פיטורי נהג אוטובוס בחברת דן

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי נהג אוטובוס בחברת דן: רקע כללי 1. האם יש להושיט למבקש את הסעד הזמני המבוקש ולהורות על ביטול פיטוריו, זוהי השאלה שהובאה לפתחו של בית דין זה. התשתית העובדתית הלכאורית 2. המשיבה (להלן: "דן") הינה תאגיד העוסק במתן שרותי תחבורה לציבור. המבקש, יליד 1966, הועסק בדן משך 14 שנה כעובד קבוע כמשמעו בהסכמים הקיבוציים החלים בדן. במהלך כל תקופת העסקתו שימש המבקש כנהג אוטובוס והועסק במשרה מלאה. מעת לעת עבד המבקש גם שעות נוספות וזאת עד ליום 21.6.09. 3. ביום 21.6.09 היה המבקש מעורב בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה כאשר עקב תאונה זו נחבל באופן קשה ואובחן כסובל מחבלות בגב ושבר בחוליה (להלן: "הפגיעה"). בעקבות הפגיעה הנ"ל נעדר המבקש מעבודתו לצורך החלמה ושיקום משך 21 חודשים. יצוין כי לא היתה זו תאונת הדרכים הראשונה שהוכרה כתאונת עבודה בה היה מעורב המבקש, אולם מחומר הראיות עולה כי היתה זו התאונה החמורה ביותר מתוך השלוש בהן היה מעורב: מן המסמכים שהוצגו לבית הדין עולה לכאורה כי בשנת 2003 נפגע המבקש מנוסע בפניו ומאז סבל מטנטון באוזן שמאל ואילו בשנת 2007 נפגע הרכב בו נהג מאחור והמבקש נחבל ונגרמה לו פגיעה מסוג "צליפת שוט". 4. במהלך התקופה בה נעדר המבקש מעבודתו עקב הפגיעה, התגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לזכויות המגיעות לו, לרבות הזכות לנסיעה חופשית בתחבורה הציבורית שמפעילה דן וכן זכות לקבלת שי לחגים, דמי הבראה, משכורת 13 ותלושי ביגוד. המבקש אף עירב בענין זה את נציגי ועד העובדים וביקש את סיועם, אולם פניותיו נפלו לדבריו על אוזניים ערלות. על רקע מחלוקת זו פרץ בין הצדדים סכסוך נוסף, במסגרתו ייחס המבקש לדן פרסום של תצלומו ברבים על לוחות המודעות בתחנות דן ללא רשותו וללא התראה. לגרסת המבקש, תחת התצלום הופיעה הוראה לנהגי דן לגבות ממנו תשלום בגין נסיעה בתחבורה ציבורית. משכך, מדובר בפרסום שיש בו לשיטתו כדי להשפיל ולפגוע בפרטיותו. לאור זאת, הגיש המבקש ביום 20.12.10 תביעה במסגרתה עתר, בין היתר, לתשלום זכויות נלוות בתקופת ההיעדרות מהעבודה על רקע הפגיעה, וכן לתשלום פיצוי בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיותו. במסגרת תביעתו הנ"ל העלה המבקש טענות מטענות שונות, בין היתר, כנגד מנהל כ"א בדן, מר פרידמן (להלן: "מר פרידמן"), אשר הוא העומד לדבריו מאחורי מסכת ההתנכלויות עליה עמד בתביעתו כאמור. 5. ביום 3.4.11 שב המבקש לעבודה בהיקף מוגבל על-פי המלצת רופא תעסוקה. עם שובו הועסק המבקש משך 4 שעות ביום במשמרת הבוקר בלבד וזאת עד לחודש 12/11 (קרי - משך 9 חודשים). 6. בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לתנאי העבודה שהיה על דן לספק למבקש לאור מצבו הבריאותי והמלצת הרופאים התעסוקתיים וכן ביחס לשאלה - האם דן אכן סיפקה בפועל למבקש תנאי עבודה בהתאם להנחיות ולהמלצות של רופאי התעסוקה. מחלוקת זו מתייחסת לשני עניינים: הענין האחד נוגע לאספקת כסא אורטופדי בהתאמה אישית על רקע פגיעתו של המבקש בגבו - בעוד המבקש טוען כי דן לא סיפקה לו כסא אורטופדי על פי המלצת הרופאים, באופן שהביא להחמרת מצבו, הרי שדן טוענת כי היא סיפקה כסאות אורטופדיים המתאימים למצבו של המבקש. הענין השני נוגע לשיבוץ המבקש לעבודה במשמרות הבוקר בלבד - בעוד המבקש טוען כי על פי המלצת הרופאים היה על דן לשבצו לעבודה במשמרות הבוקר בלבד וכי זהו השיבוץ המתחייב ממצבו הרפואי מטעמים שונים, הרי שדן טוענת כי שיבוץ במשמרות הבוקר אינו מתחייב ממצבו הרפואי על פי חוו"ד הרופאים התעסוקתיים ועל בסיס התשתית העובדתית הקשורה בתנאי ההעסקה של המבקש. 