צו מניעה לשימוש במידע

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו מניעה לשימוש במידע: 1. א. המבקשת הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבות שעניינו במניעת שימוש או מסירת מידע או כל קשר עיסקי אחר בנוגע לזכויות הקניין של המבקשת ובפרט הסודות המסחריים אליהם נחשפה המשיבה 1 במהלך עבודתה אצל המבקשת. ב. בנוסף התבקש להעביר לכונסי הנכסים דוח המפרט כמויות ומספרים מדויקים של המידע והמסמכים הנוגעים לטכנולוגיה שהופצו שווקו, נמכרו או הוצעו למכירה על ידי המשיבות בכל מדיה אפשרית לרבות באמצעות האינטרנט. ג. כן התבקש בית הדין למנות את ב"כ המבקשת ככונסי נכסים לצורך תפיסתם ושמירתם של כל מידע או מסמך בקשר עם הטכנולוגיה ונגזרותיה המצויים בידי המשיבות או מי מטעמם לרבות נכסים אשר הופקו תוך ביצוע העוולות נשוא בקשה זו או שימשו לביצועה או מהווים ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן. הצדדים לבקשה - 2. חברת אס די איי אנרגיה והתפלה בע"מ (להלן- המבקשת) הוקמה בשנת 1996 ועוסקת מזה למעלה מ- 16 שנה בפיתוח שיווק ומכירה של טכנולוגיה להפקת חשמל- אנרגיה מגלי ים. 3. הגב' אינה ברוורמן (להלן - המשיבה 1) הינה ילידת 1986 בעלת תואר ראשון במדעי המדינה ולימודי שפה וספרות אנגלית. 4. חברת אקו וייב פאוור בע"מ (להלן - המשיבה 2) הינה חברה ישראלית אשר הוקמה ביום 21.3.11 ועוסקת בייצור חשמל מגלי ים. טענות המבקשת בתמצית- 5. עיסוקה המרכזי של המבקשת הינו בתכנון וייזום הקמת תחנות כח הידראוליות על בסיס טכנולוגיה אשר פיתחה להפקת חשמל מאנרגית גלי ים. למבקשת הכרה נרחבת ומוניטין בארץ ובמדינות העולם הודות למאמצי שיווק וקידום פעילותה העסקית. עד כה התקשרה בהסכמים לשיתוף פעולה עם גורמים ממשלתיים וחברות פרטיות להקמת תחנות כח הידראוליות בכ- 13 מדינות שונות בעולם. 6. המשיבה 1 שימשה כמנהלת שיווק בינלאומית במבקשת במשך למעלה משנה ומתוקף תפקידה נחשפה לסודות עסקיים וטכנולוגיים של המבקשת. המבקשת נתנה אמון מלא במשיבה 1 ובהתאם לכך אפשרה לה לנווט פעילותה העסקית ולעמוד בקשר ישיר עם שותפיה ולקוחותיה העסקיים עד להתפטרות המשיבה 1 ביום 8.8.10. 7. סמוך לאחר התפטרותה מהמבקשת, החלה המשיבה 1 באמצעות המשיבה 2 בפעילות עסקית זהה לחלוטין לפעילות המבקשת. המשיבה 1 נקטה בדרך פסולה לסחיפת שותפיה ולקוחותיה העסקיים של המבקשת, תחת מסווה המשיבה 2 באמצעות טכנולוגיה אותה הציגה באופן כוזב כשייכת לה. המשיבות היו מודעות היטב לטיב מעשיהן ומחדליהן ואף הוזהרו ע"י המבקשת. מנגד טענו המשיבות- 8. המשיבה 1 התקבלה לעבודה במבקשת בתפקיד מתרגמת הודעות דואר אלקטרוני מאנגלית לעברית. 9. המשיבה 1 הועסקה אצל המבקשת מיום 11.5.09 ועד ליום 8.8.10. 10. במסגרת תפקידה נדרשה התובעת לתרגם עבור מנכ"ל המבקשת מר שמואל עובדיה הודעות דואר אלקטרוני בשפה האנגלית ולנסח תשובות באנגלית. לאחר זמן קצר, ביקש מר עובדיה כי המשיבה 2 תצטרף אליו למספר נסיעות עסקים על מנת לסייע במגעים עם לקוחות או שותפים פוטנציאליים. 11. לאחר מספר חודשים, החלה המשיבה 1 לסייע למבקשת באיתור לקוחות ושותפים פוטנציאליים. המשיבה 1 יצרה קשר (בשמו של מר עובדיה) עם רשויות חשמל ברחבי העולם, פנתה לחברות מסחריות ולאנשי עסקים, במטרה לפתח את עסקי המבקשת. 