מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת טרקטורון - גרימת מוות ברשלנות: השופט י' צלקובניק: בפנינו ערעור כנגד גזר דינו של בית המשפט השלום בבאר שבע (ס. נשיא, השופטת ד' בית אור), מיום 5.11.2012, לפיו הוטלו על המערער עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל ושמונה חודשי מאסר מותנים למשך שנתיים. המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בגין אחריותו לגרימת מותה של המנוחה ז"ל, בת 21 במותה בהתהפכות טרקטורון (מסוג "פולריס"; להלן גם: הרכב), שהיה ברשותו ובבעלותו. בעת ההתהפכות נהגה בטרקטורון הנאשמת (להלן: מורג או הנאשמת) שהועמדה לדין יחד עם המערער בכתב אישום משותף. המנוחה ישבה מאחורי מורג בעת הנסיעה, עובר לתאונה, על מושב הטרקטורון. המערער הורשע בנוסף, בכך שהתיר את הנסיעה בלא שמורג וליאור ז"ל חבשו קסדות, בניגוד לתקנה 39ג(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961; בכך שהתיר את הנהיגה בלא שלטרקטורון היה רישיון רכב בתוקף, בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961; ובלא ביטוח חובה, בניגוד לסעיף 2(א) ו- (ב) לפקודת ביטוח כלי רכב מנועי (נוסח חדש). בנוסף הורשע המערער בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977. יצויין כי בבדיקת הטרקטורון לאחר התאונה, נתגלה כי מערכת הבלם האחורי לא פעלה (וכן מד האוץ של הרכב). למערער יוחסה תחילה, בגין כך, גם עבירה של הרשאת נהיגה ברכב שאינו תקין, לפי תקנה 306 לתקנות התעבורה, אולם עבירה זו נמחקה מכתב האישום לאחר שהתקבלה טענת ההגנה כי הוראת התקנה אינה מגלה עבירה זו (הכרעת הדין, פסקה 9). הנאשמת הודתה במהלך ניהול ההוכחות, בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961, ונהיגה בטרקטורון ללא קסדה לפי סעיף 39ג(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, ונדונה, במסגרת הסדר טיעון, ביום 16.2.2011, לשישה חודשי מאסר מותנים למשך שנתיים וכן ל- 400 שעות של"צ. נסיבות התאונה האירוע הטראגי שהביא לקיפוח חייה של ליאור ז"ל, התרחש ביום 22.7.2005 בשעת צהריים. אותו יום הגיעו לביתו של המערער במושב פארן - בדרכם לחופשה באילת - המנוחה, מורג וכן שלושה מחבריהם: דנה נחמד שהינה קרובת משפחה של המערער, ואשר תיאמה עם המערער את הביקור לצורך נסיעה בטרקטורונים, עודד יוגב, ויוליה וינר. לאחר תדריך קצר שניתן על ידי המערער כיצד לתפעל את הטרקטורון, יצאו בני החבורה לנסיעה בשני טרקטורונים, על גבי שבילי עפר מסומנים, ממושב פארן לכיוון נחל ברק; מורג, שהייתה חסרת כל ניסיון בנהיגת טרקטורון, נהגה בטרקטורון הראשון, בעוד ליאור ז"ל יושבת מאחוריה, כאשר השתיים אינן חובשות קסדות, ושעה שקיים איסור ברישיון הרכב לנסיעת נוסע נוסף, מעבר לנהג. עודד נהג בטרקטורון אחר בעקבות הטרקטורון עליו נהגה מורג, כאשר דנה ישובה מאחוריו, ואף שניהם אינם חובשים קסדות. המערער הוביל את הנסיעה ברכבו, לפני הטרקטורונים, ויוליה נסעה עימו. לאחר נסיעה של מחצית השעה לערך, איבדה מורג את השליטה על הטרקטורון, וסטתה עימו לצד ימין של הדרך. על פי דוח שערך בוחן התאונה, אבי מעוז, (ת/17), נסע הטרקטורון, לאחר הסטיה ימינה, מרחק קצר על גבי אבנים, הגיע ל"מדרגה" קטנה, שם התהפך לשטח קרקעי. ליאור ז"ל ומורג נזרקו לפנים, והטרקטורון נחת על גופן. עקב התאונה נגרמו לליאור ז"ל