תפיסת הרכוש שוללת מבעל הרכוש את השימוש בו למשך תקופה ארוכה. ברור מאליו שככל שהתקופה מתארכת הפגיעה באדם היא קשה יותר. הכלל הוא שעל המדינה להציג תשתית ראייתית מספקת, על פיה ניתן יהיה לקבוע אם אמצעי התפיסה הינו מידתי, ואם יש הצדקה להמשך התפיסה. "...יש לנקוט בצעד זה רק כאמצעי אחרון ובהיעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו".(בש"פ 7715/97, חג'ג' נ' מדינת ישראל). מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תפיסת רכוש: 1. בפני שלושה עררים על החלטתו של בית משפט השלום בראשל"צ בה"ת 38637-06-12 מיום 1.8.12 (כב' השופטת שרית זמיר) במסגרתה הורה בית המשפט על שחרור חלק מהתפוסים המוחזקים על ידי העוררת מאז ה-6.12.11. החלטת בית משפט קמא ניתנה בבקשה שהוגשה על ידי העוררת "להארכת תקופת תפיסת רכוש" ל-6 חודשים נוספים על פי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ") ביחד עם סעיפים 21 ו-26 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ט-2000 (להלן: "החוק"). הרכוש נושא הבקשה פורט בנספחים א'-ד' שצורפו לבקשה. ביום 13.9.12 נשלחה לבית המשפט הודעה משותפת מטעם העוררת ומשיב 1. ב"כ הצדדים הודיעו כי הגיעו מחוץ לכתלי בית המשפט להסכמות לגבי הרכוש התפוס בידי העוררת בכל הנוגע למשיב 1. ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה ובוטלה החלטת בית משפט קמא מיום 1.8.12 בכל הנוגע למשיב 1. בנסיבות אלה, החלטה זו תתייחס למשיבים 2 ו-3 בלבד. הרקע העובדתי לעררים פורט בהחלטתה של כב' השופטת זמיר אך לשם הבנת הרקע והשתלשלות האירועים, אתייחס לעובדות הרלוונטיות לענייננו. 2. רקע עובדתי (2.1) נגד המשיבים מתנהלת מזה זמן רב חקירה (שהפכה לגלויה ב-25.12.11) של משטרת ישראל (היחידה הארצית לחקירות הונאה) בחשד לביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון בכל הקשור למעורבותם בפעילות סליקה אסורה של בתי עסק אינטרנטיים. מחקירת המשטרה עולה כי לאור התפתחות הסחר המקוון החלה חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: "כ.א.ל.") לחדור לשוק סליקת עסקאות באינטרנט. במסגרת הגדלת נפח הפעילות וזיהוי הפוטנציאל העסקי בתחום, הוקמה בשנת 2008 חברת בת ויזה כ.א.ל. אינטרנשיונל (להלן: "כ.א.ל. אינטרנשיונל") אשר הייתה אחראית על פעילות הסליקה באינטרנט. (2.2) על פי החשד, ביצעה חב' כ.א.ל. אינטרנשיונל סליקת בתי עסק אינטרנטיים של אתרי הימורים בקידוד כוזב, המעיד כביכול על פעילות לגיטימית של מסחר בעסקים אלה, אישור בתי עסק לסליקה ללא הליך זיהוי לקוח בוצעו פיצול עסקאות וסגירת בתי עסק ופתיחתם מחדש בזהות שונה וזאת על מנת להגדיל את נפח הפעילות, תוך התעלמות מהוראות צו איסור הלבנת הון, נהלי בנק ישראל והרגולציה של חברת האשראי הבינלאומיות. חקירת המשטרה העלתה כי הפעילות האסורה בוצעה בעקבות הסכם שנחתם בין כ.א.ל. אינטרנשיונל עם חברת Retiarius חברה רשומה בגרמניה (שאיגדה בתי עסק בכללם עסקי הימורים) (להלן: "החברה הגרמנית") והעניקה את זכות הסליקה של בתי עסק אלו לחברת כ.א.ל. אינטרנשיונל. משיב 1 שימש בתקופה הרלוונטית לחקירה כמנכ"ל כ.א.ל. אינטרנשיונל, משיבים 2 ו-3 שימשו לטענת העוררת, כנציגי החברה הגרמנית בארץ. בנוסף, הם היו חלק מבעלי המניות בחברת O.T.P. משיב 3 החזיק 40% מהמניות ומשיבה 4 החזיקה ב-20% מהמניות. חברת O.T.P התקשרה בהסכם עם החברה הגרמנית והעניקה לה שירותי BACK OFFICE בעבודה מול חברת כ.