מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מבחן הפורום הנאות: בפניי בקשה לסילוק על הסף, אשר הטענה העיקרית בה היא טענת "פורום לא נאות". לטענת הנתבעת הפורום הנאות להגשת התביעה דנא הוא זה הנמצא במדינת פלורידה שבארצות הברית. הצדדים: התובע הינו אזרח ישראלי אשר חי ועוסק בנגרות בארה"ב מזה מס' שנים ועד היום. הנתבעת הינה אזרחית ישראלית, אשר התגוררה בארה"ב בתקופה הרלבנטית ואשר לטענתה מתגוררת היום לסרוגין הן במדינת ישראל והן בארה"ב. רקע כללי כעולה מתמצית טענות הצדדים: התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט זה. לטענתו, במשך תקופה של שנתיים הנתבעת לוותה ממנו סך כולל של 40,179$, שהם כ- 146,251 ₪. התובע פנה לנתבעת בדרישה כי תשיב לו את סכומי הכסף שלוותה ממנו, אולם ללא הועיל. משכך הגיש תביעה זו. הנתבעת לעומתו התמקדה בטענתה שיש לסלק את התביעה על הסף כפי שיפורט להלן ומטענותיה עולה כי היא ראתה את מערכת היחסים שבין הצדדים כמערת יחסים בין בני זוג, ואף טענה כי לחלופין יש להעביר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה מטעם זה. לטענת הנתבעת, יש לסלק את התביעה על הסף מהטעם שבית המשפט הישראלי אינו "הפורום הנאות" לדון בסכסוך שבין הצדדים. כמו כן ולחילופין יש לסלק את התביעה על הסף מהטעם שלבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה בהתאם לתקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א"), לחילופין יש להעביר את התיק נשוא התביעה דנא לביהמ"ש לענייני משפחה. לחילופין, יש למחוק מהתביעה את הסכום של 15,955$ בהעדר עילה ובהיעדר יריבות ולחילופין בשל התיישנות. לחילופין, יש לסלק התביעה על הסף מחמת שיהוי, מניעות, השתק. לחילופין, יש לסלק התביעה על הסף בשל שימוש לרעה בהליכי משפט. לחילופין יש למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" ולחילופי חילופין יש ליתן רשות להתגונן. בדיון מיום 19/11/12 קבעתי, כי הטענה העיקרית בה בחרה הנתבעת להתמקד הינה טענת ה"פורום הלא נאות". לטענתה, ע"פ המבחנים שנקבעו בפסיקה יש לדחות את התביעה מהטעם שביהמ"ש בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה ויש להפנות את התובע להגיש תביעה זו במדינת פלורידה שבארה"ב. לחיזוק טענתה הנתבעת צירפה את פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון ברע"א 9810/05 (כפי שיובא בהמשך). הנתבעת הוסיפה, כי לו הייתה תביעה זו מוגשת במדינת פלורידה הרי שחלק הארי ממנה היה נדחה מחמת התיישנות. דיון והכרעה: טענת "פורום לא נאות" - הפן הנורמטיבי כאמור, טוענת הנתבעת כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום המתאים לבירור התובענה. על כך עמדה כב' השופטת שטרסברג כהן בעניין רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' זריקאת בעמ' 269, וכך קבעה: "נקודת המוצא היא כי לבית המשפט כאן יש סמכות לדון בתביעה, ושאלת הפורום הנאות היא שאלה שבשיקול-דעת בית המשפט, והוא מפעיל אותו על-פי קריטריונים מקובלים". כב' השופט (כתוארו דאז) אהרון ברק הוסיף לעניין זה בע"א 300/84 אבו עטיה ואח' נ' ערבטיסי ואח', פ"ד