מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ניהול עזבון בפשיטת רגל - ביטול צו: 1. כללי לפניי מספר בקשות, בקשר עם עיזבון המנוח ז"ל בפש"ר (להלן: "המנוח"); חלקן הוגש ע"י הנאמן לניהול העיזבון, וחלקן ע"י יורשי המנוח, גרושתו הגב' אסתר X, ושני ילדי בני הזוג, הבן מר גאי X (להלן: "הבן"), והבת הגב' דנה X (להלן: "הבת"). אמנם, הגב' X וילדיה הם מבקשים בחלק הבקשות, אך מטעמי נוחות יקראו "המשיבה" ו"המשיבים" בהתאמה. 2. רקע ביום 2.7.12 ניתן צו ניהול עיזבון המנוח בפשיטת רגל לפי סעיף 202(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). במסגרת הצו, מונה עו"ד ארז חבר, כנאמן לניהול העיזבון בפש"ר (להלן: "הנאמן"), לאחר שקודם לכן שימש כנאמן זמני. בדיון הוצגו לפניי ראיות מהן עולה כי חובות העיזבון מסתכמים בכ-143 מיליון ₪. לפי המידע שבידי הנאמן, אין ברכוש העיזבון כדי לפרוע את החובות המגיעים ממנו. תחילת ההליך הינה בקשה להתראת פשיטת רגל שהגיש מס הכנסה נגד המנוח, בגין חוב בסך של כ-78 מיליון ₪. במהלך הדיון בהתנגדות, חש המנוח ברע, ולדאבון לב, נפטר. לבקשת הנאמן, ניתן צו איסור דיספוזיציה על נכסים שונים הגם שאינם רשומים על שם המנוח, ולמצער רק על שמו, וזאת לאור טענות הנאמן כי למנוח זכויות באלה. להליך קדמה בקשה אחרת שהגיש מס הכנסה להתראת פשיטת רגל נגד המנוח (פש"ר 16273-0-11), בגין חוב לפי שומות מס עצמיות של המנוח לשנות המס 2007-2006 (להלן: "התראת פשיטת הרגל הראשונה"). במסגרת התראת פשיטת הרגל הראשונה, הושג הסדר לפיו התנגדות המנוח להתראת פשיטת הרגל תידחה, אך זו תיכנס לתוקף רק ביום 24.5.12, על מנת לאפשר למנוח לפעול לביטול השומות. הנאמן הגיש מספר בקשות נגד המשיבה והבן. בין הבקשות: ביטול הענקות; מסירת מסמכים; קבלת כספים; הוראות באשר למיטלטלין שונים ובכללם יצירות אומנות. הבקשות הועברו לתגובת המשיבים, ואלה ביקשו, פעם אחר פעם, לקבל אורכה להגשת תגובה, עקב התדירות הרבה בחילופי עורכי הדין שייצגו אותם, וכאמור בהחלטה מיום 2.7.12. סופו של דבר, התקשרו המשיבים עם משרדו של עו"ד שאול קוטלר. המשיבים הגישו אף הם מספר בקשות, ובהן: בקשה לעיון מחדש בצו ניהול העיזבון בפש"ר; לאפשר להם לבחון ולהגיב לתביעות החוב בטרם הכרעה בהן; להסמיך את ב"כ המשיבים לייצג את העיזבון בהליכים נגד מס הכנסה, ולייצגו בבקשות לדיון נוסף בבית המשפט העליון על פסקי דין שניתנו נגד המנוח. לאחר שהוגשו כתבי הטענות במכלול הבקשות והתקבלה עמדת הכנ"ר, התקיים דיון במעמד הצדדים וב"כ הכנ"ר, במהלכו נחקרו המשיבה והבן, וכן נחקרה נציגת מס הכנסה. 3. עיקר העובדות אציין את התשתית העובדתית המשותפת למרבית הבקשות הדרושות להכרעה: המנוח והמשיבה נישאו ביום 25.10.87, והיו אלה נישואין שניים של השניים, כאשר לכל אחד ילדים מקשר הנישואין הקודם. המנוח עסק בייזום פרויקטים שונים, בארץ ובחו"ל, חלקם עם שותפים שונים. המשיבה לא עבדה, ולמצער לא באופן סדיר. דומה כי המנוח עשה חייל בעסקיו, זאת הן לאור רמת החיים הגבוהה שקיימו המנוח ומשפחתו והן לאור הרכוש שנצבר במהלך השנים, לרבות שני בתים. האחד, ברחוב הלילך 129 במבשרת ירושלים והשני, ברחוב מבואות 29, סביון (להלן: "הבית בסביון"), בו התגוררו בני הזוג עם ילדיהם. בהתאם לדו"ח הנאמן, בבית בסביון מצויה תכולה בעלת ערך כספי רב. בנוסף, בבעלות בני הזוג כלי רכב יקרים וחבילת מניות בהתאגדויות שונות. הסכמי הממון המנוח והמשיבה חתמו על שני הסכמי ממון: האחד, ביום 19.5.94 והשני, ביום 12.11.06 (להלן: "הסכמי הממון"). הסכמי הממון קיבלו תוקף של פסקי דין. תכלית הסכמי הממון היא שהרכוש שנצבר אצל בני הזוג או מי מהם, במהלך התקופה שמיום הנישואין ועד פקיעתם, לא יאוזן, ויהיה רק בבעלות המשיבה, מבלי שלמנוח יהיה בו חלק. תביעת הגירושין המשיבה הגישה ביום 25.11.07 תביעה נגד המנוח לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (תמ"ש 34911/06) (להלן: "תביעת הגירושין"). בתביעת הגירושין נטען שיש להוציא לפועל את הסכמי הממון, באופן שהרכוש הרשום על שם המנוח ו/או לטובתו, יועבר למשיבה. עוד נטען בתביעת הגירושין, כי למיטב ידיעתה של המשיבה, הרכוש אותו יש להעביר על שמה כולל, בין היתר, מניות של המנוח בחברת MST A RenewableEnergy Company (להלן: "אמאסטי"), העוסקת בתחום האנרגיה הסולרית. אחת הבקשות שלפניי היא בקשר למניות המנוח בחברה זו. הסכם הגירושין ביום 17.12.07, בחלוף כשלושה שבועות בלבד מהגשת התביעה, נחתם הסכם גירושין בין בני הזוג (להלן: "הסכם הגירושין"), שאושר בבית המשפט לענייני משפחה. בהתאם להסכם הגירושין, חולקים הצדדים בשווה את כל הרכוש שנצבר במהלך נישואיהם, בישראל ובחו"ל, וזאת בשונה מהקבוע בהסכמי הממון. עוד נקבע בהסכם הגירושין כי בפרויקטים שהייזום שלהם החל במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג, אך הם טרם בשלו, אזי לאחר הבשלתם, יחולקו גם אלה בשווה בין בני הזוג. כן נקבע בהסכם הגירושין שהמשיבה חולקת עם המנוח בנכסים ובזכויות בלבד, וכי המנוח אחראי לבדו הן לחובות העסקיים והן לחובות הפרטיים, וככל שהמשיבה תחויב בחובות אלה, המנוח ישפה אותה. המנוח אף התחייב לפרוע את יתרת החוב בסך של 4 מיליון ₪ בחשבון הבנק של המשיבה, וזאת בתוך 30 יום מאישור הסכם הגירושין על ידי בית המשפט. המצוקה הכלכלית אליה נקלע המנוח מהתמונה המתחוורת לפני בית המשפט, עולה כי מצבו הכלכלי של המנוח הדרדר, הוא נקלע לקשיים, שהלכו והחמירו, עד סמוך לפטירתו. נגד המנוח ניתנו בשנת 2005 פסקי דין המשיתים עליו תשלומים בעשרות מיליוני שקלים. בנוסף, הוצאו לו שומות מס הכנסה, אף הן בעשרות מיליוני שקלים. המנוח ניהל מאבקים משפטיים, ובגדר זאת ערעורים לבית המשפט העליון על פסקי הדין האמורים וכן הליכי השגה וערעור על שומות המס. המנוח והמשיבה נאלצו ללוות סכומים בהיקפים ניכרים. כך, ביום 9.2.09 נחתם הסכם בין המנוח והמשיבה לבין מר שלי נרקיס (להלן : "נרקיס"), לפיו הלווה נרקיס לשני אלה, סך של 300,000 דולר. ביום 11.5.09 נחתם הסכם הלוואה שני, לפיו הלווה להם נרקיס סך של 250,000 דולר, ובגין כל אלה הגיש נרקיס תביעה לבית המשפט וכן תביעת חוב. ראיה נוספת לקשיים הכספיים של המנוח עולה מאישור שנתן המנוח לעו"ד ביילין ביום 31.12.08, אשר צורף כנספח 5 לבקשה מספר 55, לפיו הוא מצוי בקשיי נזילות ומשכך הוא משעבד את מניותיו בחברת אמאסטי להבטחת פירעון חובו למשרד עו"ד שבלת. למען הסר ספק יובהר כי אין באמור משום קביעת ממצאים לנכונות החוב הנטען כי מגיע למי מהנושים שפורטו לעיל, והדברים נועדו רק להמחיש את המצב הכלכלי אליו נקלע המנוח. לא למותר לציין כי המנוח עצמו טען בדיון ביום 5.2.12 כי הוא מצוי במצוקה כספית (עמ' 5 שורה 23). העברות רכוש של המנוח בהתאם לראיות שהוצגו לפני בית המשפט, מסתבר כי בתקופה שלאחר הסכם הגירושין, ועד פטירתו, העביר המנוח מרכושו למשיבים או מי מהם, בהיקפים ניכרים: נטען כי מספר חודשים לאחר הסכם הגירושין, עזב המנוח את הבית בסביון. חרף זאת, והגם שלעמדת המשיבה אין למנוח זכויות בבית בסביון, השקיע המנוח בשנת 2008, קרי לאחר הסכם הגירושין, סך של כ- 14 מיליון ₪ בשיפוץ הבית בסביון. המנוח רכש ביום 5.11.08 מכונית פרטית מסוג BMW, מדגם 6X, מספר רישוי 60-889-16 (להלן: "המכונית"). המכונית הועברה למשיבה, הגם שהיה זה לאחר הגירושין, וזאת בהתאם להצהרת הון של המשיבה לשנת המס 2008 בסך של 1,200,000 ₪ (להלן: "הצהרת ההון"). למנוח הוקצו ביום 13.5.07 מניות של חברת אמאסטי. המנוח ביצע מספר טרנזקציות במניותיו אלה, ובסופו של דבר, ביום 8.12.10 העביר המנוח לבנו, ללא תמורה, את כל המניות שהיו רשומות על שמו. ביום 30.11.11 העבירה "שרו נאמנים בע"מ" (להלן: "שרו נאמנים"), 371,554 מניות אמאסטי לבן, ללא תמורה. לגרסת הנאמן שווי המניות הוא מיליוני דולרים. נטען בהקשר זה כי הבן מחזיק בכ-9% ממניות החברה, כאשר אחוז בודד של המניות נרכש בחודש מרץ 2010, בסך של 65,000 דולר (סעיף 31 לבקשה). 4. תביעות החוב לנאמן הוגשו שלוש עשרה תביעות חוב, שסכומן הכולל עולה על 100 מיליון ₪, חלקן מושתתות על פסקי דין שניתנו נגדו, או הסכמי פשרה. תביעות החוב הן כדלקמן: פרקר הולדינגס, בסך של 14,500,946 ₪, בהתאם לפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 5.2.11, שאישר הסכם פשרה בין הנושה ובין המנוח. רוגבאו חברה למסחר והשקעות בע"מ, בסך של 4,195,439 ₪ על יסוד פסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 25.3.05, אשר ערעור עליו נדחה בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 27.8.11. רוגבאו אסטבלישמנט בע"מ, בסך 21,515,200 ₪, אף זאת על יסוד פסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 25.3.05, אשר ערעור עליו לבית המשפט נדחה בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 27.8.11. עוה"ד שור - גרינוולד, בסך של 86,020 ₪, על יסוד הסכם שכר טרחה בין הנושה ובין המנוח, לגביו ניתן פסק דין ביום 11.9.11, בהעדר הגנה. עוה"ד אורלנסקי, איזגברג, מחסון ושות', בסך 195,445 ₪, המבוסס על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 17.4.11 בדבר שכר טרחה המגיע לנושה זה. אהרון אבוחצירא, בסך 1,974,69 ₪, על יסוד כתב תביעה אשר הוגש נגד המנוח ביום 6.10.10. יוסף טרוים, בסך 1,392,849 ₪, על יסוד כתב תביעה אשר הוגש נגד המנוח ביום 12.2.09. שלמה נרקיס, בסך 21,114,573₪, על יסוד כתב תביעה מחודש מרץ 2012. משרד עוה"ד שבלת ושות', בסך 550,000 דולר, הנסמכת על חשבונות שכר טרחה וכתב התחייבות של המנוח. דב רביב, בסך 599,000 ₪, המבוססת על כתב התחייבות של המנוח. אגף מס הכנסה בסך 87,398,598 ₪, בגין חובות מס לשנים 2003-2007. גב' אסתר X, היא המשיבה, בסך 31,200,000 ש"ח. עו"ד יחזקאל בינייש, בסך 1,762,622 ₪, על יסוד הסכם פשרה עם המנוח. 