מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפרת הסכם הפצה בלעדי: לפני תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין ביטול חד צדדי של הסכם או בגין הפרתו. א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים. התובעת, נירית זרעים בע"מ, חברה העוסקת בפיתוח ושיווק זנים מסחריים של פירות וירקות, המיועדים ומתאימים להפצה, אותם היא מייצרת (להלן: "מוצרי התובעת"), התקשרה ביום 11.6.07 בהסכם הפצה (להלן: "הסכם ההפצה") עם הנתבעת, LSL PlanScience LLC, תאגיד אמריקאי שעסק בפיתוח, ייצור ושיווק זרעי עגבניות בעלות חיי מדף ארוכים, ואשר בעלת השליטה בו היא חברת LSL Biotechnologies INC (להלן: "חברת האם"). התובעת טוענת כי על פי הסכם ההפצה, היא העניקה לנתבעת זכות הפצה בלעדית, לשווק את כל זני התובעת במקסיקו, למעט זנים מקבילים או דומים לזנים אשר מייצרת הנתבעת (להלן: "הזנים המקבילים"), וכי התובעת התחייבה להימנע מלשווק את מוצריה הייחודים בכל דרך שהיא, אלא באמצעות הנתבעת, ואף התחייבה לאסור על לקוחותיה מארה"ב להפיץ את מוצריה במקסיקו. לטענתה, הסכם ההפצה נכרת לתקופה של חמש שנים, כאשר התובעת נתנה לתובעת תקופת התאקלמות בשנתיים הראשונות, בהן לא הייתה הנתבעת מחויבת למכור כמות כלשהי של מוצרים והיה עליה לבצע פעולות הכנה לרבות מבחני זנים, הדגמות אצל לקוחות, ביקורים בישראל לצורך הכרת הזנים ופעילות של קידום מכירות. בשלוש שנים שלאחר מכן, היא תקופת הבלעדיות התחייבה הנתבעת לרכוש מהתובעת כמויות מינימאליות של מוצרים" רכישה בסך 100,000$ בשנה השלישית להסכם, 200,000$ בשנה הרביעית ו- 300,000$ בשנה החמישית להסכם. בתמורה לזכות ההפצה שילמה הנתבעת לתובעת 300,000$ אשר שולמו בדרך של קיזוז מהתחייבות התובעת לשלם לנתבעת 1,000,000$ על-פי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 12.6.07 בתביעה שהגישה הנתבעת נגד התובעת ובעלי השליטה בה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה.פ. 200574/98). כן טוענת התובעת, כי ביום 2.1.09 הודיע נציגה של הנתבעת בישראל, עו"ד אביב חילו למנהל התובעת, מר בועז פיבישביץ כי הנתבעת מוכרת את כל פעילותה בתחום הזרעים לצד ג', וכי הוא מעוניין לסיים את ההסכם, אם וככל שניתן, בהסכמה הדדית. התובעת טוענת כי מר פיבישביץ הפנה את עו"ד חילו לבא כוחה של התובעת, עו"ד אבי שץ. ביום 4.1.09 שלח עו"ד חילו הודעת דואר אלקטרוני, לפיה מכרה הנתבעת את נכסיה והיא תפסיק את פעילותה בתחום זרעי העגבניות ולפיכך היא מבטלת את הסכם ההפצה. התובעת לא הסכימה לתנאי ביטול ההסכם ושלחה טיוטת הסכם לביטול הסכם ההפצה, לפיה מתחייבים הנתבעת, בעלי מניותיה וכן צד ג' שרכש ממנה את הפעילות שלא לעסוק בשיווק או הפצה של זרעי עגבניות במקסיקו לתקופה של שלוש שנים, וכי אם תנאי זה יופר תפוצה התובעת. ביום 23.1.09 דחתה הנתבעת את טיוטת הסכם ביטול הסכם ההפצה והודיעה באמצעות עו"ד חילו כי הנתבעת "מושכת את הטיוטה שלה להביא לביטול משותף של