לט(1), בעמ' 385 (להלן: "פרשת אבו עטיה"): "המבחן המכריע בעניין זה הינו - כפי שעמד עליו השופט ריד (‎LORD REID) בפרשת ATLANTIC STAR - האם הפורום המקומי הוא פורום טבעי. .. או שמא קיים פורום טבעי זר, בעל סמכות'. בקביעת טבעיות הפורום יש להתחשב בנסיבות כולן וליישם את מבחן מרב הזיקות הרלוונטיות אשר להן הקשר האמיתי, המשמעותי והמהותי למקרה נשוא הדיון. מבחן זו מקובל הן במשפט האנגלי, הן במשפט האמריקני, והן במשפט הישראלי". כב' השופט שמגר, בהתייחסו לפרשת אבו עטיה לעיל, מבהיר את הרציונאל העומד מאחורי שני סוגי השיקולים שהנחו את בית המשפט בבואו לפסוק כי הפורום הנוכחי אינו הפורום הנאות. וכך הוא קובע בערעור אזרחי מס' 2705/91 רג'אח סאלם אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, (ניתן ביום 30/12/1993) (להלן: "פרשת אבו ג'חלה"): "בית המשפט הבחין בין שני סוגי שיקולים המנחים אותו, והמובילים למסקנה כי הפורום הנוכחי אינו הפורום הנאות. סוג אחד של שיקולים מתייחס לבעלי הדין, והסוג השני מתייחס לציבור הרחב (ראה לעניין זה גם ס' גולדשטיין, "סמכות בינלאומית מבוססת על תפיסת הנתבע - הלכה למעשה כיום" משפטים י (תש"מ) 409, 419). במסגרת סוג השיקולים הראשון הזכיר בית המשפט את השיקולים של גישה למקורות הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט, ההוצאות הכרוכות בהבאת עדים המוכנים להעיד מרצונם, האפשרות לראות את מקום התרחשות האירוע נושא הדיון ולבקר בו (כאשר ביקור כזה נדרש), וכמו כן הקושי שבאכיפת פסק הדין שיינתן. במסגרת סוג השיקולים השני אשר - כפי שצוין - מתייחס לציבור הרחב, מנה בית המשפט את הבעייתיות הכרוכה בריכוז תובענות במרכזים עמוסים במקום ניהולן במקום בו נוצרו העילות, את העומס הלא הוגן המוטל על החברה בניהול התדיינות שאינה קשורה לה, היתרון ביישוב סכסוכים מקומיים בסביבתם הטבעית, והרצון שתובענות יידונו בבית-משפט המכיר את החוק שחל בעניינן, על פני יצירת מצב שבו בית המשפט המקומי יעסוק בברירת הדין, ובמקרה הצורך בהפעלת דין זר. יחד עם זאת נקבע, כי שיקולים אלה אינם ממצים, ושיקול הדעת שניתן לבית המשפט בהפעלתה וביישומה של דוקטרינת הפורום הלא נאות הוא רחב". כב' השופט חשין סיכם את ההלכה שנקבעה בפרשת אבו ג'חלה לעיל, בעניין ע"א 45/90 ש' עבאדה נ' ת' עבאדה, פ"ד מח(2), בעמ' 82 ו-83 כך: "שדה הסוגיה של 'פורום בלתי נאות' נחרשה אך לאחרונה לעומקה בע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ,... ומהלכה שנקבעה ידענו זאת: נתבע המבקש להעלות לפני בית-משפט בישראל טענת 'פורום בלתי נאות', נושא בנטל לשכנע את בית המשפט כי בית-משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה, וכי ב'תחרות' זו שבין בית המשפט בישראל לבין בית המשפט הזר, ידו של אותו בית-משפט זר על העליונה: הוא הפורום הנאות לדון בתביעה, בעוד בית המשפט בישראל הינו 'פורום בלתי נאות'. המבחן לקביעה כי בית-משפט בישראל הינו 'פורום בלתי נאות' אינו אך מאזן נוחות רגיל; על הטוען טענת 'פורום בלתי נאות' לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל-עבר הפורום הזר. ובלשונו