מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו מניעה נגד שביתה: לפנינו בקשת המבקשת, חברת מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ, למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לקיים שביתה של עובדי ההפצה במבקשת, זאת עד להכרעה בבקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגישה המבקשת, במסגרתה מתבקש בית הדין ליתן צו מניעה קבוע נגד השביתה. רקע עובדתי כפי שעולה לכאורה מן הבקשה, התגובה והעדויות בבקשה המבקשת היא חברה העוסקת בהוצאה לאור ובהפצה של עיתונים, ביניהם העיתון היומי "מקור ראשון". בהפצת העיתון מועסקים עובדים משני סוגים: הסוג הראשון - עובדים המועסקים ישירות על ידי המבקשת אשר מפיצים את העיתון לבתי המנויים בימי שישי. הסוג השני - עובדים המועסקים על ידי חברה חיצונית אשר מפיצים את העיתון בימי אמצע השבוע. עובדי ההפצה המועסקים ישירות על ידי המבקשת מבצעים את הפצת העיתון למנויים ברכבם הפרטי בשעות של הלילות שבין ימי חמישי לימי שישי ובבוקר יום שישי (להלן: "עובדי ההפצה"). בין החודשים פברואר 2012 ליוני 2012 העסיקה המבקשת באופן זמני עובדים שעסקו בהפצת חינמון שהוציאה המבקשת. כמו כן, מעסיקה המבקשת עובדים בהפצת עלוני פרסום (פליירים). על פי עדותו של מר שגיא הראל, המנשנה למנכ"ל המבקשת (להלן: "מר הראל"), עובדים אלה, אשר גם מחלקים עיתונים במרכזי קניות, נחשבים על ידי המבקשת כ"עובדי שיווק". בארבעת החודשים האחרונים גוייסו להערכת מר הראל כ-80 עובדי המועסקים בהפצת עלוני פרסום בלבד, למשך כ-4 שעות בחודש בשכר של כ-100 ₪. המבקשת מעסיקה עובדים במחלקת שירות לקוחות ו"מוקד יום שישי" אשר מטפלים בקשר על המנויים ובטיפול בתקלות בהפצת העיתון בימי שישי. החל שנת 2010 נעשו פניות למבקשת מטעם עובדי הפצה המועסקים על ידי המבקשת, בדרישה להסדיר את זכויות עובדי ההפצה. הפניות נגעו לנושאים כמו פנסיה, דמי הבראה, חופשות, דמי מחלה וקבלת תלושי משכורת ברורים. פניות אלה הניבו תוצאות מסוימות: המבקשת החלה להפריש לעובדים הפרשות לפנסיה והסדירה את תנאי עבודתם בחוזי עבודה בכתב. עובדי ההפצה שבאו בדברים עם המבקשת לא היו שבעי רצון מן ההישגים שהניבו פניותיהם למבקשת ופנו בחודש 2/12 למשיבה 1 - הסתדרות העובדים הלאומית (להלן: "המשיבה"), לצורך התארגנות בה. ביום 18.3.12 פנה מר אלי בן נאים, מזכיר איגוד מקצועי במשיבה (להלן: "מר בן נאים"), אל המבקשת במכתב שכותרתו "פגיעה בזכויות העובדים בקרב ההפצה", בו הודיע כי במהלך השבועות האחרונים הצטרפו למשיבה עובדים רבים ממחלקת ההפצה במבקשת, כי עיון בתלושי שכרם של העובדים מעלה כי הם אינם מקבלים את מלוא זכויותיהם. אשר על כן ביקש מר בן נאים לתאם פגישה לדון בטענות העובדים ולהסדיר זכויותיהם. ביום 29.3.29 השיב מר הראל למר בן נאים כי ישמח לפגוש בו כדי להבין במה מדובר והודיע כי יהיה עמו בקשר לאחר חג הפסח. לאחר שעובדי הפצה במבקשת מסרו למר בן נאים כי עובדי מחלקת ההפצה במבקשת מונים 188 עובדים, שלחה המשיבה למבקשת הודעה ביום 3.4.12 לפיה בהתאם לרישומים המצויים אצלה, המשיבה הינה ארגון העובדים היציג בקרב עובדי ההפצה במבקשת וזאת החל מיום 18.3.12. לטענת המשיבה, ביום 18.3.12 נמנו עם חבריה 78 עובדי הפצה. ביום 15.4.12 התקיימה פגישה בין מר הראל לבין מר בן נאים. במהלך הישיבה מסר מר בן נאים למר הראל רשימה של 77 עובדים אשר לטענת המשיבה נמנו עם חבריה ביום 18.3.12 (הרשימה הוגשה וסומנה מש/2) וכן את טפסי ההצטרפות של העובדים ברשימה. מר בן נאים העלה טענות ודרישות של עובדי ההפצה וביקש לפתוח במו"מ עם המבקשת בעניין זה. מר הראל השיב כי דרישת המשיבה לפתוח במו"מ תועבר על ידו למחלקה המשפטית של המבקשת. ביום 10.5.12 פנתה המחלקה המשפטית של המשיבה למבקשת במכתב בו הלינה על כך שלא התקבל כל מענה לדרישת המשיבה לפתוח במו"מ ונטען כי בכך מפרה המבקשת את הוראות סעיף 33ח1 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, המטילות חובה על מעסיק לקיים מו"מ עם ארגון עובדים יציג בהתארגנות ראשונית. ביום 21.5.12 השיב ב"כ המבקשת לב"כ המשיבה והודיע את עמדת המבקשת לפיה רשימת העובדים שהועברה למבקשת אינה מדוייקת וכוללת שמות רבים שצריכים להיגרע מהרשימה וכי "התוצאה הסופית היא כי לפי מניינה של מרשתי ארגונכם לא הפך להיות ארגון "יציג". ב"כ המבקשת הביע נכונות להפגש עם ב"כ המשיבה כדי לבדוק יחד את הרשימה. ביום 5.6.12 התקיימה פגישה בין נציגי המשיבה ונציגים של עובדי ההפצה לבין ב"כ המבקשת. במועד שנקבע לישיבה לא יכלו חברי הנהלת המבקשת להשתתף, שכן מר הראל היה במילואים וסמנכ"ל הכספים היה בחופשה. לטענת המבקשת, מנהל משאבי אנוש במבקשת לא הגיע לישיבה בשל תקלה. בפגישה העלה ב"כ המבקשת שאלות וטענות ביחס לרשימת העובדים שהעבירה המשיבה למבקשת. למחרת הישיבה, ביום 6.6.12, כתבה ב"כ המשיבה לב"כ המבקשת כי המשיבה פועלת לבחינת טענות המבקשת באשר לפגמים שנפלו בטפסי ההצטרפות של כ-10 עובדים מכלל המצטרפים אשר לטענת המבקשת פוגמים במניין הנדרש לצורך הכרה ביציגותה של המשיבה, זאת על אף עמדת המשיבה כי המועד הקובע לעניין זה על פי הפסיקה הוא מועד מסירת הודעת היציגות למעסיק. ב"כ המשיבה ביקשה לקבל מב"כ המבקשת נתונים נוספים, ככל שיהיו בידיו, אודות הפגמים בטפסי ההצטרפות הנוגעים לרשימת העובדים, על מנת להקל על הליך הבירור. קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי תוכנה של הישיבה מיום 5.6.12, מעבר לפירוט טענות המבקשת בעניין אי יציגותה של המשיבה. לטענת המבקשת, היא הודיעה באותה פגישה כי שאלת יציגותה של המשיבה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין נכונותה של המבקשת להידבר עם עובדי ההפצה, לרבות באמצעות המשיבה, בעניין דרישותיהם לשינוי תנאי עבודתם, ואולם נציגי המשיבה לא אפשרו לעובדים להעלות את טרוניותיהם ובקשו להתמקד בעניין קבלת הכרה מהמבקשת ביציגותה. לטענת המשיבה, נציגי המשיבה ועובדי ההפצה פירטו בישיבה את טענות העובדים בעניין חופשה, חגים, פנסיה ואי עדכון השתתפות המבקשת בהוצאות הדלק של המפיצים, דמי מחלה ותנאי עבודה נוספים. במכתבה של ב"כ המשיבה לב"כ המבקשת מיום 6.6.12 וכן במכתב נוסף מיום 12.6.12, דרשה ב"כ המשיבה כי תיקבע ישיבת מו"מ ראשונה בין הנהלת המבקשת לבין המשיבה. ביום 1.7.12 התקיימה פגישה בין נציגי הצדדים. מטעם המבקשת השתתפו בישיבה מר הראל וסמנכ"ל הכספים במבקשת. נציגי המבקשת הודיעו בתחילת הפגישה כי לעמדת המבקשת המשיבה אינה "ארגון יציג" ועל כן המו"מ שהם נכונים לקיים עם המשיבה בעניין דרישות עובדי ההפצה לא יהיה מו"מ לכריתת הסכם קיבוצי, והסכמות אליהן יגיעו הצדדים, אם יגיעו, יעוגנו באמצעות הסכם שאינו הסכם קיבוצי. בין היתר טענו נציגי המבקשת כי עובדי ההפצה משתייכים ליחידת מיקוח נרחבת יותר הכוללת גם את עובדי מערך השיווק ומחלקת שירות הלקוחות. בסיום הישיבה סוכם בין הצדדים כי כל צד יעביר למשנהו רשימות עובדים. ביום 5.7.12 כתב ב"כ המבקשת לב"כ המשיבה מכתב בו פירט את עמדת המבקשת לפיה בחודש 4/12 היו למבקש 302 עובדים ביחידת המיקוח כפי שהמבקשת מגדירה אותה, בהם 237 עובדי הפצה, 16 עובדי תפעול במחלקת הפצה, 13 עובדי שיווק שטח, 24 עובדי שירות לקוחות ומוקד יום שישי ו-12 עובדים בגיוס מנויים. אין מחלוקת כי המשיבה לא העבירה למבקשת רשימת עובדים כלשהי על פי סיכום הישיבה מיום 1.7.12, בסמוך לאחריה. בעדותו לפנינו טען מר בן נאים כי הסיבה לכך הייתה שנמסר לו על ידי עובדים במבקשת כי עובדים החלו לקבל דרישות לבטל את הצטרפותם למשיבה ואיומים כי יבולע להם אם לא ייענו לדרישות אלה. ביום 25.7.12 שלחה ב"כ המשיבה לב"כ המבקשת מכתב בו הלינה על כי בחודש 6/12 הוסכם בין הצדדים כי עם הסדרת עניין יציגותה של המשיבה ייפתחו הליכי מו"מ בין הצדדים, אך בניגוד למצגים שיצרה המבקשת כפרה המבקשת בפתח הישיבה מיום 1.7.12 ביציגותה של המשיבה וסירבה שלא כדין לנהל מו"מ עם המשיבה, וזאת מבלי שפירטה כל טיעון משכנע לעמדתה בדבר הרחבת יחידת המיקוח באופן שתכלול, מעבר לעובדי ההפצה, גם את עובדי מערך השיווק ומוקד יום שישי. כן העלתה ב"כ המשיבה טענות בדבר הפרעה להתארגנות. המשיבה הודיעה כי ככל שהנהלת המשיבה תמשיך לסרב לנהל מו"מ עמה לכריתת הסכם קיבוצי, לא תיוותר לה ברירה אלא לנקוט אמצעים ארגוניים, לרבות הכרזת סכסוך עבודה. ביום 26.7.12 השיב ב"כ המבקשת למכתב ב"כ המשיבה מיום 25.7.12. ב"כ המבקשת הדגיש כי המבקשת הודיעה בכל מגעיה עם המשיבה, לרבות הפגישות מיום 5.6.12 ו-1.7.12, כי חרף אי הכרתה בהיותה של המשיבה ארגון יציג במבקשת, היא נכונה להידבר עם המשיבה בקשר לדרישות עובדי ההפצה אך נציגי המשיבה לא היו מעוניינים בכך, ופרט להעלאת נושאים מסוימים בחטף על ידי העובדים, לא קודמה הידברות תכליתית בעניין דרישות העובדים, זאת בשל רצונה של המשיבה לעסוק תחילה בשאלת היציגות שלה. ב"כ המבקשת שב ופירט את עמדת המבקשת בעניין יחידת המיקוח לפיה יש הצדקה להפרדת המערך העיתונאי במבקשת ממערך ההפצה, השיווק והשירות למנויים, אך אין הצדקה לפיצול יחידות המיקוח במבקשת מעבר לכך. ב"כ המבקשת הוסיף כי עמדת המבקשת נתמכת במגמת הפסיקה של בית הדין לעבודה שלא להרבות בפיצול מפעלים ליחידות מיקוח. כן העלה ב"כ המבקשת את דרישת המבקשת כי המשיבה תקיים את הסיכום מיום 1.7.12 ותעביר למבקשת רשימת עובדים. בהתייחסות לטענת ב"כ המשיבה בדבר איומים על עובדים, ב"כ המבקשת הודיע כי המבקשת רשאית להביא לידיעת עובדיה את עמדתה לפיה הצטרפות לארגון עובדים אינה מביאה להם תועלת. בד בבד, ביקש ב"כ המבקשת כי יופנה למקרים קונקרטיים באשר לטענות המשיבה בדבר התנכלות לעובדים על רקע התארגנות. בעקבות מכתבו של ב"כ המבקשת מיום 26.7.12 פעלה המשיבה להגדלת מספר המצטרפים לשורותיה בקרב עובדי המבקשת. ביום 6.9.12 פנתה ב"כ המשיבה לב"כ המבקשת במכתב בו נאמר: "בשם הסתדרות העובדים הלאומית, הריני מתכבדת לפנות אליך, כדלקמן: מבלי לגרוע מטענותיה של הסתדרות העובדים הלאומית ... ומבלי שיהא בכך משום ויתור על טענה או דרישה, מקבלת מרשתי את הצעתכם בדבר פתיחתו של משא ומתן לגופו של עניין במטרה להסדיר את זכויותיהם של העובדים ודרישותיהם בתכיפות. למען יעילותם של דברים וקידום הליכי המשא ומתן בדרך הטובה ביותר, מוצע, כי בשלב הראשון יתקיימו הליכי המשא ומתן ישירות בין נציגי מרשך לבין נציגות העובדים, ללא נוכחות עורכי דין. על מנת לגרום לעיכוב נוסף בהליכים, נבקש לתאם את ישיבת המשא ומתן למועד הקרוב ביותר התואם את יומנם של המשתתפים". ביום 9.9.12 השיב ב"כ המבקשת למכתבה של ב"כ המשיבה והודיע כי המבקשת תשמח להיפגש עם נציגי העובדים. כן עמד ב"כ המבקשת על דרישת המבקשת כי המשיבה תקיים את הסיכום מהישיבה מיום 1.7.12 בדבר העברת רשימות עובדים. לטענת המשיבה, באת כוחה שלחה למשרדו של ב"כ המבקשת רשימת עובדים ביום 11.9.12 אך לא הוכח בשלב זה כי המכתב לו צורפה רשימת העובדים התקבל אצל ב"כ המבקשת עם הרשימה. ביום 18.10.12, הודיעה סמנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי המשיבה למבקשת כי בהתאם לרישומי המשיבה, המשיבה הינה ארגון העובדים היציג בקרב עובדי המבקשת החל מיום 17.10.12. באותו יום, 18.10.12, שלחה סמנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי במשיבה מכתב נוסף למבקשת בו הודיעה כי האגף