לטענת התובעים, הנתבעות מנועות מלהעלות עתה טענות הסותרות את הטענות שהעלו בהליך הקודם, וזאת מכח ההלכה בדבר השתק שיפוטי המונע העלאת טענות עובדתיות או משפטיות סותרות, המנוגדות לטענות שהועלו על ידי אותו בעל דין בהליך קודם (ע"א 513/89 אינטר לגו נ' אקסין ליינס, פ"ד מח (4)133, 194; ע"א 10137/05 ליברמן נ' תדביק בע"מ, לא פורסם, 14.8.08; רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, לא פורסם, 8.3.05). מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא טענות סותרות בהליכים שונים: א. רקע כללי 1. התובעים הגישו נגד הנתבעות תביעה כספית בסך 10 מיליון ₪, בגין נזקים שנגרמו לטענתם כתוצאה מצו מניעה זמני שניתן על ידי בית משפט זה בתובענה על הפרת פטנט שהגישו הנתבעות נגדם בת.א. 2085/00 (להלן: "ההליך הקודם"). הנתבעות משווקות בישראל את התרופה האתית "פוסלאן" המוגנת בפטנט, והתביעה על הפרת פטנט הוגשה בגין שיווק התרופה המתחרה של התובעים בשם "מקסיבון". 2. ביום 22.6.00 ניתן בהליך הקודם צו מניעה ארעי במעמד צד אחד, אשר אסר על התובעים לשווק את המקסיבון. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הצו הארעי ישאר בתוקפו, עד למתן פסק דין, והדיון בתובענה יזורז (החלטת כב' השופט ד"ר ג. קלינג מיום 10.7.00). 3. כתנאי למתן הצו חתמו הנתבעות על התחייבות עצמית ללא הגבלת סכום, בנוסף לערבות בנקאית בסך מיליון ₪, להבטחת כל נזק שיגרם לתובעים כתוצאה ממתן הצו, אם תדחה התביעה. 4. ביום 8.11.01 נדחתה התביעה שהגישו הנתבעות, ונקבע כי התובעים לא הפרו את תביעות 1-5 בפטנט, ואילו תביעה מס' 6 נמצאה כחסרת תוקף ובוטלה. צו המניעה הזמני היה בתוקף כשנה וארבעה חודשים. 5. לאחר הגשת ערעור לבית המשפט העליון, הוחזר התיק לדיון בבית משפט זה לצורך השלמת פסק הדין, וביום 6.8.03 שבבית משפט זה ודחה את התביעה של הנתבעות. פסק דין זה אושר בבית משפט העליון ביום 30.4.07 (ע"א 9248/03). 6. בכתב התביעה טענו התובעים כי צו המניעה הזמני מנע מהם לשווק את התרופה מקסיבון בתקופה בה היה בתוקף, וכי במועד פקיעת הצו הזמני, החדירה לשוק היתה קשה יותר לתובעים. בנוסף, בחודש מרץ 2001 נכנסה חברת "טבע" לשוק עם תרופה גנרית מקבילה, שלא היתה קיימת בעת מתן צו המניעה הזמני, וגם עובדה זו הקשתה על חזרת התובעים לשוק לאחר פקיעת הצו. כמו כן, הנתבעות השיקו בחודש אפריל 2001 גירסה חדשה של הפוסלאן, שהיא לשימוש שבועי ולא יומי (בניגוד למקסיבון). כך ניצלו הנתבעות את המונופולין שהעניק להם צו המניעה הזמני כדי להתבסס בשוק ולהחדיר את התרופה לשימוש שבועי. כל הגורמים האלו הביאו לכך שבתקופת תוקפו של צו המניעה הזמני השתנו התנאים לרעת התובעים, ועם פקיעת הצו הזמני הם התקשו לחזור לשוק ונגרם להם נזק כבד, בעוד שהנתבעות הפיקו מכך רווח שלא כדין. לטענת התובעים, אלמלא צו המניעה, התרופה הגנרית של התובעים היתה כובשת את השוק ומביאה להיעלמות כמעט מוחלטת של התרופה האתית של הנתבעות. טענה נוספת שהעלו התובעים בכתב התביעה היא שבעת החזרת התיק מבית המשפט העליון לבית משפט זה, הטעו הנתבעות את קופות החולים לסבור כי בוטל פסק הדין של בית משפט זה, שקבע כי התובעים אינם מפרים את הפטנט, וכי קיימת בעייתיות ברכישת התרופה הגנרית של התובעים. 7. עוד טענו התובעים בכתב התביעה כי הנתבעות רשמו על שמן פטנט שלא היה ראוי לרישום, בכל הנוגע לתביעה מס' 6 של הפטנט שנמצאה בטלה. כך זכו הנתבעות שלא כדין במונופולין משנות ה-90, כשהן מונעות מהתובעים לשווק את התרופה. רק בשנת 1998 גילו התובעים כי תביעה 6 אינה ראויה לרישום, וגם אז טענו הנתבעות כי תביעה זו מונעת מהתובעים לשווק את התרופה מתוצרתם. גם עובדה זו גרמה נזק לתובעים, ואיפשרה לנתבעות להפיק רווח שלא כדין. 8. לאחר הגשת הראיות בכתב על ידי הצדדים, הגישו התובעים 3 בקשות למחיקת חלק מראיות הנתבעות ולמתן רשות להגשת ראיות בתשובה. בעקבות כך הגישו גם הנתבעות בקשה למחיקת חלק מראיות התובעים. 9. בית המשפט הציע לצדדים לאחר עיון בבקשות להסכים כי כל צד ישמור לסיכומים את טענותיו בענין הרחבת חזית, השתק שיפוטי, השתק פלוגתא והיעדר קבילות מסמכים. כמו כן, לתובעים תינתן רשות להגיש תצהיר תשובה משלים, ואילו הנתבעות תהיינה זכאיות להגיב עליו. הנתבעות קיבלו את הצעת בית המשפט, אך התובעים דחו אותה. לפיכך אדון בבקשות הצדדים אחת לאחת. ב. בקשת התובעים למחיקת טענות מראיות הנתבעות מחמת השתק שיפוטי 10. התובעים טוענים בבקשה כי בין ראיות הנתבעות נכללו טענות אשר סותרות טענות שהעלו הנתבעות בהליך הקודם. כך טענו הנתבעות בהליך הקודם כי השקת המקסיבון היתה מביאה להיעלמות הפוסלאן מהשוק; כי הנתבעות לא היו יכולות להתחרות במחירי המקסיבון; כי קופות החולים היו מעדיפות את המקסיבון בשל מחירו הנמוך יותר; וכי המקסיבון היא תרופה תחליפית לפוסלאן. לעומת זאת, בהליך זה טוענות הנתבעות כי כניסת המקסיבון לשוק, לא היתה מביאה להיעלמות הפוסלאן; כי הנתבעות היו יכולות להשוות את מחיר הפוסלאן למחיר המקסיבון על מנת להתחרות בתובעים; כי קופות החולים אינן רוכשות דווקא את התרופה הזולה יותר, אלא שיש להן גם שיקולים אחרים; וכי המקסיבון לא היוותה תחליף נאות לפוסלאן, משום היא גורמת תופעות לוואי. לטענת התובעים, הנתבעות מנועות מלהעלות עתה טענות הסותרות את הטענות שהעלו בהליך הקודם, וזאת מכח ההלכה בדבר השתק שיפוטי המונע העלאת טענות עובדתיות או משפטיות סותרות, המנוגדות לטענות שהועלו על ידי אותו בעל דין בהליך קודם (ע"א 513/89 אינטר לגו נ' אקסין ליינס, פ"ד מח (4)133, 194; ע"א 10137/05 ליברמן נ' תדביק בע"מ, לא פורסם, 14.8.08; רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, לא פורסם, 8.3.05). 