5. הבקשות על הרקע האמור, נבחן את הבקשות, כאשר תחילה תידון בקשת המשיבים לעיון מחדש בצו הניהול. ככל שתתקבל עתירה זו, ייתר הדבר את יתר הבקשות, ולמצער מרביתן. כפוף להכרעה בבקשה האמורה, אבחן את הבקשות השונות, ולאו דווקא לפי סדר הגשתן. 6. בקשה לעיון מחדש בצו ניהול העיזבון (בקשה 64) 6.1 עניינה של הבקשה הוא שבית המשפט יעיין מחדש בהחלטתו למתן צו הניהול, כסמכותו לפי סעיף 181 לפקודה, ויורה על ביטולו של הצו. המשיבים טוענים כי שומות מס הכנסה עליהן נסמכה התראת פשיטת הרגל אינן חלוטות, אלא נמצאות בהליכי השגה וערעור, ומשכך הן אינן עומדות יותר, נשמט המסד להליך פשיטת הרגל ויש לבטלו. בהקשר זה יצוין, כי שומות המס לפי מיטב השפיטה לשנים 2005-2003, הן השומות שבגינן נפתח ההליך הנוכחי של פשיטת הרגל, מצויות בדיון בערעור בבית המשפט המחוזי בירושלים. זאת, לאחר שמס הכנסה קיבל את המלצת רשם בית המשפט המחוזי בירושלים, והסכים לבטל את פסק הדין שהורה על מחיקת הערעור שהגיש המנוח מחמת חוסר מעש. גם שומת מס לפי מיטב השפיטה לשנת 2007, בסך של 5 מיליון ₪, נמצאת בהליך השגה, לאחר שביום 7.8.12 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעור המנוח על דחיית השגה שהגיש על השומה, והורה על החזרת השומה לבדיקה נוספת. 6.2 הכנ"ר, מס הכנסה והנאמן מתנגדים לבקשה. לעמדת המשיבים הנאמן נעדר מעמד בבקשה מעין זו, שכן הוא לא בעל דין לבקשה למתן התראת פשיטת רגל, ומשכך נעדר גם מעמד בבקשה לביטול הליך של צו ניהול. 6.3 לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, שמעתי את העדויות, ויישמתי את ההלכה הפסוקה, סבורני כי דין הבקשה להידחות, מכל אחד מטעמים הבאים, לא כל שכן, משקלם המצטבר: 6.4 לטעמי, ובניגוד לעמדת המשיבים, לנאמן יש מעמד בבקשה ודוק. הנאמן הוא קצין בית המשפט, ברשותו וידיעתו נתונים שיכולים להיות רלוונטיים להחלטה, כמות שיתברר בהמשך, והוא אמור להיות צד בכל בקשה הנוגעת להליך פשיטת רגל, למעט מקרים חריגים, שאינם נמנים על הבקשה שלפניי, ולכן, נתתי דעתי גם לעמדת הנאמן וטעמיו. המחלוקת הנטושה בין הצדדים בבקשה זו, היא האם כגרסת המשיבים, שעה ששומות מס הכנסה אינן חלוטות, הוסר המסד להתראת פשיטת הרגל, ודין צו ניהול העיזבון בפש"ר להתבטל; או כעמדת הנאמן, הכנ"ר ומס הכנסה, שאין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת הליך חדלות הפירעון של העיזבון. לא ראיתי צורך להכריע במחלוקת שבין הצדדים, שכן גם אם אבוא לקראת המשיבים, ואתעלם לחלוטין מחובות העיזבון למס הכנסה, לא יהיה בכך כדי להביא למסקנה שהוסר המסד להליך פשיטת הרגל של העיזבון. מהראיות שלפניי, שלא נסתרו, עולה כי חובות העיזבון, גם בהתעלם מהחוב למס הכנסה, עומדים על עשרות מיליוני שקלים, בה בשעה שלעיזבון אין רכוש, ולמצער בסכום שיכול לכסות את החובות העצומים. משכך, מסקנה בלתי נמנעת היא כי העיזבון הוא פושט רגל, גם אם לא יובאו בחשבון החובות המגיעים למס הכנסה. למעשה, די בכך כדי לדחות את הבקשה. מעבר לדרוש: לאחר שניתן צו ניהול עיזבון בפש"ר, לא ניתן לבטל את ההליך, אלא בכפוף לאישור בית המשפט וכקבוע בסעיף 19 לפקודה. על בית המשפט לבדוק, בין היתר, האם אין בביטול משום פגיעה בצדדים שלישיים, פרט לנושה שהגיש את הליך פשיטת הרגל. בין אלה, ניתן למנות נושים אחרים של החייב, במיוחד אם הצטרפו להליך פשיטת הרגל, ובוודאי אם כבר הגישו תביעות חוב. כן יש ליתן את הדעת, אם נעשו פעולות ברכוש של פושט הרגל, המטילות ספק בדבר כשירותן, כגון הקניית רכוש ללא תמורה לאחרים, או העדפת נושים. לעניין זה, אם יבוטל הליך פשיטת הרגל, עלול הדבר לאיין את היכולת לבטל הקניית רכוש או העדפת נושים, שכן המועדים לביטול אלה, תלויים במועד הכרזת פשיטת הרגל, (סעיפים 96 ו- 98 לפקודה), ומשכך ולא ניתן לשלול אפשרות לפיה אם יבוטל הליך פשיטת הרגל, ייפגעו הנושים, שכן לא יוכלו לנקוט בהליכים לביטול ההענקות והעדפות. כמות שיתברר בהמשך ההחלטה, הגעתי למסקנה כי יש בפעולות המנוח משום הקנייה, דבר המבסס את המסקנה לפיה אין מקום להורות על ביטול הליך חדלות הפירעון. הליך פשיטת רגל נבדל מהליך אזרחי רגיל. בעוד שבאחרון מגיש ההליך הוא השולט בו, רוצה למשוך את הבקשה, כך יעשה, למעט במקרים חריגים, אזי בהליך פשיטת רגל שונה הדבר. שעה שהוגש ההליך, אין המבקש בעל השליטה בו, ולא די ברצונו על מנת למחוק את ההליך. המחיקה כפופה כאמור לבדיקת בית המשפט, ושמיעת הנושים שהצטרפו להליך. לכן, גם אם מס הכנסה היה מבקש למשוך את בקשת התראת פשיטת הרגל, לא היה בית המשפט נעתר לבקשתו כרגיל, אלא שומע את כלל נושי החייב. זאת ועוד; אין אנו מצויים בשלב של בקשת פשיטת הרגל, אלא בשלב מתקדם של צו ניהול עיזבון בפשיטת רגל, השקול להכרזת פשיטת רגל. המשוכה לביטולו של זה גבוהה מביטול בקשת כינוס נכסים ובוודאי בקשת התראת פשיטת רגל. קל וחומר, לאחר שכבר הוגשו תביעות החוב. המשיבים, הגם שמודעים לקיומם של נושים נוספים שהגישו הוכחות חוב, לא טרחו לצרפם לבקשה. טענת המשיבים כי על הנאמן היה לצרף את אותם נושים לבקשה, לאו טענה היא. המשיבים הם שיזמו את ההליך ושומה היה עליהם לצרף כל צד שעלול להיפגע ובכללו כל אחד הנושים. הימנעותם לעשות כן, עומדת בעוכריהם. בשולי הדברים; מס הכנסה בדעה שאין בהליכי הערעור וההשגה, כדי לאיין את החוב נשוא הליך פשיטת הרגל, ומשכך אם נכונה גרסתו, וודאי שאין בסיס לבקשה. לא ניתן לשלול לפי שעה, שאין חוב למס הכנסה, במיוחד מאחר שחלק מהחוב מבוסס על שומות עצמיות של המנוח. לכן, גם אם מס הכנסה לא היה נוקט היום בהליך של התראת פשיטת רגל, בשים לב להליכי ההשגה והערעור, אין בכך כדי להביא למסקנה שאין לעיזבון חוב כלפיו. לא התעלמתי מטענת ב"כ המשיבים לפיה הוגשה לבית המשפט העליון בקשה לדיון נוסף על חלק מפסקי הדין שניתנו נגד המנוח, ומשכך אלה אינם חלוטים. דא עקא, אין בבקשה לדיון נוסף כדי להתעלם מתביעות החוב האמורות, ויש להביאן במסת החובות. לעניין זה אציין, כי ההלכה הפסוקה מורה כי לשם נקיטה בהליך פשיטת רגל, המבוסס על פסק דין נגד חייב, אין הכרח שפסק הדין יהיה חלוט, קרי שלא ניתן עוד לערעור. אפנה לע"א 6757/07 יוסף מהנא נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה 1995 בע"מ [2007] : "שבענייני פשיטת רגל, גם פסק דין שמתנהל במסגרתו הליך ערעור נכנס לגדרי "פסק דין חלוט", זאת בין היתר לאור סעיפים 3 ו-15 לפקודה". ראה גם רע"א 9962/03 רו"ח שיפר נ' רו"ח בורשטין [23.08.12]. המסקנה המתבקשת על יסוד מכלול הראיות שהובאו לפתחו של בית המשפט הינה שהעיזבון חדל פירעון, גם בהתעלם מהחובות למס הכנסה. טעם נוסף לדחיית הבקשה נעוץ במשיבה עצמה. לעניין זה, המשיבה סבורה שיש לבטל את הליך פשיטת הרגל מחמת שהוסר היסוד של הבקשה שהוגשה על ידי מס הכנסה. בצד סברה זו, מצופה שהמשיבה תהיה בדעה כי העיזבון אינו פושט רגל, שכן אחרת מה הטעם בביטול ההליך. דא עקא, המשיבה עצמה מודעת לכך שהעיזבון הוא חדל פירעון, שכן היא הגישה תביעת חוב על סך של כ- 30 מיליון ₪. כפתור ופרח, מחד גיסא טוענת המשיבה כי יש לבטל את הליכי פשיטת הרגל של העיזבון שכן החוב למס הכנסה אינו חלוט, ומאידך גיסא, טוענת היא כי העיזבון חב לה כ-30 מיליון ₪, אף בהתעלם מחובות אחרים, וברי כי אין לעיזבון יכולת לפרוע את החוב. הטענות אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. אין זאת אלא, כי מטרת המשיבה בבקשתה לבטל את הליך פשיטת הרגל היא לסכל את האפשרות של ביטול ההענקות והעדפות של רכוש המנוח. כזאת לא ניתן! לאור התוצאה אליה הגעתי, נבחן את הבקשות האחרות. 7. ביטול העברת מניות אמאסטי מהמנוח לבן (בקשה 40) הנאמן עותר להורות על ביטול ההענקה של מניות המנוח בחברת אמאסטי, לבנו. ביום 8.12.10, בהיותו של הבן כבן 19 שנים, העביר לו המנוח 2,222,038 מניות של חברת אמאסטי (להלן: "המניות"), ללא תמורה. ההעברה בוצעה כשנה וארבעה חודשים טרם מתן צו לניהול העיזבון בפשיטת רגל. שווי המניות המוחזקות ע"י הבן, להערכת הנאמן, מגיע ל-6 מיליון דולר. 7.1 החזקת המניות בחברה השתלשלות אחזקות המנוח במניות החברה, היא כעולה ממכתב החברה באמצעות יועצתה המשפטית, עו"ד הלנה ביילין, מיום 6.5.12, (נספח 2 לבקשה), לנאמן: ביום 13.5.07 הוקצו למנוח 3,681,742 מניות. הדבר נרשם בדו"ח החברה שצורף למכתב. ביום 23.9.08, בעקבות הסכם שבין החברה לבין משקיעים שונים, העביר המנוח מניות כדלקמן: 115,079 מניות לחברה בשם Parker, ו-115,079 מניות לחברה בשם Recom. כתוצאה מהאמור, קטן מספר המניות שבידי המנוח ל 3,451,584 מניות. למכתב צורפו העתקי שטרי העברת מניות מאותו מועד, ומרשם בעלי המניות של החברה. ביום 24.2.09 קיבל המנוח משרו נאמנים 575,257 מניות. במקביל, העביר המנוח לה.פ.נ נאמנויות בע"מ (בנאמנות), 1,804,803 מניות. אלו הועברו ביום 3.5.11 ל-Parker. כתוצאה מכך, קטן מספר המניות שהחזיק המנוח לסך של 2,222,038 מניות. למכתב צורף דוח מרשם החברה ליום 24.2.09. ביום 18.10.10 חתם המנוח בסביון, בנוכחות עו"ד תמר פיינברג, על שטר העברת מניות, לפיו העביר ללא תמורה את מלוא מניותיו בחברה, קרי 2,222,038 מניות, לבן. למכתב צורף מכתבה של עו"ד פיינברג מיום 9.11.10 אליו צורף שטר העברת המניות מהמנוח לבן (להלן: "שטר העברת המניות"). כתוצאה מהאמור לא נותרו בידי המנוח כל מניות בחברה. ביום 30.11.11 העבירה שרו נאמנים 371,559 מניות לבן. משכך, אחזקות הבן בחברה, עלתה ל- 2,593,597 מניות (להלן: "מניות הבן"). למכתב צורף מרשם בעלי המניות ליום 30.11.11, המאשר את ההחזקה האמורה במניות החברה. בחקירה שנערכה לבן במשרדי כונס הנכסים הרשמי, ביום 15.5.12, אישר הבן כי ההעברה נעשתה ללא תמורה וכי המניות הן שלו. עוד אישר הבן בחקירה כי הוא נוהג לקרוא מסמכים טרם חתימתו וכמות שהמשיבה הורתה אותו (עמ' 7 שורות 25-24). הבן אף אישר כי המניות שלו, ואינו יודע על טענה לפיה הן שייכות לאמו (עמ' 9 שורה 3). 