לאיגוד מקצועי במשיבה מינה ביום 17.10.12 חמישה עובדי כ"ועד עובדים זמני" במבקשת, פירטה את שמות העובדים והודיעה כי המשיבה מכירה בועד הממונה כנציג העובדים מטעמה כלפי הנהלת המבקשת. ביום 22.10.12 התקיימה פגישה בין מר בן נאים לבין מר הראל במהלכה מסר מר בן נאים למר הראל רשימת שמות של 133 עובדי המבקשת שלטענת המשיבה הצטרפו אליה. כן מסר מר בן נאים למר הראל מסמך בו פירוט של דרישות עובדי ההפצה. ביום 1.11.12 שלח מר בן נאים למר הראל מכתב בו בקש לקיים פגישת היכרות בין הנהלת המבקשת לבין חברי ועד העובדים הזמני וכן לקיים מו"מ בעניין דרישות עובדי ההפצה. ביום 12.11.12 פנה ב"כ המשיבה לב"כ המבקשת והעביר את דרישת המשיבה לפתוח במו"מ תוך 48 שעות, שאם לא כן לא תיוותר בידי המשיבה ברירה אלא לנקוט אמצעים העומדים לרשותה, לרבות הכרזת סכסוך עבודה. את דרישתו עיגן ב"כ המשיבה בהוראת סעיף 33ח(1) לחוק הסכמים קיבוציים. ביום 13.11.12 השיב ב"כ המבקשת לב"כ המשיבה כי רשימת 133 העובדים שנמסרה על ידי המשיבה למבקשת אינה נכונה, לפחות חלקית, ופירט את דרישת המבקשת לקבל את העתקי החתימות בפועל של העובדים על מנת לבודקן. ב"כ המבקשת הוסיף וציין כי 14 שמות ברשימה נעדרים מספרי זהות, 12 ביטלו את חברותם במשיבה ככל הידוע למבקשת, 11 עובדים עזבו את עבודתם במבקשת, 7 שמות רשומים פעמיים ושני שמות אינם מוכרים למבקשת. ב"כ המבקשת הודיע כי "בשלב זה מרשתי אינה רואה בכם ארגון יציג, אך היא מוכנה להמשיך ולנהל מו"מ". במהלך חודש 11/12 נעשתה פניה ממשרדו של מר הראל למשרדו של מר בן נאים על מנת לקבוע עמו פגישה ופגישה שתואמה ביום 19.11.12 נדחתה פעמיים. ביום 28.11.12 שלח ב"כ המשיבה לב"כ המבקשת מכתב בו הביע את תקוות המשיבה כי דחיית הפגישה שנקבעה פעמיים אינה מבטאת "גרירת רגליים" מצד המבקשת ואינה מעידה על חוסר נכונות של המבקשת לדון ולטפל בזכויות עובדי ההפצה. הובהר כי אם תידרש דחייה נוספת של ישיבת מו"מ בין הצדדים לא תיוותר בפני המשיבה אלא לפעול בכל הדרכים הארגוניות והמשפטיות העומדות בפניה. ביום 3.12.12 הודיע ב"כ המבקשת למשיבה כי מנכ"ל המשיבה גוייס בצו 8 למילואים ושהה בחופשת מחלה בביתו בתום שירות המילואים, וטען כי מבצע "עמוד ענן" מהווה הצדקה לדחיית פגישת המו"מ. ביום 3.12.12 נערכה פגישה במשרדי המבקשת בירושלים בהשתתפות מר הראל ומנהל ההפצה הארצי במבקשת, מר יוסי בן הדור ומנהל התפעול מר רון פורמר לבין נציגי המשיבה מר אוסמה סייף - מנהל מחוז צפון במשיבה ומר בן נאים. כן השתתפו בישיבה נציגי המשיב 2 (ועד העובדים). במהלך הישיבה הציג מר סייף את ועד העובדים, טען שההנהלה "גוררת רגליים" במו"מ עם המשיבה ופירט את הבעיות של עובדי ההפצה הדורשות התייחסות ופתרון. תגובת המבקשת באמצעות מר הראל הייתה כי זו הפעם השנייה שהמשיבה טוענת ליציגות למרות שטרם הועברו על ידי המשיבה מסמכים התומכים בכך. מר הראל הזכיר בעיות של כפילויות ברשימת העובדים שהעבירה המשיבה וכן עובדים שכבר אינם עובדים במשיבה ודרש לאפשר ליועצים המשפטיים של הצדדים לבחון ולברר את המחלוקת בעניין היותה של המשיבה "ארגון יציג". מר הראל הוסיף כי הוא מטפל באופן שוטף בבעיות שמעלים העובדים והציע כי כפוף לאישורו של מר אודי רגוניס, משנה למנכ"ל של קבוצת "מקור ראשון-מעריב", יוקמו צוותי עבודה של נציגי הצדדים שיבדקו את טענות עובדי ההפצה וימליצו על פתרונות. בהמשך הפגישה פירטו נציגי המשיב 2 את בעיות עובדי ההפצה ומר סייף הציג דרישה לתחום עד ליום 6.12.12 את ההיוועצות של המבקשת בעניין אישור ההצעה להקים צוותי עבודה והודיע כי ככל שתשובת המבקשת לא תהיה חיובית, וועד העובדים והמשיבה מתכוונים לפעול במישור הארגוני-קיבוצי. כפי שהודה מר הראל בעדותו, הוא הסכים להודיע את תשובת המבקשת עד ליום 6.12.12. ביום 6.12.12 התקשר מר בן נאים למר הראל והלה הודיע כי אין לו כרגע תשובה חיובית מבעלי העיתון לעניין ההצעה להקמת צוותי עבודה. מספר ימים לאחר מכן, ביום 12.12.12, בשיחה בין מר הראל לבין מר בן נאים הודיע מר הראל כי המשנה למנכ"ל קבוצת מעריב-מקור ראשון, מר אודי רגוניס, ינהל את המגעים מטעם המבקשת והצדדים קבעו פגישה ליום 19.12.12. עוד ביום 11.12.12 שלחה המשיבה לממונה על יחסי עבודה במשרד תמ"ת הודעה על שביתה לפי סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957. בהודעה נאמר כי מספר העובדים שהסכסוך נוגע להם הוא כ-200 מתוך כ-302 עובדי המבקשת. נטען בהודעה כי נעשו מספר ניסיונות רב לצורך ניהול מו"מ למטרת הסכם קיבוצי במבקשת אך הנהלת המבקשת אינה נכונה לשתף פעולה ועושה כל המאמצים כדי להימנע מתהליך מו"מ תוך התעלמות מהכרזת היציגות של המשיבה. עוד נאמר בהודעה כי תאריך השביתה או העיצומים המיועד הוא 26.12.12. ב"עניינים שבסכסוך" מנתה המשיבה עניינים אלה: כריתתו של הסכם קיבוצי: הנהלת העיתון אינה מכירה בארגון העובדים היציג ושבה ומשנה את דרישותיה להכרה ביציגות על מנת להכשילה. הנהלת העיתון מעכבת בכוונה תחילה את ניהול המשא ומתן עם ארגון העובדים היציג בעניין כריתת הסכם קיבוצי בדבר תנאי עבודה וזכויות כספיות". התערבות העיתון בהתארגנות עובדים הנהלת העיתון מפעילה באמצעות נציגיה לחץ מאסיבי על העובדים לבטל את חברותם בארגון העובדים. הנהלת העיתון מעבירה באמצעות נציגיה מסרים לעובדים שמא התארגנותם תוביל להחלפתם בחברה חיצונית. הנהלת העיתון מתחמקת מתשלום זכויות סוציאליות ומבקשת לקזז זכויות אלה מול תוספות אותן דורשים העובדים. קביעת זכויות וחובות הנובעות מיחסי עובד ומעביד קביעת היקפי משרה. שחיקת שכר מתמשכת. קיפוח זכויותיהם הסוציאליות של העובדים. ביום 19.12.12 התקיימה פגישה בין מר בן