מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נזילה בצינור מים במקרר: השופטת רות לבהר שרון בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט חאג' יחיא), שניתן בת.א. 10105-04, ביום 06.07.11, במסגרתו נדחתה תביעת שיבוב שהגישה המערערת נגד המשיבים, בטענה שהם אחראים לנזקי מים שנגרמו בביתה של מבוטחת של המערערת. תמצית העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. הגב' גנט חלילי (להלן: "המבוטחת"), ביטחה את תכולת ביתה אצל המערערת, שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המערערת"). המבוטחת רכשה יום 18.08.01 מקרר תוצרת ג'נרל אלקטריק, הכולל מנגנון הזנת מים לצורך שתיית מים מסוננים ויצירת קוביות קרח. חברת ישפאר הום טק בע"מ (להלן: "היבואנית" או "המשיבה 1") הינה היבואנית של המקרר, שסיפקה אחריות למקרר למשך שנה ממועד האספקה. 2. המקרר חובר לרשת הזנת המים בבית המבוטחת ע"י טכנאי מטעם חברת שרותון שרות למוצרי חשמל בע"מ (להלן: "המשיבה 3"), כאשר החיבור בוצע באמצעות צינורית שיוצרה ע"י חברת תפן יצור ושיווק מוצרי פלסטיקה 1990 בע"מ (להלן: "המשיבה 2" או "היצרנית"). הצינורית חיברה בין ברז ניל במטבח לבין המקרר, ואורכה היה כשניים וחצי מטרים, זאת כדי לאפשר שליפת המקרר מהנישה בה הוא ממוקם. הצינורית הייתה תלויה על וו בגב המקרר, על מנת למנוע את גרירתה על הרצפה ודריסתה ע"י גלגלי המקרר. 3. כשנה לאחר רכישת המקרר, ביום 16.08.02, יומיים לפני תום תקופת האחריות, הוחלף מסנן המים במקרר על ידי טכנאי מטעם משיבה 3. לצורך ביצוע ההחלפה נותקה הצינורית מהמסנן הישן, וחוברה למסנן החדש, כאשר הצינורית עצמה לא הוחלפה. 4. ביום 16.09.02 נסעו המבוטחת ובעלה לחו"ל, כאשר הבית נותר ריק ובני המשפחה פקדו את הבית מידי פעם. במועד כלשהו בין יום 17.09.02 לבין יום 22.09.02 ארעה הצפה בבית המבוטחת, שנגרמה מהתבקעות הצינורית בגב המקרר. מיד עם גילוי ההצפה, הודיעה המבוטחת או מי מטעמה על מקרה הביטוח הן למערערת, כמבטחת הבית, והן למשיבה 1 או מי מטעמה. יצוין כי מיד לאחר האירוע ביקר בבית שמאי מטעם המערערת וכן נציג מטעם משיבה 3, שנקרא למקום על ידי השמאי. 5. לאחר בדיקת נסיבות האירוע, שילמה המערערת למבוטחת ולבעלי המקצוע את מלוא הנזקים שנגרמו להם, בסך של 129,968 ₪, בהתאם לפוליסת הביטוח על תכולת הבית, והגישה תביעת שיבוב לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981, נגד המשיבות 1 ו-2 (יבואנית המקרר ויצרנית הצינורית, בהתאמה), להם ייחסה את האחריות לאירוע, היא התביעה נשוא הערעור. 6. יצוין, כי על פי מומחי שני הצדדים הכשל היה בצינורית ולא במקרר, וכך גם הסכימו המומחים שהצינורית הייתה "פריכה". לעומת זאת, המומחים היו חלוקים בשאלה האם הכשל נבע מבחירת חומר שאינו מתאים ליצור הצינורית, או מהתקנה שגויה של צינורית ארוכה מדי שהצריכה קיפול חריג, ו/או גרירה על הרצפה, ומגע עם החומרים ששימשו את המבוטחת ובני ביתה לניקיון. 