הכלל הוא כי בעוד שההוכחה ליסודות מקרה הביטוח מוטלת על המבוטח, המבטח הוא אשר נושא בנטל להוכיח את החריגים לכיסוי הביטוחי. אלא שההבחנה בין יסודות מקרה הביטוח לבין החריגים מעוררת לעיתים שאלת פרשנות קשה, וראו לענין זה רע"א 143/98 דיב נ. הסנה 3.2.99 - "מקור ראשי לקושי מצוי בחוכמת המנסחים: אלה מסוגלים לשלב בקלות חריגים לכיסוי הביטוחי בתוך עצם הגדרת יסודותיו של מקרה הביטוח. והמקרה שלפנינו יוכיח : במקום לכתוב בפוליסה : "הכיסוי הביטוחי יחול על כל שימוש ברכב מנועי למעט הסעת נוסעים בשכר או בתשלום" נכתב מה שנכתב: "הכיסוי הביטוחי יחול אך ורק לשימוש ברכב להסעת נוסעים שלא בשכר או בתשלום" היכן כאן הכלל והיכן החריג ?" פסק הדין דיב סוקר חילוקי דעות מהותיים בין שופטי בית המשפט העליון בענין זה ונקבע בו כי בהיבט המהותי "הסעת נוסעים בשכר" הינה חריג לכיסוי הביטוחי ונטל השכנוע רובץ על המבטחת, אך בנושאים המצויים בתחום ידיעתו המיוחדת של המבוטח הוא נושא בנטל הבאת הראיות ואם ימנע מלהביא ראיה הוא עלול לשאת בסיכון כי תביעתו תדחה על יסוד כמות הוכחה מופחתת מצד המבטח. (ראו עא 1845/90 סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ 30.3.93). עמדתו של המחבר ריבלין בספרו "תאונת הדרכים - תחולת החוק סדרי דין וחישוב פיצויים" (מהדורה רביעית 2012, עמ' 503) הינה כי נטל ההוכחה בדבר קיום החריג הקבוע בס' 7 לחוק השולל מנפגע תאונת דרכים את הזכאות לפיצוי, מוטל על הטוען לקיומו. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה עם קטנוע ללא ביטוח: 1. במרכזו של התיק שאלת האחריות בגין תאונת דרכים מיום 29.4.09, בה היו מעורבים התובע ונתבע 1, חברי ילדות, אשר רכבו על קטנוע הנעדר כיסוי ביטוחי, כשהנתבע 1 נהג. התובע נפגע בצורה קשה, היה מחוסר הכרה כמעט חודשיים, עם חבלת ראש קשה ושברים בגפיים תחתונות. הנתבע נפגע פגיעות קלות. נטען על ידי הנתבע כי התובע, חברו, היה מחזיק במשותף בקטנוע וידע אודות העדר כיסוי ביטוחי. עוד נטען כי מחצית הזכויות של התובע בקטנוע היו כנגד התחייבותו לבטח את הקטנוע לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל -1970. 2. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן "החוק") בס' 7 שבו קובע מקרים מסויימים בהם נפגעים לא יזכו להגנת החוק, וביניהם: "7. נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה: (1).......... ............... (6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו." לפיכך, הראיות התמקדו בשאלה האם במועד הרלוונטי היה התובע שותף כבעלים בקטנוע או כמחזיק בו, והאם חל החריג לס' 7 (6) לחוק. 3. התובע תבע במקביל את קרנית, וזו שלחה הודעת צד ג' כנגד הנתבע, אשר שלח הודעת צד ד' כנגד התובע. 4. עובדות הרקע 4.1 התובע, יליד 1986 היה מעורב בתאונת דרכים על קטנוע מסוג יאנגסין מס' רישוי 4154059 (להלן:"הקטנוע") ביום 29.4.09 בשעה 03:00 לפנות בוקר כאשר חזר מבילוי ערב יום העצמאות בבית הנתבע 1. בקטנוע נהג הנתבע 1 אשר הרכיב את התובע בחזרה לביתו כיוון שהתובע היה שיכור כלוט (אלכוהול בריכוז של 126 מיליגרם לכל 100 מ"ל, ת/1). התאונה ארעה עם רכב מסוג הונדה. 