7.2 עמדת הנאמן הנאמן טוען כי העברת המניות הייתה ללא תמורה, ומשכך עסקינן בהענקה שדינה בטלות לפי סעיף 96 לפקודה. 7.3 עמדת המשיבים המשיבים הגישו התנגדות לבקשה, הנתמכת בתצהירים של כל אחד מהם. נטען כי יש לצרף את המשיבה כצד לבקשה, שכן המניות ולמצער מחציתן שייכות לה, לפי כל אחת מהגרסאות הבאות: האחת, המניות שייכות למשיבה מאחר והיא זו שמימנה את רכישתן, על ידי מכירת מניות שהיו בבעלותה בחברה אחרת, וכספי התמורה ממכירתן שימשו לצורך רכישת מניות אמאסטי. השנייה, כי המנוח הפר את הסכם הגירושין, בכך שלא שילם את המתחייב על פיו ובמסגרת זו את החוב בסך 4 מיליון ₪ בחשבון הבנק של המשיבה. נוכח ההפרה ביטלה המשיבה את הסכם הגירושין. עם הביטול, חוזרים הסכמי הממון לתוקפם, ולפיהם כל הרכוש שצברו בני הזוג בתקופה שמנישואיהן ועד פקיעתם, שייכים למשיבה ובכללם גם המניות. המשיבה נסמכת בטענותיה, בין היתר, על מסמך לא קריא הנחזה להיות מאת המנוח, מיום 3.1.10, בו הוא מאשר לכאורה כי הפר את התחייבויותיו כלפיה. מכאן, שהמניות הועברו למשיבה, לגישתה, כנגד חוב שהמנוח חב לה. עוד נסמכת המשיבה על נספח ו'1 לתצהירה שהינו לטענתה הצהרת הון של המנוח משנת 2008 בה אין ביטוי למניות. יוער כבר עתה כי נספח ו'1, הינו הצהרת ההון של המשיבה עצמה ולא של המנוח, וכמות שהדבר אף הובהר בדיון. המשיבה טוענת כי העברת המניות בשנת 2010 מהמנוח לבן, נעשתה מחמת מגבלה בתקנון החברה לפיה ניתן להעביר מניות רק לבן משפחה מדרגה ראשונה. הואיל ובאותה עת הם היו כבר גרושים, הועברו המניות לבן ולא לה. המשיבה גורסת כי הרישום של המניות הינו דקלרטיבי, ואינו קובע את הבעלות האמיתית בהן. משכך, אין ליתן נפקות למרשם מניות החברה. לעמדת המשיבה, נפלה שגגה בעמדת הנאמן הטוען להענקה אסורה לפי סעיף 96 לפקודה, שכן לגישתה עסקינן, לכל היותר, בהעדפת נושים לפי סעיף 98 לפקודה. לעמדת המשיבה, לא התקיימו התנאים לביטול העדפה, שכן ביטול העדפה הוא רק באשר לעסקאות שנעשו שלושה חודשים קודם למועד הגשת הבקשה לפשיטת רגל, ואילו בענייננו, הבקשה לפשיטת רגל הוגשה בחלוף המועד דנן. המשיבה טוענת לחלופין, כי גם אם כגישת הנאמן, הסכם הגירושין תקף, אזי היא זכאית לפחות למחצית מהמניות. דיון והכרעה נראה כי קיימת מניעות בידי המשיבה לטעון כי המניות שייכות לה, בין לפי גרסתה כי המקור לרכישת המניות הוא ממכירת רכוש אחר שלה, ובין שאלה שלה, לאור ביטול הסכם הגירושין, ואבהיר: המשיבה לגרסתה הייתה מודעת להעברת המניות מהמנוח לבן. לגרסתה, השלושה, המנוח, הבן והמשיבה, חברו יחד על מנת להונות את החברה, ולעקוף מגבלה שלטענתם קבועה בתקנון החברה. התנהלות פסולה זו, הלוקה בחוסר תום לב, עומדת בעוכריה, בכך שבאה למעשה לבית המשפט בידיים לא נקיות. מחד גיסא, המשיבה טוענת כי הצדדים רקמו מזימה להונות את החברה, ומאידך גיסא, היא לא רואה בכך פסול כדי לעתור לבית המשפט, שיכשירה. המשיבה לא נתנה הסבר לפשר התנהלות זו. עם זאת, לא ראיתי בטעם זה כשלעצמו, כדי סיפק לדחות את עמדת המשיבה, ומשכך בחנתי את גרסאותיה לגופן, כל אחת לפני עצמה. 7.4 גרסת המשיבה כי מימנה את רכישת המניות לאחר שנתתי דעתי למכלול הטענות באשר לטענת המשיבה לפיה הכספים שהתקבלו ממכירת מניות בחברה אחרת שהייתה בבעלותה, שימשו לרכישת מניות אמאסטי, הגעתי לידי מסקנה כי דינה להידחות, וזאת משורת נימוקים: 7.4.1 אפתח בכך שעל המשיבה הנטל להוכיח את גרסתה. כאמור, לפני בית המשפט מסמכים, מהם עולה אחרת, קרי שהמניות הוקצו על שם המנוח, נרשמו על שמו, והוא אף עשה בהן טרנזקציות שבסופן העביר את המניות לבן. המשיבה גורסת אחרת, ומשכך עליה להוכיח את עמדתה העומדת בניגוד למסמכים. זאת עליה לעשות, בין היתר, באמצעות מסמכים המורים אחרת, ולמצער עדויות שיתמכו בדבריה. המשיבה חדלה בכך שלא הציגה אסמכתאות ועדויות כמצופה, ובנוסף שמהראיות והעדויות, הוכח כי אין ממש בטענותיה. בגדר אותן ראיות שמצופה היה שהמשיבה תמציא הן: הסכם מכירת המניות האחרות, התמורה שהתקבלה עבורן, כי לפי אותם מסמכים מועד המכירה והתמורה שהתקבלה חופף למועד רכישת מניות אסאמטי על שם המנוח. פרט לטענה בעלמא ומסמכים ספורים שאינם מספקים, לא הובאו ראיות כנדרש. כל שהמשיבה צירפה הוא אסופת מסמכים לפיהם היא הייתה בעלת מניות בחברת א.פ.ס.ק חום טוב (93) בע"מ (להלן: "החברה האחרת"). זאת בהתאם לשטר העברת מניות מיום 22.11.06 לפיו מר שמעון קזנסקי העביר לה 34 מניות של החברה האחרת, ושטר העברת מניות מיום 6.8.07 לפיו המשיבה מעבירה למר קזנסקי 6 מניות של החברה האחרת. המשיבה טוענת כי היא מכרה את המניות בחברה תמורת 2,750,000 דולר ואלה שימשו את רכישת מניות אמאסטי. אין כל ראיה, ובדל ראיה לפיה המשיבה מכרה את כל יתרת 28 המניות שנותרו ברשותה, מועד מכירתן, תמורת המכירה האמורה, זהות הקונה, ייעוד כספי המכירה וכדומה, הגם שלא היה בידי המשיבה קושי להמציא מסמכים כאמור. למצער, מצופה היה שהמשיבה תצרף דפי בנק מהם ניתן היה להיווכח בקבלת התמורה, ובכך שהיא תואמת את מועד קבלת מניות אמאסטי. אוסיף כי הטרנזקציות שנעשו במניות כעולה מהמסמכים שצירפה המשיבה, מעוררות תהיות כשלעצמם. כך לא ברור מדוע המשיבה קיבלה מניות בחברה ממר קוזנסקי ביום 22.11.06, מה התמורה ששילמה לו, ומדוע העבירה לו ביום 6.8.07, שש מניות מכלל 34 המניות שהעביר לה, ומה התמורה שקיבלה עבור המניות. גם לא ניתן הסבר מדוע לא הומצאו אסמכתאות, והעדרן של אלה, כמו גם העדר פרטים בדבר התמורה שהתקבלה, התהיות באשר לעסקאות שנעשו במניות, והעדר הסברים עניינים, לרבות בתצהיר של המשיבה התומך בבקשה לצירוף המסמכים שפירטתי לעיל. ממסמכים אלה אף עולה תמונה הסותרת את גרסתה, שכן לפיהם היא עדיין בעלת 28 ממניות א.פ.ס.ק חום טוב (93) בע"מ. למצער, היה על המשיבה להעיד את מר קזנסקי אשר יתמוך בגרסתה בדבר המכירה של המניות. גם זאת לא נעשה. באשר להעדר הבאת עדויות העומדת בעוכרי המשיבה; אם גורסת המשיבה שהמניות שייכות לה מלכתחילה, מדוע לא העידה את נושאי המשרה בחברה, או פרקליטיה, שהיו מעורבים בהחלטות להקצות מניות למנוח ולא לה ולהעביר את המניות ממנו לאחרים, לרבות לחברת הנאמנות, ויכלו לתמוך בגרסתה, ולהפריך את נכונות המסמכים השונים באשר לעסקאות שביצע המנוח במניות, כמפורט לעיל, ואשר נתמכו באסמכתאות. המשיבה נמנעה מכל אלה, ומשכך, האמור באותם מסמכים לא נסתר. 7.4.2 נימוק נוסף לדחיית גרסת המשיבה הוא בכך שבתביעת הגירושין עתרה המשיבה לקבל את המניות, אך זאת לא מהטעם שמקור רכישתן הוא במכירת המניות בחברה האחרת. אפנה לנספח ו' לתגובת המשיבה, הוא כתב התביעה בתביעת הגירושין, שהוגש על ידה בבית המשפט לענייני משפחה ביום 25.11.07, ושעובדותיו נתמכות בתצהיר המשיבה. המשיבה עתרה לחייב את המנוח להעביר לה את מניות אמאסטי, אך זאת מכוח הסכמי הממון, וכאמור בסעיף 7 לתובענה. אין בכתב התביעה כל אזכור, בין במפורש ובין בעקיפין, לכך שהמניות שייכות לה, מחמת שהיא מכרה את המניות בחברה אחרת ואלה שימשו לקבלת מניות אמאסטי, וכגרסתה היום. המשיבה נשאלה בחקירתה לפניי על כך, קרי, מדוע לא נזכרה הגרסה האמורה בתביעת הגירושין, ותשובתה הייתה כי: "אכן לא כתבתי זאת כיוון ששכחתי" (עמ' 13 שורות 13-11), זו תשובה שאין בידי לקבל. המשיבה הייתה מיוצגת וחזקה על בא כוחה ועליה, כי פרט מהותי כאמור, היה מוצא ביטוי בכתב התביעה בתביעת הגירושין ובתצהיר המשיבה התומך בה. 7.4.3 יתרה מכך, בחקירתה סיפרה המשיבה כי עו"ד קניר, שהגיש את התביעה בשמה, גילה ערב הגשת התביעה כי המניות אינן רשומות על שמה. משכך, ואם נכונה גרסתה לפיה המניות היו שייכות לה, מצופה היה כי בהסכם הגירושין, ייקבע שהמניות יועברו על שמה. התשובה של המשיבה לפיה לא ניתן היה להעביר את המניות על שמה, מחמת מגבלת תקנון החברה, אינה מתקבלת על דעתי: ראשית, המשיבה לא טרחה לצרף את תקנון חברת אמאסטי, לפיה קיים איסור כגרסתה להעברת מניות שלא לבן משפחה בדרגה ראשונה. שנית, אם הייתה מגבלה כאמור, יכלו הצדדים להעביר את המניות על שם המשיבה, עוד קודם להסכם הגירושין ובכך להתגבר על המכשלה הנטענת. למשיבה לא היה הסבר מדוע לא נקטו בדרך זו (עמ' 12 שורות 17-14). שלישית, בהנחה שאכן הייתה מגבלה על העברת המניות למשיבה לפי תקנון החברה, ומשכך המנוח מצא לנכון להעביר את המניות לבן רק בשנת 2010, אזי מצופה כי לאחר שהעביר את המניות לבן, יעביר האחרון את המניות משמו לשם אימו - המשיבה, שכן גם לגרסת המשיבים, המגבלה היא רק בהעברת מניות לבן משפחה בדרגה ראשונה. משכך, עם העברת המניות לבן, הוסר הקושי להעביר את המניות משמו לשם המשיבה, אם אלה אכן שייכות לה. הבן נשאל על כך בחקירתו לפניי, ולא היה בפיו הסבר מדוע הדבר לא נעשה (עמ' 14 שורות 7-8). רביעית, המשיבה נמנעה מלהביא עדויות חיצוניות לפיהן המניות הועברו על שם הבן, רק כדי להתגבר על המכשול של איסור העברת המניות מהמנוח אליה. כך, עו"ד פיינברג שהייתה עדה לחתימת המנוח והבן על שטר העברת המניות, ויש להניח שהייתה שותפה להליך. הרי אם מדובר היה בהעברה פיקטיבית שנועדה להתגבר על מכשול בתקנון החברה, וכי המניות שייכות למעשה למשיבה, יש להניח כי עורכת הדין שטיפלה בהכנת המסמכים הייתה מודעת לכך, ויכולה לשפוך אור על הנסיבות של העברת המניות ולמצער להבהיר מה ההנחיות שנתן לה הלקוח, קרי המנוח, בקשר להעברת המניות ומדוע בחר להעביר את המניות לבן. 7.4.4 ראיה נוספת העומדת כנגד המשיבים, הינו הסכם שצורף לתביעה שהגיש ד"ר מיכאל וינמן נגד המשיבה ואחרים, לבית משפט השלום בתל אביב יפו, על סך של 1,200,000 ₪ (ת.