7. על רקע מחלוקות אלו חלה הדרדרות נוספת ביחסי הצדדים במסגרתה אף הגיש המבקש תביעה נוספת לבית הדין, בה עתר למתן צו המחייב את דן לספק לו כסא אורטופדי במהלך עבודתו כנהג. באשר למשמרת הבוקר, סביבה נסוב עיקר הסכסוך הגלוי בתיק זה, הרי שעולה לכאורה כי המבקש לא הועסק בפועל במשמרות אחה"צ ככל ששובץ אליהן, תוך שהוא מספק אישורים רפואיים המתיחסים לימים בהם שובץ למשמרות אלה. זאת, מעבר לטענה המשפטית-עובדתית שבפיו, לפיה דן לא היתה רשאית לשבצו במשמרות אחה"צ אלא במשמרות הבוקר בלבד. 8. דן הודתה כי עם חזרתו של המבקש לעבודה הוא אכן שובץ לעבודה במשמרות בוקר בלבד, על אף שלשיטתה היא לא היתה מחויבת לכך, אולם לדבריה בשל מחויבותה לרפורמות בתחבורה הציבורית לא היה באפשרותה להבטיח למבקש עבודה אך ורק במשמרות אלה. 9. מפאת חשיבות הדברים להכרעה במחלוקות דלעיל מוצאים אנו לפרט את חווה"ד של הרופאים התעסוקתיים מושא המחלוקת כפי שאלה הוצגו בפני בית הדין: אישור רופא אורטופד, פרופ' מירובסקי מיום 15.6.10 - טרם שובו של המערער לעבודה - בו נכתב כי המבקש סובל מכאבים בגב ובצוואר המלווים בהגבלת תנועה, מתקשה בתפקוד היומיומי וכי לאור ההחמרה במצבו, יש להעמידו לקביעת ההחמרה על רקע השבר ומגבלות התנועה. כמו כן המליץ פרופ' מירובסקי להפנות את המבקש לרופא תעסוקתי לקביעת מוגבלות לצמיתות לחזור לעבודה כנהג אוטובוס. אישור רופא אורטופד, ד"ר ברמנט אלכסנדר מיום 6.6.11, בו כתב הרופא כי הוא ממליץ על שימוש בכסא אורטופדי ארגונומי בהתאמה אישית. אישור רופא תעסוקתי, ד"ר יצחק טייב מיום 10.8.11, בו נכתב כי המבקש כשיר לעבוד בין 4-5 שעות ליום וכי מומלץ שימוש בכסא אורטופדי ארגונומי בהתאמה אישית. אישור רופא תעסוקתי, פרופ' כראל מיום 23.10.11, בו נכתב כי המבקש כשיר לעבוד כנהג אוטובוס בהיקף של 4 שעות ליום וכי מומלץ על עבודה במשמרת הבוקר, היות ומקום מגוריו של המבקש מרוחק מנקודת האיסוף של הנהגים. זאת, על מנת לקצר את זמן ההגעה לעבודה, בהתחשב בשעות העומס. כן הומלץ, לאפשר למבקש לעבוד באוטובוס עם כסא חדש יחסית (שלא מעבר ל-5 שנים), תנאים שיאפשרו לו להמשיך ולתפקד כנהג אוטובוס לתקופות ממושכות ויקלו על הסימפטומים הקיימים (כאבי גב בזמן הנהיגה). הוסיף פרופ' כראל וכתב כי יש להניח שלא יחול שינוי מהותי במצבו הבריאותי של המבקש בעתיד בשל סטטיות הממצאים. אישור רופא אורטופד, פרופ' מירובסקי מיום 27.10.11, בו נכתב כי המבקש סובל מכאבים המחמירים לאחר זמן ישיבה קצר, נזקק למנוחה, נאלץ לעצור כל מרחק קצר וכן, כי קיימת החמרה במצבו המתבטאת בהגבלה גדולה יותר בכיפוף. פרופ' מירובסקי אימץ את המלצתו של פרופ' כראל לספק למבקש כסא אורטופדי ארגונומי בהתאמה אישית. אישור רופא תעסוקתי, ד"ר יצחק טייב מיום 19.12.11, בו נכתב כי המבקש כשיר לעבוד בין 4-5 שעות ביום וכי הוא ממשיך להמליץ על שימוש "בכסא טוב" עד ליום 19.5.12, אז יש לשוב לביקורת חוזרת לפני תום התקופה עם מסמכים רפואיים עדכניים. אישור רופא תעסוקתי, פרופ' כראל מיום 13.2.12, בו נכתב כי הוא ממליץ על המשך העסקה בהיקף של 4 שעות ליום, עד לסוף 8/12 וכי רצוי לשבץ את המבקש בעבודה במשמרת הבוקר כדי להקל עליו וכן לאפשר לו לנהוג ברכב בו הכסא הוא בן 5 שנים או פחות. 10. לאחר הדברים הללו ועקב סכסוך שהתגלע בין הצדדים ביחס למשמעות ההמלצות הרפואיות, לחובות שהן מטילות על דן וכן ביחס לאמינות התשתית העובדתית אשר הוצגה בפני הרופאים התעסוקתיים על ידי המבקש, כמו גם ביחס לשאלה - האם חלה החמרה במצבו של המבקש - נדרש המבקש להתיצב בפני רופא תעסוקתי שנבחר על-ידי דן, מנהל המרפאה התעסוקתית בביה"ח איכילוב, ד"ר יעקב מונטסרינסקי. יצויין כי מספר חודשים קודם לכן, ולפני שניתנה חווה"ד של ד"ר מונטסרינסקי עמד המבקש ביום 17.11.11 בפני וועדה רפואית לנפגעי עבודה של המוסד לביטוח לאומי שקבעה לו נכות יציבה בשיעור של 10% ממועד הפגיעה בשל פגיעה בצוואר, שבר בחוליה D12 ופגיעה בעמוד שדרה מותני. 