בחוות דעתו מיום 19.04.1998 קבע ד"ר רזון, כי מערכת שמע ושיווי משקל של התובע שמורה, אך קיימת בעיה בזיכרון ובריכוז, וכן צפצופים באוזניים, בגינם קבע המומחה נכות בשיעור 10% לצמיתות לפי סעיף 34 ב' (מתואם) לתקנות המל"ל מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קשיי ריכוז לאחר תאונת דרכים: זוהי תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת דרכים בה היה מעורב. העובדות בקצרה: התובע, יליד 29.07.1939, נפגע בתאונת דרכים ביום 02.06.1993, בעת שנהג ברכב מ.ר. 21-836-53. הנתבעת הנה חברת ביטוח אשר ביטחה את השימוש ברכב בביטוח חובה, על פי פוליסה מס' 9334950101. לאחר התאונה המשיך התובע בדרכו לעבודתו, אך במשך היום החל לסבול מבחילות וסחרחורות, ופנה לביה"ח "מאיר". שם אובחן, כי התובע סובל מחבלה צווארית מסוג "צליפת שוט" ופגיעת ראש. בגין התאונה נקבעה לתובע תקופת אי כושר של שבוע ימים. מוסכם על הצדדים, כי התאונה דנן הנה תאונת דרכים אשר חל עליה חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. מאחר והצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, נותר לדיון גובה הנזק. הנכות הרפואית: התובע נבדק על-ידי ד"ר ניסים רזון, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, וכן על-ידי ד"ר יורם רפופורט, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום אף אוזן וגרון. בחוות דעתו מיום 19.04.1998 קבע ד"ר רזון, כי מערכת שמע ושיווי משקל של התובע שמורה, אך קיימת בעיה בזיכרון ובריכוז, וכן צפצופים באוזניים, בגינם קבע המומחה נכות בשיעור 10% לצמיתות לפי סעיף 34 ב' (מתואם) לתקנות המל"ל (ביהמ"ש / 2). ד"ר רפופורט, לעומת זאת, קבע בחוות דעתו מיום 01.09.1999, כי בדיקות השמיעה הדגימו ליקוי שמיעה קל עד בינוני בתדירויות 4000 ו- 6000 בשתי האוזניים, אך סף השמיעה לדיבור בכל התדירויות הנו בגדר הנורמה. המומחה הבהיר, כי ליקוי השמיעה של התובע אינו מקנה נכות כיוון שרמת השמיעה בתדירויות הדבור הנה בגדר הנורמה והליקוי הקל - בינוני בתדירויות הגבוהות אינו גורם להפרעה בחיי היום יום. כמו-כן, ציין המומחה כי תחושת הטינטון לא הופיעה מייד או בסמוך לאחר החבלה, ולכן לא ניתן לייחס תחושה זו לחבלה הצווארית ולקבוע לתובע נכות בגין תלונה זו. באשר לתחושת הסחרחורת, קבע המומחה כי בבדיקות קליניות לא נצפו סימנים אובייקטיביים לקיומה של פגיעה וסטיבולרית, וגם הבדיקה האלקטרוניסטגמוגרפית והפוסטורוגרפית היו תקינות ולא הראו תפקוד לקוי של אף אחת משלושת המערכות המפקחות על שווי משקל ויציבות הגוף. אשר על כן, לא נקבעה לתובע נכות בגין הסחרחורת עליה התלונן (ר' מ/ 1). סבורני, כי מסקנותיו של ד"ר רפופורט, המתבססות על הבדיקות הקליניות ועל ניסיונו הרפואי, הנן סבירות וניתן לאמץ את האמור בחוות דעתו. נסיון התובע לתקוף את אמינותה של חוות הדעת בהסתמך על תקנה 72 ג' 2 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - 1969, אינו יכול לעמוד, ולו מן הטעם כי תקנה זו מתייחסת לטינטון המתווסף לליקוי שמיעה בתחום צלילים גבוהים בנוסף לליקוי שמיעה בתחום הדיבור, תנאי אשר אינו מתקיים במקרה שבפני: "ליקוי שמיעה בתחום צלילים גבוהים 3,000 ו-4,000 הרץ החל ב-25 דציבלים (בנוסף לליקוי שמיעה בתחום הדיבור) - (1) ללא טינטון (TINITUS) או עם טינטון לא קבוע 1% (2) כנ"ל עם טינטון (TINITUS) קבוע, המתחיל לא יותר מחצי שנה לאחר חבלה ולא מאוחר מיום ההפסקה לחשיפה לרעש 10%." (ההדגשות שלי - ש.