רציפות זכויות פנסיה תקציבית

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא רציפות זכויות פנסיה תקציבית: 1. התביעה שבפנינו עניינה עתירתו של התובע להכיר ברציפות זכויותיו לגימלה בגין עבודתו בחברת "בזק" וברשות הדואר, באופן שתשולם לו ממועד מתן פסק הדין ואילך גמלה חודשית אחת בשיעור 45.17% משכרו האחרון בנתבעת, וישולמו לו בהתאם הפרשי גמלה ממועד פרישתו ועד למועד מתן פסק הדין בצירוף פיצויי הלנת שכר. בנוסף, עתר התובע לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש והחזר הוצאות שנגרמו לו עקב ההליך המשפטי. הרקע עובדתי 2. הנתבעת, חברת דואר ישראל בע"מ, הינה חברה ממשלתית אשר הוקמה והחלה לפעול ביום 1.3.2006 ונכנסה בנעליה של רשות הדואר. 3. רשות הדואר הינה תאגיד סטטוטורי אשר פעל בתחום שירותי הדואר החל ממועד הקמתו ביום 1.4.1987 ועד למועד הקמתה של הנתבעת. 4. התובע עבד בחברת בזק במשך 18 חודשים בתקופה שמחודש 3/1985 ועד לחודש 8/1986 ובמסגרת זו בוטח בקרן מקפת. קודם לתקופה זו הועסק התובע לתקופות קצרות במכון לפריון העבודה במשרד העבודה ובוטח בקרן הפנסיה מבטחים (ר' נספחים 10 ו- 11 לכתב התביעה המתוקן). 5. ביום 14.6.1987 החל התובע עבודתו בנתבעת (רשות הדואר) כמנהל מחלקת הנדסת ייצור באזור חיפה וביום 14.3.1988 הועבר למעמד קבוע על פי כתב מינוי. במסגרת עבודתו בנתבעת בוטח התובע בפנסיה תקציבית על פי חוק הגמלאות, בגין התקופה שמיום תחילת עבודתו ברשות הדואר. 6. בחודש מרץ 2005 הוציאה הנתבעת חוזר לעובדיה בדבר אפשרות לבדיקת זכאות העובדים לביצוע רציפות זכויות עם קרנות פנסיה קודמות בהן בוטחו טרם עבודתם בנתבעת, גם אם לא היו עובדי מדינה קודם לכן (העתק החוזר צורף כנספח ה' לתצהיר מר קוניק). התובע העביר לנתבעת בקשה לביצוע רציפות זכויות בגין זכויות הפנסיה שנצברו לטובתו בקרן מקפת בתקופת עבודתו בחברת בזק. הנתבעת השיבה לתובע ביום 22.1.06 כי זכאותו לצירוף הזכויות שנצברו בקרן "מקפת" תיבדק (ר' נספח ו' לתצהיר מר קוניק). הן התובע והן הנתבעת פנו לקרן מקפת בבקשה להחיל על התובע את הסכם רציפות הקיים בין מקפת לבין המדינה, כך שתקופת ביטוחו בקרן "מקפת" תצורף לתקופת ביטוחו בפנסיה תקציבית כעובד הנתבעת. קרן מקפת סירבה להחיל על התובע רציפות זכויות בטענה כי אין בינה לבין הנתבעת הסכם רציפות זכויות (העתקי ההתכתבויות צורפו כנספח ז' לתצהיר מר קוניק). 7. התובע פרש לגמלאות ביום 31.7.07 ואושרה לו גמלה אחת בשיעור 42.17% ממשכורתו הקובעת בנתבעת (ר' נספח 9 לכתב התביעה המתוקן). טענות הצדדים 8. לטענת התובע, יש להכיר ברציפות זכויותיו לגמלה בגין עבודתו בחברת בזק ובנתבעת, כך שבתוספת 3% לגמלתו, תשולם לו גמלה אחת בשיעור 45.17%, על פי שכרו האחרון בנתבעת. כמו כן, לטענתו, האחריות לביצוע רציפות הזכויות ולתשלום הגמלה בגין תקופת עבודתו בחברת בזק מוטלת על הנתבעת. התובע סומך תביעתו על הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 23.3.1987, על הסכם קיבוצי מיום 4.4.1988, על הוראות התקשי"ר, על חוות דעת משפטיות שניתנו לנתבעת על ידי יועציה המשפטיים ועל פסיקת בית הדין בעניין אברהם קוריצקי. 