הפרת הסכם לבניית אתר אינטרנט

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפרת הסכם לבניית אתר אינטרנט: לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי ביהמ"ש יורה לנתבעת להוסיף ולשלם לידיו את התמורה בגין הזמנת שירותי בניית אתר אינטרנט, כמו גם תפעולו. בכתב התביעה טען התובע כי ביום 24.5.09 נחתם בין הצדדים הסכם להקמת אתר אינטרנט במסגרתו נקבע בין היתר כי הנתבעת תשלם לתובע סך בשקלים של 1,000 דולר עבור הקמת האתר וכן סכום של 59 דולר ארה"ב לחודש במשך 36 חודשים עבור תפעול אותו אתר. לטענת התובע, שילמה הנתבעת על חשבון התקשרות זו, סך של 2,310 ₪ בלבד אך סירבה להוסיף ולשלם את יתרת התמורה. בבקשת הרשות להתגונן טענה הנתבעת כי הצדדים אכן התקשרו בהסכם לבניית אתר אינטרנט, ואולם במהלך תהליך בניית האתר ביקשה הנתבעת כי אחסנתו של האתר לא תעשה בשרת של חברת "012", אלא בשרת חלופי, שאז הודיע התובע כי חלף הסכומים הנקובים בהסכם תידרש הנתבעת להוסיף ולשלם סכומים גבוהים בהרבה, ובהעדר הסכמה בין הצדדים לא הושלמה בניית האתר ולא ניתנו שירותיו של התובע. עוד טענה הנתבעת כי הוצגו בפניה מצגי שווא שונים לרבות לעניין זהות הגורם עמו היא מתקשרת, כמו גם יכולתו ליתן בידיה את השירותים בגינם התקשרו הצדדים בהסכם. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לעדויות הצדדים וסיכומיהם בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן. השאלה המהותית ביותר אליה נדרשתי לצורך ההכרעה בתיק זה היא שאלת המשמעות שיש ליחס לדרישת הנתבעת להעברת אחסנת השרת מאתר של חברת 012, שבו עשה התובע שימוש, לשרת חלופי. מעיון בטיעוני הצדדים וסיכומיהם בפני עולה במפורש מחלוקת באשר לאופן פרשנותו של ההסכם והכלים בהם יש לעשות שימוש לצורך כך. בעניין זה, נדרשתי ללכת, עקב בצד אגודל, אחר פסיקתו של בית המשפט העליון, ככל שעניינה פרשנותו של חוזה. במסגרת ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום בע"מ פ"ד מט(2) 265, (להלן: "פסק דין אפרופים"), קבע בית המשפט העליון, מפי כב' הנשיא דאז ברק : " חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים האינטרסים והתוכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגישם. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו. שאלה זו תתבהר רק בסיומו של התהליך הפרשני." בפסק דין אפרופים נקבע על ידי בית המשפט העליון כי מכלול יחסי הצדדים כפוף לפרשנותו של בית המשפט, וגם במקום שבו החוזה פשוט וברור על פניו, עדיין מוטלת על בית המשפט החובה לבחון את אומד דעתם של הצדדים, וליתן לאומד דעתם, על בסיס מכלול הנתונים, עדיפות גם על הכתובים. בשנים האחרונות דומה היה כי מגמת פסיקתו של בית המשפט העליון, כמו גם הוראות חוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג 1973 (להלן: "חוק