12. המשיבה 1 סיימה את עבודתה במבקשת נוכח תנאי עבודה קשים ולאור הפרת התחייבויות מר עובדיה כלפיה. 13. כשמונה חודשים לאחר סיום עבודתה במבקשת ביום 21.3.11, הקימה יחד עם מר דיוייד לב את המשיבה 2. המשיבה 1 לא פנתה ללקוחות המבקשת, לא עשתה שימוש בידע השייך למבקשת ולא הפרה כל חובה או התחייבות החלים עליה על פי דין או הסכם. העדים - מטעם המבקשת העיד מר שמואל עובדיה - מנכ"ל המבקשת. מטעם המשיבות העידה המשיבה 1. דיון והכרעה - 14. נקדים ונזכיר כי במסגרת בחינת השאלה האם יש ליתן סעד זמני על בית הדין לבחון האם הונחה ראיה לכאורה לביסוס התביעה תוך איזון בין האינטרסים המתנגשים לרבות צדדים שלישיים העשויים להיפגע מתוצאות ההליך דנא. לפיכך, כל קביעותנו העובדתיות אשר יתוארו להלן הינן לכאורה בהסתמך על המסמכים שהונחו בפנינו בשלב זה. 15. חופש העיסוק זכה לעיגון במשפט הישראלי בחוק יסוד חופש העיסוק אשר קבע את הזכות לחופש העיסוק כזכות חוקתית. בעבר נקבעו בבג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בי-ם ואח', פ"ד מז (4) 702 (להלן- בג"צ יבין פלסט) , הקווים המנחים לבחינת חופש העיסוק במשפט הישראלי. עם השנים שונתה ההלכה ובפרשות צ'ק פוינט וסער, נקבעו כללים לאורם יש לבחון את סוגיית הגבלת חופש העיסוק אל מול חופש החוזים וחופש ההתקשרות. ההלכה הפסוקה קבעה כי ניתן להגביל את חופש העיסוק של עובד מקום בו קיים אינטרס לגיטימי של המעביד, בשונה מהתחייבות עירומה אשר תכליתה למנוע מהעובד להתחרות עם מעסיקו לשעבר. בפרשת צ'ק פוינט נקבעו ארבעה קריטריונים (הבאים בגדר אינטרס לגיטימי) להגבלת חופש העיסוק ,כדלקמן: "(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. ... (ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור השקעת המעסיק בהכשרתו. ברי, כי אם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה. (ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד- מעסיק. (ד) חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון אשר חב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו". (ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ, ניתן ביום 4.6.1999). בפרשת סער צוינו כאינטרסים לגיטימים גם "רשימת לקוחות ומוניטין" של החברה ((ע"א 6601/96 איי. אי. אס ואח' נ' משה סער ואח' (3), 850). בנוסף נקבע כי אין מדובר ברשימה סגורה (ע"ע 15/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ - אבנר ספקטור, מיום 21.4.2005). 16. יחד עם זאת, אף בהתקיים אינטרס לגיטימי להגבלת חופש העיסוק, על ההגבלה לעמוד במבחני סבירות ומידתיות, כפי שצוין בפרשות צ'ק פוינט וסער, כדלקמן: "מבחן הסבירות או המידתיות מבקש להבטיח כי ההגנה על "האינטרסים הלגיטימיים" של המעביד לא תחרוג מעבר לנדרש. בהקשר זה יש לבחון את היקפה של ההגבלה מבחינת הזמן, המקום וסוג הפעילות." (פרשת סער שלעיל). 17. המבקשת טענה לאינטרס לגיטימי ב"דמות" סוד מסחרי. משעסקינן בסעד זמני שעניינו הגבלת חופש העיסוק יש לבחון האם קיימות ראיות לכאורה לקיומו של אינטרס לגיטימי דוגמת סוד מסחרי. ככל שימצא אינטרס לגיטימי בר הגנה יש לבחון את היקף ההגבלה אשר תוטל על העובד מבחינת הזמן, המקום והפעילות. 