פסק דין הצהרתי במקרקעין

ככלל, תובע עשוי לזכות בפסק דין הצהרתי, בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה: האחד, בהוכיחו כי קנויה לו זכות או כי נתקיים "מצב" שעליו הוא מבקש להצהיר. האחר, בהוכיחו "כי מן הראוי ל'שריין' אותה זכות" (ראה ע"א 2447/93 מעיוף נ' אברהים, פ"ד מח(5) 206, 210). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פסק דין הצהרתי במקרקעין: בתביעה שלפני עתר התובע למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של כ- 6,540 מ"ר מחלקה 54 בגוש 19289, מאדמות משגב בסמוך לעיר סח'נין (להלן- "חלקה 54"). תמצית העובדות והנפשות הפועלות 1. ביום 13.1.05 נחתם הסכם בין התובע ובין הנתבע 1, מר מישל סמעאן (להלן- "מישל") לפיו רכש התובע ממישל את זכויותיו בחלקה 54, בשטח של כ- 6540 מ"ר (להלן- "הסכם חאלד- מישל"). במקביל, לחתימת הסכם זה, נחתם הסכם נוסף בין מישל לתובע, לפיו הצדדים מסכימים כי ההסכם הנ"ל הינו "רק למראית עין, ובמטרה לאפשר לצד ב' לאתר קונים לחלקה". כן צוין בהסכם הנוסף, כי: "הצדדים חוזרים ומאשרים את האמור בהקדמה להסכם זה, משמע שהסכם המכר הנ"ל הינו למראית עין, בטל ומבוטל ואין לו תוקף משפטי ו/או מחייב ואין לפעול על פיו. צד ב' מתחייב לא לבצע כל פעולה מכח ההסכם הנ"ל ומסכים כי כל פעולה שיעשה מכוחו תהיה בטלה ומבוטלת" (להלן- "הסכם חאלד- מישל השני"). לטענת התובע, הוא רכש את זכותו בחלקה 54, בתמורה ובתום לב ובהתאם לאמור בהסכם חאלד- מישל הראשון, כאשר אין לייחס להסכם "חאלד- מישל השני" כל תוקף משפטי, שכן החתימה על ההסכם השני, נעשתה תוך ניצול מצוקתו, באשר אינו יודע קרוא וכתוב בשפה העברית, לאחר שהוסבר לו על ידי נתבע 3, עו"ד מח'ול (להלן- "עו"ד מח'ול") כי מדובר בחלק מההסכם הראשון. לטענת התובע, במעמד חתימת ההסכם לא היה ברשותו תרגום לערבית של ההסכם, והוא סמך לחלוטין על המצגים שהוצגו לו על ידי עו"ד מח'ול. זהו, בתמצית, הבסיס לתביעתו של התובע. בטרם אפרט את השתלשלות העניינים, אציין כי עסקינן בשרשרת עסקאות במקרקעין, כאשר חלק מהעסקאות עניינן חלקה 54, חלק מהעסקאות עניינן חלקה 24 בגוש 19272 מאדמות סח'נין (להלן- "חלקה 24") וחלק מהעסקאות עניינן חלקה 71 בגוש 18457 מאדמות טל- אל (להלן- "חלקה 71"). על מנת לרדת לחקרה של התביעה שלפני, אין מנוס מלסקור תחילה את העסקאות שנערכו בחלקות אלו, כאשר בהמשך, יוסבר כיצד כל העסקאות הללו, התמזגו, בסופו של יום, לעסקה בחלקה אחת, היא חלקה 54. 2. העסקה הראשונה לפי סדר כרונולוגי, נערכה ביום 19.6.00, בין הנתבע 6, מר עלי מוטלק אבו ריא (להלן- "אבו ריא"), לבין הנתבע 2, מר ג'בור ג'ואד (להלן- "ג'בור"), לפיה ג'בור, בעל הזכויות ב- 33150 מ"ר מחלקה 24, מכר לאבו ריא שליש משטח חלקה 24 (להלן- "הסכם ג'בור- אבו ריא"). בהסכם צוין, כי ביום 9.6.00 רכש ג'בור את מלוא הזכויות בחלקה 24 מאת משפחת חדאד. כן צוין בהסכם, כי משפחת חדאד ביצעה עסקת חליפין עם חברת "הימנותא", לפיה תעביר משפחת חדאד להימנותא שתי חלקות מאדמת סח'נין שבבעלותה, ובתמורה תקבל את כל הזכויות בחלקה 24. בהתאם לאמור בהסכם ביניהם, שילם אבו ריא לג'בור, סך של 407,000 דולר, בתמורה לזכויות בחלקה 24. מסיבות שלא פורטו, העסקה הנ"ל לא יצאה אל הפועל, ואבו ריא ביקש להשיב לעצמו את התמורה שהעביר לג'בור בגין העסקה. לאחר משא ומתן בין אבו ריא לג'בור, בו השתתף אף עו"ד מח'ול, החליטו הצדדים כי בגין התמורה ששולמה כבר על ידי אבו ריא, תרשם זכותו של אבו ריא ב- 2700 מ"ר מחלקה 24 בלבד, ולא שליש משטח החלקה, כפי שהוסכם בעסקה הראשונה. בהתאם לכך, נחתם ביום 30.8.00 הסכם נוסף בין אבו ריא לג'בור (להלן- "הסכם ג'בור- אבו ריא השני"). לאחר דברים אלו ביקש אבו ריא לרשום את זכותו במקרקעין בלשכת רישום המקרקעין,בהתאם לאמור ב"הסכם ג'בור- אבו ריא השני". או אז התברר לו כי לא ניתן להעביר הבעלות בחלקה 24, מסיבות שלו פורטו על ידו, והוא הגיש תביעה, בבית משפט השלום בחיפה, נגד ג'בור ועו"ד מח'ול, לאכיפת "הסכם ג'בור- אבו ריא השני", ולחילופין ביקש את ביטול ההסכם הנ"ל והשבת הסכומים ששולמו על ידו. לאחר שניתן פסק דינו של בית משפט השלום, הגיש אבו ריא ערעור לבית משפט זה (ע"א 4166/07). בערעור בוטל פסק דינו של בית משפט השלום והצדדים הגיעו לידי פשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה "הסכם ג'בור- אבו ריא השני" מבוטל, ונכרתה בין אבו ריא לעו"ד מח'ול עסקה חדשה, במסגרתה התחייב