מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא גמול ריכוז מעון גמול ריכוז מעון: התובעת מנהלת מעון במועצה המקומית אבו סנאן (להלן - המועצה), הגישה תביעה לתשלום מספר רכיבי שכר. לגבי חלק מרכיבי השכר הגיעו הצדדים להסכמות, והמחלוקות שנותרו להכרעה הן בשאלת זכאותה של התובעת לגמול ריכוז בשיעור 25% מהשכר ובשאלת זכאותה להוצאות אחזקת רכב. להלן העובדות הרלוונטיות התובעת החלה את עבודתה במועצה ביום 1.3.1991 בתפקיד רכזת משפחתונים, גיל רך ונשים והחל מחודש 2/2000 משמשת התובעת כמנהלת מעון יום במועצה. מתחילת עבודתה במועצה ועד לחודש 8/1997, שולמו לתובעת, בין יתר תנאי שכרה, גמול ריכוז בשיעור של 25% והוצאות אחזקת רכב. בחודש 8/1997 ביטלה המועצה את תשלום גמול הריכוז לתובעת ובמקומו שילמה לה גמול פיצול בשיעור 10.4%; בנוסף בחודש זה רמת אחזקת הרכב שקיבלה התובעת הורדה מרמה ג' לרמה א'. יודגש כי באותה העת קיצצה המועצה בשכרם של עובדים נוספים עקב מצבה הכללי הקשה. בחודש 11/2002 ביטלה המועצה לחלוטין את תשלום אחזקת הרכב לתובעת. שכרה של התובעת שולם לה בתחילה לפי דירוג הוראה, ולאחר מכן, כאשר התברר כי דירוג זה איננו הדירוג המתאים לתפקידה של התובעת, שובצה התובעת בדרוג חינוך ונוער (על פי הנחיות מרכז השלטון המקומי) ושכרה שולם לה לפי דרוג חינוך נוער. ביום 24.7.2003 וביום 2.3.2004 פנתה התובעת, באמצעות בא כוחה, אל המועצה בדרישה לשלם לה את כל רכיבי השכר להם היא זכאית לטענתה, ובכלל זה גמול ריכוז בשיעור 25% והחזקת רכב על כל מרכיביה. בעקבות פנייתה של התובעת, פנתה המועצה לגב' רווית קלפנר, ראש אגף פיקוח ובקורת ברשויות המקומיות במשרד הפנים, לבירור זכויותיה הכספיות של התובעת. הגב' קלפנר השיבה למועצה במכתב מיום 19.8.2003, וכך ציינה במכתבה: "2. מרכיבי השכר להם זכאית הגב' מטאנס - מנהלת מעון לתינוקות (ראה חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות - תוספת ראשונה (נספח א') לפרק משנה 101): 2.1. דירוג - חינו, נוער, חברה וקהילה. 2.2. דרגה - בהתאם לתעודות ההשכלה אשר רכשה (BA או MA) והציגה למועצה. 2.3. תוספת הסכם מסגרת 87. 2.4 תוספת הסכם הוראה 94. 2.5 תוספת עובדי חינוך המשולמת לעובדים בדירוג חינוך, נוער, חברה וקהילה. 2.6. גמול השתלמות - בהתאם לאישורים על קורסי ההשתלמות אשר הציגה למועצה. הגמולים משולמים באופן שיקלי ולא אחוזי. 2.7. אחזקת רכב - תשלום זה הינו עבור נסיעות בתפקיד. תשלום זה הינו פרוגטיבה של ראש המועצה לעובדיו ואין חובה לשלם תשלום זה. תוספת זו נקבעת בהתאם לצרכיי המועצה ולתקציבה ומשולמת בהתאם להנחיות אוגדן תנאי שירות. 2.8. קצובת נסיעות - תשלום זה הינו עבור נסיעות מהבית לעבודה. יש לשלם תוספת זו בהתאם להנחיות אוגדן תנאי שירות (בהתחשב במכסה שנקבע ע"י מרכז השלטון המקומי). 2.9. גמול ריכוז/ניהול - העובדת איננה זכאית לגמול ריכוז/ניהול. 2.10. תוספת באחוזים - יש לבטל תשלום עבור תוספת באחוזים בשיעור 5%. 2.11. תוספת פיצול - יש לבטל לאלתר תוספת פיצול (ר' פרק משנה 101 סעיף 101.25 בחוקת העבודה): 'מדריכים ועובדי קידום נוער שאינם מועסקים בתפקידי ניהול, פיקוח וכו', העובדים ביום עבודה מפוצל, יהיו זכאים לפיצוי עבור עבודה בפיצול בתנאי שעבודתם זו היא בהתאם לתנאים המזכים את עובדי דירוג המינהל והשירותים, בפיצוי זה'. " (ר' נספח ה' לתצהירו של מר טארק מג'דוב מוצג נ/1, ההדגשה במקור - מ.