שברים בחוליות עמוד השדרה בתאונת דרכים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שברים בחוליות עמוד השדרה בתאונת דרכים: 1. לפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד שנת 1962, בתאונת דרכים שאירעה ביום 14/7/01. 2. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, הוא סובל מכאבים בצווארו, ראשו, גב תחתון, הפרעה בתחושה ברגל ימין, כאבי ראש חזקים, סחרחורות, הפרעות בזיכרון, דיכאון, שכחה, עצבנות יתר ועוד. 3. בהיעדר מחלוקת בשאלת החבות, השאלה היחידה העומדת להכרעה היא שאלת גובה הנזק. הנכות הרפואית 4. לצורך בדיקת התובע וקביעת שיעורי נכותו הרפואית מונו בתיק זה שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט - ד"ר יאיר בר-אל, מומחה בתחום הפסיכיאטריה ופרופ' יצחק אוטרמסקי, מומחה בתחום האורטופדיה. 5. ד"ר יאיר בר-אל, קבע בחוות דעתו מיום 14/5/06 כי התובע אינו סובל מהפרעה פוסט-טראומטית ואין עדויות על הפרעות התואמות מצב שלאחר זעזוע מוח. עוד קבע המומחה כי על פי מכלול הבדיקות וההתרשמויות, התובע סובל מהפרעת אישיות עם מרכיבים א-סוציאליים ומרכיבים של חרדה ודיכאון ממושכים - כל אלה עובר לתאונה נשוא התביעה. המומחה הוסיף וציין כי "על פי המבחנים קיימת אפשרות של ניסיון לרווח משני וזאת על רקע הפרעת הסתגלות ממושכת". על סמך האמור קבע המומחה כי לתובע לא נגרמה כל נכות נפשית כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. 6. פרופ' יצחק אוטרמסקי קבע בחוות דעתו מיום 28/7/06 כי לתובע נכות אורטופדית בשיעור של 20% לצמיתות (לפי סעיף 37(8)(ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי), בגין השברים בחוליות עמוד השדרה המותני שנגרמו לתובע בתאונה נשוא התביעה. באשר להפרעה הדיסקאלית שהתפרצה כשנתיים לאחר התאונה, קבע המומחה כי המדובר בהפרעה צווארית ניוונית שאינה קשורה לתאונה נשוא התביעה. 7. הצדדים ויתרו על חקירת המומחים ומכאן שחוות דעתם לא נסתרה. על כן, נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 20% לצמיתות בגין הפגיעה בעמוד שדרה מותני. הנכות התפקודית 8. לטענת התובע, שיעור נכותו התפקודית עולה או למצער, חופף את שיעור הנכות הרפואית כפי שנקבע על-ידי פרופ' אוטרמסקי וזאת מאחר שלפגיעה בעמוד השדרה המותני השפעה ניכרת על כושר התפקוד. 9. מאידך, טוענים הנתבעים כי לתובע לא נותרה כל נכות תפקודית בעקבות אירוע התאונה נשוא התביעה וזאת על אף שיעור נכותו הרפואית כפי שנקבע על-ידי פרופ' אוטרמסקי. 10. סעיף 37 (8)(ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי קובע 20% נכות בגין "שבר של גוף חוליה שהתרפא עם תזוזה ניכרת ושינויים ארטרוטיים אבל בלי הגבלת תנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה". בחוות דעתו של פרופ' אוטרמסקי נקבע כי בבדיקת התובע נמצאו טווחי תנועה תקינים עם בדיקה נוירולוגית תקינה. מכאן, שהתובע אינו סובל מפגיעה בטווחי תנועה. 11. הלכה היא כי שיעור הנכות התפקודית נקבע על ידי בית המשפט ואין הוא חופף באופן אוטומטי את שיעור הנכות הרפואית. הנכות התפקודית נקבעת על רקע עיסוקו של התובע. בענייננו, עיסוקו של התובע הוא ניהול חברות שבבעלותו, עיסוק שאינו עיסוק פיזי בעיקרו. 12. לאמור יש להוסיף כי לא ניתן לייחס את תלונות התובע במלואן, באשר לכאבים והפרעות מהם הוא סובל והמגבילים את כושר תפקודו, לנכות האורטופדית שנקבעה לו בעקבות התאונה. 