7. משיבה 1 שלחה הודעת צד ג' למשיבה 3, המשמשת כנותנת שירות מטעמה, אך מתפקדת לטענתה כקבלן עצמאי, כשלטענת משיבה 1 לא מתקיימים ביניהם יחסי עובד-מעביד או יחסי שליחות. עוד לטענת משיבה 1, משיבה 3 עבדה עבור המבוטחת, ואף קיבלה ממנה את התשלום, ולכן, ככל שאירע נזק כלשהו, הרי שהוא תוצאת מעשה או מחדל עצמאי של משיבה 3 לגבי בחירת הצינורית ו\או אופן התקנתה. יודגש בהקשר זה, כי משיבה 3 לא נתבעה באופן ישיר על ידי המערערת, אלא הייתה רק צד ג', בהודעה מטעם משיבה 1. עוד יודגש, כי משיבה 2 צורפה בתחילה להליך במסגרת הודעת צד ג' שהגישה נגדה משיבה 3, אולם בהמשך צורפה גם כנתבעת, וזאת על פי החלטה מיום 14.09.04. 8. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת להעברת נטל ההוכחה לפי סעיף 38 ["חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים"], תוך שקבע כי המים נמלטו מהצינורית, רכושה הפרטי של המבוטחת, ועל כן לא מתקיימת דרישת החוק לכך שהחומר המזיק ימלט מנכס השייך לנתבע, במקרה זה, המערערת. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה לפי סעיף 41 ["חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו"], תוך שקבע כי במקרה זה, לא הייתה לנתבע, כאן משיבות 1 ו-3, ידיעה או יכולת לדעת את נסיבות התהוות הנזק, ואילו המערערת הייתה אמורה לדעת אותן. בית משפט קמא דחה את התביעה כנגד משיבה 1, וקיבל את טענתה להיעדר עילה וחוסר יריבות, שכן משיבה 1 היא יבואנית המקרר, שכאמור, היה תקין לחלוטין, והצינורית לא הותקנה במסגרת אחריות היבואן. עוד קבע בית המשפט, כי אין בעובדה שמשיבה 3 משמשת כתחנת שירות עבור משיבה 1 כדי לחייב את האחרונה באחריות שילוחית עבור מעשי הראשונה, גם במקרה בו הוכחה רשלנות. בקביעה זו הסתמך בית המשפט על פסק דינה של כב' השופטת פליגלמן בת.א. (ת"א) 58481/04 איילון בע"מ - חברה לביטוח נ' ג.ש.מ. קירור חשמל בע"מ ( 27.07.08) (להלן: "פס"ד ג.ש.מ"), אשר גם בו הוגשה תביעה כנגד חברה המשמשת כתחנת שירות עבור המשיבה 1, ונדחתה, תוך שנקבע כי הניסיון להטיל את האחריות על משיבה 1 הוא ניסיון למציאת "כיס עמוק", ויש לדחות את התביעה נגדה. בית המשפט דחה גם את התביעה כנגד משיבה 2, וקבע כי לא הוכחה רשלנות בייצור הצינורית, תוך שקיבל את גרסתה, לפיה הצינורית מיוצרת בסטנדרט בינלאומי גבוה, ויצאה מהמפעל כשהיא תקינה לחלוטין. עוד ציין בית המשפט, כי המומחים, גם אלו מטעם המערערת, קבעו, כי הסיבה לשבירת הצינורית אינה ברורה, ומדובר בהשערות בלבד. הוסיף ביהמ"ש וציין כי לאור העובדה שהתביעה נגד משיבה 1 נדחתה, הרי שדין ההודעה לצד ג' שהוגשה כנגד משיבה 3, שלא הייתה נתבעת עצמאית - להידחות. טענות הצדדים בערעור 9. לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא כשדחה טענתה בדבר העברת נטל ההוכחה בהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין. לטענתה, היות שהכשל אירע במוצר שיוצר והותקן ע"י המשיבות, ואף אחד מלבדן לא בא עימו במגע - היה על בית המשפט לראותו כנכס שהיה בשליטתן הבלעדית, ולהעביר אליהן את הנטל להוכיח באופן פוזיטיבי את הסיבה לכשל, ולהראות שלא נבע מרשלנותן. כך גם טוענת המערערת כי היה מקום להעביר את נטל ההוכחה לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין ("הדבר מעיד על עצמו"), כשלטענתה שלושת התנאים הנדרשים לתחולת הסעיף מתקיימים במקרה זה. ראשית, התובעת לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת מהן הנסיבות שהביאו לאירוע המזיק, כאשר אף אחד מהצדדים לא הגיע למסקנה חד משמעית כיצד נגרם הכשל. שנית, הנכס צריך להיות בשליטתו הבלעדית של הנתבע, כאשר במקרה זה הצינורית הייתה בשליטת המשיבות, ואף אחד מלבדן לא נגע בה. ושלישית, על המסקנה שהנתבע התרשל להתיישב עם נסיבות המקרה, יותר מאשר המסקנה שנהג בזהירות סבירה. במקרה זה, טוענת המערערת, כי לכאורה, לא הייתה אמורה להתרחש הצפה, גם לפי דברי המומחים, צינורית לא אמורה להיות פריכה אחרי שנה, אלא אם היו גורמים נוספים שגרמו לכך. ומכאן, שככל הנראה התקיים מעשה רשלני שגרם להצפה. לטענת המערערת היה ויקבע כי היה מקום להעביר את נטל ההוכחה, הרי שהמשיבות לא עמדו בו, ויש לקבל את התביעה כנגדן. עוד טוענת המערערת, כי שגה בית המשפט בקביעתו כי לא הייתה רשלנות מצד המשיבות, כאשר כל דרישות סעיף 35 לפקודת הנזיקין התקיימו: (1) חלה חובת זהירות מושגית בין יצרנית, יבואנית, וטכנאי לבין ציבור הרוכשים, וכך גם חלה חובת זהירות קונקרטית, שהרי משיבה 1 הפנתה את המבוטחת לקבלת שירות אצל משיבה 3, וברור שהיה על המשיבות לצפות את הנזק הצפוי באם יתרשלו בתפקידן. (2) הופרה חובת הזהירות, כאשר משיבה 3 התקינה צינורית לא מתאימה או ארוכה מדי, ומיקמה אותה קרוב מדי למנוע המקרר, שם נחשפה לחום/אוזון שגרם לפריכותה. בנוסף, העסיקה משיבה 3 טכנאים לא מיומנים. ההצפה אירעה בסמוך לטיפול במקרר, על כן, טוענת המערערת, יש להסיק כי היא נגרמה מהרכבה לקויה, או למצער, מחוסר ערנות הטכנאי, שלא הבחין כי הצינורית נפגמה ויש צורך להחליפה. בנוסף, לטענת המערערת, אין זו הפעם הראשונה שצינורית מעין זו כשלה, ואף על פי כן ממשיכה משתמשת משיבה 3 בצינוריות אלו. (3) קיים קשר סיבתי הדוק בין התרשלות המשיבות, לבין הנזק. עוד טוענת המערערת, כי קביעת בית המשפט לפיה אין קשר בין משיבות 1 ו- 3 בטעות יסודה. משיבה 3 היא ספקית השירות מטעם משיבה 1 באזור השרון, היא המעניקה שירות למוצרים מקולקלים שנרכשו אצלה, והיא גם זו המוסמכת לתת שירות מורשה למוצרי חברת ג'נרל אלקטריק, שהמקרר מתוצרתה נרכש ע"י המבוטחת אצל משיבה 1. לטענת המערערת, במסגרת אחריות היבואן, חויבה המבוטחת לקבל שירות אך ורק אצל משיבה 3, וזו אף פעלה בשם משיבה 1 כשיזמה את ביקור הטכנאי בבית. בנוסף, עצם שליחת הודעת צד ג' נגד משיבה 3, מוכיחה כי קיים קשר הדוק בין המשיבות. 10. מנגד, משיבות 1 ו- 3 (להלן: "המשיבות") מאמצות את קביעותיו ופסק דינו של בית משפט קמא, כשלטענתן, יש לדחות את הערעור על הסף, מאחר שמשיבה 3 לא נתבעה ע"י המערערת, והמערערת אף לא ביקשה להוסיפה כנתבעת בשלב מאוחר יותר, ולפיכך צירופה לערעור בוצע שלא כדין, ועל בית המשפט למוחקה. בנוסף, לטענתן, אין בסיס להגשת הערעור נגד משיבה 1, זאת משום שבית המשפט קבע כממצא עובדתי כי הצינורית הותקנה על ידי משיבה 3, ולא על ידה. לגופו של עניין, טוענות המשיבות, כי בצדק הסתמך בית משפט קמא על פס"ד ג.