א.ח.) יוטעם כי חרף האמור במכתבה של גב' קלפנר, המועצה לא ביטלה את תוספת הפיצול בשיעור 10.4% והתובעת המשיכה לקבלה. בשולי הדברים יצוין כי כאשר התקבלה התובעת לעבודתה במועצה בשנת 1991 כיהן כראש המועצה מר עלי הזימה, והחל משנת 2000, כיהן כראש המועצה מר פאוזי משלב שזכה בבחירות אותה שנה. בשנת 2001 החליטה המועצה על פיטורי התובעת. התובעת עתרה בעניין פיטוריה לבית הדין (מותב בראשות כבוד השופטת מהא סמיר עמאר בתיק עב' 3829/01) ופיטוריה בוטלו. דיון והכרעה כאמור לעיל, הצדדים הגיעו להסכמות ביחס למרבית רכיבי התביעה והמחלוקות שנותרו בתיק זה הן שתיים: האם זכאית התובעת לתשלום גמול ריכוז בשיעור 25% והאם זכאית התובעת לתשלום אחזקת רכב. אדון בשאלות אלו אחת לאחת. יוער שהגם שהצדדים הגיעו להסכמות, התובעת והמועצה טענו בסיכומיהם ביחס לרכיבים נוספים שעלו בתביעתה של התובעת, ברם הואיל והצדדים הגיעו להסכמות, אדון בפסק הדין רק בשאלות זכאותה של התובעת לגמול ריכוז והחזר הוצאות רכב. מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה, ורו"ח מר עלא גנטוס אשר הגיש חוות דעת מומחה מטעמה של התובעת. מטעם המועצה העיד חשב השכר מר טארק מג'דוב. האם התובעת זכאית לגמול ריכוז מכוח חוקת העבודה התובעת טוענת כי היא זכאית לגמול ריכוז מכוח סעיף 101.184 לחוקת העבודה לעובדים בשלטון המקומי, הקובע כי רכזים ברשות מקומית עד 15,000 תושבים זכאים לגמול ריכוז בשיעור של 22.5% מהשכר, ובמידה והרכז הוא ראש היררכיה בתחום, אזי הגמול הוא בשיעור של 25%. התובעת טוענת כי היא מוגדרת כרכזת רשותית, בדירוג חינוך ונוער, ולכן חל לגביה סעיף (4)(יא) לנפסח, לפי סעיף 101.184(יג) לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומית, ולכן זכאית היא לתוספת גמול ריכוז. לחילופין טוענת התובעת כי היא יכולה להיחשב גם בתור סגן מנהל מחלקה או מנהל מחלקה שמדובר בדירוג חינוך ונוער כאמור בסעיף 4(ג) לנספח לפי סעיף 101.184 (יג). הנתבעות טוענות מנגד, כי התובעת איננה זכאית לגמול ריכוז מכוח סעיף 101.184 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, הואיל והיא איננה ממלאה אחר התנאים הקבועים בו. לגרסת הנתבעות סעיף 101.184 (שהוא למעשה ההסכם הקיבוצי החל על עובדי חינוך ונוער) מפרט רשימה סגורה של בעלי תפקידים הזכאים לגמול ריכוז, כאשר תפקיד של רכזת משפחתונים, אותו מילאה התובעת בשנים 1991 - 2000 ותפקיד של מנהלת מעון לא נכלל ברשימה זו ולכן התובעת איננה זכאית לגמול ריכוז. עוד טוענות הנתבעות כי התובעת איננה זכאית לגמול ריכוז מכח סעיף 4 (יא) לרשימת בעלי התפקידים, הואיל והתובעת איננה עונה על ההגדרה של "רכז רשותי" וביישוב בו עובדת התובעת ישנם פחות מ- 30,000 תושבים. בנוסף טוענות הנתבעות כי התובעת איננה זכאית לגמול ריכוז אף מכוח סעיף 3(א) או סעיף 4(ג) לרשימה זו, הואיל והתובעת לא מילאה את התפקידים המפורטים בסעיפים אלה. לאחר שענייתי בכל החומר שהונח בפני ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה את זכאותה לתשלום גמול ריכוז בשיעור 25% וגם לא בשיעור 