ד.) גם ד"ר רזון הסכים במהלך חקירתו הנגדית עם דעתו של ד"ר רפופורט בנוגע לתלונת הטינטון (בעמ' 12 ו- 15 לפרוטוקול), אך להשקפתו אין בכך כדי להוביל להורדת אחוזי הנכות אשר נקבעו בחוות דעתו. ר' עדותו בעמ' 12-13 לפרוטוקול: "ש.: משנפל ענין הצפצופים באוזניים יהיה נכון לומר שיש להקטין את דרגת הנכות? ת.: לא. אני לא חושב. ... גם אם אני מוריד את הטנטון ואולי גם נשאר זה, אפילו שניים אם נשארים, ריכוז וזכרון שמפריעים לתפקוד היומיומי ובזה יש הוכחה שזה מפריע, אני משאיר את זה. הסברתי גם שרוב הבעיות של זעזוע מוח הן סוביקטיביות וקשה להוכיח זאת אוביקטיבית. כאן היתה הוכחה אוביקטיבית כי התובע היה במרפאת נפגעי ראש בבית לוינשטיין." הסברו של ד"ר רזון מקובל עלי, וסבורני כי אין מקום להקטין את שיעור הנכות אשר נקבעה בחוות דעתו. טענתה של הנתבעת לפיה הפגיעה בריכוז ובזיכרון אינה קשורה לתאונה סותרת את האמור בחוות דעתו של המומחה, ואין בידי כדי לקבלה. גם אמירתו של המומחה בעמ' 14 לפרוטוקול, אין בה כדי לפגוע באמינות חוות הדעת עצמה, או לשלול בסיס תחת מסקנותיו של המומחה. בניגוד לטענת הנתבעת בעמ' 4 לסיכומיה, המומחה לא חזר בו מקביעתו בעניין הפגיעה בריכוז ובזיכרון, אלא אמר: "ש.: לא בדקת האם הממצאים של דר' שטרן תקפים. ת.: לא בדקתי. מה שרק שאלתי אותו, את מר עצמון, זה מה קורה באותו זמן והוא אמר שהמצב לא השתנה לרעה. אני חייב לציין, אולי היה באמת כדאי לבדוק את זה. היה נראה לי ש95- מספיק אבל עכשיו לאור שאלתך אני חושב שאולי היה כדאי לבדוק זאת." (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 6-10). למרות שהמומחה מוכן היה לבצע בדיקה חוזרת, איש מהצדדים לא פנה אליו בבקשה לעשות כן, ולכן סבורני כי ניתן להסתמך על האמור בחוות הדעת כפי שהיא היום לשם קביעת נכותו הרפואית של התובע. לאור האמור לעיל, אני מאמצת את האמור בחוות דעת המומחים מטעם בית המשפט וקובעת כי לתובע נגרמה נכות בשיעור 10% לצמיתות בתחום הנוירולוגי כתוצאה מהתאונה. הנכות התפקודית: התובע בעל השכלה אקדמית במזרחנות, אל"מ במילואים ומשמש כיום כראש היחידה לקידום הוראת השפה הערבית ותרבותה במשרד החינוך. התובע הסביר בסעיף 25 לתצהירו ת/ 1, כי עבודתו דורשת קריאת חומר רב, סיכומו, עיבוד והסקת מסקנות, קידום ופיתוח, והפגיעה בזיכרון ובלמידת חומר פוגעת ביכולת הביצוע של עבודתו. כך מעיד גם שלמה אלון, עד תביעה מס' 2 בעמ' 22 לפרוטוקול: "...אני יכול לומר בוודאות שבשנים האחרונות ואם זה 5, 6, או 4 שנים אני לא יכול לומר, אבל יש הידרדרות משמעותית לעומת השנים שקודם לכן, ואני עבדתי אתו 14 שנה." לאור עיסוקו של התובע, הדורשת שימוש ביכולתו האינטלקטואלית, סבורני כי יש להעריך את נכותו התפקודית בשיעור גבוהה יותר מנכותו הרפואית, ולהעמידה על 15% לצמיתות. הפסדי השתכרות: התובע מציין בסעיף 27 לתצהירו, כי הירידה בכושר העבודה אינה באה לידי ביטוי בשכרו. גם בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי שכרו לא נפגע לאחר התאונה (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 13-14).