א.ל. אינטרנשיונל שעיקרם הכנת טבלאות אקסל. אין חולק שמדובר היה במיליוני עסקאות כאלה בתקופה הרלוונטית לחקירה. (2.3) עם המעבר לחקירה גלויה, ניתנו ביום 25.12.11 לבקשת העוררת צווים שהוצאו במעמד צד אחד במסגרתם הוקפאו חשבונות הבנק של המשיבים, קרנות השתלמות וקופות גמל, הוטלו עיקולים על נכסי נדל"ן והוטל איסור לעשות כל עסקה במניות שהחזיק משיב 2 בחברת איטריידר בע"מ. (2.4) ב-21.6.12 הוגשה לבית משפט השלום בקשה להארכת תקופת תפיסת הרכוש ל-180 ימים נוספים. נטען בבקשה כי מדובר בחקירה רחבת היקף ומרובת מעורבים וכבר התגבשה תשתית ראייתית מוצקה להוכחת מעורבותם של המשיבים בחשדות המיוחסים להם. עוד נטען כי הרכוש ש"נתפס" הינו "רכוש אסור" המצוי בחזקת המשיבים ובשליטתם והוא אינו עולה על שווי הרכוש שמקורו בעבירה ועל מנת להבטיח את האפשרות לחלט את הרכוש בסוף ההליך, כפי שבכוונת העוררת לעתור, אם וכאשר יורשעו בדין, נדרש להמשיך ולהקפיא את הרכוש המפורט בנספחים א'-ד' ונתפס מכוח צווים שניתנו ע"י ביהמ"ש. 3. הדיון בבימ"ש קמא הדיון במעמד הצדדים התקיים ביום 11.7.12. ב"כ המשיבים הודיעו כי לצורך הדיון בבקשה הם לא יטענו לעניין הראיות לכאורה. ב"כ המבקשת הגיש לעיונו של ביהמ"ש דו"ח חסוי של סיכום החקירה (במ/4), טבלת "מחזורים מסחר אלקטרוני לפי מאגד לשנת 2008" (במ/2), הודעות המשיבים בחקירה (במ/1) ומסמך שעניינו היקף מחזור המסחר האלקטרוני של חב' כ.א.ל. אינטרנשיונל מול החברה הגרמנית בשנת 2008. המשיבים התנגדו לבקשה והעלו שתי טענות מקדמיות: (1) חלפו למעלה מ-180 יום ממועד הוצאת הצווים במעמד צד אחד שנחתמו ביום 6.12.11 ומשלא הוגשה בקשה להארכת תוקפם של הצווים בתוך תקופה זו, אין לבית המשפט סמכות להאריכם. (2) לא ניתן לקשור בין הנכסים שנתפסו לעבירה שבוצעה. תפיסת נכסים מכוח סעיף 32 לפסד"פ, על פי לשונו, צריכה לקשור בין הנכס שנתפס לבין העבירה בה חשודים המשיבים. לפיכך אם מבקשת המדינה לתפוס רכוש "בשווי העבירה" מכוח חוק איסור הלבנת הון יש לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה מתאימה החתומה ע"י פרקליט המחוז. לגופו של עניין, טענו המשיבים, כי היקף הרכוש "המועמד" לחילוט נגזר מהרווח שהפיק כל אחד מהמשיבים לעצמו ולא מכלל הפעילות הבלתי חוקית, כטענת העוררת. הם הוסיפו וטענו כי המבקשת לא הצביעה על היקף "הרכוש האסור", על פי החשד, שהגיע לידי כל אחד מהמשיבים, משכך הבקשה אינה מידתית. לשיטת המשיבים, שווי הנכסים שהוקפאו עולה בהרבה על שווי "הרכוש האסור" שהגיע לכאורה לידיהם. 4. החלטת בימ"ש קמא בהחלטה מנומקת דחה בית משפט קמא את שתי הטענות המקדמיות. נדחתה טענת המשיבים בדבר פקיעת תוקף צו החילוט עוד טרם הגשת הבקשה להארכתם. באשר לטענה השנייה, קבע בית המשפט כי הדרך בה נקטה העוררת להארכת תוקפם של צווי החילוט, היא דרך לגיטימית המעוגנת בפסיקה, אפילו בהנחה שמרבית הנכסים שנתפסו אינם קשורים ישירות לעבירה ואינם פרי שכר עבירה. לגופו של עניין, ומשלא הייתה מחלוקת שדירות המגורים של משיבים 1 ו-2 רשומות על שם המשיבים ובנות זוגן, הורה בית המשפט לצמצם את העיקולים כך שיירשם עיקול רק על מחצית חלקם של משיבים 1 ו-2 בנכס (בית מגורים). באשר לשווי "הרכוש האסור" והיקף התפיסה - קבע בית המשפט כי משלא הונחה בפניו תשתית לכאורית ברורה ולא סופק כל נתון מספרי על היקף פעילותם הבלתי חוקית של כל אחד מהמשיבים, יש לדחות את טענת העוררת שמחזור הכספים הוא הרכוש ששימש לביצוע העבירות ואפשר את ביצוען ודי בכך שהראיות מלמדות שהיקף העבירות בהם היו מעורבים המשיבים הגיע לכדי מיליוני דולרים. בית משפט קמא הוסיף כי אין חולק שמרבית הרווחים שהופקו מהפעילות הבלתי חוקית מחזיקים עד היום חב' כ.