א. 54783-03-12). בכתב התביעה, הנזכר גם בתביעת החוב של המשיבה, נטען בין היתר כי המנוח שהיה בעל מניות בחברה, מיום 5.8.08 ועד 14.12.08, שיכנע, ביחד עם המשיבה, את התובע, מיכאל וינמן, לרכוש במשותף 1% ממניות אמאסטי, תמורת 650,000 דולר, וכאמור בהסכם שבין הצדדים מיום 22.3.10. ההסכם נחתם בין המנוח לבין התובע, ומבלי שהנתבעת צד לו. קרי, מי שהיה מעורב ברכישת מניות אמאסטי, עד לאחרונה, הוא המנוח ולא המשיבה. ברי כי אין בדברים האמורים משום הבעת עמדה לנכונות הנטען בכתב התביעה, וכל שרצוני להדגיש הוא כי קיומו של הסכם, לפיו המנוח הוא הצד להסכם ולא המשיבה, מקשה על נכונות גרסת המשיבה, לפיה המניות הן שלה. 7.4.5 עוד ראיה המקשה על קבלת גרסת המשיבה הינה שיעבוד על המניות שניתן על ידי המנוח לטובת משרד עו"ד שבלת ושות', בשנת 2008. הומצא לבית המשפט מכתב של המנוח לפרקליטות החברה, מיום 31.12.08 (נספח 5 לבקשה 55), בו מצהיר המנוח כי הוא נמצא בקשיי נזילות, ועל מנת להבטיח את חובו למשרד עוה"ד שבלת, הוא משעבד לטובת המשרד 140,476 מניות אמאסטי, המצויות בבעלותו. אם המניות היו של המשיבה כטענתה, הכיצד היה יכול המנוח לשעבד מניות לצדדים שלישיים? 7.4.6 קושי נוסף העומד למשיבה לרועץ הוא בכך שבמהלך השנים, לרבות מאז הגירושין, ביצע המנוח טרנזקציות במניות. אם כגרסת המשיבה, המניות היו שלה מלכתחילה, הכיצד לא מנעה העברת המניות מהמנוח לצדדים השלישיים, במיוחד לאחר הגירושין. 7.4.7 לא התעלמתי מהאמור בתצהיר הבן מיום 23.9.12 שתמך בתגובה. לעמדתו, המניות הוחזקו על ידי המנוח בנאמנות עבור המשיבה, כי הן למעשה של המשיבה, ומקור המימון להן הוא בכספי המשיבה. אין בידי לקבל דבריו. אמירותיו אלה מבוססות על שסופר לו על ידי המשיבה, מהוות עדות שמועה ואינן יכולות להוות ראיה לנכונות הנאמר בהן. גם אם היה בהן ממש, אין בכך כדי להוות משקל כנגד שלל הנימוקים שפורטו לעיל, העומדים כנגדן. ככל שנדרש אני לטעם נוסף מדוע אין בידי לקבל את האמור בתצהיר הבן, אפנה לכך שהבן בחקירתו בכנ"ר ביום 15.5.12, נשאל באשר לטענת המשיבה לפיה המניות שייכות לה. תשובותיו היו ברורות ולא דרושות פרשנות, והן עומדות בסתירה לאמור בתצהירו המאוחר. אביאן כלשונו (עמ' 8 שורות 27-26, עמ' 9 שורות 4-1): "ש. אני שואל, המניות שלך או של אמא שלך? ת. שלי. ש. כלומר אין לאמא שלך שום טענה לגבי המניות האלה. ת. טענה? ש. טענה שמגיעות לה, שהן שלה, אני לא יודע. ת. לא, המניות שלי". (ההדגשה אינה במקור - א.א.) אם סבר הבן, בעת שנחקר בכנ"ר ביום 15.5.12, כי המניות שייכות לאמו, והן נרשמו על שם המנוח בנאמנות עבורה, מה פשוט יותר היה מאשר לציין זאת בחקירתו בכנ"ר. במיוחד שעה שנשאל על כך במפורש, ואף עומת עם התיזה של המשיבה לפיה יש לה טענות במניות האמורות. בדיון לפניי, עת נשאל הבן על הסתירה האמורה, בין דבריו בחקירה לבין האמור בתצהיר, לא היה לו הסבר ענייני (עמ' 14 שורות 4-2). 7.4.8 לא התעלמתי ממכתב שנטען כי המנוח כתב בשנת 2010, נספח ה' לתגובת המשיבים, לפיו הוא לא עמד בהתחייבויותיו כלפי המשיבה, אך לא ראיתי בכך כדי להגיע למסקנה שונה. ראשית, המסמך אינו ברור, אינו קריא, ואף אין כל וודאות שהוא נכתב על ידי המנוח. שנית, אין הוא שקול כנגד שפע הנימוקים שהובאו לעיל. שלישית, לא ניתן לשלול כי המניע בכתיבתו על ידי המנוח, ככל שנכתב על ידו, היה לחלץ את המשיבה מהחובות אליהם נקלע המנוח, בעת האחרונה, ועל מנת ליטול רק על עצמו את ההתחייבויות. לאור כל האמור, נקבע בזאת כי לא הוכחה גרסת המשיבה לפיה המניות הן שלה. 7.5 המשיבה זכאית למניות מחמת ביטול הסכם הגירושין בחנתי את גרסתה החלופית של המשיבה, לפיה המניות שייכות לה, שכן ביטלה את הסכם הגירושין מחמת הפרתו על ידי המנוח, ומשכך חוזרים הסכמי הממון על כנם, ולפיהם כל הרכוש שנצבר בחיי הנישואין, ובכללו המניות, שייך רק לה. גם דין גרסה זו להידחות מני וביה: 7.5.1 לא שוכנעתי בטענת המשיבה כי היא ביטלה את הסכם הגירושין. בהקשר זה נטען בסעיף 16 לתצהיר המשיבה בבקשה 40: "המנוח לא עמד בהתחייבויותיו לפיהן עליו אישית ולבד לשאת בכלל החובות העסקיים והפרטיים שלו, המנוח לא עמד בהתחייבויותיו לשלם סך של 4 מיליון ₪ לחשבון המשיבה וכיו"ב. כל אלו גרמו לביטולו של הסכם הגירושין משנת 2007. המשמעות היא כי למנוח אין נכסים וכי כל נכסיו לרבות המניות נשוא בקשה זו, הן בבעלותה של המשיבה 2..." המשיבה נשאלה בדיון, האם שלחה למנוח הודעת ביטול, ולכך ענתה ש"אין לי בכתב" (עמ' 2 שורות 7-6). עוד אמרה המשיבה כי לא פנתה לבית המשפט לענייני משפחה, לביטול הסכם הגירושין (עמ' 2 שורות 9, ו -24). העדה נשאלה מתי העלתה לראשונה במסגרת הליך פשיטת הרגל את הטענה כי ביטלה את הסכם הגירושין, והשיבה כי היא אמרה זאת כל הזמן לפרקליטיה, הגם שהדבר לא זכה לביטוי בכתבי הטענות הרבים שהוגשו מטעמה, לרבות בהתכתבויות. 7.5.2 לטעמי, הביטול נטען לראשונה רק לאחרונה, במסגרת תגובת המשיבים בבקשות לביטול הענקות, וזאת מהנימוקים הבאים: בכל שלבי בירור ההליך, מעולם לא נטען על ידי המשיבה, כי היא ביטלה את הסכם הגירושין. הדבר לא הועלה בכתבי הטענות הרבים שהוגשו על ידי המשיבה ופרקליטיה ואף לא בחקירות, הן בבית המשפט והן בכנ"ר. בדיון ביום 26.5.11, נחקרה המשיבה ממושכות על הסכם הגירושין ולא העלתה כל טענה כי הופר ומשכך בוטל על ידה. גם בשתי חקירות של המשיבה בכנ"ר, אין כל טענה לפיה ההסכם הופר או בוטל. אלה רק מקצת ההזדמנויות בהן היה מצופה כי המשיבה תעלה את הטענה. 7.5.3 לא ניתן למצוא אזכור לטענה גם במסכת כתבי הטענות וההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים בהליך, לרבות במסגרת ההתנגדות שהגישו המשיבים לצו איסור הדיספוזיציה. מה פשוט יותר היה מאשר לטעון כי אין ליתן צו כאמור, מחמת ביטול הסכם הגירושין והחזרת הסכמי הממון על תוקפם. במיוחד תמוה הדבר לאור דברי המשיבה כי היא טרחה לציין את הביטול לפני פרקליטיה: "טענת הביטול נטענה כשעורך הדין הראשון ייצג אותי...לאורך כל המפגשים שלי עם עורכי הדין טענתי את זה כל הזמן" (עמ' 3 שורות 5-4, 21-2). מתקשה אני לקבל את דברי המשיבה לפיהם היא הבהירה לעורכי הדין כי המנוח הפר את ההסכם והיא מבטלת אותו, אך הדבר לא זכה לכל ביטוי במסמכים. הדעת נותנת כי אם היה ממש בטענה, הדבר היה בא לידי ביטוי, בין במפורש ובין במרומז, באחד מכתבי הטענות שהוגשו מטעמה בהליכים. כך, המשיבה התייחסה להסכם הגירושין בכתבי הטענות, אך לא העלתה כל טענה בדבר ביטולו. לעניין זה אפנה לסעיפים 40-35 להתנגדות שהגישו המשיבים לצו איסור הדיספוזיציה, שם התייחסה המשיבה להסכם הגירושין, אך אין כל ביטוי לטענתה כי ההסכם הופר ובוטל. בדיון נוסף ביום 7.5.12, אין כל ביטוי לטענה בדברי ב"כ הקודם של המשיבה, הגם שהדבר התבקש בנסיבות העניין. בנסיבות אלה, אין מנוס בידי המשיבה אלא לטעון כי ביטלה את הסכם הגירושין, רק לאחר פטירת המנוח. אכן, לפי מסכת העובדות, לא יכלה המשיבה לבטל את ההסכם קודם לפטירתו, שכן לא הייתה בידיה עילה לביטול. בהקשר זה אפנה להסכם מיום 7.4.11 שנחתם בין הצדדים, המנוח והמשיבה, במשרדו של עו"ד ביניש בירושלים. בעת כריתתו, היה ידוע היטב למשיבה על הפרות הסכם הגירושין על ידי המנוח. המשיבה נתנה בידי המנוח אורכה משמעותית לעמוד בהתחייבויות נשוא הסכם הגירושין וכאמור בסעיף 2 להסכם מיום 7.4.11 לאמור: "יתרת החוב הכספי ע"פ הסכם הגירושין המגיע לאסתר X ושלא שולם עד היום ע"י דוד X, ישולם על ידו לאסתר X לא יאוחר מ30 לאפריל 2012". קרי, לכל המוקדם יכלה המשיבה לבטל את ההסכם רק מיום 1.5.12 ואילך, וזאת רק אם המנוח לא יעמוד בהתחייבויותיו. המנוח נפטר ביום 5.2.12, כלומר עוד בטרם חלף המועד הנדחה לתשלום ההתחייבויות כלפי המשיבה וכאמור בהסכם מיום 7.4.11. ביום 28.3.12, מונה עו"ד חבר כנאמן זמני לנכסי עיזבון המנוח, וכקבוע בסעיף 202 לפקודה. המשיבה לא הודיעה לנאמן, הן בהיותו נאמן זמני, והן בהיותו נאמן קבוע, על ביטול ההסכם. לאור האמור, אין זאת אלא כי טענת הביטול לא נטענה כלל קודם ליום 27.9.12, וזאת רק על מנת למנוע את קבלת בקשת הנאמן לביטול הענקת המניות. 7.5.4 לפני המשיבה ניצב גם קושי משפטי ואבהיר. בהתאם לסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, תנאי לתוקף הביטול הינו מתן הודעת ביטול: "ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה". המשיבה לא הפנתה להודעת ביטול הסכם הגירושין, ששלחה למנוח או לנאמן שמונה לאחר פטירתו, לרבות בעת היותו נאמן זמני. המשיבה אף הודתה כי לא שלחה הודעה בכתב (עמ' 2 שורות 7-6). די בכך כדי לדחות את גרסת המשיבה בדבר ביטול הסכם הגירושין. לא התעלמתי מטענת ב"כ המשיבים לפיה ההלכה הכירה בביטול הסכם גם באמצעות כתב טענות, המהווה תחליף להודעת ביטול. דא עקא, אין בתגובת המשיבה כל אמירה לפיה יש לראות בתגובה עצמה, ביטול של הסכם הגירושין. כל שנטען בתגובה הוא כי המשיבה ביטלה, קרי בעבר, את הסכם הגירושין בהתנהגותה, ומשכך אין לראות בתגובה כהודעת ביטול. 