11. ביום 1.3.12 - מועד שחל זמן קצר לפני מתן חוות דעתו של פרופ' מונטסרינסקי עמד המבקש בפני וועדה רפואית נוספת אשר קבעה כי מצבו החמיר תוך ציון הממצאים כדלקמן: חלה החמרה במצבו של המבקש בגין הפגיעה בעמוד שדרה מותני. פגימה בגינה נקבעה לו נכות יציבה בשיעור 15% לפי סעיף 37(7)(א)(ב) מותאם לרשימת הליקויים המשמשת לקביעת דרגת נכות על פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). נכותו של המבקש בגין הפגיעה בצווארו נותרה על כנה בשיעור של 10% לפי סעיף 37(5)(א) בניכוי מצב קודם בשיעור 10% לפי סעיף 37(5)(א). משמע - סך נכותו בגין הצוואר הועמדה על 0%. בגין השבר בחוליה D7 נותרה נכותו של המבקש על כנה - 10% לפי סעיף 37(8)(ח). הוועדה הפעילה בעניינו של המבקש את תקנה 15 במלואה מאחר והוא חזר לעבודה חלקית ומאחר והייתה ירידה של 50% בשכרו וכן לאור מסקנתה כי הנכויות שנקבעו לו צמצמו משמעותית את יכולתו לחזור לעבוד כנהג אוטובוס. למבקש נקבעה דרגת נכות יציבה בשיעור של 36% החל מיום 13.9.11. משמע - מחומר הראיות עולה לכאורה כי בניגוד לעמדתה של דן אשר סברה כי לא חל שינוי במצבו הבריאותי של המבקש במהלך התקופה שמאז שובו לעבודה ואילך, הרי שהועדה הרפואית הפועלת מכוח חוק הביטוח הלאומי - סברה אחרת. 12. סמוך לאחר שניתנה החלטת הועדה הרפואית כאמור לעיל, ביום 5.4.12 נתן הרופא התעסוקתי שמונה על ידי דן ד"ר מונטסרינסקי את חוות דעתו התמציתית ביחס למצבו התעסוקתי של המבקש במסגרתה כתב כך: "המלצות: יום עבודה חלקי - 4 שעות מתאריך 4.4.2012 ועד תאריך 1.8.2012. הגבלות: כשיר לנהיגת אוטובוס, ישיבה על כסא אורטופדי." בחוות דעת זו לא התיחס ד"ר מונטסרינסקי לכשירותו של המבקש לעבוד במשמרות אחה"צ וכן לא התיחס לקביעות בדבר תהליך ההחמרה במצבו של המבקש ולקשר בין החמרה זו לבין תנאי עבודתו. ביום 31.5.12 נבדק המבקש על ידי רופאה תעסוקתית ד"ר אירן בן הרוש, אשר כתבה באישור שהוציאה מלפניה כי המבקש כשיר לעבוד בין 4-5 שעות יומיות, כי היא ממליצה על שימוש בכסא במצב טוב וכן על עבודה בבוקר החל מה-20.5.12 ועד 31.12.12, אז ישוב המבקש לביקורת עם מסמכים עדכניים. 13. על רקע המחלוקת ביחס למשמעות ההמלצות של הרופאים התעסוקתיים והאופן בו יש ליישמן, לרבות ההתאמות הנגזרות ממצבו הרפואי של המבקש התגלעו בין הצדדים מחלוקות קשות שליבו את הסכסוך שזרעיו נטמנו כאמור עוד קודם לכן, בתקופת העדרותו של המבקש לאחר הפגיעה. זאת שעה שכל אחד מן הצדדים נותן הגדרה שונה למהות הסכסוך: בעוד התובע רואה את עיקר מהותו באי ביצוע ההתאמות הנדרשות הנגזרות ממצבו הרפואי ובהתנכלות מצד דן שבאה בתגובה לעמידתו על זכויותיו לעריכת ההתאמות כאמור - הרי שדן הסיטה את הסכסוך - לעבר התחום המשמעתי: בהתאם לכך, בעוד התובע המשיך לעמוד על כך כי על דן לשבצו לעבודה אך ורק במשמרות הבוקר שהינן תובעניות פחות ממשמרות הצהריים ולהקפיד לספק לו דרך קבע כיסא נהג אורתופדי הרי שדן טענה כי המבקש עשה דין לעצמו וסירב ללא הצדקה לעבוד במשמרות הצהריים החל מחודש 12/11, עת החלה לשבצו לעבודה במשמרות אלה. בהתאם לכך, הוסיפה דן וטענה כי המבקש המציא אישורי מחלה מפוקפקים בגין ימים בהם שובץ לעבודה במשמרות הצהריים לאחר שהודיע במפורש כי אין בכוונתו להתיצב לעבודה במשמרות אלה. 14. בנוסף לכך, העמידה דן את המבקש ל"משפט חברים" בבית הדין המשמעתי הפועל על פי תקנוננה בטענה כי הוא דווח על הוצאות נסיעה מביתו שבלוד למקום העבודה על אף שבפועל נהג להגיע למקום העבודה מבית חברתו בגבעתיים. המבקש אומנם זוכה בהליך זה אולם דן - שלא הסכינה עם תוצאותיו - החלה לבצע מעקבים אחר המבקש ואלה הוכיחו לשיטתה כי הוא אכן נהג ללון בגבעתיים וכי גרסתו במשפט החברים הייתה שקרית. בנוסף לכך, ייחסה דן למבקש אחריות ל"ארוע בטיחותי חמור" מיום 29.2.12 של השארת אוטובוס חונה במסוף ללא הפעלת בלם יד. זאת באופן שיכול היה להוביל לאסון. 