עו"ד מח'ול להעביר לאבו ריא שטח של 4,300 מ"ר בחלקה 54, בתמורה לתשלום נוסף מצידו של אבו ריא. כמו כן, הצדדים הסכימו, כי סיום העסקה החדשה, משמעותו רישום הערת אזהרה לטובת אבו ריא, על חלק מחלקה 54, או הסכם משולש בין מנהל מקרקעי ישראל, אבו ריא ומישל, לפיו המנהל מתחייב להעביר על שם אבו ריא את הזכויות בחלקה 54 (פסק דין מיום 3.2.09). אעצור לרגע, ואסביר הכיצד מתביעה לאכיפת הסכם ג'בור- אבו ריא השני, הסכם הנוגע לשטח של כ- 2700 מ"ר בחלקה 24, הועברו לאבו ריא הזכויות בשטח 4,300 בחלקה 54, ו"אגלה" כבר עתה, כי החוליה המקשרת בין כל העסקאות, ובין חלקה 54 לחלקה 24, היא עו"ד מח'ול. 3. נחזור אחורה לשנת 2004. ביום 26.12.04 נכרת הסכם חליפין בין מנהל מקרקעי ישראל, נתבע 4 (להלן- "המנהל") לבין מישל. בהתאם להסכם החליפין, מכר מישל את מלוא זכויותיו בחלקה 71, בשטח כולל של 1212 מ"ר (שטח כל החלקה הוא 18051 מ"ר) למנהל, בתמורה ל- 6540 מ"ר מחלקה 54 (נספח ב' לכתב ההגנה של המנהל, להלן יכונה ההסכם- "הסכם המנהל" וגם "הסכם החליפין"). ביום 22.2.05 פנה המנהל ללשכת רישום המקרקעין בנצרת והגיש בקשה לרישום הערת אזהרה לטובתו, על זכויות מישל בחלקה 71, כפי שהוסכם בהסכם המנהל. בעת שנרשמה הערת האזהרה לטובת המנהל, הסתבר למנהל כי ביום 8.2.05 נרשמה הערת אזהרה על זכויותיו של מישל בחלקה 71 לטובת חוסין עלי אחמד מועטי (להלן- "מועטי"). משהופתע המנהל לגלות כי נרשמה הערת אזהרה בחלקה 71 לטובת מועטי, בניגוד לאמור בהסכם המנהל, הוא שלח, ביום 27.2.05, מכתב לעו"ד מח'ול, אשר היה "מיופה כוח" מטעם מישל (בפועל עו"ד מח'ול לא היה מיופה כוחו של מישל, אלא שעורך דינו של מישל ומיופה כוחו, עו"ד אמיר מתא, ייפה את כוחו של עו"ד מח'ול לעשות כל עסקה הנוגעת לחלקה 54). במכתב צוין, כי המנהל עומד להגיש תביעה משפטית כנגד מישל, וזאת לאור העובדה שלטובת מועטי נרשמה הערת אזהרה, בניגוד לאמור בהסכם המנהל (המכתב צורף כנספח ה' לכתב ההגנה של המנהל). עוד באותו היום, דהיינו ביום 27.2.05, שלח עו"ד מח'ול למנהל מכתב, בו צוין כי נרשם אצל רשם המשכונות משכון על זכויות המדינה בחלקה 71. מאישור רישום המשכון (נספח ז'2 לכתב ההגנה של המנהל), עולה כי מישל משכן את זכויותיו בחלקה 54 לטובת עו"ד מח'ול. כשלושה שבועות לאחר שהתקבל מכתבו של עו"ד מח'ול במנהל, התקבל במנהל, ביום 17.3.05, מכתב מאת עו"ד ג'מאל ח'יר, בא כוחו של מועטי, בו דרש עו"ד ח'יר כי תבוטל ההתקשרות שנערכה בין מישל לבין המנהל ביחס לחלקה 71, וזאת בשים לב להערת האזהרה שנרשמה לטובת מועטי (נספח ח' לכתב ההגנה של המנהל). לאחר מכתבו של עו"ד ח'יר, ביקש המנהל לברר מדוע נרשמה ביום 8.2.05 הערת האזהרה לטובת מועטי, חודשיים לאחר שנכרת הסכם המנהל. מבירור שערך המנהל, בלשכת רישום המקרקעין שבנצרת, התברר כי הערת האזהרה שנרשמה לטובת מועטי, נרשמה על פי שטר שמספרו 2484/05/01, בהסתמך על ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 5.4.00. על פי ייפוי הכוח הנ"ל, ייפה מישל ביום 5.4.00 את כוחם של עוה"ד ח'יר ופאלח לבצע העברת זכויות בחלקה 71 משמו לשם מועטי. 4. לאור דברים אלו, ביום 6.6.05 הגיש המנהל לבית המשפט המחוזי בנצרת, תביעה לאכיפת הסכם המנהל. התביעה הוגשה כנגד מישל וכנגד מועטי (ת"א 666/05). במסגרת הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (ראה החלטה מיום 10.12.09, שניתנה ע"י כב' השופטת א' הלמן), לפיו תביעת המנהל לאכיפת ההסכם התקבלה במלואה (להלן- "פסק הדין"). כן נקבע בהסכם הפשרה, כי תימחק הערת האזהרה שנרשמה לטובת מועטי, ומישל יחזיר את הסכום ששילם לו מועטי בגין העסקה, סך של 580,000 ₪. עוד הוסכם בין הצדדים, כי במקביל למחיקת הערת האזהרה על שם מועטי בחלקה 71, תירשם הערת אזהרה לטובת אבו ריא על 4300/440168 חלקים מחלקה 54, וזאת לאחר שייחתם ההסכם משולש בין המנהל, מישל ואבו ריא. הסכם משולש זה יהא לגבי חלק יחסי של חלקה 54, המגלם שטח של 4300 מ"ר, מתוך 6540 מ"ר שנמסרו למישל בהתאם להסכם המנהל. יצוין, כי אבו ריא, שהגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, כלל לא היה צד בתובענה שהגיש המנהל, אך לאור העובדה כי ביום 3.2.09 ניתן פסק דין לטובתו, לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של חלק מחלקה 54, הוא פנה למנהל, באמצעות ב"כ, על מנת להשלים את הרישום. או אז נמסר לו על ידי המנהל, כי מתנהלת תביעה כנגד מישל בכל הנוגע לחלקות 71 ו- 54, ומשכך טרם