4.2 הקטנוע נרכש ביום 2.4.09 על ידי הנתבע בעבור הסך של 13,000 ₪ ללא כיסוי ביטוחי. 4.3 הקטנוע נרשם במשרד הרישוי על שם נתבע 1. 5. הגרסאות השונות 5.1 הנתבע טוען כי נקשר הסכם מכר בע"פ בינו לבין התובע לשיתופו במחצית הזכויות בקטנוע באופן שהתובע ישא במחצית עלות הקטנוע בסך 5,500 ₪. סכום זה ישולם על ידי התובע באופן שהתובע הוא זה שידאג לביטוח הקטנוע במימונו ואת היתרה ישלם במזומן (ס' 4, 8, לנ/7). נטען כי התובע החזיק בקטנוע ביחד עם הנתבע, השתמש בו ( על אף היותו חסר רשיון נהיגה על קטנוע), ידע כי אין כיסוי ביטוחי, והעדר הביטוח נובע ממחדלו של התובע. 5.2 התובע טוען כי הנתבע 1 הוא שרכש את הקטנוע ושלם מכספו, ללא ידיעת התובע. התובע מכחיש שהיתה שותפות כלשהיא לגבי הקטנוע, טוען שגם לא הוצע לו להיות שותף בקטנוע, ומעולם לא שלם בעבור הקטנוע. עוד טוען התובע כי הקטנוע לא היה מעולם בחזקתו, וגם לא ידע כי אין כיסוי ביטוחי לקטנוע. התובע טוען כי גרסת הנתבע 1 היא פרי המצאתו, על מנת להחלץ מתביעת קרנית כנגדו. 5.3 עמדת קרנית היא כי התובע היה המשתמש בקטנוע ביחד עם נתבע 1 , ללא כיסוי ביטוחי, ולכן איננו זכאי לפיצוי על פי החוק. יש לדחות את התביעה כנגד קרנית מאחר ותפקידה של הקרן הוא לפצות רק נפגע הזכאי לפיצויים לפי החוק ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח. 6. המסגרת הנורמטיבית 6.1 חוק הפיצויים מגלם תפישה חברתית שעיקרה לא להותיר נפגעי תאונות דרכים נעדרי-פיצוי. המסגרת הכללית היא של אחריות מוחלטת לפיצויו של נפגע בתאונת דרכים, וקרנית, נושאת בפיצוי הנפגע במקום שאין חברת ביטוח הנוטלת על עצמה חבות, זאת אם הנפגע זכאי על פי חוק הפיצויים. 6.2 החוק קבע חריגים, למקרים שנפגעים אינם זכאים. לגבי הרציונל של הוראת ס' 7 (6) לעיל בחוק נקבע ברעא 2853/96 קרנית - קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ. פרח 3.3.99 (להלן "פרשת פרח")- "הוראת סעיף 7(6) אינה אלא שלוחה לתקנת-ציבור ראויה על-פי המחוקק. ...... הנה-כי-כן, בעל רכב שנהג ללא ביטוח ונפגע אינו זכאי לפיצוי (סעיף 7(5)); כמותו לא יזכה לפיצוי בעל רכב שנפגע בתאונה שעה שאחר נהג ברכבו בהיתר ממנו ובאין ביטוח. בשני המקרים לא דאג בעל הרכב לביטוח הרכב ועל-כן לא יהא זכאי לפיצוי, בין שנהג הוא עצמו ברכב בין שנהג ברכב אחר ברשותו. במחדלו לעשות ביטוח אשמו של בעל הרכב הוא כה-רב - להשקפת המחוקק - עד שראוי הוא כי יופקעו זכויותיו לפיצויים על פי חוק הפיצויים, בין שנהג הוא עצמו ברכב ללא ביטוח ובין שנהג אחר ברכב בהיתר ממנו". "..... בעל רכב שהתיר לאחר לנהוג ברכבו באין ביטוח, והוא עצמו נפגע במהלך אותו מסע, אינו מעורר אהדה כדי כך שנחיל עליו את כלל האחריות המוחלטת לפיצויו. מי שלא טרח בערב שבת לא יאכל בשבת, ומי שנפל אשם במעשיו - ביתר דיוק: במחדליו - יישא בתוצאות". 6.3 פרשנות החריג התכלית של החוק היא תכלית סוציאלית ולכן פרשנות החריג אמורה להיות מקלה. החריג ככזה צריך להפרש בדווקנות ובצמצום. וראו דברי כב' השופט חשין בפרשת פרח - "נקבל עלינו הנחיה כללית שהנחה אותנו בית-המשפט בע"א 353/83 שולמן נ' ציון חברה לבטוח בע"מ [2], ולפיה "...