חבלות שונות בראש, בצוואר ובכתף, אשר גרמו לפקקת קרישי דם, ונזק חמור למוח, שהביא למותה ביום 26.7.2005, ארבעה ימים לאחר התאונה. לאחר התאונה, הועברו ליאור ז"ל ומורג לרכבו של המערער, ומשם הוסעו לביתו, אליו הוזעק חובש המתגורר במושב, שהמליץ על העברתה של ליאור ז"ל לבדיקות בבית החולים "יוספטל" באילת. בעת היציאה לבית החולים, פנה המערער לבני החבורה, וביקשם, כי נוכח היעדר ביטוח ורישיון בר תוקף לטרקטורון, יימנעו מלמסור בבית החולים את נסיבות התאונה לאשורן, וידווחו דיווח שקרי לפיו המנוחה נפגעה עקב נפילה מאופניים, וזאת כדי למנוע פתיחת חקירה. עם הגיעם לבית החולים, בשעה 16:00 לערך, מסר עודד בחדר המיון, דיווח שקרי, כפי שהתבקש על ידי המערער. ליאור ז"ל שוחררה מבית החולים לאחר כשעה, המשיכה בנסיעה לאילת, ואולם לאחר שחשה ברע, חזרה למחרת בטיסה לתל אביב, איבדה הכרתה לאחר ירידתה מהמטוס, הועברה לאשפוז בבית החולים "איכילוב", ולאחר ארבעה ימים, כאמור, נקבע מותה. פסק הדין המערער לא חלק בדיון שנערך בבית המשפט קמא על קיום הליקויים במערכת הבלם האחורי ובמד האוץ. המערער טען בעניין זה כי לא ידע על קיומם של הליקויים, לפני שהתיר את הנסיעה; בנוסף לא חלק על כך שהתיר את הנהיגה בלא שבוצעו לטרקטורון רישוי ומבחן שנתי, ובלא שחודש הביטוח של הרכב, במשך תשע שנים עד התאונה; עוד אישר כי איפשר למורג ולליאור ז"ל לנסוע ברכב ללא קסדות; המערער לא חלק גם על כך שהסעת המנוחה, נוסף על הנהגת, הייתה מנוגדת להוראות רישיון הרכב. המערער הודה בנוסף, כי פנה לבני החבורה וביקשם תחילה להעלים את נסיבות הפגיעה במנוחה, נוכח כך שהטרקטורון לא היה מבוטח כאמור. עם זאת, טען המערער, כי לא התקיים קשר סיבתי בין הליקויים המתוארים לקרות התאונה. המערער כפר גם בשיבוש מהלכי משפט. בית המשפט קבע בפסק דינו, כי בכל אחד מהליקויים המתוארים, ובהצטברותם, בנוסף לחוסר ניסיונה של מורג בנהיגת הטרקטורון, היה כדי להביא לקרות התאונה, והמערער היה צריך לצפות את אפשרות אירועה של התאונה ואת תוצאתה. נקבע, כי היה ידוע למערער, על פי עדותו שלו, כי הטרקטורון הינו "כלי מסוכן" שהנהיגה בו דורשת זהירות מיוחדת, בהתחשב בנהיגה בשטח, ובמגבלות הרכב; הבוחן מעוז וכן מומחה מטעם התביעה (מר דורי רובינשטיין), קבעו כי לנהיגת טרקטורון נדרשת מיומנות. מעוז ציין בעדותו כי יש "הבדל בין נהיגת רכב בכביש לכל המשתמע מכך, לבין נהיגת טרקטורון בשטח" (ע' 31 לפר'), רובינשטיין אף ציין כי נדרשת "וירטואוזיות" לנהיגת הטרקטורון דנא, בהתחשב בליקויים שנמצאו בו (סיכום הראיות, פסקה 94); מומחה מטעם ההגנה, מר דוד נמרי, אישר אף הוא בעדותו כי מדובר בכלי "קל מאד לנהיגה ומסוכן מאוד... הכלי הזה דורש ניסיון ומיומנות". המערער טען בבית המשפט קמא כי הסתפק בכך ששאל את מורג אם הינה בעלת רישיון נהיגה, ונענה בחיוב; מעדותו של עודד עלה כי "הבנות לא ידעו לנסוע על טרקטורון ולכן עופר הדריך אותן..." (פסקה 35). יצויין, כי מומחה ההגנה, מר נמרי, אף ציין בעדותו, כי המערער "...הדריך אבל זה כמו ללמד ריקוד בהתכתבות. זה מה שהוא יכול לעשות, זה מה שהוא עשה....". מומחה ההגנה אף היה בדעה כי חוסר ניסיונה של מורג בנהיגת הטרקטורון, היה הסיבה המרכזית להתהפכות הרכב, וכי הנהגת "נתקלה בתלולית" והתהפכה, "צריך לאחוז חזק את הכידון...זה פשוט ניסיון, היה...