של הנשיא שמגר בפרשת אבו-ג'חלה, בעמ' 569: 'על מנת לעכב את ההליכים, על בית המשפט להשתכנע, בהתייחס למבחן מרב הזיקות, כי אכן קיים פורום שבאופן ברור מתאים יותר לניהול הדיון. במידה והנתבע לא הצליח לשכנע את בית המשפט בקיומו של פורום כזה, הרי לא יעכב בית המשפט את הדיון'". לא בכדי הפנתה הנתבעת לפסק הדין שניתן לאחרונה מפי כב' השופט גרוניס בבית המשפט העליון ואשר מרכז את כלל ההלכות שניתנו בסוגיית הפורום הלא נאות. כוונתי ל-רע"א 9810/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limited )ניתן ביום 30/08/2009 ( (להלן: "הלכת Hecke"). וכך הוא קובע: "המבחן המכריע לבחינת תחולתה של דוקטרינת "הפורום הלא נאות" הינו האם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה. מבחן זה מוכרע בהתחשב במכלול נסיבותיו של המקרה. בכלל זה יש לבחון את השאלה מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת נשוא הדיון, אליו מובילות מירב הזיקות הרלוונטיות (ראו, ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר נ' CAE Electronics Ltd, בפיסקה 18 (לא פורסם, 4.9.2007); רע"א 851/99 T. Van Doosselaere נ' Depypere, פ"ד נז(1) 800, 815-813 (2003)). לשם בחינת שאלה זו, על בית המשפט להביא בחשבון שיקולים שונים. על שיקולים אלו ניתן למנות את מקום מושבם ועסקיהם של הצדדים, גישה למקור הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט, ההוצאות הכרוכות בהבאתם ועוד (ראו, רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' זריקאת, פ"ד מח(3) 265, 270-269 (1994) (להלן - עניין זריקאת); מיכאיל קרייני "שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו" מחקרי משפט יט 67, 70-69 (2002) (להלן - "שיקולי הפורום הנאות")). יובהר, כי נטל ההוכחה לעניין קיומו של פורום זר מוסמך, שהינו בעל מירב הזיקות הרלוונטיות לסכסוך, מוטל על כתפיו של הנתבע. המבחן בו עליו לעמוד אינו מאזן נוחות רגיל, אלא עליו לשכנע את בית המשפט כי המאזן נוטה בבירור ובאופן משמעותי לעבר הפורום הזר (ראו, ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה, פ"ד מח(2) 77, 84-82 (1994)). מעבר לכך יצוין, כי בפסיקה כיום מסתמנת מגמה של הגברת נטל זה וצמצום ההיענות לטענת "פורום לא נאות". זאת, לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניות (ראו, רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109, 114 (השופט ת' אור) (1998); רע"א 749/05 Insight Venture Partners נ' טכנו הולד אחד (לא פורסם, 11.4.05)). ובהמשך: "שיקולי נוחות הצדדים אינם מכריעים את הכף במסגרת ההחלטה בדבר נאותות הפורום. על בית המשפט להידרש גם לשיקולי יעילות, במסגרתם נבחנת השאלה מהו הפורום המתאים לציפיותיהם הסבירות של הצדדים והאם לישראל ולשיטת המשפט הישראלית יש עניין אמיתי בתובענה (ראו, רע"א 9141/00 Lang נ' מרכס, פ"ד נו(1) 118, 124-123 (2001); רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos de Saude S/C Ltda, פ"ד נז(5) 414, 422-421 (2003) (להלן - עניין אלביט))". כב' השופט גרוניס הוסיף והתייחס