נאים מטעם המשיבה לבין ה"ה רגוניס והראל מטעם המבקשת. בפגישה טען מר בן נאים שבשים לב לשונות של תנאי עבודתם של עובדי ההפצה השונים, הסדרת תנאי העבודה אפשרית רק בהסכם קיבוצי. סוכם כי מר בן נאים יעביר למר רגוניס טיוטת הסכם קיבוצי. ביום 19.12.12 לקראת השעה 17:00 הוגשה בקשה זו. לאחר הגשת הבקשה הודיע מר רגוניס למר בן נאים בשיחה טלפונית כי בינתיים אין צורך להעביר טיוטת הסכם קיבוצי בשל הגשת הליך משפטי זה לבית הדין. הבקשה בבקשה, מתבקש בית הדין ליתן צוים זמניים שיעמדו בתוקפם עד למתן החלטה בתיק העיקרי, כדלהלן: צו המורה למשיבים לחדול מכול פעולה ו/או מעשה שיש בהם כדי לשבש את העבודה הסדירה של עובדי ההפצה אצל המבקש, ולהימנע מצעדים אלו עד לדיון בהליך העיקרי. צו הצהרתי לפיו המשיבה אינה מהווה ולא היווה במועד הקובע ארגון עובדים יציג לצורך ניהול משא ומתן לחתימה על הסכם קיבוצי או לצורך הכרזה על סכסוך עבודה. ביום 20.12.12 ניתנה החלטת בית הדין המורה למשיבים להגיש תגובתם לבקשה עד 23.12.12 ונקבע דיון ליום 24.12.12. המשיבים, בהסכמת המבקשת, ביקשו דחיית הדיון ב-48 שעות ובהתאם הארכת המועד להגשת תגובתם לבקשה, תוך התחייבות שלא לבצע צעדים ארגוניים עד 30.12.12 או 31.12.12. הבקשה התקבלה בשים לב להתחייבות המשיבים והדיון בבקשה נקבע ליום 26.12.12. הבקשה נתמכה בתצהירו של מר הראל בו אישר את הנטען בבקשה. תגובת המשיבים נתמכה בתצהיריהם של מר בן נאים וכן בתצהירים של שני עובדי הפצה, ה"ה שמעון אביאל דיי ואהרון גרבר. תצהיריהם של מר אביאל דיי ומר גרבר הוגשו בתמיכה לטענות המשיבה לפיה המבקשת מתנכלת לעובדים על רקע הצטרפותם לשורות המשיבה. לבקשה צירפה המבקשת רשימה של 408 עובדים לפי שמם הפרטי בלבד אשר לטענת המבקשת הועסקו בה ביום 17.10.12 במחלקות ההפצה, השיווק, שירות ושימור לקוחות ומוקד יום. לגבי כל עובד כזה פורטה המחלקה בה הועסק ותאריך תחילת עבודתו. לתגובת המשיבים צורפו 130 טפסי "הצהרה על חברות בהסתדרות העובדים הלאומית" אשר לטענת המשיבה נחתמו במועדים שונים על ידי עובדי המבקשת. במהלך הדיון הודיעה המשיבה כי יש להעמיד את מספר הטפסים על 126 מאחר שארבעה טפסים נחתמו במועד שלאחר 17.10.12. מכל מקום, אין מחלוקת שטפסים אלה לא הועברו למבקשת לפני צירופם לתגובת המשיבים לבקשה. במהלך הדיון הבהיר בית הדין לצדדים כי לצורך הכרעה בבקשה לצו מניעה זמני נדרשות חקירות של העדים אך בקשר למחלוקות בעניין יחידת המיקוח ובשאלת היציגות. בהתאם לכך לא נחקר מר הראל לגבי טענות המשיבה בעניין הפרעה להתארגנות, אשר הועלו בתגובת המשיבים. בהתאם, לא נחקרו בדיון עובדי המבקשת ה"ה אביאל דיי וגרבר. טענות המבקשת להלן עיקרי טענות המבקשת בבקשה: השביתה המתוכננת אינה כדין באשר הכרזת סכסוך העבודה על ידי המשיבה נעשתה בחוסר סמכות ובניגוד להוראות חוק יישוב סכסוכי עבודה, בשל כך שהמשיבה אינה מהווה ארגון עובדים יציג. לעניין זה טוענת המבקשת כי המשיבה זנחה בהתנהגותה את הכרזתה מיום 3.4.12 בדבר היותה ארגון עובדים יציג בקרב עובדי ההפצה נכון ליום 18.3.12. אשר להכרזת היציגות מיום 18.10.12, הרי שהמשיבה לא הוכיחה כי מתוך 408 העובדים שהועסקו במועד זה במבקשת במערך השיווק וההפצה, נמנים עם חבריה לפחות שליש העובדים. אף בהנחה, שאינה מקובלת על המבקשת, כי יש למנות מתוך 408 העובדים במערך השיווק וההפצה רק את העובדים העוסקים בהפצה, שהינם 365 במניין, עדיין לא עמדה המשיבה בנטל המוטל עליה להוכיח כי עם חבריה נמנים לפחות שליש ממספר זה. לקבל לטענת את עמדת המשיבה כי עובדי ההפצה מהווים יחידת מיקוח נפרדת ואילו העובדים המועסקים בהפצת עלוני פרסום מהווים חלק מיחידת מיקוח אחרת, באשר טענה זו נוגדת את מגמת הפסיקה שאינה רואה בחיוב ריבוי יחידות מיקוח במפעל. הכרזת סכסוך העבודה על ידי המשיבה נעשתה שלא בתום לב מאחר שהיא נועדה להפעיל לחץ על המבקשת להכיר במשיבה כארגון יציג. מדובר בהפעלת כוח בלתי לגיטימת להשגת הישגים משפטיים ולא להשגת הישגים כלכליים. לאורך המגעים שהתקיימו בין הצדדים ניסתה המבקשת בתום לב לבחון הן את טענת המשיבה בדבר היותה "ארגון יציג" והן את דרישות עובדי ההפצה. כך, כאשר המשיבה הכריזה על יציגותה והעבירה נתונים, המבקשת בדקה אותם והעלתה שאלות, אך לא קיבלה מהמשיבה תשובות. במקביל, המבקשת הייתה נכונה כל העת לנהל מו"מ עם המשיבה ללא קשר לשאלת היותה "ארגון יציג", אך המשיבה היא זו שהעדיפה להתמקד בדרישתה לקבל הכרה של המבקשת כ"ארגון יציג" ובעטייה לא קודם המו"מ הענייני בעניין דרישות העובדים. אין כל הצדקה לשביתה בנסיבות אלה, כאשר הצדדים מצויים בעיצומו של מו"מ. התנהלות המבקשת לאורך כל הדרך מעידה על נכונותה לקיים מו"מ ענייני למתן מענה לבעיות עובדי ההפצה, ויש להפריד בין עניין זה לשאלת היציגות, אשר הכרעה בה תקבע אם ההסכמות, שהמבקשת נכונה לבחון במו"מ את האפשרות להגיע אליהן, יעוגנו בהסכם קיבוצי או בדרך אחרת. כל עוד המבקשת נכונה לקיים את המו"מ הנדרש, והיא נכונה לכך, ובשים לב לכך שאי ההתקדמות במו"מ עד כה נבע מרצונה של המשיבה להתמקד בשאלת היציגות, אין הצדקה לשביתה. ככל שייקבע על ידי בית הדין כי המשיבה היא אכן ארגון עובדים יציג כטענתה, המבקשת נכונה לעגן את ההסכמות שהיא מבקשת לקדם בהסכם קיבוצי, וגם בשל כך אין עילה לשביתה. מאזן הנזק נוטה לטובת המבקשת בשים לב לכך שאי חלוקת העיתון בסוף שבוע אחד גורם לנזק בשיעור של 25% מהכנסות המבקשת ממכירת העיתון בחודש, וזאת כאשר למשיבים לא ייגרם כל נזק אם הצדדים ימשיכו במו"מ, אשר המבקשת כבר הוכיחה את נכונותה להתקדם בו. בהקשר זה הודגשו הקשיים עמם מתמודד ענף העיתונות הכתובה בעידן האינטרנט. להלן