סעיף 170 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] מסדיר את חובת ניכוי המס מתשלומים לתושב חוץ, וזו לשונו: "170. חובת המשלם לתושב חוץ (א) כל המשלם לאדם שאינו תושב ישראל, לו או לאחר בשבילו, כל הכנסה חייבת לפי פקודה זו... חייב לנכות מאותה הכנסה בעת שלומה, מס ...". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חובת ניכוי מס במקור לתושב חוץ: לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט שאול אבינור), שניתן בת.א. 472-01-09, ביום 05.06.11, במסגרתו התקבלה תביעתה הכספית של המשיבה, חברת Gilad Productions Ltd (להלן: "המשיבה"), בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום התביעה וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המשיבה, חברה הרשומה בארה"ב, עוסקת בין השאר בהפקת תוכניות טלויזיה בתחום האימון והכושר הגופני, אשר מנהלה הוא מר גלעד ינקלוביץ (להלן: "גלעד"). במסגרת עיסוקיה התקשרה המשיבה עם ערוץ הספורט בע"מ (להלן: "ערוץ הספורט") למטרות שידור תוכניות טלויזיה שהפיקה המשיבה. 2. בהתאם לעובדות כפי שנסקרו על ידי בית משפט קמא, במהלך שנת 2005 יזמה גב' חיה הלפרין, לאחר ששמעה מגלעד על הקושי שלו לגבות כספים מערוץ הספורט, פגישה עם המערער 2, מר דוד ספקטור (להלן: "דוד"), אשר הוא והמערערת 1 (להלן: "רחל") הינם בעלים (באמצעות חברה אחרת) של המערערת 3, חברת גולדאספקט אסטרטגיה תקשורת ויחסי ציבור בע"מ (להלן: "החברה" או "מערערת 3"), והציעה לגלעד כי המערערים יסייעו לו בתיווך עם ערוץ הספורט לשם גביית הכספים שהם חייבים לו. 3. ביום 30.06.05, לאחר הפגישה הנ"ל ובעקבותיה, שלח גלעד מכתב לכל אחד מהמערערים בו הוא מייפה את כוחם לפעול בשמו. בשל חשיבות העניין להלן יצוטט יפוי הכוח כדלקמן: "To: GoldAspect Strategies Communications and Public Relations Attention: David Spector and Racheli Goldblat Dear David and Racheli, This letter is to confirm that I am appointing you and your Company GoldAspect Strategies to represent me and my Company Gilad Productions Inc…" (ההדגשה שלי, ר.ל.ש.) מלשון ייפוי הכוח עולה כי גלעד ייפה הן את כוחם של כל אחד מהמערערים, באופן אישי, והן את כוחה של החברה. 4. בהמשך, ביום 17.07.05, שלחו המערערים לגלעד הסכם, שנוסח על ידם בצורת מכתב והופנה לגלעד, וכותרתו - "העמדת שירותי משרדנו ויפוי כוח" (להלן: "ההסכם"), במסגרתו עוגנה ההסכמה, לפיה המערערים ייצגו את גלעד וחברתו בישראל באופן בלעדי, יפעלו לשיווק תוכניותיו, וכן יפעלו לשם גביית הכספים המגיעים לגלעד מערוץ הספורט, וכי עבור השירותים שלהם יקבלו המערערים 20% מכל הכספים שייגבו באמצעותם. עיון במכתב זה מלמד כי מעבר לציון שם החברה, הרי מצויינים בנפרד גם שמותיהם של רחל ודוד, עם חתימה בלתי מזוהה, כדלקמן: "... בכבוד רב רחלי גולדברג ודוד ספקטור