11. הנתבעות טוענות כי כל הטענות הכלולות בראיות שהגישו נכללו כבר בכתב ההגנה שהוגש בהליך זה, מבלי שהתובעים העלו כל טענה בענין, והם איחרו את המועד להעלות את הטענה בדבר השתק שיפוטי. לגופו של ענין, אין מדובר בטענות עובדתיות סותרות, אלא בתחזיות או הערכות של הנתבעות שהועלו בעת שנתבקש צו המניעה הזמני, ואשר לא תאמו בהכרח את האירועים שהתרחשו בפועל. הנתבעות אכן העריכו בעת בקשת הסעד הזמני בהליך הקודם כי המקסיבון עלול לפגוע קשות במכירות הפוסלאן, וכי קופות חולים יעדיפו את התרופה הגנרית הזולה של התובעים. אלא שבפועל הסתבר שהמקסיבון לוקה בפגמים של יעילות ובטיחות, ובמקביל הפחיתו הנתבעות את מחיר הפוסלאן, כך שהתחזיות דלעיל לא נתממשו. כמו כן, הנתבעות לא טענו שהמקסיבון הינו תחליף לפוסלאן, אלא דווקא הדגישו את ההבדלים המהותיים בין שתי התרופות. 12. מתקשה אני להבין את התעקשות התובעים לדון בטענה בדבר השתק שיפוטי כבר בשלב זה, מה גם שב"כ התובעים הביע נכונות לוותר על בקשות שהגיש למחיקת ראיות הנתבעות בדיון שהתקיים ביום 3.9.12. כבודה של ההלכה בדבר השתק שיפוטי במקומה מונח, אך אינני סבור כי מדובר בטענה מקדמית שניתן להכריע בה ללא שמיעת הראיות, ולא מצאתי אסמכתא לכך שמדובר בטענת סף. אכן, על פני הדברים נראה לכאורה כי כמה מטענות הנתבעות בהליך הקודם אינן מתיישבות במלואן עם כמה מן הטענות המועלות על ידן בהליך זה. אך התובעים מבקשים למחוק כבר עתה טענות שונות של עדי הנתבעות, בטרם ניתנה לעדים הזדמנות להסביר את התצהיר או חוות הדעת שנתנו במסגרת חקירה נגדית. קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים בשאלה האם הטענות המועלות בהליך זה סותרות טענות שהועלו בהליך הקודם, ומן הדין שמחלוקת זו תתברר בעת שמיעת הראיות. כמו כן, ככל שקיימת סטיה מטענות שהועלו בהליך הקודם, יתכן כי קיימת הצדקה לסטייה זו, והדבר חייב להתברר בראיות. יש לאפשר לבית המשפט להתרשם מטענות העדים של הנתבעות מבלי למחוק אותן על הסף, ואם אכן קיימת סתירה בטענות שמעלות הנתבעות או בטענות של עדיה - יפגע הדבר במהימנות גרסת הנתבעות ויפעל לטובת התובעים. לא ברור, אם כן, מדוע מבקשים התובעים לשלול מעצמם יתרון אפשרי זה. אינני מכיר הלכה המאפשרת לבית המשפט למנוע מעד לומר את דבריו, רק משום שהם סותרים ראיה אחרת שהביא בעל הדין שמטעמו הם מעידים, או רק משום שדבריהם סותרים דברים שאמרו במקום אחר. יש לאפשר לבית המשפט להתרשם ממכלול הטענות שמעלה בעל דין, כולל מטענות סותרות. 13. זאת ועוד, הדיון בתיק זה פוצל לשלב האחריות ולשלב הנזק, וב"כ התובעים עצמם טוענים בבקשה כי "חלק ניכר מהטענות הסותרות של הנתבעות רלבנטיות בעיקר - או רק - לשלב הנזק ולא לשלב החבות" (סעיף 5 לבקשה). מדוע, אם כן, צריך בית המשפט לעסוק עתה בדיון לגבי טענות שאינן רלבנטיות בשלב זה? בית המשפט הבהיר בהחלטה להגשת הראיות כי "אין בהגשת תצהיר עדות ראשית כדי להכשיר ראיה שאינה קבילה ... או כדי להרחיב את חזית הדיון" (החלטה מיום 20.9.11). באי כוח התובעים היו צריכים להסתפק בכך ולשמור את טענותיהם בענין ההשתק השיפוטי לעת הגשת הסיכומים בשלב האחריות או הנזק. 14. בנוסף על האמור לעיל, יש צדק בטענת הנתבעות כי הטענות שהתובעים מבקשים למחוק בשל השתק שיפוטי מעוגנות בכתב ההגנה שהגישו, ואם רצו התובעים להתנגד לטענות ההגנה הסותרות טענות קודמות, היה עליהם לעשות זאת בשנת 2008 ולא בשנת 2012, לאחר הגשת הראיות. כך, למשל, טענו התובעים בכתב התביעה כי אלמלא צו המניעה, היה המקסיבון של התובעים כובש את השוק ומביא להעלמות כמעט מיידית של הפוסלאן של הנתבעות, וכי קופות החולים היו רוכשות את המקסיבון הזול יותר, הואיל ואין הבדל של ממש באיכות המוצרים; התובעים אף טענו כי טענות אלו העלו התובעים עצמם (סעיף 30). הנתבעות הכחישו בכתב ההגנה את הנטען בסעיף 30 לכתב התביעה (סעיף 50), ואם רצו התובעים לשלול מן הנתבעות את הזכות להתכחש לטענות דלעיל, בשל השתק שיפוטי, היה עליהם להעלות טענה זו לאחר הגשת כתב ההגנה, ולא לאחר הגשת הראיות בכתב. 15. לנוכח ההחלטה שלא להכריע בענין ההשתק השיפוטי בשלב זה, אינני מכריע גם במחלוקת המשפטית הנוגעת לשאלה האם ההשתק השיפוטי חל במקרה זה (הנתבעות טוענות כי לא היתה כל החלטה שיפוטית שבה נתקבלו טענותיהן, שכן צו מניעה ניתן בהסכמה). כך גם איני מתייחס למחלוקת המשפטית בשאלה האם ההשתק השיפוטי חל על תחזיות או הערכות, להבדיל מטענות משפטיות עובדתיות. 16. לאור כל האמור לעיל, הבקשה למחיקת ראיות הנתבעות בשל השתק שיפוטי, נדחית. ג. בקשת התובעים למחיקת חלק מראיות הנתבעות בשל הרחבת חזית, ובקשת התובעים להגשת ראיות נוספות בתשובה לראיות הנתבעות 17. התובעים טוענים בבקשה זו כי חלק מראיות הנתבעות נוגע לטענות המהוות הרחבת חזית אסורה, מה גם שטענות אלה אינן נוגעות לשלב החבות, אלא לשלב הנזק. לכן מבוקש למחוק טענות אלה. הנתבעות כללו בין ראיותיהן חוות דעת מומחה של פרופ' פיינרו וד"ר איריס ורד, כמו גם תצהיר של דורון בן עמי, בהן נטען כי תרופות גנריות המכילות את החומר הפעיל של התרופה שבמחלוקת, ובהן המקסיבון של התובעים, אינן בטיחותיות ואינן יעילות כמו התרופה האתית של הנתבעות (הפוסלאן); לכן הקהילייה הרפואית נרתעה מן השימוש בתרופות הגנריות, והעדיפה את תרופת המקור של הנתבעות. לטענת התובעים, טענות אלה מהוות הרחבת חזית החורגת מכתבי הטענות שהגישו הנתבעות, מה גם שנושא הבטיחות או היעילות של המקסיבון איננה רלוונטית לשלב החבות, אלא רק לשלב הנזק: הן הועלו על מנת להוכיח כי המקסיבון לא היתה כובשת את השוק, אלמלא צו המניעה הזמני, בשל חוסר יעילות והעדר בטיחות. התובעים טוענים כי לא זו בלבד שטענות הנתבעות בעניין זה מהוות הרחבת חזית, ואינן נוגעות לשלב החבות, אלא שהן גם סותרות טענות שהעלו בהליך הקודם (ראה הדיון בפרק ב' לעיל), ולכן התובעים לא היו יכולים או צריכים לצפות את העלאתן. לכן מבקשים התובעים, לחלופין, כי אם לא תמחקנה טענות אלה מראיות הנתבעות, יותר לתובעים להגיב עליהן על דרך של הגשת ראיות בתשובה. בנוסף, וללא קשר למחיקת הטענות המהוות הרחבת חזית, מבקשים התובעים להגיש תצהיר משלים קצר או חוות דעת משלימה קצרה בנושא התנהגות שוק התרופות בישראל, וזאת בתשובה לראיות הנתבעות שלגביהן אין טענה של השתק שיפוטי או הרחבת חזית. לטענת התובעים, טענות הנתבעות בעניין זה לא היו ניתנות לצפיה, הואיל והן מנוגדות למציאות בשוק התרופות בישראל. גם לגבי טענות אלה של הנתבעות, שהתובעים מבקשים להגיב עליהן, טוענים התובעים כי הן רלוונטיות בעיקר - אם לא רק - לשלב הנזק, ולא לשלב החבות. התובעים מדגישים כי לא ניתן לסתור את טענות הנתבעות בעניין התנהגות שוק התרופות בישראל באמצעות חקירה נגדית, שכן מדובר בעניין שבמומחיות הדורש הצגת מסמכים על ידי מומחים. 