22.5%. פרק משנה 101 - עובדי חינוך, נוער, חברה וקהילה (החינוך המשלים) שבתוספת הראשונה (נספח א) לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן - חוקת העבודה) קובע את תנאי העבודה והתנאים הנילווים בחינוך המשלים. סעיף 101.184 מפרט מהם הגמולים להם זכאים בעלי התפקידים המועסקים בחינוך, נוער, חברה וקהילה (החינוך המשלים). מובאים להלן: טבלה ג' וכן סעיפים 3 ו-4 לנספח לפי סעיף 101.184 (י"ג) ריכוז בעלי התפקידים הזכאים לגמולים ובו מפורטים בעלי התפקידים ברשויות המקומיות הזכאים לגמול ריכוז ושיעורו. "טבלה ג - לרכזים רשותיים, למנהלי תחומים ויחידות ולמנחים מקצועיים: גודל הרשות (באלפי תושבים ביישוב) התפקיד עד 15 בין 15-30 בין 30-80 מעל 80 רכז רשותי 22.5% 25% מנהל תחום 22.5% 25% 27.5% 30% רשותי ומנחה מקצועי מנהלי יחידות 25% 30% 30% "גמול מורה מדריך" רשותיות: (ראש ההיררכיה המינהלית)" נספח לפי סעיף 101.184 (יג) ריכוז בעלי התפקידים הזכאים לגמולים "3. לגמול ניהול בשיעור 22.5% (עשרים ושנים וחצי) זכאים: א. מנהל תחום ביחידה ברשות מקומית בת עד 15 אלף תושבים. ב. מנחה מקצועי (כולל ספורט) ברשות מקומית בת עד 15 אלף תושבים. ג. רכזים רשותיים (בית"ס קהילתיים, בתי נוער, מד"צים, תנועות נוער, מחוייבות אישית, נוער לנוער, התנדבות, +18, סל תרבות, ספורט), ביישובים בהם עד 30,000 תושבים. 4. לגמול ניהול בשיעור 25% (עשרים וחמישה) זכאים: א. מנהל תחום / מרכז איזור בקידום נוער. ב. מנהל מרכז קהילתי בין 100-500 משתתפים. ג. מנהל היחידה לנוער, תרבות (כולל תרבות תורנית), ספורט ואירעים בישובים בני עד 15 אלף תושבים. ד. מנהל תחום ביחידה ברשות מקומית בת בין 15-30 אלף תושבים. ה. מנחה מקצועי ברשות מקומית בת בין 15-30 אךף תושבים. ו. מנהל היחידה להדרכה ולהשתלמות ברשות. ז. מנהל מרכז מפצה רשותי. ח. מנהל פרוייקטים רשותי. ט. מנהל מועצת נוער רשותי. י. מנהל יחידה / רכז החינוך החברתי. יא. רכז רשותי (כמוגדר בסעיף 3 ג' לעיל) ביישובים בהם מעל 30,000 תושבים." (ר' נספח ב' לחוות הדעת של רו"ח עלא גנטוס, מוצג ת/1) רכז רשותי מוגדר בסעיף 3(ג) לנספח, כרכז בבתי ספר קהילתיים, בתי נוער, ועוד. כפי שעולה מהסעיף, אין כל התייחסות למשפחתונים ולמעונות. התובעת משמשת כמנהלת מעון יום ובעבר שימשה כרכזת משפחתונים - ובכך אין התובעת עונה על הקריטריון הראשון והמרכזי הנדרש לקבלת גמול ריכוז והוא - "רכז רשותי" ולפיכך אינה זכאית לגמול ריכוז כאמור בטבלה ג'. (יש לציין כי בשנת 1997, בה שימשה התובעת כרכזת משפחתונים, בוטל תשלום גמול ריכוז על ידי המועצה בהתאם לבקשת משרד הפנים, עקב מצבה הכלכלי הקשה של המועצה, כפי שנראה להלן). התובעת טוענת עוד, כי הרשימה המפורטת לעיל איננה רשימה סגורה וכי ברשויות המקומיות קיים נוהל לפיו רכזים בתחום החברה והקהילה מקבלים גמול ריכוז. וכך העיד בפנינו לעניין זה, המומחה מטעם התובעת, רו"ח מר עלא גנטוס: "ש. באשר לגמול הריכוז, אתה מסכים שבהוראה אליה אתה מפנה בחוות דעתך בסעיף ד 4, לא כתוב מפורשות שגמול ניהול בשיעור 25% או אפילו בשיעור נמוך מזה זכאית רכזת מעונות. זה נכון? ת. רכזת משפחתונים. לא רשום מפורשות, כמו שלא רשומים כל התפקידים, אך אל מדובר ברשימה סגורה. אבל אני