13. כך, התובע הצהיר בתצהירו (סעיף 9 לתצהיר) כי הוא סובל מכאבים בצווארו בגינם אף נאלץ לעבור ביום 22/9/03 (כשנתיים לאחר התאונה) ניתוח דיסקטומיה ואיחוי בבי"ח אסותא. פרופ אוטרמסקי, המומחה בתחום האוטופדיה מטעם בית המשפט, ציין בחוות דעתו כי החל מיולי 2003 החל התובע להתלונן על כאבים באזור עמוד השדרה הצווארי עם הפרעה לפלג גופו הימני. בהמשך המעקב והבירור אובחן התובע כסובל מבליטה דיסקאלית ובשל כך אף נותח ביום 22/09/03. המומחה קבע כי הבעיה הדיסקאלית והבעיה בעמוד השדרה הצווארי אינן קשורות לתאונה נשוא התביעה. 14. בנוסף, התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי הוא סובל מבעיות בתחום הנפשי, הפוגעות בתפקודו, לרבות הפרעות חרדה ודיכאון, הפרעות שינה ועוד, בגינן הוא אף מטופל בתרופות (סעיף 12 לתצהיר) וכן כי עקב מצבו הנפשי ובשל העובדה שלא חזר לתפקודו הרגיל מלפני התאונה, החל לשתות משקאות אלכוהוליים עד כדי התמכרות ועד היום הוא מטופל בגין בעיה זו (סעיף 25 לתצהיר). 15. מקביעות המומחה בתחום הפסיכיאטריה עולה כי התובע סובל מבעיות בתחום הנפשי. כאמור, המומחה קבע כי בעיות אלו אינן קשורות לאירוע התאונה ועם זאת אין מחלוקת כי להפרעות הפסיכיאטריות השפעה רבה על תפקוד התובע, כפי שהוא עצמו מתאר בתצהירו ובעדותו. הוא הדין לעניין ההתמכרות לאלכוהול. בהיעדר חוות דעת רפואית מתאימה, אין לייחס בעיות שתייה של התובע לאירוע התאונה אך אין חולק כי בעיות אלו פוגעות בתפקודו. 16. בהתאם לתיאורי התובע בתצהירו, כאמור לעיל, אין כל ספק כי לפגיעות אלו, שאינן קשורות, כאמור, לתאונה נשוא התביעה, השפעה ניכרת על תפקוד התובע. 17. לאמור יש להוסיף כי בגרסתו של התובע בהתייחס לתפקודו התגלו סתירות. בתצהיר עדותו הראשית, שהוגש ביום 5/3/08 - כשבע שנים לאחר התאונה נשוא התביעה, הצהיר התובע (סעיף 11 לתצהיר) כי שב לנהוג רק לאחר תקופת הימנעות ממושכת וכי בתקופה של כמעט שלש שנים סבל ממגבלות בתפקודו ובניידותו עד כדי "אי כושר מלא ומוחלט" (סעיף 13 לתצהיר). בנוסף הצהיר התובע כי תפקודו בכל תחומי חייו נפגע בצורה קשה ביותר, לרבות יכולתו לבצע פעולות יומיומיות פשוטות ביותר (סעיף 14 לתצהיר). הצהרותיו של התובע נסתרו בחקירתו הנגדית, בה העיד כי לאחר התאונה לא נהג בחודש הראשון בלבד (עמ' 8 ש' 7 - 9 לפרוטוקול). לא זו אף זו, עדותו כי במשך החודש הראשון שלאחר התאונה נמנע מלנהוג, נסתרה אף היא עם הגשת גיליון הרשעות תעבורה של התובע (נ/2) ממנו עולה כי ביום 31/7/2001, פחות משבועיים מיום התאונה, עבר התובע עבירת תעבורה. טענת התובע, כי לא ניתן ללמוד מעצם ביצוע העבירה כי הוא זה שביצעה מאחר ובבעלותו מספר רכבים, דינה להידחות, שכן סעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] מקים נגדו חזקת בעלות והנטל לסתור אותה מונח לפתחו של התובע. משלא נסתרה החזקה בהליך מתאים בבית המשפט לתעבורה ואף לא בהליך הנוכחי, יש להסיק מכך כי כבר בסמוך לאירוע התאונה נהג התובע ברכבו. מגיליון ההרשעות של התובע בתעבורה (נ/2) עולה כי בשנים שלאחר התאונה נרשמו לחובתו של התובע עבירות תעבורה נוספות - דבר המלמד על כך שהתובע נהג גם בתקופה אותה הוא מתאר כ"אי כושר מוחלט". 18. בנוסף, מחקירתו הנגדית של התובע עצמו עולה כי בשנים לגביהן נטען לאי כושר מוחלט הוא נהג לטוס לחו"ל כאשר בשנת 2003 לבדה (כשנה וחצי לאחר התאונה) טס לחו"ל שלש פעמים (עמ' 16 ש' 31-30 לפרוטוקול) וכך גם בשנת 2004 (עמ' 17 ש' 1 - 2 לפרוטוקול). 