א.ל. אינטרנשיונל (שבינתיים נסגרה והוטמעה בחברת ויזה כ.א.ל.) והחברה הגרמנית הנעדרים כליל מהליך ההקפאה (לדברי העוררת עניינם נשקל עם גורמי הפרקליטות). בית המשפט ציין כי העדרה של חב' כ.א.ל. מהליך ההקפאה מעלה קושי ו"לו מבחינת עיקרון המידתיות" ולא מקובלת עליו גישת העוררת ו"ברושם" שמדובר במאות מיליוני דולרים, משלא ניתן לקבוע גם על פי הרף הנדרש בעיקול בתחום האזרחי את הסכומים המדויקים או קרובים לכך של התקבולים שנתקבלו אצלם כתוצאה מאותה פעילות בלתי חוקית. עוד ציין בית המשפט כי המשיבים אינם ולא היו בעלי מניות באחת מן החברות הללו. משיב 1 היה מנכ"ל חב' כ.א.ל. אינטרנשיונל ועבד בחברה כשכיר ולא נטען כי למעט שכר עבודתו היה לו חלק כלשהו ברווחי העבירה. משיבים 2 ו-3 היו בעלי מניות בחברת O.T.P ורווחיהם כבעלי מניות נגזרו מהיקף המחזור בחברה הגרמנית, כך על פי החוזה בין O.T.P לחברה הגרמנית. לפיכך החליט בית משפט קמא כי היקף הרכוש האסור שנתקבל אצל המשיבים יוערך בהסתמך על הודעות המשיבים בחקירה והמסמך במ/2 ולא ניתן לתפוס ולהקפיא סכומים מעבר לאלה שנקבעו על ידו. הסכומים חושבו בהסתמך על תקבולי הברוטו שנתקבלו אצלם. בית המשפט החליט כי הכנסותיו של המשיב 1 באותה תקופה הן בבחינת "רכוש אסור" כמשמעותו בתיק איסור הלבנת הון והורה על הארכת תקופת העיקול, לגבי הסכומים הנ"ל, סה"כ 2,100,000 ₪ על פי הפירוט המופיע בעמ' 21 להחלטה. באשר למשיב 2, הרכוש שנקבע שהוא לכאורה "רכוש אסור" וניתן לעקול חושב בהסתמך על הנתונים שבהסכם שנחתם בין חברת O.T.P לחב' הגרמנית ובהסתמך על גירסת המשיב 2 בחקירה. סה"כ 5,600,000 ₪ על פי הפירוט המופיע בעמודים 23-21 להחלטה. באשר למשיבה 3, נקבע כי על פי הנתונים עניינה זהה לעניינו של משיב 3 בהבדל אחד והוא שהיא החזיקה ב-20% ממניות O.T.P (משיב 2 החזיק 40% מהמניות). בית המשפט חישב ומצא כי הסכומים שנתקבלו אצלה כרכוש אסור לשנים 2008 ו-2009 2,179,322 ₪. לסכום זה הוסף סכום של 300,000$ (1,200,000 ₪) שקיבלה מהחברה הגרמנית בגין פיצוי בהליך האזרחי, סה"כ 3,400,000 ₪ (עמ' 23 להחלטה). בית משפט קמא קבע כי על העוררת להחליט בהתאם לשיקוליה איזה מהנכסים/חשבונות ישוחררו ואיזה יוחזקו לתקופה נוספת של 180 יום ובלבד שהסכום הכולל של החשבונות המוקפאים והנכסים התפוסים בהם תמשיך להחזיק העוררת, לא יעלה על הסכום שנקבע לגבי כל אחד מהמשיבים. על החלטה זו של בית משפט קמא הוגשו 3 עררים, ערר המדינה וערר המשיבים. משהסתיים עניינו של משיב 1 מחוץ לכתלי בית המשפט אתייחס למשיבים 2-3 בלבד. 5. טיעוני העוררת (5.1) טעה בית משפט קמא בקובעו שהיקף הקפאת הרכוש מוגבל להיקף הרכוש האסור שהתקבל ישירות בידי המשיבים. נטען כי החלטת בית המשפט סותרת את לשונו של סעיף 21(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, עומדת בניגוד להלכות המשפטיות ואינה עולה בקנה אחד עם עקרון ההרתעה של מלביני הון, העומד בבסיס