יש להעדיף פתרון המעניק פיצוי לניזוק והמפזר את המעמסה של הפיצוי על הציבור, על פני פתרון השולל ממנו פיצוי או המטיל את המעמסה על מזיק אינדיווידואלי" (שם, בעמ' 875, מפי השופט ברק). שאלת הפרשנות חשובה לענין רמת הידיעה שאמורה להיות לבעל הרכב לגבי אי קיומו של הכיסוי הביטוחי. נפסק כי מודעות להיעדר קיומו של כיסוי ביטוחי תחיל את ס' 7(6), כך גם לגבי "עצימת עיניים" או "פזיזות" ("מעין מודעות") כך גם לגבי מחדל רשלני מצד בעל הרכב, דהיינו מקום בו אדם סביר היה יודע שאין כיסוי ביטוחי (ראו פרשת פרח ס' 16 לפסק הדין). 6.4 על מי נטל ההוכחה בהתייחס לחריג בס' 7(6) ? א. הכלל הוא כי בעוד שההוכחה ליסודות מקרה הביטוח מוטלת על המבוטח, המבטח הוא אשר נושא בנטל להוכיח את החריגים לכיסוי הביטוחי. אלא שההבחנה בין יסודות מקרה הביטוח לבין החריגים מעוררת לעיתים שאלת פרשנות קשה, וראו לענין זה רע"א 143/98 דיב נ. הסנה 3.2.99 - "מקור ראשי לקושי מצוי בחוכמת המנסחים: אלה מסוגלים לשלב בקלות חריגים לכיסוי הביטוחי בתוך עצם הגדרת יסודותיו של מקרה הביטוח. והמקרה שלפנינו יוכיח : במקום לכתוב בפוליסה : "הכיסוי הביטוחי יחול על כל שימוש ברכב מנועי למעט הסעת נוסעים בשכר או בתשלום" נכתב מה שנכתב: "הכיסוי הביטוחי יחול אך ורק לשימוש ברכב להסעת נוסעים שלא בשכר או בתשלום" היכן כאן הכלל והיכן החריג ?" פסק הדין דיב סוקר חילוקי דעות מהותיים בין שופטי בית המשפט העליון בענין זה ונקבע בו כי בהיבט המהותי "הסעת נוסעים בשכר" הינה חריג לכיסוי הביטוחי ונטל השכנוע רובץ על המבטחת, אך בנושאים המצויים בתחום ידיעתו המיוחדת של המבוטח הוא נושא בנטל הבאת הראיות ואם ימנע מלהביא ראיה הוא עלול לשאת בסיכון כי תביעתו תדחה על יסוד כמות הוכחה מופחתת מצד המבטח. (ראו עא 1845/90 סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ 30.3.93). ב. עמדתו של המחבר ריבלין בספרו "תאונת הדרכים - תחולת החוק סדרי דין וחישוב פיצויים" (מהדורה רביעית 2012, עמ' 503) הינה כי נטל ההוכחה בדבר קיום החריג הקבוע בס' 7 לחוק השולל מנפגע תאונת דרכים את הזכאות לפיצוי, מוטל על הטוען לקיומו. ג. מסקנה זו נלמדת לדעתי גם מניסוח החוק עצמו. ס' 2 לחוק הפיצויים קובע כי "המשתמש ברכב מנועי (להלן: - "הנוהג") חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב". זוהי המסגרת המוחלטת של הכיסוי הביטוחי, לכל נפגע בתאונת דרכים מכח המדיניות ותכלית החוק, ונטל השכנוע לקיומו של חריג מוטל על הטוען זאת. כך לגבי הנתבע 1 וכך לגבי קרנית. ד. לכך יש להוסיף את ההסתייגות לגבי נתונים הנמצאים בידיעתו הבלבדית של התובע, לגביהם חלה עליו חובת הראיה מצידו, שהיא נלווית ומשנית לנטל השכנוע . 6.5 בעלות רשומה על הקטנוע - א. רישום נתבע 1 כבעלים של הקטנוע במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי, כלי ראייתי להוכחת קיומה של זכות הבעלות, ללא תוקף המכונן את הזכות הקניינית עצמה. זכויות קנייניות בקטנוע יכולות לעבור גם ללא רישומן במשרד הרישוי.