19. העולה מן המקובץ הוא כי בשל הסתירות בעדותו קיים קושי לקבל את טענות התובע בכל הנוגע לפגיעה בתפקודו, כאשר הראיות שהוגשו לבית המשפט (בעניין עבירות התעבורה והטיסות לחו"ל) מחזקות את המסקנה כי מצב התובע לאחר התאונה לא היה חמור כפי שהוא מנסה לתאר. 20. בנוסף, טענותיו ועדותו של התובע נסתרו לא רק באמצעות ראיות, כאמור, אלא גם בעדויות של העדים מטעמו. כך, למשל, עדות התובע כי הוא מעסיק בביתו עוזרת בית בשכר וכי החל להעסיקה בסמוך לאחר התאונה (עמ' 9 ש' 16 - 31 לפרוטוקול) נסתרה הן בעדות בת זוגו (עמ' 24 ש' 31-26 לפרוטוקול) והן בעדות מר עמר (עמ' 29 ש' 1 לפרוטוקול) שהעידו כי התובע מעולם לא העסיק בביתו עוזרת בית. 21. לאור האמור לעיל, לא ניתן לקבל את טענות התובע בדבר פגיעה קשה בתפקודו כתוצאה מן התאונה שכן אין לייחס את הפגיעה בתפקודו של התובע, כפי שמתוארת על ידו, באופן בלעדי לנכותו האורטופדית הנובעת מהתאונה, אלא גם לגורמים נוספים (כגון הפגיעה בצוואר שאינה קשורה לתאונה ובעיותיו בתחום הנפשי) וכן לאור הסתירות בעדויות כמפורט לעיל. זאת, בצירוף לכך שבקביעת שיעור נכותו התפקודית של התובע יש להתחשב בכך שעיסוקו - מנהל חברות שבבעלותו - אינו מצריך עבודה פיזית, מוביל למסקנה כי שיעור נכותו התפקודית נופל מזה הרפואית. 22. על כן, אני מעמידה את שיעור נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה על מחצית משיעור הנכות הרפואית כפי שנקבעה לתובע, היינו על 10% נכות. בסיס השכר 23. לטענת התובע, בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה הוא ניהל שלש חברות שבבעלותו. לטענתו, חברות אלו פעלו ברציפות וביעילות במשך שנים עובר לתאונה והתאפיינו בפעילות יציבה ורציפה. לטענת התובע, אירוע התאונה קטע את מגמת השגשוג של החברות שבבעלותו ובעטייה של התאונה נגרמו לו נזקים קשים, לרבות פגיעה בשכרו מיגיעה אישית והשבחתו בעתיד. כך לטענת התובע, בשל הנזקים שנגרמו לו בתאונה, נבצר ממנו לחדור לשוק הסולולארי המקומי להבדיל מיתר החברות בענף זה. לטענתו, אי ניצול ה"שנים הטובות" של הענף בשל פגיעותיו בתאונה קטע את מגמת השגשוג של החברות שבבעלותו ופגע קשות בהשבחת שכרו. 24. לטענת הנתבעים, התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו על מנת להוכיח את שיעור השתכרותו עובר לאירוע התאונה. לא זו אף זו, טוענים הנתבעים כי לתובע לא נגרמו כלל הפסדי שכר כתוצאה מאירוע התאונה - לא בתקופות אי הכושר הנטענות ולא לאחר מכן. 25. מטעם התובע הוגשה חוות דעת של רו"ח קובי נבון במטרה לעמוד על נתוני השתכרותו של התובע מיגיעה אישית וכן על מצב החברות שבבעלותו ובניהולו עובר לתאונה ואחריה. 26. בחוות הדעת מציין מר נבון כי כתוצאה מהתאונה נעצרה ההתפתחות של עסקיו של התובע וכי אלמלא התאונה היה התובע מרחיב את עסקיו. לגבי חברת "קשרץ" מציין מר נבון כי החברה חדלה לפעול בשנת 2008 מאחר שהתובע לא היה מסוגל בשל מצבו לנהל את כל החברות במקביל. עוד ציין כי כל החברות שבבעלות התובע נאלצו להגדיל את מצבת כוח האדם על מנת לפצות על חסרונו של התובע, דבר שהביא לגידול משמעותי בהוצאות השכר של החברות והשפיע על רווחן הנקי. 27. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת של רו"ח חיים כהן שנערכה ביום 7/10/2008. בחוות דעתו, ציין מר כהן כי בהיעדר החומר החשבונאי שלא הובא לעיונו לא ניתן לקבוע מה היתה הכנסתו הנכונה של התובע ומה היו התוצאות העסקיות של שלש החברות - לפני התאונה ואחריה. מבין מסמכים אלה ציין מר כהן את הדו"חות האישיים כפי שהוגשו למס הכנסה בגין שנות המס לשנים 1999-2006, שומות סופיות לשנים 1999-2002, המאזנים המבוקרים על נספחיהם לשנים 1999-2006, דו"חות שהוגשו למס הכנסה בשנים 1999-2006 ושומות זמניות וסופיות לשנים אלו. עוד ציין מר כהן כי לאחר התאונה נוסדה על-ידי התובע חברה רביעית ובהיעדר הנתונים לא ניתן לעמוד על תוצאותיה ורווחיה. כן ציין מר כהן כי התובע הינו מנהל ובעל מניות בחברותיו ובידו הסמכות והרשות לקבוע את גובה שכרו ומועד תשלומו. יצוין כי התובע אישר בעדותו כי הוא קובע את שכרו (עמ' 4 ש' 21 - 24 לפרוטוקול). 28. בחוות דעתו המשלימה שנערכה ביום 15/12/2009 שב וציין מר כהן כי בהיעדר הדו"ח האישי שהוגש למס הכנסה, לא ניתן לקבוע בוודאות את גובה ההכנסה, מקורה ומועד הגשת הדו"ח למס הכנסה. ביום 29/6/2010 ערך מר כהן השלמה נוספת לחוות דעתו ושב והדגיש כי בהיעדר הדו"חות האישיים והנספחים שהוגשו בשנים שקדמו לתאונה (1999-2001) למס הכנסה, לא ניתן להתייחס באמון לשומות שנערכו בגין שנים אלו. מר כהן אף ציין כי אי הצגת מסמכים אלו "אומרת דרשני" (עמ' 2 לחוות הדעת). 29. מר כהן העיד כי לא ניתן ללמוד על מועד הגשת הדו"ח האישי מהשומות שהגיש התובע ובהמשך ציין כי לגבי השנים 1999-2001 לא ידוע מועד הגשת הדו"חות למס הכנסה (עמ' 43 ש' 28 - 29 לפרוטוקול) וכי יכול והדו"חות הוגשו לאחר התאונה - בשים לב לסמכות התובע לציין שכרו כראות עיניו. כך, "בוודאי שלא (השומות אינן מספיקות - ע' ק') . מתי הוגש הדו"ח. אולי הדו"ח הוגש לאחר התאונה ואז הוא יכול לכתוב איזה הכנסות שהוא רוצה... השומות אינם מספיקות שכן הן אינן כוללות מועד הגשה. צריך את הדו"ח האישי. הדו"ח צריך להיות מוגש לפני התאונה שכן יש משקל לדו"ח שמוגש לאחר התאונה שלמגישו יש עניין בכך" (עמ' 44 ש' 1 - 2, ש' 7 - 9 לפרוטוקול). 30. כאשר הוצג למר כהן טופס 101 בגין שנת 2001 וכן טופס 106 השיב מר כהן : "תביא את הדו"ח ואז נדבר. אם כבר הבאת את השומה ממס הכנסה, למה גזרת את התאריך. בצילום גזור התאריך" (עמ' 45 ש' 4-5 לפרוטוקול). 31. מר נבון הסביר בחקירתו כי כל חברה מחויבת להגיש דו"חות אישיים למס הכנסה וכך גם חברותיו של התובע (עמ' 33). עוד הסביר כי לאחר הגשת הדו"חות יכול מס הכנסה לערוך שומות זמניות שבחלוף 4 או 5 שנים מעריכתן יהפכו לסופיות (עמ' 34 למעלה). רו"ח נבון אישר כי על-פי המסמכים שעמדו בבסיס חוות דעתו לא ניתן לדעת אימתי הוגשו הדו"חות למס הכנסה. כך, "ש.אתה יכול להגיד לי מתי המסמך הוגש או התקבל על ידי מס הכנסה ? ת. "לא על פי הצילום פה. לא צולם החלק החיצוני. צולם החלק הרלוונטי" (עמ' 35 ש' 22 - 23 לפרוטוקול). ובהמשך, "ש. מחוות הדעת שלך, שהגשת על פי המסמכים שנמצאים כרגע בחוות הדעת אתה יכול להגיד באיזה תאריך זה הוגש? ת. לא." (עמ' 35 ש' 31 - 33 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו ציין רו"ח נבון כי לגבי שנת 2001 לא ניתן לדעת מתי הוגשו הדו"חות הרלוונטיים כי התאריך שבעותק הצילומי "חתוך" וכך גם לגבי שנת 2000 (עמ' 36 ש' 17 - 20). כן אישר מר נבון באופן חד משמעי כי לא נמצאו הדו"חות האישיים מהשנים שקדמו לתאונה (עמ' 38 ש' 23 לפרוטוקול) וכי מקום הימצאם אינו ידוע לו (עמ' 39 ש' 1 לפרוטוקול). יצוין כי מר נבון אישר כי הוא רואה החשבון של התובע רק משנת 2005 (עמ' 39 ש' 5 - 6 לפרוטוקול) וכי הסתמך על רו"ח קודם שנפטר (עמ' 36 ש' 14 לפרוטוקול). 