אולי מאפשר לה להחזיק יותר חזק את הכידון, לא להתהפך, לא לבלום..." (ע' 191 - 192 לפר', פסקה 137 להכרעת הדין). עם זאת, נקבע על ידי בית המשפט, כי לא היה מקום לזקוף את היעדר הניסיון לחובת המערער, אלמלא שורת המחדלים האחרים הרובצים לפתחו, ו"בנסיבות הייחודיות של המקרה דנן נזקף גם היעדר הניסיון לחובת (המערער), אומנם לא בפני עצמו אלא באופן מצטבר ליתר מחדליו". (פסקה 140). באשר לליקוי במערכת הבלם האחורי, נקבע, כי יש להעדיף את עדותו של המומחה מטעם התביעה על פני זו של המומחה מטעם ההגנה, לפיה מערכת הבלימה בטרקטורון, הינה מערכת משולבת, וכי על יסוד דוח הבוחן, דוח בדיקת הבלמים, וסרט וידיאו של הטרקטורון (שנערך על ידי ההגנה), ניתן להסיק כי מערכת הבלימה הקדמית "לא פעלה באופן שווה", וייתכן כי "בזמן הבלימה נוצרה סטיה חזקה של מערכת ההיגוי באופן פתאומי, דבר שהיה עלול לגרום להתהפכות מיידית של הטרקטורון במידה ומערכת הבלימה האחורית אינה מתפקדת במלואה". עוד הוכח כי לא הייתה קיימת התאמה בין מידות הצמיגים בטרקטורון לבין המידות הנדרשות על פי רישיון הרכב, באופן העלול להביא לסטיה פתאומית במנגנון ההיגוי; נמצא חופש בהיגוי; הפרשי כוח בלימה בגלגלים הקדמיים, וכן ליקויים נוספים בצמיגי הרכב (חוות דעת המומחה, ת/22, פסקה 106 להכרעת הדין). בית המשפט דחה את טענת ההגנה לפיה מורג - שהעידה כי ניסתה לבלום את הרכב עובר להתהפכות - איבדה את השליטה על הרכב בלא קשר לליקוי בבלם האחורי, שכן "אין נפקא מינה, כך על פי שכל ישר, מתי בלמה נוגה- לפני איבוד השליטה או לאחריו. מה שברור מעדותה של נוגה הוא...כי ניסתה לבלום בשלב כזה או אחר של התאונה אך לא הצליחה לעצור, ולבסוף התהפכה" (פסקה 96). בהקשר זה יצויין, כי באמרה שמסרה מורג בחקירתה במשטרה (ת/5 מיום 1.8.2005), טענה כי עם סטית הרכב, עזבה את "מנוף הגז" ולחצה על הבלם "אבל זה לא עזר, ונזרקנו מעל הטרקטורון והברקס נראה לי שבלם את הגלגלים הקדמיים" (ע' 2 ש' 68-65). מסקנתו של בית המשפט הינה, לפיכך, כי הוכח שברכב היו "כשלים מכאניים ובטיחותיים, שעלולים להוביל לתאונה, בייחוד כשמדובר בנהג לא מיומן כמו נוגה, חסרת הניסיון, ובהינתן שהטרקטורון לא עבר בחינת רישוי זה שנים" (פסקה 109). בהקשר זה, צויין, כי קיומו של מבחן רישוי, היה עשוי להעמיד את המערער על הליקויים ברכב, והמערער יכול היה לדאוג לתיקונם מבעוד מועד. עוד נקבע, כי המערער לא יידע את בני החבורה, בדבר היעדר רישוי וביטוח לטרקטורון, וכי ספק אם אלה היו יוצאים לנסיעה, אילו ידעו על כך. בנוסף, נקבע, על פי עדות הבוחן, כי הסעת הנוסעת הנוספת, המנוחה, בניגוד לתנאי הרישיון, ובהתחשב בכך שקבוע ברכב מושב נוסע אחד, היה אחד מהגורמים לתאונה, שכן הדבר עלול "להפריע ולסרבל את נהיגת הנהגת, ולהוביל לתוצאות המסוכנות של התאונה..." (פסקה 123). אף מומחה ההגנה, מר נמרי, ציין בעדותו כי מתעוררות בעיות "אחיזה" לנוסעים בהתחשב במבנה הטרקטורון. נקבע, כי הנסיעה ללא קסדות מגן - המערער הודה בכך כי לא היו כלל ברשותו קסדות מגן - הייתה אף היא בין הגורמים שהביאו לתוצאה הקטלנית, שכן נוכח חוות הדעת הפתולוגית "חבישת הקסדה הייתה מסייעת (למנוחה) לפחות בהגנה על הראש...