על כן, מאחר ולא נגרמו לתובע הפסדי השתכרות בעבר, אין אני פוסקת לו פיצוי בגין ראש נזק זה. התובע אמור לפרוש מעבודתו במשרד החינוך בעוד כשנתיים (סעיף 38 לת/ 1). לטענתו, לאחר הפרישה תכנן להקים חברת מחשבים ופיתוח תוכנות ולומדות, אך עקב הפגיעה כתוצאה מהתאונה הדבר נמנע ממנו. עקב כך טוען התובע כי כושר השתכרותו נפגע ב - 100% ויש לפסוק לו פיצוי על בסיס זה עד גיל 75 מינימום. סבורני, כי דין טענה אחרונה זו להידחות. לא הוצגה בפני ראיה כלשהי להוכחת הטענה בעניין הקמת העסק לאחר פרישתו של התובע לפנסיה, מלבד טענתו הסתמית של התובע. עדותם של עדי התביעה לעניין זה אינה יכולה לשמש תמיכה לטענתו של התובע, מאחר ומהווה עדות מפי השמועה, שכן התבססה על מה שאמר לעדים התובע עצמו. ר' עדותו של שלמה אלון, עד תביעה מס' 2 בעמ' 22 לפרוטוקול: "ש.: כשאתה כותב בתצהיר "נסים חשב לפתוח עסק..." (סעיף 10), שמעת זאת ממנו. ת.: נכון." התובע גם לא הצליח להראות כי פעל בדרך כלשהי בעבר באופן שיצביע על כוונתו להקים את העסק. אין אני סבורה כי נכותו של התובע תמנע ממנו לחלוטין את אפשרות הקמת העסק, לכשיצא לפנסיה, אלא שהרווחים אותם יפיק מפעילות זו, עלולים להיות נמוכים יותר מהרווחים אותם היה מקבל אלמלא הנכות. גם טענתו של התובע לפיה אלמלא התאונה יכול היה להמשיך לעבוד לפחות עד גיל 75 ויותר, אינה מקובלת עלי. לא ניתן לקבוע בוודאות כי אלמלא התאונה יכול היה התובע להקים עסק ולהפיק ממנו רווחים הזהים לשכרו מעבודתו הנוכחית, ולהמשיך ולהרוויח סכומים דומים עד גיל 75 ומעלה. אשר על כן, אין בידי לקבל חישוב הפסדי השתכרות לעתיד של התובע, כפי שהוא מופיע בסעיף 41 לתצהירו. יחד עם זאת, מקובלת עלי טענת התובע לפיה אלמלא התאונה יכול היה לעבוד גם לאחר גיל הפרישה. למרות ששיעור הנכות התפקודית שנגרמה לתובע אינו גבוה, עדיין קיים חשש כי שכרו וסיכוייו למציאת עבודה עלולים להיפגע כתוצאה מנכותו. ר' לעניין זה פסק דינו של כב' השופט ד' לוין בע"א 632/81 אפרים בן יעקב ואח' נ' יעקב מיכאלי, פ"ד לח (4) 12, בעמ' 19: "...אין זה חיזיון נדיר בימינו, שעובדים מפוטרים מעבודתם או שמעבידם פושט את הרגל. בכל מקרה כזה מוצא עצמו העובד, גם אם אין לנכותו כל קשר לפיטוריו, מתדפק על דלתותיהם של נותני העבודה; או אז עשויה מגבלתו הפיסית לעלות לו בצמצום מרחב אפשרויות התעסוקה שלפניו." לאור האמור לעיל אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה בסך 40,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. כאב וסבל: סך פיצוי בגין כאב וסבל לפי 10% נכות לצמיתות ללא ימי אשפוז הנו 13,724 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה: התובע דורש בגין ראש נזק זה פיצוי בסך 20,000 ש"ח. כמו-כן, טוען התובע כי נזקק לטיפולי שיאצו, טיפול של נאורופתית וכן לעזרה נפשית. בעמ' 5 לתצהירו פירט התובע את עלות הטיפולים, אך לא הוצגה בפני ראיה כלשהי בדבר כמות הטיפולים הנדרשת, ועל כן סבורני כי דין טענותיו לעניין זה להידחות. כמו-כן, המומחים מטעם בית המשפט אשר בדקו את התובע לא ציינו בחוות דעתם כי הוא זקוק לטיפולים אלה או הזדקק להם בעבר. יחד עם זאת, ברור כי כתוצאה מהתאונה נזקק התובע לבדיקות רפואיות שונות, ועקב כך גם להוצאות נסיעה, וכן להוצאות