7.5.5 גם אם ניתן היה לראות בתגובת המשיבה כתחליף להודעת ביטול, לא יהיה בכך כדי להגיע לתוצאה שונה. עסקינן בביטול הסכם גירושין לו ניתן תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה. ההלכה הפסוקה מורה כי כאשר צד להסכם שקיבל תוקף של פסק דין מבקש לבטלו, עליו להגיש תובענה לבית המשפט שנתן את פסק הדין, לביטול פסק הדין. אפנה לע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח(4) 689, 699א: "בעל דין הרוצה לבטל פסק דין שניתן בהסכמה מחמת פגם בכריתה או בשל הפרתו על-ידי הצד השני, אינו יכול להסתפק במתן הודעת ביטול, אלא עליו להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט המוסמך, אשר הינו בית המשפט אשר נתן את פסק-הדין. כל עוד לא בוטל פסק הדין, הרי הוא שריר וקיים ואין כוחו נופל מכוחו של פסק דין אחר". כן אפנה לאמור בספרו של השופט אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית בעמ' 312: "בעל דין המבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה מחמת פגם בכריתתו או בשל הפרתו על ידי בעל הדין האחר, חייב להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט המוסמך, אשר נתן את פסק הדין, ואין הוא יכול להסתפק במתן הודעת ביטול בלבד." הואיל והמשיבה לא נקטה בהליך הנדרש על פי דין לביטול הסכם הגירושין, ממשיך ההסכם לעמוד בתוקפו המלא. 7.6 היתר להגשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול הסכם הגירושין לאחר הדיון ביום 16.12.12, במהלכו הוברר למשיבה כי היא לא נקטה בהליך הדרוש לביטול ההסכם כנדרש, קרי הגשת תובענה לבית המשפט לענייני משפחה, היא הודיעה לבית המשפט כי היא מגישה תובענה כאמור. בהחלטתי מיום 16.12.12 הבהרתי כי המשיבה מנועה מלהגיש ההליך, לאור הוראות פקודת פשיטת הרגל, המחייבות אישור בית המשפט של פשיטת הרגל להגיש תביעה נגד פושט הרגל, ונגד עיזבון המצוי בפשיטת רגל. בנסיבות אלה, הגישה המשיבה בקשה לאשר לה את הגשת התביעה, שהסתבר כי כבר הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, הוא חליפו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, שנתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין. הנאמן התנגד למתן אישור להגשת התובענה. המשיבה הגישה תגובה מפורטת לתגובה, והנאמן הודיע על הסתייגותו לתגובה, באשר זו כוללת לטענתו טענות חדשות, שלא הועלו קודם לכן. לאחר שנתתי דעתי לעמדות הצדדים, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להגיש עתירה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול הסכם הגירושין. זאת, ממספר טעמים, לא כל שכן, משקלם המצטבר: אין ספק כי ברגיל, כל עוד המנוח היה בחיים ועזבונו לא היה תחת צו ניהול בפש"ר, היה על המשיבה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, לביטול הסכם הגירושין. עם זאת, בנסיבות שנוצרו, קרי קיומו של צו ניהול העיזבון בפשיטת רגל, אין מקום להתיר פנייה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול הסכם הגירושין, על מנת להקנות את המניות למשיבה. טענות המשיבה באשר לביטול הסכם הגירושין, עברו ממגרשו של בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט של חדלות הפירעון. במיוחד נכון הדבר, לאור השלב המתקדם של הליך פשיטת הרגל. בהקשר זה אפנה לסעיף 178 לפקודה המורה: "(א) בית משפט מחוזי יהא מוסמך, בכפוף להוראות פקודה זו, להחליט בכל שאלה של דין קדימה, ובכל שאלה אחרת, שבמשפט או שבעובדה, המתעוררת בענין פשיטת רגל שלפניו, או שראה תועלת או צורך להחליט בה למען השלמות בעשיית צדק או בחלוקת הנכסים במקרה הנדון. (ב) בית המשפט הדן בפשיטת רגל לא יוגבל בהפעלת סמכותו על ידי צו מבית משפט אחר, ולא יהיה ערעור על החלטותיו, אלא בדרך הקבועה בפקודה זו." ראה ע"א 5090/08 יחיאל אורגל נ' עו"ד עופר אטיאס בתפקידו כנאמן (8.12.10). שעה שהעיזבון נמצא תחת צו ניהול בפש"ר, המשיב בבקשה לביטול הסכם הגירושין הוא הנאמן, שבפיו טענות רבות מדוע אין המשיבה זכאית לביטול ההסכם. בין אלה: אין כל ראיה לפיה המנוח לא שילם למשיבה את הסך של 4 מיליון ₪, בין היתר בשים לב שהמשיבה מסרבת להמציא דפי חשבון בנק; כי המשיבה קיבלה לאחר הגירושין רכוש ניכר של המנוח, בין במישרין מהמנוח ובין בעקיפין באמצעותו, ורשימה חלקית מפורטת בסעיף 31 לתגובת הנאמן לתגובת המשיבים; כי מקור החוב בסך של 4 מיליון הוא הלוואה כנגד שיעבוד נכס אשר מחציתו לפחות שייכת למנוח ומימושו בימים אלה, תשמש לפרוע את החוב; כי המשיבה המשיכה להתנהל ברמת חיים גבוהה שמקורה בכספים של המנוח ועוד. בשים לב למהות טענות הנאמן, נכון יהיה שאלה יתבררו, אם בכלל, בבית המשפט של פשיטת הרגל ולא בית המשפט לענייני משפחה. אוסיף כי בנסיבות הקיימות גם אין כל יתרון לבית המשפט לענייני משפחה על פני בית המשפט של פשיטת הרגל. אין עסקינן בסוגיה הדרושה למומחיות של בית המשפט לענייני משפחה, אלא בטענה בדבר הפרת הסכם מחמת שלטענת המשיבה, לא שולמו תשלומים על פיו, ובניגוד לעמדת הנאמן, מחלוקת שאין לבית המשפט לענייני משפחה, יתרון בבירורה על פני ערכאה אזרחית. לא התעלמתי מטענות המשיבה, שהועלו בעיקר בתגובה לתגובה, בדבר היותו של בית המשפט לענייני משפחה פורום מתאים לבירור הטענה, בין היתר בשים לב לכך שההליכים בו מתנהלים בדלתיים סגורות, וכי בירור ההליך בבית המשפט של חדלות הפירעון יפגע בפרטיותה של המשיבה, שכבר נפגעה די והותר. נתתי דעתי גם לשאלון שצורף על ידי המשיבה, כנספח 1 לתגובה לתגובה, שעניינו לטענתה מציצנות וחדירה גסה לפרטיותה. איני מקל ראש בטענה, ומקבל אני שיש לכבד את פרטיותו של אדם, באשר הוא. עם זאת, יש בהעלאת הטענה, בנסיבות המקרה, משום תהייה, שכן כמות שכבר ציינתי בעבר, המשיבה עצמה בחרה לחשוף את עולמה, לעיני כל, במסגרת תכנית טלוויזיה. למרות התהייה האמורה, סבורני כי נכון יהיה לשמור על פרטיות המשיבה ובעיקר ילדיה, ככל שלא נפגעו, אך לשם כך אין חובה להפנות את בירור המחלוקת לבית המשפט לענייני משפחה. ניתן יהיה להבטיח את העדר הפגיעה, באמצעות מתן הוראה לפיה כל בקשה שתידון בבית משפט זה, הכרוכה בענייני משפחה כאמור, תידון בדלתיים סגורות, לפי סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו כי פקודת פשיטת הרגל התוותה דרך סדורה לבדיקת חובות לנושים, וזאת באמצעות תביעות חוב, בחינתן על ידי בעל התפקיד, הכרעתו וזכות ערעור. אמנם, לעתים יש הכרח לניהול הליך משפטי נפרד, לבחינת החוב, ולא ניתן להסתפק בהכרעה על ידי הנאמן. כך הוא לגבי החוב למס הכנסה, שלגביו אין מנוס אלא לקיים את ההליך הקבוע בפקודת מס הכנסה, לפני הערכאה המתאימה. בהבדל, הדבר אינו נדרש במקרה שלפניי. גם המשיבה לא סברה שיש צורך לברר את טענותיה בבית המשפט לענייני משפחה. ראשית, עד לדיון לאחרונה, והערת בית המשפט בעניין, לא הועלתה כל טענה על ידי המשיבה לפיה היא נדרשת להליך ביטול בבית המשפט לענייני משפחה. שנית, גם המשיבה עצמה סברה שהדרך הנכונה לבירור הטענה היא בתביעת החוב לנאמן. בהקשר זה, נאמר במפורש בתביעת החוב כי היא מושתתת, בין היתר, על : "...הפרת הסכם הגירושין ביני לבין המנוח, על ידי המנוח, וביטולו של ההסכם על ידי, סך של 4 מיליון ₪". משכך, גרסתה דנן של המשיבה, קרי, ביטול הסכם הגירושין וחוב העיזבון כלפיה לאור הביטול, תיבחן, ככל הנדרש, על ידי הנאמן במסגרת בדיקת תביעות החוב על ידו. מיותר לציין, כי שמורה למשיבה הזכות לערער על הכרעת הנאמן, ככל שתסבור שיש מקום לעשות כן, והכל כקבוע בפקודת פשיטת הרגל ובתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985. בשולי הסעיף; לא ניתן לשלול כי גם אם ייקבע בסופו של יום שהמשיבה זכאית לבטל את הסכם הגירושין, וכתוצאה מכך, היא זכאית למניות, כולן או חלקן, לא יהיה בכך כדי להקנות לה בהכרח את המניות עצמן או שווין. המשיבה לכאורה היא נושה רגילה, ככל הנושים הרגילים האחרים של העיזבון, וכל עוד לא היא לא תוכיח שקיימת לה קדימות או עדיפות כדין בנשייה, על פני נושים אחרים של העיזבון, היא תהייה זכאית רק לחלק היחסי של תביעת החוב שלה, מכלל נכסי העיזבון, ככל נושה רגיל. להסרת ספק אבהיר כי בהחלטה זו התייחסתי רק לטענת המשיבה לפיה יש לברר את טענתה לביטול הסכם הגירושין בבית המשפט לענייני משפחה, לצורך מניות אמאסטי. מצאתי לנכון להעיר כי אמנם במהלך הדיון הצבעתי לפני המשיבה על הבעייתיות בכך שלא נקטה בהליך של עתירה לביטול הסכם בבית המשפט לענייני משפחה, אך לא היה בכך כדי להביע המלצה לנקוט בשלב מאוחר זה, לאחר צו ניהול העיזבון בפשיטת רגל, בבקשה לביטול ההסכם לבית המשפט לענייני משפחה. כל כוונתי הייתה להדגיש לפני המשיבה, כי את ההליך האמור, היה עליה לנקוט במהלך חיי המנוח, ובטרם ניתן צו ניהול העיזבון בפשיטת רגל. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני נדרש ליתר טענות המשיבה ובכללן נחיתות מרשם מניות החברה. 7.7 דין העברת המניות לבן הנאמן טוען כי דינה של העברת המניות מהמנוח לבן היא הענקה כמשמעה בסעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל שיש לבטלה: "העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן". המטרה בהוראת סעיף 96 לפקודה, היא למנוע מצב בו אדם הנמצא בקשיים, יפעל להתחמק מנושיו, ויעביר מרכושו לאחרים, ללא תמורה. הסעיף נועד לבטל הברחת רכוש, ולמנוע פגיעה במסת הנכסים העומדים לחלוקה לנושי החייב. ההלכה הפסוקה אינה דורשת הוכחת מרמה, ודי בעצם ההעברה לשם ביטולה. אפנה לע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר, הנאמן בפש"ר, פ"ד נה (4)925, בעמ' 952 (2001): "ההענקה שבה מדבר סעיף 96 אינה מחייבת קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק במובן של העדפת נושה אחד על פני אחרים, או אף כוונה להבריח נכסים מפני הנושים, או כל פגיעה אחרת בעיקרון מוסרי. גם קיומם של טעמים אובייקטיביים להעברת נכס, שאינם קשורים בנושים, עשוי להכשיר את הקרקע לביטול הענקות." (ההדגשה אינה במקור-א.