15. על רקע טענות אלה וביום 13.5.12, נשלח למבקש מכתב הזמנה לשימוע לצורך בחינת האפשרות להפסיק את עבודתו. במסגרת מכתב זה פורטו הנימוקים בגינם ביקשה דן לסיים את העסקתו כדלקמן: אי התייצבות לעבודה במשמרות הצהריים, ללא הצדקה רפואית ועשיית שימוש לרעה במסמכים רפואיים. התפרצות והטחת עלבונות במנהל כוח האדם בדן מר פרידמן ביום 7.2.12. אחריות "לאירוע בטיחותי חמור", כמפורט לעיל. אי התייצבות על פי הזמנה טלפונית לבדיקה של רופא תעסוקתי. הצגת מצגים מטעים באשר למקום המגורים על בסיסה שולמו למבקש דמי נסיעות שלא הגיעו לו. 16. ביום 20.5.12 נערך למבקש שימוע אליו התיצב בלוויית בא כוחו ואשר במהלכו טען המבקש כך: שיבוצו לעבודה במשמרת הצהרים גורם להארכתו של משך הזמן במהלכו הוא נדרש לשבת על כסא בנסיעה. דבר המחמיר את הפגיעה בגבו. אי ההתייצבות לעבודה במשמרות צהריים מגובה במסמכים רפואיים תקפים. הרופא התעסוקתי מטעם דן ד"ר מונטסרינסקי לא התייחס להמלצה הרפואית לשבוץ המבקש במשמרות הבוקר בלבד ולא נימק את חוות דעתו. ההתפרצות כלפי מר פרידמן לא הייתה ולא נבראה ובידי המבקש הקלטות המוכיחות זאת. המבקש הכחיש מכל וכל את האחריות "לאירוע הבטיחותי החמור" המיוחס לו וטען כי בידיו צילום והקלטה לתמיכת עמדתו. אי ההתייצבות במרפאה התעסוקתית על פי דרישת דן נבעה מן ההתראה הקצרה שנתנה למבקש. המבקש התייצב בסופו של יום במרפאה זו על פי דרישה שתואמה והודעה לו זמן סביר מראש. לא הוצגו מצגים כוזבים ביחס למקום מגוריו של המבקש ומקום לינתו ובהקשר זה - יש להביא בחשבון את מצבו המשפחתי של המבקש כרווק הנוהג לעיתים ללון מחוץ לביתו. בנוסף הטעים המבקש, במהלך השימוע, כי הוא שילם בבריאותו הפיזית למען דן וכי להבנתו, על דן לגמול לו על כך בעריכת התאמות סבירות על פי המלצת הרופאים. כן ציין המבקש, כי משך 15 שנה הוא עבד בדן לשביעות רצונה ורק לאחר התאונה החליטה דן להתעלם ממצבו הבריאותי. 17. בסוף השימוע סיכם המבקש את דבריו בציינו כך: "עד שהגעתי לחברה מהשיקום ב- 4/11 מאז אני סובל שאני לא מקבל כסא טוב. חודשים ארוכים פעלתי בצורה מתורבתת ויפה ולא הקלטתי. יש דברים שמשקרים ולכן אילצו אותי להקליט. פניתי לפרידמן בבעיות של הגב...שיהיה כסא טוב. הוא קיבל מסמכים רפואיים. לדעתי אני חושב שמתנכלים לי סתם". 18. בעקבות ישיבת השימוע הוחלט להעביר את ההחלטה בעניינו של המבקש לוועדה פריטטית ולקבל את הסכמת נציגות העובדים לסיום העסקתו של המבקש. זאת, על אף שלשיטתה של דן, על-פי ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים היא לא היתה מחויבת לקבל את הסכמתה של נציגות העובדים. 19. בוועדה פריטטית שהחליטה בסופו של יום על הפסקת עבודתו של המבקש השתתפו מטעם דן: סגן ראש חטיבת משאבי אנוש, מר בני דיין ומנהל כ"א, מר יעקב פרידמן וכנציגי העובדים נטלו חלק בועדה שני חברים בוועד העובדים - מר מוטי סעד ומר שייקה בקלש. במהלך הדיון בוועדה זו הציג מר פרידמן את עמדתה של דן, תוך שהוא חוזר למעשה על נימוקי השימוע כאמור לעיל. המבקש ובאי כוחו מנגד - העלו תחילה טענות שונות ביחס לכשירותם של חברי הועדה להכריע בעתידו של המבקש בדן וזאת, נוכח התביעה שהגיש המבקש כנגד אחד מחברי הוועד שישבו בוועדה בעילה של ייצוג בלתי הולם. המבקש חזר על טענותיו בשימוע במסגרתן טען, בין היתר, כי שיבוצו לעבודה במשמרות הבוקר בלבד מתחייב מן האישורים הרפואיים שהמציא אשר לא נסתרו באישורים מנומקים מטעמה של דן וכן חזר והטעים כי דן "מחפשת" אותו במקום לעשות את המאמץ המתחייב לצורך שילובו בעבודה. כן טען כי כתוצאה מהתעלמותה של דן מהצורך לספק לו תנאי שרות ההולמים את מצבו לרבות כסא אורתופדי תקין - הוא לא היה מסוגל לעבוד משמרות ארוכות יותר מכפי שעבד בפועל ומצבו הרפואי הלך והחמיר. המבקש הדגיש - והדבר לא נסתר - כי עד לפגיעה הוא היה עובד מצטיין ועבודתו נעשתה על הצד הטוב ביותר. 20. ביום 30.5.12 הודיעה הוועדה הפריטטית על החלטתה בעניינו של המבקש, כדלקמן: "לאחר השימוע שנערך לעובד בן עזרא רפאל בתאריך 20.5.12 ובעקבותיו התקיימה הוועדה הפריטטית, הוחלט על סיום עבודתו של בן עזרא רפאל בחברת דן מחוסר התאמה". 