לשיקול נוסף, השיקול המערכתי, הנוגע לסוגיית הפורום הלא נאות. כך לדבריו: "אשר לשיקול ה"מערכתי", ברי כי האינטרס של מערכת המשפט הישראלית בבירור תובענה מסוג זה שהוגש על ידי התובעות הינו קטן יחסית. המשאבים השיפוטיים הינם מוגבלים. קיום הליכים בבית המשפט הישראלי על אף היותם בעלי זיקה חלשה, אם בכלל, לישראל עשוי לבוא בסופו של יום על חשבונם של מתדיינים והליכים אחרים, שזיקתם לפורום הישראלי רבה הרבה יותר (השוו, רע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי (לא פורסם, 14.9.2005); רע"א 3136/00 סלמאן נ' שוקייר, פ"ד נה(2) 97, 100 (2000); "שיקולי הפורום הנאות", בעמ' 89-88). אוסיף, כי ער אני לכך שבפסיקת בית משפט זה הובעו דעות שונות בשאלה האם יש בשיקול ה"מערכתי" משום שיקול עצמאי לדחייתה או קבלתה של בקשת סילוק על הסף (ראו, עניין אבו עטיה, בעמ' 386; עניין זריקאת ; ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח1) 554, 577 (1993) (להלן - עניין אבו-ג'חלה)). לטעמי, שיקול זה בהחלט מהווה שיקול נוסף אשר על בית המשפט לבחון בגדר המבחנים לקביעת נאותות הפורום". לאור הלכת Hecke, בבואנו לבחון את שאלת הפורום הבלתי נאות וכדי להכריע מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי למחלוקת נשוא התביעה עלינו להחיל את מבחן "מירב הזיקות הרלבנטיות". בכדי שניתן יהיה ליישם את מבחן זה יש להבחין בין שני שיקולים מרכזיים: השיקול האחד, הינו זה המתייחס לבעלי הדין, ואשר לפיו יש לבחון את הגישה למקורות הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט, ההוצאות הכרוכות בהבאת עדים וכן הלאה. לעניין זה קבע השופט גרוניס (כפי שנקבע בהלכה שלפניו, כאמור), כי נטל ההוכחה לעניין קיומו של פורום זר מוסמך מוטל על כתפיו של הנתבע. המבחן בו עליו לעמוד אינו מאזן נוחות רגיל, אלא עליו לשכנע את בית המשפט כי המאזן נוטה בבירור ובאופן משמעותי לעבר הפורום הזר. השיקול השני, הינו זה המערכתי, לפיו בית המשפט צריך להידרש גם לשיקולי יעילות והאם לישראל ולשיטת המשפט הישראלית יש עניין אמיתי בתובענה. כמו כן ובמסגרת שיקול זה, נבחנת השאלה מהו הפורום המתאים לציפיותיהם הסבירות של הצדדים. בית המשפט העליון שב וחזר על הלכה זו לעניין דוקטרינת הפורום הבלתי נאות ברע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' INCOMACS ואח' (ניתן ביום 02/08/2012) מפי כב' השופט הנדל. השופט הנדל שב והדגיש כי מדובר בשלושה מבחנים המשמשים לצורך בחינת שאלת תחולתה של דוקטרינה זו: האחד, מהו הפורום הטבעי אליו מובילות מירב הזיקות הרלבנטיות; השני, מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך; השלישי, שיקולים ציבוריים ובעיקר מהו הפורום שלו העניין האמיתי לדון בתובענה. כעת נפנה ליישום הלכת Hecke על המקרה דנן: מן הכלל אל הפרט: ראשית, ברצוני להתייחס לעובדה כי התובע לא צירף תצהיר לאימות הטענות העובדתיות שהעלה, הן בתגובה הראשונה לבקשה והן בתגובתו המשלימה, כדרישת תקנה 241(ג) לתקסד"א. כמו כן, הנתבעת הביעה את התנגדותה להרחבת חזית בין התגובה הראשונה לבין זו המשלימה מטעם התובע. לטענתה, התובע