הושלם רישום הזכויות בחלקה 54, ולא ניתן כעת לרשום לטובתו הערת אזהרה בחלקה 54. לאור דברים אלו, ועל מנת להבטיח את קיומו של הסדר הפשרה שהושג בע"א 4166/07, כאמור לעיל, הצטרפה ב"כ אבו ריא לדיונים בת"א 666/05. במהלך הדיון בתיק הנ"ל, הגיעו כל הצדדים לידי הסכמה, כי במקום שאבו ריא יעביר סכום כסף לעו"ד מח'ול לצורך רישום זכויותיו בחלקה 54 (כפי שהוסכם בהסדר הפשרה בערעור), אבו ריא ישלם את חובו של מישל למועטי, ויירשם כבעלים של 4300 מ"ר בחלקה 54. ואכן, לאחר שניתן פסק הדין בת"א 666/05, נחתם ההסכם המשולש בין המנהל, מישל ואבו ריא, הועבר התשלום מאבו ריא וביום 6.5.10 נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, לטובת אבו ריא, על הבעלות של מדינת ישראל בחלקה 54, בשטח של 4300 מ"ר. 5. סיכום ביניים המינהל התקשר עם מישל בעסקת חליפין ביחס ל- 6540 מ"ר בחלקה 54, תמורת 1212 מ"ר בחלקה 71, אולם מישל הפר הסכם זה. לאחר שהמנהל תבע את מישל בגין הפרת ההסכם, הגיעו הצדדים להסכם שקיבל תוקף של פסק דין, בו התחייב המנהל לרשום לטובת אבו ריא 4300 מ"ר בחלקה 54, מתוך 6540 מ"ר שהתחייב להעביר למישל. כיום, המצב הרישום בחלקות המקרקעין הינו כדלהלן: הזכויות בחלקה 54 רשומות על שם מדינת ישראל; לטובת אבו ריא רשומה הערת אזהרה על חלקו היחסי בחלקה; על זכויותיו של מישל בחלקה 71, רשומה לטובת מדינת ישראל הערת אזהרה. וכעת, משנאמרו דברים אלה, אציג להלן, בתמצית, את טענות הצדדים. טענות הצדדים 6. כאמור, התובע טען, כי הוא הוחתם על ההסכם למראית עין, תוך ניצול מצוקתו ומבלי שהבין על מה הוא חותם. לגרסתו של התובע, העסקה בחלקה 54 באה לעולם, לאור העובדה כי בשנת 2002 הוא רכש מג'בור, בשתי הזדמנויות שונות, שטח של כ- 1300 מ"ר מחלקה 24, אך ג'בור, שרכש את השטח ממשפחת חדאד (כפי שפורט לעיל), לא העביר לתובע את כל השטח שרכש, אלא רק שטח בגודל של כ- 700 מ"ר. לטענת התובע, שנתיים לאחר שרכש את השטח בחלקה 24, בשנת 2004, טרם הועברו אליו הזכויות בחלקה, ולכן הוא פנה לג'בור ולעו"ד מח'ול על מנת לזרז את השלמת העסקה בחלקה 24. לטענת התובע, במהלך פגישה שהתקיימה בינו לבין ג'בור ועו"ד מח'ול, הציעו לו השניים להיות כלשון התובע- "שותף משקיע" בחלקה 54 ולשלם סך של 530,000 ₪, לידי עו"ד מח'ול. לאחר שיעלה בידי הצדדים, דהיינו התובע, ג'בור ועו"ד מח'ול, למכור את חלקה 54, יתחלקו השלושה ביתרת סכום המכירה שתתקבל עבור החלקה. לטענת התובע, הוא שילם, במועדים שונים, את הסך של 530,000 ₪, אך הבעלות בחלקה 54 לא הועברה אליו עד עצם היום הזה, שכן עו"ד מח'ול ומישל טוענים כי מעולם לא התחייבו להעביר לו זכויות כלשהן בחלקה, וכי הסכם חאלד- מישל, שנחתם בתחילת 2005 הינו למראית עין בלבד. לגרסת התובע, לאחר חתימת ההסכם מיום 13.1.05, בחודש יוני 2005 הוא דיווח על העסקה ללשכת מיסוי מקרקעין בחיפה, וזאת באמצעות עו"ד מטעמו, מר יאסר שלאעטה. לאחר שחלפו שנים, ומערכת היחסים בינו לבין עו"ד מח'ול וג'בור התערערה, חשד התובע, כדבריו, לגורל העסקה והוא פנה ללשכת מיסוי מקרקעין בחיפה וביקש לעיין במסמכים נשוא העסקה. או אז התחוור לתובע כי בשנת 2007 בוטלה העסקה ע"י עו"ד מח'ול, אשר הגיש ביום 16.5.07 בקשה לביטול העסקה, עליה חתומים הן התובע, הן מישל והן עו"ד מח'ול. לטענת התובע, חתימתו המתנוססת על תצהיר ביטול העסקה, מקורה בזיוף או לחילופין במרמה. לגרסתו של התובע, זכור לו היטב כי "בגבולות המועד בו הוגשה הבקשה לביטול עסקה למנהל מס שבח, עפ"י התאריך שהוטבע על הטופס, הוא הוזמן למשרדו של הנתבע 3 אשר טען בפניו, במהלך הפגישה, כי הוטל עיקול על זכויותיו של הנתבע 1 בחלקה 54, לכן התובע נתבקש לחתום על מסמכים שהכין הנתבע 3 מבעוד מועד על מנת לגרום לביטול העיקולים ולרשום את זכויותיו של התובע באותה חלקה". משכך טען התובע, כי, ככל הנראה, הוא הוטעה לחשוב כי הוא חותם על מסמך שמטרתו להסיר את העיקולים. לאור האמור לעיל, טען התובע בתביעתו, כי הנתבעים מישל, ג'בור ועו"ד מח'ול הציגו בפניו מצגים כוזבים, בידיעה כי התובע, אשר אינו יודע לקרוא ולכתוב בשפה העברית, הסתמך עליהם. בכך, הטעו הנתבעים הנ"ל את התובע והתעשרו על חשבונו שלא כדין. משכך, מבקש התובע סעד הצהרתי, לפיו הוא הבעלים של שטח בגודל 6540 מ"ר בחלקה 54. 