקש בגבולות יום 12.9.12 (ראה סעיפים 3-5 לתגובת העיריה). משכך הבקשה שהוגשה ביום 25.11.12, הוגשה כחודשיים וחצי לאחר מועד קבלת התביעה, ובכחודש וחצי איחור, מעבר למועד הנקוב בסעיף 9 לתקנות. 29. אכן יש חשיבות להגשת הבקשה במועד, שכן על בית המשפט לדון בבקשה וליתן החלטתו בה לאלתר (ראה סעיף 7ג(ג) לפקודת הנזיקין). כל איחור בהגשת הבקשה עלול לעכב את בירור התובענה כולה. יחד עם זאת, וככל מועד אחר הקבוע בחיקוק, לבית המשפט סמכות להאריכו מטעם מיוחד שיירשם (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). 30. במקרה דנן שוכנעתי כי הטעם לאיחור בכחודש וחצי, שציין ב"כ המבקש בבקשתו להארכת מועד להגשת הבקשה עד למועד הגשתה בפועל, שתומצת בסעיף 13(א) לעיל, הוא בגדר טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה עד להארכתה בפועל. זאת ועוד - איחור של חודש וחצי בנסיבות המקרה דנן, אינו איחור רב. 31. על כן דין הטעם הפרוצדוראלי שהעלתה העיריה להידחות. דחיית הטעם לגופו של עניין 32. כאמור טוענת עיריית חדרה כי אין מקום במקרה הנדון להחיל את חסינות עובד הציבור עפ"י סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין מהטעם שמדובר בפעולה שנעשתה בחוסר סמכות ע"י פרץ ושולי, ואין היא יכולה ליטול על עצמה אחריות לפעולות אלה (ראה סעיף 12 לעיל). עוד ציינה העיריה כי במקרה הנדון לא הפעילו פרץ ושולי למעשה שיקול דעת מקצועי אלא בחרו לפעול בחוסר סמכות תוך שהם מתקשרים שלא כדין עם התובע, ולא לכך נועדה חסינותו של עובד הציבור (ראה סעיף 20 לעיל). 33. האם יש בטענות אלה של העיריה כדי לשלול את חסינות עובד הציבור הנטענת של הנתבעים 2 ו- 3? לטעמי התשובה שלילית כפי שאפרט בהרחבה להלן. 34. הקביעה אם חלה במקרה נדון חסינות עובד ציבור בהתאם לסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין, דורשת בדיקה כפולה, כדלקמן: א. האם המעשה המקים אחריות בנזיקין נעשה ע"י עובד הציבור בעת מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור? ב. האם חל במקרה המסוים אחד משני חריגי החסינות המפורטים בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין כדלקמן: המעשה נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק. המעשה נעשה תוך שוויון נפש לאפשרות גרימת נזק. 35. כאמור, תחילה נבדוק האם המקרה דנן (הזמנת שרותי גרירה של רכבים נטושים מהתובע) נעשה ע"י פרץ (וע"י שולי, שמילא את מקומו לאחר פרישתו מתפקידו), בעת מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור? לטעמי, התשובה חיובית מהטעמים המפורטים בבקשה, כמפורט בסעיפים 10(א-ד) לעיל. חיזוק לכך ניתן לקבל גם מדבריו של פרץ בפניי בישיבת יום 18.2.13, במסגרתם ציין כי הפניה לתובע היתה לאחר שהפקחים פנו אליו עם בעיית הרכבים הנטושים שחנו במקומות ציבוריים והיוו מפגע. נזכיר כי הנתבעים 2-3 שימשו בתפקיד של מנהל אגף שירות ובטחון בעיריית חדרה, כשבמסגרת תפקידם זה פעלו להסרת מפגעים פוטנציאליים, סכנות ומכשולים מלפני הציבור, ובכלל זה גם סילוק רכבים נטושים מהשטח הציבורי. 