18. לטענת המבקשת פעילותן המתחרה של המשיבות בתחום הפקת אנרגיה מגלי הים נעשית באמצעות טכנולוגיה הזהה לטכנולוגיה אשר פיתחה בעמל רב במשך שנים רבות כעולה מחוות דעת המומחה (צורף כנספח 16 לבקשה). הגזל בא לידי ביטוי ב- 4 מאפיינים מרכזיים של הטכנולוגיה השייכת למבקשת. היכרותה המעמיקה של המשיבה 1 עם הטכנולוגיה אינה מותירה ספק כי מדובר בגזל קניינה של המבקשת אשר הינה היחידה בתחום האנרגיה הירוקה העוסקת כיום בהפקת חשמל מגלי ים. קיום המשיבה 2, תוך גזל סודותיה העסקיים יוצרת תחרות בלתי הוגנת אשר תותיר את המבקשת לאחר השקעתה הממונית רבת השנים, ללא כל פירות תוך גזילת הפירות ע"י המשיבות. מנגד טענו המשיבות כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכחת קיום סוד מסחרי בהתאם להגדרתו בסעיף 5 לחוק העוולות המסחריות , התשנ"ט- 1999, ודאי לא כזה הראוי להגנה. יתרה מכך לא הוכח כי נעשה שימוש כלשהו באותם סודות מסחריים אשר לטענת המבקשת מצויים בידי המשיבות. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר סוד מסחרי כדלקמן - "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". כמפורט לעיל, הפסיקה מנתה מספר מצבים המהווים אינטרס לגיטימי של המעביד ביניהם אותם מקרים בהם בידי העובד סודות מסחריים. לעניין זה נקבע בהלכת צ'ק פוינט כדלקמן: "מכאן, עסקינן ב"סוד מסחרי", כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. בדרך כלל מדובר במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון: בידי ההנהלה הבכירה או בידי מנהלי מחלקת השיווק..."סוד מסחרי " אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'...על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי - חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן". (ע"ע 164/99 שלעיל - ההדגשה הוספה - ר.צ). הנה כי כן עלינו לבחון האם בשלב לכאורי זה הציגה המבקשת ראיות לכאורה לקיומו של "סוד מסחרי" הראוי להגנה, כהגדרתו לעיל. 22. מנכ"ל המבקשת, מר עובדיה הצהיר כי: "הטכנולוגיה של המבקשת עניינה בשיטה המנצלת באמצעות מערכת נייחת המחוברת למצופים ייחודיים את תנועת גלי הים ליצירת לחץ הידראולי המתורגם לאנרגיה חשמלית" (סעיף 8 לתצהירו). המבקשת לא הצביעה על דוגמא, תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות או תהליך מסוים אשר יש בו כדי לפרט או לתאר מהו הסוד המסחרי אליו נחשפה המשיבה 1. על הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיחו בפרטי פרטים והשימוש במילה "טכנולוגיה" אין בה כדי לשמש מטה קסם ההופך את פעילות המבקשת לסוד מסחרי הראוי להגנה. בחקירתו הנגדית בעניין זה העיד מר עובדיה - ..."אני הופך תנועה קווית של גלי הים ...הגלים עולים ויורדים לוחצים בוכנה הידראולית שמפעילה מנוע הידראולי לתנועה סיבובית ... וזה יכול לשמש להתפלת ים , הפקת חשמל, להפעיל משאבות"(ר' עמ' 2 לפרוטוקול שורות 32-26). תשובותיו בעניין זה אינן באות בגדר נוסחה או פורמולה מהן ניתן להסיק קיומו של סוד מסחרי. סבורים אנו כי עדותו מלמדת על רעיון מוכר וידוע של המרת אנרגיה מגלי הים. כאשר נשאל מר עובדיה בחקירתו הנגדית כמה חברות פועלות בעולם בתחום השיב- "אולי יש 200 שיטות שונות. יש אולי 500 חברות" (עמ' 6 לפר' שורות 6-4). עוד נציין כי