32. מעדויות המומחים מטעם שני הצדדים, כפי שהובאו לעיל, עולה, אם כן, כי על סמך המסמכים שצורפו לחוות הדעת מטעם התובע לא ניתן ללמוד מתי הוגשו למס הכנסה הדו"חות בגין שלש השנים שקדמו לתאונה ולכן לא ניתן לקבוע כי הוגשו לפני התאונה. הואיל והדו"חות שבבסיס החישובים של התובע נערכו לאחר התאונה ומאחר שלתובע הסמכות לקבוע את שכרו, אין די במסמכים האמורים כדי לקבוע מה היתה הכנסתו של התובע עובר לתאונה. 33. גם מעיון ברשומה מוסדית הנושאת כותרת "תמצית מידע שומתי וכללי" לשנות המס 1999-2002 (להלן: "תמצית מידע"), שהוגשה על-ידי התובע על פי החלטה מיום 6/7/11 ובהעדר התנגדות הנתבעות , עולה כי הדו"ח בגין שנת 2000 הוגש ביום 16/9/01, היינו לאחר התאונה. כך גם הדו"ח בגין שנת 2001 אשר הוגש רק ביום 30/7/02 מכאן, שהאמור לעיל בדבר חוסר מידע באשר לדיווח שבוצע בזמן אמת עובר לתאונה, חל גם על נתונים אלה. 34. מאחר שהתובע נמנע לאורך ההליך המשפטי להגיש את המסמכים המבוקשים בהתייחס לשנים 2000 - 2001, כאשר הוכח כי הנתונים לשנים אלו דווחו למס הכנסה לאחר מועד התאונה ולאור העובדה שהתובע הינו בעל הסמכות לציין סכומים כראות עיניו כשכרו, לא ניתן לקבל את הנתונים לשנים 2000 - 2001 כמשקפים נכונה את שכרו של התובע. 35. ואולם, מהמסמך האמור, "תמצית מידע", עולה כי הדו"ח לשנת 1999 הינו ממועד הקודם למועד התאונה - 14/3/01. יצוין כי הנתבעות לא התייחסו לנתונים הנוגעים לשנת 1999 כפי שמשתקפים במסמך "תמצית מידע" בסיכומיהם. על פי המסמך האמור עולה כי סך כל ההכנסות לשנת 1999, עמד על סך של 179,432 ₪. הואיל ומדובר בנתון אשר דווח למס הכנסה לפני מועד התאונה, ניתן להתייחס אליו כבסיס לקביעת שכרו של התובע עובר לתאונה. 36. הסך של 179,432 ₪ (שנתי) בחישוב חודשי עומד על סך של 14,953 ₪. סכום זה צמוד להיום עומד על סך של 19,594 ₪. מהסכום האמור יש להפחית מס הכנסה כך שהסכום לאחר הפחתת מס הכנסה עומד על סך של 16,330 ₪ (במעוגל). 37. אי לכך, חישוב נזקיו של התובע ייערך על בסיס שכר של 16,330 ₪, לחודש. גובה הנזק כאב וסבל 38. על בסיס 20% נכות רפואית, בניכוי גיל ובתוספת יום אשפוז אחד - סך של 46,000 ₪ (במעוגל). הפסד שכר לעבר 39. בסעיף 13 לתצהירו מציין התובע כי היה באי כושר מוחלט מחודש יולי ועד לחודש פברואר 2002, כאשר מחודש מרץ 2002 ועד חודש דצמבר 2002 ניסה לחזור לעבודתו אך עקב החמרה קשה שחלה בחודש דצמבר 2002 שוב היה באי כושר מוחלט עד חודש נובמבר 2005. יצוין כי התובע אינו מפרט בתצהירו מה אירע מחודש דצמבר 2005 ואילך וגם הטענה ולפיה כתוצאה מאי יכולתו לתפקד כמנהל החברות נאלץ לשכור מנהלים שכירים (סעיף 19 לתצהיר) אינה מפרטת בהתייחס לאיזה תקופה מדובר. 40. מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו עולה כי התובע שהה באי כושר למשך כשבעה חודשים מיום התאונה ביום 14/7/01 ועד ליום 19/2/02. תקופת אי כושר זו מיוחסת לתאונה ומכאן שיש ליתן לתובע פיצוי בגין תקופה זו. 41. שונים הם פני הדברים באשר לתקופות האחרות. כך, הפגיעות מהן סובל התובע בצווארו ובגינן אף נאלץ לעבור ניתוח, אינן קשורות לתאונה נשוא התביעה ולפיכך דין טענות התובע בעניין זה להידחות. בנוסף, מעיון במסמכים שצורפו על ידי התובע עולה כי אי הכושר בתקופה שמחודש דצמבר 2002 ואילך, נובע מבעיות שאינן קשורות לתאונה (עמ"ש צווארי ובעיות נפשיות) ולכן אין לייחס תקופת אי כושר זו לתאונה. 