18. הנתבעות טוענות בתשובה לבקשה כי נושא יעילותו של המקסיבון ובטיחותו עומדת במרכז כתבי הטענות שהגישו הצדדים, ואף עלתה במסגרת גילוי המסמכים והשאלונים שהוחלפו ביניהם. התובעים עצמם התייחסו לסוגיה זו בראיות שהגישו. לאור כל אלה, נדרשו הנתבעות להגיש ראיות בסוגיה זו, ואין בכך כל הרחבת חזית. כך גם טוענים התובעים כי הראיות שהגישו בסוגיה זו נוגעות גם לשלב החבות, ולשאלת קיומו של קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים לנתבעות לבין הנזקים הנטענים, ועובדה היא שגם התובעים התייחסו לסוגיה זו בראיות שהגישו לשלב החבות. 19. לא היתה כל חובה בהגשת הבקשה למחיקת ראיות, שלטענת התובעים כלל אינן רלוונטיות לשלב החבות: ניתן היה להעלות טענה זו בסיכומים בשלב החבות. בית המשפט הורה בעת ההחלטה על הגשת הראיות כי אין בהגשתן כדי להרחיב את חזית הדיון, ועל כן היה מתעלם מראיות שאינן נוגעות לשלב הדיון הרלוונטי. אכן, לא שוכנעתי בשלב זה (מבלי שאביע דעה מוגמרת בנושא) כי הסוגיה הנוגעת לבטיחות המקסיבון וליעילותו נוגעת לשלב החבות. גם אם היא נוגעת לשאלת הקשר הסיבתי, שאלה זו הינה כנראה חלק מן הדיון בשלב הנזק, שבו מתבררים הנזקים הנובעים ממעשי או מחדלי הנתבעות, אם יוכחו. אך משהעלו התובעים את הטענה כי סוגיה זו מהווה הרחבת חזית אסורה, ללא קשר לשלב הדיון בו היא מועלית, אתייחס לטענה זו על מנת להסיר אבן נגף זו מהמשך ההליך. 20. מסגרת הדיון נקבעת על פי מכלול כתבי הטענות - לא רק על פי הנטען בכתב ההגנה או כתב התביעה. אם העלו התובעים טענה מסויימת, אשר הוכחשה על ידי הנתבעות - טענה זו הינה חלק מן החזית הנדונה בין שני הצדדים. כך גם לגבי נושא בטיחותו של המקסיבון ויעילותו. התובעים עצמם טענו בכתב התביעה כי אלמלא צו המניעה היה המקסיבון כובש את השוק (סעיף 30); כי אין הבדל של ממש בין המקסיבון לבין הפוסלאן (סעיף 30); וכי בנסיבות אלה קופות החולים היום מעדיפות את המקסיבון הזול יותר, גם לנוכח העובדה שהפוסלאן ניתן פעם בשבוע (סעיפים 30, 39-38). הנתבעות הכחישו טענות אלה בכתב ההגנה, והתובעים טענו בכתב התשובה כי קופות החולים רוכשות תמיד את המוצר הזול יותר, כאשר אין הבדל בין המוצרים (סעיף 13). לטענת התובעים, ההכחשה של הנתבעות בכתב הגנתן נעשתה בצורה כללית ולקונית, בניגוד לנדרש בתקנות 86-85 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יש מידה לא מבוטלת של צדק בטענה זו, אם כי למען האיזון יש לומר כי הנתבעות טענו בכתב ההגנה במפורש שאין בסיס לטענת התובעים כי אלמלא צו המניעה הם היו "כובשים" את השוק לתרופה הנדונה (סעיף 52). אולם הזמן להעלאת טענות מסוג זה היה בשנת 2008, בעת שהוגש כתב ההגנה, ואין מקום להעלות טענות אלה בשנת 2012, לאחר שתם קדם המשפט והוגשו הראיות בכתב בהתאם למתווה של כתבי הטענות. מתווה זה כולל, כאמור, גם טענות שהעלו התובעים ושהוכחשו על ידי הנתבעות. לא מיותר להוסיף כי גם בשאלון שהפנו הנתבעות אל התובעים נדרשו התובעים להבהיר נקודות שונות הנוגעות לבטיחות המקסיבון ויעילותו (ראה הפירוט בסעיף 4 לתגובת הנתבעות לבקשה), והנתבעות אף טענו בבקשה שהגישו למתן צו שיורה על גילוי מסמכים ומענה לשאלון כי "איכות התרופה הגנרית של התובעים, יעילותה ובטיחותה הן סוגיות השנויות במחלוקת במשפט זה". מכאן שהיה ברור לתובעים כבר באותו שלב שנושא היעילות והבטיחות של המקסיבון נדונה במשפט זה. כב' הרשמת א' נחליאלי אמנם פסלה חלק מן השאלות שהפנו הנתבעות אל התובעים, ואשר נועדו לברר את שאלת בטיחות המקסיבון ויעילותו. אך היא לא פסלה את כל השאלות בנושא זה, וגם אלה שפסלה - לא נפסלו בשל טענה של הרחבת חזית, אלא בשל ניסוח כוללני של השאלות או חוסר רלוונטיות (החלטה מיום 28.12.09, שהערעור עליה נמשך בהסכמה). 21. סיכומו של דבר: משהעלו התובעים בכתב התביעה טענה מפורשת כי המקסיבון מתוצרתם היה כובש את השוק אלמלא צו המניעה, כי קופות החולים היו מעדיפות לרכוש אותו וכי אין הבדל של ממש בין המקסיבון לבין הפוסלאן (סעיף 30), ומשטענה זו הוכחשה על ידי הנתבעות - לא ניתן למנוע מהנתבעות להביא ראיות לסתירת טענה זו שהעלו התובעות. יתר על כן, התובעים עצמם התייחסו לנושא בטיחות המקסיבון ויעילותו בראיות שהגישו. הם טוענים בראיות אלו כי לא היתה כל טענה כנגד בטיחותו או יעילותו של המקסיבון, להבדיל מהתרופה הגנרית של "טבע", וכי המקסיבון זהה לפוסלאן מבחינת האיכות (סעיפים 81, 82, 143, 144 לתצהיר ד"ר גיל תומר). בנסיבות אלה, אין התובעים יכולים לטעון כי הנתבעות מנועות מלהביא ראיות לסתור את ראיות התובעים בנושא זה. אוסיף כי נושא יעילותו ובטיחותו של המקסיבון הינו בהחלט רלוונטי, לפחות לשלב הנזק, שכן התביעה שהוגשה מבוססת על הטענה שאלמלא צו המניעה היה המקסיבון "כובש" את השוק לתרופה. אם יוכח כי המקסיבון לא היה יעיל, או לא היה בטיחותי, תהיה לעובדה זו, מן הסתם, השפעה על היקף הנזק הנטען שנגרם לתובעים בשל צו המניעה הזמני, שמנע את שיווק המקסיבון. 