חבלות שהיו יכולות להימנע ולו באופן חלקי, אילו חבשה קסדה..." (פסקה 132). הרשעת המערער בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, התבססה על הנחייתו לבני החבורה למסור דיווח שקרי, נוכח חששו של המערער כי אם יימסר דיווח שישקף את נסיבות התאונה, עתידה להיפתח חקירה, שתחשוף את ביצוע הנהיגה ברכב בלתי מורשה, ללא ביטוח. בגזר הדין, צויין, כי יש לראות חומרה במעשיו של המערער, הן לנוכח הצטברות המעשים והמחדלים שהובילו לקרות התאונה ותוצאתה הטרגית, והן לעניין עבירת שיבוש ההליכים, הגם שזו נעברה מתוך "חולשה רגעית". בית המשפט אף מזכיר את דבריו של מזכ"ל תנועת המושבים, שבא להעיד בשבחו של המערער, ואשר מסר כי בעקבות התאונה הופקו לקחים בישובי הערבה, שהביאו להפסקת הנסיעה "הבלתי אחראית והמופקרת בטרקטורונים" (פסקה 22). נקבע כי בכך שהנאשמת, מורג, הייתה בעלת רישיון נהיגה ומורשה לפיכך, בנהיגת הרכב, אין כדי לגרוע מאחריותו "המשמעותית" של המערער, הגם שעולה רשלנות תורמת "מסויימת" מצידה של מורג, שהסכימה לנהוג ברכב ולהסיע את המנוחה, חרף כך שלא הייתה מיומנת בנהיגה. צויין, בנוסף, כי העונש שהוטל על מורג ישמש לבחינת עונשו של המערער. בית המשפט עמד על מגמת ההחמרה בענישת נהגים בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, ומנגד, ציין, כי המערער הינו אדם נורמטיבי, שעברו תקין לגמרי, בעל משפחה, העובד כחקלאי. המערער שירת בצבא כקצין קרבי, ומשרת במילואים. עדי אופי תיארו את תרומתו לקהילה. מתסקיר שירות המבחן, עולה, כי המערער מביע חרטה כנה ועמוקה, ומצר מאד על מותה של המנוחה, ועל כאבם הכבד של בני המשפחה. המערער גם לקח חלק בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן. בית המשפט ציין בנוסף, לקולא, את חלוף השנים מאז התאונה, והודגש כי התמשכות ההליכים אינה רובצת לפתחו של המערער, שניהל הליך "הוגן מקצועי וענייני". סופו של דבר, סבר בית המשפט, כי אין מנוס מהטלת מאסר בפועל, נוכח הצורך ליתן "ביטוי לערכם של חיי אדם והעדפת השיקולים של ההרתעה והגמול". עם זאת, נמנע בית המשפט מהטלת עונש פסילה, נוכח כך שהמערער לא היה זה שנהג ברכב, ובהיעדר כל עבר תעבורתי. נימוקי הערעור הערעור מופנה, כאמור, ביסודו, לחומרת העונש, ועתירת המערער הינה להפחית מתקופת המאסר ולהורות על ריצויו בדרך של עבודות שירות. ב"כ המערער אינו חולק על ההרשעה בגין אחריותו לגרימת מותה של המנוחה, ככל שהדברים נוגעים לכך שהתיר את ביצוע הנסיעה עם נוסעת נוספת, וכן לכך שהנסיעה בוצעה ללא קסדות מגן. עם זאת, משיג ב"כ המערער על כך שהמערער אחראי ברשלנות, למותה של המנוחה, בראשי הרשלנות האחרים, כפי שנקבע בהכרעת הדין. נטען, כי קבלת עמדת ההגנה כי לראשי רשלנות אלה לא היה קשר לקרות התאונה, תהא השלכה על צמצום היקף הרשלנות, באופן שיש בו כדי להפחית מחומרת הרשלנות, ובד בבד, מענישת המערער. ראשית, טוען ב"כ המערער, כי אין פסול בכך שהמערער איפשר את ביצוע הנסיעה בידי נהגת חסרת ניסיון, שכן זו הייתה מורשית לנהיגה כחוק, ולא הייתה מוטלת עליה כל הגבלה בנהיגת סוג רכב זה, באופן שהמערער היה מנוע מלהפקיד את הרכב בידה. שנית, נטען, כי לא הוכח במידת הוודאות הנדרשת, כי אי תקינות הבלם האחורי של הטרקטורון גרם לתאונה. בעניין זה מציין ב"כ המערער, כי איש מבין עדי התביעה לא קשר את קרות התאונה לליקוי בבלם, ובכללם הבוחן המשטרתי, אשר קבע בדוח ראשוני לאחר התאונה, כי לא נתקל "בבעיות מיוחדות" בתפעול הרכב; גם מומחה התביעה, מר רובינשטיין, שלא בדק את הרכב, ציין, באופן כללי בלבד, כי