ההגדרה"הגלים עולים ויורדים לוחצים בוכנה הידראולית המפעילה מנוע הידראולי לתנועה סיבובית " הינה הגדרה כוללנית אשר אינה מאפשרת לקבוע מהו הסוד המסחרי אשר בידי המבקשת, ולא ברור אילו אמצעים ננקטו על מנת להבטיח שמירת הסוד. 23. זאת ועוד, לתגובת המשיבות צורף עמוד מאתר האינטרנט של חברת wavestar המפרט את "הקונספט" בו משתמשת החברה לשם הפקת חשמל מגלי ים בו נרשם כדלקמן: HOW IT WORKS " The Wavestar machine draws energy from wave power with floats that rise and fall with the up and down motion of waves". מהאמור עולה כי תיאור הטכנולוגיה כפי שהובאה בעדותו של מר עובדיה אינה עולה כדי סוד מסחרי דהיינו "מידע עסקי , מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים"... מדובר במידע, אשר מצוי בידי הכלל ואין הוא מקנה כל יתרון למבקשת. בנוסף יש ליתן את הדעת לעובדה כי הקונספט בכללותו פורסם במסגרת אתרי האינטרנט (נספח 2 לבקשה) ובעיתונות הכתובה (נספח 3 לבקשה). 24. טענה נוספת אליה נדרשים אנו הינה, האם כטענת המבקשת הסוד המסחרי טמון במרכיביה הפנימיים של המערכת ובשרטוטים הנדסיים אשר לא נחשפו לעיני הציבור. בסיכומיה טענה המבקשת כי הצביעה באופן ברור על קיומם של תהליכים הנדסיים ייחודיים כעולה מחוות דעת מומחה אשר הוגשה מטעמה (נספח 16), ולא נסתרה. במסגרת חוות הדעת נטען כי "הוצגו תהליכים הידראוליים ופנאומטיים המאפיינים את הטכנולוגיה של המבקשת וזאת בהתייחס ל- 4 מרכיבים אשר עפ"י חוות הדעת הועתקו ע"י המשיבות. כך לדוגמא מתואר אחד ממרכיבי המערכת שהעתיקו המשיבות, וזאת יש לציין תוך הפנייה לסרטוט הנדסי סכמאטי המוצג כנספח 1 לחוות הדעת :" בעמוד 1 של החברה [המבקשת] מתוארת מערכת עם מצוף 211 , המחובר דרך ציר 24 וזרועות לנקודה קבועה בחוף 27. כן מתוארת בוכנה 22 המחוברת בין המצוף והחוף... (ר' נספח 16 בעמ' 2 לחוות הדעת)". מהאמור עולה כי בידי המבקשת שרטוט הנדסי המתאר את מרכיבי המערכת. עם זאת אנו סבורים כי המבקשת עליה מוטל הנטל להוכיח כי השרטוט הוא פרי פיתוח בלעדי המחייב השקעה, מאמץ, זמן וכסף רב לא הביאה ראשית ראיה לעניין זה. לפיכך, דין הטענה כי הסוד המסחרי טמון בשרטוטים הנדסיים, להדחות. 25. אשר לטענת המבקשת בדבר השקעת כספים בטכנולוגיה - יצוין כי בדוחות הכספיים מפורטת ההשקעה המצטברת במבקשת מהם עולה כי מאז שנת 2001 ועד לסוף שנת 2010 לא בוצעו כל השקעות כספיות וזאת בניגוד לעדותו של מר עובדיה לפיה בין השנים 2002-2010 השקיע "סכומי עתק . מליוני ₪ בחברה" (עמ' 4 לפר' שורות 20-17). עוד טען מר עובדיה כי חלק מכספי ההשקעה הם כספי פיצויים וחלק קיבל מהמדען הראשי ומשותפים בעולם. באשר לכספי המדען הראשי יש לציין כי נספח 5 לבקשה מלמד כי ההשקעה האחרונה אשר נעשתה באמצעות המדען הראשי בפרויקט הפקת חשמל מגלי ים היתה בשנת 2001. הדברים אושרו ע"י מר עובדיה בחקירתו הנגדית ( עמ' 3 לפר' שורות 26-24). עוד נציין כי טענת המשיבה 1 לפיה המבקשת פנתה פעם נוספת למדען הראשי בשנת 2010 והאחרון סירב להשקיע השקעות בחברה, לא נסתרה. נתונים אלה יש סותרים את טענות המבקשת כי השקיעה כסף רב בפיתוח הטכנולוגיה. 