גולדאספקס אסטרטגיה תקשורת ויחסי ציבור בע"מ". בשולי המכתב מופיע הכיתוב "מאשר ומסכים לאמור לעיל" ובצדו חתימתו של גלעד. 5. ביום 26.02.06 נחתם הסכם בין המשיבה, באמצעות מערערת 3, לבין ערוץ הספורט (להלן: "ההסכם עם ערוץ הספורט"), במסגרתו הוסכם על שידור תוכניות המשיבה, וכן הוסכם בסעיף 5.2 כי "ערוץ הספורט ישלם לגלעד באמצעות גולדאספקט סך השווה בשקלים ל-24,500 דולר ארה"ב, בתוספת מע"מ. הסכום הנ"ל ישולם בארבעה (4) צ'קים דחויים אשר ימסרו לידי גולדאספקט במעמד חתימת הסכם זה..." (הדגשות שלי - ר.ל.ש). אין חולק כי ערוץ הספורט כיבד את ההסכם הנ"ל, והעביר למערערת 3 את הכספים המגיעים למשיבה, וזאת ב-4 המחאות חודשיות ורצופות, כל אחת על סך 33,447.67 ₪, החל מיום 21.02.06, שנמשכו על ידי ערוץ הספורט לטובת מערערת 3 (להלן: "הכספים שהתקבלו מערוץ הספורט"). 6. המערערים אינם חולקים על התחייבותם להעביר את הכספים למשיבה, אולם אין מחלוקת כי לא עשו זאת עד היום, וזאת על אף פסק הדין שניתן נגדם, ועל אף העובדה שבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה על ידי המערערים נדחתה, כאשר הם מעלים טענות שונות כפי שיפורט להלן. 7. בית משפט קמא קיבל את התביעה במלואה, קבע כי המערערים הפרו את ההסכם כשלא העבירו 80% מהכספים שהתקבלו אצלם, ודחה את טענתם בדבר הצורך לנכות מס במקור או לשלם מע"מ. בתוך כך ציין בית המשפט שלא הובאה כל חוות דעת לתמיכה בטענה בדבר הצורך בניכוי מס כזה או אחר. בית המשפט העדיף את גרסת המשיבה על פני גרסת המערערים, הן לאור התרשמותו מהעדים והן לאור הגיונם של דברים. בית המשפט דחה את טענת המערערים לפיה לאחר ההסכם שנחתם בכתב, הוסכם בין הצדדים בעל פה כי הכספים שהתקבלו מערוץ הספורט, לאחר ניכוי מס, ישמשו כמפרעה על חשבון יתרת החוב של המשיבה בעבור ייצוגה העתידי, וקבע כי גרסה זו לא הוכחה, הוכחשה על ידי גלעד, אינה סבירה ונסתרה לאור דואר אלקטרוני מיום 09.05.07, שנשלח מדוד לגלעד, ממנו עולה כי המשיבה או גלעד לא ויתרו על הכספים המגיעים להם מערוץ הספורט. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים בדבר קיזוז סכומים שונים, וקבע כי טענה זו לא הוכחה בראיות, מה גם שספק אם על פי ההסכם רשאים היו המערערים לקזז סכומים שונים. בית המשפט הוסיף וקבע כי יש להטיל אחריות אישית על דוד ורחל, וזאת ממספר נימוקים: קיומה של חתימתם של רחל ודוד על ההסכם; קיומו של ייפוי כוח אישי גם לדוד וגם לרחל, ולא רק לחברה, והשימוש בלשון רבים בהסכם. טעם נוסף בגינו הטיל בית המשפט אחריות אישית הינו הפרת חובת תום הלב מצד המערערים, אשר הקשר עימם נוצר לאור המלצה אישית, כאשר התכחשו לחובתם להעביר הכספים למשיבה ועשו כל שביכולתם לדחות התשלום ולהתחמק ממנו. טענות הצדדים בערעור 8. בלב הערעור ניצבות שתי טענות עיקריות: האחת, כי ההסכם שנחתם בין הצדדים נחתם עם החברה (המערערת 3) בלבד, ולא