22. לאור האמור לעיל, אין מקום למחוק את ראיות הנתבעות בנושא יעילותו או בטיחותו של המקסיבון. כמו כן, אין לאפשר לתובעות להביא ראיות בתשובה לראיות הנתבעות בסוגיה זו, שכן כאמור לעיל אין מדובר בסוגיה שלא ניתן היה לצפות כי יוגשו בעניינה ראיות - נהפוך הוא. אכן, תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי מעניקה לבית המשפט שיקול דעת לאפשר לתובע להביא ראיות מפריכות, לאחר הגשת ראיות הנתבע. אולם תקנה זו לא נועדה לאפשר לתובע לעשות "מקצה שיפורים" לאחר שנחשף לראיות הנתבע, או להביא ראיות נוספות שניתן היה להביאן בעת שהגיש את ראיותיו. כך גם אין מקום לעשות שימוש בתקנה זו שעה שהתובע יכול וצריך היה לצפות את הבאת הראיות שהביא הנתבע. ההלכה היא כי בעל דין חייב להגיש את ראיותיו "בחבילה אחת", ואין הוא רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן לאחר סיום פרשת ההגנה. על מנת לסטות מכלל זה יש להצביע על טעמים של ממש, ובית המשפט יתחשב באופי הראיה הנוספת (האם היא "פשוטה"), השלב שאליו הגיע המשפט והשאלה האם המבקש ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה קודם לכן והאם הופתע מן הראיות של הצד-שכנגד (ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738, 742; רע"א 2137/02 ממן נ' פז חב' נפט בע"מ, לא פורסם - 30.7.02, כב' השופט א' ריבלין, פיסקה 3; רע"א 1412/06 סופרגז נ' פרידמן, לא פורסם - 13.7.06, פיסקה 4; רע"א 1498/09 אוחיון נ' גולדפינגר, לא פורסם - 10.3.09, פיסקה 6). במקרה דנא, לא שוכנעתי כי יש טעמים המצדיקים לחרוג מן הכלל של הבאת הראיות כמקשה אחת, או נסיבות יוצאות דופן המצדיקות הגשת ראיות הזמה או "ראיות בתשובה", כפי שמכנים זאת התובעים. אם נתיר הגשת ראיות בתשובה במקרה זה, תהיה חובה לאפשר גם לנתבעות להגיב על ראיות אלה, שכן סדר הדברים הנכון הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין מורה כי לנתבע שמורה הזכות להגיב על ראיות התובע. באופן זה, לא יהיה סוף למסכת הראיות. לא זו בלבד שאין מדובר בראיות שלא היו קיימות קודם לכן, אלא שהתובעים הביאו ראיות בשאלה שבה הם מבקשים להוסיף ולהביא ראיות משלימות. הצעתי לתובעים שיוגש תצהיר משלים או חוות דעת משלימה מטעמם, וכי לנתבעות תשמר הזכות להגיב על ראיות משלימות אלה, אך התובעים דחו הצעה זו (שהתקבלה על דעת הנתבעות). בנסיבות אלה יש לדחות את הבקשה להגשת ראיות משלימות בסוגיית בטיחותו או יעילותו של המקסיבון. 23. מן ההלכות שפורטו לעיל ומאותם טעמים, עולה כי גם אין מקום להיענות לבקשה הנוספת של התובעים להגיש ראיות משלימות בנוגע להתנהגות שוק התרופות בישראל. בעניין זה אין טענה של הרחבת חזית מצד הנתבעות, אלא שהתובעים טוענים כי ראיות הנתבעות כל כך מופרכות שהם לא היו יכולים לצפותן. התובעים מפנים לשתי טענות מסוג זה של עדי הנתבעות, שלדעתם דורשות הגשת תצהיר או חוות דעת נגדיים. אין לקבל טענה זו: אם הראיות כל כך מופרכות, ניתן יהיה לברר זאת באמצעות חקירה נגדית של מומחי הנתבעות. 24. לאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה למחיקת ראיות הנתבעות בשל הרחבת חזית, כמו גם את הבקשה למתן רשות להגשת ראיות נוספות בתשובה לראיות הנתבעות. ד. בקשת התובעים למחיקת חוו"ד מומחה הנתבעות, עורך הפטנטים משה פיירניק 25. אחת הטענות שהעלו התובעים בכתב התביעה הינה, כי הנתבעות הוסיפו לפטנט הנדון תביעה שלא היתה ראויה לרישום, והכוונה לתביעה מס' 6, המתייחסת לחומר חדש (סוג של מלח) קרי: תביעה למוצר, להבדיל מן התביעות 1-5 של הפטנט המתייחסות לתהליך ייצור תרכובת מסוימת ומלחים של אותה תרכובת, כולל המלח נשוא תביעה מס' 6 (להלן: "תביעה מס' 6"). תביעה מס' 6 נמצאה כחסרת תוקף בהליך הקודם, בשל העדר חידוש אמצאתי. תביעות 1-5 נרשמו על בקשה שהגישו הנתבעות בשנת 1990, ואילו תביעה 6 נרשמה על פי בקשה נוספת שהוגשה בשנת 1991. בכתב התביעה נטען לגבי מכלול הפטנט, על כל תביעותיו, כי מדובר בפטנט שלא היה ראוי לרישום מלכתחילה, וכי באמצעותו רישומו הפיקו הנתבעות רווח, שלא על פי זכות שבדין, על חשבון התובעים (סעיף 43). אולם ברור שטענה זו מתייחסת לתביעה 6 בלבד, שהרי זו התביעה היחידה שנמצאה חסרת תוקף (לגבי תביעות 1-5 נקבע כי התובעים לא הפרו תביעות אלה של הפטנט, אך אין חולק על תוקפן). 26. על מנת להתמודד עם טענה זו של התובעים, הגישו הנתבעות חוות דעת מומחה של עורך הפטנטים משה פיירניק (להלן: "המומחה"). התובעים מבקשים למחוק חוות דעת זו בכללותה, ולחלופין למחוק ממנה אותם חלקים שאינם קבילים, בטענה שעסקינן בחוות דעת משפטית בתחום דיני הפטנטים. המומחה מבהיר מהו הדין החל, אך לא מסתפק בכך: הוא גם מיישם את הדין על עובדות המקרה, מסיק מסקנות משפטיות ועובדתיות ועושה את מלאכתו של בית המשפט בהכרעת הדין. בנוסף, חלק מהמסקנות של המומחה מנוגדות לקביעות העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בהליך הקודם, אשר מהוות השתק פלוגתא. התובעים מדגישים כי למומחה אין כל ידיעה אישית על עובדות המקרה, שכן הוא מצהיר בפתח חוות דעתו שאין לו כל קשר לנתבעות. 27. הנתבעות טוענות כי חוות דעת המומחה הוגשה במענה ישיר לטענות שהועלו בתצהירו של ד"ר רון תומר מטעם התובעים (להלן: "תומר"), מבלי לפגוע בטענת הנתבעות כי טענותיו של תומר כי הנתבעות פעלו בחוסר תום לב ברישום תביעה מס' 6, וכי הן הסתירו במכוון פרסומים בעניין זה מרשם הפטנטים - מהוות הרחבת חזית אסורה. לגופו של ענין, טוענות הנתבעות כי חוות דעתו של המומחה נועדה להסביר את נהלי בחינת הפטנט בארץ ובעולם, על מנת להבהיר כי לא היה כל פסול בתיקון פטנט לתהליך ייצורה של תרכובת, על דרך של הוספת תביעה עצמאית חדשה לחומר הנמצא בתרכובת, ובלבד שהתביעה החדשה נתמכת בתיאור המקורי של בקשת הפטנט; במקרה שכזה, זכאית התביעה החדשה להגנה בהתאם לתהליך הבכורה של הפטנט העיקרי. עוד אומר המומחה כי אין מניעה לקבל פטנט עבור מלח או צורה גבישית חדשה של תרכובת ידועה, כפי שעולה ממאגרי המידע והספרות המקצועית בתחום זה. לכן היה לנתבעות יסוד להניח כי ינתן להם פטנט כשיר בגין תביעה 6, והא ראיה: משרדי רישום פטנטים אחרים בעולם קיבלו את תביעה 6 לרישום. דברים אלה של המומחה, נאמרים בחוות הדעת בתשובה לטענות תומר בתצהירו, כי הנתבעות רשמו באופן מלאכותי את תביעה מס' 6 המתייחסת למלח מסוים, לאחר שתביעות 1-5 של הפטנט המקורי התייחסו לדרך ייצור התרכובת ומלחיה, ובכך ביקשו הנתבעות לקבל באופן פסול תאריך בכורה של הפטנט המקורי לתביעה מס' 6, אף שמדובר בתביעה חדשה ועצמאית. נושא נוסף שבו עוסקת חוות הדעת של המומחה הוא משמעותו של פרסום קודם שהתייחס למלח נשוא תביעה מס' 6. הכוונה לאבסטרקט שפורסם בבלגיה לפני מתן הפטנט לתביעה מס' 6. תומר טוען כי הנתבעות הסתירו פרסום זה מרשם הפטנטים. בחוות דעתו מבהיר המומחה של הנתבעות כי האבסטרקט הבלגי לא כלל את תיאור הכנת המלח נשוא תביעה 6, ולכן יכלו הנתבעות להניח כי הוא לא ישלול את היותה של תביעה 6 חדשה. המומחה גם בודק את תיק הפטנטים האירופי הנוגע לתביעה זו, ממנו עולה כי הנתבעות חשפו בפני משרד הרישום האירופי את האבסטרקט הבלגי, כפי שאף חשפו זאת בפני עורך הפטנטים הישראלי שטיפל בעניינם. 28. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי אם המומחה איננו רשאי לחוות את דעתו בנושאים שפורטו בחוות דעתו, מקל וחומר לא היה תומר, שאין לו השכלה בתחום הפטנטים, רשאי לחוות את דעתו בנושאים שהצריכו תשובה מפי מומחה הנתבעות. לכן, אם תמחק חוות דעת המומחה, יש למחוק גם מתצהירו של תומר אותם חלקים המתייחסים לרישום הפטנט לתביעה מס' 6 ומטילים דופי בנתבעות. הנתבעות מדגישות כי אין כל פסול בכך שמומחה מגיע למסקנות בתחום מומחיותו, על סמך העובדות שהוצגו לו (שאין לו כל ידיעה אישית לגביהן), והוא איננו מחליף בכך את שיקול דעתו של בית המשפט. ככל שמדובר בתחום הפטנטים, נוהגים בתי המשפט להסתמך על חוות דעת מומחה, אשר מסייעים לבית המשפט להבין את התחום הנדון, וכך גם נהוג להגיש חוות דעת של עורכי פטנטים. נוהלי העבודה של רשויות הפטנטים אינם בגדר ידיעה שיפוטית. בדרך זו נוהגים גם בתי המשפט באנגליה ובארה"ב, להסתמך על חוות דעת של עורכי פטנטים בעניין נוהלי הבחינה של פטנטים, והדרך המקובלת להגשת בקשה לפטנט - כאשר נטענת טענה של הטעיה או חוסר תום לב ברישום הפטנט. אשר לטענה כי המומחה כלל בחוות דעתו עניינים משפטיים טהורים, טוענות הנתבעות כי מומחים בתחום הפטנטים צריכים להידרש לעיתים למסגרת המשפטית הרלוונטית, ואין חולק כי עורך פטנטים בקיא גם בתחום המשפטי של דיני פטנטים בארץ ובחו"ל (ראה סעיף 143(א) לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967). כך גם יכול היה המומחה, המטפל בבקשות פטנטים בכל העולם, לחוות דעתו לגבי הדין הזר בתחום הפטנטים והפרקטיקה הנוהגת במקומות אחרים בעולם. 29. גם בקשה זו של התובעים, כמו הבקשות הקודמות שנדונו, לא חייבה הגשת בקשה למחיקת חוות הדעת או חלקים ממנה: ניתן היה להפנות בסיכומים לאותם חלקים שאינם קבילים או רלוונטיים, או אותם חלקים העוסקים בתחומים משפטיים. נתקלים אנו מדי יום בתצהירים הכוללים טענות משפטיות, והנוהג המקובל הוא פשוט להתעלם מהם בחקירה נגדית ולהצביע על אותם חלקים בלתי קבילים בסיכומים. על אחת כמה וכמה היו התובעים צריכים להימנע מהגשת הבקשה דנא, כאשר חוות דעת המומחה ניתנה במענה ישיר לטענות בתצהירו של תומר (ד"ר לרוקחות) המצריכות ידע משפטי שאין לו. תומר עושה בחוות דעתו בדיוק מה שעושה המומחה מטעם הנתבעות, אלא שלתומר אין כל השכלה בתחום המשפטי בכלל, ובתחום דיני הפטנטים בפרט. תומר קובע בחוות דעתו כי הנתבעות עשו "ניסיון מלאכותי לתקן את תביעה 6"; "הלבישו באופן מלאכותי את תביעה 6... על תביעות 1-5"; "השתמשו באופן פסול בתאריך הבכורה של התביעות 1-5 כדי לתבוע את תביעה 6"; "גילוי האבסטרקט הבלגי שולל למעלה מכל ספק את תוקפה של תביעה 6"; לא ניתן היה לתבוע פטנט בגין המלח נשוא תביעה 6 לאור קיומו של פטנט קודם של הנתבעות; הנתבעות הפרו את החובה החוקית הקיימת לדווח לרשם הפטנטים על כל מידע רלוונטי לבקשה (סעיפים 11, 23, 24, 26, 52, 63). למותר לציין כי כל אלה מהוות מסקנות משפטיות, שאינן תחום שעד או מומחה אמור לעסוק בו, מה גם שהן דורשות ידע בדיני פטנטים שאין לתומר. 30. המומחה אכן נסמך בחוות דעתו על עובדות שונות, ואין חולק שאין לו ידיעה אישית לגביהן. אך זו טבעה של חוות דעת מומחה, אשר נסמכת על עובדות שנמסרו למומחה, או שהוצגו לו במסמכים שהוא מפנה אליהם. ככל שיתברר כי לעובדות עליהן נסמך המומחה אין בסיס, חוות דעתו הנשענת על עובדות אלה תיפול. אין מקום למחוק מחוות דעתו של מומחה אותן עובדות או מסמכים שהוא מסתמך עליהם, שכן יתכן שאלה יוכחו מפי עדים אחרים במשפט. לכן, הטרוניה שמעלים התובעים בעניין זה איננה יכולה להתקבל. 31. אכן, ההלכה היא שמומחה מחווה דעתו אך ורק בשאלות שבתחום המומחיות (סעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971), ואין נדרשים לחוות דעת שכל-כולה סקירה של המצב המשפטי הנוהג בישראל (להבדיל מהדין הזר שיש להוכיחו כפי שמוכיחים עובדה). סעיף 57 לפקודת הראיות קובע כי "כל דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אם אין הוראה אחרת משתמעת". לכן, בתי המשפט אינם נזקקים לחוות דעת מומחה בנוגע לדין החל, פרשנותו ויישומו (י' קדמי, על הראיות (2009), עמ' 948). השאלות המשפטיות המתעוררות מסורות להכרעתו של בית המשפט, ואין זה מתפקידו של מומחה להסיק מסקנות משפטיות. עם זאת, מצפים אנו ממומחה כי יסיק מסקנות עובדתיות, להבדיל ממסקנות משפטיות, מן העובדות שנמסרו או הוצגו לו, שהרי לשם כך ניתנת חוות דעתו (י. קדמי, בספרו הנ"ל, חלק 2 בעמ' 755). מומחה רפואי רשאי לחוות דעתו כי רופא נהג בהתאם למתחייב בנסיבות, על פי העובדות והמסמכים שהוצגו לו. כך גם מומחה מטעם הנתבעות רשאי היה לחוות את דעתו כי הנתבעות נהגו, לפי חוות דעתו המקצועית, בצורה סבירה ומקובלת כאשר ביקשו פטנט על תביעה 6. כמובן שמסקנות המומחה אינן באות במקום מסקנותיו של בית המשפט, אלא שהן נועדו לסייע לבית המשפט להגיע למסקנות העובדתיות והמשפטיות הנכונות. 