בגין רכישת תרופות (בגובה ההשתתפות העצמית של חבר קופת חולים). אשר על כן, אני פוסקת לו בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך 1,000 ש"ח. עזרת צד ג': לטענת התובע, עקב מגבלותיו כתוצאה מהתאונה, צומצמה יכולתו לתרום לעזרה בבית. הפיצוי הנדרש על-ידי התובע בגין ראש נזק זה הנו בסך 15,000 ש"ח. התובע לא הצליח להוכיח כי עזרת הזולת הייתה דרושה לו בעבר או כי יזדקק לה בעתיד. ככל הנראה, התובע לא נזקק לעזרת צד ג' כתוצאה מהתאונה, ולא הוצגה בפני ולו ראשית ראיה המעידה אחרת. נכותו של התובע נקבעה בגין הפגיעה בזיכרון ובריכוז, וסבורני כי אין בה כדי לפגוע ביכולתו לבצע עבודות בית שגרתיות או לגרום להיזקקותו לעזרת צד ג' בפעולות היומיומיות. לאור האמור לעיל, אין אני פוסקת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה. ניכויי מל"ל: התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח הלאומי כתאונת עבודה. אולם, טרם נתקבלה החלטתו בדבר אחוזי נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה. הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית (נ/ 1), לפיה סכום המענק אותו צפוי לקבל התובע מהמל"ל הנו 67,550 ש"ח נכון ליום 29.02.2000. התברר, כי בחוות דעת זו נפלו מספר טעויות מהותיות, היא מסתמכת על נתונים שגויים, ועל כן אין אני מקבלת את התוצאה אליה הגיע האקטואר מר ספיר. כך, קבע האקטואר בחוות הדעת כי התובע צפוי לקבל דמי פגיעה בגין 14 ימי מחלה, וזאת למרות שלתובע לא נגרמו הפסדי השתכרות כלל בגין חופשת המחלה (בת 7 ימים, בניגוד לאמור בחוות הדעת), ואין הוא תובע הפסדי השתכרות בעבר. גם תאריכי הפגיעה ותאריך של קביעת דרגת הנכות, עליהם מתבססת חוות הדעת האקטוארית, הנם שגויים. אשר על כן, נשמט הבסיס מתחת לקביעותיו של האקטואר. הנתבעת צירפה לסיכומיה חוות דעת מתוקנת, אך אין בה כדי לרפא את הפגמים אשר נפלו בחוות הדעת המקורית, שכן חוות הדעת המתוקנת הוגשה שלא בהסכמה, והגשתה לא אושרה ע"י בית המשפט. מעבר לנדרש אציין, כי גם בחוות הדעת המתוקנת נפלה טעות - נקבע שם כי התובע צפוי לקבל דמי פגיעה, למרות שבפועל אפשרות זו אינה קיימת, כפי שהוסבר לעיל. בנסיבות אלה סבורני כי לא ניתן לנכות מסכום הפיצוי את הסכום שנקבע בחוות הדעת האקטוארית אשר הוגשה על-ידי הנתבעת, ולאור הסכמת הנתבעת בעמ' 11 לסיכומיה והסכמתו של התובע בס' 1 לסיכומי התגובה, אני מורה על עיכוב סכום הפיצוי בידי הנתבעת עד למועד קביעת דרגת נכותו של התובע וסכום הפיצוי אשר יקבל מהמל"ל. סכום זה ינוכה מסכום הפיצוי שנפסק. לסיכום, הנתבעת תשלם לתובע: בגין הפסדי השתכרות בעתיד - 40,000 ש"ח. בגין כאב וסבל - 13,724 ש"ח. בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה - 1,000 ש"ח. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. כמו-כן, תשלם הנתבעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ מן הסכום שנפסק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. על מנת להסיר ספק, אציין כי הנתבעת פטורה מלפצות את התובע בגין שכר טרחתו ושכר עדותו של ד"ר רפופורט. סכום הפיצוי יעוכב בידי הנתבעת עד למועד קביעת נכותו של התובע על-ידי המל"ל, וחישוב סכום הגמלאות המדויק שינוכה מסכום הפיצויים שנפסק. תאונת דרכים