26. בנוסף המבקשת הגישה בקשה לאישור פטנט אשר פקע בשל אי תשלום אגרה ביום 1.5.11 (נספח 8 לבקשה). העובדה כי המבקשת אפשרה לפטנט לפקוע בהעדר תשלום אגרה ולהותירו ללא כל הגנה במשך תקופה ארוכה, איננה מתיישבת עם הטענה כי מדובר ב"סודות מסחריים יקרי ערך". התנהלות המבקשת מעידה כי לא עמדה בחובות המוטלים עליה לנקיטת אמצעים להגנת סודותיה הנטענים. 27. שאלה אחרת אותה יש לבחון הינה האם בתקופת הביניים בין פרסום קיבול בקשת הפטנט לבין החלטת הרשם בבקשה קיימת זכות קניינית באמצאה. העניין נדון בבית המשפט העליון שם נקבע כי לבעל האמצאה בתקופה זו לא עומדת הזכות להגנה כלפי כולי עלמא בדרך של קבלת סעדים כנגד הפרה בין בצווי מניעה ובין בפיצויי הפרה. בית המשפט העליון נתן דעתו להבדלים בין הליך רכישת פטנט המקנה לבעל ההמצאה זכות קניינית כלפי כולי עלמא, לבין ההגנה על סוד מסחרי הנתונה לבעלים של סוד מסחרי לפי חוק עוולות מסחריות וכך נקבע: "מדובר בשני מסלולים מקבילים, שכל אחד מהם מקנה לבעל אמצאה הגנות שונות; לכל מסלול "מחיר" שיש לשלמו בצידו. הליך הפטנט כרוך בגילוי פרטי האמצאה לציבור הרחב כבר בשלב התחלתי של הטיפול בבקשת הפטנט, כאשר בסופו, אם מוענק פטנט, ניתנת לבעל האמצאה זכות קניינית כלפי כולי עלמא למשך עשרים שנה. גילוי פרטי האמצאה מאפשר לציבור לעשות שימוש בפרטי האמצאה לאחר פקיעת תוקף הפטנט, ובאופן מותנה ומוגבל גם בתקופת הביניים שבין קיבול הבקשה ופרסומה לבין החלטת הרשם בהתנגדויות, בכפוף לאפשרות תביעת פיצוי על הפרת זכויות בעל האמצאה, הכל כמתואר לעיל. מנגד, מסלול ההגנה על הסוד המסחרי על פי חוק עוולות מסחריות שונה בטיבו מבחינת ההגנות שהוא מספק, ומבחינת ה"מחיר" שעל "בעל הסוד" לשלם. "סוד מסחרי" נחשב מידע עיסקי מכל סוג שאינו נחלת הרבים, ואינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עיסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו (סעיף 5 חוק עוולות מסחריות) . חוק עוולות מסחריות אוסר על גזל של סוד מסחרי (סעיף 6(א) לחוק), ומגדיר מהו גזל של סוד מסחרי (סעיף 6(ב) לחוק). בעל סוד שלא רשם פטנט נתון בסיכון משמעותי של אובדן זכויותיו כתוצאה מפרסום אפשרי של סודו. הוא אינו מוגן מפני גילוי עצמאי של אותו מידע. בהעדר פטנט, יהיה בעל הסוד נתון גם בקשיי הוכחה משמעותיים, הן לענין עצם נטילת הסוד ממנו, והן לענין הגדרת האלמנטים המוגנים (דויטש, בעמ' 325326). השוני הבסיסי בין דיני הפטנטים לבין דיני ההגנה על הסוד המסחרי מתבטאים, אפוא, בכך כי בפטנט מוקנה לבעל האמצאה מונופול ביחס לאמצאתו למשך תקופה של עשרים שנה; לעומתו - הגנת הסוד המסחרי אינה מתוחמת לזמן מסוים, והזכות פוקעת עם פרסום פרטי הסוד. הזכות לסוד מסחרי אינה בעלת אופי מונופוליסטי, והיא צרה יותר בהגנה שהיא פורשת על בעל הסוד מההגנה המוקנית לבעל הפטנט. בעיקרון, הליך רישום פטנט מפקיע את הזכות לסודיות מסחרית, מאחר שפרטי האמצאה מתפרסמים ממילא ברבים. הדבר מוביל לכך שעל בעל המידע לבחור בין שני מסלולי ההגנה, ואין הוא יכול "לצבור" אותם (דויטש, בעמ' 386). על בעל האמצאה להכריע בין יתרון המונופול המוגבל בזמן הצפון בפטנט, אל מול ההגנה הבלתי מוגבלת בזמן הניתנת בסוד המסחרי, אך שמתלווה לה סיכון מתמיד של פקיעת הזכות עם פרסום הסוד בציבור; במסגרת המחיר היחסי שעל מבקש פטנט לשלם בעבור בחירה במסלול זה מצוי גם הסיכון כי מתחרה ינצל את פרטי האמצאה שפורסמו בציבור בתקופת הביניים, ויפגע ברמת רווחיותו של בעל האמצאה". רע"א 6025/05 MERCK &Co ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (2011) ואח' מיום 19.5.11. 