החוזים") מטות את כובד המשקל להוראות החוזיות כפשוטן. בעניין זה ניתן לדוגמא למצוא את פסק דינו של כב' השופט דנציגר בבית המשפט העליון במסגרת ע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ ואח' , שם נקבע בין היתר: " יתר על כן, אני סבור כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט ..." באופן דומה ראה ע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ : "לאחרונה הבעתי את דעתי לפיה כאשר לשון ההסכם היא מפורשת, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם ( ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ ([טרם פורסם], 28.1.08) (להלן - עניין לוי)] ואני סבור כי דברים אלו יפים גם לעניין שבפני." כן ראה ע"א 2001/08 (י-ם) דהן עודד נ' כתר הוצאה לאור בע"מ, (פורסם נבו). לצד פסיקה זו, תוקן סעיף 25 לחוק החוזים, ובהמשך נתנו מספר פסקי דין של בית המשפט העליון לרבות רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חב' לתביעות בע"מ בשם מגדל חב' לביטוח ואח' כמו גם דנ"א 1797/12 ליסטר נ' פרידנברג ואח' אשר ניתן אך ביום 16.8.12 במסגרתם מצא בית המשפט העליון לחזור ולעשות שימוש בהלכת אפרופים, לצורך פרשנותו של הסכם. כך או כך, הכלי הראשון העומד לבחינתו של בית המשפט, הוא החוזה עצמו, על הוראותיו. בהמשך, נבחנות גם הראיות החיצוניות להסכם. הוראות הסכם ההתקשרות שני הצדדים ביקשו להסתמך, בראש ובראשונה, על הוראות ההסכם אשר נחתם בין הצדדים. לטענת התובע הוראות ההסכם עצמן תומכות בטענתו על פיה התמחור שהוצג לנתבעת התבסס על כך שהשרת יהא השרת שבו עושה התובע שימוש ומכאן כי שעה שהנתבעת פנתה בבקשה לשינוי הסכמה זו, היה עליה לשאת בעלות הנוספת הנובעת מאותו שינוי. מאידך, טענה הנתבעת כי דווקא הוראות ההסכם המקוריות, כמו גם השינויים אשר הוספו בכתב יד על גבי ההסכם מלמדים כי לא הייתה כל הסכמה באשר למיקום השרת או לכך ששינוי מיקום זה ילווה בתוספת תשלום זו או אחרת. עיינתי בהסכם (נספח א' לתצהיר הנתבעת) ואני סבורה כי האמור בו, אינו תומך בטענות התובע. בסעיף 5 להסכם, הוא סעיף התמורה, קיימת אבחנה ברורה בין שלושה רכיבים: סעיף 5.1 עוסק בהקמת האתר, והסכום שנקבע בין הצדדים הועמד ביחס לכך על סך של 1,000 דולר ארה"ב, בתוספת מע"מ. סעיף 5.2 עוסק בתפעול האתר, והסכום שנקבע בין הצדדים, הועמד ביחס לכך, על סך של 59 דולר ארה"ב, בתוספת מע"מ. סעיף 5.3 עוסק באחסון האתר, והצדדים להסכם זה, מצאו לנכון למחוק אותו (עם קו לכל אורכו). נוכח כך, כל כלל ההסכם בין הצדדים, כל תמורה מוגדרת, מפורשת , שעניינה סוגיית אחסון האתר. סעיף 8 להסכם הינו סעיף שירותי אחסון. לשיטת התובע קיומו של סעיף זה, יש בו כדי ללמד כי שירות זה ניתן ונכלל במסגרת התמורה וכי שעה שנתבעת ביקשה לשנותו, עליה לשאת בעלות החלטה זו. עם זאת, עיון בסעיף זה מלמד כי הוא מתחיל בשורה הבאה : "היה ויבחר הלקוח להשתמש גם בשירותי האחסון שמציעה מקימת האתר, יחולו התנאים הבאים:" (ההדגשה אינה במקור ה.