7. יצוין, כי ביום 25.2.10 התקיים בפניי דיון בבקשת התובע למתן צו מניעה זמני, לפיו ימנעו הנתבעים מלעשות כל מעשה או דיספוזיציה בחלקה 54. במהלך הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, התברר לתובע, כי ניתן פסק הדין לטובת המנהל בת"א 666/05 לפיו זכאי אבו ריא להירשם כבעלים של שטח בגודל 4,300 מ"ר בחלקה 54. משכך, הגיעו כל הצדדים להסדר דיוני, לפיו יינתן צו מניעה זמני, רק על חלק מחלקה 54, בשטח של 2230 מ"ר. בנוסף, משהתחוור לתובע כי ניתן פסק דין לטובתו של אבו ריא, לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של שטח בגודל 4,300 מ"ר בחלקה 54, וכי כבר נרשמה הערת אזהרה לטובתו בחלקים אלו, הגיעו התובע, אבו ריא והמנהל להסדר פשרה, לפיו התובע וויתר על טענותיו ביחס לשטח חלקה 54 שנרשם לזכות אבו ריא, והתביעה כנגד המנהל ואבו ריא נדחתה ללא צו להוצאות (ראה החלטתי במסגרת הדיון מיום 4.5.10). מכאן שהמחלוקת האמיתית היא בין התובע לבין מישל, ג'בור ועו"ד מח'ול. 8. לאור דברים אלו, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, בו הוא מבקש סעד הצהרתי חילופי, לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של 2230 מ"ר בחלקה 54. כן ביקש התובע, לחייב את מישל, ג'בור ועו"ד מח'ול, יחד ולחוד, להשיב לידיו סך של 349,000 ₪, ששילם להם (ההפרש בין שווי שטח החלקה שנותר לבין סכום הכסף ששילם). מנגד, הנתבעים טענו, כי יש לדחות את התביעה ממספר סיבות: 9. ראשית נטען, כי המדובר, בפועל, בתביעה לסעד כספי ולא בתביעה לסעד הצהרתי, שכן אין הסכם במקרקעין מחייב בין הצדדים, וההסכם היחיד הינו למראית עין בלבד. הנתבעים הפנו לסעיף 35 בכתב התביעה, בו מציין התובע מפורשות, כי הוא שילם לעו"ד מח'ול ולג'בור סך של 530,000 ₪, לא בכדי לרכוש את הזכויות בחלקה 54, אלא על מנת להרוויח ממכירת החלקה לצד שלישי. 10. שנית, לטענת עו"ד מח'ול, המדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב משווע, שכן אין שחר לטענה כי התובע אינו יודע קרוא וכתוב בעברית, וכי הוא נוצל על ידי הנתבעים. לטענת עו"ד מח'ול, התובע הוא שפנה אליו יחד עם ג'בור, על מנת לרקום עסקה בחלקה 54, למטרות רווח בלבד. לטענת עו"ד מח'ול, לחתימה על שני ההסכמים מיום 13.1.05, הייתה מטרה כפולה, אשר הייתה גלויה וידועה לצדדים, והיא: מחד, הצדדים רצו למכור את החלקה ועל מנת לעשות כן, היה צורך להראות לרוכשים האופציונאליים, כי לתובע הזכויות בחלקה 54. מאידך, הצדדים ביקשו להבהיר כי אין המדובר בהסכם מכר אמיתי, על מנת למנוע מצב בו יגיש התובע את ההסכם לרשויות ויטען לזכויות בחלקה (כפי שאכן קרה). לטענת עו"ד מח'ול, התובע ידע היטב את מהות ההסכם, וראיה לכך- הוא לא הגיש את ההסכם לרשויות המס מיד לאחר שנחתם, אלא הוא המתין מעל לשנתיים עם הגשתו, וזאת רק לאחר שהאמון שנתן בנתבעים, התערער. עוד ראיה המצביעה על כך שהתובע ידע כי מדובר בהסכם למראית עין בלבד, לטענת עו"ד מח'ול, היא שהתובע מעולם לא שילם למישל את התמורה על פי ההסכם, כאשר בהסכם צוין בפירוש, כי רק לאחר תשלום מלוא התמורה בגין החלקה, ייחתם הסכם מכר סופי. לטענת עו"ד מח'ול, התובע התחייב לגייס סך של כ- 150,000 $ לצורך העסקה, אך הוא מעולם לא עמד בהתחייבות זו. כמו כן, טען עו"ד מח'ול, כי ראייה לכך שהתובע ידע אף ידע כי ההסכם אינו אמיתי, היא העובדה שאבו ריא תפס חזקה בחלקה, בניגוד לתובע שמעולם לא ניסה לתפוס חזקה בחלקה, ומקל וחומר שהוא איננו מחזיק בה בפועל כיום. באשר לחתימה על תצהיר הביטול, לטענת עו"ד מח'ול אין המדובר בחתימה שהושגה במרמה, שכן התובע ידע לשם מה הוא מגיע למשרדו, מטרת הפגישה הייתה גלויה לשני הצדדים- לחתום על תצהיר ביטול עסקה שיוגש לרשויות המס, לאור העובדה כי התובע הגיש את ההסכם למראית עין לרשויות המס, בניגוד למוסכם בין הצדדים. לטעת עו"ד מח'ול, התובע הוא שניסה לנצל את הנתבעים, כאשר במועד אותה פגישה, הוא הסכים לחתום על תצהיר הביטול, רק אם יובטח לו שליש מהרווחים שיתקבלו, בגין מכירת החלקה. משכך, לטענת עו"ד מח'ול, ההסכם למראית עין היה ידוע וגלוי לצדדים והוא היה פרי יוזמה משותפת, כאשר אין שחר לטענה כי התובע נוצל או נעשק בהיותו אינו יודע קרוא וכתוב בעברית. 