עיקרי טענות המשיבים בבקשה: בסיכומיה הסכימה המשיבה לכך שאין בשלב זה ראיה באשר למצבת העובדים במבקשת זולת רשימת 408 העובדים שצורפה לבקשה. לטענת המשיבה, על פי הרשימה שצורפה הועסקו במבקשת נכון ליום 18.3.12, המועד שעל פי הכרזת המשיבה מיום 3.4.12 היא הפכה ל"ארגון יציג" בקרב עובדי ההפצה במבקשת, הועסקו 175 עובדים המוגדרים ברשימה כעובדי הפצה, באופן שדי ב-65 טפסי הצטרפות נכונים למועד הזה כדי לבסס את הכרזת היציגות. לטענת המשיבה, מטפסי ההצטרפות שצורפו לתגובתה עולה כי ביום 18.3.12 נמנו עם חבריה 78 עובדי הפצה במבקשת, ואף אם ייגרעו 10 טפסים כטענת המשיבה, הרי שמדובר ב-68 טפסים העולים על השליש הנדרש. בהתחשב בהלכה לפיה המועד הקובע לבחינת יציגותו של ארגון הוא מועד הכרזת היציגות, הוכיחה המשיבה כי עוד ביום 18.3.12 היא הפכה ארגון יציג בקרב עובדי ההפצה. אשר להכרזת היציגות מיום 18.10.12, הרי שאין לקבל את טענת המבקשת בדבר יחידת מיקוח המונה 408 עובדים, שכן מתוך 408 העובדים רק 365 עובדים הם עובדי הפצה ואין הצדקה לכלול ביחידת המיקוח עובדים במערך השיווק, שימור הלקוחות ומוקד יום שישי. לעניין זה ביססה המשיבה קיומו של "אינטרס מיוחד" לעובדי ההפצה המתבטא בתנאי עבודתם הייחודיים ובבעיות המיוחדות הנובעות מהם, אשר אינם דומים לתנאי עבודתם של עובדי מערך השיווק, שימור הלקוחות ומוקד יום שישי. אין למנות ביחידת המיקוח את 80 העובדים אשר גוייסו בארבעת החודשים האחרונים לצורך חלוקת עלוני פרסום. אין כל דמיון בין תנאי עבודתם של עובדי ההפצה, שעבודתם היא חלוקת העיתון בסופי שבוע בין בתי המנויים למשך מספר שעות תוך שימוש ברכבם הפרטי, לבין תנאי עבודתם של מי שמחלקים עלוני פרסום בקניונים למשך ארבע שעות בחודש תמורת 100 ₪, ואשר דוגמתם גוייסו בארבעת החודשים האחרונים כ-80 עובדים, אך ורק כדי להכשיל את ניסיונה של המשיבה לרכוש מעמד של ארגון יציג ולא בשל צורך עסקי ענייני. לאחר הפחתת 80 מחלקי עלוני הפרסום מ-365 העובדים שנמנו ברשימה שצורפה לבקשה כעובדים במחלקת ההפצה, נותרו ביחידת המיקוח, נכון ליום 17.10.12, 285 עובדים, באופן שדי בכך ש-95 עובדים מתוכם כדי לבסס את הכרזת היציגות של המשיבה מיום 18.10.12. מטפסי ההצטרפות שצורפו לתגובת המשיבה עולה כי ביום 18.10.12 נמנו עם חברי המשיבה 126 עובדים מתוך 365 העובדים שנמנו ברשימה שצורפה לבקשה כעובדים במחלקת ההפצה, ועל כן המשיבה ביססה את היותה ארגון יציג בקרב עובדי ההפצה גם במועד 17.10.12. המבקשת הסכימה לשאת ולתת עם המשיבה בעניינם של עובדי ההפצה בלבד ומכך יש ללמוד על הסכמת המבקשת להגדרת יחידת המיקוח ככוללת את עובדי ההפצה בלבד. טענות המבקשת בדבר הרחבת יחידת המיקוח הועלו בחוסר תום לב לצורך הכשלת ניסיונה של המשיבה לרכוש מעמד של ארגון יציג. כך, רק ב-5.7.12 הועלתה לראשונה על ידי המבקשת טענה בדבר היותה של יחידת המיקוח מונה 302 עובדים, מבלי שתמכה טענה זו ברשימה שהיה עליה להעביר למשיבה. גם טענת המבקשת שהועלתה לראשונה בבקשה בדבר קיומם של 408 עובדים ביחידת המיקוח מועלית בחוסר תום לב, לצורך ההליך בלבד. טענה זו לא הועלתה על ידי המבקשת בפני המשיבה בכל שלב לאחר מסירת הכרזת היציגות של המשיבה מיום 18.10.12. טענות המבקשת הספציפיות בדבר פגמים בטספים וברשימות שהוגשו לה ב-4/12 סמוך לאחר הכרזת היציגות מיום 3.4.12 ובדבר פגמים ברשימת 133 העובדים שנמסרה לה בסמוך לאחר הכרזת היציגות מיום 18.10.12, לא פורטו על ידה באופן ספציפי ועל כן אין לקבל את טענתה כי היא נסתה בתום לב לברר אם ישנו בסיס להכרזות היציגות של המשיבה. בשים לב לכך שהנתונים אודות מספר העובדים המועסקים אצל המבקשת היו מצויים אצלה ולא אצל המשיבה, ובשים לב למגמת הפסיקה להקל על ארגון עובדים פורץ בהתארגנות ראשונית בהגדרת יחידת המיקוח, יש לקבוע כי המשיבה הוכיחה את היותה ארגון עובדים יציג בשני המועדים בהם העלתה טענת יציגות (18.3.12 ו-17.10.12). אף אם לא תתקבל עמדת המשיבה כי היא ביססה את היותה ארגון עובדים יציג, אין פירוש הדבר שהיא לא הייתה מוסמכת להכריז על סכסוך עבודה ולנהל שביתה, שכן סעיף 3 לחוק יישוב סכסוכי עבודה קובע כי צדדים לסכסוך הם "המעביד וארגון העובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם". לטענת המשיבה, היא מהווה נציגות של רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם, שכן הסכסוך הוכרז בעניינם של כ-200 עובדי ההפצה והמשיבה מייצגם את רובם. בהתאם לפסיקת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בסק 504/09 ארגון כוח לעובדים נ. מכון דוידסון לחינוך מדעי (מיום 23.3.09, להלן: "עניין מכון דוידסון"), כאשר שאלת יציגותו של ארגון עובדים שנויה במחלוקת, אין זה בלתי לגיטימי לכלול בעילות של סכסוך העבודה המוכרז סירוב של המעסיק להכיר ביציגותו של ארגון עובדים. המבקשת ניסתה לאורך כל המגעים "לגרור רגליים" ולהימנע מהגעה להסכמות בעניינם של עובדי ההפצה. לעניין זה מפנה המשיבה לכך שלאחר הסיכום לפיו תעביר המשיבה למבקשת טיוטת הסכם קיבוצי הופסק המו"מ בין הצדדים על ידי המבקשת אך בשל הגשת ההליך המשפטי על ידה. המבקשת נקטה פעולות שיש בהן הפרעה להתארגנות, הכוללות פניות מאיימות לעובדים בדבר פגיעה אפשרית בהם כתוצאה מהצטרפותם לשורות המשיבה, התנכלות לעובדים ספציפיים שהצטרפו למשיבה על ידי פגיעה בתנאי עבודתם, הנחת טפסי ביטול הצטרפות למשיבה בנקודות החלוקה של העיתונים. דיון והכרעה תחילה נדגיש כי קביעותינו במסגרת החלטה זו מהוות מטבע הדברים קביעות זמניות ולכאוריות. כמו כן, החלטתנו אינה לוקחת בחשבון את מכלול השיקולים והטענות שנידרש להם בהליך העיקרי. כך למשל, בשים לב ללוח הזמנים של הדיון בבקשה והצורך להכריע בה טרם הגיע מועד השביתה המתוכננת, אין לפנינו תשובה מטעם המבקשת לטענות המשיבה בעניין התנכלות לעובדים על רקע התארגנות, אותה מייחסת המשיבה למבקשת, וכאמור לעיל, על פי הנחיית בית הדין נמנעו הצדדים מלמצות עניין זה בחקירות העדים. אין מחלוקת כי הפעולה שהמשיבה מבקשת לקיים במבקשת היא "שביתה" כמשמעה בדיני העבודה. בהתאם לכך, נקודת המוצא שלנו לדיון היא כי חירות השביתה עומדת למשיבה, כל עוד לא הוכיחה המבקשת כי חלה עליה הגבלה לפי הדין (דב"ע נג/4-4 ההסתדרות הכללית נ. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ואח', פד"ע כה 367, בג"צ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח' (מיום 10.4.95)). על חירות השביתה מוטלות הגבלות שונות מכוח החוק והפסיקה. כך למשל, על פי חוק יישוב סכסוכי עבודה, נדרש מתן הודעה על סכסוך עבודה לפני ניהול שביתה (אין מחלוקת כי דרישה זו מולאה אם כי המבקשת כופרת במעמדה של המשיבה למסור אותה). על פי הפסיקה, נדרש כי השימוש בנשק השביתה ייעשה כמוצא אחרון ולא ראשון וכי היא תהיה מידתית, קרי: עליה לקיים איזון סביר בין מטרות השביתה לבין הצעדים הארגוניים הננקטים והנזק שנגרם בעטיים (דב"ע נז/41-27 ההסתדרות הכללית ואח' נ. מכתשים מפעלים כימיים בע"מ, פד"ע ל 449). דרישות אלה מבטאות את יחסיותה של חירות השביתה והצורך לאזנה עם זכויות ואינטרסים מתנגשים עסק 25/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. ההסתדרות הכללית החדשה (מיום 27.1.08). עם זאת יש להדגיש כי השימוש בעילת חוסר מידתיות להגבלת חירות השביתה נעשה בדרך כלל בהקשר של שביתות אשר פגעו בשירותים חיוניים (עסק 23/07 חברת השחמל לישראל בע"מ נ. ההסתדרות הכללית החדשה (מיום 10.10.07). המבקשת מעלה שתי טענות על יסודן היא מבקשת צו מניעה נגד השביתה: טענת חוסר סמכות של המשיבה להכריז על סכסוך עבודה וטענה של שימוש בחוסר תום לב בנשק השביתה. טעות חוסר סמכות טענתה הראשונה של המבקשת היא כי בשל אי היותה של המשיבה "ארגון יציג", הכרזת סכסוך העבודה נעשתה על ידי בחוסר סמכות וממילא השביתה שהמשיבה מבקשת לקיים במבקשת על פי ההכרזה אינה כדין. לעניין זה מקובלת עלינו עמדת המשיבה כי לא רק מי שהינו "ארגון עובדים יציג" מוסמך להכריז על סכסוך עבודה. כפי שהדגיש בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בעניין מכון דוידסון, הגדרת "סכסוך עבודה" בסעיף 2 לחוק יישוב סכסוכי עבודה הינה "סכסוך בין מעביד לעובדיו או לחלק מהם", והצדדים לסכסוך העבודה לפי סעיף 3 לחוק הם "המעביד וארגון העובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם, ובאין ארגון כאמור - הנציגות שנבחרה על ידי רוב העובדים האלה בין לכל ענין ובין לסכסוך העבודה הנדון". בהתאם לכך, המשיבה אינה חייבת להיות "ארגון יציג" לצורך הכרזת סכסוך עבודה וניהול שביתה בעקבותיה. די לה שתהיה "ארגון העובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם". מקובלת עלינו טענת המשיבה כי היא מייצגת רוב של עובדי ההפצה, שהם העובדים "שהסכסוך נוגע להם". נבאר: בהודעה על סכסוך עבודה שהגישה המשיבה היא הודיעה שמספר העובדים שהסכסוך נוגע להם הוא כ-200. בהתאם לכך, די בכך שהמשיבה מייצגת למעלה מ-100 עובדים מקרב עובדי ההפצה כדי לקבוע שהיא מייצגת את רוב עובדי ההפצה ועל כן מוסמכת להכריז על סכסוך עבודה לפי סעיף 3 לחוק יישוב סכסוכי עבודה. המשיבה טוענת כי היא מייצגת 126 עובדי הפצה על פי טפסי ההצטרפות שצורפו לתגובתה. המבקשת חולקת על כך שהמשיבה מייצגת 126 עובדי הפצה. לטענתה, מתוך טפסי ההצטרפות שצורפו לתגובת המשיבה, ישנם טפסים כפולים וכאלה שלא צוין עליהם תאריך (בין שלא צוין כלל ובין שצוין תאריך הלידה של העובד במקום תאריך ההצטרפות) וכי יש לגרוע מהרשימה גם 12 עובדים שכבר אינם עובדים במבקשת. לפי הפירוט שמסר ב"כ המבקשת בסיכומיו, מדובר לכל היותר בכ-20 טפסים שאין למנותם. המסקנה היא שהמשיבה מייצגת רוב של עובדי ההפצה. לדעתנו, לצורך הקביעה הלכאורית כי המשיבה הינה ארגון העובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם, כאמור בסעיף 3 לחוק יישוב סכסוכי עבודה, המבקשת לא עמדה בנטל הבאת ראיות לשלול מסקנה כאמור. בשים לב לכך שבידי המבקשת הנתונים בדבר מספרי העובדים המועסקים בתפקידים השונים שהמבקשת כוללת אותם בגדר "עובדי הפצה" ברשימת 408 העובדים שהגישה, היה מוטל על המבקשת לפרט את מספרם המדוייק של העובדים בתפקידים השונים כדי לאפשר בדיקת טענת המשיבה כי היא מייצגת רוב של עובדי ההפצה (כהגדרתם על ידי המשיבה). דבר זה לא נעשה ברשימת העובדים שהמבקשת צירפה לבקשה. מר הראל העיד על גיוס של כ-80 מחלקי עלוני פרסום בארבעת החודשים האחרונים, אך לא ניתן להסתמך על הערכה זו בשים לב להודאת מר הראל כי הוא אינו הגורם בעל הידיעה המוסמכת במבקשת לסוג כזה של מידע ובשים לב להודאת מר הראל כי הערכה שלו בדבר מספר עובדי הפצה (כהגדרת המשיבה) יכולה להיות שגויה בפער של 50 עובדים לכל כיוון. בהתאם לכך, ייתכן שמספר העובדים המועסקים בחלוקת עלוני פרסום עולה באופן ניכר על 80. על כך נוסיף כי המבקשת לא הוכיחה את סיום עבודתם של 12 מתוך 126 הטפסים. אשר על כן איננו סבורים כי עלה בידי המבקשת להוכיח לכאורה כי הכרזת סכסוך העבודה נעשתה בחוסר סמכות. הטענה בדבר שימוש בנשק השביתה בחוסר תום לב טענתה השניה של המבקשת היא כי מטרת השביתה אינה לגיטימית שכן היא נועדה ללחוץ על המבקשת להכיר ביציגותה של המשיבה, ולא לכך נועד נשק השביתה. על פי גישה זו, שאלת רכישת מעמד של ארגון עובדים יציג היא שאלה עובדתית-משפטית ולא ניתן להפעיל את כוח