(ראו רעא 761/08 המוסד לביטוח לאומי נ. הראל חב' לביטוח בע"מ, 2.6.11, רעא 5379/95 סהר חב' לביטוח בע"מ נ. בנק דיסקונט 17.6.97 ). לגבי רכב, שלגביו מתנהל רישום על פי דין, הנטל על הבעלים הרשום להוכיח את מהות זכותו או העדר זכותו ברכב, לפי העניין. נטל ההוכחה מועבר בהתאם לנסיבות הספציפיות (ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול, 2.8.04). לפיכך, אם סבור נתבע 1 שאיננו הבעלים היחידי בקטנוע, עליו הנטל להוכיח זאת. 6.5 נותר, לצקת את העובדות של מקרה זה לתוך התשתית הנורמטיבית שצויינה, בשאלה האם התובע היה בעלים של הקטנוע במשותף עם הנתבע 1 או המחזיק בו במשותף עם נתבע 1 והאם ידע כי לקטנוע אין כיסוי ביטוחי. 7. האם נקשר הסכם שותפות לגבי הזכויות בקטנוע או השימוש בו ? 7.1 התובע והנתבע הינם שני חברים קרובים, שהתגוררו שניהם בישוב נווה עובד, וכדבריהם היו חברים "כמו אחים" יחסיהם היו קרובים מאוד ,כפי שציין הנתבע "הארנק שלי זה הארנק שלו". בענין נשוא הדיון הם מביאים את גרסותיהם הסותרות. לא היה כל עד נוכח בהסכם שותפות כזה ולכן מדובר בעדויות יחידות של בעלי דין, מכאן ומכאן. זו הסיבה שהסתעפו להן הראיות והתרחבו לכל פרט נסיבתי שיכול לתמוך בגרסה זו או אחרת, הסתעפו והתרחבו למישור האמינות שבקשו להסיק אותה מאירועים אחרים. הראיות לענין האמינות, שאינן קשורות באופן ישיר לאירוע מושא הדיון, יכונו להלן "ראיות המעגל השני". ואנסה להתייחס למכלול הראיות באופן תמציתי. 7.2 אקדים ואציין כי מתוך מכלול העדויות והראיות שנשמעו, הגעתי למסקנה כי הנתבעים לא הרימו את נטל השכנוע להוכיח קיומו של הסכם שותפות או שותפות בהחזקה בקטנוע. ברירת המוץ מן הבר ממכלול הראיות היתה מורכבת, בשל כך שעדויות התביעה בכל הקשור לראיות המעגל השני היו שזורות במסכת של שקרים, בהיבטים רבים, בניסיון לחזק את מערכת הנסיבות החיצונית לאירוע עצמו. מכל מקום נטל השכנוע היה על הנתבעים, והם היו אמורים להרים נטל זה מעבר למאזן ההסתברויות, ועל אף שעדיהם נשמעו אמינים יותר בהקשר לראיות המעגל השני, לא הצליחו להרים את הנטל לענין הסכם השותפות וההחזקה המשותפת, דהיינו, בהתייחס לראיות המעגל הראשון. להלן בתמצית הנימוקים למסקנה זו, השאובות מראיות המעגל הראשון דהיינו, בהתייחס למקרה מושא הדיון. א. הקטנוע נרכש ביום 2.4.09 רק על ידי הנתבע ממר רותם מורד שהודיע לנתבע 1 שאין לקטנוע ביטוח. הנתבע הוא זה ששלם למוכר את מלוא התמורה, 13,000 ₪. ב. הקטנוע נרשם בלשכת הרישוי רק על שם הנתבע. ג. סתירות בין עדות הנתבע לעדות אביו - לפי עדות הנתבע - יומיים לאחר מכן הגיע התובע לבית הנתבע ובקש לרכב על הקטנוע (ס' 18,20 לנ / 7) והנתבע שלא ידע על כך שלתובע אין רשיון נהיגה על קטנוע, אפשר לו לרכב מספר פעמים, רק בפוריה. בשלב מסויים, במהלך התקופה, מספר ימים לאחר הקניה (עמ' 403 לפרטיכל), הגיע הנתבע עם הקטנוע לחצר התובע, שם החליפו מצבר בקטנוע וסגרו את עסקת השותפות לטענת הנתבע. אבי הנתבע העיד, בסתירה לעדות בנו (וכן בסתירה לתצהירו הוא נ/6) כי הסכם השותפות נערך עוד בטרם רכש הנתבע את הקטנוע מאחר והתובע היה מעונין מלכתחילה לרכוש קטנוע, אך חשש מאביו ולכן היה לו נוח שהקטנוע ירשם על שם הנתבע. (עמ' 360 לפרטיכל). אבי הנתבע גם טען שבנו התייעץ עימו טרם רכישת הקטנוע, עובדה שנסתרה על ידי הנתבע עצמו (עמ' 373 למול עמ' 396 לפרטיכל). ד. לא בוצע בפועל חלקו של התובע בהסכם - לפי הנתבע עקרונות עסקת השותפות: התובע יעשה ביטוח לקטנוע ואת היתרה ישלם לנתבע במזומן. בפועל לא קבל הנתבע 1 תשלום כלשהו במזומן מהתובע, והתובע לא עשה ביטוח. אי מילוי תנאי הסכם השותפות על אף חלוף הזמן יכולים לתמוך בכך שלא היה הסכם כזה. ה. התובע לא השתמש בקטנוע, למעט מספר ימים בודדים אחרי הקניה - לגרסת הנתבע, לאחר ההסכם (שהיה מספר ימים לאחר הקניה) הודיע התובע לנתבע כי אין לו רשיון לקטנוע ומעולם לא היה לו (ס' 22 לנ / 7) ומאז הסכם השותפות לא נהג התובע בקטנוע. (עמ' 408-9 לפרטיכל). הנתבע 1 מאשר למעשה שבתקופה שמתחילה מספר ימים לאחר הקניה, התובע כלל לא עשה שימוש בקטנוע. עובדה זו איננה מתיישבת עם הרציונל של השותפות, לפחות לגבי אותה תקופה. ו. חזקה לנתבע 1 -האופנוע חנה בחצר של הנתבע 1. החבר שי שבת העיד שראה את האופנוע אצל הנתבע 1. עדי הנתבע 1 ניסו להצדיק זאת בכך שאביו של התובע אסר עליו להחזיק קטנועים, ולכן הוחזק הקטנוע בחצרו של הנתבע. מכל מקום - הקטנוע הוחזק בחצרו של נתבע 1. ז. עדות הנתבע היא עדות כבושה -הטענה לשותפות בקטנוע עלתה לראשונה על ידי הנתבע רק כאשר הגיש כתב הגנה להודעת צד ג' מטעם קרנית (5.12.2010) (רק לאחר מכן הגיש את כתב ההגנה לתביעת התובע כנגדו). במהלך חקירתו במשטרה, בסמוך לתאונה, לא היה כל אזכור של השותפות בקטנוע. הנתבע 1 השיב בחקירתו במשטרה מיום 21.5.09 (נספח 15 לת/1) : "ביום 29.4.09 נהגתי באופנוע שלי.... ביחד עם חבר שלי אברהם עמר שישב מאחור ואני נוהג". ובאשר לשאלה מדוע לא היה ביטוח לקטנוע השיב במשטרה : "הייתי צריך לעשות אותו שבוע של התאונה ובגלל שעוד לא התחלתי להשתמש בו אז לא עשיתי לו ביטוח". כשנשאל אם יש לו משהו להוסיף, השיב בשלילה. מהחקירה במשטרה עולה באופן מפורש כי הנתבע רואה את הקטנוע כשלו, והוא זה שהיה צריך לעשות את הביטוח. עוד מסתבר כי אמר במשטרה שלא השתמש בקטנוע קודם לכן, עובדה שסתרה את עדותו לפיה כן עשה שימוש בקטנוע, אך רק בתוך הישוב (עמ' 423,426-7 לפרטיכל). כשנשאל בחקירתו מדוע לא ציין מאום במשטרה אודות השותפות בקטנוע השיב כי נושא זה לא ענין את השוטרים, תשובה שאין בה כדי להסביר את חוסר העקביות בגרסה. עוד יצוין, כי בגרסה ראשונית בזכרון דברים של השוטר רס"מ אברהמי מיום התאונה נרשם כי לטענת נתבע 1 התובע הוא זה שנהג בקטנוע (ת / 1א). יצויין, כי התובע היה מחוסר הכרה. הנתבע אומנם נפגע אך קם על רגליו. גם בגליון האשפוז מסר הנתבע כי נפגע בתאונת דרכים בקטנוע כשהוא היה הנוסע (ת/7). נתבע 1 טען כי מדובר בטעות של הרושמים. ח. עדות ראשונה של התובע, עקבית לעדותו כאן - לעומתו, התובע אשר נפגע אנושות, נחקר בבית לוינשטין על ידי שוטר שהגיע לשם, ביום 11.7.09. התובע מסר בעדותו כי הקטנוע שייך לנתבע 1 שהוא חבר שלו. באותה עדות מסר התובע כי אין לו רשיון נהיגה על קטנוע, והנתבע הוא זה שנהג. (מתוך ת / 1) ט. מנגד, נסיבות שיכלו לתמוך בגרסת הנתבע - לתובע היתה סיבה לרצות בשותפות בקטנוע - הנתבע טען כי התובע פרש בפניו את שיקוליו לשותפות - הוא לא רצה לרכוש אוטו בהעדר מימון לצורך כך, העדיף קטנוע זול, וידע שעומדים לשלול לו את רשיון הנהיגה (עמ' 381, 378 לפרטיכל). לתובע היתה שלילה