21. ביום 31.5.12 הודע למבקש על החלטת הוועדה הפריטטית על רקע הנימוקים שפורטו במכתב ההזמנה לשימוע. בהודעת הפיטורים נכתב כי הטעם להם נעוץ ב"אי התאמה". עבודתו של המבקש הסתיימה אפוא לפי החלטה זו ביום 30.6.12. הכרעה אקדים אחרית לראשית ואציין כבר כאן כי לעניות דעתי, דין הבקשה להתקבל ודין הפיטורים להתבטל, וזאת משבית-הדין סבור כי המבקש הוכיח בראיות לכאורה קיומה של עילת תביעה ואף שכנע את בית הדין כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וזאת כפי שיפורט להלן. עילת התביעה והמסגרת הנורמטיבית 22. כפי שצוין לעיל, המבקש נפגע קשה בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה במהלך ועקב עבודתו בדן ולאחר תקופת עבודה ממושכת. כתוצאה מפגיעה זו אף נמנע מן המבקש לעבוד משך תקופה ממושכת ולאחר שובו לעבודה נכפו עליו מגבלות תעסוקתיות שנבעו ממגבלותיו הפיזיות. זאת, כפי שעולה מן המסמכים הרפואיים וכן מדרגת הנכות שנקבעה למבקש על-ידי הוועדה הרפואית לנפגע בעבודה של המוסד לביטוח לאומי. 23. נדמה כי בנסיבות אלה אין ניתן להכריע בתקינות ההחלטה על עצם הפיטורים כמו גם בתקינותו של הליך הפיטורים ושל ההתנהלות שהובילה אליהם - בלא להזקק למסגרת הנורמטיבית שמתווה חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק השוויון"). חוק השוויון נועד על-פי האמור בו להגן על כבודו וחרותו של אדם עם מוגבלות ולעגן את זכותו של אדם כאמור להשתתפות שיווניות ופעילה בכל תחומי החיים וכן ליתן מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מירבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו. החוק הגדיר באופן רחב "אדם עם מוגבלות" וכן עיגן את העקרון של אפליה מתקנת ביחס לאנשים עם מוגבלות. אשר להגדרה הרחבה של אדם עם מוגבלות, נקבע בחוק כי מדובר ב"אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים". 24. בסעיף 8 לחוק השוויון, שכותרתו - איסור הפליה בתעסוקה, עוגן האיסור על אפליה בין עובדים ודורשי עבודה מחמת מוגבלותם ובלבד שהם כשירים לתפקיד/משרה הנדונים בתחומים תעסוקתיים שונים, ובכלל אלה - קבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיטורים או פיצויי פיטורים, וכן הטבות או תשלומים בקשר לפרישה מהעבודה. כן נקבע שם כי יש לראות כאפליה גם קביעת תנאים שלא מן הענין, אך אין לראות כאפליה פעולה או המנעות מפעולה המתחייבת מהדרישות המהותיות של התפקיד/המשרה. הסעיף הנ"ל אף הרחיב את מתחמה של ההתנהגות המפלה וקבע כי היא טומנת בחובה גם "אי ביצוע ההתאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקתו". אשר להיקפן של ההתאמות נקבע בחוק כי: "'התאמות', לרבות התאמת מקום העבודה, הציוד שבו, דרישת התפקיד, שעות העבודה, מבדקי קבלה לעבודה, הכשרה והדרכה, נוהלי עבודה, והכל מבלי שהדבר יטיל על המעביד נטל כבד מדי". 25. בסעיף 13 לחוק שכותרתו - החלת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות") נקבע כי הוראות סעיפים 5, 9א, 11, 13, 14, 16, 17, 18, 21 לחוק שוויון הזדמנויות יחולו על הפרק העוסק בשוויון זכויות של אנשים עם מוגבלות בתחום התעסוקה, בשינויים המחויבים. נציין כי בסעיף 9א לחוק שוויון הזדמנויות, שנקלט לחוק השוויון מכח סעיף 13 הימנו, נקבע לאמור: "בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2 [הוא הסעיף האוסר על התנהגות מפלה האסורה על פי החוק], תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 [לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה]" 26. משמעות הדברים היא - כי אחת שהרים העובד את הנטל להראות כי הוא חוסה בצל ההגנות האוסרות אפליה מחמת מוגבלותו, אזי שהנטל להראות כי המעביד אכן פעל בצורה סבירה לביצוע התאמות, באופן שאיננו מטיל עליו נטל כבד מידי - מוטל על המעביד. 27. יש הרואים - בצדק לטעמי - את מושג ההתאמות כלב ליבו של חוק השוויון. זאת, כפי שמציעה ד"ר שרית מור במאמרה "שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות בתעסוקה מתיקון הפרט לתיקון החברה" (עיוני משפט, לה 97 (2012)), לאמור: "חובת ההתאמות היא לטענתי לב ליבו של חוק השוויון. זהו מרכז הכובד הן של השינוי התפיסתי והן של גיבוש הדוקטרינה". עוד מוסיפה וכותבת ד"ר מור: "במושג זה [של ההתאמות] טמון פוטנציאל טרנספורמטיבי בהיותו השלב שבו גבולות הדמיון ביחס לתעסוקתם של אנשים עם מוגבלויות מתרחבים: מה שנראה בעבר כחוסר מזל וכטרגדיה