השביתה כדי "לשכנע" מעביד להכיר ביציגות אם היא אינה קיימת. תשובת המשיבה לטענה זו מסתמכת על דברי בית הדין האזורי לעבודה בעניין מכון דוידסון, שם נאמר כי שאלת מעמדו של ארגון "כוח לעובדים" נמנה בין עילות סכסוך העבודה באותו עניין. בית הדין קבע כי לא ניתן לקבוע על פי הכרעה, שניתנה על ידו בדיעבד לפיה דחה את טענת ארגון "כוח לעובדים" כי הוא "ארגון יציג" במכון דוידסון (בשל דחיית עמדת הארגון כי מכון דוידסון מהווה יחידת מיקוח נפרדת במכון ויצמן), כי עילת השביתה שהוגדרה על ידי הארגון כ"העדר הסכמה של המעביד לנהל מו"מ עם נציגות עובדי גן המדע במכון ויצמן בארגון כוח לעובדים", לא הייתה עילת שביתה לגיטימית. מעבר לכך כופרת המשיבה בטענת המבקשת כי מטרת השביתה היא אך הנעת המבקשת להכיר בה כארגון יציג. לטענת המשיבה סכסוך העבודה הוכרז בשל כך שמאז פנתה לראשונה למבקשת בחודש 3/12, כל מאמצי המשיבה לפתור את בעיותיהם של עובדי ההפצה, אשר נוגעות בין היתר להבטחת זכויות בסיסיות לפי משפט העבודה המגן כמו האפשרות לצאת לחופשה או אפשרות להיעדר מפאת מחלה תוך קבלת דמי מחלה, לא הניעו את המבקשת להגיע להסכמות בעניינים אקוטיים אלה. אם כן, מוצגים לפנינו שני "נרטיבים" נוגדים: המבקשת טוענת כי היא העלתה לאורך כל הדרך טענות ענייניות בתום לב הכופרות ביציגות המבקשת וכאשר ביקשה לברר את טענותיה המשיבה לא שיתפה פעולה. במקביל המבקשת נסתה לקדם הידברות עניינית לגבי דרישות עובדי ההפצה אך המשיבה סיכלה זאת בסירובה לדון בכך טרם יוסדר עניין יציגותה. בנסיבות אלה, אין הצדקה לשביתה באשר המבקשת הייתה נכונה ועדיין נכונה לקיים משא ומתן. המשיבה מציגה נרטיב של מעסיק אשר מתנכל שלא כדין לעובדים רקע רצונם להתארגן, מעלה באיחור ובחוסר תום לב השגות על יציגות המבקשת חרף הסכמות להגדיר פגישות כ"ישיבות מו"מ" ו"גורר רגליים" במו"מ ומונע התקדמות לקראת פתרון בעיותיהם של עובדי ההפצה. טרם נביע את עמדתנו הלכאורית באשר לשני ה"נרטיבים" האמורים, נתייחס להוראות הדין והפסיקה בעניין חובת מעביד לנהל מו"מ עם "ארגון פורץ". סעיף 33ח1 לחוק הסכמים קיבוציים קובע: א. "מעביד חייב לנהל משא ומתן בעניינים המנויים בסעיף 1, עם ארגון עובדים יציג לפי סעיף 3, בהתארגנות ראשונית אצלו; אין באמור בהוראות סעיף זה כדי לחייב מעביד לחתום על הסכם קיבוצי עם ארגון עובדים בהתארגנות ראשונית. ב. בסעיף זה "התארגנות ראשונית" - התארגנות של עובדים שהפך ליציג אצל מעביד, כאמור בסעיף 3". סעיף 33ח1 לחוק הסכמים קיבוציים חוקק במסגרת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס. 8), התשס"ט- פורסם בס"ח 2208 מיום 10.8.09. סעיף זה עיגן מצב משפטי קיים כפי שבא לידי ביטוי בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעסק 64/09 כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי נ. עמותת סינמטק ירושלים (מיום 2.7.09), בו נפסק כי מעביד חייב לנהל מו"מ עם ארגון עובדים יציג במפעלו. סעיף 33ח1 לחוק הסכמים קיבוציים קובע חובת ניהול מו"מ עם ארגון עובדים יציג. המבקשת אינה טוענת כי בשל כך שהיא חולקת על היותה של המשיבה ארגון יציג, אין היא חייבת לנהל עמה משא ומתן. במכתבי ב"כ המבקשת שנסקרו לעיל הודגש בשם המבקשת כי חרף עמדת המבקשת כי המשיבה אינה ארגון יציג, היא נכונה לנהל מו"מ עם המשיבה, ואף לפנינו עמדת המבקשת היא כי עליה לנהל עם המשיבה מו"מ והיא נכונה לכך, והשאלה אם פרי המו"מ יהיה הסכם קיבוצי או מכשיר משפטי אחר תוכרע בהתאם להכרעה בשאלת היותה של המשיבה ארגון עובדים יציג. על רקע זה, נבחן אם אכן כטענת המבקשת, קיום שביתה במועד הנוכחי נגוע בחוסר תום לב ובחוסר מידתיות. נקדים ונאמר כי הגענו למסקנה שאין בסיס לטענה כי השביתה במועד הנוכחי הוכרזה בחוסר תום לב או כי היא בלתי מידתית. לעניין זה, הגם שמקובלת עלינו עמדת המבקשת כי היא העלתה השגותה בתום לב בעניין יציגותה של המשיבה, אין מקובלת עלינו טענת המבקשת כי מטרתה העיקרית של השביתה היא להניע את המבקשת להכיר ביציגותה של המשיבה ובכך להשיג הישג משפטי שלשמו אין להתיר שביתה. מקובלת עלינו עמדת המשיבה כי השביתה ננקטת לצורך קידום הגעה להסכמה בעניין דרישותיהם של עובדי ההפצה, לאחר שניסיונות המשיבה לקדם נושאים אלה לא צלחו משך תקופה ארוכה. נבאר: לכאורה, מקובלת עלינו טענת המבקשת כי השגותיה על היותה של המשיבה ארגון יציג, הועלו על ידה בתום לב. כן מקובלת עלינו עמדת המבקשת כי ניסיונותיה לקבל התייחסות של המשיבה להשגות אלה לא הובילו להבהרת הדברים. כך, למחרת הפגישה בין ב"כ המבקשת לנציגי המשיבים מיום 5.6.12 הודיעה ב"כ המשיבה כי המשיבה פועלת לבחינת טענות המבקשת באשר לפגמים שנפלו בטפסי ההצטרפות של כ-10 עובדים. במכתב זה לא העלתה ב"כ המשיבה טענה כי העלאת השגות בעניין יציגותה של המשיבה נעשתה בחוסר תום לב. יתר על כן, לאחר פגישה נוספת מיום 1.7.12 בה העלה מר הראל השגות על יציגות המבקשת, סוכם על העברת רשימות הדדית ואין מחלוקת כי המשיבה לא העבירה רשימת עובדים כפי הסיכום. גם העובדה שבעקבות מכתבו של ב"כ המבקשת מיום 26.7.12 בו פורטה עמדת המבקשת בדבר היותם של עובדי ההפצה חלק מיחידת מיקוח נפרדת, פעלה המשיבה להגדלת מספר חבריה בקרב עובדי המבקשת, ולא הגיבה למכתב זה עד ליום 6.9.12, מועד בו טענה כי מבלי לגרוע מטענותיה, היא מקבלת את הצעת המבקשת בדבר פתיחת מו"מ לגופו של עניין במטרה להסדיר את זכויותיהם של עובדי ההפצה. בהתאם לכך, לכאורה ועל פני הדברים, ולצורך הכרעה בבקשה זו, אין לומר שעמדת המבקשת בדבר הגדרת יחידת המיקוח הועלתה בחוסר תום לב ואך כדי לסכל את ניסיונה של המשיבה לקנות מעמד של ארגון עובדים יציג. עמדת