סבור שיש להחיל על התובעת את 4 יא או הסעיף שלפני כן, ג' 1 . ש. שאתה מדבר שלא מדובר ברשימה סגורה, אני מפנה אותך לסעיף 4 שאתה הפנית אליו בחוות דעתך. איפה אתה לומד שלא מדובר ברשימה סגורה? ת. יש מה שמיישמים ומה שמקובל. ש. אני מפנה אותך לסעיף יא. ת. אני חוזר לסעיף הראשון ט(ג). ש. אז אתה חוזר בך מ 4 (יא)? ת. אני לא חוזר בי. ש. מאיפה אתה למד שמדובר ברשימה לא סגורה בסעיף 4? ת. מהאוגדן אני לא לומד כלום. אני לומד ממה שיש בפרקטיקה ברשויות המקומיות. ש. אם נלך לסעיף יא שאתה מתייחס אליו ההסתייגות אליו, נכון שההסתייגות היא לגבי ישובים שיש בהם מעל 30,000 תושבים? ונכון שבמועצה המקומית אבו סנאן יש פחות מ- 30,000 תושבים? ת. נכון. ש. אתה אומר שאתה למדת את זה מכח הפרקטיקה ואני שואלת אותך נכון שאתה לא עובד במשרד הפנים ואל עוסק בנושא הספציפי הזה מאז שנת 1999 - 2000 ? ת. לא נכון. עזבתי את עבודתי במשרד הפנים ב- 5/01 אבל מאז אני עובד מטעם הממונה על השכר. התחלתי כחשב מלווה מטעם משרד הפנים במספר רשויות ובמקביל משנת 2001 אני נותן שירותים לרשויות המקומיות בנושאי שכר ולממונה על השכר במשרד האוצר, ביקורת שכר עשינו לדוגמא לעיריית ת"א, הרצליה, אשקלון ורעננה. בכל המקומות האלה זה הנוהל שרכזים בתחום החברה והקהילה גם אם לא הוכרו ספציפית, הנשוא הזה פתוח ומורכב. ש. מן הסתם אתה עובד מול הנחיות או נהלים, חוקת העבודה, מול הוראות כאלה ואחרות, כאשר אנו מדברים על גמול ריכוז, האם יש לך נוהלים של משרד הפנים? ת. לא. תפקידים של רכזים בתחום הקהילה והחברה זה משתנה מישוב לישוב, מאזור לאזור, הצרכים של אבו סנאן אינם הצרכים של רעננה. ש. מה זה אומר? שלא בהכרח כל רכז יקבל? ת. ברעננה אני צריך רכז התנדבות ובאבו סנאן אני צריך רכז משפחתונים. מסתכלים על מהות העבודה ולכן הרשימה לא סגורה. " (ר' עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 1-20 עד עמ' 7 ש' 2) הנה כי כן המומחה מטעם התובעת, רו"ח עלא גנטוס, מסכים שרכזת משפחותנים או מנהלת מעון אינן רשומות בטבלה ובנספח לסעיף 101.184 בחוקת העבודה, ברם לשיטתו יש להחיל על התובעת את הזכאות לגמול הריכוז וזאת הוא למד "ממה שיש בפרקטיקה ברשויות המקומיות". הנטל להוכיח נוהג מוטל על הצד המעוניין להסתמך על נוהג כמקור לזכותו במסגרת יחסי העבודה (דב"ע נד/3/3 אבי כהן - החברה המרכזית לתוכנה ואוטומציה בע"מ, פד"ע כ"ח, 90). עוד נפסק, כי הוכחת נוהג חייבת להיות ודאית וחד משמעית (דב"ע מח/3/40 חבקין - גחלת פד"ע כ' 169). למעט עדותו של רו"ח גנטוס לעיל, לא הביאה התובעת כל הוכחה וראיה לפיהן נוהגות הרשויות המקומיות לשלם גמול ריכוז לרכזות משפחתונים ולמנהלות מעונות. יתרה מכך, גם לפי עדותו של רו"ח גנטוס, "הנושא פתוח ומורכב" ולא כל רכז ולא בכל רשות, זכאי לגמול ריכוז. למעלה מכך, על פי סעיף 4 (יא) לנספח לפי סעיף 101.184 (יג), רכז רשותי ביישובים בהם למעלה מ- 30,000 תושבים זכאי לגמול ריכוז בשיעור 25%. אין מחלוקת בין הצדדים כי היישוב אבו סנאן, בו מועסקת התובעת, מונה פחות מ 30,000 תושבים (ראה עדותו של רו"ח גנטוס, בעמ' 6 לפרוטוקול, ש' 17-20). מכאן עולה שהתובעת אינה זכאית לגמול ריכוז מכוח סעיף זה. לחילופין טוענת התובעת, כאמור, כי היא זכאית לגמול