מנהלית של 30 יום בעקבות נהיגה בשכרות ביום 3.5.08 והוא ציפה לשלילת רשיונו לנהיגה ברכב בעקבות כתב אישום שהוגש כנגדו, שלילה שאכן נגזרה עליו ביום 20.9.10 לתקופה של 5 חודשים (בניכוי הפסילה המנהלית), ביחד עם עונש של פסילה על תנאי, ומאסר על תנאי. כפי שיובהר בהמשך, לתובע לא היה באותו מועד כלי רכב לשימושו, שכן קטנוע אחר שהיה רשום על שם התובע נמכר לאחר והועברה החזקה בו, והתובע היה צריך להגיע למקום עבודתו, מנווה עובד לטבריה. י. עדות החברים - כל אחד מבעלי הדין בקש לגייס עדות חברים. מטעם הנתבע העיד חברם של השניים, שי שבת, שטען כי ידע על השותפות ביניהם בקטנוע משיחה עמם ומשיחה בין חברים שהיתה אך לא ידע להוסיף מעבר לכך מאום (עמ' 469 לפרטיכל). עד זה גם ראה את התובע רכוב על הקטנוע מושא הדיון. גם רז ביטון העיד כי התובע הגיע יום אחד לאולם כינור דוד שם עבד הנתבע 1, כדי לקחת את הקטנוע, לקח אותו ונסע. העידה מי שטענה שהיא חברתו של התובע, שמעולם לא היה לו קטנוע ולא ראתה אותו רכוב על קטנוע, עדות שהסתברה במאזן הכולל כשקרית. יא. שני הצדדים פורעי חוק - מהעדויות עלה כי התובע והנתבע כאחד מזלזלים בחוק בצורה בוטה. הנתבע אישר בעדותו כי נהג על קטנועים בעבר ללא כיסוי ביטוחי (עמ' 391,397), התובע הורשע בנהיגה בשכרות ברכב, וכן נהג על קטנוע אחר בעבר מבלי שהיה לו רשיון נהיגה. השאלה אם נהג התובע בעבר על קטנוע אחר ללא רשיון נהיגה, אם לאו, זכתה למסכת ראיות רחבה במיוחד (ראיות המעגל השני) שהמסקנה שעלתה בסופה, היא המסקנה שציינתי לעיל. יב. ראיות המעגל השני - (1) עלה כי התובע נהג להחזיק כלי רכב ברצף, כדלקמן : מיום 21.11.02 היה לו רכב פולקסווגן ג'טה. מיום 30.12.07 רכב פג'ו, עד ליום 4.6.08, מועד תאונה של "אובדן מוחלט". מיום 31.10.07 החזיק קטנוע הרשום על שמו במשרד הרישוי (מס' רישוי 5553450 ) שמכר אותו לרז ביטון כחודשיים טרם התאונה מושא תיק זה (בערך פברואר2009) (להלן "הקטנוע הראשון"). מרשיון הקטנוע עולה כי טסט ביום 1.2.09 נערך ושולם תחת שם התובע (נ / 2). התובע אישר בעדותו כי נתן לרז ביטון יפוי כח לעשות זאת עם תעודת הזהות של התובע. מכל מקום העברת הבעלות בקטנוע הראשון לרז ביטון במשרד הרישוי נעשתה רק לאחר מועד התאונה נשוא תיק זה. מיום 23.8.10 (לאחר התאונה) רכב שברולט. (2) התובע עבד כשנתיים -שלוש עד למועד התאונה בתחנת דלק בטבריה. התובע מתגורר בנווה עובד. לכן עלתה השאלה כיצד הגיע למקום עבודתו בתחנת הדלק בתקופה מיום 4.6.08 ועד מועד התאונה נשוא תיק זה, 29.4.09., מועד בו היה רשום על שמו קטנוע, כאשר עלה מהראיות כי את החזקה בקטנוע הראשון מסר לרז ביטון בפברואר 2009. התובע ועדים מטעמו שללו את הטענה כי רכב על קטנוע ללא רישיון. (עדות האב עמ' 239,295, עדות החברה ליטל ג'נח עמ' 184, 175-6, 168-9 שעובדת בתחנת הדלק ,מקום עבודתו של התובע. וכן נשמעה עדות מנהל תחנת הדלק מר גוזלן, חבר של אבי התובע מהמילואים בצה"ל). עדויות אלו התגלו כעדויות לא מהימנות. בפועל הוכח, לפחות לתקופה מסוימת, שהקטנוע הראשון עמד בחצר הוריו של התובע ומשם גם נטען שנגנב. התובע העיד כי הגיע לעבודה בתחנת הדלק במוניות או לחלופין ישן בבית סבתו הסמוך, מרחק