28. הנה כי כן, מקום בו המבקשת ביקשה לרשום את הטכנולוגיה כפטנט אין הוא מוגנת במסגרת "סוד מסחרי" שכן כאמור רישום פטנט מפקיע את הזכות לסודיות מסחרית מאחר שפרטי המצאה מתפרסמים ברבים. הדברים נכונים במקרה דנן, מקום בו הפטנט פקע עוד ביום 1.5.11 בשל אי תשלום אגרה. בתקופה זו פרטי ההמצאה כאמור היו מפורסמים ברבים בעוד המבקשת לא עשתה דבר כדי לחדשם. יצוין כי טענת מר עובדיה על פיה "התחלנו בהליכי חידוש הפטנט...הגשנו בקשה לחדשו , בימים הללו עשינו זאת" (עמ' 2 לפר' שורות 15, 19) נטענה בעלמא ולא גובתה במסמך כלשהו. 29. בחקירתה הנגדית נשאלה המשיבה 1 האם נחשפה למידע טכני או שרטוטים הנדסיים הקשורים לטכנולוגיה כאשר עבדה אצל המבקשת וכך השיבה-" כל העובדים נחשפו. יש רשת מחשבים משותפת שקוראים לה MMM ועליה יש את כל המידע של החברה ללא קודים וללא שום דבר. כל העובדים נחשפו לאותה רשת . באותה רשת יש הסכמי סודיות שהחברה חותמת , אישורים של מהנדסים" ... (עמ' 10 לפר' שורות 32-28). המבקשת לא סתרה את טענת המשיבה 1 כי כל העובדים נחשפו למידע אלא טענה כי מדובר בטענה שנטענה כדי להכשיר את מעשי המשיבה 1. עוד נטען כי עם חתימת העובדים על הסכמי סודיות יצאה ידי חובתה המבקשת והדבר הינו בגדר נקיטת אמצעים סבירים להגנה על סודותיה. 30. טענת המשיבה כי כל העובדים במבקשת נחשפו למידע לא נסתרה. הנטל להוכיח כי ננקטו אמצעים סבירים לשמירת הסוד, רובץ על המבקשת. היה על האחרונה לפעול ביתר שאת להציג ראיות פוזיטביות ממשיות בעניין זה. לא הובהר כדבעי באילו אמצעים נקטה המבקשת וכיצד פעלה כדי לשמור על המידע. על כן גם מטעם זה איננו מקבלים את עמדת המבקשת כי בידיה סוד מסחרי הראוי להגנה שעה שלא הוצגו ראיות המלמדות על הפעולות בהן נקטה לשמירת הסוד המסחרי. רשימת לקוחות - 31. מלבד טענת המבקש לקיום סוד מסחרי, יש לבחון האם הונחה בפנינו רשימת לקוחות המהווה סוד מסחרי כטענת המבקשת. לטענת המבקשת המשיבה 1 השתמשה במאגר מידע רב הנוגע ללקוחות ולשותפים עסקיים אשר איננו ניתן לגילוי בנקלה. מנגד טענו המשיבות כי הרשימה לא הוצגה ולא הוכחה. העובדה כי מר עובדיה שלח למשיבה 1 בסמוך למועד תחילת עבודתה במבקשת, דואר אלקטרוני לכתובתה הפרטית עם פרטי לקוחות פוטנציאליים מעידה כי אין מדובר ברשימת לקוחות או רשימה סודית. 32. ההלכה הפסוקה קבעה בע"ע 2912-11-10 מנחם מן ואח' - ספיר ספרינט בע"מ (ניתן ביום 14/11/11) בנוגע לרשימת לקוחות את הדברים הבאים: "רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה מן המוכן" (כן ראו ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ, פד"ע לח 72 (2002); ע"ע 1045/00 אריה נצר - אס.ג'י.