תכלית הליך התפיסה הזמנית של הרכוש. נטען כי חילוט של התקבולים בלבד שהגיעו לידי המשיבים אינו מקיים את תכלית ההרתעה, שכן הסיכון של העבריין במקרה כזה, הוא אפסי. (5.2) לשונו של סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון קובעת כי בהעדר נימוקים מיוחדים יחלט בית המשפט רכוש של מי שהורשע בעבירה של הלבנת הון בשווי הרכוש בו נעברה העבירה שהיא חלופה אפשרית נוספת לחילוט ואינה החלופה היחידה. העוררת סומכת טענתה הנ"ל בין השאר על ע"פ 6889/11 אלירן עובד ואח'. (5.3) המשיבים פעלו בצורה מאורגנת לשם קידום מטרותיהם העברייניות המשותפות ולשם שירותה של החברה הגרמנית ואתרי ההימורים בעצמם. לפיכך, אחריותם נגזרת ממכלול המעשים המגבשים את יסודות העבירה של הלבנת הון, גם אם הם לא נטלו חלק בכולם, ולא כפי שהחליט בית משפט קמא ש"הרכוש האסור" לגבי כל אחד מהמשיבים מוערך על פי התקבולים שהגיעו לידיו. (5.4) תכליתו של הליך התפיסה לשמר את מצבת הנכסים של המשיבים, על מנת להבטיח בסופו של ההליך (אם יורשעו המשיבים) את ביצוע צו החילוט לפיכך טעה בית משפט קמא משהורה לשחרר את הרכוש התפוס כבר בשלב זה, מהלך שעלול לסכל את האפשרות לחלט מהמשיבים את שווי הרכוש בו נעברה העבירה, היה ויורשעו. (5.5) שגה בית משפט קמא שלא הסתפק בראיות שפורטו ע"י העוררת לגבי היקף העבירה בשלב זה של החקירה (שטרם הסתיימה). לטענת העוררת, די בראיות לכאורה שהוצגו על ידה לגבי היקף העבירה וכל זאת מעבר להסכמה של המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה. לטענת העוררת, המסמך במ/4 משקף את היקף הסליקה החודשי של כ.א.ל. בקידוד כוזב של הימורים. כך למשל, באוקטובר 2007 - 270,000,000 ₪ ובתחילת 2007 - 60,000,000 ₪ בחודש. כל אלה מלמדים כי היקף הסליקה של כ.א.ל. והחברה הגרמנית היה אדיר מימדים. נטען כי החקירה נמצאת בעיצומה, היא מורכבת ומצריכה זמן נוסף במסגרתה נדרשים חוקרי המשטרה לנתח בסיסי נתונים בהיקפים אדירים (לגבי 600,000,000 עסקאות אשראי) נבחנות ראיות נוספות ונחקרים עדים. (5.6) עוד נטען כי שגה בימ"ש קמא בקובעו שהעדרה של חברת כ.א.ל. מהליך ההקפאה משליך על מידתיות הקפאת הרכוש של המשיבים. לשיטת העוררת, חברת כ.א.ל. המוחזקת ע"י בנק דיסקונט והבנק הבינ"ל נתונה לפיקוח של המפקח על הבנקים בבנק ישראל ושל שניים מהבנקים הגדולים במדינה ובנסיבות שכאלה אין לחשוש כי החברה תפעל להעלמת נכסים שברשותה. 6. טיעוני המשיבים בערר ובדיון בפני במסגרת הערר ביקשו ב"כ המשיבים להורות על ביטול תפיסת נכסי העוררים ולחילופין להורות על הפחתת שווי הרכוש שתפיסתו תוארך ובהקשר זה להורות מהו הרכוש שייתפס מבלי להותיר שאלה זו לשיקול דעת העוררת. (6.1) נטען כי טעה בית משפט קמא בקובעו כי הסמכות לתפוס רכוש "בשווי" הרכוש האסור על פי החוק נתונה גם לבית משפט השלום (במסלול פסד"פ) ובמקביל גם לבית המשפט המחוזי (על פי המסלול הקבוע בפקודת הסמים). לטענת המשיבים, תפיסת במסלול הפסד"פ מחייבת הוכחה של אחת החלופות המנויות בסעיף 32 לפסד"פ. תפיסת רכוש "בשווי" לשם מימוש אפשרות החילוט מכוח סעיף 21 לחוק צריכה להיעשות על פי הפרוצדורה שנקבעה בפקודת הסמים, אליה מפנה החוק. מכאן, שהשימוש בפרוצדורה על פי הפסד"פ בנסיבות שכאלה הינו בלתי סביר ויש לשמור על האיזונים והבלמים שנקבעו בחוק, תוך שמירה על הדרישות המחמירות שנקבעו בפקודת הסמים. נטען כי אין לאפשר למדינה לחלט רכוש בהיקף מורחב המתאפשר רק על פי החוק באמצעות הפרוצדורה המקלה שנקבעה בפסד"פ שכן, הוראות חוק ספציפיות גוברות על ההוראה הכללית בפסד"פ. לטענת ב"כ המשיבים, זו הפרשנות הראויה ומשכך, היות והרכוש נושא ערר זה אינו עומד בתנאי סעיף 32(א) לפסד"פ, לא ניתן להורות על חילוטו. 