מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא משכורת מנהל אירועים: זהו פס"ד בתביעת התובע לשעות נוספות פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות שונות, בסך של כ-690,000 ₪. הרקע לתביעה: א. התובע הועסק אצל הנתבעת כמנהל אירועים החל מיום 9.6.04 ועד ליום 16.9.09, כשבחודש 4/07 מוסכם כי לא עבד. בין היתר ביצע התובע הזמנות ביומן האירועים וסגר את האולם בתום האירוע. ב. על יחסי העבודה בין הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף האולמות וגני אירועים מ-2008. ג. אין חולק כי התובע זכאי היה להפרשות לפנסיה בשיעור 6% בגין תקופת עבודתו מ-1/08 ועד ל-11/08 שלא הופרשו עבורו (כשלטענת הנתבעת יש לה זכות קיזוז על סכום זה, בגין תשלום ביתר של שכר החודש האחרון). כמו כן קיימת מחלוקת על גובה הסכום שהיו אמורים להפריש לתובע, לאור שאלת גובה משכורתו. ד. יצויין כי התובע הגיש תביעה גם בגין פיצוי על אי קבלת דמי אבטלה - אלא שרכיב זה נמחק (עמ' 23 שורה 7 לפרוטוקול). המחלוקות העיקריות: א. מה גובה שכרו הקובע של התובע? בענין זה אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע קיבל את השכר המפורט בתלושי השכר ( 7,213 ש"ח בחודש) אולם לטענת התובע הוא קיבל 1,500 ₪ נוספים בצ'ק מדי חודש בחודשו, ושיש לראות בו חלק משכר היסוד.לטענת הנתבעת, אכן נמסרו לתובע 1,500 ₪ מדי חודש אולם לא כשכר עבודה אלא בגין הוצאות שוטפות של הנתבעת (קופה קטנה). לאור זאת טוען התובע כי שכרו הנכון צריך להיות לצורך החישובים בתיק זה -8,713 ₪. ב. נסיבות הפסקת עבודתו של התובע - האם פוטר או התפטר. בנוסף, האם סוכם בין הצדדים (או קיים נוהג בנתבעת), כי גם במקרה של התפטרות יהיה התובע זכאי לפיצויי פיטורים, ובגין איזה תקופה. כפועל יוצא, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת ואם כן, באיזה שיעור. ג. מה שיעור ההפרשות לפנסיה שהגיעו לתובע והאם יש לקזז מהסכום המגיע לתובע בגין רכיב זה את השכר ששולם לו ביתר בגין חודש 9/09 כטענת הנתבעת. האם עבד התובע בחודש מאי 2007 באופן מלא כטענתו, או רק באופן חלקי, כטענת הנתבעת. ולאור זאת האם יהיה זכאי להפרשי שכר. ד. האם חלים על יחסי העבודה בין הצדדים הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה או שמא שימש התובע במשרת אמון ו/או לא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו וכפועל יוצא האם זכאי התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות ובאיזה שיעור. בעניין זה, לטענת הנתבעת, התובע אף לא דיווח על נוכחותו במפגיע, לא הייתה מתכונת העסקה, וממילא לא עבד בשעות נוספות. ה. העדים: מטעם התובע העידו התובע בעצמו, מר עראפת אבו סנינה ומר אולג מנדלביץ, ומטעם הנתבעת העידו מר מאיר בן עזרא ומר יגאל חמוי. דיון והכרעה: א. כאמור, התובע עבד כ-5 שנים וחודשיים, וקיבל כל חודש שכר של 7,213 ש"ח ₪ ברוטו. יצויין כבר עתה, כי לא היה מקום לתבוע סכום כה גבוה עבור תקופה של כחמש שנים, וכי בפועל הסכומים שיגיעו לו, על פי פס"ד זה, נמוכים באופן משמעותי מהסכום שתבע. התובע אף הודה בעדותו כי הסכומים שנקב בתצהירו לא היו נכונים, ואעפ"כ לא ביקש לתקן את התביעה ולהפחית את הסכומים שבוודאות אינם מגיעים לו, אף לא לאחר עיון בדו"חות הנוכחות וביומן האירועים. דבר זה יילקח בחשבון, בשאלת ההוצאות בתיק. ב. זכאותו של התובע לשעות הנוספות הנתבעות על ידו: שתי שאלות מתעוררות לעניין זה: האחת, האם חל העל התובע חוק שעות עבודה ומנוחה לאור אופי עבודתו, ולאור זאת - האם זכאי, עקרונית, לתשלום בגין שעות נוספות, והשנייה: במידה וכן - האם עבד את השעות הנוספות להם הוא טוען. ג. סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כדלקמן "(א) חוק זה אינו חל על העבדתם של : ... (5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי ; (6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם." ד. על פי הפסיקה, ההתייחסות לסעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, הינה לשני תנאים חלופיים ולא מצטברים (דב"ע נג 188-3 אי.בי.סי. ניוז נ' בנימין מור, פד"ע כח 284). עוד נקבע, כי התפקידים עליהם מדובר בס' 30(א)(5) הינם כאלה, שהמעביד נותן לנושא התפקיד חופש פעולה מירבי מתוך הכרה שהוא ראוי לכך וזקוק לכך כדי לבצע את התפקיד בצורה נאותה. חופש פעולה זה פירושו עצמאות רבה בקבלת החלטות, בביצוען, באחריות לנעשה, וכל אלה מצריכים פרקי זמן בלתי מוגדרים, הן לצורך העבודה והן לצורך המנוחה (דיון (י-ם) לא/ 66-2 אהרון וקסברג - מלון הולילנד בע"מ, פד"ע ג(2) 38). כן נקבע, כי את השאלה אם התפקיד דורש מידה מיוחדת של אמון אישי אם לאו, יש לבחון לפי קנה מידה אובייקטיבי ולא סובייקטיבי (ע"ע 1113/02 יוהנה טודוראנג'אן - משה מעיין, פד"ע לט 409), תוך דגש כי לא די באמון גרידא, כפי הנדרש בכל מערכת של יחסי עבודה, אלא במידה מיוחדת של אמון. ה. כיצד ראו הצדדים את תפקידו של התובע מבחינת ההירכיה בחברה? אין חולק כי בראש הפירמידה היה מר יגאל חמווי המנהל הראשי, שעל פי עדות התובע (עמ' 23 שורות 26,27) לא ישב במשרדי החברה, ולא היה מעורב באופן שוטף בהחלטות או ב"סגירת אירועים". מתחתיו - היה מנהל האולם, מר מאיר בן עזרא, שהיה בעל סמכויות ניהוליות רחבות, ומתחת למר עזרא היה התובע - מנהל האירועים של האולם. התובע היה אחראי לפרטי האירוע ולהוצאתו לפועל, אך ע"פ עדותו גם "סגר" אירועים עם לקוחות, ועסק גם בעניינים משרדיים וכספיים של הנתבעת. בנוסף, על פי עדותו של מר אבו סנינא (האמינה עלינו) התובע היה זה שנשאר באולם בימים בהם היו אירועים, לאחר לכתו של מר בן עזרא. מכאן אף ניתן ללמוד כי משבן עזרא לא נכח עד סוף האירועים כי התובע היה הגורם הבכיר ביותר בשטח, ובעל הסמכויות להחליט החלטות לעניין העובדים כמו: שעת סיום עבודתם, חלוקת טיפים, הזמנת מוניות להסעתם, או כל החלטה שהיא בעניינם, וכן - עמידה מול הלקוחות עם סיום האירוע, סגירת האולם ועוד. אכן, יש לזכור כי התובע נדרש להחתים כרטיס (אף שלא בהכרח בכניסה וביציאה),וכי לא נערך עימו חוזה עבודה ממנו ניתן ללמוד מה בדיוק היה מעמדו ותנאי עבודתו, ואף משכורתו איננה משכורת כה גבוהה כשל מנהל בכיר. אעפ"כ, מקובל עלינו כי בתפקידו זה נהנה ממידה מיוחדת של אימון, שלא ניתנה לאף עובד מתחתיו. כמו כן, ולמרות החתימה על הכרטיס, לא