ערך מקצה שיפורים ביחס לתגובה הראשונה תוך שהוא מעלה טענות משפטיות ועובדתיות חדשות שלא העלה בתגובה הראשונה. לעניין זה אקדים ואציין, כי מאחר ואני קובעת כי דין הבקשה לסילוק על הסף מחמת פורום בלתי נאות- להתקבל, מתייתר הצורך מלדון לגופו של עניין בטענות המקדמיות לעניין אי צירוף התצהיר והרחבת החזית, כפי שעולה מטענות הנתבעת. כאמור לעיל, אני קובעת כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל, זאת מהטעמים הבאים: לטענת התובע, מבחן מירב הזיקות מצביע על בית המשפט הישראלי כעל הפורום הטבעי שצריך לדון בתובענה זו. לטענתו, כתב התביעה הומצא לביתה של הנתבעת בישראל, הנתבעת מתגוררת כיום בישראל. הנתבעת לא שכנעה כי הפורום הזר הוא בעל מירב הזיקות הרלבנטיות לסכסוך באופן ברור ומובהק. היה על הנתבעת להראות כי ההתדיינות בבית המשפט הישראלי תהיה בלתי סבירה וכי תהיה לו נחיתות משמעותית לעומת הפורום הזר (ראו פרשת אבו ג'חלה לעיל). מנגד, טוענת הנתבעת, כי מקום מושבו ועיסוקו הקבוע של התובע הינו ארה"ב. הנתבעת, כפי שהצהירה בתצהיר שצורף כתמיכה לבקשה (סע' 1), חולקת את חייה בין פלורידה לבין ישראל. כמו כן, מקום ביצוע העוולה או המקום בו ניתן הכסף הינו ארה"ב. כמו כן, העדים שיבואו להעיד הם מארה"ב. על כן, מירב הזיקות מצביע על ארה"ב. בנוסף, אף ציפיות הצדדים מצביעות על הפורום הנאות בפלורידה ולא בישראל. בבואנו לקבוע, כאמור לעיל, מיהו הפורום הנאות לדון בתובענה יש להחיל את מבחן מירב הזיקות הרלבנטיות. עיקר התביעה נסבה על הלוואה, כך לטענת התובע, אשר ניתנה רובה ככולה לנתבעת בארה"ב, עת היו קשרים אישיים בין הצדדים בעת ששניהם התגוררו בארה"ב. מקום מושבו ועיסוקו של התובע הינו בארה"ב, אף הנתבעת חולקת את חייה בין פלורידה לבין ארה"ב, כפי שהצהירה (סע' 1 לתצהיר שצורף לבקשה), הצהרה שלא נסתרה. העדים שיכולים להעיד על מהות הקשר שנרקם בין הצדדים נמצאים בארה"ב. מירב הראיות נמצאות בארה"ב. למעשה, הפורום הזר הנמצא בפלורידה הוא בעל מירב הזיקות הרלבנטיות לסכסוך באופן ברור ומובהק. מלבד טענתו של התובע כי הנתבעת שבה לישראל בשנתיים האחרונות, לא עלה בידו להצביע על פרט נוסף אחר שיש לו זיקה ולו קלושה היכולה לקשור את התובענה דנא לישראל. לא זו אף זו, הדבר נכון אף מבחינת שיקולי יעילות כשיקול מערכתי ולקיחה בחשבון כי יש להעדיף מתדיינים והליכים אחרים, שזיקתם לפורום הישראלי רבה הרבה יותר. כידוע מערכת השיפוט בישראל, כמו בכל מקום אחר בעולם, היא מערכת עם משאבים מוגבלים. כאשר עומס התיקים על המערכת גובר, עליה לנצל את משאביה ביעילות רבה יותר (ראה מיכאיל קרייני, "שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו", מחקרי משפט יט 67, 69-70 (2002), כפי שהביאה הנתבעת). אם כן, בבואנו לבחון את השאלה במקרה דנא האם לישראל ולשיטת המשפט הישראלית יש עניין אמיתי בתובענה, התשובה לכך תהא שלילית. כמו כן, בחינת ציפייתם הסבירה של הצדדים מובילה למסקנה, כי הפורום הישראלי אינו הפורום המתאים לדון בתובענה. בהתאם לכתב התביעה שהוגש ביום 01/02/2011 טען התובע בסעיף 4 כי הלווה כספים לנתבעת במשך תקופה