6.2) נטען כי שגה בית משפט קמא משנעתר לבקשה והורה על הארכת תקופת התפיסה. לחילופין, שגה בית משפט קמא באופן שבו חישב את שווי הרכוש שתפיסתו הוארכה והותיר בידי המשיבה את שיקול הדעת בדבר זהות הנכסים שתפיסתם הוארכה. (6.3) משלא עלה בידי העוררת להציג בפני בית המשפט את הראיות הדרושות לצורך מתן ההחלטה ולנוכח העדרה הבולט של חברת כ.א.ל אינטרנשיונל, לא היה מקום להיעתר לבקשה. (6.4) הפגיעה המתמשכת במשיבים מבלי שחלה התפתחות בחקירה מהווה פגיעה בלתי מידתית בקניינם של המשיבים ובחופש העיסוק שלהם ופוגעת ביכולתם לשמור על שווי הנכסים ויכולתם לנהל את עסקיהם. (6.5) קביעתו של בית משפט קמא, על פי החומר שהוצג בפניו, כי המשיבים לא היו בעלי מניות בחברה הגרמנית אלא בעלי מניות בחברת O.T.P שהעניקה שירותי תמיכה לחברה הגרמנית ומשכך נגזרו רווחיהם מהיקף המחזור בחברה הגרמנית שומטת את הבסיס מתחת לטענת העוררת שהמשיבים היו צד להסכם הסליקה עם החברה הגרמנית. (6.6) עוד נטען כי שגה בית משפט קמא בחישוב "הרכוש האסור" שנתקבל על ידי כל אחד מהמשיבים, כאשר כלל בסכום זה גם סכומי כסף שקיבלו המשיבים מהחברה הגרמנית שהעניקו לה בהליך האזרחי שנוהל נגד חברת כ.א.ל. 7. דיון (7.1) על פי הנטען בבקשה שנדונה בבית משפט קמא התקופה הרלבנטית של הפעילות העבריינית שיוחסה למשיבים הייתה בשנים 2008-2009 (סעיף 2 לבקשה). הדיון בבית משפט קמא התמקד בתקופה הנ"ל ובהתאם לכך חישב בית משפט קמא את "הרכוש האסור". לעומת זאת, בהודעת הערר של העוררת הורחבה "התקופה הרלבנטית". נטען בסעיף 8 שתקופת הפעילות החשודה בה מתמקדת החקירה היא בשנים 2006-2010. ברור מאליו, שהחלטת בית משפט קמא תיבחן על פי המסגרת שנדונה בבית משפט קמא ולא על פי המסגרת שפורטה בערר. (7.2) בדיון בבית משפט קמא הודיעו ב"כ המשיבים כי לצורך הדיון לא יטענו לעניין הראיות לכאורה וההנחה היא שיש ראיות לכאורה (עמ' 3 ש' 5 לפרוט'). הודעה זו ניתנה בתגובה לחשדות שפורטו בסעיף 1 לבקשה "...ביצוע עבירות רישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון בכל הקשור...". עיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מלמד כי הטיעונים התייחסו גם לעבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון. זאת ועוד, בערר נושא הדיון בפני פורטו בסעיפים 6-7 החשדות המיוחסים למשיבים. בסעיף 1 לערר פורטו הוראות החיקוק לרבות עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון. לפיכך, הטענה שנטענה בערר שהם לא הודו שהפעולות האסורות המיוחסות למשיבים מקימות עבירה על פי החוק לאיסור הלבנת הון, אין לה על מה לסמוך ומנוגדת להסכמה בבית משפט קמא. לא ניתן במסגרת הערר לטעון בניגוד להסכמות שניתנו בבית משפט קמא. עם זאת ברור שההסכמה ניתנה לצורך הדיון נושא הבקשה בלבד ומבלי שתהיה לה נפקות כלשהי בדיונים אחרים. (7.3) לגופו של עניין, נטען כי טעה בית משפט קמא משהחליט שניתן היה להגיש את הבקשה לחילוט על פי המסלול הקבוע בפסד"פ, למרות שלא ניתן לקשור בין הרכוש