נערכה עם התובע מעולם התחשבנות יום יומית על מספר שעות עבודתו, והוא קיבל משכורת קבועה גם בימים בהם לא היו כלל אירועים. משמע - החתימה הייתה לצורך כללי של רישום הגעתו לעבודה, מבלי שהיה בה כדי להשפיע על שכרו גם אם עבד מס' מצומצם של שעות או לא נדרש כלל לעבוד. אין ספק, כי לאור תפקידו של התובע כמנהל אירועים - ניתן בו אמון רב, גם אם לא עמד בראש הפירמידה. לאור זאת אף נראה, כי הנתבעת אכן נתנה בתובע אמון רב. בנסיבות אלו, ולאור האמון הרב והעצמאות בשטח, הכף נוטה לכיוון של אי חלות שעות עבודה ומנוחה על עבודתו. נ ו. אולם מעבר לכך. וגם לו היינו קובעים כי התובע זכאי, עקרונית, לשעות נוספות - לא ניתן בשום צורה לקבל את אופן חישוביו (גם לא בסיכומיו), ולא ניתן לקבל על סמך הערכות, אומדנים וממוצעים שערך התובע - מתי עבד שעות נוספות וכמה. עיון בתחשיבי התובע ובעדותו מלמד כי התובע בחר להשתמש ביומן האירועים או ברישומי כרטיסי הנוכחות באורח חד צדדי, ובאופן לא עקבי - על פי נוחיותו. בין השאר - לקח בחשבון שעות נוספות, בימים בהם היו אירועים עד שעה מאוחרת (ללא קשר לשעות החתימה שלו), ומאידך לא טרח לקזז את השכר שקיבל בימים בהם לא היו אירועים כלל (כשמתעורר ספק של ממש עד כמה היה נוכח בעבודה בימים אלו - כמו בימי בין המייצרים וספירת העומר וכד').זאת ועוד. מעיון בתחשיבי התובע עולה כי התובע ערך את חישוביו לשעות נוספות כאילו כל מה שקיבל כמשכורת חודשית התחלק ל- 6 שעות עבודה ביום, ומכאן ואילך ביקש שעות נוספות (על פי תעריף שגם הוא אינו נכון). דרך חישוב זו אינה מקובלת עלינו, ואף כאמור - אינה עקבית ואינה עולה מהמסמכים עצמם. התובע עבד משרה מלאה, ולכן בכל מקרה חישובי השעות הנוספות צריך להיעשות לאחר שמונה וחצי שעות (כמי שעבד 5 ימים בשבוע). עוד עולה כי ישנן כפילויות רבות באופן חישוב השעות הנוספות, כשהתובע אף הכליל בתוך השעות הנוספות שעות קייטרינג שלא היו צריכים להכלילם (כולל ימי ששי). ז. כידוע ע"פ החוק והפסיקה, כפי שהיה בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה - הנטל להוכיח שעות נוספות מוטלת על התובע, ולא ניתן לתבוע רכיב זה על דרך של אמדן. מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי התובע לא היה עקבי בדרך חישוביו, לא נתן הסבר מספק ואחיד לשאלה כיצד ערך את תחשיביו, ובכל מקום שהראו לו סתירה בין האמור בתצהירו לבין היומן (או כאשר היה ברור כי עבד בשעות או בימים להם טען), הסביר זאת ב"טעות אנוש". וכך נשאל התובע והשיב: (תחילה בחקירתו המשלימה) - מעמ' 11 שורה 30 ואילך: "ת.אני התחלתי לעבוד בשעה 14.00 וערכנו חישוב מהשעה 10 עד 12 שעות נוספות לפי 125 שעות אחוז ומשעה 12 לפי 150 אחוז. החישוב הלך לפי דוח האירועים שהאולם נתן בלבד. לא לקחנו את השעות שלא חתמתי כביכול, רק בפועל לפי חתימה של כניסה ויציאה כך חישבנו" (ההדגשה אינה במקור - י.