ההסכם". כתוצאה, טוענת התובעת, כל שנותר הוא ביטול הסכם ההפצה באופן חד צדדי על ידי הנתבעת. יתר על כן, בדיעבד נודע לתובעת כי הנתבעת מכרה את פעילותה בתחום הזרעים למתחרה של התובעת, חברת הזרע גנטיקס (להלן: "חברת הזרע"). התובעת טוענת כי במעשים האמורים ביטלה הנתבעת את הסכם ההפצה שלא כדין ולחילופין הפרה אותו הפרה יסודית, כאמור בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 ולפיכך זכאית התובעת לפיצויים בשל הפרתו. לטענתה, הנזק שנגרם לה הוא אבדן שוק זרעי עגבניות במקסיקו בשלוש השנים הקרובות שהוערך על ידי הצדדים עצמם במכירות בכמות מינימום, סה"כ 600,000$ לשלוש השנים. לטענתה, עלויות הייצור שלה אינן עולות על 15% ממחזור המכירות שכן ההשקעה העיקרית היא במחקר ופיתוח וזו, ככל שנוגע לזרעים שהיו אמורים להימכר במקסיקו, נעשתה כבר לפני שנים. לכן, לטענתה, נגרם לה נזק מינימאלי של 510,000$ השווה ל- 2,040,000 ₪. לחילופין, טוענת התובעת כי על-פי הסכם ההפצה, ראו הצדדים בסכום ששולם עבור הסכם ההפצה, סך של 300,000$ כפיצוי מוסכם למקרה שהנתבעת תפר את ההסכם, ולפיכך יש לחייב את הנתבעת בתשלום זה. לפיכך הוגשה התביעה על סך של 2,040,000 ₪. לטענת הנתבעת, הולדתה של התובעת היה בחטא, כאשר אחד ממקימיה, אשר עבד בעבר בחברת הזרע, עזב את מקום עבודתו, נטל עמו סודות מסחריים, חומרים גנטיים וקווי הורים של חברת הזרע ושל חברת האם, והעבירם שלא כדין לתובעת. בעקבות זאת הגישו הנתבעת וחברת האם תביעה נגד התובעת, במסגרתה חתמו הצדדים ביום 11.6.07 על הסכם פשרה, לפיו תפצה התובעת את הנתבעת ואת חברת האם בסך של 1,000,000$, כאשר 300,000$ מתוכם ישולמו על ידי התובעת באופן הבא: בין הצדדים לפשרה ייחתם הסכם הפצה לפיו תרכוש הנתבעת מהתובעת זכויות להפצת מוצריה במקסיקו, בסך של 300,000$, ותמורה זו תקוזז מהפיצוי בסך 1,000,000$. לטענת הנתבעת, תכליתו של הסכם ההפצה הייתה להקנות לנתבעת, בנוסף לפיצוי הכספי בסך של 700,000$ דולר ארה"ב, פוטנציאל ליצירת רווחים נוספים לנתבעת, שיפצה אותה בגין קיזוז הסך של 300,000$ מסכום הפיצוי של 1,000,000$. לטענתה, אלמלא תכלית זו, הנתבעת לא הייתה מתקשרת עם התובעת בהסכם ההפצה. הנתבעת טוענת כי התובעת לא שיווקה קודם לכן מוצרים למקסיקו, ולא היו לה מוצרים מתאימים לכך. לכן, היה צורך לבצע הליך של בחינת הזנים, על מנת לנסות למצוא זנים שיתאימו לשיווק במקסיקו. לפיכך, קבעו הצדדים כי תקופת הבלעדיות תחל רק שנתיים לאחר כריתת הסכם ההפצה, מועד שטרם הגיע בעת הגשת התביעה. לפיכך כל אותה תקופה לא הייתה כל מניעה שהתובעת תתקשר בהסכמים להפצת מוצריה במקסיקו באמצעות מפיצים אחרים. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בסופו של יום, הזנים של התובעת כשלו במבחן התאמתם למקסיקו, בין היתר, בגודל הפרי ועמידותו. לטענתה, הצלחת בחינת התאמת הזנים של התובעת היא תנאי "בלעדיו אין" להמשך ההתקשרות בהסכם ההפצה, שהרי אם הזנים של התובעת לא היו מתאימים למשווקים במקסיקו, אזי לא היה כל בסיס כלכלי להסכם ההפצה. בכתב התשובה, טוענת התובעת, כי במהלך תקופת ההתאקלמות לא הודיעה לה הנתבעת על כישלון בחינת התאמת הזנים או על תוצאות הבחינה. כן, לטענתה, בהודעת הביטול שמסרה לה הנתבעת, לא צוין כנימוק לביטול הסכם ההפצה נימוק זה, אלא חוסר יכולתה של הנתבעת לקיים את הסכם ההפצה בשל מכירת נכסיה של הנתבעת לחברת הזרע. לטענת הנתבעת, בניגוד לטענת התובעת, מנהל התובעת, מר פיבישביץ, הביע את הסכמתו לביטול ההסכם אך ביקש מעו"ד חילו להעביר מסמך ביטול לב"כ התובעת. בהתאם פנה עו"ד חילו לב"כ התובעת ושלח טיוטת הסכם לביטול הסכם ההפצה בהסכמה, אך קיבל בתגובה, טיוטת הסכם ביטול עם תנאים שלא היו מקובלים על הנתבעת, ואשר כללה הוראות בלתי חוקיות והוראות המקנות לתובעת זכויות שלא היו לה במסגרת הסכם ההפצה. לפיכך, לא הסכימה הנתבעת לטיוטת ההסכם שהוצעה על ידי התובעת. לעניין זה טוענת התובעת בכתב התשובה כי הנתבעת, בביטול ההסכם גרמה ל"יבוש השוק" של מקסיקו מבחינת בתובעת ולכן, היה זה אך טבעי שהתובעת תדרוש כפיצוי, שהנתבעת וחברת הזרע, כמי שקיבלה את זני התובעת מידי הנתבעת, לא יתחרו בתובעת במקסיקו, על מנת לאפשר לתובעת לחדור מחדש לשוק זה ולפצותה בגין אבדן אותן שנים. הנתבעת טוענת כי בהסכם ההפצה לא היה כל איסור על הנתבעת למכור נכסיה או להסב את הסכם ההפצה או להמחותו לצד שלישי. הנתבעת טוענת כי היא לא הפרה את הסכם ההפצה, וממילא לא נגרמו לתובעת כל נזקים. יתר על כן, טוענת הנתבעת, כי גם אם נגרמו לתובעת נזקים, הרי שעל פי הסכם ההפצה, התובעת אינה זכאית לקבל סעד בגינם, אלא רק להפסיק את הבלעדיות שניתנה לנתבעת להפצת מוצריה, תוך שהסכום של 300,000$ דולר ארה"ב שקוזז מהחוב של התובעת לנתבעת, נותר מקוזז, כסכום סופי וכולל של פיצוי שהתובעת זכאית לו. לעניין זה טוענת התובעת בכתב התשובה, כי הסכם ההפצה אינו כולל ולו הוראה אחת הפוטרת את הנתבעת מאחריות בגין הפרת הסכם ההפצה. לטענת התובעת, הסתמכות הנתבעת על סעיף 6.6 להסכם ההפצה, לפיו במקרה שהנתבעת לא תעמוד בחיוביה, רשאית התובעת להביא לביטול ההסכם ואז יראו בתשלום הסך של 300,000$ כפיצוי מוסכם לכל נזקי התובעת עקב ההפרה וביטול ההסכם, מוטעית, שכן אותו תנאי נועד להגן על התובעת, ולא על הנתבעת, למקרה בו התובעת תביא לביטולו של הסכם ההפצה עקב הפרתו על ידי הנתבעת. לטענת התובעת, במקרה דנן לא התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 6.6 להסכם ההפצה שכן התובעת לא ביטלה את ההסכם. ב. דיון והכרעה . ב.1. הרקע לחתימת הסכם ההפצה . הסכם ההפצה העניק לנתבעת זכות הפצה בלעדית לשווק זני התובעת למעט זנים מקבילים במקסיקו. התובעת התחייבה להימנע מלשווק את מוצריה, להוציא הזנים המקבילים, בכל דרך שהיא, אלא באמצעות הנתבעת. תמורת זכות ההפצה הבלעדית שילמה הנתבעת לתובעת 300,000$ דולר ארה"ב. סכום זה שולם לתובעת בדרך של קיזוז מהתחייבות התובעת לשלם לנתבעת 1,000,000$ דולר ארה"ב מתוקף הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי (נספח ב' למוצג ת/2). לטענת הנתבעת, החתימה על הסכם הפשרה על ידי התובעת, נועדה להסיר מעליה תביעות שהוגשו נגדה על ידי הנתבעת וחברת האם בגין חיקוי וגזל, וכי הסכם ההפצה נועד רק להפחית מההצעה הקודמת של התובעת לשלם לנתבעת, לסילוק התביעה, סך של 1,000,000 ₪, שמאוחר יותר היא ביקשה להפחיתו. התובעת טוענת כי הסכם הפשרה נכרת מבלי להודות בטענות הנתבעת וחברת האם, וכי סיכויי אותה תביעה לא היו טובים, והראיה לכך שבקשה של הנתבעת באותה תביעה למתן צו מניעה נדחתה, בין היתר בשל כך שלא הוכיחה סיכויי תביעה במידה הדרושה. אין חולק כי אלמלא ההליכים המשפטיים שניהלו הנתבעת וחברת האם נגד התובעת בגין גזל הזנים, ואלמלא רצונם של אותם צדדים להביא לסיומם של ההליכים המשפטיים באמצעות פשרה, הסכם ההפצה לא היה נכרת בין התובעת לנתבעת. הנתבעת זימנה לעדות את עו"ד חילו, שניהל מטעמה את המשא ומתן להתקשרות בהסכם ההפצה. עו"ד חילו העיד כי הסכם ההפצה נולד במסגרת המשא ומתן לקראת פשרה, על רקע ההליכים המשפטיים שנקטו הנתבעת וחברת האם נגד התובעת (סעיפים 18-5 למוצג נ/2). במסגרת המשא ומתן שהתקיים, הציעה התובעת לפצות את הנתבעת בסכום של 1,000,000$ (נספחים ב1-ב2 למוצג נ/2). לאחר שסוכמו עיקרי התנאים להסכם הפשרה, וימים ספורים לפני המועד המיועד לחתימת הסכם הפשרה, הודיעה התובעת לנתבעת כי אין בידה די מזומנים, וכי היא לא תוכל לשלם לה סכום העולה על 700,000$. עו"ד חילו הודיע לב"כ התובעת כי לא יעלה בידו לשכנע את הנתבעת להסתפק בסכום הפיצוי המופחת שהציעה התובעת (סעיף 15 למוצג נ/2). בעקבות זאת, על-פי עדותו של עו"ד חילו, העלה ב"כ התובעת פתרון יצירתי, לפיו, בנוסף לפיצוי הכספי בסך 700,000$, תיתן התובעת לנתבעת זכויות הפצה בלעדיות במקסיקו בה פועלת הנתבעת (סעיף 16 למוצג נ/2). קודם לכן, הציעה התובעת כי זכויות ההפצה יוקנו לנתבעת חינם, לתקופת בלעדיות של שלוש שנים (סעיף 6 לנספח ג' למוצג נ/2), ורק לאחר מכן הציעה כי התובעת תשלם לנתבעת 700,000$ ובנוסף תקנה לנתבעת זכויות הפצה של זניה במקסיקו, בשווי שיוערך על ידי הצדדים, לצורכי הסכם הפשרה, בסכום של 300,000$, וסכום זה יקוזז מהתחייבותה של התובעת לשלם לנתבעת סכום של מיליון דולר ארה"ב. נוסף לעדותו של עו"ד חילו על הדברים האמורים, הגישה התובעת את טיוטות ההסכם שהוחלפו בין הצדדים. מנגד, נמנעה התובעת מלהעיד את בא כוחה, עו"ד שץ, אשר ניהל עבורה את המשא ומתן מול עו"ד חילו. התובעת הסתפקה בהעדת מר בועז פיבישביץ, שהעיד כי לא היה מעורב במשא ומתן (עמ' 25, שורות 9-1 לפרוטוקול). הימנעות התובעת מלהעיד את מי שהיה מעורב מטעמה במשא ומתן לכריתת הסכם הפשרה והסכם ההפצה פועל לחובתה. ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658. גם הוראות הסכם ההפצה עצמן, תומכות בגרסת הנתבעת ועולות בקנה אחד איתה. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת הנתבעת לגבי נסיבות כריתת הסכם ההפצה. ב.2. הפרת הסכם ההפצה וביטולו . לטענת התובעת, עצם מכירת נכסי הנתבעת לחברת הזרע והפסקת פעילותה בתחום זרעי העגבניות, הציב את התובעת בפני שוקת שבורה שכן הנתבעת לא יכולה הייתה לעמוד בהתחייבויותיה על פי הסכם ההפצה. כך גם מאשר עו"ד חילו בעדותו (עמ' 46, שורות 18-26 לפרוטוקול). עם זאת, טוענת הנתבעת כי הסכם ההפצה לא הטיל עליה מגבלה כלשהי מלמכור את נכסיה לצד שלישי. אכן, בהסכם ההפצה אין כל הגבלה כאמור. בהסכם גם לא מוטלת כל חובה על הנתבעת להעביר במקרה הצורך, לצד ג' כלשהו, את זכויותיה והתחייבויותיה על פי ההסכם, ועו"ד חילו העיד כי חברת הזרע לא הייתה מעוניינת בהסכם שבין התובעת לנתבעת. הנתבעת טוענת כי היא לא ביטלה את הסכם ההפצה, אלא, לכל היותר, הפרה אותו. בגין הפרה זו הייתה התובעת זכאית, על פי ההסכם, לבטל את ההסכם, תוך שהסכום שנזקף לזכותה, בסך 300,000$ יוותר כאמור, כקבוע בסעיף 6.6 להסכם ההפצה. התובעת שהייתה מודעת לכך שהיא אינה זכאית לסעד נוסף כלשהו, נמנעה מלבטל את ההסכם, הזכות היחידה שעמדה לה, והגישה את התביעה. התובעת טוענת כי היא לא ביטלה את ההסכם אלא הגישה תביעה לפיצוי על פיו. אקדים ואציין כי הדין הוא עם הנתבעת. סעיף 2 להסכם ההפצה קובע כי התובעת מעניקה למפיץ, והמפיץ מקבל, את זכות ההפצה הבלעדית בזנים ב"טריטוריה" כנגד התמורה הקבועה בסעיף 6 להסכם ההפצה. סעיף 6 להסכם קובע כי "המפיץ מתחייב כי: 6.1 בתמורה לזכויות שהוענקו לו לפי הסכם זה לרבות זכות ההפצה הבלעדית על פי חוזה זה, ישלם המפיץ ליצרן סך של 300,000$... 6.3 לרכוש מהיצרן את המוצרים בכמות הראויה ולא פחות מכמות המינימום הקבועה בסעיף, 10.1 להסכם זה להלן, ולשלם את תמורת המוצרים במלואה ובמועדה... 6.6 בכל מקרה בו המפיץ לא יעמוד בהוראות סעיף זה היצרן יתריע על כך בהודעה בכתב למפיץ ובמידה והמפיץ לא יתקן את ההפרה כאמור בתוך תקופה של 30 יום ממועד ההודעה, היצרן יהיה זכאי להביא לביטול ההסכם בהודעה בכתב. במידה והיצרן הביא לביטול ההסכם כאמור, יראו בתשלום התמורה כאמור בסעיף 6.1 לעיל כפיצוי מוסכם ומוערך מראש לכל נזקי היצרן עקב ההפרה וביטול ההסכם". כל התחייבויות הנתבעת על פי הסכם ההפצה קבועות בסעיף 6, וסעיף 6.6 קבע במפורש את זכויותיה של התובעת במקרה בו הנתבעת לא תעמוד בהתחייבויות אלה: לבטל את ההסכם ולראות בתשלום התמורה בסך 300,000$ על דרך הקיזוז - משום פיצוי מוסכם. דהיינו, במקרה כזה לא תוכל הנתבעת לקבל את הדלתא שבין הסכום ששולם לה במסגרת הסכם הפשרה בסך 700,000$ לבין הסכום שהובטח לה בהתחלה ושהיא ביקשה להשלימו באמצעות הסכם ההפצה, בסך 1,000,000$. תמיכה במסקנה שהצדדים נתנו ליבם היטב לסעדים שיעמדו לתובעת במקרה כזה ניתן למצוא בכך שביחס לביטול ההסכם על ידי הנתבעת בשל הפרה יסודית של התובעת (סעיף 7.8 להסכם ההפצה) קבעו הצדדים במפורש כי הנתבעת לא תהיה רשאית לתבוע השבה של הסכום ששילמה על פי סעיף 6.1 להסכם אך תהיה רשאית לתבוע את נזקיה הכספיים האחרים הנובעים מהפרת ההסכם או ביטולו. מכאן, ראשית, שהצדדים התייחסו לסך