אישית ותורגם לאי התאמה לתפקיד או להיעדר כשירות נהפך למקרה של הפליה אשר חובת ההתאמות מסייעת בחשיפתה או בתיקונה" (ראה - עמ' 146 שם) 28. משמעות הדברים היא - כי חוק השוויון הרחיב למעשה את מתחם האחריות החברתית לתוצאות המוגבלות ולשילוב אדם עם מוגבלויות בתעסוקה גם לעברם של המעסיקים, כאשר היקף האחריות נגזר בין היתר ממעמדו של המעסיק, מגודלו, אפשרויותיו הכלכליות והתעסוקתיות, מספר עובדיו, גוון עיסוקיו אך גם מהיקף החובה המוסרית שיש להטיל עליו הקשורה בטבורה לזיקה הסיבתית שבין המוגבלות לעבודה ותנאיה. לאור זאת, נראה כי יישום ראוי של החובה לערוך התאמות על פי חוק טומן בחובו גם חובה לערוך בחינה מקיפה ותמת לב של היקף וסוג המגבלות וכן בחינה "בראש פתוח" של טווח רחב של התאמות - בין שמדובר במציאת תפקיד חלופי ובין שמדובר ביצירת תנאי עבודה מותאמים לביצוע התפקיד שקדם לפגיעה. מן הכלל אל הפרט 29. במקרה דנן, נראה לי לכאורה כי די בחומר שהוצג בפני בית-הדין כדי לראות במבקש "אדם עם מוגבלות" כמשמעות המונח בחוק השוויון. 30. בנסיבות אלה ובהתאם לאמור בסעיף 8 לחוק השוויון על דן להראות כי היא אכן ביצעה את ההתאמות הנדרשות מבלי שהדבר יטיל עליה נטל כבד מדי וזאת, על מנת לאפשר את המשך העסקתו של המבקש. 31. בשלב זה מוצאת אני לעשות אתנחתא ולציין כי לא נעלמה מעיני הטענה של דן לפיה - פיטוריו של המבקש מחמת אי התאמתו, אינם קשורים למוגבלותו אלא להפרות משמעת חמורות. אלא שלטעמי אין לנתק בין הטענות לגבי הפרות המשמעת המיוחסות למבקש לבין הטענות המתייחסות למצבו הרפואי ולהתאמות שהיתה דן מחויבת לעשות כתוצאה ממצב זה כמוסבר לעיל. רוצה לומר: הרושם המתקבל, ברמה הלכאורית, הוא כי המבקש אינו "מפר משמעת סדרתי" כפי שניסתה דן להציג זאת וכי טענותיה של דן בדבר הפרות משמעת צצו ועלו, רובן ככולן, לאחר פציעתו משהמבקש לא הסכין עם שרירות הלב כפי שחווה אותה עת ביקש לשוב ולהשתלב בדן, חרף מגבלותיו. 32. לא זו אף זו, ברמה הלכאורית נראה כי העמידה על זכויותיו כעובד עם מוגבלות והסכסוך שנלווה לה, לא היו פועל יוצא של גחמות או "מאבקי כח" שניהל המבקש מול דן אלא של התנהלות שרירותית מצידה של דן שעלולה הייתה להחמיר את מצב בריאותו. התנהלות עימה לא יכול היה המבקש להשלים בעצם הציות להוראותיה של דן. בהקשר זה מכוונת אני לטענות המבקש שחזרו ועלו לאורך כל התקופה מאז שב לעבודה בדן, כי בניגוד להמלצת הרופאים לא סופק לו כסא אורטופדי שימנע החמרה במצבו ויאפשר לו לנהוג ללא כאבים ובהמשך אף לא היתה התחשבות בצורך המוגבר שלו למנוחה שנבע גם מאי העמדה לרשותו של המבקש כסא מתאים. זאת, לא רק נוכח התוצאות הישירות של התאונה, אלא גם נוכח ההחמרה במצבו שהיתה להבנתו, פועל יוצא מאי העמדה לרשותו של כסא אורטופדי מתאים. 33. זה המקום להדגיש, ברמה הלכאורית, כי טענות המבקש בדבר ההחמרה במצבו מאז חזר לעבודה בדן לאחר הפגיעה אינן טענות בעלמא והן נתמכות במסמכים רפואיים. בהקשר זה מכוונת אני גם לדוח הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, המלמד על החמרה במצב הפגימה בגבו התחתון של המבקש. ממצא שהינו רלבנטי לדרישתו להעמיד לרשותו כסא אורטופדי. יצוין - כי חווה"ד הרפואית עליה מסתמכת דן במטרה לתמוך בטענה כי היא לא היתה מחויבת לשבץ את המבקש במשמרות הבוקר, לא התייחסה כלל להחמרה המתוארת בהחלטת הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי, לסיבות להחמרה ולתנאי העסקתו של המבקש כפי שהיו בפועל, כמו גם לתרומתם להחמרה זו. 34. לעניות דעתי וכפי שנרמז לעיל, כחלק מהחובה לביצוע ההתאמות על פי חוק השוויון נדרש המעביד אף לבחון באופן מקיף ומעמיק את מצבו הרפואי של העובד ואת מכלול מגבלותיו, וככל שקיימת טענה להחמרה, הרי שנדרש הוא לבחון את השפעת תנאי העבודה על אותה החמרה וכיצד ניתן למנוע אותה. במקרה זה לא התרשמתי כי דן עשתה מאמץ סביר להציג בפני המומחה הרפואי אליו פנתה את מכלול הנסיבות הרלבנטיות לסכסוך לצורך קבלת התייחסות מנומקת ורצינית לשאלת תנאי ההעסקה ולכל השאלות הרפואיות הנוספות שבמחלוקת. מכל מקום, דן לא הוכיחה ולו לכאורה מאמץ שכזה: 35. אין לדעת מחווה"ד הרפואית עליה נסמכת דן מהן השאלות עליהן התבקש ד"ר מונטסטרינסקי להשיב, אלו טענות רפואיות הוא התבקש לבחון, מהי התשתית העובדתית שהוצגה בפניו והאם הוא עשה די על מנת לבדוק אותה בעצמו במקרה של מחלוקת בין הצדדים. מחוות דעת זו אף אין לדעת מהם המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו המומחה מטעם דן, לרבות ההחלטה של המוסד לביטוח לאומי שהכירה בהחמרת במצבו של המבקש. 