של שנתיים. בהתאם לרשימת השיקים שצורפו כנספח ב' לבקשה לסילוק על הסף, מדובר היה בהלוואה שניתנה בין השנים 2004 ל- 2007. הכספים כולם (למעט 500$) ניתנו לנתבעת, כאמור, בארה"ב. לפי טענת התובע, באם שבה הנתבעת ארצה בפברואר 2009, הרי שמתן ההלוואה היה במהלך התקופה שבה חיו והתגוררו הצדדים בארה"ב. הווה אומר, כאשר התובע נתן את הכספים לנתבעת בזמן שזו התגוררה בארה"ב, הוא ראה לנגד עיניו את מערכת החוקים במדינת פלורידה אליה היה עליו לפנות במקרה שלא יקבל את כספו חזרה ולא את מע' השיפוט של מדינת ישראל שבאותה עת לא הייתה רלבנטית כלל. כלומר, בשנים 2004-2007 לא הייתה כל ציפייה להחיל את מערכת המשפט בישראל. נוסף על האמור, בסעיף 3 לתגובתו הראשונה של התובע לבקשה הוא ציין כי באם הנתבעת הייתה מתגוררת בארה"ב הוא היה מגיש את תביעתו שם. נשאלת השאלה מדוע חיכה התובע עד לרגע שהנתבעת שבה לישראל, מדוע לא הגיש את תביעתו בזמן שהיא עדיין התגוררה בארה"ב. באם אכן בין השניים נרקם קשר רומנטי, ברי כי ידע התובע על רצונה של הנתבעת לשוב לישראל, אף אם באופן חלקי, וכי הנתבעת שיתפה אותו בהלכי מחשבותיה אלה. האם ההתדיינות אפשרית בפורום הזר בהתייחס לטענת ההתישנות: כב' השופט גרוניס התייחס לעניין זה בהלכת Hecke: "דומה, כי במצב שכזה, בו שאלת ההתיישנות בפורום הזר הינה מורכבת וסבוכה, ואילו המבקש מצידו מסרב להתחייב שלא להעלות שם את טענת ההתיישנות, על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה כי טענת ההתיישנות אכן תעלה ותתקבל בפורום הזר. ואולם, גם אם בית המשפט יוצא מנקודת הנחה זו, אין בהכרח משמעות הדברים כי הוא ידחה את הבקשה לסילוק על הסף שהוגשה לו. תחת זאת, על בית המשפט לבחון את מערכת הנסיבות, ובפרט את התנהגותו של התובע. במסגרת זו, על בית המשפט לבחון האם התובע פעל באופן בלתי סביר בהגישו את התביעה לפורום המקומי מבלי לנקוט בצעדים למניעת ההתיישנות בפורום הזר. כך, במקרה בו מגיש התובע את תביעתו בפורום המקומי, מכיוון שתקופת ההתיישנות בפורום הזר כבר חלפה, ייטה בית המשפט לקבל את בקשת הסילוק על הסף. הוא הדין במקרה בו ברור כי היה על התובע לפתוח בהליכים משפטיים בפורום הנאות הזר או לפעול בדרכים משפטיות אחרות שעמדו בפניו לשם מיצוי הדין, אך הוא לא עשה כן (ראו, למשל, ע"א 489/85 סאלחאת נ' עיריית שכם, פ"ד מב(1) 497, 505-504 (1988))". בהתאם לכתב התביעה ניתן לחלק את ראשי ההלוואות, למעשה, לשניים: האחד, סך כולל של 24,224$ אשר, לטענת התובע, הוא הלווה לנתבעת לפי בקשתה באמצעות שיקים (עותק מן השיקים צורף כנספח א' לכתב התביעה) (להלן: "ההלוואה בשיקים"). השני, סך של 15,955$ , המורכב מסכומים שונים, אשר הלווה התובע, לטענתו, לנתבעת מעת לעת וע"פ בקשתה (להלן: "ההלוואה שלא באמצעות שיקים"). לעניין ההלוואה בשיקים, צורפה רשימה פרטנית של סכומי השיקים והמועדים בהם הם נמשכו לטובת הנתבעת, כפי שצירף ב"כ התובע ביום 21/02/11 (נספח ב' לבקשה לסילוק על הסף). תאריכי פירעון השיקים נעים בין התאריכים 28/05/04 ועד ליום 23/02/07 ובסך הכול סכום של 24,224$. לעניין ההלוואה שלא באמצעות שיקים בסך של 