ריכוז מכוח סעיף 3(א) (לנספח לפי סעיף 101.184), לפיו מנהל תחום ביחידה ברשות מקומית בת עד 15 אלף תושבים זכאי לגמול ניהול בשיעור 22.5% וכן טוענת התובעת כי היא זכאית לגמול הריכוז לפי סעיף 4(ג), לפיו מנהל היחידה לנוער, תרבות (כולל תרבות תורנית), ספורט ואירועים בישובים בני עד 15,000 תושבים, זכאי לגמול ריכוז בשיעור 25%. כפי שראינו לעיל התובעת עבדה בתחילה במועצה כרכזת משפחתונים ומחודש 2/2000 כמנהלת מעון. משהתובעת לא מילאה אחר אף אחד מהתפקידים המפורטים בסעיפים אלה, אין התובעת זכאית לגמול ריכוז מכח סעיפים אלה. בשים לב לאמור לעיל - התובעת לא השכילה להוכיח את זכאותה לגמול ריכוז. האם התובעת הסכימה להפחתה בשכרה כאמור, עם תחילת עבודתה במועצה שימשה התובעת כרכזת משפחתונים, גיל רך ונשים. בין יתר רכיבי שכרה קיבלה התובעת גמול ריכוז בשיעור 25%. בחודש 8/97 ביטלה המועצה את תשלום גמול הריכוז לתובעת ובמקומו החלה התובעת לקבל גמול פיצול בשיעור של 10.4%, אותו היא מקבלת עד היום. לטענת התובעת, ביטול תשלום גמול הריכוז נעשה שלא כדין, ללא הסכמתה, ללא הסכמת נציגות העובדים ומבלי שהוצגה תכנית הבראה, שהיא הסכם קיבוצי מיוחד. עוד טוענת התובעת, כי ההפחתה בשכרה היא בשל התנכלות לה. הנתבעות טוענות מנגד, כי ביטול תשלום גמול הריכוז לתובעת בשנת 1997 נעשה כדין. החלפת גמול הריכוז בתוספת פיצול התבצעה, עקב מצבה הכלכלי הקשה של המועצה אשר בעטיו נאלצה לבצע הפחתות שכר לעובדיה, וכי הפחתות השכר נעשו על מנת להימנע מפיטורי עובדים. כמו כן נטען כי הפחתת השכר נעשתה על דעתה ובהסכמתה של התובעת. התובעת כאמור קיבלה גמול ריכוז עד לחודש 8/1997, הגם, כפי שנקבע לעיל, התובעת, בתפקידה כרכזת משפחתונים וכמנהלת מעון לא היתה זכאית ואיננה זכאית לגמול ריכוז. בית הדין הארצי עמד לא אחת על המשבר הכלכלי רחב ההיקף ברשויות המקומיות ועל המאמצים שנעשו בסיועו של משרד הפנים להתגבר על כך: "על אף העובדה שנקבעו נורמות בחוק יסודות התקציב, נחתמו הסכמי שכר וניתנו הטבות שכר לקבוצות עובדים שונות על ידי רשויות מקומיות מבלי לקבל את אישור הממונה על השכר. במקרים רבים ההסכמים הללו לא הוגשו לאישורו של הממונה על השכר ואף הוסתרו ממנו. כמו כן, נחתמו באותן נסיבות חוזי עבודה אישיים עם עובדים בכירים של רשויות מקומיות ועיריות, בהם הוענקו '... הטבות כספיות חריגות, לעיתים מפליגות, לעובדים בכירים, בשכר ובתנאי פרישה, מעל ומעבר למקובל בשירות המדינה ותוך הפרת חוק יסודות התקציב'.. כתוצאה מהענקת תנאי שכר החורגים ממסגרת התקציב ומאי-סדרים אחרים, נוצרו גרעונות ברשויות מקומיות רבות. הרשויות המקומיות שניהלו תקציב גירעוני פנו לממשלה, אשר נקראה לתת פתרון למשברים הכספיים שפקדו אותן. לעיתים קרובות הפסיקו הרשויות המקומיות לשלם שכר לעובדיהן, והשתמשו בעובדים כ'בני ערובה' להשגת תקציבים נוספים. ניסיונותיהם של הממונה על השכר ומנכ"ל משרד הפנים לבטל 'תשלומים חריגים לעובדי הרשויות המקומיות" נתקלו בהתנגדויות ואף בתחבולות. הממונה עשה מאמצים להשיג את המידע הדרוש ולבטל חריגות מהתקציב בחוזי עבודה ובהסכמים קיבוציים"'. (ר' דב"ע נז/16-4 מרכז השלטון המקומי בישראל ואח' - הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח', פד"ע לב 1) אחד מיעדי הממשלה בשנת 1997 היה צמצום הגירעונות הקשים שהצטברו ברשויות המקומיות ואף הוקצו כמיליארד שקלים לתקופה של שלוש שנות תקציב להפעלת "תכנית הבראה". כך, נדרשו הרשויות המקומיות להשיג איזון תקציבי ולנקוט בתכניות הבראה והתייעלות בין היתר באמצעות קיצוץ בשכר ופיטורי עובדים (ר' פסק הדין של מרכז השלטון המקומי הנ"ל).   