42. באשר לתקופה שלאחר מכן (משנת 2006 ואילך), ועד מועד פסק הדין, לא הוכיח התובע הפסד השתכרות. יצוין כי מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה. בתצהירו, התובע לא התייחס מפורשות להפסד השתכרות בגין תקופה זו והתייחס בעיקר לתקופות אי כושר (שחלקן כאמור אינן נובעות מן התאונה) ולכך שנאלץ לשכור מנהלים שכירים שיבצעו את עבודתו (סעיף 19 לתצהיר), טענה שלא הובאה אסמכתא בגינה ואף לא כומתה. לאמור יש להוסיף כי מחוות דעת המומחה מטעם התובע עולה ששכר עבודתו של התובע בחודש דצמבר 2005 עמד על סך של 25,080 ₪, כלומר שכר הגבוה משכרו עובר לתאונה, כפי שנקבע לעיל. כן יצוין כי לא הובאו כל נתונים על השתכרותו של התובע משנת 2006 ואילך. ראוי לציין כי מעיון בחוות דעת המומחה מטעם התובע והמסמכים אשר צורפו אליה עולה כי חלק מהחברות אף הגדילו הכנסותיהם ורווחיהם במהלך התקופה האמורה והתובע הקים חברה נוספת בשנת 2006. על כן לא ניתן להצביע על מגמה של ירידה בהכנסות וברווחים בקשר עם התאונה. לאור כל האמור, לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח הפסד השתכרות כתוצאה מן התאונה בתקופה שמיום 19/2/2002 ועד מועד מתן פסק הדין. 43. אשר על כן, הפסד ההשתכרות בגינו יש לפצות את התובע לעבר, היינו בשל אי כושר מלא לתקופה של 7 חודשים שלאחר התאונה ובסך הכל 114,300 ₪ (במעוגל). הפסד שכר לעתיד 44. כפי שנקבע לעיל, עומדת נכותו התפקודית של התובע על 10% נכות. התובע ממשיך לנהל חברות שבבעלותו וכאמור, לא הוכח כי נגרם לו הפסד שכר, הנובע מפגיעתו בתאונה (ר' סעיף 42 לעיל). נוכח סוג הפגיעה ועיסוקו של התובע, אין מניעה שהתובע ימשיך בעבודתו. על כן, לאור האמור, אין לחשב את נזקי התובע לעתיד בדרך של חישוב אקטוארי ואני פוסקת לו פיצוי גלובאלי ברכיב נזק זה בסך של 100,000 ₪. אובדן הזכויות הסוציאליות 45. לטענת התובע, כחלק בלתי נפרד מתנאי העסקתו הוא היה ועודנו זכאי להפרשות משכרו בגין תנאים סוציאליים. אי לכך, בגין אובדן הזכויות בעבר הוא זכאי לפיצוי בשיעור של 5% מהפסד שכרו הנטען. באשר לעתיד, טוען התובע כי יש לפצותו על סמך שיעורי ההפרשה המצוינים בצו הרחבה של משרד התעשייה אשר נכנס לתוקף ביום 1/1/2010 (להלן: "הצו"). 46. לטענת הנתבעים התובע לא הוכיח כי אכן בוצעו הפרשות משכרו על חשבון זכויותיו הסוציאליות. לא זו אף זו, טוענים הנתבעים כי אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה מאחר וכל פיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד מגלם בתוכו את כל ההפרשות שהתובע היה מפריש עבור עצמו, בהיותו עצמאי. 47. מעיון במסמכים שהוגשו על-ידי התובע (מוצג ת/י לתיק המוצגים של התובע) עולה כי לא בוצעו הפרשות מכל החברות אלא רק מחברה אחת (קשרץ תקשורת בע"מ). הואיל ולא צורפו נתונים בהתייחס לשכר וההפרשות החודשיות מכל אחת מהחברות בנפרד, הרי שבהעדר נתונים מלאים (שדווחו לפני התאונה) לא ניתן ללמוד דבר על עצם ביצוע ההפרשות ו/או גובהן. 