15,955$ אשר לטענת התובע הוא הלווה לנתבעת מעת לעת, לא צוין בכתב התביעה מהם המועדים בהם ניתנו סכומים אלה. בתגובה לשאלת ב"כ הנתבעת באשר לפשר אי ציון המועדים, המהותיים והמקימים את עילת התביעה, ציין בתגובה ב"כ התובע ביום 14/04/11 כי: "הריני להודיעך כי למרשי אין מה להוסיף לעת עתה על האמור בכתב תביעתו" (נספח ד' לבקשה). נוכח תשובתו של התובע לעניין ההלוואה שלא באמצעות שיקים, ומשלא ציין התובע את המועדים להלוואות שניתנו לנתבעת ואף לא כל אסמכתא המחזקת את טענתו של התובע, יקשה על התובע להוכיח את ראש ההלוואה השני בסך של 15,955$. כמו כן, טוענת הנתבעת כי באם התביעה הייתה מוגשת במדינת פלורידה, הרי חלקה הארי היה נדחה מחמת התיישנות. לטענתה, תקופות ההתיישנות בפלורידה נקבעות לפי נושאי התביעה. תביעות בנושאים כמו חוזים, חיובים שאינם מבוססים על שטרות ומימוש משכנתה- מוגבלות בתק' התיישנות של חמש שנים. לפיכך ובהתאם לרשימת השיקים והמועדים שצורפו ע"י התובע ובשים לב להיעדר הפירוט באשר ליתר הסכומים שלטענת התובע הוא הלווה לנתבעת, הרי שמרבית התביעה, לו הייתה מוגשת בפלורידה, הייתה נדחית בשל התיישנות. מנגד, התובע ציין כי הנתבעת עזבה את פלורידה לפני למעלה משנתיים ולכן היעדרותה מהמדינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות. כאמור לעיל, הנתבעת הצהירה בתצהיר שניתן מטעמה במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, כי: "בשנתיים האחרונות (לאחר תאונת דרכים קשה מאוד שעברתי) אני חולקת את חיי בין פלורידה לבין הארץ" (סע' 1 לתצהיר הנתבעת). כלומר, הזיקה של הנתבעת לפלורידה לא נותקה. טענה זו לא נסתרה ע"י התובע. כמו כן, אף אם נניח כי בשנת 2009 עזבה הנתבעת את פלורידה ונעצרה תקופת ההתיישנות, הרי עדיין ביחס לחלק מהשיקים חלה לכאורה ההתיישנות. לא מצאתי להיכנס למחלוקת שבין הצדדים בשאלת התיישנות התביעה או חלקה לפי חוקי מדינת פלורידה בשלב זה, שכן במקרה הנדון עיתוי הגשת התביעה היה תלוי אך ורק בתובע שמטעמיו הוא בחר להגישה במועד שהוגשה, ואין זה המקרה ששאלת קיומה של טענת התיישנות צריכה להכריע מהו הפורום המתאים. עצם קיומה של מחלוקת בנדון מחזקת את דעתי שאין זו השאלה שצריכה להנחות את קבלת ההחלטה בדבר הפורום המתאים. בשולי הדברים יוער כי בחירת מקום השיפוט הנובעת מהימנעות דחיית התביעה מטעמי התיישנות בפורום המתאים גם היא אומרת דרשני נוכח האמור לעיל ועקב קבלת הבקשה לסילוק על הסף מחמת פורום לא נאות, מתייתר הצורך מלדון ביתר הבקשות המקדמיות שהעלתה הנתבעת. סוף דבר: הנתבעת העלתה טענת פורום לא נאות ומשכך ביקשה לסלק את התביעה על הסף. הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה כי הפורום הטבעי והמתאים שלו מירב הזיקות הרלבנטיות הוא הפורום הזר, זה הנמצא בפלורידה. לאור האמור, הבקשה לסילוק על הסף עקב פורום לא נאות מתקבלת ותביעתו של התובע תידחה על הסף. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בגין בקשה זו. המזכירות תעביר לנתבעת סך של 3,000 ₪ מתוך כספי הפיקדון תשיב לתובע את יתרת הפיקדון שהפקיד בקופת בית המשפט . הפורום הנאותמשפט בינלאומי