ס.) אין באותו סעיף כל חיוב לעשות שימוש בשירותי האחסון, או הוראה על פיה שינוי מבחירה כזו או אחרת, יגרור בחובו שינוי של הצעת המחיר. כמו כן ובהמשך, תתי סעיף 8 להסכם, עניינם היקף האחריות של מקימת האתר אל מול, וביחס, לאתר האחסון, וכיוצא באלו. אין בהם כל חיוב של הלקוח, לעשות שימוש באותם שירותים. סעיף 9.3 להסכם- עוסק במתן האפשרות ללקוח להעביר את האתר לכל חברה לצורך אחסון. נוכח המחלוקת שבין הצדדים באשר לסעיף זה מצאתי לצטטו במלואו כדלהלן : " מקימת האתר מתחייבת לספק את כל הדרוש על מנת לאפשר ללקוח להעביר את האתר לכל חברה אחרת לשם אחסונו, עפ"י הודעת הלקוח בכתב 14 יום מראש, וזאת בכפוף לפירעון מלוא התמורה המפורטת בהסכם זה לרבות ההתחייבות לתפעול ואחסנת האתר". לטענת התובע, הסיפא של סעיף זה הכולל את תשלום התמורה לרבות לעניין אחסנת האתר, מלמדת דבר קיומו של תנאי להעברת האתר, במסגרתו נדרשת הנתבעת, כדין, לשלם את התשלום הנובע מכך. עם זאת, עיון בסעיף זה מלמד כי ההתניה בסעיף עניינה פירעון מלוא התמורה המפורטת בהסכם זה לרבות.... דהיינו, העברת האתר, מותרת ואפשרית, אלא שהיא כפופה לתשלום התמורה הנקובה בהסכם. הא ותו לא. מכאן, כי בתיק זה שבפני, די בקריאת הוראות ההסכם, על מנת להביאני למסקנה כי דין התביעה להידחות. ויודגש, ההסכם עצמו עושה אבחנה בין רכיבי התמורה, והצדדים מצאו לנכון להשמיט את סוגיית העלות בגין אחסון האתר. הסעיף הפרטני העוסק בשירותי האחסון, אינו כולל חובה של הלקוח לעשות שימוש באתר המשמש את התובע, ואף מתנה את קיום הוראות אותו סעיף בבחירתו של הלקוח לעשות כן. סעיף 9.3 להסכם, קובע מפורשות שעומדת ללקוח האפשרות להעביר את האתר לאחסון בכל חברה, ובלבד שימשיך וישלם את התמורה המוסכמת. איני מוצאת בהוראות החוזיות, כפשוטן, כל תניה או הוראה האוסרת, או מתנה על העברת אתר האחסון, או כזו ממנה יכול היה לקוח סביר להסיק כי הסכמה כזו, תהא מותנה בתשלום זה או אחר, לא כל שכן שיעורו. זה המקום לציין כי ההסכם נשוא הדיון הוא הסכם אשר סופק על ידי התובע לנתבעת. התובע הוא מנסח ההסכם, מדובר בהסכם אשר הטיוטה לו, הוכנה והועברה על ידי התובע, ובהתאם להלכתו של בית המשפט העליון, פרשנות הסכם, היא ממילא, לרעת המנסח. אילו סבר התובע כי שינוי במקום האחסון אסור, צריך היה לציין עובדה זו במפורש. אילו סבר התובע כי שינוי במקום האחסון מותנה בתשלום אחר, או בתוספת תשלום, יכול היה וצריך היה לציין עובדה זו במפורש. זאת ועוד, לשיטתו של התובע, פרשנותו של התובע באשר לסעיף 9.3 להסכם, היא כי למעשה העברת מקום אחסון האתר, מותנית בתשלום נוסף של הלקוח למקים האתר, וזאת מבלי שצוין שיעור התמורה הנוסף, ומכאן שהתשלום כפוף לשיקול דעת בלעדי של