11. שלישית, לטענת מישל יש לדחות את התביעה כלפיו משום שהוא מעולם לא פגש את התובע, כל ההסכמים שנחתמו, נחתמו בין עו"ד מח'ול- כמיופה כוח, לבין התובע, אך מישל מעולם לא הבטיח לו כי הוא ירכוש חלק כלשהו, בחלקה 54, אותה עתיד היה לקבל, לפי הסכם המנהל. לטענת מישל, ההסכם היחיד שהוא כרת, בכל הנוגע לחלקה 54, הוא עם מועטי, ואף הסכם זה לא יצא אל הפועל, והוא- מישל נותר חייב כספים למועטי. עוד טען מישל, כי כל התחייבות שנעשתה בחלקה 54, נעשתה ע"י עו"ד מח'ול, כאשר עו"ד מח'ול ערך את ההסכמים וחתם עליהם תוך שהוא חרג מההרשאה שניתנה לו בייפוי הכוח. בעניין זה הסביר מישל, כי בא כוחו- עו"ד מתא, מסר לעו"ד מח'ול ייפוי כוח בלתי חוזר לעשות כל עסקה בחלקה 54, על מנת שניתן יהא להשיב את החוב הכספי למועטי, מכספי המכירה. לטענת מישל, עו"ד מח'ול ניצל לרעה ייפוי כוח זה והוא פעל בחוסר נאמנות ובמרמה, ולכל הפחות, בחריגה מההרשאה שניתנה לו, כאשר הוא ניהל, יחד עם ג'בור, משא ומתן עם גורמים רבים למכירת זכויות מישל בחלקה 54, תוך שהשניים הפיקו רווחים מעסקאות פיקטיביות שכרתו עם אנשים שונים, ביניהם, התובע. עוד טען מישל, כי לאור חובו הכספי למועטי, הוא הסכים להצעת עו"ד מתא ועו"ד מח'ול, למכור חלק בחלקה 54 לאבו ריא, ומהכספים שיתקבלו מאבו ריא, ישולם החוב למועטי, אך הוא לא ידע, כי עו"ד מח'ול וג'בור, כרתו שני הסכמים עם אבו ריא, והם קיבלו תמורה כספית נוספת מאבו ריא, בגין שטח מחלקה 54, מבלי להודיע לו כלל. לגרסתו של מישל, בחודש 05/2005 הוא התבקש על ידי עו"ד מתא, להתייצב בפני עו"ד מח'ול על מנת לחתום על תצהיר ביטול עסקה שנכרתה בינו לבין התובע, אותה ערך מח'ול מכוח ייפוי הכוח. לטענתו, רק אז הוסבר לו לראשונה כי נערך הסכם למראית עין עם התובע, וכי בניגוד להבנות ולהסכמות שהיו בין התובע לבין עו"ד מח'ול וג'בור, עת חתמו על ההסכם, התובע דיווח לשלטונות המס על ההסכם למראית עין. אלו, בתמצית שבתמצית, טענות הצדדים. על רקע זה, אבחן אם התובע זכאי לקבל סעד הצהרתי, לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של 2330 מ"ר בחלקה 54. סעד הצהרתי במקרקעין 12. ככלל, תובע עשוי לזכות בפסק דין הצהרתי, בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה: האחד, בהוכיחו כי קנויה לו זכות או כי נתקיים "מצב" שעליו הוא מבקש להצהיר. האחר, בהוכיחו "כי מן הראוי ל'שריין' אותה זכות" (ראה ע"א 2447/93 מעיוף נ' אברהים, פ"ד מח(5) 206, 210). על מנת לבחון האם לתובע קמה זכות בחלקה 54, נבחן תחילה את הוראות שני ההסכמים מיום 13.1.05, הם ההסכמים היחידים הנוגעים לזכויות הנטענות של התובע בחלקה 54. בהסכם הראשון, הוסכם בין הצדדים, כדלקמן: "3. כפוף למילוי התחייבויות צד ב' עפ"י הסכם זה וכל הסכם שיבוא בעקבותיו, צד א' [מישל] מצהיר ומתחייב לדאוג למכירת והעברת החלקה הנ"ל לצד ב' [התובע], וצד ב' מתחייב לקנות את הזכויות הנ"ל ואת החזקה בהן תמורת תשלום התמורה עליה הוסכם בין הצדדים. 4. תמורת מילוי מלוא התחייבויותיו של צד ב' לתשלום התמורה עפ"י הסכם זה מתחייב צד א' להביא למסירת החזקה בחלקה לצד ב' ו/או למי שיצווה, מייד עם ביצוע תשלום מלוא התמורה שבגינה ייערך הסכם נפרד ושתשולם עפ"י תנאיו ותמורת אישור בכתב, והמסירה והמכר יהיו אך ורק לפי וכפוף ובהתאם לתנאי עסקת החליפין. 5. א. מוסכם בזה כי הסכומים שישולמו עבור התמורה יהיו נטו ועל צד א' ו/או מי מטעמו ו/או על בעלי הזכויות לא יחולו מסים ו/או היטלים ו/או תשלומים מכל סוג, לא בגין הסכם זה ולא בגין הסכם המכר הסופי, ובכל אלה ישא צד ב' בלבד. ב. למען הסר ספק מובהר ומוסכם בזה כי כל המסים, ההיטלים והתשלומים מכל סוג שהוא שיחולו על הסכם זה ועל הסכם המכר הסופי [ההדגשה לא במקור] יחולו וישולמו ע"י צד ב' בלבד, לרבות, אך לא רק, מסי מכירה, מסי רכישה, מסי שבח מקרקעין, והיטלי השבחה. 6. עם תשלום התמורה, ייחתמו הסכמים סופיים נפרדים ברוח הסכם זה ולפי תנאיו, [ההדגשה לא במקור] בין בעלי הזכויות ובין כל אחד מיחידי צד ב' ולפיהם יועברו ליחידי צד ב' חלקיהם בממכר הנ"ל עפ"י האמור בהסכם זה. 7. צד ב' ובמעמד חתימת הסכם זה יחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר שלפיו ממנה את עו"ד אדיב מח'ול ו/או כל מי שבא מטעמם לפעול ואו לחתום בשמו לצורך רישום העסקה הסופית בלשכת רישום מקרקעין ע"ש צד ב', כפוף לתשלום התמורה ולתנאי הסכם החליפין עם המנהל [ההדגשה לא במקור]. 