של 300,000$ כאל סכום שאם ההסכם יעלה יפה, תוכל הנתבעת לקבל (כך שיושלם הסך של 1,000,000$), אך במידה וההסכם לא יעלה יפה, לא תוכל לתבוע אותו מהתובעת, בין על דרך ההשבה ובין בדרך אחרת, ושנית, הצדדים הבחינו היטב בין מקרה בו יוכל צד לתבוע נזקים ובין מקרה בו צד, קרי: התובעת, לא תוכל לתבוע בגין נזקים איזה שהם, וכל שיוותר בידה הוא הסך של 300,000$ שכבר חושב לזכותה על דרך הקיזוז. עו"ד חילו העיד כי התובעת ביקשה, להסדיר בהסכמה את הפסקת ביצוע ההסכם. מאחר ולא הושגה הסכמת הצדדים, לא בוטל ההסכם. הנתבעת גם לא יכלה לבטלו שכן זכות הביטול נתונה לצד ניפר להסכם (סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970), והתובעת לא הפרה אותו. עם זאת, באותו שלב, טרם הגיע המועד בו היה על הנתבעת לעמוד ברכישות המינימום על פי ההסכם, ואף היא לא הפרה את ההסכם. עם זאת, גם אם לא נראה בהודעתה על רצונה להביא את ההסכם לסיום (בהסכמה), משום הפרת ההסכם, הרי משהודיעה על הפסקת פעילותה, יש בכך, למצער, משום הפרה צפויה של התחייבותה לרכישות מינימליות בשנים השלישית עד החמישית להסכם. אולם, כאמור, למקרה של הפרה כזו קבעו הצדדים בהסכמה, כי זכותה של התובעת במקרה כזה מתמצית בזכותה לבטל את ההסכם, בכך שלנתבעת לא תעמוד עוד הזכות לבלעדיות במוצרים שבהם הייתה כלפיה התחייבות כאמור, בשנים השלישית עד החמישית להסכם, ובכך שהתובעת רשאית להשאיר לזכותה את הקיזוז בסך 300,000$. הא ותו לא. בנוסף, אינני מקבלת את טענת התובעת, לפיה לא מתקיים האמור בסעיף 6.6 להסכם ההפצה באשר היא לא ביטלה את ההסכם. התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקיה עקב אי יכולתה של הנתבעת לקיים את חיוביה על פי הסכם ההפצה. התובעת לא תבעה אכיפת הסכם ההפצה, שאז לא היה מקום לומר כי היא ביטלה את ההסכם. אולם, הגשת התביעה לפיצויים נגד הנתבעת לפני כניסתה לתוקף של תקופת הבלעדיות, מעיד על רצונה של התובעת לשים קץ להסכם ההפצה. במילים אחרות, התנהגותה של התובעת לאחר שנודע לה כי הנתבעת מכרה את נכסיה לחברת הזרע, ולאחר שהנתבעת לא הסכימה לטיוטת ההסכם שהוצא על ידי התובעת לביטול הסכם ההפצה, ובייחוד לאחר שהגישה תביעה זו, מעידה כי התובעת ביטלה את הסכם ההפצה. ראה: ע"א 557/75 אגקי נ' כהן, פ"ד ל(2) 64, 73; ע"א 367/83 מ' שושן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' רמות גזית בע"מ, פ"ד לט(1) 628, 638; ע"א 201/80 ישראל ארגמן חברה לבנין בע"מ נ' חיה ברנדפלד, פ"ד לו(1) 393, 402. אשר על כן, זכותה היחידה של התובעת בעקבות ההפרה הצפויה מצדה של הנתבעת שדינה כדין הפרת ההסכם - היא ביטול ההסכם, אותו ביטלה בהתנהגות, והותרת הקיזוז בסך 300,000$ שנעשה לזכותה, על כנו, בבחינת פיצוי מוסכם. התובעת טוענת כי תביעתה הוגשה על יסוד סעיף 10.1 להסכם ההפצה, לפיו, לטענתה, היא הייתה רשאית שלא לבטל את הסכם ההפצה ולתבוע בגין הנזק שנגרם לה בכך שהנתבעת לא רכשה את כמויות המינימום הקבועות בהסכם: 100,000$ בשנה