36. משמצאנו כי התנאי הבסיסי לקיומה של החסינות התקיים (המעשה נעשה בעת מילוי התפקיד השלטוני כעובד ציבור), נבחן האם חל במקרה הנדון אחד משני חריגי החסינות כמפורט בסעיף 34(ב) לעיל. חריג א' - המעשה נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק 37. סבורני כי אין מחלוקת שבמקרה דנן חריג זה לא התקיים שכן גם ב"כ עיריית חדרה בישיבת יום 18.2.13 הבהיר כי איננו מייחס זדון למעשיהם של הנתבעים 2 ו- 3 (ראה סעיף 17 לעיל). חריג ב' - המעשה נעשה תוך שוויון נפש לאפשרות גרימת נזק 38. בנדון טען ב"כ העיריה בישיבת יום 18.2.13 כי "אנו אומרים שהם פעלו בחוסר סמכות ואני לא יכול לומר שאין פה אדישות מסוימת לפעולתם, במיוחד לנוכח תפקידם הבכיר בעיריה" (עמ' 3 לפרו' ש' 13-14). היינו - ב"כ העיריה טוען כי העובדה שהנתבעים פעלו בחוסר סמכות, יכולה להוביל למסקנה כי פעלו בנדון, תוך שוויון נפש ואפשרות גרימת נזק (התקיימותו של חריג ב'). האומנם? 39. ציין פרץ בישיבת יום 18.2.13, בתחקור שקיים ביהמ"ש בנדון, כי הגיע לתובע בעקבות הפניית הפקחים, שגם אמרו לי כי הם משתמשים בתובע לצורך גרירת רכבים נטושים בעיר חדרה. הוא דיבר עם התובע, ביקש ממנו את המכרז שהיה לו עם המשטרה ואת המחירון שהוא עובד עם המשטרה, ואת כל אלה הוא מסר לעו"ד עדנה הס מהמחלקה המשפטית של העיריה, על מנת שתערוך מכרז ותסדיר את פעולתו של התובע בנדון. הוא לא הספיק לוודא ולפקח שאכן כך נעשה, שכן הוא כבר לא נשאר בתפקידו. (ראה בנדון גרסתו של פרץ, סעיף 18 לעיל). 40. לאחר ישיבת יום 18.2.13, במסגרתה נאמרו דבריו של פרץ, הגישה כאמור עיריית חדרה תגובה נוספת, במסגרתה שוב התנגדה להענקת החסינות, כמפורט בסעיף 20 לעיל. בתגובה זו לא היתה כל התייחסות לדבריו של פרץ באותה ישיבת ביהמ"ש, כי במסגרת הפגישה שקיים עם התובע, נטל ממנו את מסמכי המכרז שהיה לו עם המשטרה ואת המחירון שהוא עבד עם המשטרה, והעביר זאת, סמוך לאחר הפגישה, לעו"ד עדנה הס מהמחלקה המשפטית של העיריה, על מנת שתערוך מכרז ותסדיר את פעולתו של התובע בנדון. ובכלל - העיריה, הן בתגובתה לבקשה כמפורט בסעיפים 11-12 לעיל, והן בתגובתה לאחר ישיבת יום 18.2.13, כמפורט בסעיף 20 לעיל, לא ציינה כלל, וגם לא פירטה בתצהיר כדרישת התקנות, אילו בדיקות ערכה על מנת לברר האם מתקיימים במקרה דנן תנאי החסינות. לא פירטה העיריה האם בדקה עם הפקחים שאכן אף טרם פניית פרץ אל התובע, כגרסת פרץ, הם פנו אל התובע לשם גרירת גרוטאות מהעיר חדרה. לא פירטה העיריה האם בדקה עם עו"ד עדנה הס (לאחר ישיבת יום 18.2.13), היועצת המשפטית של העיריה, את גרסתו של פרץ כי הביא לה את החומר המפורט לעיל מהתובע, על מנת שתכין מכרז בנדון. לא פירטה האם יזמה בעצמה בזמן מסוים, פניה לתובע לצורך גרירת רכבים, בין בעצמה ובין באמצעות העמותה לתרבות הפנאי חדרה, המקורבת לעיריה, דבר שעולה לכאורה ממסמכים שצורפו ע"י ב"כ התובע לאחר ישיבת יום 18.2.13, שהתרתי את הגשתם בהחלטה נפרדת. מחדלים אלה של העיריה גורמים לי ליתן אמון בגרסתו של פרץ כי: א. לא יזם פניה לתובע כספק חדש של העיריה, אלא סבר, כדברי הפקחים, כי התובע מבצע גרירת גרוטאות בעיר חדרה עוד טרם פנייתו אליו. ב. כי ביקש להסדיר את פעולתו של התובע בנדון באמצעות המחלקה המשפטית של העיריה. 