הליכה. במהלך העדויות השונות עלו תהיות וסתירות שונות, שלא מצאתי לנכון להרחיב בהן ורק לדוגמא - מר גוזלן העיד כי מעולם לא הגיע התובע על קטנוע לעבודה. אך הסתבר כי משמרת התובע מתחילה לעיתים ב-06:00 בבוקר, אך מר גוזלן היה מגיע רק בשעה 07:30, מוניות שירות בהן נסע התובע לטענתו ולטענת אביו היו רק משעה 07:00, אבי התובע והחברה טענו כי לפעמים החברה לקחה אותו לעבודה ברכב של אמה אך התובע עצמו לא ידע לאמר זאת בעדותו, ועוד. יובהר שוב כי מר גוזלן הינו חברו של אבי התובע במילואים, והוא קבל את התובע לעבודה בתחנת הדלק, לבקשת אביו. החברה ליטל ג'נח, אף היא עובדת אצל אותו מר גוזלן בתחנת הדלק ביחד עם התובע, ועל אף שבקשה להציג עצמה כחברה צמודה ואינטימית של התובע מהלך תקופה של 3 שנים (2007-2010 ) בת זוגתו 24/7 כדבריה, לא ידעה פרטים בסיסיים אודותיו כמו, מדוע הושבת רכב הפג'ו של התובע למרות שהושבת בשל תאונה במצב של אובדן מוחלט כשהתובע נהג ברכב, והתאונה ארעה במהלך תקופת החברות הצמודה שלהם, לא ידעה מתי הרכב הושבת או מתי היתה התאונה, לא ידעה מהי תקופת שלילת רשיונו של התובע באופן מנהלי וזה היה בתקופת "החברות" שלהם,לא ידעה להסביר מהו הקטנוע שראתה בחצר הבית של התובע, לא ידעה שעל שמו של התובע רשום קטנוע במשרד הרישוי שהוא של אחר כביכול, לא ידעה על עבודתו של התובע באולם כינור דוד למרות שלטענתה היתה חברתו באותו מועד, כלל לא ידעה היכן התובע למד בילדותו ובנערותו ולא ידעה כלל כי התגורר מחוץ לבית מאז כתה ג' או ד' ואילך, בקיבוץ לביא, בישיבה תיכונית ובפנימיה בנהלל וכמו כן לא חגגה עימו במסיבה שהיה בה את ערב יום העצמאות שטרם פציעתו אלא היתה עם חברות במקום אחר, ועוד. כל פרט שלא ידעה ציינה העדה "זה לא ענין אותי" , באופן גורף. העדה היתה נחרצת להעיד לטובת התובע, שמעולם לא היה לו קטנוע, מעולם לא רכב על קטנוע, ועדותה הסתברה כשקרית. רז ביטון, חבר של השניים שהוא גם גיסו של הנתבע, ועד מטעם ההגנה שאף הוא מתגורר בנווה עובד העיד כי התובע נהג לנסוע על קטנועים ללא רשיון, ואף ראה אותו פעם אחת רכוב על הקטנוע מושא הדיון (ס' 16 לנ / 5, עמ' 318-9). חבר נוסף, שי שבת, העיד אף הוא כי ראה את התובע רכוב על קטנועים, בין היתר נוסע לתחנת הדלק שם עבד, ביישוב, בגנים כדבר שבשגרה, לרבות על הקטנוע מושא תביעה זו (עמ' 467-8). גם הנתבע העיד על כך(עמ' 382), וכן אבי הנתבע (עמ' 358). קבלתי את טענת הנתבע בענין זה, כי אכן התובע אשר לא היה לו רשיון נהיגה על קטנוע, נהג לרכב על הקטנוע הראשון ללא רשיון, והעובדה שהקטנוע הראשון אף היה רשום על שמו במשרד הרישוי מחזקת מסקנה זו. (3) התובע נסה להראות כי על אף שהקטנוע הראשון היה רשום על שמו, היה שייך לחבר שלו בשם עומרי דנן אשר בקש כי הקטנוע ירשם על שם התובע (עמ' 55-6, 81). גרסאות התובע השונות לענין זה היו לא אמינות ונדחות על ידי. (ראו גרסת "הבר האקטיבי" שעברה לגרסת "טובה לחבר" ומשם ל"הסתבכות כלכלית של האבא של עומרי" ). התובע גם בחר שלא לזמן לעדות את עמרי דנן וחזקה במקרה זה כי אי הבאת עד רלוונטי פועלת לחובתו. (עא 6861/09 ליאני נ. עזבון המנוח משה מלכי 18.7.12, עא 8385/09 המועצה המקומית סאגור