36. אני סבורה כאמור, כי בנסיבות המקרה וכחלק מן החובה לבצוע התאמות סבירות, אכן היה מקום להסתמך על חוו"ד של מומחה רפואי אובייקטיבי, אלא שלטעמי היה מקום להציג בפניו תשתית מפורטת ומנומקת ביחס לכל ההבדלים שבין העבודה במשמרת בוקר לבין העבודה במשמרת צהריים, לרבות הבדלים הנוגעים לשוני בזמני ההפסקות, אופי הנסיעות, עומס העבודה, זמני המנוחה, זמן הנסיעה מהעבודה הביתה, וכל נסיבה אחרת שהצדדים סבורים שיש בה לשנות את אופי הדרישות הפיזיות הנובעות מהשיבוץ למשמרות השונות. מעבר לכך, נראה לי כי היה מקום להציג בפני המומחה הרפואי עובדות ברורות ביחס לסוגי האוטובוסים בהם עשה המבקש שימוש ובמיוחד לכסא שהועמד לרשותו של המבקש או אפיוניו ולבקש את התייחסותו להשפעה שעלולה להיות לתכונותיו של הכסא על מצבו הבריאותי של המבקש, על הופעת כאב בזמן העבודה וכן, לבקש את התיחסותו להשפעה שעלולה להיות לשיבוץ במשמרת צהריים על מצבו הבריאותי. זאת על בסיס תשתית עובדתית רלבנטית מלאה ככל הניתן. תשתית עובדתית שהייתה אמורה לעמוד גם לנגד עיני המבקש על מנת שיוכל להתייחס אליה ולתרום תרומתו להצגה מדוייקת ובמידת האפשר מוסכמת של תנאי ההעסקה או להבדיל של גדר המחלוקת העובדתית שיכול והיה למומחה מה לומר גם לגבי משמעותה הרפואית. בנוסף לכך, נראה לי כי היה מקום לכך שהרופא התעסוקתי יתייחס גם להחמרה שהיתה במצבו של המבקש וינסה לספק לה הסברים במטרה לבחון את הצורך בהתאמות נוספות ככל שהוא יסבור כי החמרה זו קשורה לתנאי ההעסקה של המבקש. 37. למרבה הצער, חווה"ד עליה הסתמכה דן טרם שחרצה את גורלו של המבקש בשל "אי התאמה" - בנוסחה הלקוני והתמציתי - לא ענתה לכאורה לתנאים אלה ומשכך נראה כי ההסתמכות עליה לוקה במידה רבה של שרירותיות וברמה הלכאורית - אינה עולה על הדרישה לביצוע התאמות סבירות. דרישה שתחילתה כאמור בבחינה מקיפה של מגבלות העובד מחד והאפשרויות התעסוקתיות ודרישותיהן מאידך. 38. מפגם ראשוני זה של אי התיחסות מקיפה לכשירותו של המבקש נגזרים גם הפגמים המשניים אשר נפלו בהחלטת הוועדה הפריטטית שהסתמכה למעשה על חווה"ד הרפואית של המומחה מטעם דן כקביעה רפואית מחייבת על מנת להסיק ממנה על עבירות המשמעת העיקריות שיוחסו למבקש ועל אי התאמתו. עבירות נטענות אשר גררו בעקבותיהן גם כעס כלפי המבקש ויתכן שהביאו את דן לייחס לו עבירות נוספות ללא בדיקה ראויה דיה. 39. על רקע זאת ועל אף שנראה לי כי התנהלות המבקש אף היא איננה נקיה מרבב, הרי שברמה הלכאורית סבורה אני כי הפרות המשמעת החמורות שייחסה לו דן, לא הוכחו לכאורה ואסביר: הטענה לפיה המבקש לא התייצב למשמרות הצהריים, תוך הסתמכות על אישורים רפואיים כוזבים הינה לכאורה מרחיקת לכת. במיוחד על רקע זאת שבין הצדדים היתה מחלוקת אמיתית, שלא התבררה עד תום, ביחס לכשירותו של המבקש לעבוד במשמרות הצהריים. גם הטענה לפיה המבקש לא התיצב לבדיקת הרופא התעסוקתי ד"ר מונטסטרינסקי מיד לכשנדרש לעשות כן אינה יכולה לשמש בנסיבות המקרה עילה מוצדקת לפיטוריו. מה גם שעולה לכאורה כי ההזמנה לבדיקה אצל הרופא התעסוקתי נמסרה למבקש טלפונית בהתראה קצרה וכן כי המבקש התיצב בסופו של יום לבדיקה לאחר שקיבל הזמנה בהתראה סבירה. 