41. כל אלה מלמדים אותי כי על אף שיתכן ופרץ פעל בנדון ברשלנות, שכן לא היה צריך לתת אישור לתובע לבצע גרירות, טרם חתימה על חוזה כדין (ראה גרסתו של התובע בישיבת יום 18.2.13, כמפורט בסעיף 18 לעיל), הוא לא פעל בנדון בשוויון נפש או באדישות לאפשרות גרימת נזק לתובע או לעיריה. 42. נזכיר כי טיבה ותכליתה של החסינות לעובד ציבור היא על מנת ליתן לעובדי הציבור ברשות הציבורית לעשות מלאכתם ביעילות, ללא מורא וחשש כי ייתבעו באופן אישי. לכן יש לפרש את החריג לחסינות באופן דווקני בהתאם ללשונו. במקרה דנן לשונו של החריג הוא: "... מעשה שנעשה... בשוויון נפש לאפשרות גרימתו (של נזק - ח.ש.) כאמור". היינו - המחוקק חפץ כי לשם הפעלת חריג ב' יש צורך ביסוד נפשי שעניינו אדישות לגרימת נזק, כשהדגש הוא על ביצוע המעשה (תוך אדישות) על מנת לגרום נזק. במילים אחרות - ברור כי פעולה כזו או אחרת של עובד ציבור במסגרת תפקידו, יכול ותגרום לנזק. משכך - "חייב היה המחוקק לסייג חלות הסיפא, לאותו יסוד נפשי החל ביחס לכל הסיפא, כולל ביחס לאותו שוויון נפש. בלשון אחרת: היסוד הנדרש עניינו מטרת ביצוע הפעולה. אם עובד הציבור ביצע את הפעולה במסגרת תפקידו ובמטרה לבצע את תפקידו כיאות, הרי גם אם ניתן היה לצפות כי ייגרם נזק, לא תחול הסיפא. מאידך, אם מטרת ביצוע הפעולה היתה במכוון לגרימת נזק, אזי לא יסייע הדבר לאותו עובד ציבור, גם אם נעשה במסגרת תפקידו. על רקע האמור על המדינה (או הרשות הציבורית - ח.ש.) לבחון כל מקרה לנסיבותיו, ובהתאם לבחון אם מדובר במקרה בו חל הסיפא הנ"ל. אין צורך לומר כי קו פרשת המים אינו חד וברור, ולא תמיד האבחנה היא חדה וברורה" (ציטוט מסעיף 31 לע"א (ת"א) 1100/08, שטוב נ' בן דהן - פורסם במאגר נבו). 43. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי פרץ פעל באדישות או בשוויון נפש לגרימת נזק לתובע, וזאת כפי שפירטתי בסעיף 41 לעיל. העובדה שהורה לכאורה לתובע לעבוד טרם שנחתם עמו חוזה מסודר, כגרסת התובע (ראה סעיף 18 לעיל), אינה מלמדת כאמור כי פרץ התייחס בשוויון נפש לאפשרות שהתובע לא יקבל שכר מהעיריה ו/או כי העיריה תיפגע. שוכנעתי יותר כי פרץ רצה לכאורה למלא תפקידו ביעילות ולטובת הציבור, וגם דאג לתובע (ולעיריה) שכן לכאורה לקח את מסמכיו לעו"ד הס היועמ"ש של עיריית חדרה, על מנת שתוסדר פעילותו של התובע בנדון. דרך פעולה זו של פרץ שוללת יסוד נפשי של אדישות או שוויון נפש לאפשרות גרימת נזק לתובע או לעיריה. 44. עוד עולה לכאורה כי העיריה, לאחר פעולתו של פרץ (פגישתו עם התובע כמתואר לעיל), לא התנערה מהמשך הקשר עם התובע, אלא ההיפך - המשיכה לספק לו עבודות גרירה, כפי שעולה מהמסמכים הנוספים שצירף התובע (לאחר ישיבת יום 18.2.13), וכפי שעולה אף מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה ולבקשה (נספחים ב+ג). במיוחד נפנה למכתבה של עו"ד הס מיום 21.6.10 לשולי, שעוסק בתקופת אחסון גרוטאות רכב. ממכתב זה עולה כי עו"ד הס היתה מודעת לגרירת גרוטאות ע"י גורר מטעם העיריה. 