ש.מ, לפיו משיבה 1 אינה אחראית לפעולות תחנת השירות, ואינה כיס עמוק לתביעת שיבוב מעין זו, ולכן אינה חבה בחובת זהירות כלפי המבוטחת, והמערערת שבאה בנעליה. לטענתן, בהיעדר חיוב נגד המשיבה 1, יש לדחות גם את הודעת צד ג' כנגד המשיבה 3. לטענת המשיבות, אחריות היבואנית חלה על המקרר בלבד, והסתיימה בטרם הוחלף המסנן, ובכל מקרה, פעולה זו של החלפת המסנן וחיבור הצינורית מחדש נחשבת פעולה מחוץ למקרר, ואינה כלולה באחריות. בנוסף, לטענתן, במסגרת האחריות לא חויבה המבוטחת לפנות למשיבה 3 דווקא, ולרשותה עמדו תחנות שירות נוספות, אך היא בחרה לפנות למשיבה 3 מיוזמתה. עוד טוענות המשיבות בהקשר זה כי משהטענות הן ביחס לצינורית, שהותקנה כ-13 חודשים לפני ההצפה, הרי שבוודאי אין כל קשר סיבתי בין משיבה 1 לבין הנזק, וזאת גם אם הייתה קיימת חובת זהירות מושגית כלפי המבוטחת, טענה המוכחשת, לאור העובדה שמקור הפגם הוא בצינורית או בהתקנתה ולא במקרר. עוד טוענות המשיבות, כי המערערת לא טענה באופן מפורש בערעורה כי התקנת הצינורית נעשתה באופן רשלני היוצר קשר סיבתי בין ההתקנה לנזק. עוד לטענתן, יש לדחות מסקנת מומחי המערערת לעיוות גיאומטרי בצינורית או קיפולה כגורם לכשל, שכן אם הצינורית הייתה מקופלת יתר על המידה לא היו יכולים לעבור מים, ולא הייתה נגרמת ההצפה. לטענת המשיבות, המקרה דנן כלל אינו מבוטח בפוליסת הביטוח שהוציאה המערערת למבוטחת, הכוללת כיסוי לנזקים מהצפה ממקור חיצוני או ממקור אינסטלציה בדירה, ולטענתן, מקרר אינו נכלל באחת מקטגוריות אלו. זאת ועוד, לטענתן, כלל לא הוכח ששולמה פרמיה, והתשלום למבוטחת ולבעלי המקצוע נעשה "בהתנדבות", בשל היותה של המבוטחת מנכ"לית הכספים ומנהלת מחלקת תביעות של המערערת, ועל כן לא ניתן לדרוש שיבוב במקרה זה. לטענת המשיבות בצדק קבע בית משפט קמא כי אין להעביר את נטל ההוכחה לפי סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין. לטענתן, הצינורית הייתה בשליטה מלאה של המבוטחת ובני ביתה, ולא הצריכה פעולות תחזוקה מטעם משיבה 3, על כן, לא הייתה לה סיבה לצפות את הכשל. בנוסף, סיבת הכשל ידועה, ועל כן צדק בית המשפט כשלא החיל את כלל "הדבר מדבר בעדו". לחילופין, טוענות המשיבות, כי אופן ייצור הצינורית, והפריכות שהתפתחה בה, הן נסיבות חיצוניות שניתקו את הקשר הסיבתי בין אחריות משיבה 3 לבין הנזק. בהקשר זה, לטענתן, מקום בו קיימת אפשרות שאירוע ההצפה התקיים עקב התערבות חיצונית, ואפשרות זו לפחות שקולה לאפשרות שקיימת רשלנות מצד הנתבע, יש לראות את התובע כמי שכשל בהוכחת שליטתו של הנתבע בנכס. המערערת לא זימנה את בעלה של המבוטחת ו/או המנקה להעיד כי הצינורית לא ניזוקה במהלך הניקיון, והימנעות זו פועלת לחובתה בהתאם להלכה לפיה בעל דין הנמנע מלזמן עד שבשליטתו, חזקה שהעדות הייתה פועלת כנגדו. עוד טוענות המשיבות, כי יש לייחס למבוטחת רשלנות ו/או אשם תורם בשיעור של 100%, שכן היה עליה לסגור את מפסק המים לפני נסיעתה, כאשר אין מחלוקת שהברז לא נסגר, ו/או להפקיד מפתח אצל שכנה למקרי חירום, ולו נהגה