ש). יצויין כבר עתה, כי בהמשך חקירתו העיד כי התחיל לעבוד בשעה 16:00, ומאידך, העד מטעמו, איגור, העיד כי התחילו לעבוד יחד משעה 5,6 אחה"צ. בהמשך בחקירתו הנגדית העיד התובע : "ש. אתה אומר שכל יום עבדת לפחות 11 שעות ת. כן. מינימום. ש. את הנתונים שיש בתחשיב שצירפת נספח ד' זה נתונים שאתה ועו"ד שלך ערכתם ביחד והכל אמת? ת. לפי מה שהעברתם אלי לפי שעות כניסה ויציאה זה תחשיב. ש. שעות כניסה ויציאה לפי נוכחות או לפי שעות האירועים? ת. שעות נוכחות בלבד. לא חישבנו שעות של דו"ח אירועים בלבד. כתוב שזה אוטומטי משעה 5,6,7 עד 12 בלילה. ש. התעלמת משעון הנוכחות. ת. להפך. רק לפי שעון הנוכחות. לפי החתמות אצבע בכרטיס. היו אירועים בפועל שעבדתי וכביכול לא מופיע שעות שלי, אבל היה קיים אירוע אותו אז את זה לא לקחתי בחשבון." ובהמשך: "ש. מתי עבדת בימי שישי ת. חצי שעה לפני כניסת שבת. ש. אם יש חישוב עד 12 וחצי בלילה ביום שישי החישוב שלך שגוי. היה אירוע ביום שישי שהסתיים בשעה 12 וחצי בלילה. ת. כמובן שלא. ... ש. נכון בחודש 4/07 לא עבדת ת. נכון. הייתי באילת עם הסכמה של מנהל האולם מאיר. ש. לא עבדת כל החודש. ת. נכון. לא עבדתי בפועל זה היה חופשת פסח. ש. למה אתה תובע שעות נוספות על 4/07 (מפנה לתחשיב התובע). ת. אני החשבתי רק לפי החתמות אצבע בכרטיס. ש. מציג דוח החתמות אצבע שלך. אין החתמות. אתה תובע על 4 אירועים עם שעות נוספות. ת. אין לי הסבר. אני זוכר שעשיתי תחשיב לפי מה שראיתי בהחתמות אצבע שלי. ש. מציג שעות נוכחות שלך. למה אתה קובע שב 18.4 סיימת בחצות לעבוד. אין הדפסת אצבע אחת ולא כרטיס נוכחות. ת. בתחשיב המקורי חישבנו ... זה טעות אנוש אולי לא שמתי לב לחודש הזה. זה לא בכוונה. ... ש. ...מפנה ל 28.8 רשום אירוע משעה 7 עד חצות וחצי. ת. נכון ש. אתה ניהלת את האירוע הזה. ת. אני לא זוכר. חישבנו מהשעה 10 עד 12.30 הייתי מנהל את כל האירועים באולם ש.איזה אירוע זה ה 28/8 ת. יום שישי ש. איך עבדת ביום שישי עד חצות וחצי? ת. זה מופיע בדוח האירועים שהנתבעת הביאה לי ש. בדוח האירועים מופיע קייטרינג משעה 2 עד 3 . ת. אין לי הסבר. זה כנראה טעות אנוש. ישבתי על 6 שנים יום יום בלילה שעות, יכול להיות שטעיתי. אתה בודק דף אחד מתוך שנים רבות שעבדתי. ש. בתחשיב שלך ביום 26.8 למה תבעת שעתיים וחצי נוספות... ת. טעות אנוש. אין לי הסבר אחר. ש. גם ב 30 זה טעות אנוש. ת. טעות אנוש. יכול להיות. ש. כולל העבודה ביום שישי. ת. טעות אנוש. לא הייתי רושם יום שישי, זה משהו שאפשר לבדוק. ש. אתה טוען שעשית את התחשיבים לפי דו"חות נוכחות שלך ת. ולפי דו"ח נוכחות של האולם מ 10 עד 12. ש. קודם אמרת לפי האצבע. ת. שעות נוספות לפי האצבע של 150 אחוז. ש. ב 7.1.07 אתה אומר שעבדת עד שעה בערך 10 בלילה. איך זה מתיישב עם ההצהרה שלך בתחילת תצהירך שעבדת כל יום לפחות 11 שעות. ת. יכול להיות שהייתי במשרד בסגירת אירועים. בהמשך נשאל והשיב עוד: "ש. כמה פעמים החתמת במאי 2007 , אצבע. מציג דוח. ת לפי מה שאני רואה פה כלום. ש. ולמרות זאת אם נלך למאי 2007 בתחשיב שלך מ 1.5 אתה תובע שעות נוספות ואין תביעת אצבע. ת. הלכנו לפי דו"ח שעות שלי. מ 10 עד 12 זה באופן אוטומטי שעות נוספות. הלכתי לפי החתמת אצבע בימים שהחתמתי לפי החוק מ 10-12 בלבד , לא ביקשתי מעבר למרות שעבדתי אותו יום. שלא היה החתמת אצבע והיה אירוע לפי דוחות שהאולם העביר אלי הלכתי לפי 10-12 רק אם היה אירוע. ש. אם עבדת