לעבירה ולהצביע על זיקה ביניהם. נטען כי על העוררת היה להגיש את הבקשה על פי הפרוצדורה הקבועה בחוק שהותוותה בפקודת הסמים שעל פיה, הסמכות לתפיסת הרכוש נתונה אך ורק לבית המשפט המחוזי ומשלא הוגשה הבקשה לבית המשפט המחוזי, לא קמה לבית משפט השלום הסמכות לדון בבקשה. במילים אחרות, הגשת הבקשה על פי המסלול הקבוע בפסד"פ מחייבת הוכחת אחת החלופות המנויות בסעיף 32(א) לפסד"פ ולענייננו, שמדובר בנכסים שהושגו בעבירה או שהם שכר פרי עבירה, ומשלא עלה בידי העוררת להציג כל ראיה בנדון, לא ניתן היה להגיש את הבקשה על פי המסלול הקבוע בפסד"פ. (7.4) השאלה היא האם ניתן לתפוס רכוש שלא נעברה בו כל עבירה על פי המסלול הקבוע בפסד"פ לאור הוראת סעיף 26 לחוק (המפנה לפסד"פ) כדי לממש אפשרות חילוטו של רכוש זה מכוח סעיף 21 לחוק בהיותו שווה ערך לרכוש אחר שהושג בעבירה? (7.5) לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ונתתי דעתי להוראות החוק הרלבנטיות לרבות סעיף 26 לחוק ולפסיקה קודמת של בתי משפט מחוזיים בבקשות דומות, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא, למעט ההחלטה בדבר השארת שיקול הדעת לעוררת לגבי הרכוש שיחולט. (7.6) סעיף 21(א)(1) לחוק קובע כי משהורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 ו - 4 יצווה בית המשפט על חילוט רכוש בשווי "רכוש שנעברה בו עבירה". סעיף 26(א) לחוק קובע "סמכויות החיפוש והתפיסה לפי פקודת מעצר וחיפוש, יחולו, בשינויים המחויבים, גם לעניין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה". (7.7) אין חולק שתכליתו של חוק איסור הלבנת הון להילחם בכל סוגי הלבנת הון ולמנוע הברחת רכוש. החוק נועד להרחיב את סמכויותיהם של רשויות אכיפת החוק במלחמתם בהלבנת ההון על מנת למנוע/למזער נזקים כלכליים למשק ולחברה. תכליתה של תפיסת הרכוש לאפשר את חילוטו בתום ההליך המשפטי, דבר שיסוכל אם יוחזר הרכוש לחשוד בביצוע העבירה. (7.8) אני תמימת דעים עם הקביעה של כב' השופט שוהם (בשבתו בבית המשפט המחוזי ) בב"ש 91455/02, פרקליטות מיסוי וכלכלה נ' צין ופסקי דין נוספים כי לשונו של סעיף 26 לחוק מלמדת על הכוונה להרחיב את סמכויות התפיסה גם "לעניין רכוש ביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה". מקום בו ניתנה הסמכות לבית המשפט לחלט רכוש בשווי הרכוש האסור תהא נתונה לבית המשפט גם הסמכות לתפוס את הרכוש עד לתום ההליכים. פירוש אחר עלול לסכל את כוונת המחוקק כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 26 לחוק שכוונתו להרחיב את סמכויות החילוט. סעיף 26 מעגן מסלול נוסף לתפיסה על פי הפסד"פ. (7.9) באשר לדרך הפעולה העומדת בפני העוררת, גם בשאלה זו אמרו בתי משפט מחוזיים דברם בשורה של פסקי דין. נקבע כי בפני המדינה שתי דרכי פעולה אפשריות והיא רשאית לנקוט על פי שיקול דעתה באחת משתיהן. אני סבורה שקביעה זו בדין יסודה. אתייחס לכמה מהן שצוטטו גם בהחלטת בית משפט קמא. ב"ש 92065/05, חברת רנקו אסוסייד נ' מדינת ישראל, שנדון בפני כב' השופט רוזן וכן החלטה של כב' השופט כספי בב"ש(תא) 92141/05, טהור לודמילה נ' מדינת ישראל,. בהחלטה שניתנה לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בע"ח 23353-10-11, אגף המכס והמע"מ נ' פיסו ואח' קבע בית המשפט: "סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון קובע כי