9. לטענת הנתבעת, אין כל מקור נורמטיבי המזכה את התובע בביצוע רציפות זכויות או המחייב אותה לשלם לתובע גמלה בעבור תקופת עבודתו בבזק, כאשר ההסכמים אליהם מפנה התובע חלים רק על עובדים שהועברו ממשרד התקשורת לרשות הדואר. לטענתה, מכוח ההסכמים החלים על הצדדים, מחויבותה הכספית כלפי התובע היא לתשלום גמלה עבור תקופת עבודתו אצלה בלבד. על פי הנטען, על אף בקשות חוזרות מטעם הנתבעת ומטעם התובע, קרן מקפת סירבה להחיל על התובע רציפות זכויות בטענה כי אין בינה ובין הנתבעת הסכם רציפות זכויות, ומשכך, אין כל מקור נורמטיבי אשר יש בו כדי לחייבה לשאת בנטל הכלכלי הנוסף הנובע מתקופת עבודתו של התובע בבזק ויש לדחות את תביעתו. תצהירים ועדויות 10. התובע, אשר לא היה מיוצג על ידי עו"ד במסגרת ההליך שבפנינו, הגיש "גרסה עובדתית לדיון" ואישר אותה במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו. בנוסף העיד מטעם התובע מר ראובן ליבר, ששימש כיו"ר ועד טכנאים והנדסאים בתקופה הרלוונטית לתביעה. 11. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של עו"ד שאול קוניק, ששימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנהל מחלקת ענייני עובדים בנתבעת. מר קוניק נחקר על תצהירו במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו. דיון והכרעה 12. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בהוראות החוק וההסכמים הרלוונטיים, הגענו למסקנה כי לא קיים מקור חוקי או הסכמי אשר יש בו כדי לבסס את זכאותו של התובע לרציפות זכויות. ההסכמים הקיבוציים 13. בסמוך לתחילת פעילותה של רשות הדואר, ביום 23.3.1987, נחתמו שני הסכמים קיבוציים מיוחדים. האחד, בין מדינת ישראל, רשות הדואר וההסתדרות (להלן:"הסכם המעבר" צורף כנספח א' לתצהיר מר קוניק) והשני בין רשות הדואר לבין ההסתדרות (להלן:"הסכם תקופת המעבר", צורף כנספח ב' לתצהיר מר קוניק). מעיון בהוראות ההסכמים עולה כי אין בהם כדי לבסס את זכאותו של התובע לרציפות זכויות כנטען על ידו. הסכם המעבר 14. הסכם המעבר נועד להסדיר את העברתם של עובדים שעסקו בשירותי דואר, ממשרד התקשורת לרשות הדואר. מעיון בהוראות ההסכם עולה באופן ברור כי ההסכם חל רק על עובדי משרד התקשורת, ולא על עובדי מדינה אחרים שנקלטו לאחר מכן ברשות הדואר. כך למשל, בסעיף 12 להסכם נקבע: "הסכם זה חל על כל העובדים המועברים לרשות כאמור במבוא להסכם זה". במבוא להסכם נאמר: "והואיל: והצדדים מעוניינים להסדיר בין היתר בהסכם את הנושאים הנובעים מהעברת עובדי משרד התקשורת לרשות, והכל כמפורט להלן בהסכם זה." "... כי מכלול תנאי עבודת העובדים אשר יועברו לשירות הרשות... לא יפגעו במאומה ולא יפחתו מאלה שהיו להם בהיותם עובדי משרד התקשורת..." כך, גם בסעיף 3 להסכם מצויין: תנאי מוקדם לכניסתו לתוקף של הסכם זה (כולל נספחיו) ולהעברת עובדים ממשרד התקשורת לרשות..." בסעיף 6 להסכם מצויין: "עובד שהועבר ממשרד התקשורת לרשות, ישובץ ברשות בלא פחות מאותה משרה