מקימת האתר. מדובר בפרשנות בלתי סבירה בעליל. מכאן, כי לכאורה, ההסכם שפשוטו, אינו מצדיק מתן הסעד לו עותר התובע במסגרת ההליך שבפני. עדויות חיצוניות - מסמכים גם עיון במסמכים חיצוניים להסכם, יש בו כדי לתמוך במסקנה על פיה, דין התביעה להידחות. לעיוני הוצגה הצעת המחיר אשר הועברה לנתבעת קודם התקשרותם של הצדדים בהסכם (סומן נ/1). גם בהצעת מחיר זו, אין כל אזכור לשינוי מחיר, התאמת מחיר, התנייה לעניין שיעור התשלום המתייחסת למיקום השרת. אני מודעת לכך שהצעת המחיר כוללת בחובה את השירות של אחסון, אך היא אינה כוללת כל סייג או התנייה באשר לאפשרות ויתור על שירות זה, תוך שימוש באתר אחר לאחסון. אומנם, עיון בתכתובת הדואר האלקטרוני שבין הצדדים מלמדת כי התובע הגיש את הצעת המחיר לנתבעת, תוך שהוא מניח שהאחסנה תהיה בשרת המשמש את התובע. ואולם, מדובר בסברה או נקודת מוצא של התובע, שאין בינה לבין ההסכמות שבין הצדדים, דבר וחצי דבר. (בעניין זה ראה לדוגמא את דבר הדר האלקטרוני מיום 29.7.12 אשר צורף כחלק מנספח ב' לתצהירו של התובע). אין, ולא קיימת בכל התכתובת בין הצדדים לתביעה, ביחס לתקופה שקדמה למועד ההתקשרות, כל ציון הנוגע לחיוב בתשלום עקב פעולה זו או אחרת. עדויות חיצוניות- עדים הוסיפו שני הצדדים וטענו טענות שונות, בדבר הסכמות ואמרות שבעל פה, אשר הוחלפו בין הצדדים קודם התקשרותם. התובע טען, כי הובהר לנתבעים כי הסכום הנקוב בסעיף 5 להסכם, כולל בחובו תשלום עבור אחסנה וכי כל שינוי בנתון זה, יוביל בהכרח לשינוי בעלויות. מאידך, טענו נציגי הנתבעת, כי הובהר לתובע, קודם ההתקשרות כי הנתבעת אינה מעונינת לאחסן את האתר בשרת של התובע, אלא שלצרכיה היא, ומטעמים שונים, היא מבכרת לאחסן באתר חלופי. נוכח הפערים בגרסאות הצדדים, נדרשתי ליתן דעתי לעדויות הצדדים בפני בעניין זה. זה המקום לציין כי מצאתי את כלל עדותו של התובע בפני כחסרה וככזו אשר נמצאו סתירות בינה לבין הראיות האחרות המונחות בפני. כך לדוגמא טען התובע במסגרת סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית כי התקיימה בין הצדדים פגישה אחת קודם חתימתו של ההסכם. עם זאת, במסגרת חקירתו הנגדית, הודה התובע כי התקיימו בין הצדדים, מספר פגישות, קודם החתימה על ההסכם, עובדה אשר עומדת בקנה אחד עם תצהירי נציגי הנתבעת. (בעניין זה ראה עמוד 11 שורות 1-2 לפרוטוקול). משנתבקש התובע להבהיר את הטעם לפער בגרסאות , טען כי מדובר היה בפגישה אחת לצורך ההסכם. מדובר בטענה לא ברורה, באשר כל הפגישות קודם ההתקשרות נודעו לבחינת אפשרות ההתקשרות בין הצדדים. במסגרת סעיף 12 לתצהירו של התובע נטען כי עלות חבילת השירות שהוצעה לנתבעת, נקבעה בהתחשב בכך האתר מאוחסן על השרתים של בית העסק. עם זאת, תשובותיו בעניין זה במסגרת חקירתו הנגדית היו סותרות, כאשר מחד הבהיר כי התחזוקה והאחסון הינם שני רכיבים נפרדים, ומאידך, טען