א.) ראה גם: ע"א 2897/09 חיים גביש ויעקב זלצמן נ' עו"ד בלופרב ועו"ד ארנברג הנאמנים לנכסי החייב חנן זלצמן (2010). פש"ר (ת"א) 1947/05 עו"ד בראונשטיין הנאמן לחייב אייל שכטר נ' אליז שכטר (2009). המקרה שלפניי נכנס למגבלות התקופה הדרושה לביטול הענקה לפי סעיף 96(א) לפקודה, שכן החתימה על שטר העברת המניות מהמנוח לבן נעשתה ביום 18.10.10, הרישום בוצע ביום 8.12.10, וצו ניהול העיזבון בפשיטת רגל ניתן ביום 2.7.12, קרי פחות משנתיים מיום העברת המניות. סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל, מחייב את הנאמן להוכיח כי הועבר על ידי החייב נכס שלו. נבחן האם התקיימו תנאי סעיף 96 בענייננו: באשר לתנאי הראשון, קרי האם המניות הם בגדר "נכס". נקבע בהלכה כי "נכס" כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה כולל כל רכוש, בין מיטלטלין ובין מקרקעין, לרבות מניות בחברות. ראה ספרם של השופטים ד"ר לוין וד"ר גרוניס: "פשיטת רגל", בעמ' 313: "הדיבור "נכסים" הוגדר בצורה רחבה ביותר בסעיף 1 לפקודה והוא כולל, נוסף על מקרקעין ומיטלטלין גם "כספים ...". משכך מתקיים התנאי הראשון. באשר לתנאי השני, "נכס של החייב". נקבע לעיל כי המניות היו של החייב. גם התנאי השלישי, "הענקת נכס", מתקיים. הבן היה בן 19 בעת העברה, הוא לא שילם כל תמורה עבור המניות, לא כל שכן, בשטר העברת המניות צוין כי הן מועברות ללא תמורה. אמנם לא הובאו ראיות באשר לשווין של אלה, הגם שניתן ללמוד על שווין מתביעת ויינמן לפיה 1% מהמניות נמכר תמורת 650,000 דולר. מכאן, אין ספק כי לא שולמה תמורה הולמת עבור המניות שקיבל הבן. לכן, נקבע בזאת כי העברת המניות מהמנוח לבן מהווה הקנייה לפי סעיף 96(א) לפקודה. משכך, על הבן להעביר לנאמן את כל המניות אשר קיבל מהמנוח. יובהר כי אלה אינן כוללות את 371,559 מניות שהבן קיבל מ"שרו נאמנים", שכן לא הובאו ראיות שמקור המניות הוא מהמנוח. בהעדר ראיות באשר למקור המניות משרו נאמנים שהועברו לבן, לא כל שכן, כי מקורן של אלה הוא במנוח, אין בית המשפט יכול לשלול את קניינו של הבן בהן. 8. ביטול הענקה של רכב B.M.W. לפי סעיף 96(ב) לפקודה (בקשה 55) בקשה זו טוען הנאמן כי יש להורות על ביטול הענקת המכונית, שניתנה על ידי המנוח למשיבה ביום 5.11.08, שכן מדובר בהענקה לפי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל. הנאמן נסמך בבקשתו על הצהרת ההון של המשיבה לשנת 2008, בה נרשם כי "המנוח רכש עבורה רכב ... בעלות של 1.2 מיליון ₪". הצהרת ההון נערכה בשנת 2010, והוכנה על ידי רואי חשבון, שנטען כי היו רואי החשבון של המנוח. עוד נסמך הנאמן על חקירת המשיבה לפניו, בה אמרה שלא היו בידיה אמצעים כספיים לרכוש את המכונית, וכי המנוח העניק לה כלשונה "מתנת גירושין". יצוין כי בחקירה הבהירה המשיבה שהמדובר הוא רק בפער הכספי שבין מכונית B.M.W. הקודמת שהייתה לה לבין המכונית נשוא הבקשה. לגישת הנאמן, מתקיימים במקרה זה תנאי סעיף 96(ב) לפקודה שכן ההענקה הייתה בטרם חלפו עשר שנים מאז ההעברה ועד צו ניהול העיזבון בפשיטת רגל, וכי לא הוכח שהמנוח היה בר פירעון בעת ההענקה. לא זו אף זאת, המנוח נעדר כושר פירעון בעת הרלוונטית. לעמדת הנאמן, ההענקה אף לא נופלת בגדר אחד החריגים בסעיף 96(ג) לפקודה. הואיל והמכונית נמכרה, עותר הנאמן לחייב את המשיבה בתשלום שוויה. המשיבה בתגובתה מכחישה את עמדת הנאמן. לדידה, המדובר בנכס שלה, קרי עריכת עסקת טרייד אין, החלפת המכונית הקודמת שלה בחדשה, כאשר הפער הכספי הוא 375,970 ₪ בלבד. עוד נטען כי סך של 300,000 ₪ מתוך הסכום האמור, הוא ממקורותיה של המשיבה. בנוסף גורסת המשיבה, כי הואיל והמנוח חייב לה כספים הרי ניתנה תמורה בת ערך כנגד הסכום האמור, וכי בחינת המחלוקת צריכה להיעשות על יסוד סעיף 98 לפקודה, קרי העדפת נושים. לשיטתה, גם לפי סעיף 98 לפקודה אין מקום לביטול ההעדפה שכן לא מתקיימים תנאי הסעיף, לפיו תנאי לביטול הוא שהוגשה בקשת פשיטת רגל לא יאוחר מחלוף שלושה חודשים מתום ההענקה, וכזאת לא התקיים. המשיבה מכחישה את נפקותו של הנספח להצהרת ההון עליו נסמך הנאמן שכן היא חתמה עליו, לטענתה, רק לבקשת המנוח ורואי החשבון שלו, מבלי שקראה אותו ומשמעותו הובנה לה. המשיבה מצרפת חשבונית לפיה מחיר המכונית היה 675,970 ₪ בלבד, אסמכתאות בדבר בעלות במכונית קודמת על שמה של המשיבה, והעתק דף חשבון ובו העברה בנקאית מחשבון המשיבה לחשבון החברה מוכרת המכונית בסך של 300,000 ₪. הנאמן בתגובתו לתגובה מפנה לדברי המשיבה בחקירתה, שעה שנכח בה בא כוחה דאז, עו"ד כהן, באומרה כי המדובר ב"מתנת גירושין". עוד טוען הנאמן בתגובתו כי לא הומצאו ראיות על עסקת הטרייד אין כגרסת המשיבה, וכן לא הומצאו כל דפי הבנק. הנאמן גם דוחה את עמדת המשיבה לפיה המאטריה היא סעיף 98 לפקודה שכן לדידו קיומו של חוב, אינו מהווה הגנה כנגד סעיף 96 לפקודה. לאחר שנתתי דעתי לעמדות הצדדים, לכלל כתבי הטענות בבקשה, סבורני כי טרם בשלה העת להכריע בה, ואבהיר: לשם הכרעה במחלוקת, מן הראוי שתונח לפני בית המשפט מלוא התשתית העובדתית הדרושה לעניין, וכזאת חסרה. בהקשר זה, יש לבחון את הסכום ששולם עבור המכונית, התמורה שהתקבלה עבור המכונית הקודמת בעסקת הטרייד אין, מקור התשלום לרכישה, מועד תשלומו, אופן התשלום, פרטי המשלם, והמוטב בעסקת הטרייד אין. כל אלה אינם לפניי. אציין כי אין די בהעתק החשבונית שהמציאה המשיבה לקניית הרכב, שכן צורף לתגובה כנספח א' רק העמוד השני של החשבונית. לא כל שכן, צוין בשוליו "שולם ע"ח". אמנם היתרה לתשלום לפי עמוד זה, היא "אפס", אך בכך אין סיפק. מן הראוי אפוא לקבל את הסכם הרכישה או הזמנת הרכישה, הכולל את מחיר הרכישה, פרטי הרוכש, וכן את הסכם המכירה של המכונית הקודמת, הכולל את סכום התמורה, פרטי הזכאי וכן אישורי החברה באשר לאופן בו שולמו הכספים עבור הרכישה, והאופן בו ניתנו כספי התמורה עבור המכונית הקודמת. כך יונחו אסמכתאות כדבעי לפני בית המשפט והצדדים, באופן שיתאפשר ליתן הכרעה מושכלת וראויה. משכך ניתן בזאת צו לחברת "קמור רכב (1990) בע"מ", מרחוב המסגר 16 תל אביב, להמציא לבית המשפט ולצדדים את מלוא הפירוט האמור, וזאת תוך 14 יום מקבלת הצו. הנאמן ימציא צו פורמלי לחתימה וידאג בהמשך להמציא את הצו לידי החברה. בנוסף, אני מסמיך את הנאמן לחקור את רואי החשבון, עובדיה ולנשטין ופיק מרחוב החילזון 12 רמת גן, שסייעו בהכנת הצהרת ההון, על מנת לקבל הבהרות באשר לאופן הצגת המכונית בהצהרת ההון של המשיבה. המשיבה ומי מטעמה, יהיו רשאים להיות נוכחים בחקירה. אבהיר שאין מניעה שפרקליט מטעם רואי החשבון יהיה נוכח בחקירה, ככל שרואי החשבון ימצאו זאת לנכון. החקירה תתקיים תוך 30 יום מהיום. לאחר קבלת הנתונים, לרבות חקירת רואי החשבון, יגבש הנאמן את עמדתו, וככל שיסבור שיש מקום בחיוב המשיבה בקשר עם נשוא הבקשה, יגיש בקשה חדשה. 9. חיוב המשיבה במסירת מסמכים לנאמן (בקשה 51) הנאמן עותר לחייב את המשיבה להמציא לעיונו מספר מסמכים, כמפורט בסעיף 9 לבקשה האמורה. הוריתי למשיבה להמציא לעיוני את אותם מסמכים שהתנגדה להמציא לנאמן, ובהתאם להלכה הפסוקה [רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (2007)] המסמכים אכן הומצאו לעיוני, הגם שבשגגה הוצגו במערכת נט המשפט, אך הנאמן הבהיר כי נמנע מלעיין בהם. לטעמי, יש מקום לשאוף במקרה דנן לגילוי נרחב של מסמכים, בכפוף להיותם רלוונטיים ודרושים להליך, ואבהיר: המידע נשוא הבקשה, נמצא מטבע הדברים בעיקר בידיעת המשיבים, ופחות בידיעת הנאמן. נוכח פטירתו המפתיעה של המנוח, גם לא הייתה אפשרות להיערך מראש לבחינת הדברים. זאת ועוד, עסקינן בעיזבון שנמצא בפשיטת רגל בהבדל מחייב פושט רגל, שאותו ניתן לחקור, ומשכך יש חשיבות יתר בקבלת המסמכים. אלה עשויים לסייע לנאמן במלאכתו, לרבות בחינת תביעות החוב ואיתור רכוש של המנוח. מובן שהאמור הוא בכפוף לכך, שאין מקום למסור מסמכים שאינם רלוונטיים, שיש בהם הכבדת יתר ושאין בהם כדי לשפוך אור על ההליך, או לסייע בהבנת מלוא התמונה הדרושה. מסמכים שיהיה בהם לסייע, אך הם כוללים פרטים שאינם דרושים ועלולים להסב נזק אם יפורסמו, יאסר על חשיפתם של אותם פרטים. אבהיר כי בניגוד לטענת המשיבים, אין עסקינן ברצון הנאמן להגיש תביעות, אלא לבחון את התנהלותו של המנוח, על מנת לגבש מסקנות. זאת, בשים לב לתהיות העולות בקשר עם התנהלות המנוח, נוכח קיומם של חובות ניכרים במהלך השנים האחרונות, למול העברת רכוש ניכר לבן, כמו גם מתן כספים בסכומים לא מבוטלים שמטרתם אינה נהירה, כמו שיפוץ הבית בסביון במיליוני שקלים לאחר הגירושין, ושעה שלעמדת המשיבה הבית שייך לה. אין אנו מצויים במצב בו הנאמן הגיש תביעה, לכן, טענת המשיבה הנסמכת, בין היתר על הלכת רע"א 10/89 פקר נ' פ.י.ט. פ"ד מב(4) 573 אינה רלבנטית בנסיבות המקרה. המסמכים דרושים לו לנאמן כאמור על מנת לגבש עמדתו באשר למכלול נסיבות המקרה, ואי מסירת המסמכים עלולה להכשיל את הנאמן במילוי תפקידו, ותמנע ממנו לקדם את בירור הדרוש. יפים בהקשר זה הדברים שנקבעו על ידי השופטת אלשיך בעניין ת.א. 20823/02 עו"ד פנחס רובין בתפקידו כמפרק זמני של חברת תעשיות רוגוזין בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (2003): "דין לפיו היה המפרק נחסם מראש מלגלות פרטים כאלה אודות בעלי השליטה, הייתה שמה לאל את מוסד החקירה שבסעיף 288, וזאת דווקא במקרים בהם היא נחוצה במיוחד". עוד יש לתת את הדעת לעמדת ב"כ הכנ"ר המצדדת בגישת הנאמן והמפנה להוראות השונות המעניקות סמכות חקירה נרחבת. כך, הוראת סעיף 18ג לפקודה המקנה סמכות חקירה נרחבת של חייב נגדו ניתן צו כינוס, ובגדר זאת הכנסות, הוצאות, לרבות נכסים שהיו ברשותו בעבר ועוד. קל וחומר בענייננו שעה שנבצר לחקור את החייב שהלך לעולמו. בהינתן האמור, ולאחר שבחנתי את עמדות הצדדים לרבות הכנ"ר, עיינתי במסמכים שהובאו לעיוני, ונתתי דעתי למכלול הטענות לרבות הרלוונטיות של המסמכים, ולהלכות הפסוקות, אני מורה בזאת כדלקמן: 9.1 העתק תלונה למשטרה, בקשר לפריצה בבית בסביון- עיינתי במסמך ולא מצאתי בו ולא כלום כדי לקדם את ההליך, ומשכך אין להמציאו לנאמן. 9.2 הסכמי רכישה של מגרשים בקמבודיה- עיינתי בהסכם לפיו רכשה המשיבה קרקע בקמבודיה בסכום לא מבוטל. על רקע טענות המשיבה בחקירתה אצל הכנ"ר בדבר העדר מקורות כספיים, חובות המנוח כלפיה, כספים שנטען כי המנוח העביר לאחר הגירושין, אזי קיימת רלוונטיות בחשיפתו של ההסכם לעיני הנאמן, אשר לא יעשה בו שימוש למטרות אחרות ולא יציגו לפני אחרים. 