השלישית להסכם, סך של 200,000$ בשנה הרביעית להסכם, וסך של 300,000$ בשנה החמישית להסכם. בהתאם טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום בגין אי עמידה ברכישות המינימום בסך של 600,000$, כאשר הנזק המינימאלי שנגרם לה לטענתה הוא 510,000$ (סעיף 20 למוצג ת/2). אינני מקבלת טענתה זו של התובעת. יש לקרוא את סעיף 10.1 להסכם ההפצה יחד עם סעיפים 6.3 ו-6.6 לו. סעיף 6.3 הנמצא בפרק התחייבויות המפיץ (הנתבעת) מפנה לכמויות המינימום המופיעות בסעיף 10.1 להסכם ההפצה. סעיף 6.6, קובע את הסעד לו זכאית התובעת בגין הפרת התחייבות מצד הנתבעת, לרבות הפרת סעיף 6.3 להסכם ההפצה. לפיכך, הסעד לו זכאית התובעת, בגין הפרת ההתחייבות לרכישת כמויות מינימום הוא הסעד האמור בסעיף 6.6 להסכם ההפצה, פיצוי מוסכם בסך של 300,000$ אשר שולם מראש לתובעת על דרך הקיזוז. הסדר זה הגיוני גם לנוכח העובדה שהצדדים צפו את האפשרות שלתובעת לא יהיו זנים המתאימים לשיווק למקסיקו. במקרה כזה, לא יהיה זה הגיוני שהנתבעת תתחייב לרכוש זרעים בסכום של 600,000$. אשר על כן, דין התביעה - להידחות. ב.3. הנזקים הנטענים עקב הפרת ההסכם על ידי הנתבעת . למעלה מן הצורך, אציין כי מחומר הראיות שלפני עולה כי לא נגרם לתובעת כל נזק, ולמצער, היא לא הוכיחה אותו. כאמור, ככל שנגרמו לתובעת נזקים בגין הפרת התחייבותה של הנתבעת על-פי הסכם ההפצה, על פי הסכמת הצדדים, כקבוע בהסכם, יש לראות בקיזוז הסך של 300,000$ כפיצוי מוסכם ששולם לתובעת. על פי עדותו של עו"ד חילו שלא נסתרה, הייתה הנתבעת אמורה לקבל מהתובעת במסגרת הסכם הפשרה 1,000,000$, ורק בשל טענתה כי אין בידה לשלם את הסכום האמור, הוסכם כי תשלם 700,000$ והיתרה בסך 300,000$ תקוזז כנגד הזכות להפצה שקודם לכן הוצעה בחינם. בחקירתו הנגדית הודה מר פיבישביץ כי מדובר היה בטקטיקה בלבד, והעיד כדלקמן: "ת. ...לסיכום שאמרנו לא יכולים לשלם את זה, זה היה רק תרגיל מסחרי, כי עובדה ששילמנו להם את הכסף במזומן וקיבלנו הנחה של 50 אלף דולר, סימן שהם היו בצרות. ש. זאת אומרת אתם אמרתם שאין לכם כסף, תסכימו לפחות והם הסכימו, ובפועל היה לכם כסף - כך אתה אומר? ת. כן. " (עמ' 25, שורות 18-12 לפרוטוקול). מכאן, שכל ההסדר של הסכם ההפצה כנגד תשלום של 300,000$ אשר ייזקפו להסכם הפשרה, לא היה אלא טקטיקה שמטרתה להפחית את סכום הפשרה. התובעת טוענת, לשם קביעת נזקיה, לנתק את הסכם הפשרה מהסכם ההפצה (סעיף 14 לסיכומי התובעת). לטענת התובעת, קיימת תכלית כלכלית עצמאית להסכם ההפצה, המצדיקה תשלום מראש של 300,000$ והיא למנוע מהתובעת מלהיכנס לשוק המקסיקני וקבלת בלעדיות במכירות מוצרי התובעת במקסיקו. טענות אלה אינן יכולות להתקבל. הסכם ההפצה לא הקנה לנתבעת זכות הפצה בלעדית לגבי הזנים המקבילים של התובעת, אשר התובעת יכלה, בכל תקופת ההתקשרות, להפיץ בעצמה או באמצעות אחרים במקסיקו. בנוסף, התובעת הייתה רשאית לשווק את זניה במקסיקו במשך השנתיים הראשונות להסכם ההפצה, ובכך לקנות לעצמה דריסת