סמכויות החיפוש והתפיסה לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש) תשכ"ט - 1969 יחולו בשינויים המחויבים גם לעניין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה. משמע, שקיימות גם לעניין שתי שרכי פעולה אפשריות, כאשר אחת מהן הינה לפי פקודת סדר הדין הפלילי." החלטה נוספת באותה רוח ניתנה ביום 10.1.12 בה"ת 27852-07-11, ליבוביץ נ' מדינת ישראל,. (7.10) המסקנה העולה מכך כי הסמכויות הינן מקבילות ולבית משפט קמא הייתה הסמכות לדון בבקשה ולהורות על הערכת התקופה. טענת המשיבים להיעדר סמכות תפיסה נדחית. היקף התפיסה (7.11) לטענת העוררת שגה בית משפט קמא משלא הורה על תפיסת כל נכסי המשיבים שפורטו בנספחים לבקשה. נטען כי על פי לשונו של סעיף 21 לחוק היה על בית המשפט לעקל (ואחר כך לחלט) את הרכוש המשקף את גובה המחזור הכללי שמקורו בפעילות בלתי חוקית של סליקת כספי הימורים. לשיטת העוררת הראיות החסויות שהוצגו בפני בית המשפט מצביעות על היקף עבירות של מאות מיליוני דולרים והיקף העבירה לצורכי חילוט עתידי לגבי כל אחד מהמשיבים נגזר משווי הפעילות הבלתי חוקית של סליקת כספי ההימורים. לטענת המשיבים, משלא הציגה העוררת בפני בית משפט את הראיות הדרושות לצורך מתן החלטה ובהיעדרה הבולט של חברת כ.א.ל אינטרנשיונל מהליך התפיסה שמרבית הכספים נותרו בחזקתה, לא היה מקום להיעתר לבקשה. (7.12) עיינתי במסמכים החסויים שהוצגו לעיונו של בית משפט קמא, שלשיטת העוררת יש בהם כדי ללמד על היקף הפעילות הבלתי חוקית של המשיבים. אומר, שמתקבל הרושם שמדובר בהיקף כספי משמעותי אולם, כמו בית משפט קמא, לא מצאתי בהם נתונים מספריים אודות היקף הפעילות הבלתי חוקית. בתום הדיון נתבקשה העוררת להגיש לבית המשפט תוך מספר ימים מסמך המתייחס לשווי הרווח הישיר של כל אחד מהמשיבים ולצרף הראיות המצויות בידיה. במסמך (מיום 18.7.12) שהועבר לבית המשפט חזרה העוררת על טיעוניה לעניין מחזור הכספים הכללי אותו ניהלו המשיבים שלשיטתה, מקורו בפעילות בלתי חוקית וביקשה לגזור מכך על היקף העבירה. לא הוצגו נתונים מספריים. במצב נתונים זה חישב בית משפט קמא את היקף העבירה בהסתמך על המסמך במ/2 והודעות המשיבים בחקירה, בהתייחס לשנים 2008-2009 כנטען בבקשה. (7.13) תפיסת רכושו של אדם פוגעת באופן קשה בקניינו ובחופש העיסוק שלו ולפיכך מצווה בית המשפט לוודא כי תפיסת הרכוש הינה מידתית ואין בנמצא חלופה אחרת שפגיעתה קשה פחות ודי בה כדי לתת מענה הולם לתכלית שלשמה נתפס הרכוש. נקודת המוצא היא כי יש להפעיל את סמכות התפיסה באופן מידתי ולפגוע כמה שפחות בפעילות השוטפת של המשיבים, בפרט בשלב בו טרם הוגש כתב אישום והחקירה טרם הסתיימה. "...יש לנקוט בצעד זה רק כאמצעי אחרון ובהיעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו".(בש"פ 7715/97, חג'ג' נ' מדינת ישראל, ). תפיסת הרכוש שוללת מבעל הרכוש את השימוש בו למשך תקופה ארוכה. ברור מאליו שככל שהתקופה מתארכת הפגיעה באדם היא קשה יותר. הכלל הוא שעל המדינה להציג תשתית ראייתית מספקת, על פיה ניתן יהיה לקבוע אם אמצעי התפיסה הינו מידתי, ואם יש הצדקה להמשך התפיסה. (7.14) בעניינו, מקובלת עלי החלטת בית משפט קמא שלא די בטענה שמדובר במאות מיליוני דולרים. הוסף לכך את העדרה של חברת כ.א.