כשל בבלמים עלול היה לגרום לתאונה, ואף בהכרעת הדין לא נקבע באופן נחרץ, אלא שה"כשלים המכאניים והבטיחותיים עלולים היו להוביל לתאונה"; שלישית נטען, כי להיעדרם של רישיון רכב וביטוח בני תוקף, לא היה קשר סיבתי ישיר לתאונה. בנוסף, נטען, כי יש ליתן משקל יתר, לקולא, לכך שחלפו למעלה משבע שנים מאז אירוע התאונה ועד שהסתיימו ההליכים בבית המשפט קמא, וכי השיהוי בהליכים אינו רובץ לפתחו של המערער, כפי שצויין במפורש בפסק הדין. עוד נטען, כי קיים פער ענישה בלתי סביר ובלתי מוסבר בין עונשה של מורג, שנדונה לנשיאת של"צ ומאסר מותנה בלבד, לבין עונשו של המערער, וזאת נוכח העובדה כי הנאשמת היא שנהגה בטרקטורון, וחרף היעדר ניסיונה בנהיגת רכב מסוג זה, הסיעה עימה את המנוחה, והייתה אחראית ישירות לאי חבישת קסדת המגן. הודאתה של מורג, במסגרת הסדר טיעון, לא באה אלא לאחר ניהול משפט הוכחות ממושך, כארבע שנים לאחר הגשת כתב האישום. מנגד, המערער, שלא היה אחראי ישירות לדרך הנהיגה שהביאה לתוצאה הקטלנית, נדון למאסר ממשי, בלא שניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, ולהמלצת שירות המבחן בתסקיר שהוגש, להשתת מאסר בעבודות שירות. על פי תסקיר זה, עולה, כי המערער, בן 51, נשוי ואב לשלושה ילדים, הינו אדם בעל ערכים נורמטיביים המנהל חיים תקינים, אשר הביע צער עמוק על מות המנוחה, ונטל אחריות על מעשיו. המערער שילם פיצויים לחברת קרנית, בסך של 450,000 ₪, שהועברו למשפחת המנוחה. המערער מתפרנס מחקלאות, ומאסרו יפגע ביכולת הכלכלית של משפחתו, כאשר המערער הינו עמוד התווך במשק. עוד הובא בפנינו נתון רפואי, לפיו עומד המערער בפני ניתוח להסרת גידול בימים אלה. ב"כ המערער טען בנוסף, כי הרשעתו של המערער הינה "תקדימית", שכן מדובר בהטלת אחריות לתאונה בגין נהיגת רכב על ידי נהג אחר, המורשה לנהיגה, רק מכוח היותו של המערער בעליו של הרכב, שהתיר את הנסיעה ברכבו. בהקשר זה, מציין ב"כ המערער כי נמצא בפסיקה מקרה דומה יחיד (עפ 140/10 פיסל חלילה ואח' נ. מ"י, ניתן ביום 10.3.2011), בו הוטל על הבעלים מאסר מותנה בלבד, ואין להשליך על עניינו של המערער ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה, שבהם הוטלו עונשי מאסר בפועל על נהגים שגרמו ישירות ברשלנותם, לתאונה הקטלנית. עוד צויין, כי גם במקרים של הטלת אחריות מכוח נהיגה "ישירה" מעין זו, מוטלים מעת לעת עונשים מקלים, וכי נוכח כך שהמערער מצוי "במעגל השני" של האחריות לעבירה, ניתן, מקל וחומר, לגזור עונשו לקולא. ב"כ המערער סבור כי גם הרשעת המערער בביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט, אינה מצדיקה החמרה בענישה, ביחס לעונש שהוטל על מורג. נסיבות השיבוש לא היו חמורות כלל ועיקר, ובית המשפט ציין כי המעשה בוצע מתוך "חולשה רגעית"; הדיווח הכוזב נמסר לבית החולים ולא למשטרה, על רקע היעדר ביטוח, ובאותו שלב לא התעורר עדיין חשש מוחשי לשלומה של המנוחה, שאף שוחררה מבית החולים, והמשיכה בדרכה לאילת. בהקשר זה נטען, כי בני החבורה האחרים - ובכללם מי שהעביר את הדיווח הכוזב לגבי נסיבות התאונה - כלל לא עמדו לדין בגין חלקם במעשה, וכי בעת שנפתחה חקירה משטרתית לא הכחיש המערער את מידת מעורבותו, ואת נסיבות התאונה. ב"כ המשיבה טען, מנגד, כי רשלנותו של המערער הינה רשלנות מתמשכת, והמערער לא דאג במשך תשע שנים לרישוי הרכב. המערער