48. אי לכך, משלא הוכח שיעור ההפרשות בפועל, אין לפצות את התובע בגין אובדן זכויות סוציאליות בתקופה שקדמה לכניסת הצו לתוקף. באשר לתקופה שלאחר מכן ועד מועד מתן פסק הדין, נקבע שלא נגרם לתובע הפסד שכר בגין התאונה, וממילא אין לפסוק פיצוי בגין תקופה זו. באשר לעתיד, משנפסק לתובע פיצוי גלובלי, כאמור, בגין הפסד שכר לעתיד, כולל הפיצוי גם פיצוי בגין אובדן הזכויות הסוציאליות. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 49. לטענת התובע, בעקבות התאונה ובעיקר בסמוך לאחריה, סבל ממגבלות חמורות והיה מנוע מלבצע פעולות יומיומיות רבות, כגון רחצה, נעילת נעליים ונהיגה ועל כן הסתייע בבת זוגו ובאחותו. 50. באשר לעתיד, לטענת התובע, נכותו בעקבות התאונה באה לידי ביטוי במגבלות כגון נהיגה ממושכת, ביצוע הקניות ומטלות משק בית שנהג לבצע בעבר ללא קושי, כגון עבודות חשמל, טיפוח הגינה, טיפול בתקלות וביצוע קניות. לטענת התובע יש לחשב את הפיצוי על בסיס 4 שעות שבועיות עד סוף תוחלת חייו. 51. לטענת הנתבעים, אין מקום לפיצוי התובע בגין ראש נזק זה מאחר והיקף העזרה שקיבל, במידה וקיבל, מקרובות המשפחה אינו חורג מזה המוגש בין בני המשפחה באופן רגיל. 52. כאמור, עדות התובע לפיה הוא מעסיק בביתו עוזרת בית בשכר נסתרה בעדות בת זוגו ומר עמר שהעידו מטעם התביעה. אחות התובע לא הובאה לעדות ואי הבאתה עומדת לו לתובע לרועץ. 53. בשים לב למהות הפגיעה, לתקופת אי כושר משך 7 חודשים, ולשיעור הנכות הרפואית שנקבעה, ברי כי בתקופת ההסתגלות שלאחר התאונה נזקק התובע לסיוע החורג מזה הניתן בין בני משפחה מעת לעת וכן כי צפויה ירידה מסוימת ביכולתו לבצע פעולות יומיומיות ואף ליטול חלק בעבודות הבית. עם זאת, מדובר כאמור ב - 10% נכות תפקודית בלבד. על כן, נוכח האמור נפסק סכום גלובאלי לעבר ולעתיד בסך של 10,000 ₪. עזרת צד ג' מורחבת - 54. לטענת התובע, החל מחודש יולי 2004 הוא מעסיק עוזר אישי בשכר ששכרו החודשי הינו 5,000 ₪ נטו. לשיטת התובע יש לפצותו בגין ראש נזק זה על בסיס החלק היחסי המשולם בגין עזרה אישית בגובה של שיעור נכותו התפקודית. 55. לטענת הנתבעים, אין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה וזאת מאחר שמר עמר הועסק כעובד באחת החברות שבבעלות התובע בתפקיד איש אחזקה ואין בין תפקידו זה לבין עזרת הזולת ולא כלום. לא זו אף זו, הנתבעים מבקשים להסב את תשומת לב בית המשפט לכך שמר עמר הועסק החל משנת 2004, כשלש שנים לאחר התאונה, ויש לראות בתביעת התובע בגין ראש נזק זה ניסיון להפיק רווחים אסורים. 56. בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי כל עבודתו של יעקב עמר, לעזור לתובע בצרכים האישיים שלו (ס' 4 לתצהיר). האמור נסתר בעדותו של מר עמר שהעיד כי הוא משמש כאיש אחזקה, באחת החברות שבבעלות התובע (עמ' 26 ש' 32 לפרוטוקול) ובתחום אחריותו מצוי טיפול בתקלות חשמל, מים מיזוג אויר וכיוצ"ב (עמ' 27 ש' 1-2 לפרוטוקול). בנוסף, העיד מר עמר כי הוא עורך עבור התובע קניות (עמ' 29 ש' 1-2) ונוהג להסיעו מדי פעם לפגישות עסקים (עמ' 28 ש' 6 לפרוטוקול). כאשר התבקש מר עמר להרחיב בנקודה זו, העיד : "נדיר שהוא נהג בימים הלא טובים שלו, הייתי צריך ללכת אליו הביתה להעיר אותו לפגישות, הוא היה עצבני. אפילו תור לרופא הייתי צריך ללכת להעיר אותו" (עמ' 28 ש' 11-12 לפרוטוקול). 57. מעדותו של מר עמר ניתן ללמוד, אם כן, כי הוא משמש כאיש אחזקה באחת מהחברות שבבעלות התובע ובמסגרת תפקידו זה אף ממלא תפקיד נוסף - עזרה אישית לתובע. 