ההחלטה בדבר מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, נעשית על סמך חומר הראיות הגולמי, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית. בשלב זה, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם (ראה בש"פ 10234/08). מבחן פוטנציאל להרשעה - ההלכה היא, כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים (ראה בש"פ 8087/95 זאדה). באשר לבחינת טיב הראיות - בשלב המעצר אין בית המשפט נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות, אלא אם מדובר בפרכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה (ראה בש"פ 6982/10 וכן בש"פ 8031/08). בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד (ראה בש"פ 385/11). ראיות לכאורה חלשות - הפסיקה עמדה זה מכבר על הזיקה בין עוצמת הראיות לבין חלופת מעצר. ככל שעוצמת הראיות קטנה יותר, ובחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר. ולהיפך, ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד משמעיות יותר, ובהתקיים שאר התנאים להורות על מעצר, כך תקטן הנכונות להסתפק בחלופת מעצר (ראה בש"פ 5140/98 וכן בש"פ 5837/00 וכן בש"פ 181/01). עוד נקבע בפסיקה - בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל כי "נקודת המבט של השופט, המכריע בשאלת המעצר עד תום ההליכים, כוללת. עליו לעיין בחומר החקירה כולו, לרבות חומר חקירה התומך בעמדת הנאשם. אין עליו לצמצם עצמו לחומר הראיות המפליל בלבד. עליו לפרוש בפניו את מלוא התשתית הראייתית כפי שזו מופיעה בחומר החקירה, לרבות 'ראיות ההגנה'. על השופט לבחון את מלוא הראיות שבתיק החקירה, הן אלה התומכות בגרסת התביעה והן אלה הנוגדות אותה". מעצרמעצר עד תום ההליכים