לאחר השעה 10 אז שעות נוספות מחושבות משעה שביעית? ת. נכון. ש. מפנה לאותו עמוד 6.6 מתי התחלת לעבוד. ת. לא זוכר. ש. לפי החישוב שלך ת. משעה 7. ש. שש שעות אחרי 7 זה , 11 בלילה. אתה טוען שסיימת בחצות? ת. התחלתי לעבוד בשעה 4 ולא בשעה 7. המחשב מוציא אוטומטית אירועים מ 7 עד 12 זה לפי אירוע בערב וזה מ 7-12. אפשר להמשיך עד 12 וחצי אי אפשר עד 1. ועיםש. כל ההחתמות כרטיס שלך תמיד היו שעה וחצי לאחר שהגעת? ת. תלוי מתי. ... אני התחלתי לעבוד כל יום בארבע" (כל ההדגשות אינן במקור - י.ש). ח. כאמור, חישובי התובע אינם יכולים להתקבל, ואינם נתמכים בנתונים אמיתיים כשיש בהם לא מעט "טעויות אנוש" כהגדרתו. כאמור, בדבריו האחרונים אף סתר התובע את דברי העד מטעמו - אולג, אשר העיד כי הגיע יחד עם התובע, בשעות 5, 6 אחה"צ, כך שגם בסיס החישוב הלוקח בחשבון את שעת הכניסה - אינו נכון. די באמור לעיל כדי ללמד שאין ערך של ממש לתחשיבי התובע, וכי לא ניתן להסתמך עליהם לצורך קביעת השעות הנוספות - אפילו אם באופן עקרוני היה זכאי להם. בנוסף - התובע הודה בחקירתו כי האמור בתצהירו אינו נכון, ואף לא ביקש לתקן את כתב התביעה כאשר התברר שאין בסיס לחישובים, כפי שערך. לעניין זה אף מתעוררת תמיהה - כיצד אדם במעמדו של התובע, כמנהל אירועים, לא דרש מעולם שעות נוספות, אם אכן סוכם שיקבל. נכון אמנם שאדם רשאי לתבוע 7 שנים אחורנית, וגם אם לא ידע בזמן אמת את זכויותיו - אך עדיין יש לתמוה שלא ביקש מעולם שעות נוספות. התנהלות זו של התובע, יש בה כדי לחזק את טענת הנתבעת כי סוכם מראש כי המשכורת כוללת את כל שעות עבודתו, בשל מעמדו המיוחד בחברה, וזו הסיבה שלא ביקש זאת במהלך שנות עובדתו. ט. מעדותו של התובע, עולה עוד, כי לא תמיד היו אירועים. היו ימים שלמים (כמו למשל בימי ספירת העומר) שלא התקיימו כמעט אירועים, אך אעפ"כ ערך התובע ממוצע של ימי עבודתו ולא דייק ותבע גם על ימים שלא היו בהם אירועים, או שלא נדרש לבצע עבודה כמנהל אירועים. כמו כן עולה מתוך תחשיבו ומתוך עדותו בבית הדין, כי התובע ערך חישובים של שעות נוספות כאילו משרתו הינה בת 6 שעות, דבר שסותר את האמור בתלושים, ואינו סביר. בנוסף וכאמור, מחד טוען כי ערך את חישוביו לפי יומן האירועים, ומאידך - לפי דו"ח הנוכחות, אך לא לפי השעות שבדו"ח אלא מס' שעות לפני החתימה, ומספר שעות אחריה. לאור כל האמור לעיל, ואפילו אם התובע היה זכאי, עקרונית, לשעות נוספות, לא ניתן לפסוק לו שעות נוספות, שחושבו על סמך אמדן והערכה ולא על פי חישובים נכונים ואוטנטיים. מכל האמור - התביעה לשעות נוספות נדחית. י. נסיבות הפסקת עבודתו של התובע: לטענת התובע, מר בן עזרא הייתה מתיחות בינו לבין מר עזרא וכי מר עזרא אמר לו מפורשות כי הוא מפוטר וכך העיד: " ש.