עם רחל ודוד באופן אישי, והם פעלו אך ורק כאורגנים של החברה, וכי על כן טעה בית משפט קמא כאשר חייב אותם לשלם אישית את מלוא הכספים למשיבה, במיוחד כשהטענה לא נטענה בכתב התביעה; והשנייה, כי טעה בית משפט קמא כאשר קבע שהיה עליהם להעביר, בהתאם ללשון ההסכם, 80% מסך כל הכספים שקיבלו, תוך שדחה את טענותיהם כי היה עליהם לנכות את סכום המע"מ ואת מס ההכנסה ששילמו. בנוסף, טענו המערערים כי שגה בית משפט קמא כשפסק כי יש להוסיף לסכום התביעה ריבית ששיעורה אינו ידוע, בסכום של 15,400 ₪, וכשפסק סכום מופרז של 40,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. עוד טוענים המערערים, כי שגה בית המשפט כשדחה את גרסתם בדבר קיומו של הסכם בעל פה לפיו הכספים שיתקבלו מערוץ הספורט יועברו למערערים על חשבון תשלום בגין שירותים בעתיד, וכן שגה כשדחה את טענת הקיזוז. 9. מנגד, טוענת המשיבה, כי כל טענות המערערים בערעור זה כבר נשקלו על ידי בית משפט קמא, ונדחו על ידו בצורה מנומקת. לטענת המשיבה, בית המשפט העדיף את גרסתה לא רק לפי הגיונם של דברים, אלא גם על בסיס התרשמותו מהעדים. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי אין לקבל את טענת המערערים כי בכל מקרה יש לנכות מהכספים מסים כאלו ואחרים, שכן המערערים היו רק "צינור" להעברת הכספים מערוץ הספורט אל המשיבה. לטענתם, שימשו המערערים כנאמנים עבור המשיבה ביחס לכספים שהתקבלו מערוץ הספורט. עוד טוענת המשיבה כי בכל מקרה יש לה פטור ממס עד סכום של 60,000$ (כאשר סכום הכספים שקיבלה מערוץ הספורט נמוך מסכום הפטור, ומסתכם בכ-134,000 ₪), וכי באת כוחם אף הודיעה למערערים על קיומו של פטור זה, וגם מטעם זה אין לקבל את טענת המערערים לגבי ניכוי המס מהכספים שהתקבלו. לבסוף, טוענת המשיבה, כי בדין קבע בית משפט קמא כי יש להטיל אחריות אישית על רחל ודוד, קביעה המבוססת על מספר אדנים: העובדה שגלעד התקשר עם דוד על סמך המלצה אישית שקיבל לגביו, העובדה שרחל ודוד חתומים אישית על ההסכם בין הצדדים; והעובדה שגלעד נתן יפויי כח לרחל ודוד, בנוסף לזה שנתן לחברה עצמה. ד י ו ן 10. סעיף 1 לחוק החוזים, חלק כללי, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כי "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול", כאשר תנאי יסודי ליצירת חוזה הוא גמירות דעתם של הצדדים להתקשר זה עם זה בחוזה מסויים, וכן מסויימות ההסכמה (סעיף 2 לחוק החוזים), כאשר יצירת חוזה מחייבת כוונה משותפת של הצדדים ליצור קשר משפטי-חוזי. כאשר הצדדים אינם מצהירים במפורש על כוונתם, יופעל מבחן אובייקטיבי לקביעת קיומה או העדרה של כוונה משותפת, אשר בוחן קיומו של גילוי חיצוני של הסכמה, כגון התבטאויות הצדדים בכתב ובעל פה, התנהגותם, תוכן ההסכמה ונסיבותיה [ג' שלו דיני חוזים - החלק הכללי - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ה) בעמ' 133-134 ובעמ' 172 - 175]. 