המבקשת מסתמכת על הפסיקה אשר אינה מעודדת ריבוי יחידות מיקוח במפעל אחד. מגמה זו מכירה באינטרס הלגיטימי של המעסיק להימנע מריבוי יחידות מיקוח בשל ההכבדה שיש בכך על ניהול המפעל ובשל חשש לחוסר יציבות במפעל כתוצאה מריבוי יחידות מיקוח (עסק 23/10 אקרשטיין תעשיות בע"מ נ. כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי ואח' (מיום 24.3.10). מזה ומזה פרושות לפנינו עמדות הצדדים בעניין הגדרת יחידת המיקוח: המבקשת מסכימה לפיצול המערך העיתונאי מיתר העובדים המועסקים על ידה במערך השיווק וההפצה, בו היא רואה יחידת מיקוח אחד. לעומתה המשיבה טוענת כי מכוח הסכמת המבקשת ומכוח אינטרס מיוחד לעובדי ההפצה, יש להכיר בעובדי ההפצה כיחידת מיקוח נפרדת, באופן שעובדי השיווק, הטיפול במנויים ומחלקי עלוני הפרסום לא יימנו בה. בהליך העיקרי נידרש להכריע בעניין הגדרת יחידת המיקוח. ככל שלא תוכיח המשיבה הסכמה של המבקשת להגדרת יחידת מיקוח של עובדי ההפצה בלבד, נידרש לאיזון בין עניינה של המבקשת במניעת ריבוי יחידות מיקוח לבין מה שנראה לכאורה כמאפיינים ייחודיים של תנאי עבודתם של עובדי ההפצה, המבססים לכאורה את טענת המשיבה בדבר היותם של עובדי ההפצה יחידת מיקוח נפרדת. מכתבה של ב"כ המשיבה מיום 6.9.12 תומך בנרטיב של המבקשת לפיו המבקשת הייתה נכונה לקיים מו"מ ענייני אך המשיבה התמקדה בעניין יציגותה. אך מסקנה זו נכונה לכאורה עד לאותה נקודה, וממנה ואילך אנו סבורים כי המשיבה ניסתה לקדם מו"מ ענייני לגבי דרישות עובדי ההפצה, אך התנהגות המבקשת סיכלה זאת. במה דברים אמורים? בעקבות חליפת המכתבים בין הצדדים מיום 6.9.12 ו-9.9.12, בה סוכם על "פגישות ללא עורכי דין", התקיימה ביום 22.10.12 פגישה בין מר בן נאים לבין מר הראל. בפגישה מסר מר בן נאים למר הראל מסמך מפורט ובו פירוט של בעיות ודרישות של עובדי ההפצה. חלף למעלה משבוע ומר בן נאים פנה ביום 1.11.12 במכתב בו ביקש לקיים פגישת היכרות עם הועד שמונה על ידי המשיבה וכן קביעת פגישה לדיון במסמך הדרישות שנמסר. בהיעדר תגובה מצד המבקשת עד ליום 12.11.12, פנתה המשיבה למבקשת ביום 12.11.12 ודרשה קביעת פגישת מו"מ תוך 48 שעות שאם לא כן תשקול להכריז על סכסוך עבודה. כעבור יומיים השיב ב"כ המבקשת במכתב שרובו עוסק בהשגות על רשימת העובדים שהמשיבה מסרה למבקשת בתמיכה להכרזת היציגות מיום 18.10.12, ובשולי המכתב נאמר כי "בשלב זה מרשתי אינה רואה בכם ארגון יציג, אך היא מוכנה להמשיך ולנהל מו"מ". לאחר מכן פגישה שנקבעה בין הצדדים ליום 19.11.12 נדחתה פעמיים על ידי המבקשת בשל גיוסו של מר הראל למילואים במסגרת מבצע "עמוד ענן". המשיבה כתבה למבקשת ביום 28.11.12 כי היא מקווה שדחיית הפגישות אינה מבטאת "גרירת רגליים" מצד המבקשת וכי אם תידרש דחייה נוספת של הפגישה יוכרז סכסוך עבודה. נראה לכאורה, כי הייתה הצדקה לדחיית שתי הפגישות שנקבעו ליום 19.11.12, שכן מבצע "עמוד ענן" התקיים בין 14.11.12 ל-21.11.12. עם זאת, השתלשלות הדברים מאז הפגישה מיום 22.10.12, בה נמסרה למבקשת רשימת דרישות קונקרטיות של עובדי ההפצה, מלמדת כי לא אצה למבקשת הדרך לקיים משא ומתן עם המשיבה לגבי דרישות אלה. הנרטיב של המבקשת, כאילו היא הפרידה בין סוגיית היציגות לסוגיית המשא ומתן הענייני על דרישות העובדים, אינו נתמך בהתנהגות המבקשת בתקופה שלאחר 22.10.12. נראה כי על רקע מסירת הכרזת יציגות שנייה ביום 18.10.12, המבקשת הייתה עסוקה בכך ולא הגיבה לרשימת הדרישות לפני שהמשיבה פנתה ביום 1.11.12 וביום 12.11.12 במכתבים בהם דרשה לקיים משא ומתן. ביום 3.12.12 התקיימה פגישה בין הצדדים בה סוכם כי המבקשת תשיב בתוך 3 ימים להצעה למנות צוותי עבודה. אין מחלוקת כי המבקשת לא השיבה תוך 3 ימים להצעה זו. בעקבות זאת שלחה המשיבה הודעה על סכסוך עבודה ביום 11.12.12 ולמחרת הודיע מר הראל כי מעתה מר רגוניס ינהל את המו"מ עם העובדים. מר רגוניס נפגש עם מר בן נאים ביום 19.12.12 ואין מחלוקת כי סוכם בפגישה כי המשיבה תעביר למבקשת טיוטת הסכם קיבוצי. ואולם, מר רגוניס הודיע למר בן נאים לאחר הפגישה שאין צורך בכך נוכח הגשת בקשה זו. ברי שמר רגוניס ידע על כוונת המבקשת להגיש בקשה זו ביום 19.12.12 או בסמוך לאחר הפגישה עם מר בן-נאים מיום 19.12.12. על רקע זה נראה כי הודעת מר רגוניס למר בן נאים לפיה אין צורך להעביר את טיוטת ההסכם הקיבוצי שעל העברתה למבקשת סוכם, אינה תומכת בטענת המבקשת כי המבקשת מפרידה באופן ברור בין המחלוקת בעניין היציגות של המשיבה לבין נכונות המבקשת לנהל עם המשיבה משא ומתן להסדרת דרישות עובדי ההפצה. מסקנתנו היא, איפוא, כי מטרתה העיקרית של השביתה אינה שימוש בכוח להשגת הישגים משפטיים במחלוקת בעניין היציגות, כטענת המבקשת. מטרתה העיקרית של השביתה היא לקדם את המו"מ להסדרת דרישות עובדי ההפצה, לאחר שבתקופה מאז 22.10.12, לא הפגינה המבקשת כי היא מכירה בדחיפות עניין זה. אנו ערים לטענות המבקשת לגבי הנזק שייגרם לה כתוצאה מאי חלוקת העיתון ואולם מדובר בנזק כלכלי בעסק שאינו מהווה שירות חיוני, ובנסיבות העניין אין הוא גובר על חירות ההתארגנות של עובדי ההפצה, אשר חירות השביתה נגזרת ממנה. לאור כלל האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הבקשה לצו מניעה זמני נגד השביתה - להידחות. סוף דבר הבקשה נדחית. ככל שהיא מבקשת לעשות כן, תגיש המבקשת בקשה עיקרית תוך 7 ימים. ככל שתעשה כן, יורה בית הדין למשיבים להגיש תגובותיהם תוך 7 ימים ויקבע דיון בבקשה סמוך לאחר המועד להגשת תגובות המשיבים. החלטה זו ניתנת לערעור ברשות. בקשה לרשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה לצדדים. שביתהצוויםצו מניעה