32. חוות דעתו של המומחה אכן כוללת חלקים שהם תיאור של המצב המשפטי הנוהג בתחום דיני הפטנטים, אך יש לראות בהם תיאור של הרקע המשפטי הנדרש למסקנות המקצועיות של המומחה, בתחום מומחיותו. ממילא, בית המשפט יתייחס אל תיאור המצב המשפטי כאל חלק מסיכומי הנתבעות, קרי: כאל טיעונים משפטיים, ויתעלם מכל מה שמהווה מסקנה משפטית (למשל קביעה כי התנהלות הנתבעות בנוגע לרישום תביעה 6 היתה "הוגנת, נטולת כוונה רעה וסבירה" - סעיף 3). בדומה, כולל גם תצהירו של תומר חלקים עליהם הוא מצהיר "על פי יעוץ משפטי שקיבלתי", וכמובן שבית המשפט יתעלם מכך. לעומת זאת, חוות דעתו של המומחה בעניין הפרקטיקה הנוהגת ברשות הפטנטים בארץ ובמשרדי הפטנטים בעולם מבוססת על ניסיונו המקצועי, ואין כל פסול בהתייחסותו לנושא זה. כך גם אין פסול בכך שהמומחה מביע את דעתו בשאלה מה היו יכולות הנתבעות להעריך באופן סביר בשאלת תוקפה של תביעה 6, בעת הגשת הבקשה לפטנט, אם כי חוות דעתו כמובן איננה יכולה לבוא במקום עדויות מטעם הנתבעות עצמן. ככל שיש לתובעים טענות נגד המומחה בתחום זה, הם יוכלו לחקור אותו חקירה נגדית. כך גם לא מצאתי ממש בטענה שחוות דעתו של המומחה פסולה בשל היותה סותרת ממצאים שנקבעו בפסק הדין בהליך הקודם. הנתבעות אינן יכולות להתעלם ממה שנפסק בהליך הקודם, וגם המומחה איננו עושה זאת. אך הואיל והתובעים לא הסתפקו בקביעה של בית המשפט כי תביעה מס' 6 חסרת תוקף, והם מייחסים לנתבעות ידיעה על כך מלכתחילה, או ניסיון להטעות את רשם הפטנטים - רשאי המומחה להביע את דעתו בשאלה מה ניתן היה לצפות מלכתחילה בעת הגשת הבקשה לתקן, לאור הפרקטיקה הנוהגת במשרד הפטנטים ולאור הדין החל. עורך פטנטים, כמי שבוחן יום יום את הסיכוי לקבל פטנט בגין בקשות המופנות אליו, הוא הגורם המומחה שביכולתו להעריך מה סביר לצפות לאור הידע הקיים בתחום הפטנט, לאור דיני הפטנטים, ועל פי הפרקטיקה הנוהגת במשרדי הפטנטים השונים. במסגרת זו רשאי המומחה, כפי שרשאיות גם הנתבעות, להביע ביקורת על פסק- הדין שניתן בהליך הקודם, ככל שביקורת זו נועדה להראות כי לא ניתן היה לצפות מלכתחילה את התוצאה המשפטית שבפסק הדין. כפי שמסכם המומחה את חוות דעתו, הוא בחן האם "היתה הצדקה מלאה לנסות לקבל הגנה על המלח החדש" (סעיף 59). אין סתירה בין חוות דעת המומחה בשאלה זו, לבין הקביעות המשפטיות של ההליך הקודם, שכן גם אם בסופו של יום נפסק שתביעה 6 איננה תקפה - אין זאת אומרת בהכרח שהיה זה פסול לנסות ולקבל פטנט על תביעה זו, או שניתן היה לצפות מלכתחילה שהיא תיפסל. עניין זה יתברר במהלך שמיעת הראיות. 33. סיכומו של דבר: אין מקום למחוק את חוות דעת המומחה או חלקים ממנה, רק משום שהיא כוללת חלקים שבית המשפט ממילא יתעלם מהם, או יתייחס אליהם כאל חלק מסיכומי הנתבעות. הצדדים יוכלו לטעון בעניין זה בסיכומים שיגישו. אשר לעובדות הנכללות בחוות הדעת, או תכתובות שצורפו אליה, למותר לציין שקבילותן מותנית בכך שהן יוכחו בדרך המקובלת, על פי דיני הראיות. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. ה. בקשת הנתבעות למחיקת חלקים מתצהירי התובעים בשל הרחבת חזית 34. הנתבעות לא התכוונו מלכתחילה לבקש מחיקת חלקים מראיות התובעים. הן הסתפקו בהגשת הודעה על התנגדותן לחלק מהראיות שהגישו התובעים, בהיותן הרחבת חזית אסורה. אולם משעמדו התובעים על הדיון בבקשות שהם עצמם הגישו למחיקת ראיות הנתבעות, הגישו גם הנתבעות בקשה דומה בתגובה לבקשות של התובעים. בבקשה מבקשים התובעים למחוק חלקים מתצהירו של ד"ר רון תומר (להלן: "תומר"), והכוונה לפרק ד'2 וסעיפים 112-114 לתצהירו, וכן כל התייחסות בתצהירו לטענה שהנתבעות רשמו את תביעה 6 של הפטנט ביודען שהיא איננה ראויה לרישום, וכי הן הסתירו מרשם הפטנטים פרסומים קודמים בעניין זה, מתוך חוסר תום לב או הונאה (סעיפים 5, 61, 62, 63, 64, 96 ו-98 לתצהיר). 35. התובעים טוענים כי הנתבעות חוזרות על אותן טענות שכבר נדונו ונידחו בבית משפט זה על ידי כב' הרשמת א' נחליאלי חיאט וכב' השופט א' אורנשטיין (שישב כערכאת ערעור על החלטת הרשמת), וכי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, כעשרה חודשים לאחר הגשת ראיות התובעים וכחודש וחצי לאחר ישיבת קדם המשפט האחרונה מיום 3.9.12. הבקשה הוגשה אך ורק כ"פעולת תגמול" על הגשת הבקשות מצד התובעים. לגופו של עניין, תצהירו של תומר איננו מהווה הרחבת חזית, אלא מבוסס על כתבי הטענות שהוגשו. (1) טענות התובעים בדבר פניית הנתבעות לצדדים שלישיים לפני שניתן צו המניעה הזמני והנזקים שהדבר גרם לתובעים 36. בפרק ד'2 לתצהירו של תומר נאמר כי לפני שניתן צו המניעה הזמני פנו הנתבעות לחברות תרופות שונות ולקופות החולים, וטענו בפניהן כי התכשיר של התובעים מפר את הפטנט של הנתבעות, וכתוצאה מכך נגרמו לתובעים נזקי מוניטין ונזקים אחרים. הנתבעות טוענות כי אין זכר לטענה זו בכתב ההגנה, ועל כן הן מהוות הרחבת חזית אסורה. בכתב התביעה הועלו טענות רק על פניה של הנתבעות לקופות החולים לאחר שניתן פסק הדין הראשון של בית המשפט העליון שהחזיר את התיק לבית משפט זה, אך לא הועלתה טענה לגבי התקופה שקדמה לצו המניעה הזמני. כך אכן קבעה כב' הרשמת נחליאלי בהחלטתה מיום 20.6.10, כאשר דחתה את בקשת התובעים לקבל מסמכים ולהפנות שאלות אל הנתבעות בעניין הפניות שנעשו לקופות חולים ובתי מרקחת לפני מתן צו המניעה הזמני. כב' הרשמת הבהירה כי כתב התביעה איננו כולל טענות בדבר פניה לגורמים שונים לפני יום 8.11.01 (מועד פקיעת צו המניעה הזמני), אלא אך ורק לגבי התקופה שלאחר פקיעת צו המניעה הזמני, עם מתן פסק הדין שדחה את התביעה שהגישו הנתבעות על הפרת פטנט (עמ' 13 להחלטה). אכן, עיון בכתב התביעה מגלה כי טענות התובעים בדבר פניות הנתבעות לגופים אחרים מתייחסות רק לתקופה שלאחר החלטת בית המשפט העליון מיום 17.12.02 להחזיר את התיק לבית משפט זה לצורך השלמה (סעיפים 23-24). התובעים טוענים כי הם טענו בכתב התביעה שהנתבעות יצרו לעצמן מונופולין בשוק התרופות שלא על פי זכות שבדין, ועליהן לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מניצול המונופולין לרעה (סעיפים 43, 44.3 לכתב התביעה). אין בטענות כלליות אלה כדי לאפשר לתובעים לכלול בין ראיותיהם טענות המתייחסות לפניות של הנתבעות אל גופים שונים לפני שניתן צו המניעה הזמני, שכן טענה שכזאת לא הועלתה בכתב התביעה, כפי שקבעה בצדק כב' הרשמת נחליאלי. התובעים טוענים כי תצהירו של תומר נוסח בהתאם להחלטתה הנ"ל כב' הרשמת נחליאלי, וכי תומר מתייחס אך ורק לנזקים שנגרמו לתובעים עקב פניות הנתבעות לקופות החולים לאחר שפקע צו המניעה הזמני, ולא מעבר לכך. טענה זו איננה נכונה. בכותרת לפרק ד'2 לתצהיר תומר נאמר: "הנתבעות חבות לתובעים פיצוי בגין הנזקים למוניטין שלהן כתוצאה מהצורך להתגונן ממעשים אחרים של הנתבעים לפני צו המניעה הזמני" (הדגשה שלי: ע.