40. ברמה הלכאורית לא שוכנעתי גם כי המבקש דווח דיווחים כוזבים באופן מכוון אודות מקום מגוריו. מדובר במבקש רווק אשר לאור אורחות חייו נהג ללון לעיתים מחוץ לביתו. בנסיבות אלה אף אם בתקופה זו או אחרת הרבה המבקש ללון מחוץ לביתו בלא לדווח על כך מיידית לדן - אין לייחס לו דווח כוזב בכוונה להונות. מה גם שלא הוצגו בפני בית הדין כללים ברורים כיצד היה עליו לדווח בנסיבות מורכבות אלה. אשר לטענה בדבר "הארוע הבטיחותי החמור", הרי שלא שוכנעתי כי המבקש גרם לארוע כזה. זאת, בשים לב להכחשה הנמרצת של המבקש ואי הבאת עדות ישירה לסתור וכן בשים לב לכך שהן ועדת השימוע והן הוועדה הפריטטית לא ביקשו לבחון את החומר שהיה מצוי בידי המבקש לטענתו (הקלטה ותצלום) התומך לדבריו בהכחשתו. על כך יש להוסיף כי הוועדה הפריטטית שהחליטה על הפיטורים לא נימקה מדוע היא מעדיפה בהקשר זה את גרסתה של דן על פני גרסת המבקש. 41. זאת ואף זאת, דבריי לעיל ביחס להיקף ההתאמות בהן מחוייב המעביד - חובה המנביעה, בין היתר, את הצורך המקדים בבירור מקיף של התשתית העובדתית רפואית - יפים מדרך קל וחומר במקרה זה בשל מספר טעמים כדלקמן: הטעם האחד ואולי החשוב ביותר נעוץ בעובדה שמוגבלותו של המבקש נגרמה בשל עבודתו בדן לאחר שנות עבודה רבות בהן נפגע גם בתאונות נוספות ומכאן נגזר חובה המוסרי של דן כלפי המבקש, המתורגם לביצוע ההתאמות. הטעם השני נעוץ בכך שמדובר במעביד המהווה גוף כלכלי גדול יחסית, שעומדות בפניו לכאורה אפשרויות ואמצעים מגוונים לביצוע ההתאמות הנדרשות. הטעם השלישי נעוץ באופייה של דן כגוף דו-מהותי המחויב בתור שכזה בחובת תום לב מוגברת. 42. מעבר לכל האמור וכפי שנרמז לעיל, נראה ברמה הלכאורית כי דינה של החלטת הוועדה הפריטטית להתבטל אף מחמת פגמים שנפלו בהליך הפיטורים כדלקמן: הטעם האחד נעוץ בהרכב הוועדה: אני סבורה כי יש לכאורה טעם לפגם בכך שהוועדה שהחליטה על עתידו של המבקש בדן כללה את מנהל משאבי אנוש, מר פרידמן. זאת, שעה שבאחד הארועים אשר שימשו כטעם לפיטורים ואשר לגביו היתה מחלוקת עובדתית משמעותית בין הצדדים, נטל מר פרידמן חלק פעיל בהתנהלות אל מול המבקש. משמע - הוועדה נדרשה לשפוט ולהכריע, בין היתר, בשאלות עובדתיות תוך העדפת גרסתו של הגורם המחליט ביחס לאירוע ששימש להצדקת הפיטורים. על כך יש להוסיף כי מהראיות עולה לכאורה - כי המבקש אף ראה במר פרידמן גורם אחראי לפרסום המשפיל של תצלומו בתחנות דן, פרסום בגינו הגיש תביעה בעילה של לשון הרע. אף עובדה זו היתה צריכה להוות טעם שלא לכלול את מר פרידמן בהרכב הוועדה שהחליטה על פיטורי המבקש. מעבר לכך נראה כי נוכח העובדה שהמבקש היה בסכסוך משפטי עם חלק מחברי הוועד ואף הגיש כנגדם תובענה בגין ייצוג בלתי הולם, הרי שלא היה מקום לכך שאלה יטלו חלק בוועדה הפריטטית. זאת, שעה שקיימות אפשרויות לאיוש הוועדה בנציגי עובדים אחרים. הטעם השני נעוץ בהעדר ההנמקה של החלטת הוועדה הפריטטית להעדפת הגרסה של דן על פני גרסת המבקש. מאזן הנוחות 43. נראה כי אי הושטת הסעד המבוקש למבקש ובמיוחד על רקע מצבו הרפואי עלול להסב לו נזק כלכלי ואישי בלתי הפיך. מנגד דן לא הציגה בפני ראיות לכאורה המלמדות כי מתן הצו המבוקש במקרה בו תידחה בסופו של יום התביעה לביצוע ההתאמות הנדרשות על פי חוק - יסב לה נזק בלתי הפיך. סוף דבר 44. נוכח היקף וסוג הפגמים שנפלו בפיטורי המבקש כפי שעמדתי עליהם לעיל ובשים לב לכך שמדובר בהפרה לכאורה של הוראות חוק השוויון, אני סבורה כי יש להושיט למבקש את הסעד המבוקש המבטל את פיטוריו. עם זאת, ממליץ בית הדין לצדדים על מנת לעצור את "הסחף" שביחסיהם לפנות ללא דיחוי להערכה תעסוקתית מחודשת ועדכנית לרופא תעסוקתי כך שתוצג בפניו מלוא התשתית העובדתית הרלבנטית הנוגעת למחלוקות בין הצדדים, לרבות מכלול ההבדלים בין העסקה במשמרות הבוקר למשמרות הצהריים וכן כל המסמכים הרפואיים הרלבנטיים, לרבות החלטות ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי. זאת, על מנת שיחווה דעתו בשאלת המגבלות וההתאמות שיש לערוך לצורך המשך העסקתו של המבקש. נראה כי רק לאחר בחינה זו תוכל דן להעריך באופן מושכל את אפשרויותיה באשר ליתר ההתאמות הנדרשות על פי הוראות החוק. 45. דיון מוקדם בתיק העיקרי יתקיים ביום 27.11.12 בשעה 8:30. 46. הוצאות הבקשה תשקלנה במסגרת פסק-הדין. אוטובוסנהג אוטובוספיטורים