כי ניתן מחיר כולל. במסגרת חקירתו הנגדית נשאל התובע: ש. ההצעה מתייחסת לתחזוקה? ת. יש 2 תשלומים, שירות ותמיכה, ויש תפעול האתר. זה סדר גודל של 60 דולר לחודש. ש. ביחד? ת. לא בנפרד. (ראה עמוד 11 שורות 14-17 לפרוטוקול). זה המקום להדגיש ולציין במפורש כי ההסכם , אותו העביר התובע, מאבחן בין תחזוקה לבין אחסון ולא נעשו בו, על ידי התובע או הנתבעת, שינויים כלשהם, שמשמעותם "איחוד" הסכומים. התובע נשאל במסגרת חקירתו האם הצעת המחיר, כמו גם ההסכם, נעשו בינו לבין הנתבעת, או שמא בין חברה בבעלותו לבין הנתבעת, והשיב במפורש כי ההסכם נעשה מולו באופן אישי. עם זאת, עיון בהסכם מלמד כי התובע הציג את בית העסק כ: "תאגיד המאוגד בישראל והעוסק..." (ראה "הואיל" ראשון להסכם). בנוסף, גם המצג אשר הוצג על ידי התובע, במסגרת הצעת המחיר שהועברה לידי הנתבעת (נ/1) , מחיל בחובו את הנתון הבא : " AMSALE הינה מהחברות הותיקות והמובילות בפיתוח פתרונות... (ראה רישא של הצעת המחיר. ההדגשה אינה במקור ה.ס.). גם בתדפיס מתוך אתר האינטרנט של התובע , כפי שהוגש לעיוני (סומן נ/2) צוין במפורש, בין היתר, כי : "החברה ביסס את מעמדה כמובילה טכנולוגיות...." התובע טען בפני כי ההסכם מקורו בפורמט שהורד על ידו מהאינטרנט . עוד טען כי השתמש בתום לב במונח "חברה" במקום "בית עסק". איני מוצאת לקבל טיעוניו של התובע בעניין זה. התובע הציג עצמו כבעל עסק מזה שנים רבות. ככזה, וכאדם סביר, יכול וצריך היה לדעת את ההבדל בין ניהול עסק על ידי אדם פרטי, לבין ניהול עסק באמצעות חברה. ויודגש, לשאלת דרך הצגת הנתונים על ידי התובע, אין כל משמעות ישירה לסכסוך שבפני. ואולם, איני יכולה להתעלם מדרך התנהלות זו, שעה שאני נדרשת ליתן את הדעת למשקל ולמהימנות הכוללת של עדות זו או אחרת. מטעם הנתבעת הוגשו לעיוני שני תצהירים. האחד של מר אליהו חסון , והאחר של מר יוסי יבין. אני מוצאת לאבחן בין התצהירים ובין העדויות. מצאתי את עדותו של מר חסון כמהימנה. התרשמותי הבלתי אמצעית מעד זה הייתה כי מדובר במי שאינו מבקש, אלא לתאר את התנהלות הצדדים, כפי מיטב הבנתו וזכרונו. מר חסון לא ביקש ל"קשור לעצמו כתרים" של ידע וניסיון, בתחומים עבורם נשכרו שירותיו של התובע, וחזר והבהיר מה היה גדר טיפולו בנושא. היה זה מר חסון אשר חזר והצהיר כי הובהר לתובע כי הנתבעת שוקלת אחסון האתר באתר חלופי (בעניין זה ראה סעיף 9 לתצהירו של מר חסון). לא היה בחקירתו הנגדית של מר חסון כדי כרסום מהותי בגרסתו בעניין זה. בעניין עדותו של מר יבין, לא מצאתי ליתן משקל של ממש לעדותו בפני, שעה שעלה פער מהותי בין האמור בתצהירו, עדותו במסגרת קדם המשפט וחקירתו הנגדית, בכל הנוגע להיקף מעורבותו בתהליכים שקדמו לחתימת ההסכם כמו גם לזהות המסמך בו עיין (האם הצעת המחיר או נספח א' לתצהירו). במסגרת התצהיר המשלים של מר יבין, צורף לעיוני