ת. הוא אמר לי שאנחנו לא מסתדרים, ואנו צריכים להתגרש. מאיר קרא לי גם באחד הימים בחודש יולי תוך כדי אירוע, והוא אמר לי את זה. ש. ואז הוא פיטר אותך והפנה אותך ליגאל? ת. כן. והוא אמר שהוא מצא מנהל אירועים חדש" מנגד טוען מר בן עזרא כי לאור המתיחות ביניהם דווקא התובע היה זה שביקש להתפטר. עוד נטען, כי בעצם העובדה שהתובע טוען שקיים נוהג בנתבעת לשלם פיצויי פיטורין בנתבעת גם למי שמתפטר או שהובטח לו שיתנו לו פיצויי פיטורין בכל מקרה (טענות שמוכחשות כשלעצמן) - יש ללמוד על התפטרותו שלו, מה גם שאי אפשר לטעון טענות עובדתיות חילופיות. בנקודה זו של נסיבות הפסקת העבודה, אמינה עלינו גרסת התובע כי לא התכוון להתפטר, וכי אכן מאיר (שהיה מוסמך לפטרו) אמר לו לעזוב. לעניין זה מתווספת גם העובדה שלא הפרישו לתובע הפרשות לפנסיה, עניין שבנסיבות מסויימות יכול היה אף להצדיק התפטרות בדין פיטורין. מכל האמור - מעדיפים אנו את גרסתו של התובע כי פוטר וכי על כן זכאי לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת. יא. מהו השכר הקובע לחשוב פיצויי הפיטורין? השאלה בעניין זה הינה האם הסכום שקיבל מדי חודש של 1,500 ₪ היה סכום של קופה קטנה, כטענת הנתבעת, או חלק משכרו של התובע כטענתו. לעניין זה, הנטל להוכיח כי לא מדובר בשכר עבודה, הינו על הנתבעת. התובע קיבל באופן קבוע סך של 1,500 ₪ שלא נכנסו לתלוש השכר שלו. מתוך עדותו עולה כי לא נזקק ל-1,500 ₪ כקופה קטנה וכי לא נדרש להמציא קבלות על הוצאת סכום זה. בנסיבות אלו מקובל עלינו כי אין מדובר בקופה קטנה, אלא בתוספת נוספת שקיבל התובע, מבלי שהדבר דווח כחלק משכרו (ואולי לעובדה שבאותה תקופה היה עיקול על חשבונו בבנק יש כדי לחזק את טענתו כי קיבל את התשלום באופן לא מדווח). לאור זאת זכאי התובע לפיצויי פיטורין, בשיעור הנתבע על ידו של 45,852 ₪. כך גם יהיה זכאי לדמי הודעה מוקדמת בשיעור של 8,713 ₪ יב. ההפרשות לפנסיה: מתוך המוסכמות שגובשו בדיון המוקדם עולה כי התובע זכאי היה להפרשות לפנסיה בשיעור 6% בגין תקופת עבודתו מ-1/08 ועד ל-11/08 שלא הופרשו עבורו. לכן אין לקבל את טענת הנתבעת לעניין אופן חישוב אחר. לאור זאת זכאי התובע לסכום הנתבע על ידו בסך של 3,610 ₪ בגין רכיב זה, בקיזוז משכורת שקיבל ביתר, כמפורט בהמשך. יג. ועניינים נוספים: ראשית יצויין, כי טענת הנתבעת באשר לאי רציפות של התובע בעבודתו אצלה - לא הוכחה כלל. הוכח כי הייתה לו הפסקה בת חודש בלבד, בחודש 4/07 וכי לא היה בכך כדי לנתק את יחסי עובד ומעביד. מאידך, לעניין טענתו כי עבד בחודש 5/07 מעבר למה שנרשם בתלוש - אין בידינו לקבל טענה זו, בין השאר לאור חוסר הדיוקים של התובע בנושא שכרו ושעות עבודתו בתביעה כולה. כיוון שלפי התלושים ולפי המוסכמות בתיק עבד התובע עד מחצית חודש ספטמבר 2009, אך קיבל שכר מלא, הרי שיש מקום לקזז מהסכומים הנ"ל את הסכומים שהגיעו לו בגין אי הפרות לפנסיה, כנטען על ידי הנתבעת. יד. לעניין ההוצאות: התובע היה זכאי לקבל הוצאות בגין תביעה זו. יחד עם זאת, ולאור גובה התביעה שהוגשה לבית הדין, ומשתביעתו העיקרית של התובעת לשעות נוספות נדחתה - לא יפסקו הוצאות למי מהצדדים. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורין- סך של 45,852 ₪ הודעה מוקדמת - סך של 8,713 ₪ סכומים אלו יישאו ריבית והצמדה מיום 1/10/09 ועד ליום התשלום בפועל. שאר רכיבי התביעה נדחים. לאור העובדה שהתביעה מתקבלת אך בחלקה הקטן (ביחס לגובה התביעה כפי שהוגשה על ידי התובע - לא ייפסקו הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. משכורת