ב.). בסעיף 119 מתייחס תומר לפניה של הנתבעות לחברת "כמיפל" ולתובעת 3 ביום 4.5.00, וגם טוען שקופת חולים דרשה מהתובעים כתב שיפוי בחודש מאי 2000. כך גם מצרף תומר לתצהירו בפרק ד'2 הנ"ל התכתבויות בין הנתבעות לתובעים מחודש מאי 2000, בהן איימו הנתבעות על התובעים ודרשו להפסיק לשווק את המקסיבון. כל אלו אירעו לפני מתן צו המניעה הזמני ביום 22.6.00. מכל אלה ברור שתומר מתייחס לתקופה שקדמה לצו המניעה הזמני. לאור כל האמור לעיל, יש לקבל את טענת הנתבעות בדבר הרחבת החזית בפרק ד'2 לתצהיר תומר, ככל שהטענות נוגעות לתקופה שקדמה למתן צו המניעה הזמני. למעשה, כתב התביעה איננו כולל טענות בדבר פניות של הנתבעות לגורמים אחרים לפני פקיעת הצו ביום 8.11.01 - גם לאחר מתן צו המניעה הזמני - כפי שקבעה כב' הרשמת נחליאלי. לפיכך אין להתיר הרחבת חזית בעניין זה, ובית המשפט יתעלם מראיות הסותרות את החלטת כב' השופטת נחליאלי, אשר בדין ניתנה. סעיפים 112-114 לתצהיר תומר, בדבר הנזקים הנובעים מהצורך של התובעים לפתח תרכובת חלופית, לאור רישום הפטנט על תביעה מס' 6. 37. בסעיפים הנ"ל טוען תומר כי לאור רישומה של תביעה מס' 6 לפטנט, שנמצאה חסרת תוקף ולטענת התובעים היתה כזו מלכתחילה - נאלצו התובעים להשקיע משאבים בפיתוח תרכובת חלופית, שאיננה נשענת על המלח נשוא תביעה מס' 6. גם כאשר ביטל בית המשפט המחוזי בסוף שנת 2001 את תביעה מס' 6, נאלצו התובעים להמשיך ולייצר את התרופה שלהם על בסיס אותה תרכובת חלופית, שהיתה יקרה יותר. בנוסף, תרכובת חלופית זו התאימה רק לייצור תרופה יומית, אך לא לייצור תרופה שבועית (מן הסוג שהנתבעות החלו לשווק), ולקח לתובעים זמן לאחר ביטול תביעה מס' 6 לייצר תרכובת לשימוש שבועי, המבוססת על המלח נשוא תביעה מס' 6. הנתבעות טוענות כי נזקים נטענים אלה לא הועלו בכתב התביעה, מה גם שהתובעים כלל לא תבעו פיצוי על נזקים שנגרמו להם עקב רישום הפטנט על תביעה מס' 6, אלא רק תבעו השבה של רווחי הנתבעות (סעיף 44.6 לכתב התביעה). לכל אורך כתב התביעה, הטענות של התובעים נוגעות אך ורק לנזקים שנגרמו להם, או לרווחים שהפיקו הנתבעות שלא כדין, כתוצאה מצו המניעה הזמני. רק סעיף אחד לכתב התביעה מתייחס למונופולין שיצרו לעצמן הנתבעות שלא כדין, בכך שרשמו פטנט על תביעה מס' 6 בתחילת שנות התשעים (סעיף 43). הטענה של התובעים בעניין זה היא כי על הנתבעות להשיב לתובעים את הרווחים שהפיקו שלא כדין מרישום תביעה 6 (סעיף 44.6). אמנם בסעיף 44.3 מבקשים התובעים פיצוי בגין נזקים שנגרמו להם "כתוצאה מניצול לרעה של מעמדן של הנתבעות כבעלות מונופולין בשוק התרופה", ובסעיף 4 לכתב התשובה נטען כי רישום הפטנט לתביעה מס' 6 גרם לתובע נזקים כבדים. אך לא הועלתה בכתב התביעה (או בכתב התשובה) טענה בדבר נזק שנגרם לתובעים כתוצאה מן הצורך "לעקוף" את הפטנט שניתן לתביעה מס' 6 ולייצר תרכובת חלופית. מדובר בטענה הנוגעת לנזק מיוחד, שהיה צורך לפרט אותו בכתב התביעה. לכן מדובר בהרחבת חזית אסורה, כפי שנטען בצדק בבקשה, ויש להתעלם מסעיפים 112-114 לתצהיר תומר. טענות התובעים בדבר רישום הפטנט על תביעה מס' 6 במרמה, בחוסר תום לב, ותוך הסתרת מידע מרשם הפטנטים 38. עיקר טענות הנתבעות בבקשה למחיקת חלקים מתצהירו של תומר מכוונות כנגד טענותיו כי הנתבעות פעלו ביודעין ובמתכוון, במרמה ובחוסר תום לב, בעת רישום הפטנט על תביעה מס' 6; כי הן הסתירו פרסומים קודמים מרשם הפטנטים; וידעו היטב שהן רושמות פטנט חסר תוקף (סעיפים 5, 61-64, 96, 98). הנתבעות טוענות כי בכתב התביעה לא ייחסו להם התובעים אשם כלשהו (רשלנות, זדון, מרמה או חוסר תום לב) ברישום הפטנט על תביעה מס' 6. טענות מסוג זה יש להעלות במפורש בכתב התביעה ואף לפרטן, כמצוות תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכפי שהובהר פעמים רבות בהלכה הפסוקה (ראה למשל ע"א 4600/91 מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(3) 455, 459-458). הנתבעות מודעות לכך שהתובעים העלו טענות בנושא האשם ברישום הפטנט בכתב התשובה, שם נטען כי הנתבעות רשמו את הפטנט על תביעה מס' 6 אף שהיו מודעות לפרסומים קודמים השוללים את תוקפו, וכי הן פעלו בעניין זה "באופן מודע, ולמצער ברשלנות" (סעיפים 4 ו-7). אך לטענת הנתבעות, כתב תשובה איננו המקום להעלאת טענות חדשות שזכרן לא בא בכתב התביעה, ואשר אינן מהוות תשובה לאמור בכתב ההגנה (תקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי, י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהד' שביעית 1995, עמ' 283, א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהד' עשירית בעמ' 86-87). 39. יש מידה רבה של צדק בטענות התובעים בעניין הרחבת החזית הנוגעת לייחוס אשם לנתבעות ברישום תביעה מס' 6. הטענה היחידה שהועלתה בכתב התביעה לגבי רישום הפטנט היא שהוא "לא היה ראוי לרישום" (סעיף 43). הא ותו לא. קשה, לדעתי, לבסס על "הכרעיים הדקות" של טענה זו - הנובעת בהכרח מפסיקת בית המשפט בהליך הקודם כי הפטנט לתביעה מס' 6 חסר תוקף - טענות חמורות בדבר מרמה, הטעיה, וחוסר תום לב. אם כך הוא הדבר, גם לא היה מקום להעלות טענות אלה לראשונה בכתב התשובה. יש מרחק רב בין הטענה שהפטנט לא היה ראוי לרישום - עובדה שלא ניתן לחלוק עליה לאור פסק הדין בהליך הקודם בו נקבע שהאמצאה לא היתה חדשה בשל פרסום קודם - לבין הטענה שהנתבעות היו מודעות מלכתחילה לפסלותה של בקשת הפטנט, ואף הטעו את רשם הפטנטים בעניין זה. הטענה שהעלו התובעים בכתב התביעה היא שנמנע מהתובעים לייצר ולשווק את התרופה שלהם בעטיו של הפטנט שנמצא בדיעבד כבלתי ראוי לרישום. טענה זו, שאינה מייחסת לנתבעות אשם כלשהו, איננה מגלה עילה לטענת הנתבעות, ולא אביע דעתי לגביה בשלב זה. טענה שונה לחלוטין, שלא נטענה בכתב התביעה, היא שהנתבעות רשמו ביודעין ובמתכוון פטנט שלא היה ראוי לרושמו, תוך הטעיה של רשם הפטנטים והסתרת מידע ממנו. לטענה חמורה זו, שהיה צורך להעלותה ואף לפרטה, לא מצאתי בסיס כלשהו בכתב התביעה. 