ל אינטרנשיונל מהליך ההקפאה, המחזיקה ככל הנראה במרבית הכספים. טענת העוררת כי טרם גובשה על ידי הפרקליטות ההחלטה לגביה אין בה כדי לסייע בשלב זה, כאשר לא צורפה אפילו כצד להליך. סיכומו של דבר, משלא הוצגו בפני בית המשפט ראיות מספיקות שכל רכושם של המשיבים הוא רכוש אסור ולא די לעניין זה בהצהרה כללית של גורמי החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי הדרך בה נקט בית משפט קמא לגבי חישוב היקף "הרכוש האסור" אצל המשיבים היא סבירה ולא מצאתי מקום להתערב בה. הסכומים הוערכו בהסתמך על מלוא התקבולים שנתקבלו אצל המשיבים. 8. עם זאת, לא היה מקום להשאיר לשיקול דעתה הבלעדי של העוררת איזה רכוש יוחזק ואיזה ישוחרר ובלבד שהסכום הכולל של הרכוש המוקפא לא יעלה על הסכום שנקבע. משכך, העררים נדחים, החלטת בית משפט קמא תישאר בתוקפה בכפוף לכך שתבוטל החלטת בית משפט קמא בכל הנוגע לסמכותה של העוררת להחליט בהתאם לשיקוליה איזה מהנכסים/חשבונות ישוחררו ואלו יוחזקו לתקופה נוספת (שמניינה מיום 25.6.12- עמ' 26 להחלטת בית משפט קמא). בכתב תשובה שהועבר לבית משפט קמא ביום ביום 18.7.12 (עמ' 3 למסמך) הודיע ב"כ העוררת כי לצורך הדיון בבקשה מקבלת העוררת את הערכת שווי נכסי הנדל"ן כפי שנטענו במהלך הדיון בבקשה על ידי ב"כ המשיבים. דהיינו, נכס הנדל"ן של משיב 2 ברחוב גדנ"ע 13 בתל אביב, מוערך בשווי של כ-9 מליון ₪ ואילו נכס הנדל"ן של משיבה 3 ברחוב רבי עקיבא 45 בהרצליה, מוערך בשווי של כ-5 מליון ₪. לפיכך אני מורה כדלהלן: משיב 2 א. תשוחרר לידי המשיב 2 דירת המגורים הידועה כגוש 7092 חלקה 49/2 ברח' עין חרוד 14 בתל אביב. ב. העוררת תשחרר לידי משיב 2 את חשבון 48259 בבנק הבינלאומי, סניף 93, כולל שחרור ההקפאות מהפק"מ היומי, מט"ח, פקדונות מט"ח ונ"י, בכפוף לכתב ערבות אישית וערבות צד ג' בשווי הנכסים ששוחררו לידי משיב 2, בהתאם להחלטה זו. ג. בידי העוררת יוותר תפוס בעיקול חלקו של משיב 2 (בסך 4.5 מיליון ₪), בבית המגורים ברחוב גדנ"ע 13 בצהלה, גוש 6638 חלקה 163/2. ד. יוותר רישום העיקול על רכב מסוג טיוטה מספר רישוי 9897368 שבבעלותו. מאחר ואין בפני הערכת שווי הרכב, יגיעו הצדדים להסכמה באשר לשווי הרכב, שאם לא כן יוערך מחירו על פי מחירון לוי יצחק. ה. יתרת הסכום עד לתקרה של 5,600,00 ₪ תעוקל מתוך מניות חב' איטריידר בהתאם לחוות דעת ו/או הערכת שווי של גורם מוסמך שתבוצע תוך 10 ימים. שכרו של עורך חוות הדעת ישולם על ידי משיב 2. סך כל הרכוש התפוס לא יעלה על 5,600,000 ₪. משיבה 3 א. תשוחרר לידי משיבה 3 דירת המגורים הידועה כגוש 7092 חלקה 49/2 ברח' עין חרוד 14 בתל אביב. ב. העוררת תשחרר לידי משיבה 3 חשבון 251453 בבנק הבינלאומי, סניף 51. ג. כן ישוחררו הנכסים הבאים: (1) קרן השתלמות אקסלנס השתלמות מס' חשבון 415-270-035605 (2) קרן השתלמות אקסלנס השתלמות מס' חשבון 415-001-090984 (3) קופת גמל פסגות גדיש כללי מס' חשבון 96391016 (4) קופת גמל פסגות גדיש כללי מס' חשבון 3355724 תינתן ערבות אישית וערבות צד ג' בשווי הנכסים שפורטו בסעיפים ב ו-ג לעיל. ד. בידי העוררת יוותר תפוס בעיקול בית המגורים הרשום על שמה של משיבה 3 ברח' רבי עקיבא 45 בהרצליה, גוש 6543 חלקה 51 (להלן: "הנכס") עד לגובה של 3,400,000 ₪ כהחלטת בית משפט קמא. ההחלטה תיכנס לתוקפה ביום 14.10.2012. החומר החסוי שהועבר לבית המשפט במהלך הדיון, הוכנס לכספת בית המשפט ויוחזר לב"כ העוררת על פי דרישה. שחרור תפוס