להלן פסק דין בנושא קיום הליך בהעדר הנאשם: פסק דין כללי לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחדרה (להלן, "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן בהיעדר הנאשם ביום 23/1/08 על ידי כב' השופט מ. גינות בתיק ת 5211/08. וכן על החלטתו של בימ"ש קמא מיום 10/2/08, בה דחה את בקשת המערער לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו. העובדות שצריכות לעניין המערער הורשע בהיעדרו בנהיגת רכב שעליו נמסרה הודעת אי שימוש על ידי בוחן תנועה וזאת בניגוד לתקנה 308 (ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בימ"ש קמא הטיל על המערער את העונשים הבאים: קנס על סך 900 ₪, 3 חודשי פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה ופסילה על תנאי למשך 3 חודשים כמפורט בגזר הדין. המערער הגיש ביום 6/2/08 בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר. בקשה שנדחתה כאמור מהנימוק שהמערער זומן כדין ומכאן שניתן לו יומו בביהמ"ש. טענות הצדדים המערער טען שלא התייצב לדיון עקב טעות שנפלה אצלו ביחס למועד הדיון. טעות שנבעה מנסיבות אישיות. לטענתו השארת המצב על כנו תגרום לו עיוות דין וזאת מאחר שנשללה ממנו הזכות לטעון ולהיאבק על חפותו. לטענת המערער הוא תיקן את הרכב, אך לא היתה איתו קבלה ולא חזר לבדיקה נוספת אצל בוחן התנועה וכי השארת התוצאה על כנה ובמיוחד עונש הפסילה הממשית תגרום לו לנזק כלכלי ולפגיעה בפרנסתו. לחלופין ביקש המערער להקל בעונשו. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, היות ולא מתקיימים הטעמים לביטול פסק דין שניתן בהיעדר. ראשית, המערער מודה שזומן כדין לדיון ואי התייצבותו נבעה ממחדלו. שנית, המערער לא הצביע ולא הביא ראיה שיש בה כדי ליצור חשש לעיוות דין. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בתיק בימ"ש קמא ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות וזאת מן הטעמים הבאים: בקיימו את ההליך בהיעדר הנאשם, פעל בימ"ש קמא מכוח סמוכתו עפ"י סעיף 240 (א) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, (להלן, "החסד"פ"), שעה שהוכח בפניו שהנאשם זומן כדין לדיון ובכך ניתן לו יומו בבימ"ש. אמנם היה ראוי שבימ"ש קמא יתייחס גם לשאלת גרימת עיוות הדין, הגם שלא עשה כן, בנסיבות העניין לא ראיתי ליחס לכך משקל, שכן המערער לא הצביע בבקשה שהגיש לבימ"ש קמא על עיוות הדין לו הוא טען כלל ועיקר ולא צירף כל אסמכתא לא בפני בימ"ש קמא וגם לא בפניי שיש בה בכדי להצביע ולו על חשש קל שבקלים לגרימת עיוות דין. נעלה מכל ספק שעצם קיום הדיון בעניין המערער בהיעדר, אינו מצביע כשלעצמו על עיוות דין כפי שטוען ב"כ המערער, שכן פרשנות זו תרוקן סעיף 240 (א) לחסד"פ מכל תוכן ותהפוך אותו לחסר משמעות. על הטוען לעיוות דין להצביע על נימוקים נוספים ועל כך נאמר: "...הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק-דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל שהדבר נדרש." רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793, 802 (2003) ראו גם, ע"פ (מחוזי חי') 3029/08 סייד אחמד מוחמד נ' מדינת ישראל, (2008). זאת ועוד, המערער מודה שהוא זומן כדין וכי אי התייצבותו נבעה מטעותו, מכאן שאין לו אלא להלין על עצמו בעניין זה. שכן הלכה מימים ימימה הנה שטעות בהקשר למועד הדיון, אינה מהווה טעם מספיק בכדי לבטל פסק דין שניתן בהיעדר ולעניין זה ראו: ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד לט(3) 279 (1985). לאור האמור לעיל ברור שלא מתקיימות אף לא אחת משתי העילות הנחוצות לשם ביסוס בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר ואשר קבועות בסעיף 130(ח) לחסד"פ, שעה שהנאשם זומן כדין לדיון ולא הוכיח שנגרם לו עיוות דין. דין הערעור על גזר הדין להידחות, גם כן. אמנם, העונש שהוטל על המערער אינו קל, עם זאת, הוא איננו מצדיק התערבותה של ערכאת הערעור (לעניין זה, ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, (2006). לעניין הפגיעה בפרנסתו של המערער, הרי שהיה עליו לקחת זאת בחשבון שעה שהחליט לבצע את העבירה ולנהוג ברכב בניגוד להודעת איסור השימוש שנמסרה לו. סוף דבר אני דוחה את הערעור. לאור התוצאה הנ"ל, אני מבטל את צו עיכוב הביצוע שניתן ביום 24.02.08 בב"ש 1535/08. אם המערער טרם שילם את הקנס, יהיה עליו לשלמו תוך 30 יום מהיום. זאת ועוד במידה ורישיון הנהיגה לא הופקד, עליו להפקידו תוך 10 ימים מיום מתן פסה"ד. משפט פלילישפיטה בהעדר (פלילי)נאשם