נ. סונול ישראל בע"מ 9.5.11 ). רז ביטון, שהוא שרכש את הקטנוע הראשון מהתובע העיד כי התובע בקש ממנו לרכוש את הקטנוע בשל כך שהמשטרה תפסה אותו נוהג ללא רישיון על הקטנוע וכן מסר לו שאין ביטוח ואין טסט לקטנוע. טענה זו הוכחשה על ידי התובע (למעט העובדה שלקטנוע הראשון לא היה כיסוי ביטוחי, עובדה שהוכחה, ולמעט העובדה שלתובע לא היה מעולם רישיון נהיגה בקטנוע). הנתבע טען כי התובע ביים "גניבה" של הקטנוע הראשון מחצר הוריו בשל כך שהמשטרה רדפה אחריו כשהוא רכב על הקטנוע ללא ביטוח כדי להרחיק מעצמו את הנהיגה על הקטנוע. התובע הכחיש גם את הטענה הזו. הקטנוע נמצא בשכונת בית וגן בטבריה, בסמוך לבית החברה ובית הסבתא (עמ' 237 לפרטיכל). גם כאן אציין כי לא קבלתי את גרסת התובע בשל סתירות ותהיות שעלו בעדותו כמו - אם אכן היה דהן הבעלים של הקטנוע כיצד לא הביע תרעומת על כך שהקטנוע נגנב, כיצד מי שפנה וקבל דמי נזק מהמשטרה בגלל פריצת מנעול הקטנוע הראשון היה התובע ולא עמר (נ / 8) , החברה העידה שהיתה נוכחת כשהתובע קבל שיחת טלפון מהמשטרה בקשר לקטנוע, אך קודם לכן בעדותה הכחישה ידיעה על קיומו של קטנוע כלשהו, התובע העיד שבקש מאביו ללכת לזהות את הקטנוע, אך האב ציין כי לא נתבקש לזהות את הקטנוע אלא רק לשמור שהמשטרה לא תעשה נזקים, ועוד. רז ביטון העיד גם כי במעמד המכירה של הקטנוע הראשון התחייב התובע לתקן בו מספר פגמים, אך לא תקן ולא שלם. בשל כך עבד מספר פעמים באולם האירועים "כינור דוד" ללא תשלום, וזו היתה צורת התשלום שלו שכן האולם הוא בבעלות אביו של רז ביטון. גם פרט זה איננו תואם את הטענה כי הקטנוע הראשון היה של עמרי דנן. (עמ' 315-6 לפרטיכל). מדוע שהתובע יעבוד לתשלום עבור פגם בקטנוע, אם הקטנוע הוא של אחר? (4) בפועל המסקנה העולה כי התובע נהג לרכוב על קטנוע. הקטנוע הראשון היה רשום על שמו והוא נהג עליו ללא רשיון. כמו כן אפשרי שמדי פעם נהג התובע גם על הקטנוע מושא הדיון, אלא שגם לגרסת הנתבע מדובר במספר ימים בודדים הסמוכים לתאריך רכישתו. בכך אין כדי ליצור בעלות משותפת או חזקה משותפת. 7.3 על אף הראיות השקריות של התביעה בראיות המעגל השני, הנתבע ו/או קרנית, לא הרימו את נטל השכנוע בראיות המעגל הראשון להראות כי היה הסכם שותפות לגבי הזכויות בקטנוע בין הנתבע 1 לתובע, או שהיתה חזקה משותפת. משלא מתקיים תנאי בסיסי זה, לא חל החריג הקבוע בס' 7 (6) לחוק הפיצויים, והתובע זכאי לפיצוי על פי החוק. 7.4 הצדדים ניהלו מסכת שלמה של ראיות בשאלה מה היה תוכן השיחות של ב"כ התובע, אשר התקשר לנתבע, לאביו וחמו, בסמוך לאחר התאונה. ב"כ התובע טען כי בקש לקבל את מספר הרשוי של הקטנוע ולהבהיר לנתבע שעליו להגיש כתב הגנה, ואילו עדי הנתבע טענו כי ב"כ התובע בקש שהנתבע ימסור כי התובע לא ידע על כך שאין ביטוח. לא ניתן היה להכריע חד משמעית לכאן או לכאן לגבי תוכן השיחות, וענין זה גם הופך לשולי משלא הוכח כי התובע היה בעל הרכב או בעל החזקה בו. 8. משקבעתי כי התובע זכאי לפיצוי על פי חוק הפיצויים, ובהעדר כיסוי ביטוחי, תשא קרנית בפיצוי, ומכח החוק קמה לה זכות חזרה מהנתבע. 9. בשלב זה אין חיוב בהוצאות. משפט תעבורהקטנוענטל ההוכחהנהיגה ללא ביטוחתאונת קטנוע