8. הצדדים מתחייבים לפעול בהתאם להסכם זה וזאת לאחר שהוקרא בפניהם והבינו היטב את תוכנו והסכימו לכל האמור בו מרצונם הטוב והחופשי". זהו, אם כן, כמעט כל תוכנו של ההסכם הראשון, כאשר ההסכם מכיל סך הכל 8 סעיפים. מעיון בסעיפים דלעיל, ניתן לראות כי אין המדובר בהסכם מכר סופי, שכן בהסכם חסרים הרבה פרטים מהותיים לעסקה במקרקעין: אין ציון תמורה בהסכם, אין תאריכים בהסכם, חסרה הצהרת הקונה כי בדק את הממכר וכיו"ב. בנוסף, הצדדים הסכימו בסעיף 4, כי: "מייד עם ביצוע תשלום מלוא התמורה שבגינה ייערך הסכם נפרד ושתשולם עפ"י תנאיו ותמורת אישור בכתב..." ובסעיף 6: "עם תשלום התמורה, ייחתמו הסכמים סופיים נפרדים ברוח הסכם זה ולפי תנאיו..." מכאן, שבמועד ביצוע העסקה, טרם שולמה התמורה ואף הוסכם בין הצדדים, כי רק לאחר תשלום מלוא התמורה ייחתם ההסכם הסופי. הסכם סופי שכזה, לא הוצג בפניי, ואף לא הוצגה בפניי כל ראייה כי התובע אכן שילם את התמורה בגין העסקה, וחזקה על התובע, בעניין מהותי זה, כי אם היו אסמכתאות כאלו הוא היה מציגם. אעיר, כי לצורך הוכחת הסכומים ששילם התובע לעו"ד מח'ול בגין העסקה, הציג התובע מסמך לפיו הוא שילם סך של 503,300 ₪. מסמך זה איננו יכול לסייע בידיי, שכן המסמך כולו בערבית, ללא תרגום וללא חתימה עליו, אין תאריך ואין שמות, וכל שיש בו הוא חישוב מספרי (נספח ה' לכתב התביעה המתוקן). לכל היותר, יכול מסמך זה להוות אינדיקציה כי הועברו כספים מיד ליד, ותו לא. כמו כן, מעיון בסעיף 7 בהסכם, נראה כי ההסכם בין התובע למישל, היה כפוף הן לתשלום מלוא התמורה והן לתנאי הסכם החליפין עם המנהל. מכאן שהתובע היה מודע לכך, כי אף אם ימלא את חלקו וישלם את מלוא התמורה (והוא, כאמור, לא עשה כן), עדיין אין בכך כדי להביא לסיום העסקה, שכן הדבר תלוי בהסכם החליפין עם המנהל, ובמועד בו נחתם ההסכם, המנהל טרם העביר למישל את חלקו בחלקה 54. משנאמרו דברים אלו, נפנה כעת לבחון את לשון ההסכם השני, שנחתם באותו היום, הוא ה"הסכם למראית עין". וזהו נוסחו של כל ההסכם: "הואיל והיום נחתם בין הצדדים הסכם מכר לפיו צד א' התחייב למכור לצד ב' שטח של כ- 6500 מ"ר בחלקה 54 גוש 19289 ליד סח'נין אזור שיפוט משגב (להלן "החלקה), וכן נחתם ייפוי כוח בלתי חוזר לפיו צד א' ייפה את כוחו של עו"ד אדיב מחול לבצע העברת החלקה לצד ב', והואיל והצדדים מסכימים כי ההסכם הנ"ל וייפוי הכוח הנ"ל נחתמו רק למראית עין ובמטרה לאפשר לצד ב' לאתר קונים לחלקה, אי לכך הוסכם, הוצהר והותנה בין הצדדים כדלקמן: המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד הימנו. הצדדים חוזרים ומאשרים את האמור בהקדמה להסכם זה, משמע שהסכם המכר הנ"ל הינו למראית עין, בטל ומבוטל אין לו כל תוקף משפטי ו/או מחייב ואין לפעול על פיו. צד ב' מתחייב לא לבצע כל פעולה מכוח ההסכם הנ"ל ומסכים כי כל פעולה שיעשה מכוחו תהיה בטלה ומבוטלת". כאמור, התובע ביקש לבסס את תביעתו על הסכם אחד מתוך שניים שנערכו ביום 13.1.05, תוך שהוא טוען כי חתימתו על ההסכם השני, הקובע כי מדובר בהסכם למראית עין, הושגה בתרמית, תוך ניצול העובדה כי הוא אינו דובר עברית. בנוסף, מבקש התובע להתעלם מתצהיר ביטול העסקה מיום 16.5.07, תצהיר שהוגש לרשויות המס עליו הוא חתום, וזאת בטענה חתימתו הושגה בתרמית, כאשר הוא הוטעה לחשוב שהוא חותם על תצהיר אחר. טענות אלו דינן להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן. 13. ראשית, יצוין, כי על רקע העובדה כי התובע חתם על מספר הסכמים בעברית, לגביהם לא נטען דבר, ישנו קושי אינהרנטי לקבל את הטענה כי ביום בו נחתמו שני ההסכמים, כאשר שני ההסכמים מנוסחים בעברית ואין תרגום לערבית בהסכמים ואף לא צורף להם תרגום שכזה, כי אז התובע ידע והבין רק את תוכנו של ההסכם "החוקי", וחתימתו השנייה הושגה, כביכול, בתרמית. כמו כן, כבר מטענותיו של התובע בכתב תביעתו, עולה המסקנה כי הוא מעולם לא התכוון לרכוש את חלקה 54. אמנם, מחד, טען התובע כי הוחתם על הסכם למראית עין, שלא ביודעין ותוך ניצול מצוקתו. מאידך, ובאותה נשימה, התובע מודה בכתב תביעתו, כי לא התכוון מעולם לרכוש את זכויות הבעלות בחלקה 54, אלא שהוא התכוון להתחלק עם ג'בור ועו"ד מח'ול ברווחים שיתקבלו ממכירת חלקה 54 לאדם אחר. ואם נותר ספק בדבר כוונותיו של התובע, להלן אצטט את סעיפים 35 ו-37- 38 בכתב בתביעה במלואם: "35.