די הנדסה בע"מ, פד"ע לו 180 (2000)). אכן כטענת המשיבות לא הוצגה בפנינו רשימת לקוחות ובפרט רשימה אשר ביחס אליה ניתן לגרוס כי נדרש מאמץ מיוחד לקבלה ולחילופין רשימת לקוחות בלעדיים של המבקשת. מטעם זה בלבד אין לקבל את טענת המבקשת בעניין גזילת "רשימת לקוחות" ע"י המשיבות. המשיבה 1 העידה בעניין זה כי - "אני מתייחס למייל- תסבירי זו רשימה שקבלת אותה מהמוכן או שאת הכנת אותה?". "אין לו רשימה קיימת. אין לו רשימת אנשים. יש הרבה תיקיות במשרד שהוא לא בקשר איתם. הצעתי לו במסגרת עבודתי לפנות אליהם ולחדש קשרים. רוב הלקוחות שהייתי בקשר איתם לקחתי אותם מגוגל חב' אנרגיה ירוקה" (עמ' 11 לפר' שורות 21-18). עדות המשיבה 1 בעניין זה לא נסתרה. בנוסף לא הוכח כי מאגר הלקוחות המתואר על ידי המשיבה 1 עליו מבוקש להסתמך, הינו בעל ערך נוסף מעבר לאוסף שמות לקוחות וכן לא הובאו ראיות לעניין המאמץ הנדרש לגיבוש הרשימה. 33. המבקשת צירפה לבקשתה העתק רשימת שיתופי פעולה אשר בוטלו לטענתה סמוך לסיום עבודת המשיבה 1 (נספח 20). נבחן רשימה זו ביחס לכל לקוח ולקוח. 33.1 עיון במסמכים הקשורים לגורם ההודי מעלה כי בנספח נרשם "נחתם הסכם הצלחה עם חברה מקומית שעבדה איתנו גם על הפרוייקט בקניה, לצורך מציאת משקיע להקמת תחנה בהיקף של MW100, לאחר שאותר משקיע החברה, נחתם MOU עם המדינה , החברה ניתקה את הקשר במפתיע". כאשר נשאל מר עובדיה בחקירתו הנגדית "לגבי השותף בהודו- נכון ששלחת מייל שאתה מבטל איתם את ההסכמים כי לא העבירו לך כסף" השיב - "נכון. אני ביטלתי...אין ספק . מה שקרה יותר מאוחר הביאו לי אישורים שהממשלה עתה מעוניינת אני ניסיתי לחדש את הקשרים" (עמ' 4 לפר שורות 28-24). מעדות מר עובדיה עולה באופן מפורש כי הרישום בנספח איננו מדויק ולא ניתן לייחס למשיבה 1 את חוסר שיתוף הפעולה עם גורם ההודי. 33.2 מסקנה דומה ניתן להסיק גם בעניין הגורם בקפריסין. בעוד שבנספח (סעיף 10) נרשם "...נחתם הסכם שותפות, החברה היתה אמורה להעביר 250,000USD החברה הפסיקה את הקשר עימנו במפתיע" בחקירתו הנגדית אשר מר עובדיה כי השותף מקפריסין ניתק עימו את הקשר וכדבריו - "הוא ניתק את הקשר מלפני כחצי שנה. זה לא ניתוק מוחלט כי יש חילופי אימיילים אבל העסקה נותקה. נכון שהייתי אצלו בביקור בשנה שעברה לשאלתך" (עמ' 4-5 לפר שורות 32 ואילך). הנה כי כן פעם נוספת עדותו של מר עובדיה אינה מתיישבת עם הרישום בנספח ביחס לקפריסין וטענתו כי החברה הפסיקה התקשרותה סמוך לסיום עבודת המשיבה 1. דברים ברוח זו נאמרו גם ביחס לגורם המקסיקני. (ראה עמ' 2 לפר' שורות 7-1). 33.3 ניתוח עדותו של מר עובדיה, הסתירות בעדותו והעדר צירוף ראיות פוזיטיביות בדבר נטישת חברות או שותפים סמוך לסיום עבודת המשיבה 1 מוביל למסקנה כי המבקשת לא הוכיחה ולו לכאורה כי המשיבה 1 היא אשר גרמה לניתוק הקשרים העסקיים. 34. זאת ועוד; המבקשת צירפה לבקשה דו"ח חקירה פרטית אודות המשיבה 1 אשר נערך לבקשתה. החקירה לא העלתה ולו בדל ראיה כי המשיבות פנו או גזלו מי מבין לקוחות המבקשת או נקטו בפעולה כלשהי המלמדת על פגיעה בקניין המבקשת או בזכויותיה. הדעת נותנת כי ככל שהיו עדויות מסוג זה היו הדברים באים לידי ביטוי בדו"ח. 35. הסכם סודיות - לטענת המבקשת יש מקום לאכוף את התחייבויותיה של המשיבה 1 עפ"י הסכם הסודיות אשר צורף כנספח 11 לבקשה. כן נטען כי המשיבה 1 שימשה בתפקיד בכיר בחברה וככזה יש למנוע ממנה ניצול קשרים אותם קשרה עם לקוחותיה או שותפיה העסקיים במהלך עבודתה, ללא אישור המבקשת או הסכמתה. בנוסף טענה המבקשת כי אין מדובר בשוק רחב היקף ובפעילות המתחדשת כל הזמן אלא בשוק צר מאוד של הפקת חשמל מגלי ים בתוך שוק האנרגיה הירוקה. לטענת המשיבות המבקשת לא הוכיחה קיומו של אינטרס ראוי להגנה כנדרש בפסיקה על כן, אינה רשאית להסתמך על מסמך אי התחרות אשר צורף כנספח 11. כן נטען כי המשיבה 1 לא היתה עובדת בכירה במבקשת בהתאם להלכה הפסוקה. 