נוסח של סיכום פגישה של חברי הועד בנתבעת, אשר קדם למועד חתימת ההסכם. סיכום זה כולל בחובו, מפורשות, את הכוונה לאחסן את האתר בחברת אינטרוויז'ן ולא באתר של 012, כפי הצעת התובע. עם זאת, סיכום פגישה זה הועבר לכאורה לחברי ועדת האינטרנט של הנתבעת, ולא הוצגה בפני ראייה כלשהי, על פיה הועבר מסמך זה גם לידי התובע. מכלל הראיות שהוצגו לעיוני ניתן להסיק כי אכן נאמר לתובע שהנתבעת יכול ותהא מעוניינת להעביר את אחסון האתר למקום חלופי. עם זאת , גם הנתבעת, לא מצאה לנכון לעגן הסכמה זו במפורש במסגרת ההסכם שבין הצדדים. אדגיש כי ביחס להוראות ההסכם עצמן (כפי שנדונו לעיל), כשם שאיני סבורה שיש לקרוא לתוך ההסכם הבנות או סברות של התובע, כך איני סבורה שיש לקרוא לתוכו הבנות או נקודות מוצא של הנתבעת, אשר לא נמצא זכרן במפורש במסגרת ההתקשרות החוזית. בסופו של דבר, הסכם הוא הסכם, והוא כולל בחובו, את שמצאו הצדדים לציין בו. עדויות חיצוניות - היגיון כלכלי שאלת פרשנותו של הסכם נלמדת, בין היתר, על בסיס הגיונם של דברים ודרך התנהלות מקובלת. עיון בהצעת המחיר החדשה אשר הועברה על ידי התובע לנתבעת, כפועל יוצא של בקשתה לשינוי מקום אחסון האתר, מלמדת כי השינוי בעלויות אינו מתייחס אך לקביעת שיעור תשלום עבור אחסון, בהיקף זה או אחר, אלא שינוי בכלל העלויות של הפרויקט לרבות לעניין עלות הקמת האתר באופן שבו העלות בגין אותה הקמה השתנתה מ- 1,000 דולר ארה"ב ל- 2,980 דולר ארה"ב, דהיינו כמעט פי שלוש. (בעניין זה ראה תכתובת דואר אלקטרוני שהועברה מהתובע למר יבין ביום 29.7.12- נספח ה' לתצהירו של מר יבין). לא ברור מדוע עלות הקמת האתר צריך שתשתנה עקב שינוי מקום האחסון באופן כה מהותי. העד החיצוני היחיד אשר נתבקש להעיד מטעם התובע, הינו מנהלה של חברה לעיצוב גרפי. אציין כי מצאתי את עדותו של מר יואב בלום, מהימנה מאוד. העד ידע ואבחן בין נתונים המצויים בידיעתו האישית, לבין אלו שבוצעו על ידי צדדי ג', כמו גם ידע לתאר במפורש דבר קיומה של מערכת יחסים ארוכת שנים עם התובע. היה זה מר בלום אשר אישר כי בכל הנוגע לעבודת עיצוב האתר, אשר בוצעה על ידי משרדו, אין כל הבדל בהיקף העבודה הנובע ממיקומו של השרת לאחסון. (בעניין זה ראה עמוד 5 שורות 3-4 לפרוטוקול). היה זה התובע אשר טען במסגרת סעיף 12 לתצהירו כי למקום אחסון האתר הלכות רחבות ועמוקות בהיבט של עלויות, אופן הכנת האתר והמפרט הטכני הנדרש לשם תפעולו. עם זאת, לא הוצגה לי כל ראייה, מכל סוג שהוא, ביחס לעלויות אלו. העדרן של הראיות במקרה דנן, במיוחד נוכח מהות המחלוקת בין הצדדים, בלטה מאוד, ועומדת לחובתו של התובע. בשולי סוגיה זו אציין כי לכאורה שעה שהתובע לא נתבקש לאחסן את האתר, יכול ואדם הדיוט היה מסיק מסקנות הפוכות, דהיינו כי יש מקום להפחתה בעלויות ולא לתוספת, ואולם כאמור לא הוצגו לעיוני נתונים מספריים (עובדתיים) כלשהם בעניין זה, לכאן או לכאן. אוסיף ואציין כי במסגרת חקירתו הנגדית נשאל התובע האם הוא בדרך כלל מוחק את סעיף 5.3 להסכם (שעניינו עלות אחסון) והשיב: "הדבר תלוי טכנולוגית. אם אדם רוצה לאחסן אתר אפשר לאחסן. אם זה מערכות שלנו, אין טעם לשלם על אחסון" (בעניין זה ראה עמוד 11 שורות 24-25 לפרוטוקול). מכאן, כי לכאורה גם לפי דברי התובע עצמו, הנתון שאמור היה להשתנות עקב שינוי מקום האחסון, הוא עלות האחסון עצמו, ולא עלות הקמתו של האתר. לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, באתי לכלל מסקנה כי התובע לא היה רשאי להתנות את העברת מקום אחסון האתר מהשרת של בית עסקו לשרת חלופי, בתשלום כלשהו, לא כל שכן תוספת תשלום עבור הקמת האתר. מאידך, הייתה הנתבעת רשאית, בכל עת, לבקש העברת אחסון האתר, לכל אתר חלופי בו חפצה. תנאיו החדשים/נוספים של התובע, משמעותם ניסיון לשנות את ההסכמות החוזיות שבין הצדדים, ללא הסכמת הצד שכנגד, ומכאן שהנתבעת לא הייתה חייבת לקבלם. העמדת האתר לרשות הנתבעת משנקבע כי התובע לא היה רשאי לשנות את תנאי ההסכם, שבה ועולה השאלה, האם הושלמה הקמת האתר ומה הייתה דרך התנהלות הצדדים לאחר מכן. הצדדים היו חלוקים, עובדתית בשאלת היקף בנייתו של האתר. לאחר עיון בכלל ראיות הצדדים, באתי לכל מסקנה כי חלק ניכר מעבודת התובע בוצעה לעניין כותרת האתר, או מה שנקרא בפי הנתבעת "הבאנר העליון", אך בוצעה עבודה גם ביחס לדף הבית של האתר עצמו. עיון בנספח ב' לתצהיר התובע, מלמד כי חלופת הדואר האלקטרוני עוסקת באופן מהותי בכותרות העליונות. מאידך, איני יכולה להתעלם מהודעת התובע למר יבין מיום 29.7.2009, על פיה ככל שיוותר האחסון באתר בית העסק של התובע, האתר מוכן. ואולם, היה זה התובע עצמו אשר טען במסגרת אותו דואר אלקטרוני ממש, כי ככל שהנתבעת עומדת על דרישתה לשימוש באתר חלופי לצורך אחסון, נדרשים עוד כשבועיים ימים לצורך הקמת האתר. בכך יש משום הודאת בעל דין, כי האתר, ככל שהוא מאוחסן באתר חלופי, אינו מוכן. בנוסף, וכפי שציינתי לעיל, מצאתי את עדותו של מר חסון , לרבות לעניין היקף העבודה שבוצעה ביחס להקמת האתר, כמהימנה וזאת לרבות לעניין תכולתו של האתר. על אלו יש להוסיף את העובדה כי התובע לא יכול היה להצביע על מועד מסירת הקישור לאתר ("הלינק"), או עצם מסירתו לידי הנתבעת, לצורך שימוש , וכל שנותר הוא אמרתו בעל פה על פיה מסר את הקישור. (בעניין זה ראה עמוד 9 שורות1-2 לפרוטוקול). ניתן היה לצפות ממי שעותר לתשלום חודשי בסך של 59 דולר ארה"ב למשך שלוש שנים, כי יציג ראיות על פיהן אפשר שימוש באותו מוצר בגינו מתבקשת התמורה החודשית. אני מודעת לכך שהתובע ביצע עבודה חלקית של הקמת האתר. כן אני מודעת לכך שהנתבעת שילמה לתובע חלק מן התמורה בגין הקמת האתר. ככל שהיה התובע מציג בפני ראיות באשר לשווי העבודה שבוצעה בפועל, יכול והיה מקום