לענייננו - חשב השכר במועצה, מר טארק מג'דוב, העיד כי בעת ההיא הייתה תכנית הבראה מקומית וכי המועצה כינסה את העובדים והודיעה להם על כוונתה להפחית בשכרם בעקבות בקשת משרד הפנים וכי הפחתת שכרה של התובעת ושל עובדים נוספים נעשתה בהסכמתם: "ש. מתוך 180 - 200 עובדים כמה עובדים היו. ת. אני יכול לומר בוודאות שזה נע בין 60 ל- 80 עובדים. ש. כשאתה אומר 80 עובדים אפשר להניח שלפחות 30 עובדים היו במצב של עמידה. ת. נכון. ש. זה נכון שראש המועצה דיבר באופן כללי על הצורך להפחית בשכר. ת. הוא הסביר בצורה שאם לא ננקוט בצעדים לקיצוץ השכר וחסכון בשכר אז המועצה תאלץ לפטר עובדים. ש. זה נכון שלא היתה לו התייחסות פרטנית אלא באופן כללי. ת. נכון. " (ר' עמ' 14 לפרוטוקול ש' 26-31, ועמ' 15 ש' 1-2) ובהמשך: "ש. תאשר בפני בית הדין, כאשר ביטלת והפחתת תוספות לא היתה לכם שום הוראה פרטנית מהמונה על השכר או ממשרד הפנים לבטל או לקצץ תוספת. ת. היתה פניה כללית לראש המועצה ממשרד הפנים וזה לפי הסבר ראש המועצה שצריך לקצץ בעליות שכר של העובדים. ש. אז הקיצוץ נעשה על ידי ראש המועצה. ת. נכון אבל אני יכול להוסיף שאני שמה שהצהרתי בתצהיר שזו תוספת חריגה מכיוון שאחרי שנתיים עברנו ביקורת משרד הפנים ב- 99 והיו כללים כי רוב התוספות המופיעות בתלושי השכר של העובדים הם תוספות חריגות פרט לתוספות של עובדי הוראה ועובדים סוציאליים. ש. את משרד הפנים עניין הפחתת בעליות שכר וגם ראש המועצה והמועצה שמה לה יעד להפחית איקס שקל ואח"כ ההחלטה הפרטנית התקבלה על ידי ראש המועצה. ת. נכון. " (ר' עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 14-25) גם לגרסת התובעת ההפחתות בשכר היו בהסכמה: "ת. חלק מהן היו בתקופתו של מר הזימה. זה לא התנכלות היה בהסכמה ומר טארק מג'דוב (היושב באולם) היה שם והתחילו להסביר לנו על המצוקה של המועצה ושהם חייבים להוריד כמה גורמים מהמשכורת ואח"כ כשהמצב ישתפר הכל יחזור. כי ישנה תוכנית הבראה. אנחנו האמנו..." (ר' עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 2-5; ההדגשה שלי - מ.א.ח.) הנה כי כן, מעדותו של מר מג'דוב, שאף מוצאת תימוכין בעדותה של התובעת, ברור הוא כי המועצה, עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה ובשל חריגות שכר, נתבקשה על ידי משרד הפנים לקצץ בשכר העובדים, בין היתר על מנת להימנע מפיטורי עובדים, ולפיכך כינסה המועצה את עובדיה והודיעה להם על כך. מדובר אם כן במהלך שבוצע בהסכמת העובדים. התובעת עצמה העידה כי הסכימה, כמו גם עובדים נוספים, להפחתה בשכר וכי הפחתה בשכר בוצעה גם בשכרם של עובדים נוספים. יתרה מכך, גם אם התובעת, כפי שהיא טענת כיום, לא נתנה את הסכמתה להפחתה בשכר, הרי שהייתה מודעת לכוונת המועצה להפחית משכרה, לא הודיעה באופן מפורש על התנגדותה להפחתה בשכר ולא מחתה על ההפחתה לאחר שהתבצעה. התובעת