11. לשון ההסכם במקרה זה ברורה. די לעיין במסמכים ובהתכתבויות שבין הצדדים כדי לקבוע שהמערערים הפרו בצורה בוטה את התחייבותם מכוח ההסכם להעביר את הכספים למשיבה, כפי שעולה מסעיף 3 להסכם מיום 17.07.05, שלשונו כלדקמן: "3. כמוסכם בינינו בתמורה לשירותים של חברתנו כמפורט לעיל, אתה תשלם לחברתנו 20 (עשרים) אחוז מכל התמורות שישולמו ויועברו אליכם במישרין מיד עם קבלתם אצלך ו/או שאנו נעביר לך 80% מכל התמורות שיתקבלו אצלנו עבורך...". 12. באשר לפרשנות חוזה קובע סעיף 25(א) לחוק החוזים כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו" (הדגשות שלי - ר.ל.ש). גם בפסיקה צויין לא אחת כי "... נקודת המוצא לפרשנותו של ההסכם... היא לשונו, אשר תוחמת את גבולות פרשנות החוזה" [ע"א 2173/07 חזן נ' נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע"מ ( 19.08.10)]. 13. הפרשנות המתבקשת להוראת סעיף 3 להסכם הינה שכשם שגלעד התחייב להעביר למערערים את חלקם מייד, במידה והכספים יועברו אליו ישירות, כך גם ככל שהמערערים הם אלה שיקבלו את הכספים - כפי שאכן קרה - עליהם להעביר למשיבה את חלקם באופן מיידי. 14. כאמור, על פי ההסכם היה על המערערת 3 להעביר 80% מהכספים שיתקבלו אצלה אל המשיבה או לחילופין על המשיבה היה להעביר למערערת 3 שכר טרחה בשיעור של 20% מכל תקבול שיתקבל אצלה. דהיינו, מדובר בכספים המגיעים למשיבה! גם על פי ההסכם עם ערוץ הספורט, שימשה המערערת 3 רק 'כצינור' להעברת הכספים, כאשר סעיף 5.2 להסכם קובע במפורש כי "ערוץ הספורט ישלם לגלעד באמצעות גולדאספקט..." הדגשות שלי - ר.ל.ש), דהיינו התשלום שהעביר ערוץ הספורט היה תשלום המיועד למשיבה, והמערערת 3 הייתה רק כלי להעברת הכספים, מה גם שהצדדים להסכם היו ערוץ הספורט מצד אחד, והמשיבה במצד שני - באמצעות מערערת 3, כאשר מערערת 3 כלל אינה צד להסכם עם ערוץ הספורט! על כן המסקנה המתבקשת הינה כי הכספים שהועברו על ידי ערוץ הספורט למערערת 3 הם כספים של המשיבה, ועל מערערת 3 היה להעבירם (בניכוי שכר טרחתה בלבד) באופן מיידי למשיבה, דבר שלא נעשה אף כי חלפו למעלה מ-6 שנים מאז קיבלה המערערת 3 את הכספים לידיה. די לעיין בכל הנספחים לתצהירו של גלעד כדי לראות את השתלשלות הדברים, ואת שלל התירוצים בגין הדחיות של המערערים בהעברת הכספים. 15. יצוין בהקשר זה, שלא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, שדחה את טענת המערערים לגבי קיומו של הסכם בעל פה לפיו המשיבה תעביר את הכספים מערוץ הספורט למערערת 3 על חשבון תשלום עתידי. כך גם לא מצאתי להתערב בקביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא לגבי טענות הקיזוז. ניכוי מס במקור 16. סעיף 170 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה") מסדיר את חובת ניכוי המס מתשלומים לתושב חוץ, וזו לשונו: "170. חובת המשלם לתושב חוץ (א) כל המשלם לאדם שאינו תושב ישראל, לו או לאחר בשבילו, כל הכנסה חייבת לפי פקודה זו... חייב לנכות מאותה הכנסה בעת שלומה, מס ...". 