במעמד אותה פגישה הנתבעים 2- 3 זרקו כפפה לתובע ושאלו אם בדעתו להרים אותה, הם ציינו בפניו שקיימת עסקת חליפין נוספת בינם לבין מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") שכבר קרמה עור וגידים. לפי תנאי עסקה זו, הנתבעים העבירו למנהל את זכויותיו של הנתבע 1- מישל סמעאן, בחלקה 71 גוש 1845 מאדמות טל אל וכנגד זאת קיבלו שטח של 6530 מ"ר מחלקה 54 גוש 19289 מאדמות משגב (להלן: חלקה 54). הנתבעים הציעו לתובע להשקיע סך של 530,000 ₪ ויזכה בתואר הנכסף של "שותף משקיע" עם הנתבעים 2- 3. התובע שאל לפשר הגדרת המונח "שותף משקיע" והנתבע 3 ענה לו, שכל שעליו לעשות הוא לשלם סך של 530,000 ₪, ולאחר שיעלה בידי הצדדים למכור את החלקה הוא יקבל בחזרה סך ההשקעה שלו כאשר יתרת הסכום שהתקבל, בעקבות המכירה, יחולק בינו לבין הנתבעים 2- 3 שווה בשווה". "37. הנתבעים הבהירו לתובע, כי הסך של 530,000 ₪ שהוא ישלם מיועדים לאדם העונה לשם מוחמד מועטי מכפר ג'דידה, ומששאל התובע לפשר זכותו של מועטי לקבל סכום זה, ענה לו הנתבע 3, כי עובר לעסקת החליפין עם המנהל, הנתבע 1 התחייב כלפי מועטי למכור לו את זכויותיו בחלקה 71 גוש 18457 שאמור המנהל לקבל- במסגרת עסקת החליפין- כנגד חלקה 54 ובעקבות כך שילם מועטי לנתבע סך של 530,000 ₪. משנודע לנתבעים 1- 2, כי למנהל יש עניין רב בחלקה זו הם פנו לנתבע 1 כדי לרכוש ממנו את החלקה, אולם לאחר שהתחוור להם, כי הוא מכר אותה, זה מכבר למועטי, הם פנו למועטי, אשר הסכים שהנתבעים 2- 3 ירכשו ממנו את חלקה 54 ובלבד, שישלמו לו את סך התמורה ששילם לידיו של הנתבע 1. 38. התובע גמר בדעתו לקבל את הצעתם של הנתבעים, משכך הוא שילם לידיהם בהזדמנויות שונות הסכומים שביקשו- סך של 530,000 ₪, וכנגד זאת הנתבעים העבירו לידיו אישורים שחלקם בכתב יד וחלקם האחר מנוסחים כתצהירים אשר מתעדים גובה הכספים ששולמו על ידו". על רקע דברים אלו, שנאמרו מפי התובע, קשה שלא להתרשם שהתובע לא התכוון לרכוש את חלקה 54, אלא שהוא היה, כדבריו, "שותף משקיע" בחלקה יחד עם ג'בור ועו"ד מח'ול. כמו כן, מן האמור בכתב תביעתו, עולה כי התובע ידע במועד החתימה על ההסכם שחלקה 54 איננה בבעלות מישל, וכי הדבר תלוי בהסכם החליפין עם המנהל. כמו כן, התובע ידע כבר במעמד החתימה על ההסכם, כי טרם למועד החתימה, מישל כבר מכר את חלקו העתידי בחלקה 54 למר מועטי, וכי סכומי הכסף ששילם התובע ושישולמו על ידו בעתיד עבור החלקה מיועדים למועטי. לאור האמור לעיל ולאור הצהרתו של התובע, כי: "הנתבעים הציעו לתובע להשקיע סך של 530,000 ₪ ויזכה בתואר הנכסף של "שותף משקיע" עם הנתבעים 2- 3. התובע שאל לפשר הגדרת המונח "שותף משקיע" והנתבע 3 ענה לו, שכל שעליו לעשות הוא לשלם סך של 530,000 ₪, ולאחר שיעלה בידי הצדדים למכור את החלקה הוא יקבל בחזרה סך ההשקעה שלו כאשר יתרת הסכום שהתקבל, בעקבות המכירה, יחולק בינו לבין הנתבעים 2- 3 שווה בשווה", לא נותר לי אלא לקבוע, כי התובע ידע את מהות העסקה ולכן חתימתו על ההסכמים לא הושגה בתרמית. לא למותר לציין כי טענת תרמית דורשת הוכחה רבה בצידה, וראיות בכל הנוגע לתרמית הנטענת, לא הובאו מטעם התובע. אך, אפילו אם אניח, לטובת התובע, כי נפל פגם בכריתת ההסכם השני, והוא הוטעה לחשוב כי הוא חותם על מסמך אחר, עדיין אין הדבר יכול לסייע לתובע. התובע לא טען, ולא התיימר לטעון, כי ביטל את ההסכם הראשון לפני הגשת התביעה (הוא טען כי חתימתו על תצהיר ביטול העסקה הושגה במרמה), אם בשל פגם בכריתת ההסכם ואם בשל הפרת ההסכם, כך שההסכם הראשון בתוקף. לפי הקבוע בהסכם זה, היה על התובע להעביר את מלוא התמורה בגין חלקה 54, ולאחר תשלום מלוא התמורה, נקבע כי ייחתם בין הצדדים הסכם סופי. הסכם סופי שכזה, כאמור, לא הוצג בפניי, ואף לא הוצגה בפניי כל ראייה כי התובע אכן שילם את התמורה בגין העסקה, וחזקה על התובע, בעניין מהותי זה, כי אם היו אסמכתאות כאלו הוא היה מציגם. 14. סיבה נוספת בגינה יש לדחות את התביעה, היא העובדה, שבכל מקרה, על מנת ליתן סעד הצהרתי במקרקעין, יש לבחון האם לפנינו עסקת מכר במקרקעין והאם הושלמה העסקה. ככלל, לעסקה במקרקעין שלושה יסודות: הסכם בכתב, תשלום תמורה ורישום בפנקסי המקרקעין. בעניין זה קובע חוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 (להלן- "חוק המקרקעין"), כי עסקה במקרקעין טעונה רישום, וכי עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה (סעיף 7). בנידון, אין חולק כי העסקה לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ואף התובע לא רשם לזכותו הערת אזהרה. אף סבורני, כי עצם העובדה, שבמשך שנים התובע לא ביקש לרשום הערת אזהרה לטובתו, ואף מעולם לא טען כי ניסה לרשום הערת אזהרה, מעידה כי אף התובע לא התכוון לרכוש זכויות בחלקה זו. על כך יש להוסיף, כי התובע לא הוכיח כי שילם את התמורה בגין ההסכם. חשוב לציין, כי משעסקינן בתביעה למתן סעד הצהרתי, תביעה שהיא על פי דיני היושר, יש להתחשב, בין היתר, בהתנהגות התובע ולבחון האם היא לוקה בחוסר תום לב (ראה אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, בעמ' 