או תפקיד... ומוסכם כי מכלול תנאי עבודתם של העובדים האמורים... לא יפגעו ולא יפחתו בשירות הרשות מאלה שהיו להם במשרד התקשורת..." (ההדגשות אינן במקור). עיננו הרואות כי הסכם המעבר מתייחס באופן ברור לעובדים שהועברו ממשרד התקשורת לרשות הדואר ואליהם בלבד. 15. יתרה מכך, על פי עדותו של מר קוניק, קודם להעברת העובדים ממשרד התקשורת לרשות הדואר אף היתה רשימה שמית סגורה של עובדי משרד התקשורת המועברים - רשימה שלא כללה עובדים אחרים משירות המדינה או עובדים אחרים שנקלטו בדואר. על פי עדותו, כל עובד אף קיבל הודעה בכתב על העברתו משר התקשורת דאז (ר' סעיף 12 לתצהיר מר קוניק וכן העתק של דוגמת מכתב שנשלח - נספח ג' לתצהיר). התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי קיבל מכתב כאמור. 16. מעבר לאמור, בפסק הדין בעניין ע"ע (ארצי) 106/08 חסיה איזק - מדינת ישראל - משרד האוצר ואח' (30.6.09), בו נדונה תביעה דומה של עובדת להחלת רציפות זכויות בגין תקופת עבודתה בשירות המדינה וברשות הדואר, בחן בית הדין הארצי את ההסכמים הרלוונטיים וקבע: "ביום 23.3.1987 נחתם הסכם קיבוצי בין מדינת ישראל לבין רשות דואר וההסתדרות הכללית (להלן - הסכם 87), שנועד להסדיר את העברתם של עובדים, שעסקו בשירותי דואר, ממשרד התקשורת לרשות הדואר, על פי רשימה שמית. ההסכם חל רק על עובדי משרד התקשורת, ולא על עובדי מדינה אחרים שנקלטו לאחר מכן ברשות הדואר". (ההדגשה אינה במקור). 17. התובע למעשה טוען לזכויות מכוח סעיף 7 בהסכם המעבר, אולם מאחר והתובע לא היה עובד של משרד התקשורת טרם קליטתו לדואר, הוא אינו נמנה על אוכלוסיית העובדים המועברים - וההסכם אינו חל עליו. 18. התובע טען אמנם כי נהנה מזכויות זהות לזכויות שקיבלו העובדים המועברים ממשרד התקשורת, אולם אף אם נכון הדבר, אין בכך כדי להפכו לעובד מועבר, אשר הוראות ההסכם חלות עליו ולהעניק לו זכות לרציפות זכויות, בהתאם לאמור בהסכם. הסכם תקופת המעבר 19. עיון בהוראות הסכם תקופת המעבר מעלה כי זה נועד להסדיר את תנאי העסקתם של כל עובדי הדואר החדשים, הן אלו שעברו ממשרד התקשורת מכוח הסכם המעבר והן אלו שנקלטו בדואר כעובדים חדשים, בין אם היו עובדי מדינה (שאינם עובדים מועברים) ובין אם לא היו עובדי מדינה, וזאת לתקופת המעבר, עד אשר ייחתם הסכם קיבוצי חדש. 20. במסגרת הסכם זה, התחייבה הנתבעת בסעיף 8.א. להסכם, לפעול כלפי העובדים המועברים ממשרד התקשורת בהתאם לחוק הגמלאות ולהיות אחראית לכיבוד זכויות שצברו העובדים המועברים בשירות המדינה ברציפות, כאילו לא חל שינוי במעביד. באשר לעובדים החדשים שנקלטו ברשות נקבע בסעיף 8.ד. להסכם: "עובדים חדשים המתקבלים לעבודה ברשות, יבוטחו לעניין הגמלאות כעובדי המדינה שהועברו לרשות. מועד תחילת תקופת השירות יהא מועד קבלת העובד לרשות". 