היה "המבוגר האחראי", ובכוחו היה למנוע את הנסיעה, בהיעדר קסדות, והבעייתיות בשיווי המשקל, נוכח הוספת הנוסעת. בהקשר זה מפנה ב"כ המשיבה לעובדות שנדונו ב- ע"פ 19/93( ג'ייסון לורנס נ. מ"י, פדי מח (4), ע' 1)), בדבר השפעת אדם בוגר על שיקול הדעת של אדם צעיר, המונע לביצוע התנהגות רשלנית. באשר לליקויים ברכב, נטען, כי נמצא קשר ישיר בין הכשל במערכת הבלימה והליקויים בצמיגי הטרקטורון, לבין אירוע התאונה; ריבוי המחדלים יש בו כדי להשפיע על רמת הענישה, ובמיוחד משהמערער הודה בחקירתו כי ידע שמדובר בכלי מסוכן. עוד טוען ב"כ המשיבה כי יש לאבחן את העובדות שנדונו ב ע"פ 140/10 הנ"ל, שכן באותו מקרה בוצעה הנהיגה על ידי נהג מקצועי. ב"כ המשיבה טען בנוסף, כי בעבירות רשלנות מעין אלה, אין ליתן משקל יתר לנסיבות אישיות, ובאשר לחלוף הזמן, מפנה ב"כ המשיבה לעובדות שהתבררו ב- רעפ 2836/10 (אברמשוילי נ. מ"י, ניתן ביום 11.8.2010). במקרה זה חל שיהוי בן 12 שנים מיום האירוע ועד שנסתיימו ההליכים, ועדיין נקבע כי "שיהוי חריף" אין בו כדי להוות שיקול מכריע בענישה. באשר לעבירת שיבוש מהלכי משפט, נטען, כי יש לראות חומרה בכך שהמערער ביקש להעלים את המידע האמיתי בדבר התרחשות התאונה, כדי למנוע מעצמו עלויות כספיות, נוכח כך שהרכב לא היה מבוטח. דיון והכרעה המערער אינו משיג כאמור, על אחריותו להפרתן של הוראות המטילות עליו, מכוח היותו בעליו של הטרקטורון, אחריות ישירה למחדלים הנוגעים להיעדר רישוי תקף של הרכב (סעיף 2 לפקודת התעבורה); היעדר ביטוח (סעיף 2 לפקודת ביטוח כלי רכב מנועי) ואי חבישת קסדות מגן בעת הנסיעה עובר לתאונה (תקנה 39ג(ד) לתקנות התעבורה). המערער הודה גם בכך שאישר הסעת נוסעת נוספת ללא היתר כדין. (תקנה 39ג(ג) לתקנות התעבורה). אין גם חולקין כי בעת שהעביר המערער את הטרקטורון לרשותה של מורג, לא היה הרכב במצב תקין, ומערכת הבלם האחורי, כמו גם יכולת הבלימה האחידה של הרכב הייתה לקויה, באופן שהיה עלול להביא לסטייה של הטרקטורון ממסלולו, כעולה מחוות דעת מומחה התביעה, שהמערער אינו חולק עליה בשלב זה של הדיון, ואשר בית המשפט קמא סמך עליה ממצאיו. המערער אף מקבל עליו כיום את הקביעה כי הפרת חובות הזהירות על ידו, הנוגעות לאי חבישת הקסדות והסעת המנוחה על גבי הטרקטורון, הינם בבחינת מחדלים רשלניים אשר הביאו בעקבותיהם לתוצאה הקטלנית, ומכאן גם שאינו משיג על אחריותו לגרימת מותה של המנוחה. יצויין, כי הקפדה מצד המערער על חבישת קסדות המגן, עשוייה הייתה למנוע פגיעת ראש פטאלית למנוחה, בלא קשר לנסיבות שהובילו להתהפכות הטרקטורון; ואילו, הסעתה של המנוחה על גבי הטרקטורון, פגעה בייצובו של הטרקטורון וביכולת האחיזה של המנוחה, בעת שהרכב נקלע למצב מסוכן, ומכאן שאי מניעת הסעתה של נוסעת נוספת, הייתה בין הגורמים שתרמו לתאונה ולהתהפכות עצמה. מקבלים אנו טענת ההגנה כי העברת הטרקטורון על ידי המערער לנהגת חסרת כל ניסיון קודם, אינה מהוה ראש רשלנות בפני עצמו; נוכח קיומו של רישיון נהיגה מתאים בידי הנהגת, ובהיעדר הגבלה אחרת על נהיגה בנסיבות אלה, מותר היה המערער בהעברת הטרקטורון לרשותה של מורג. עם זאת, מקובלת עלינו עמדתו של בית המשפט קמא, כי היעדר ניסיונה של הנהגת, היה בבחינת נתון נוסף, בין שורת נתונים אחרים שניצבו בפני המערער, אשר היה בהם כדי להעמידו על הצורך לראות הנולד, כפי שהיה