העידה עוד כי מספר שנים לאחר מכן, לפני הבחירות ביישוב (בשנת 2000) הבינה שלא לכולם במועצה הפחיתו שכר, רצתה להתלונן על ההפחתה בשכרה אך לא עשתה כן כי "התקופה לא הייתה טובה לפני בחירות" (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 14). התובעת לא פנתה בעניין זה למועצה עד לשנת 2003 ולפיכך יש לראות בהתנהגותה זו כויתור על תשלום תוספת גמול ריכוז (ראה לעניין זה ע"ע 552/07 קטאב עבד אלראוף עלי - המועצה המקומית זמר, ניתן ביום 5.8.2009). למעלה מכך, כפי שצויין לעיל, הענקת תנאי שכר חריגים, הינה רעה חולה שפשתה בכלל הרשויות המקומיות בישראל ואשר הובילה אותן לעברי פי פחת. עוד יוטעם כי הרשויות המקומיות מתקיימות מכספי ציבור ואף משום כך קיימת חשיבות עליונה לעמידתן של הרשויות המקומיות, ובכלל זה המועצה, במסגרת התקציבית שנקבעה להן, בין היתר באמצעות הפסקת תשלום שכר חורג. משהפחתת השכר של התובעת ושל עובדים נוספים התבצעה על פי הוראות משרד הפנים ומשהמטרה היתה הגשמת האינטרס הציבורי, הרי שהצעדים בהם נקטה המועצה, היו צעדים נדרשים וחשובים, וזאת על מנת להביא להתייעלות והבראה ולהפסקת פעולות הנעשות בניגוד לחוק ובכללן, הענקת תנאי שכר חריגים, במיוחד כאשר מדובר בגוף ציבורי. בשולי הדברים יצויין כי לא נעלמה מעיני טענתה של התובעת, כי גם אם היה מדובר בתוספת חריגה, הרי שתוספת זו הוכשרה בהסכם הקיבוצי מיום 1.3.1999. ראשית יוטעם כי החלפת גמול הריכוז בתוספת הפיצול נעשתה בחודש 8/1997, היינו לפני חתימתו של ההסכם הקבוצי מ- 1.3.1999; ומכל מקום לעניין זה כבר נפסק כי: "העובדה שהסכם 99 הכשיר תשלום תוספות שונות אינה הופכת תשלומן לחלק מהוראותיו. במילים אחרות, הסכם 99, שהוא הסכם קיבוצי, הכשיר מנקודת מבטו של הממונה על השכר תוספות שכר שונות שמקורן גם בהסכמים והסדרים למיניהם, שאינם הסכמים קיבוציים. הכשרה זו אינה הופכת כמובן את אותם הסכמים והסדרים שאינם הסכמים קיבוציים להסכמים קיבוציים. יתרה מזו, הכשרת אותן תוספות מבחינת הממונה על השכר בהסכם 99, אינה גורעת מזכות המעסיק להקטין את שכר העובדים, ככל שהיא נעשית כדין, בתום לב ,או בהסכמה מראש או בדיעבד, של העובד, כפי שלדעתנו נעשה במקרה זה." (ר' ע"ע (ארצי) 552/07 קטאב עבד אלראוף עלי - המועצה המקומית זמר, ניתן ביום 5.8.2009) עוד יוטעם, כי לא מצאתי שהחלפת גמול ריכוז בתוספת פיצול או הורדת אחזקת הרכב מרמה ג' לרמה א', שנעשו בחודש 8/1997, נעשו עקב התנכלות המועצה בתובעת. באותה תקופה, בשנת 1997, כיהן כראש המועצה מר עלי הזימה, אשר לגביו אין לתובעת טענה להתנכלות אישית, ואילו ראש המועצה מר פאוזי משלב החל לכהן רק בשנת 2000, ורק בעניינו טוענת התובעת כי התנכל לה; כך למשל טוענת התובעת, כי בשנת 2001 החליט מר פאוזי משלב על פיטוריה. לאור כל האמור לעיל - תביעת התובעת לתשלום גמול ריכוז בשיעור 25% או בשיעור אחר נדחית. האם זכאית התובעת לתשלום אחזקת רכב כאמור לעיל, מתחילת עבודתה בשנת 1991 קיבלה התובעת אחזקת רכב ברמה ג'. בחודש 8/1997 הפחיתה המועצה את רמת אחזקת הרכב, אותה קיבלה התובעת, מרמה ג' לרמה א', וזאת בהמשך למצב הכלכלי הקשה ובקשת משרד הפנים לקצץ בשכר העובדים במועצה. כפי שנקבע לעיל, הקיצוץ בשכר נעשה כדין והתובעת הסכימה