36. ההלכה הפסוקה קבעה כי קיום חובת העובד לשמור על סודות מסחריים איננה מותנית בקיום הוראה מפורשת בחוזה (בג"צ יבין פלסט שלעיל) עוד נקבע כי "לתנית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, לכשעצמה, משקל רב. יש לייחס לתניה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהיעדר "סודות מסחריים", גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון חופש ההתקשרות" (הלכת צ'ק פוינט; כן ראו ע"ע 15/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ - אבנר ספקטור, מיום 21.4.2005). משקבענו כי אין בידי המבקשת אינטרס לגיטימי בר הגנה בדמות סוד מסחרי, אין לייחס לתניה הנזכרת נספח 11 משקל רב. 37. יתרה מכך, המבקשת נסמכת על פסק דין בעניין (ת"א) 1485/06 פרומדיקו בע"מ נ' שרגא ברוורמן ואח' שם נקבע בין היתר בהתייחס לתניית אי תחרות כי "הגיונה של התחייבות זו ברור . היא נועדה למנוע מהנתבע , ששימש בתפקיד בכיר בחברה ובחר לפרוש מעבודתו כדי להקים חברה מתחרה, לעשות שימוש בקשרים שקשר עם ספקים ולקוחות במהלך עבודתו. היא לא נועדה למנוע ממנו להתקשר עם לקוחות וספקים אחרים, גם בתחום עיסוקה של פרומדיקו ולהתחרות בה". בעניינו כפי שפורט בהרחבה לעיל, לא הוכח כי המשיבה עשתה שימוש בקשרים אשר קשרה עם לקוחות במהלך עבודתה. כמו כן בניגוד לנטען בפרשת פרומדיקו שלעיל, לא הוכח כי התובעת היתה בתפקיד בכיר במבקשת באופן שיכלה להמשיך ולעשות שימוש בקשרים אשר קשרה במהלך עבודתה. יוזכר כי התובעת עבדה במבקשת תקופה קצרה (שנה וחודשיים) והתקבלה לעבודה אשר עיקרה תרגום הודעות דואר. לאחר תקופת זמן מונתה לשמש כמנהלת שיווק בינלאומית ולא קיימה פגישות ללא נוכחות מר עובדיה (ראה עדות מר עובדיה עמ' 1 לפר' שורות 20-16). כמו כן שכרה האחרון של המבקשת עמד על סך של 7,000 ₪ שכר אשר ספק רב אם ניתן לראותו כמשקף שכר עובד בכיר. מכלול נתונים אלה מוביל למסקנה כי לא מדובר בעובדת אשר תפקידה היה תפקיד בכיר במדרג התפקידים במבקשת. 38. באמרת אגב נציין כי בנסיבות מקרה זה סבורים אנו כי המבקשת השתהתה מעבר לדרוש בהגשת הבקשה. ככל שניתן היה לקבל טענתה כי רק בסוף חודש 1/2012 למדה לראשונה על קיומה של המשיבה 2 והקשר בינה לבין המשיבה 1, לא ברור מדוע המתינה המבקשת חודשיים נוספים עד להגשת הבקשה למתן סעדים זמניים. לא מצאנו כל הצדקה לשיהוי בו נקטה המבקשת עד למועד הגשת הבקשה. לפיכך, השיהוי בהגשת הבקשה הינו נדבך נוסף המחזק החלטתנו על פיה יש לדחות הבקשה. סוף דבר- 39. לאור האמור לעיל משלא הוכח קיום סוד מסחרי הראוי להגנה כמפורט בהחלטתנו, קובעים אנו כי המבקשת לא הרימה בשלב זה, את הנטל להוכחת אינטרס לגיטימי בר הגנה. 40. יודגש כי כל קביעותינו לעיל הינן רק בשלב הלכאורי ואין בהן כדי למנוע קבלת תוצאה אחרת במסגרת ההליך העיקרי. 41. בשים לב לתוצאה אליה הגענו, תישא המבקשת בהוצאות שכ"ט עו"ד המשיבות בסך 10,000 ₪. ככל שלא ישולם סכום זה תוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. צוויםצו מניעה