9.3 מסמכים ששימשו להצהרת ההון של המשיבה לשנת 2008- לעמדת המשיבה אין ברשותה את המסמכים האמורים והיא אף פנתה לרואי החשבון לקבלם, כאשר בפיה טרוניות על התנהלותם. שעה שאין בידי המשיבה מסמכים כאמור, לא ניתן לחייבה להמציאם בבחינת "יש מאין". עם זאת, אין מניעה שהנאמן יבקש מרואי החשבון מסמכים, בקשר לפרטים מסוימים בהצהרת ההון, ובלבד שיקדים העתק הפנייה לב"כ המשיבה. 9.4 תעודת הביטוח של המכונית- הבקשה התייתרה לאור החלטתי בבקשה 55. 9.5 חוזה רכישת הבית בסביון- הסכם הרכישה משנת 2008, רלוונטי ביותר שכן אמור לשפוך אור על הבעלות בבית, בשים לב לטענת הנאמן לפיה למנוח זכויות בבית. 9.6 מסמכי המשכנתא של הבתים במבשרת ירושלים ובסביון- לעמדת המשיבה אין ברשותה את המסמכים. עם זאת, אין מניעה כי הנאמן יפנה ללשכת רישום המקרקעין, יבקש ויקבל את המסמכים המבוקשים. 9.7 מסמך המפרט את תכולת הכספת בבנק הבינלאומי- לעמדת המשיבה אין ברשותה מסמך כמבוקש, ובנוסף יש צו איסור דיספוזיציה על פתיחתה. ניתן בזאת צו המורה לבנק הבינלאומי, לאפשר בדיקת תכולת הכספת, שיעשה במעמדם של הנאמן והמשיבה ומי מטעמה. הנאמן ירשום את תכולת הכספת, הרישום ייחתם על שני הצדדים וידווח לבית המשפט ולכנ"ר. 9.8 תדפיסי חשבונות בנק של המשיבה מיום גירושיה- המשיבה מתנגדת לבקשה, שכן לדידה מדובר במסע דיג, תוך פגיעה בפרטיות, ובנוסף מדובר בעלות גבוהה. לא ירדתי לסוף דעתה של המשיבה בהתנגדותה לבקשה. שעה שנטען על ידה שהמנוח לא קיים את התחייבויותיו כלפיה, קרי הפר את הסכם הגירושין, ולא עמד בהתחייבויות הכספיות לפיו, ממילא קמה עליה החובה להמציא את דפי הבנק על מנת שניתן יהיה להיווכח בנכונות הטענה ודוק. לא ניתן לדלות מפי המנוח פרטים האם העביר אם לאו למשיבה כספים לפי התחייבויותיו הנטענות. הדרך לבדיקת האמור, היא, בין היתר, באמצעות עיון בחשבונות הבנק של המשיבה. גם אם הדבר כרוך בעלויות מסוימות, הרי הן שוליות ביחס לסכומים שבמחלוקת. זאת ועוד, נוכח המצוקה הכלכלית בה היה המנוח בשנים האחרונות, כמבואר לעיל, יש לבחון האם העביר כספים לבני משפחתו, לרבות המשיבה, על מנת להבריחם מנושיו, או להעדיפם על פניהם. המסקנה מתחזקת במיוחד נוכח התוצאה אליה הגעתי לפיה הקנה המנוח לבן, את המניות, שלא כדין. משכך, על המשיבה להמציא תוך 30 יום מהיום, את כל דפי הבנק בכל חשבונותיה, מאז הגירושים, ועד פטירת המנוח. 9.9 תדפיסי חשבון בנק של הבן- הטעמים באשר לחיוב המשיבה למסור המסמכים לנאמן יפים גם לגבי הבן. משכך, על המשיב, גאי X, להמציא תוך 30 יום מהיום, את כל דפי הבנק בכל חשבונותיו, מאז הגירושים, ועד פטירת המנוח. 9.10 תדפיסי חשבון בנק של הבת- האמור לגבי דפי חשבון הבנק של הבן, יחול גם על אלה של הבת. 9.11 פרטיה של אסתר בלומנפלד- המשיבה טוענת כי אין בידיה את הפרטים של הגב' בלומנפלד, אחותו של המנוח, ודי בכך כדי לפטור אותה מלמסור אותם, מבלי שאדרש ליתר טענותיה. 9.12 צוואה מקורית של המנוח- אין ברשות המשיבה צוואה מקורית והיא צירפה העתקה, ומשכך אין לחייבה למסור את המקור. הנאמן יסתפק אפוא בהעתק הצוואה. 9.13 מסמכים בכספת בבית בסביון- לעמדת המשיבה אין בה מסמכים ודי בכך כדי לפטור אותה מהמצאתם. 9.14 כתבי הגנה בתביעות שהוגשו נגד המשיבה- נטען כי מדובר בדרישה מכבידה ומסע דייג. הואיל ובחלק מהתביעות שהוצגו לפני הנאמן, עולה קשר בין המשיבה לבין המנוח, לפעילות העסקית של המנוח, יש מקום לאפשר לנאמן לעיין במסמכים האמורים. המשיבה תמציא לנאמן את כתבי הטענות האמורים, בין באמצעות משלוח הקבצים הסרוקים של כתבי הטענות ובין אם תאפשר לו גישה לתיקים הסרוקים, אם ברצונה לחסוך בעלויות. משכך, אני מורה למשיבים למסור את המסמכים תוך 30 יום מהיום. 10. בקשה לביטול צווי איסור דיספוזיציה (בקשה 66) המשיבים עתרו לבטל את צווי איסור הדיספוזיציה שניתנו ביום 28.3.12 על פרטי הרכוש השונים. בגדר אלה, הבית במבשרת ירושלים, הבית בסביון, המכונית, מניות אמאסטי, מניות בחברות נוספות, תכולת הבית, חשבון נאמנות. לעמדת המשיבים, לא ניתן להשאיר צווים זמניים, מבלי שמוגשת תביעה עיקרית, הואיל ופרט למניות אמאסטי, לא הוגשה תביעה עיקרית, דין הצווים להתבטל. במסגרת הבקשה התבקש גם סעד עיון מחדש בהוראה לאפשר כניסה לבית בסביון עם יועץ ביטוח, אשר התייתר, לאחר שכבר נערך הביקור האמור. עוד התייתר הצורך בצו לגבי הבית במבשרת ירושלים לפי שהוסכם למוכרו, וכן לגבי הרכב שאף הוא נמכר. לאחר שעיינתי בבקשה ובעמדת הנאמן, דין הבקשה להידחות. כאמור, קיימות ראיות מספקות לשלב זה, להורות על איסור עסקאות ביתרת הרכוש לגביו ניתן הצו. הסכם הגירושין, הורה כי המנוח יהיה זכאי למחצית הרכוש בארץ ובחו"ל. משכך, אין מקום להסיר את הצו על הרכוש בארץ, הגם שלשיטת המשיבה, כוונת הצדדים בהסכם הגירושין, הייתה שהיא זו שתהיה זכאית למלוא הרכוש בארץ. בהקשר זה, מורה הסכם הגירושין באופן ברור ושאינו ניתן לפרשנות באשר לחלוקת הרכוש בשווה בין בני הזוג, הן ברכוש בארץ והן בחו"ל. פרשנותה של המשיבה עומדת בניגוד מפורש להוראות ההסכם, ומשכך יש צורך להבטיח כי לא תעשה בו עסקה שתסכל את האפשרות לקבלו. יש לזכור כי הצו חל רק על מחצית הרכוש, כך שאינו פוגע מעבר לדרוש בזכויות הנטענות של המשיבה. אמנם צודקת המשיבה שאין להשאיר צווים זמניים בלא שמוגשת עתירה עיקרית, אך אליה וקוץ בה. המשיבה סירבה למסור מסמכים אשר יוכלו לאפשר לנאמן לגבש את עמדתו באשר להגשת הליכים בקשר עם פרטי הרכוש השונים. מעל ומעבר, מאזן הנוחות נוטה אף הוא להשאיר את הצווים על כנם. המשיבה לא השכילה להצביע מה הנזק שעלול להיגרם לה אם יישארו הצווים על כנם, ולעומת זה הנזק שעלול להיגרם לנושים אם יוסרו הצווים, הרכוש יימכר ובסופו של דבר, אלה לא יוכלו להיפרע את חובם, ולו בחלקו, הוא רב. בשולי ההחלטה; ברי כי לאחר קבלת המסמכים, ומתן שהות סבירה לנאמן, יהיה עליו לגבש את עמדתו באשר להמשך הצווים והגשת תביעות באשר לפרטי הרכוש. המשיבים יוכלו לחדש את בקשתם, בתום 45 יום מהיום בו יימסרו לנאמן מלוא המסמכים. כפוף לאמור, הבקשה נדחית אפוא. 11. הוראות בקשר לדמי שכירות מהשכרת הבית בסביון (בקשה 67) הנאמן הגיש עתירה לחייב את המשיבה להעביר לעיונו את הסכם השכירות שנחתם בינה לבין "אבוט המאירי תקשורת בע"מ" (להלן: "השוכר"), בקשר להשכרת הבית בסביון וכן להעביר לנאמן מחצית מדמי השכירות. בבקשה נטען כי המשיבה השכירה את הבית לצורך צילומי סדרת טלוויזיה בשם "דייט בחשיכה". לעמדת הנאמן, בהתאם לצו איסור הדיספוזיציה שהוצא ביום 28.3.12 נאסר על המשיבה לבצע כל דיספוזיציה בבית. לשיטתו, השכרת הבית לשוכר, לשם צילומי הסדרה, מהווה הפרה של הצו, כמו גם מקנה לו את הזכות לקבלת מחצית מדמי השכירות. המשיבה התנגדה לבקשה. לשיטתה, צו איסור הדיספוזיציה אינו כולל את השכרת הבית, אלא רק מכירתו. מכל מקום, היא טוענת כי עסקינן בשכירות לזמן קצר שאינה סותרת את הצו, ואינה פוגעת בזכויות נטענות של העיזבון. לטעמי, צו איסור הדיספוזיציה כולל גם השכרת רכוש לאחרים. נוסחו של הצו הינו רחב: "ניתן בזאת צו איסור דיספוזיציה האוסר על המחזיקה, לעשות כל פעולה שהיא ברכוש המפורט להלן..." דיספוזיציה, משמעה גם מסירת חזקה בנכס, ו"השכרה" היא אפוא בגדר שינוי ומשכך אסורה. זאת ועוד, לא ניתן לשלול אפשרות שהשכרה של נכס, עלולה להשפיע על יכולת מימושו, שוויו ועוד. לכן, גם במקרה של השכרה, הייתה חובה על המשיבה לפנות לבית המשפט ולבקש את אישורו, ולו למען הסר ספק. אמנם, יש להניח כי להשכרות לתקופה קצרה, יינתן אישור בית המשפט, כפוף לבדיקת בטחונות והבטחת אי פגיעה בנכס. אך אין בכך כדי לפטור את המשיבה מפנייה לבית המשפט לבקש את אישורו להתקשרות בעסקה. באשר לדמי השכירות: קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה בדבר זכויות העיזבון במחצית הבית, ומשכך ניתן צו איסור העסקאות. אציין בין היתר, את הסכם הגירושין שקבע חלוקת כל הרכוש של בני הזוג, בארץ ובחו"ל בשווה בין הצדדים, ובאלה נכלל גם הבית בסביון. הוסף לכך, את ההשקעה בת מיליוני שקלים של המנוח בשיפוץ הבית לאחר הגירושין, כדי לבסס את קיומן של ראיות לכאורה על זכויות של המנוח בבית, המקנות בשלב זה די על מנת שמחצית מפירות הבית יישמרו, עד להכרעה בזכויות המנוח בבית. משכך, אין המשיבה רשאית לקבל החלטות בנוגע לבית בסביון, על דעת עצמה, לנהוג בו מנהג בעלים, ולהתעלם מטענות הנאמן בקשר לזכויות במחצית הבית. בהינתן האמור, אין המשיבה זכאית למלוא הפירות מהבית, ובגדר הפירות, גם דמי השכירות. משכך, גם אם הייתי מגיע למסקנה שצו איסור הדיספוזיציה לא חל על השכרה לתקופה קצרה, לא היה בכך למנוע שמחצית מדמי השכירות שייכת לכאורה, בשלב זה, לעיזבון, ועד הכרעה סופית. נתתי דעתי לטענת המשיבה לפיה הנאמן לא נושא במחצית העלויות של החזקת הבית, ובכל אלה נושאת רק המשיבה. עם זאת, נשתכח מהמשיבה שהיא גרה בבית מבלי שמשלמת כל דמי שימוש לנאמן, ואין ספק שעובדה זו מהווה משקל מספק לכך שרק היא נושאת בעלויות החזקתו. בהתאם להסכם השכירות, הושכר הבית למשך חודש ועשרים ושניים יום, החל מיום 24.7.12 וכלה ביום 15.9.12. עבור השכרת הבית, שולם על ידי השוכר סך של 235,000 ₪. זאת בנוסף לעלויות אחזקה שהשוכר נושא בהם. לפיכך, אני מחייב את המשיבה להעביר לנאמן מחצית מדמי השכירות, קרי סך 117,500 ₪, תוך 30 יום מהיום. להסרת ספק, על הנאמן להפקיד את כספי השכירות בחשבון נאמנות, עד הכרעה סופית בגורל הכספים. 