45. משכך, גם החריג השני של החסינות לא מתקיים בעניינו של פרץ. מסקנות לעניין חסינות עובד הציבור של פרץ ושולי 46. לאור האמור לעיל, יש לומר כי פרץ זכאי לחסינות עובד הציבור הקבועה בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין. 47. משכך הם פני הדברים אודות פרץ, קל וחומר שכך הם צריכים להיות גם בעניינו של שולי. 48. שולי ציין בישיבת יום 18.2.13 כי הוא לא סיכם דבר עם פרץ, שכן כשהחליף את פרץ בתפקידו, הוא נכנס למצב נתון שהיה כבר קיים. היינו - כשנכנס לתפקידו התובע כבר גרר גרוטאות של רכבים ברחבי העיר חדרה. 49. גרסתו זו של שולי לא נשללה. יתכן כי שולי התרשל בכך שלא וידא עם התובע שיש לו חוזה חתום עם העיריה, אך גם במקרה כזה, כל עוד לא מתקיימים חריגי החסינות, החסינות צריכה להתקיים. 50. סבורני כי עיריית חדרה נתפסה לטעות בהעלותה (בתגובותיה) את הטעם של חוסר סמכות כמחריג כשלעצמו את החסינות לעובד ציבור. טענתה זו של העיריה אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין, על שני חריגי החסינות שבה. אין מקום לקבל חריג נוסף שלא נקבע בסעיף זה. 51. גם אין זה נכון לומר, כטענת העיריה, שפעולתם של הנתבעים 2 ו- 3 לא היתה כרוכה בהפעלת שיקול דעת מקצועי, אלא בהזמנת עבודה ללא התקשרות כדין (ראה סעיף 20(ב) לעיל). גם כדי להזמין עבודה ללא התקשרות כדין יש צורך להפעיל שיקול דעת, שיתכן והוא מוטעה או רשלני, אך עדיין יקנה לעובדי הציבור (ובמקרה דנן - פרץ ושולי) את חסינות עובד הציבור. ככל שבסופו של יום הסתבר לעיריה כי פעולותיהם של הנתבעים 2 ו- 3 היתה תוך סטיה חמורה מהתנהגות ראויה של עובד ציבור, תהיה רשאית לפעול עפ"י סעיף 7ו לפקודת הנזיקין, המאפשרת לה דרך לקבלת שיפוי מעובד הציבור. סוף דבר 52. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל הבקשה ומחיל אותה כאמור גם על הנתבע 3. 53. אני קובע כי חלה בנדון לגבי הנתבעים 1-2 חסינות עובד ציבור עפ"י סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין. 54. משכך, אני דוחה התובענה נגד הנתבעים 2 ו- 3, כהוראת סעיף 7ג(ב) לפקודת הנזיקין. 55. אני מחייב את הנתבעת 1 לשאת בהוצאות הנתבעים 2 ו- 3 בבקשה הנדונה, בשיעור של 3,500 ₪ לכל נתבע, שישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. 56. אעיר כי חייבתי בהוצאות דווקא את הנתבעת 1 ולא את התובע, שכן התובע צירף את הנתבעים 2 ו- 3 בהמלצתי לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה, בעקבות דבריו של גזבר העיריה, שנאמרו באותה ישיבה, שבסופו של דבר התנצל עליהם בישיבת יום 18.2.13 (ראה סעיפים 7-8 ו- 16 לעיל). סביר להניח כי אלמלא דבריו של גזבר העיריה בישיבת קדם המשפט הראשונה, לא הייתי ממליץ לתובע לצרף את פרץ ושולי כנתבעים נוספים בתיק זה. חסינותעובדי עירייהעירייה