17. לטענת המערערים, אחת הסיבות לכך שהם לא העבירו עד כה את הכספים המגיעים לגלעד, היא משום שנאלצו לטענתם לרשום את התקבולים שקיבלו כ"הכנסה", ונאלצו לשלם על סכומים אלה מס הכנסה על פי דין. אין כל שחר לטענה זו, ובצדק טוענת המשיבה כי על פי ההסכם התחייבו המערערים להעביר למשיבה מיד את חלקה, בניכוי העמלה עליה הוסכם, הא ותו לא. ויודגש, ההסכם אינו כולל כל תנאי לגבי תשלום מס כזה או אחר, ובכל מקרה חובת התשלום חלה, אם בכלל, על המשלם. 18. מההסכם בין הצדדים עולה כי תפקידה של מערערת 3 היה לייצג את המשיבה בישראל, ולשמש מעין שלוחה שלה, ובתמורה לכך היא הייתה זכאית לעמלה עליה הוסכם. למעשה, קבלת הכספים אצל המערערת הייתה בנאמנות בלבד, ובשום אופן לא כהכנסה, כאשר המערערים שימשו אך ורק כשלוח או "צינור" לקבלת הכספים, כידה הארוכה של המשיבה, כאשר הכספים שהועברו למערערים מערוץ הספורט - עבור המשיבה - היו בבחינת פיקדון בלבד. ויודגש, מלשון ההסכם עולה כי במערכת היחסים החוזית בין המערערים למשיבה, לא הייתה כל התייחסות לתשלום המס. יתרה מכך, אין חולק כי השירות שניתן לערוץ הספורט ניתן על ידי גלעד והמשיבה, והם אלה שזכאים לקבלת התמורה בגין השירותים שניתנו לערוץ הספורט, וככל שהיה מקום לניכוי מס במקור, אם בכלל, הרי שזה היה מוטל על ערוץ הספורט ולא על המערערים, שהיוו כאמור אך "צינור" לקבלת הכספים. כך גם ההסכם עם ערוץ הספורט נחתם בין המשיבה לבין ערוץ הספורט, ולא בין המערערת 3 לבין ערוץ הספורט, כאשר המערערת 3 רק ייצגה את המשיבה, וקיבלה עבורה את הכספים (סעיף 5.2 להסכם עם ערוץ הספורט, כפי שצוטט לעיל). כך יוצא שההמחאות שהעביר ערוץ הספורט למשיבה, באמצעות מיופה כוחו - מערערת 3 - הוא הסכום שמגיע למשיבה. זהו השלב שבו המשיבה אמורה הייתה לקבל תשלום הכנסה. אי לכך, נראה כי ככל שהייתה חובה לנכות מס במקור, בהיות המשיבה חברה זרה, חובה זו חלה על ערוץ הספורט, שהיא בגדר "המשלם" לפי סעיף 170 לפקודת מס הכנסה, ולא על מערערת 3, שכאמור הייתה רק צינור [ראו: א' נוב, ג' ברכאל "ניכוי מס במקור מתשלומים לתושבי חוץ: שיקול דעת בעייתי של פקיד השומה", מיסים, כרך כג מס' 3 (יוני 2009), בעמ' א-53 (להלן: "ניכוי מס במקור")]. בכל מקרה, בין אם החובה לנכות מס במקור הייתה מוטלת על ערוץ הספורט ובין אם הייתה מוטלת על מערערת 3, הרי שעל פי סעיף 3.9 להוראת ביצוע 34/93 לתושב חוץ קיין פטור מניכוי מס על הכנסות בישראל עד 60,000$ באותה שנת מס, וזו לשון הסעיף: "שירותים שניתנו ובוצעו במלואם בחו"ל ע"י נותני שירותים בחו"ל, לרבות סוכנים, בתנאי שהמשלם הצהיר כי המקבל או מי מטעמו לא שהה בישראל לענין ביצוע השירותים שבגינם שולם התשלום וסך התשלום בגין שירותים אלו בשנת המס על ידי אותו משלם אינו עולה