40. חרף האמור לעיל, אינני סבור שמן הראוי לקבל את טענת הנתבעות דלעיל בדבר הרחבת חזית בשלב זה של הדיון, לאחר שסוגיה זו נדונה והוכרעה על ידי כב' הרשמת נחליאלי, ובעקבות כך גם בערעור על החלטתה שנדון לפני כב' השופט אורנשטיין, גם אם דעתי שונה מדעתם. הנתבעות העלו את הטענה הנ"ל בדבר הרחבת חזית במסגרת בקשה שהגישו למחיקה או דחיה חלקית על הסף של התביעה, שנדונה יחד עם בקשה של התובעים לגלות מסמכים ולהשיב על שאלון (ראה פירוט הטענה בסעיפים 24-25 לתשובה לבקשת הגילוי שהגישו התובעים). כפי שעולה מהחלטתה של כב' הרשמת נחליאלי מיום 20.6.10, הנתבעות טענו כי תנאי לגיבוש עילה של הסתמכות על פטנט שבוטל הוא יחוס אשם כלשהו למבקש הרישום; אלא שהתובעים לא ייחסו לנתבעות בכתב התביעה זדון, רשלנות או חוסר תום לב ברישום הפטנט, ורק בהליך מאוחר יותר טענו כי הנתבעות "רשמו ביודעין ובמתכוון פטנט שלא היה ראוי לרושמו" - טענה המהווה הרחבת חזית (סעיף 13 להחלטה). כב' הרשמת נחליאלי דחתה טענה זו של הנתבעות, וקבעה כי כתב התביעה מפרט עילות של רשלנות נזיקית ועשיית עושר ולא במשפט, ואין מקום למחוק חלק כלשהו מכתב התביעה (סעיף 32). בהתייחסה לשאלות שהפנו התובעים אל הנתבעות בעניין זה, שלטענת הנתבעות היוו חלק מאותה הרחבת חזית, קבעה כב' הרשמת נחליאלי כי השאלות שהופנו אל הנתבעות עוסקות בטענת התובעים כי הנתבעות רשמו פטנט "אף שידעו לכאורה כי אינו (ראוי) לרישום. לא מצאתי כי מדובר בהרחבת חזית כטענת הנתבעות בתגובתן. רישומו של הפטנט שלא כדין על ידי הנתבעות צויין במפורש הן בסעיף 43 לכתב התביעה והן בסעיפים 6-9 לכתב התשובה, והוא מצוי בלב ליבה של המחלוקת בתיק זה" (עמ' 15). על החלטה זו הוגש ערעור, שגם בו נטען כי הטענות בדבר רישום הפטנט ברשלנות, בזדון ובתום לב לא הועלו בכתב התביעה, ולא ניתן היה להעלותן בכתב התשובה (סעיף 25 לתמצית נימוקי הערעור). הערעור על החלטת כב' הרשמת נחליאלי נדחה על ידי כב' השופט א' אורנשטיין ביום 14.3.11, אשר פסק כי יש לדחות את טענת הנתבעות בדבר הרחבת החזית (סעיף 12). יש לראות בהחלטות אלה סוף פסוק בערכאה זו, וכך גם ראו זאת הנתבעות: הן הגישו את הבקשה למחיקת סעיפים מתצהירו של תומר רק בתגובה לבקשות שהגישו התובעים למחוק חלקים מתצהירי הנתבעות. אין ממש בטענת הנתבעות כי החלטות אלה של כב' הרשמת נחליאלי וכב' השופט אורנשטיין אינן סותמות את הגולל על טענתן בדבר הרחבת חזית. ההחלטות ברורות ומדברות בעד עצמן. אמנם כב' השופט אורנשטיין ציין בסעיף 9 להחלטה כי "עסקינן בהחלטה דיונית שאין בה כדי לסתום את הגולל תחת טענות המערערת, כך שאם בסופו של דבר לאחר שמיעת הראיות יגיע בית המשפט למסקנה אחרת, לא תהיה מניעה להגיע לתוצאה שונה". אולם מהמשך דבריו ברור לחלוטין שדברים אלה נאמרו בהקשר לטענת ההתיישנות שהעלו הנתבעות, ולא בהקשר לטענה בדבר הרחבת חזית, שהרי ברור כי אין בשמיעת הראיות דבר שיוכל להביא לשינוי החלטה בנושא של הרחבת חזית. לכן, הדרך היחידה לתקוף את החלטת כב' הרשמת נחליאלי וכב' השופט אורנשטיין היא בבית המשפט העליון, אם יוגש ערעור על ידי הנתבעות על פסק הדין שיינתן בתיק זה. 41. ההלכה היא שהחלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין: הערכאה שנתנה אותה רשאית לשוב ולדון בה, ואף לשנותה - לא רק כאשר השתנו הנסיבות, אלא גם אם מתברר כי ההחלטה שניתנה היתה מוטעית. אך סטיה מהחלטה קודמת שניתנה על ידי אותה ערכאה, בשל טעות שנפלה בה, תעשה רק במקרים נדירים (להלכות אלו ראה: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, פסקה 5 להחלטת כב' השופט א' גרוניס, כתוארו אז; בר"מ 6764/06 גאזי עומר נ' ראש המעוצה המקומית זמר, לא פורסם - 27.8.06, פסקה 10 לפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור). כך גם יהיו נדירים המקרים בהם שופט "יהפוך" החלטה של עמיתו לאותה ערכאה, להבדיל מן המקרה בו שופט משנה החלטה שהוא עצמו נתן, לאחר שהשתכנע כי טעה. דברים אלו נכונים מקל וחומר, כאשר ההחלטה הנדונה ניתנה על ידי רשם ואושרה בערעור בידי אותה ערכאה. זה המקרה הנדון כאן. על כך יש להוסיף את השיקול הנוגע לשלב בו מתבקש בית המשפט לסטות מהחלטה קודמת של אותה ערכאה. לו היה הדבר נעשה בשלב קדם המשפט, והיה נקבע (בניגוד להחלטות כב' הרשמת נחליאלי וכב' השופט אורנשטיין) כי טענות התובעים בדבר מרמה או רשלנות מצד הנתבעות היוו הרחבת חזית, היו התובעים יכולים לבקש לתקן את כתב התביעה על מנת להוסיף את טענת המרמה, וסביר להניח שבקשתם היתה נענית - כפוף לתשלום הוצאות. כיום, לאחר הגשת הראיות, אפשרות זו איננה מעשית. מנגד, הותרת ההחלטות של כב' הרשמת נחליאלי וכב' השופט אורנשטיין על כנן לא תפגע באפשרות של הנתבעות להתגונן, שכן הנתבעות התייחסו לטענות המהוות הרחבת חזית בראיות שהגישו. הנתבעות אפילו לא ביקשו למחוק את ראיות התובעים בעניין המרמה, אלא הגישו את הבקשה הנדונה כאן רק בעקבות הגשת בקשות התובעים למחוק חלק מראיותיהן. לאור כל אלו, אין מקום לשנות את ההחלטה הקודמת שניתנה בדבר הרחבת חזית, בכל הנוגע לטענות הרשלנות, חוסר תום הלב או המרמה שמעלים התובעים נגד הנתבעות, ואין מקום למחוק אותם חלקים בתצהיר תומר המתייחסים לטענות אלו. ו. סיכום 42. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את שלוש הבקשות שהגישו התובעים, ולקבל באופן חלקי את הבקשה שהגישו הנתבעות - הכל כמפורט בהחלטה דלעיל. התובעים ישלמו לנתבעות הוצאות משפט בסכום כולל של 60,000 ₪. 43. הצדדים יודיעו לבית המשפט בתוך 14 יום כמה שעות חקירה נגדית נדרשות לכל אחד מהם לכל אחד מהעדים או המומחים, על מנת שניתן יהיה להעריך את מספר הימים הנדרש לשמיעת הראיות בשלב הראשון הנוגע לחבות. הצדדים גם יודיעו בהודעה זו אם יש בכוונתם להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, שאז יהיה מקום לשקול עיכוב של שמיעת הראיות עד לקבלת החלטה בבית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור, שכן החלטה זו נוגעת למסגרת הדיון בתיק והיקף הטענות שיידונו בו. טענות סותרות