להפחתה זו משכרה. אולם, בחודש11/2002 חדלה הנתבעת לשלם לתובעת אחזקת רכב ובמקומה החלה התובעת לקבל קצובת נסיעות. אין מחלוקת בין הצדדים כי לכך לא נתנה התובעת את הסכמתה. התובעת טוענת כי ביטול תשלום אחזקת הרכב בוצע כחלק ממסכת התנכלות כלפיה, ואשר מטרתה להביא להתפטרות התובעת ולרפות את ידיה במאבקה נגד פיטוריה. עוד טוענת התובעת כי במסגרת תפקידיה במועצה היא נדרשת לבצע נסיעות בתפקיד ולכן זכאית היא לתשלום אחזקת רכב. לטענת המועצה, הייתה זו החלטת ראש הרשות דאז עקב בדיקה מחדש של הזכאות להחזקת רכב. המדינה והמועצה טוענות בנוסף כי תשלום אחזקת רכב לעובד רשות היא החלטה הנמצאת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הרשות וביטולה נעשה כדין. עוד טוענת המדינה, כי ההחלטה מתבצעת על ידי ראש הרשות בהתאם לצרכי המועצה ולתקציבה וכי ראש הרשות יכול בכל עת, עם הודעה מוקדמת לעובד, לשנות ולבטל תשלום זה. כמו כן טענה המדינה כי תוספת זו משולמת דרך כלל לעובד הנדרש לנסיעות בתפקיד, הואיל ותפקידה של התובעת באותה עת כמנהלת מעון, לא דרש ממנה לבצע נסיעות בתפקיד ונוכח מצבה הכלכלי של המועצה, אחזקת הרכב בוטלה כדין לתובעת. כעולה ממכתבה של הגב' קלפנר (נפסח ה למוצג נ/1), וכפי שנפסק לא אחת, החזקת רכב אינה משולמת באופן אוטומטי לכל עובד ברשויות המקומיות. תשלום זה, על פי טיבו, ובאין הסדר הקובע אחרת, הוא עניין הנתון לשיקול דעת ולפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, בהתאם ליכולותיו הכלכליות ולדרישותיו מנושא המשרה. תשלום אחזקת רכב לעובדי הרשויות המקומיות אינו חובה וההחלטה בעניין מסורה לראש הרשות. מכאן, שראש הרשות אף רשאי לבטל את תשלום אחזקת הרכב אם ראה לנכון לעשות זאת. התובעת מאידך, לא הצביעה על כל מקור חוקי אחר אשר יש בו כדי לחייב את המועצה בתשלום אחזקת רכב, למעט העובדה כי תשלום זה שולם לה מתחילת עבודתה במועצה עת שימשה רכזת משפחתונים (ר' ע"ע (ארצי) 552/07 קטאב עבד אלראוף עלי - המועצה המקומית זמר, ניתן ביום 5.8.2009). זאת ועוד, התובעת החלה בתפקידה כמנהלת מעון בחודש 2/2000, בחודש 11/2002, כאמור, החליטה המועצה להפסיק לשלם לה אחזקת רכב. התובעת לא הוכיחה את טענתה לפיה במסגרת תפקידה כמנהלת מעון היא נזקקת לביצוע נסיעות בתפקיד. יתרה מכך, העד מטעמה, רו"ח גנטוס העיד, כי אחזקת רכב "זה לא אינטגרלי לתפקיד של מנהלת מעון" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול ש' 8). בנסיבות אלה אין התובעת זכאת לתשלום אחזקת רכב. כך גם לא שוכנעתי, כי ביטול תשלום אחזקת הרכב לתובעת נעשה כחלק ממסע התנכלות כלפיה. לבד מטענה בעלמא, התובעת לא הביאה כל ראיה כי הפסקת התשלום נבעה מהתנכלות או נעשתה שלא בתום לב ומשיקולים בלתי ענייניים. כמו כן התובעת לא הוכיחה כי עובדים אחרים בתפקידה מקבלים אחזקת רכב. לאור זאת דין טענותיה של התובעת בעניין זה להידחות. בשים לב לאמור לעיל אני קובעת כי הפסקת תשלום אחזקת הרכב לתובעת נעשתה כדין ובסמכות. סוף - דבר משאלו הם פני הדברים - התביעה נדחית. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות. הדיון התנהל במותב חסר, משנציגי ציבור הוזמנו ולא התייצבו. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. אחזקת רכברכב