21. מהסעיף עולה, אפוא, כי עובדים חדשים, שלא עברו לרשות הדואר ממשרד התקשורת, יבוטחו כעובדי מדינה, דהיינו בפנסיה תקציבית. אולם תקופת שירותם של עובדים אלו תחל ממועד תחילת תקופת שירותם בדואר. התובע החל עבודתו ברשות הדואר ביום 14.6.1987 ומשכך יש לראות בו כעובד חדש על פי הסכם תקופת המעבר, הזכאי לפנסיה תקציבית כעובדי המדינה שהועברו לרשות, אולם החל ממועד תחילת תקופת שירותו בדואר בלבד. הסכם קיבוצי משנת 88' 22. התובע אף הפנה להוראות סעיפים 3 - 6 בהסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 14.4.1988 בין רשות הדואר וההסתדרות (להלן: "הסכם 88"), כשלטענתו, יש בסעיפים אלו כדי להקנות לו זכאות לרציפות זכויות. עם זאת, עיון בהוראות הרלוונטיות בהסכם 88' מעלה כי הן מתייחסות לעובדים המועברים ממשרד התקשורת. כך למשל, בסעיף 3 להסכם נאמר: "בכפוף ובהתאם לאמור בהסכם זה, כל זכות שצבר, בשירות המדינה, עובד שהועבר לרשות, תקויים ותמומש בידי הרשות כאילו תקופת שירותו של העובד בשירות המדינה היתה תקופת שירות ברשות לכל דבר ועניין". כך, גם בסעיף 6.א., נקבע: "מוסכם בזאת בין הצדדים, כי הרשות תהא אחראית לכיבוד כל הזכויות והוותק, על פי האמור בחוק שירות המדינה (גימלאות)[נוסח משולב], התש"ל - 1970 (להלן - חוק הגימלאות), שצברו העובדים שהועברו לרשות ממשרד התקשורת בהיותם עובדי מדינה, וכי הרשות תמשיך לנהוג ברציפות לפי החוק האמור כך שלעובדים אלו ינתנו מלוא הזכויות לפי חוק האמור הן בגין תקופת שירותם במדינה והן בגין תקופת שירותם ברשות". 23. משכך, גם בהוראות הסכם 88' לא ניתן למצוא ביסוס לזכאותו של התובע לרציפות זכויות לגמלה בגין עבודתו בבזק ועבודתו בנתבעת. הסכם המעבר מרשות הדואר לחברת הדואר 24. התובע הפנה בנוסף להסכם המעבר מרשות הדואר לחברת הדואר משנת 2005 (להלן: "הסכם 2005") תוך ציטוט סעיף 5.1 להסכם לפיו: "העובדים העוברים יהיו עובדי חברת הדואר מיום המעבר ואילך, תוך שמירת רציפות מלאה של מכלול זכויותיהם הצבורות, לרבות זכויות הנובעות מותק, הכל כפי שיפורט להלן." סעיף זה קובע שמירת רציפות זכויות של העובדים עקב הפיכתה של רשות הדואר לחברת דואר ישראל בע"מ ואין בו כל קביעה באשר לרציפות זכויות בגין תקופות עבודה שקדמו לתקופת העבודה ברשות הדואר. 25. משכך, אף בהסכם 2005 אין כל הוראה המקנה לתובע זכאות לרציפות זכויות. הוראות התקשי"ר והפסיקה 26. התובע הפנה בנוסף להוראות סעיפים 85.151 ו- 85.919 לתקשי"ר. סעיפים אלו מגדירים את זכאותו של עובד שעבר מגוף לשירות המדינה לגמלת זקנה בהתאם להוראות חוק הגמלאות, תוך הגדרת המשכורת הקובעת לצורך קבלת הגמלה כמשכורת בעת הפרישה מהמדינה. סעיפים אלו אינם רלוונטיים לתביעתו של התובע ואין בהם כדי להקנות לו זכאות לרציפות זכויות כנתבע על ידו. 27. התובע אף הפנה בתביעתו לפסיקת בית הדין האזורי בעניין קוריצקי (עב (ת"א) 8943/04 אברהם קוריצקי - מדינת ישראל (10.11.05)). אלא שבעניין קוריצקי מדובר היה בנסיבות בהן נחתם הסכם רציפות זכויות בין המעסיק האחרון של התובע שם לבין קרן הפנסיה הקודמת ומשכך מדובר בפסיקה שאינה רלוונטית לענייננו. חוק הגמלאות 28. סעיף 86 לחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב] התש"ל - 1970 קובע: "(א) שר האוצר רשאי להתקשר עם מעביד בהסכם - כללי או מיוחד לאדם ששמו נקוב בהסכם - שלפיו תקופת עבודתו, כולה או מקצתה, של העובר משירות המדינה לעבודה אצל המעביד או להיפך, תבוא בחשבון לעניין זכויות לגמלאות, כולן או מקצתן, מן המדינה לפי חוק זה או מן המעביד שלא לפי חוק זה, וכן מקצתן מזו ומקצתן מזה, הכל לפי תנאים שיראו לקבוע בהסכם, לרבות תשלום ותחולה למפרע. (ב) לעניין סעיף (א), דין הסכם כאמור עם קרן פנסיה או עם קרן תגמולים, שעובדי המעביד קשורים בה או המשרתת את עובדי המעביד - כדין הסכם עם המעביד. (ג) בסעיף זה, "תקופת עבודה" - תקופת שירות בשירות המדינה או תקופת עבודה אצל מעביד אחר". (ההדגשה אינה במקור). 29. הלכה למעשה, בין הנתבעת למדינה ו/או לכל גוף אחר לרבות קרן מקפת, לא נחתם הסכם לרציפות זכויות המתייחס לעובדים שהועסקו קודם להעסקתם ברשות הדואר בגוף שאינו משרד התקשורת ואשר נקלטו מאוחר יותר ברשות הדואר. 30. הנתבעת טענה כי עד שנת 2005, מועד בו נחתם הסכם המעבר בין רשות הדואר לחברת דואר לבין המדינה, היו רשאים עובדי הנתבעת המבוטחים בפנסיה תקציבית, לבקש, והנתבעת אכן היתה מוכנה מכוח סעיף 86 לחוק הגמלאות, לערוך הסכמי רציפות פרטניים בגין עבודה במקומות עבודה קודמים לעבודתם בנתבעת (גם מקומות עבודה שאינם בשירות המדינה), בהם היו מבוטחים בקרנות פנסיה וותיקות. עם זאת, על פי עדותו של מר קוניק, החתימה על הסכמי הרציפות היתה כפופה באופן מוחלט להסכמתן של הקרנות הקודמות, כאשר נציבות שירות המדינה היתה הגורם המאשר הסופי. בכל מקרה ובכל הסכם רציפות אשר נחתם, לא נשאה הנתבעת בעלויות נוספות בגין צירוף התקופות (סעיף 21 לתצהירו). תמיכה לאמור ניתן למצוא גם במכתבו של מר יצחק יוחנן מיום 29.7.07 (נספח 6 לכתב התביעה המתוקן) אליו הפנה התובע בתביעתו. 31. הנתבעת טוענת כי היא היתה נכונה וכי היא עדיין נכונה לעשות שימוש בסמכותה מכוח סעיף 86 לחוק הגמלאות ולחתום על הסכם עם קרן מקפת, ובלבד שהדבר לא יהיה כרוך בנשיאה בעלויות נוספות בגין פרישתו של העובד. מר קוניק העיד כי גם לאחר קדם המשפט שנערך בתביעה דנן, הנתבעת פנתה לקרן מקפת על מנת לנסות ולמצוא פתרון לעניינו של התובע אולם קרן מקפת שבה והודיעה כי מאחר ואין בינה לבין הנתבעת הסכם רציפות, היא אינה מוכנה להחיל על התובע רציפות זכויות (העתקי התכתובת צורפו כנספח ח' לתצהיר מר קוניק). 32. בנסיבות המתוארות, בהן קרן מקפת מסרבת לחתום על הסכם רציפות זכויות ומשהחתימה על הסכם רציפות לגבי עובד במעמדו של התובע, שלא הועבר ממשרד התקשורת, כפופה להסכמת הקרן, לא ניתן לחייב את הנתבעת לשאת בעלויות הכרוכות בגין צירוף התקופות. לסיכום - 33. התובע לא הוכיח כי קיים מקור חוקי או הסכמי המחייב את הנתבעת לשלם לו גמלה, מעבר לגמלה עבור תקופת עבודתו בה בלבד. אין מנוס, אפוא, מדחיית התביעה. 34. בנסיבות אלו, אין מקום לפסיקת פיצויים בגין עגמת נפש, אשר גם כך נפסקים במקרים חריגים וקיצוניים בלבד. סוף דבר 35. התביעה נדחית. 36. משמדובר בתביעה של גמלאי - איננו עושים צו להוצאות כנגד התובע, על אף דחיית התביעה. רצף בעבודה / רצף זכויותרציפות זכויות פנסיהפנסיה תקציביתפנסיה