על 60,000$" [ראו גם ניכוי מס במקור, בעמ' א-61 - א-63]. יצוין, כי באת כוח המשיבה בזמנים הרלוונטיים יידעה את המערערים בדבר פטור זה, אשר כאמור חל בענייננו (נספח י' לתצהירו של גלעד). מע"מ 19. עוד טוענים המערערים כי הם שילמו מע"מ בסך 18,947 על מלוא הסכום שהתקבל מערוץ הספורט ולטענתם יש לקזז סכום זה מהסכום שיועבר למשיבה. כפי שצויין לעיל, המערערים טעו בכך שרשמו את הסכום שהתקבל אצלם מערוץ הספורט כהכנסה, שהרי זו לא אמורה להיות הכנסה שלהם, ודי בכך כדי לקבוע שנהגו בניגוד להסכם, ואולי אף בחוסר תום לב. ברור שמרגע שהם רשמו את התקבול כהכנסה, הרי שהם חייבים היו בתשלום מע"מ. ואולם, זו טעות שלהם, בין אם בתום לב אם לאו, ואין לכך כל השלכה על התחייבויותיהם לפי ההסכם כלפי המשיבה, כאשר בהתאם להסכם הם היו צריכים לרשום את התקבול אצלם כפיקדון ולא כהכנסה, ולהעביר 80% למשיבה, ללא כל ניכוי כזה או אחר. למעלה מהדרוש יצוין, כי סעיף 79 לחוק מס ערך מוסף מאפשר לנישום לדרוש ששומתו תתוקן עד 5 שנים מיום שנעשתה [ה' לוקר, א' שויצקי "השבה ריאלית של מע"מ ששולם ביתר" מיסים, כד/1 (פברואר 2010)], אם כי נראה שבמקרה זה חלף המועד לכך. 20. לאור כל האמור, המסקנה המתבקשת היא כי היה על המערערת 3 להעביר את מלוא הסכום שהתקבל מערוץ הספורט למשיבה, באופן מיידי (או לחלופין את ה-80% שהם מנת חלקה). בדרך זו, לא הייתה נדרש המערערת לשלם מס או מע"מ על 100% מהסכום, שכן הסכום היה נרשם כפיקדון ממנו היו מנכים את ה-80% למשיבה, וכך המס שהיתה המערערת נדרשת לשלם, היה משולם על ה-20% מהסכום בלבד - שהיא הכנסתם האמיתית. אחריות אישית 21. עוד טענה שהעלו המערערים 1 ו-2 היא כי לא היה מקום לחייב אותם באופן אישי לשלם למשיבה. לטענתם, מלשון ההסכם עולה כי ההתחייבות היא של החברה בלבד, והעובדה ששמותיהם מופיעים על גבי ההסכם, אינה מלמדת על כך שההסכם היה גם עמם. טענה זו - דינה להידחות. אומנם מעיון בהסכם עצמו, אשר הינו למעשה מכתב הממוען אל המשיבה, לא ברור אם רחל ודוד חתמו גם בשמם באופן אישי וגם בשם החברה, ואולם, עולה בבירור כי שמם המלא מופיע כמי שהם צד להסכם, בנוסף לחברה, כאשר שמם מופיע בחתימה במפורש בנפרד: "... רחלי גולדברג ודוד ספקטור גולדאספקס אסטרטגיה תקשורת ויחסי ציבור בע"מ". 22. די בעובדה ששמם של המערערים 1 ו-2 מופיע כאמור בנפרד, בנוסף לשם החברה, מבלי שמצויין תפקידם בחברה, כדי ללמד על כוונת הצדדים לפיה המערערים 1 ו-2 היו באופן אישי צד להסכם, בנוסף לחברה. ואם בכך לא די, הרי שדי לעיין לצורך כך ביפוי הכח שנתן גלעד בשם המשיבה לחברה ולרחל ודוד באופן אישי: "This letter is to confirm that I am appointing you and your Company GoldAspect Strategies to represent me and my Company Gilad Productions Inc…" (ההדגשה שלי, ר.ל.