174, 490 (2007)). בפסיקה נקבע, כי בית המשפט יירתע מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, ש"התנהגותו בנושא המשפט לוקה בפגמים של שיהוי, חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים" (ע"א 132/81 ג'י. בי. טורס בע"מ נ' חאייק, פ"ד לח(2) 125, 430). בעניין זה, הגישו הנתבעים את טופס הדיווח לשלטונות המס, שהגיש התובע ללשכת מיסוי מקרקעין בחיפה ביום 8.6.05 (נ/1), בו הצהיר התובע כי רכש את חלקה 54 ממישל, תמורת הסכום של 199,445 ₪. זאת בניגוד לטענת התובע, שהועלתה בכל כתבי טענותיו, כי התמורה המוסכמת, בגין חלקה 54, הייתה 530,000 ₪. בעניין זה, לא למותר לציין, כי בטרם החתימה על ההסכמים עם מישל ועו"ד מח'ול בשנת 2005, בשנת 2002 התובע רכש מג'בור (שרכש ממשפחת חדאד, כאמור לעיל), בשתי הזדמנויות שונות, כ- 1300 מ"ר מחלקה 24, בליווי עו"ד מח'ול. בכתב תביעתו, מצהיר התובע "במאמר מוסגר" כי באשר להסכם, לפיו רכש כ- 660 מ"ר מחלקה 24: "התובע ער לכך שבהסכם המכירה צוין, כי תמורת השטח נשוא ההסכם הקונה ישלם למוכר סך של 24,420 $ ששווים נופל בהרבה מסך התמורה ששולמה לנתבע הלכה למעשה, אם כי סכום זה אינו משקף את מלוא התמורה שקיבל הנתבע 2, אלא סכום זה נרשם בהסכם לבקשת הנתבע ומשיקולי מס שלא נרחיב אודותם כאן ולא נעמיק בהם חקר". לא זו אף זו, התובע הצהיר כי הסכם המכר הנ"ל, שנחתם ביחס לחלקה 24, נחתם בין ג'בור לבין בנו של התובע, שהיה קטין אותה העת, וזאת מטעמים השמורים עם התובע. מדברים אלו של התובע, עולה כי התובע חתם על הסכם בנוגע לחלקה 24, בו הוא מצהיר הצהרות שווא, באשר למי נמכרה החלקה ובאשר לתמורה ששולמה בגין החלקה, וכפי שהובהר לעיל, זוהי לא הייתה הפעם האחרונה בה הצהיר התובע הצהרות שווא לרשויות המס, בכל הנוגע לשווי התמורה. לאור כל האמור לעיל ומעיון בראיות שהוגשו בתיק זה, התרשמתי שהעסקה בין עו"ד מח'ול לתובע, בה נחתמו שני ההסכמים מיום 13.1.05, הייתה מפוקפקת, אך ברי כי לא כל הנסתרות נגלו נגד עיני. כפי שעולה מעדותו של התובע ואף מעדותו של מר אבו יונס רדואן (שרכש שטח בחלקה 54 בשלב כלשהו מעו"ד מח'ול, אך לימים ביטל את העסקה), אין להוציא מכלל אפשרות כי התובע ביקש לבצע יחד עם ג'בור ועו"ד מח'ול עסקה "מפוברקת" במקרקעין כלפי צדדים שלישיים, ואפשר ואף יש ממש בטענת התובע כי עו"ד מח'ול ערך במקרקעין עסקאות משל עצמו, כאשר העביר את הבעלות בחלקה לצדדים שלישיים (אבו יונס רדואן, למשל) מבלי להודיע על כך לתובע וזאת לאחר שהתובע העביר אליו, במועדים שונים, סכומי כסף. מכל מקום, מעדותו של התובע, שוכנעתי כי התובע ידע אף ידע על מה הוא חותם, והוא לא חסר יכולת הבנה, כפי שהוא ביקש להציג את עצמו. התובע ידע כי לא ניתן לערוך הסכם מכר כדין, שכן הוא ידע שלא ניתן לרכוש את החלקה ממישל, מפני שחלקה 54 כבר נמכרה למועטי. משנשאל מדוע הסכים לחתום על הסכם מכר, ביודעין כי מישל לא הבעלים של החלקה, הוא השיב כי אם העסקה הייתה נערכת עם מועטי, העברת הזכויות הייתה לוקחת כפל זמן, שכן לאור ההסכם עם המנהל, תחילה צריך לרשום את זכויות מועטי במקום זכויות מישל, ורק לאחר מכן יוכל מועטי להעביר זכויות אלו לתובע (עמ' 49 לפרוט', שורות 26- 33). לאור דברים אלו, שנאמרו מפי התובע, קשה לקבל את הטענה כי המדובר באדם "פשוט", אשר "נפל קורבן למזימה שנרקמה בין הנתבעים", כפי שהגדיר עצמו התובע. על כל אלו ניתן להוסיף את העובדה כי התובע ישב משך שנים בחיבוק ידיים גם לאחר שנודע לו שהחלקה נמכרה לאחר, ואף לאחר שנודע לו שעו"ד מח'ול ביטל את העסקה בלשכת מס שבח מקרקעין, עברו שלוש שנים עד שהגיש את תביעתו, כאשר עברו חמש שנים ממועד החתימה על ההסכם (ההסכם נחתם בראשית 2005, והתביעה דכאן הוגשה בראשית 2010). די בכל אחד מהנימוקים דלעיל, ובכוחם המצטבר, כדי לדחות את התביעה. התובע לא הוכיח את זכותו בחלקה 54. סוף דבר התביעה נדחית. צו המניעה שניתן על ידי ביום 25.2.10 בטל בזאת. שקלתי האם לחייב את התובע בשכ"ט עו"ד הנתבעים 1- 3, אך לאור העובדה כי עו"ד מח'ול עשה דין לעצמו, ועזב את ביהמ"ש במהלך דיון ההוכחות ביום 5.9.11, למרות שסירבתי לשחררו, ולאור העובדה כי נתבע 2, ג'בור לא התייצב לדיון ההוכחות מבלי סיבה ומבלי ליתן הסבר לאחר מכן, ולאור העובדה כי מישל לא התייצב לדיון ההוכחות להיחקר על תצהירו (הוא טען כי חלה באותו היום אך תעודת מחלה עד עצם היום לא הוגשה) ישא כל צד בהוצאותיו. פסק דין הצהרתימקרקעיןקרקעות