12. זכות בדיקת הוכחות החוב על ידי המשיבים (בקשה 70) המשיבים עותרים לחייב את הנאמן כי הכרעתו בתביעות החוב, תעשה לאחר קבלת התייחסותם לתביעות החוב. עוד נטען כי על הנאמן להמציא למשיבים כל התכתבות עם הנושים, לאשר להם שהות של 60 יום להגיב לכל תביעת חוב, מתום מועד הגשתה של זו, ובטרם העברת עמדתם הסופית לנאמן ביחס לתביעת החוב. המשיבים מפנים למכתב ששלחו לנאמן ובו מתבקש האחרון להמציא מסמכים שונים לגבי הנושים שהגישו תביעות חוב ובגדר אלה, מסמכי ההתאגדות של הנושים, כרטסת הנהלת חשבונות של המנוח אצל הנושים, דוחות ומאזנים ועוד. הנאמן מתנגד בתוקף לבקשה. לדידו, הוא פנה מיוזמתו למשיבה וביקש התייחסותה לתביעות החוב, והעניק לה שלושה חודשים לעשות כן. לעמדת הנאמן אין מעמד למשיבים לבדוק את תביעות החוב, ואין מקום שיצרף אותם כצד להתכתבויות עם הנושים, שכן אין הם בגדר מפקחים על הליך פשיטת הרגל. עם זאת, אין הוא מתנגד לקבל התייחסותם לתביעות החוב, ככל שיהיה בהן טעם ענייני. לדידו של הנאמן, דרישת המשיבים לקבלת המסמכים הנזכרים לעיל, בקשר עם הנושים השונים, מכבידה, אינה דרושה, ואף נעדרת מסוימות ורלוונטיות. הנאמן גם מתנגד למתן ארכה של 60 יום למשיבים לבדוק את תביעות החוב, שכן יש בכך להאריך שלא לצורך את ההליך. עו"ד הרמלין, באת כוח הכנ"ר, מצטרפת לעמדת הנאמן. אף היא סבורה שאין מקום לאפשר שהות למשיבים לבדוק את תביעות החוב, למשך 60 יום נוספים, בשים לב לזמן הרב שכבר עמד לרשותם לעשות כן. עוד סבורה ב"כ הכנ"ר שיש מקום לקדם את ההליך ולהכריע בבדיקת הוכחות החוב, ואין לטעמה מקום להאריך את המועד לבדיקת תביעות החוב. תקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, (להלן: "התקנות"), מורה: "(א) הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה; תוך תשעים ימים מיום שהתביעה הגיעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה החלטתו המנומקת". המחוקק לא הקנה מעמד למי מהנושים להתייחס לתביעות החוב, בטרם יכריע בהן הנאמן, ואף לא הקנה מעמד לחייב בהקשר זה. עם זאת, יש טעם בקבלת עמדת החייב לתביעת החוב, בין היתר מחמת שיש לו עניין בהכרעה, שכן זו תשפיע על מסת החובות. לא כל שכן, לעתים יש לחייב מידע שאינו נמצא ברשות הנאמן, העשוי להשפיע על ההכרעה. משכך, נכון עשה הנאמן עת המציא למשיבים את תביעות החוב, וביקש את התייחסותם. תביעות החוב הוגשו לנאמן לפני למעלה מחמישה חודשים. הנאמן המציא למשיבים את תביעות החוב והודיע להם במכתבו מיום 20.9.12, כי הם מתבקשים להתייחס לתביעות החוב. כך שהיה ברשות המשיבים, די והותר זמן לבחון את תביעות החוב, וליתן את עמדתם להן. המשיבים לא נימקו מדוע נדרש על ידם פרק זמן של 60 ימים נוספים לבדיקת כלל תביעות החוב. מכל מקום, ככל שהייתה מוגשת בקשה ספציפית להארכת מועד לבחינת תביעת חוב מסוימת, הייתה הבקשה נבדקת עניינית, אך כזאת לא נעשה. לכן, איני רואה מקום ליתן בידי המשיבים פרק זמן נוסף של 60 ימים לבדיקת תביעות החוב. במיוחד נכון הדבר, לאור תקנה 93 (א) לתקנות לפיה מצווה הנאמן לסיים את בדיקת תביעות החוב, תוך 90 יום, והכנ"ר המוסמך להאריך את המועד לפי תקנה 93(ב), לא ראה מקום לעשות כן, בנסיבות העניין. גם לא ראיתי טעם מדוע על הנאמן להמציא למשיבים העתק מכל תכתובת עם מי מהנושים. המשיבים אינם בגדר מפקחים על הנאמן ואינם זכאים לקבל כל התכתבות. יש להניח כי אם הנאמן יהיה סבור שיש מקום להעביר לעיונם מסמך פלוני, הוא יעשה כן. המשיבים לא עתרו בבקשתם לחייב את הנאמן להמציא להם את המסמכים הנזכרים במכתבם לנאמן מיום 3.10.12. עם זאת עיינתי ברשימת המסמכים שהמשיבים ביקשו שהנאמן ימציא להם לגבי כל נושה ונושה, ולטעמי דינה להידחות. המדובר ברשימה כללית ביותר של מסמכים, שלא הובהר מה הצורך בכל אלה, והרלוונטיות שלהם להכרעה בתביעות החוב. כך, הדרישה של המשיבים לחייב את הנאמן להמציא להם זהות בעלי המניות של נושה שהוא תאגיד? בדומה, דוחות כספיים של הנושים משנת 1991 ועד היום? עסקינן בדרישות שאין להן כל רלוונטיות להכרעה בתביעות החוב, ויש בהן גם הכבדת יתר. רשמתי לפניי את עמדת הנאמן לפיה אם יתבקש מסמך רלוונטי, הוא לא ימנע את הצגתו. הואיל וסבורני שיש ככלל מקום לאפשר לחייב, ובמקרה זה למשיבים, להתייחס לתביעות החוב, אזי לפנים משורת הדין, ניתנת בזאת בידם שהות לעשות כן, לא יאוחר מתום 14 ימים מהיום. כפוף לאמור, הבקשה נדחית והנאמן יואיל להכריע בהקדם בתביעות החוב. מונחות לפניי בקשות נוספות, שחלקן טרם בשל וחלקן התייתר: 13. ביטוח הבית בסביון (בקשה 69) הנאמן הגיש בקשה לחייב את המשיבה לבטח את המיטלטלין בבית בסביון, לפי חוות דעת יעוץ הביטוח, וכן להעביר מחצית המזומנים שהיו בבית, וניתן לגביהם צו איסור דיספוזיציה. המשיבה בתגובתה מבהירה מדוע אין צורך בכיסוי ביטוחי נוסף. יבדוק הנאמן את עמדתו וישיב תוך 14 יום. 14. בקשות בקשר עם יצירות אמנות (בקשות 50 ו-56) בקשה 50 עניינה להורות לגב' בתיה וינשל, בעלת גלריה, בה היו תמונות של המנוח שנמכרו, להעביר את התמורה לידי הנאמן. המשיבה טוענת כי מדובר ביצירות שערכן אינו רב, וכי אלה לא היו שייכות למנוח. סבורני כי נכון יהיה שמנהל העיזבון יחקור את הגב' וינשל, יבחן את עמדת המשיבה, ויגבש עמדה סדורה באשר למהות היצירות, הבעלות בהן, ושיוך התמורה. החקירה תעשה במעמד המשיבה ומי מטעמה וזאת תוך 30 יום מהיום. הדיון בבקשה 56, למכירת יצירות האמנות נדחה, לאור ההודעה לפיה אין צורך במכירת היצירות. ככל שיהיה צורך בחידוש ההליך, יודיע כל צד. 15. ייצוג העיזבון בהליכים שונים (בקשות 62, 74 ו- 77) בית המשפט מתבקש להורות מי ייצג את העיזבון בהליכי השגה ושומה על שומות המס של המנוח וכן ייצוג העיזבון בבקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון על פסקי דין, שדחו ערעורים שהגיש המנוח על פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בעניין פרקר הולדינגס ורוגבאו חברה למסחר והשקעות בע"מ. הבקשות הוכרעו במסגרת הדיון במעמד הצדדים. למען הבהירות, ניתן בזאת היתר לב"כ המשיבים לייצג את העיזבון בהליכים האמורים. איני רואה לקבוע האם הוצאות הייצוג ייחשבו כחלק מהוצאות הכינוס, ועניין זה יידון במידת הצורך בהמשך ההליך. אבהיר שאין מקום שבית המשפט של פשיטת הרגל, ידון בהשגת העיזבון על שומות מס ההכנסה, כמות שהציע ב"כ המשיבים. המקום לברר את המחלוקות שבין הצדדים, קרי העיזבון לבין רשויות המס הוא במסגרת ההליכים הקבועים בדין, שכבר מתנהלים בין הצדדים, קרי השגה, וכן ערעור בבית המשפט המחוזי בירושלים; עסקינן בהליכים סבוכים המצריכים בחינה ובדיקה, כמו גם מומחיות ונכון יהיה שימשיכו להתברר במסגרות הקיימות. 16. סוף דבר דין בקשת המשיבים, להורות על ביטול צו ניהול העיזבון בפשיטת רגל להידחות. נקבע בזאת כי אין מקום לבטל את הצו, גם בהתעלם מחובות העיזבון לרשות המסים, בשים לב להיקף החובות הניכר לנושים נוספים, הנאמד בעשרות מיליוני שקלים, ובהעדר רכוש לפרוע את החובות האמורים. בין אלה, גם החוב הנטען כי מגיע למשיבה עצמה, הגב' אסתר X, על יסוד תביעת חוב שהגישה נגד העיזבון בסך של כ- 30 מיליון ₪. נקבע בזאת כי העברת המניות של המנוח, בחברת אמאסטי, לבנו, גאי X, מהווה הקנייה פסולה לפי סעיף 96(א) לפקודה. משכך, אני מורה למשיב, גאי X, להעביר לנאמן, תוך 30 יום מהיום, את כל המניות של אמאסטי שקיבל מהמנוח, קרי 2,222,038 מניות של החברה. למען הסר ספק, אלה לא כוללות את 371,559 מניות שהועברו לגאי X, מ"שרו נאמנים". אני דוחה את בקשת המשיבה, להתיר לה להגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, לבטל את הסכם הגירושין בינה לבין המנוח, מחמת הפרתו על ידי המנוח, כטענתה. לא ניתן לפי שעה, לקבל את עתירת הנאמן לפיה יש לבטל את הענקת המכונית B.M.W. שנטען שהוקנתה למשיבה, על ידי המנוח ביום 5.11.08. הורתי כי על הנאמן להמשיך ולחקור בעניין, לרבות קבלת מסמכים מהיבואן "חברת קמור רכב (1990) בע"מ", וכן מרואי החשבון שטיפלו בהכנת הצהרת ההון של המשיבה, בה נרשם שהמנוח הקנה לה את המכונית תמורת הסך 1.2 מיליון ₪. אני מחייב את המשיבים, אסתר X, גאי X, ודנה X, להמציא לנאמן את המסמכים שפרטתי בהחלטה, תוך 30 יום מהיום. נדחית בקשת המשיבים לבטל את צו איסור הדיספוזיציה שהוטל ביום 28.3.12, על פרטי רכוש שונים, ובכללם הבתים, התכולה, המניות ועוד. לפי שעה, קיימות ראיות לכאורה, במידה מספקת, באשר לזכויות של המנוח ברכוש האמור, ומאזן הנוחות נוטה לטובת השארת הצו על תוקפו. עם זאת, על הנאמן לגבש את עמדתו, תוך 45 יום מיום שיקבל את המסמכים מהמשיבים. השכרת הבית בסביון על ידי המשיבה, למספר שבועות, לחברת "אבוט המאירי תקשורת בע"מ", לשם הסרטת סדרת הטלוויזיה, "דייט בחשכה", ללא ידיעת הנאמן ואישור בית המשפט, מהווה הפרה של צו איסור הדיספוזיציה. המשיבה מוזהרת כי תמנע מלעשות בעתיד כל עסקה שהיא בקשר לרכוש, לרבות הבית בסביון, לרבות השכרתו, ללא אישור בית המשפט וגם במקרה של ספק, מוטב כי תקדים פנייה לבית המשפט. אני מחייב את המשיבה, להעביר לנאמן, תוך 30 יום מהיום, את הסך 117,500 ₪ המהווה את מחצית דמי השכירות. סכום זה, יופקד בידיו של הנאמן, עד הכרעה סופית באשר לזכויות בבית בסביון. הסכם השכירות, מוחזר בזאת לב"כ המשיבים. אני דוחה את בקשת המשיבים, ליתן להם ארכה נוספת של 60 יום להתייחס לתביעות החוב שהוגשו לנאמן, כי על הנאמן ליתן דעתו לעמדתם, כמו גם את דרישתם כי על הנאמן להעביר להם כל התכתבות עם מי מהנושים. עם זאת, ניתנת למשיבים ארכה בת 14 יום מהיום, ליתן התייחסותם לתביעות החוב, על סמך החומר הקיים. באשר לבקשות לביטוח הבית בסביון, יצירות האמנות, יפעלו הצדדים כאמור בהחלטה. ניתן היתר לב"כ המשיבים לייצג את העיזבון בהליכים עם רשות המסים. הואיל ומרבית בקשות הנאמן התקבלו ואלו של המשיבים נדחו, מצאתי לחייב את המשיבים בהוצאות הנאמן בסך 30,000 ₪ והוצאות הכנ"ר בסך 7,500 ₪. עיזבוןצוויםפשיטת רגל