58. לאור עדות התובע בדבר הבעיות האחרות מהן הוא סובל ושאינן קשורות לתאונה, לא הוכח כי היזקקות לסיוע של מר עמר נובעת מהפגיעה בתאונה נשוא התביעה אלא נראה כי היא נובעת מבעיות אחרות של התובע. 59. לאור האמור, יש לדחות את תביעת התובע בכל הנוגע לראש נזק זה. במידה וחלק מהמטלות בהן נושא מר עמר אכן נובע מהפגיעה בתאונה, הרי שהתובע פוצה בגין כך במסגרת ראש נזק של עזרת צד ג'. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 60. לטענת התובע, הוא עבר תהליך החלמה מייגע שטרם בא לקיצו, במהלכו עבר סדרת טיפולים ממושכת, ניתוח מסובך ואף קיבל טיפול תרופתי ונבדק על-ידי מומחים רבים. לטענת התובע הוא נבדק על-ידי המומחים שלא במסגרת קופ"ח ואף נותח באופן פרטי בבי"ח אסותא. בנוסף, לטענתו, הוא נדרש לשאת בהוצאות נסיעה לבדיקות אלו. 61. לא זו אף זו, טוען התובע כי החמרה הצפויה במצבו עלולה לגרום להיזקקות לטיפולים נוספים ויש לפצותו אף בגינם. 62. לטענת הנתבעים, לתובע לא נגרם כל נזק בגין הוצאות נסיעה - לא בעבר ולא בעתיד ולפיכך אין לפצותו בגין כך. באשר להוצאות הרפואיות, טוענים הנתבעים כי מצב התובע הינו קבוע ובמידה ונזקק ויזדקק לטיפולים רפואיים כאלו או אחרים הרי שאלו מכוסים במסגרת קופ"ח. 63. כפי שנקבע לעיל, לתובע פגיעות שאינן נובעות מן התאונה כך שחלק מהוצאותיו נובע מפגיעות אלה לרבות הפגיעה בגינה נותח. התובע לא הוכיח את הנזקים הנטענים ולא הביא כל אסמכתאות. 64. עם זאת, בהתחשב במהות הפגיעה ובאורך תקופת ההחלמה, ברי כי התובע הוציא בעבר ואף יצטרך בעתיד להוציא כספים - ולו בגין השתתפותו ברכישת משככי כאבים, אביזרים רפואיים ונסיעות לטיפולים. 65. בנוסף, בחוות דעתו ציין פרופ' אוטרמסקי כי השבר בעמוד השדרה המותני הנובע מהתאונה נשוא התביעה יכול "לגרום בעתיד להתקדמות שינויים ניווניים נלווים ועיוות משני מוקדם יותר מאשר באוכלוסיה הרגילה ( 5 - 10 שנים), שינויים אלה יכולים לגרום להזדקקות לשירותים של טיפולים שמרניים נוספים כמו טיפול תרופתי וטיפול פיזיוטרפי שעלותו לשנה, בהערכה גסה, שלשת אלפים ₪". כלומר, מדובר בשינויים ניווניים ועיוות משני הקיימים גם באוכלוסיה הרגילה אך במצבו של התובע כתוצאה מהתאונה יש כדי לגרום להתקדמותם בשלב מוקדם יותר. 66. לאור האמור יועמד פיצוי התובע בגין ראש נזק זה של הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד על סכום גלובאלי של 25,000 ₪. סיכום סכומי הנזק 67. כאב וסבל - 46,000 ₪. הפסד השתכרות לעבר - 114,300 ₪. הפסד השתכרות לעתיד (כולל הפסד זכויות סוציאליות) - 100,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - 10,000 ₪. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד - 25,000 ₪. סך הכל - 295,300 ₪. 68. אשר על כן, ישלמו הנתבעות לתובע סך של 295,300 ש"ח בצירוף שכ"ט עורך דין בשיעור 13% כדין ובצירוף מע"מ בגינו. באשר להוצאות המשפט, כאשר מחד הנתבעות טוענות כי יש לחייב את התובע בגין עלות חוות דעת המומחה בתחום הנפשי שכן לא נקבעה לתובע נכות בתחום זה ומאידך נגרמו לתובע הוצאות נוספות בניהול המשפט (בין השאר עלות חוות דעת רואה חשבון מטעמו), אינני פוסקת לזכות התובע הוצאות נוספות, מעבר לשכר טרחת עו"ד כאמור. הסכומים שנפסקו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. חוליותעמוד השדרהשברתאונת דרכים