מצופה מאדם סביר אחר במקומו. המערער היה מודע לכך שמדובר, ככלל, ברכב שלנהיגתו נדרשת מיומנות לא מבוטלת, כפי שעלה מעדויות הבוחן ומומחי התביעה וההגנה. מדובר ברכב הנוסע בתנאי שטח, אשר מערכות ההגה והבלמים שלו שונות מרכב נוסעים רגיל, ואשר דרך תפעולו הצריכה, כאמור, העברת תדריך על ידי המערער. נוכח בעיות הבלימה ברכב, ואפשרות הסטייה לצד הדרך, הרי שלנהיגת הטרקטורון דנא, נדרשה הייתה אף מיומנות גבוהה יותר, "וירטואוזיות", בלשון מומחה התביעה; הסעת המנוחה על גבי הטרקטורון, שהכבידה על יציבות הרכב, במצבי סיכון, הייתה בבחינת קושי נוסף שעלול היה להקשות על שליטה בטוחה על הרכב מצידה של נהגת חסרת ניסיון. המערער היה זה שאיפשר ואף הוביל את הנסיעה הרת האסון. מוטלות היו עליו חובות זהירות ישירות הקשורות בנהיגתו, גם אם הנהיגה לא בוצעה על ידו. הוא העביר את הטרקטורון לנהגת חסרת ניסיון, צעירה בשנים, בנסיבות בהן לא יכלה זו לעמוד על הליקויים בטרקטורון, ולא הודרכה לגבי סיכוני הנסיעה האחרים, הכרוכים גם בהרכבת המנוחה מאחור. בנסיבות אלה, ברי היה למערער, כי עיניהם של בני החבורה נשואות אליו, וכי על פיו יישק דבר. המערער יכול היה לוודא כי הנסיעה תתבצע לאחר מילוי דרישות הבטיחות השונות. זו הייתה חובתו, וניתן היה בידו להפסיק את הנסיעה בכל עת. הטענה כי יש לקרב בין עונשו של המערער לבין עונשה של הנהגת, שהינו פרי הודאה והסדר טיעון, מתעלמת מהיקף אחריותו, שליטתו וזיקתו של המערער לאירועי הנסיעה, ומידת השפעתו המכרעת של המערער על התנהלותה הרשלנית של הנהגת. צודק ב"כ המערער בטענתו, כי לא נקבע, במפגיע, כי הליקוי במערכת הבלימה הוא הוא שהביא לאובדן השליטה על הטרקטורון. עם זאת, עלה, כי בשל הליקוי בבלם האחורי וליקויים נוספים, עלולה הייתה להיווצר סטיה פתאומית של מערכת ההיגוי, שתביא להתהפכות מיידית של הרכב. מחקירתה של מורג ומדוח הבוחן, לא הוברר אומנם, מה הביא לסטיית הרכב לימין, ואולם הנאשמת מסרה כמתואר, בחקירתה, כי אכן ניסתה לבלום את הרכב לפני ההתהפכות. נמצא, כי מסקנת בית המשפט קמא כי בין הגורמים לתאונה היו גם הליקויים שהיו עלולים בהסתברות ממשית להביא לסטיית הרכב, הינה מבוססת. בהקשר זה יש לציין, כי בוחן התאונה, שקבע, לאחר נסיעת ניסוי קצרה, כי לא מצא בעיה בתפעול הטרקטורון, כיוון דבריו לנהיגה המתבצעת על ידי נהג מיומן, ולא היה בעדות הבוחן כדי לסתור ממצאי מומחה התביעה באשר להשפעה אפשרית של הליקויים ברכב על יציבות הרכב. המערער טען כי לא ידע כלל על הליקויים ברכב, אולם מדובר למצער בעצימת עיניים, נוכח כך שבמשך תשע שנים, לא טרח להעמיד את הרכב במבחן רישוי, שהיה מביא לגילוי הליקויים, כפי שקבע בית המשפט קמא. נציין, כי גם אם לא ניתן היה לקשור מחמת הזהירות, בין הליקויים במערכת הבלימה לבין התאונה שאירעה, הרי שבבחינת שיקולי הענישה לא ניתן לעבור לסדר היום על ההזנחה רבת השנים מצידו של המערער בטיפול ברכב, שהייתה כרוכה בהפרות חמורות של חובות רישוי וביטוח. היקף הרשלנות נבחן אומנם, לאורם של המחדלים הישירים שהביאו למותה של המנוחה, אולם נראה כי השאננות המסוכנת שגילה המערער במשך שנים ביחס לחובות הטיפול ברכב, באה לידי ביטוי גם בהעברת הרכב לנהגת בלתי מנוסה, בלי לוודא את תקינות הרכב, תוך ביצוע הנסיעה ללא קסדות מגן, והסעת המנוחה, בניגוד לתנאי הרישיון. אין לקבל טענות ב"כ המערער