רגל בשוק המקסיקני. כמו כן, הנתבעת עסקה בשיווק עגבניות בעלות חיי מדף ארוכים המיועדים לשדה הפתוח במקסיקו, אך לא עסקה בשיווק זרעים אחרים. לפיכך, יכולה הייתה התובעת לשווק זרעי ירקות אחרים ואף זרעי עגבניות שלא מהסוג האמור, כגון עגבניות חממה אשר אינם מתחרים בזני הנתבעת (סעיפים 4.5 ו- 5.4 להסכם ההפצה). כמו כן, איני מקבלת את טענת התובעת, לפיה בהפרת התחייבויותיה על-פי הסכם ההפצה גרמה הנתבעת ל"ייבוש" השוק במקסיקו עבור התובעת ויצירת "מרחב סטרילי" עבור הנתבעת, כך שהנתבעת תוכל לפעול במקסיקו באין מפריע מצדה של התובעת. התובעת לא הביאה כל ראייה על כך שקודם לכן הייתה לה נוכחות בשוק במקסיקו, וככל העולה מחומר הראיות, בשנים שקדמו לחתימת הסכם ההפצה לא הייתה לה דריסת רגל בשוק זה (סעיף 25 למוצג נ/2). גם עדי התובעת הודו בכך (עמ' 8, שורות 10-14, עמ' 8, שורה 31 עד עמ' 9, שורה 2 ועמ' 21, שורות 21-22 לפרוטוקול). נוסף על האמור לעיל, לא יכול להיות חולק כי היה על התובעת להפחית מסכום ההכנסות הצפויות, לטענתה, את סכום ההוצאות שהיו נגרמות לה אילו המשיכו הצדדים לקיים את ההסכם. התובעת טענה בעלמא לשיעור ההוצאות שהיו נגרמות לה. היא לא הביאה לכך ראיות כגון דוחות כספיים ומסמכים חשבונאיים אחרים, ולא חו"ד מומחה רואה חשבון. כמו כן, מעדויות מטעמה עולה כי לא הפחיתה הוצאות שאין חולק כי היה עליה להוציא, כגון שהייה של אגרונום במקסיקו. לא אף זאת, אלא שהתובעת טענה בעלמא כי את הוצאות פיתוח הזרעים היא אינה לוקחת בחשבון שכן הללו הוצאות זמן רב לפני כריתת ההסכם. התעלמות מהוצאות אלה אינה נכונה מהותית, וכן לא הוכח דבר בעניין הוצאות אלה והמועדים בהם הן נעשו. לכך יש להוסיף כי התובעת לא הגישה ראיות כלשהן בדבר טיב הזרעים שהיא ייצרה, דבר שיש לו השלכה לעניין הנזק הנטען. הנתבעת הציגה ראיות לפיהן לא עלה בידי התובעת לייצר זרעים שנמצאו מתאימים על ידי המגדלים במקסיקו, בעיקר בשל קוטנו של הפרי, חוסר עמידותו, יבול קטן כאשר המוצרים נזרעים בצפיפות המקובלת במקסיקו ועוד. התובעת מוצאת שלל פגמים בראיות שהובאו על ידי הנתבעת, אולם הראיות שהובאו על ידה טובות מהלא כלום שהוצג על ידי התובעת, או שהוצג על ידי מי שאינם יכולים להעיד בעניין זה. הנתבעת הגישה את תצהירו של מר יאיר אסקירה, אשר שימש אגרונום של הנתבעת בארה"ב (סעיף 2 למוצג נ/1). לתצהירו צורף דוח תוצאות ניסוי של אחד מזני התובעת (נספח א' למוצג נ/1), שהוא קיבל בקשר עם הזנים של התובעת. מר אסקירה לא ערך את הדוח, ולפיכך משקלו נמוך. עם זאת, הנתבעת הביאה במסגרת חומר הראיות את עדותו של האגרונום מטעמה בעוד שהתובעת לא עשתה כן, והסתמכה על עדותו של מנהלה, שאין לו ידע מקצוע בתחום זה, ועל עדותה של הגב' חנה סלברט שאין עיסוקה בכך. לפיכך, מעבר לכך שהתובעת לא הוכיחה את זכותה לקבלת פיצוי, לא הוכיחה התובעת כי נגרמו לה נזקים או את שיעורם. ג. פסיקתא . לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. הפרת חוזהחוזהחוזה הפצההפצה