ש.) זאת ועוד, מדובר בקביעה עובדתית של בימ"ש קמא, שבדק את המסמכים ושמע את הראיות, והתרשם באופן חד משמעי שההתחייבות היתה של רחל ודוד באופן אישי, כאשר גם החברה היתה צד להסכם, כי הם פעלו אומנם במסגרת החברה, אך ההתחייבות כלפי גלעד והמשיבה היתה, כפי שקבע בית המשפט הייתה גם התחייבות שלהם באופן אישי. 23. עוד יצויין, כי אף לו היתה מתקבלת טענתם של המערערים כי ההסכם שנחתם, נחתם רק בין המערערת 3 לבין המשיבה, הרי שעדיין אני סבורה שהיה מקום להטיל על רחל ודוד אחריות אישית עקב הפרת חובת תום הלב. בהקשר זה יצוין, כי בנוסף לאחריות שניתן להטיל על חברה, ניתן להטיל אחריות אישית על בעל מניות ו/או נושא משרה מכוח תורת האורגנים, וללא קשר לאחריות החברה, וזאת מכוח עילות לפי דיני החברות, הכופפים את מקבלי ההחלטות בחברה להסדרי דין שונים, כמו חובות אמון, כך שבמקרה של הפרה של אותם ההסדרים ניתן לתבוע, או מכוח עילות לפי הדין הכללי, כמו חוזים ונזיקין [א' חביב-סגל דיני חברות (תשס"ז) (להלן: "דיני חברות"), בעמ' 341 - 342]. בתוך כך, ניתן לבסס חובה אישית על נושא משרה כלפי צדדים שלישיים שעימם התקשו בשם החברה על יסוד חובת תום הלב [דיני חברות, בעמ' 343; ע"א 230/80 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לה(2)713; ע"א 10582/02 ישראל בו אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ ( 16.10.05)]. כמו כן, ניתן לבסס חובה כאמור על עוולות מדיני הנזיקין, כמו תרמית, הטעיה, רשלנות וכדומה, שכן הפעילות בשם החברה אינה פוטרת את נושא המשרה מהחובות הכלליות על פי דין [דיני חברות, בעמ' 343-344]. כפי שקבע בית משפט קמא, רחל ודוד לא כיבדו את ההסכם, ביודעין, ובאמתלות שווא. גם בענין זה מדובר בקביעה שהיא קביעה עובדתית, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות שכאלה אלא במקרים חריגים [ע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל ( 22.12.10); רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ ( 04.01.10)]. במקרה זה מדובר בקביעה עובדתית מנומקת ומבוססת היטב בחומר הראיות שהובא בפני בימ"ש קמא (ראה הנספחים וההתכתבות שצורפה לתצהירו של גלעד). עובדה זו מלמדת, כשלעצמה, על חוסר תום לב מצד רחל ודוד, שמנסים עד היום להתכחש לחבותם האישית, ומנסים "להלביש" את החיובים על חברה שספק אם ניתן להיפרע ממנה, כאשר עצם העובדה שהכספים ניתנו להם למעשה בנאמנות רק כצינור להעברת הכספים, מגבירה את חובת תום הלב שלהם, ומצדיקה הטלת אחריות אישית [ע"א 10582/02 הנ"ל; ראו גם: שלמה כרם, נאמנות, מהדורה רביעית (2004), בעמ' 5, 38, 174 - 194], מה גםשמערכת היחסים שבין הצדדים במקרה דנן נקשרה על בסיס אישי, כאשר צד שלישי, הגב' חיה הלפרין, היא שערכה היכרות בין המשיבה וגלעד לבין המערערים. סוף דבר 24. לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪. הערבות הבנקאים שהפקיד מערער 2 תוחזר לו רק לאחר תשלום ההוצאות הנ"ל. תושב חוץמיסיםניכוי מס