כי אמות המידה שננקטו בע"פ 140/10 הנ"ל, ביחס לגזירת עונשו של בעליו של הרכב בו אירעה תאונה קטלנית, בעת שהיה נהוג בידי אחר, צריכות לעמוד גם ביסוד ענישתו של המערער. באותו מקרה נדון בעל רכב, אבי המשפחה (מערער מס' 2) לעונש מאסר מותנה, לאחר שהניח לשניים מבניו שלא היו מוסמכים לכך, לערוך טיפולים בלתי מורשים ברכב משא בו אירעה תאונה, בשל תקלה במערכת הבלמים, בעת שהיה נהוג על ידי בן שלישי. נקבע כי המערער היה צריך לצפות את הסיכון לחיי אדם, לאחר שלא הקפיד על דרישות תקינות הרכב, ולא דאג כי התיקונים יבוצעו על ידי גורם מוסמך. דא עקא, בנסיבות אותו מקרה, עלה כי חלקו של אותו מערער, אדם מבוגר, היה שולי ביחס לחלקם של בניו, ואף הובהר כי לא היה מעורב כלל בנעשה ברכב, למעט כך שהיה בעליו של הרכב ושל העסק המשפחתי, ודאג לתשלומי האגרות (פסקאות 26, 36). עוד יש לציין, כי אותו מערער לא היה מעורב כלל באותה נסיעה, שבוצעה על ידי בנו, נהג קבוע של הרכב ששימש לצרכי עבודה. אכן, חלפה תקופה ארוכה למדי מאז אירועה של התאונה. בשנים שנקפו ניהל המערער משפט הוכחות, ללא השחתת זמן מיותרת, הגם שניתן לתהות, בדיעבד, נוכח ההסכמה כיום בדבר אחריותו של המערער לגרימת המוות, בגין אי חבישת קסדה והסעת המנוחה - עובדות שלא היו שנויות מעולם במחלוקת - אם אכן, הייתה הצדקה לניהול המשפט במהלך תקופה כה ממושכת. מטבע הדברים, הטלת עונש מאסר על המערער, במרחק של שנים מיום התאונה, יש בה כדי להכביד נוספות עם המערער, ולפגום באפקט הענישה. עם זאת, יש לזכור היטב, כי אין בחלוף הזמן כדי להקהות את תחושת האובדן והשכול נוכח מותה של המנוחה. אימה של ליאור ז"ל, הגב' מיכל זילברמינץ, בטאה גם בדיון בפנינו את גודל הכאב, נוכח לכתה של הבת, אישה צעירה, אהובה, ברוכת כשרונות, שכל עתידה היה בפניה, ואשר מצאה מותה בדרך נואלת ומיותרת, שניתן היה למנעה בעמידה על חובות זהירות בסיסיות. שקלנו את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער. אדם חיובי ונורמטיבי, שעברו תקין, שאין בליבנו ספק שהוא מתייסר בגינן של הנסיבות האומללות שהובילו למותה של המנוחה. נתנו דעתנו גם למצבו הרפואי העדכני, וכן להשלכות הכלכליות של המאסר. עם זאת, לא מצאנו מקום להתערב בעונשים שהוטלו, שאין בהם חומרה המצדיקה התערבות ערכאת ערעור. בית המשפט קמא עמד היטב על שיקולי הענישה, ועל החשיבות העליונה של ההקפדה על ערך קדושת החיים. ניתנה הדעת למידת הרשלנות שנגלתה וכן לניסיון לסכל חקירה, מתוך מטרה למנוע גילוי נסיבות התאונה ברכב שאינו מורשה ואינו מבוטח. יוטעם, כי על אף שנקבע כי המערער פעל מתוך דחף רגעי להסתיר את נסיבות התאונה, ואף יש להניח כי האמין תחילה, כי ליאור ז"ל לא נפגעה בצורה כה חמורה, הרי שהעלמת נסיבות התאונה ובכללן דרך הפגיעה במנוחה, בעת קליטתה בבית החולים "יוספטל", מנעה, לכאורה, על פני הדברים, מידע שהיה עשוי להיות רב ערך לצרכי הטיפול הרפואי הראשוני, ואין להקל ראש במשמעות הדברים. בגזר הדין נשקלו הנסיבות האישיות, הזמן שחלף, והעונש שהוטל על מורג. בית המשפט אף נמנע מהטלת עונש של פסילת רישיון נהיגה, חרף כך שהמערער הורשע בביצוע עבירות תעבורה משמעותיות למדי, שחלקן היה כרוך בגרימת המוות, ובכך הקל הקלה רבתי עם המערער. בנסיבות אלה, מחליטים אנו לדחות הערעור. גזר הדין שהוטל יישאר ללא שינוי. מקרי מוותגרימת מוות ברשלנותטרקטורון