להורות על ביצועו של תשלום נוסף זה או אחר. עם זאת, משלא הוכח היקף העבודה שבוצעה בפועל להקמת האתר, אין מקום לפסיקתו של סכום כלשהו נוסף, ביחס לכך. באשר למתן שירותי התמיכה והתחזוקה בפועל, טען התובע כי היה נכון ליתן את השירות, לכל אורך הדרך, ואולם בפועל, אישר התובע בפני כי לא הייתה כל פנייה לבית העסק, לצור קבלת שירות ותמיכה. בעניין זה אני מוצאת לאבחן בין ההסכמות החוזיות בין הצדדים, לבין חובת הנתבעת לתשלום נוכח האירועים המאוחרים להסכם. בסעיפים 4.6 ו-5.2 להסכם נקבע במפורש כי הנתבעת תשלם לתובע , תשלום חודשי קבוע בסך של 59 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ לתקופה של 36 חודשים. ככל שהיה התובע מספק לנתבעת את האתר השלם, לרבות לעניין אחסונו על פי בקשתה, במחיר הנקוב והמוסכם בין הצדדים, היה על הנתבעת להוסיף ולשלם לידי התובע את התשלום החודשי, וזאת בין אם בחרה לעשות שימוש בפועל בשירותי התפעול, ובין אם לאו. אותם כללי פרשנות להסכם, אשר חלים על התובע, חלים גם על הנתבעת. שעה שזו בחרה להתקשר עם התובע בהסכם הכולל התחייבות לתשלום חודשי למשך תקופה מוגדרת, היא אינה יכולה לבחור שלא לעשות כן, אך בשל החלטה מאוחרת. גם הפרשנות אותה ביקשה הנתבעת לייחס לסעיף 4.6 להסכם בעניין זה, אינה סבירה בעיני באשר התשלום החודשי, הותנה בחכך שהחברה (דהיינו התובע) תמשיך לתת את השירות, ולא בכל תנאי אחר. ואולם, בהיבט המהותי, היה בדרך התנהלותו של התובע, עת שהתנה את השלמת בניית האתר, במקום אחסון חלופי, בתשלום משמעותי נוסף, והודה כי נדרשים לצורך כך שבועיים נוספים, כדי הפרת ההסכם. משהפר התובע את ההסכם, ולא קיים את חיוביו במלואם, אין עוד הנתבעת חייבת בקיום חיוביה שלה. אין התובע יכול לאחוז באתר ולהתנות השלמתו, בקבלת תשלום גבוה מזה שהוסכם, ולצפות מאידך, כי הנתבעת תמשיך בהתקשרותה עמו, תוך עמידה במלוא חיוביה. מכלל עדויות הצדדים עולה כי במהלך החודשים יולי ואוגוסט 2009, הגיעה מערכת יחסי הצדדים לכלל מבוי סתום, בכל הנוגע להתקשרותם, והנתבעת, בסופו של יום, לא עשתה שימוש בשירותיו של התובע. מכאן, שאין לראותה כמי שנהנתה, מעשית, משירותי התחזוקה. ממכלול הטעמים דנן, יש לראות את הנתבעת כמי ששוחררה מחיוביה לתשלומים השוטפים, ומכאן שהתובע אף אינו זכאי לאותו תשלום, ביחס לכל שלושת השנים. בשולי פסק הדין אציין כי גם באשר להיקף התביעה, דהיינו סך של 50,000 ₪, לא הוגשו הבהרות, די הצורך, שעה שבסיס החישוב הינו 59 דולר ארה"ב ל-36 חודשים בתוספת מע"מ וכן סך של 500 דולר בגין יתרת עלות הקמת האתר. עם זאת, ונוכח מסקנתי דלעיל, איני נדרשת לכך. סוף דבר, התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות ההליך בסך של 15,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. דיני אינטרנטאתרי אינטרנטחוזה בניהבניהמחשבים ואינטרנטחוזההפרת חוזה