כך, יתכן כי הנזק היה נמנע, או למצער מופחת בצורה ניכרת. לטענת המשיבות, נגרם להן היזק ראייתי על ידי המערערת, ועל כן נטל ההוכחה נותר על כתפיה. לטענתן, מר קנדלר, המומחה מטעם המערערת, גרם במהלך בדיקתו להתכלות חלקים מהצינורית באופן שלא אפשר למומחים מטעם הצדדים האחרים לקבוע את סיבת הכשל. בהקשר זה, טוענת המערערת, כי יש לדחות את טענת המשיבות, כאשר לטענתה, הצינורית הושארה לבדיקה אצל המשיבה 3, שנציגה הגיע לבית בסמוך לגילוי הנזק, ורק לאחר מכן הועברה לשמאי מטעם המערערת. למען הזהירות, מוסיפות המשיבות וטוענות, כי יש להטיל אחריות על משיבה 2 - היצרנית, שכן הוכח שהכשל בצינורית נבע מפריכות החומר הנובעת מהתחמצנות הצינורית, ו/או כשל בייצורה. 11. לטענת משיבה 2, בצדק קבע בית משפט קמא כי הצינורית יצאה מהמפעל כשהיא תקינה לחלוטין, ועל כן, ככל שהייתה התרשלות, הרי היה זה בהתקנתה ע"י המשיבות 1 ו- 3, או בתחזוקתה ע"י המבוטחת, ובצדק קבע בית המשפט שהצינורית הייתה בשליטת המבוטחת, וכי נטל ההוכחה מוטל על כתפיה. קל וחומר, נכונים הדברים כשהמערערת הודתה בפירוש שהסיבה לכשל אינה ידועה, ואף סיכלה את יכולת הצדדים האחרים לבדוק את הצינורית. ד י ו ן 12. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, ולאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל החומר שהוגש לבית משפט קמא, אני סבורה כי דין הערעור להידחות. 13. בית משפט קמא קבע כקביעה עובדתית חד משמעית כי "אין עוררין כי הצינורית יצאה מהמפעל כשהיא תקינה לחלוטין, ומכל מקום לא הוכח כל פגם שהוא בתהליך הייצור של הצינורית". לאור קביעה זו, שלא מצאתי עילה להתערב בה, הרי שככל שהערעור מתייחס למשיבה 2 - דין הערעור להידחות. 14. בית המשפט הוסיף וקבע כי "העובדה כי הצד השלישי מהווה תחנת שירות עבור הנתבעת 1 אינה הופכת אותה לאחראית על פעולותיו של הצד השלישי, גם מקום בו הוכח כי הצד השלישי התרשל", וכי יש לדחות את התביעה כנגד משיבה 1 בהעדר עילה, תוך שקבע שמשיבה 1 איננה אחראית למעשיה ומחדליה של משיבה 3, לא באחריות ישירה ולא באחריות שילוחית. 15. במקרה זה משיבה 3 אינה נתבעת אלא רק צד ג' של משיבה 1. כדי לחייב בתובענה את משיבה 3, יש לקבוע כי משיבה 1 אחראית, ורק אז לבחון האם יש למשיבה 1 עילת תביעה כנגד משיבה 3. במקרה זה, בהעדר אחריות של משיבה 1, וככל שהתביעה נגדה נדחית - יש לדחות גם את הודעת צד ג' כנגד משיבה 3. 16. מרגע שאין מחלוקת שמשיבה 3 היא זו שהוזמנה על ידי המבוטחת לתיקון המקרר, והיא זו שהתקינה את הצינורית אצל המבוטחת, הרי שכדי להטיל אחריות על משיבה 1 יש להוכיח את הקשר בין משיבה 1 לבין משיבה 3, ולהוכיח כי משיבה 1 היא זו שאחראית לכך שהמבוטחת פנתה דווקא למשיבה 3. לצורך כך היה צורך להוכיח כי משיבה 1 חייבה את המבוטחת לפנות לקבלת שירות למקרר אצל משיבה 3. בעניין זה, באופן עקרוני יש להבחין בין מסירת רשימה של נותני שירות שיכולים לסייע בביצוע התיקונים, לבין מקרה שנותני השירות הם חלק ממערך התמיכה של המוכר או היבואן (בענייננו - משיבה 1), ואשר הם אלה שנותנים את השירות כאורגן של היבואן. כדי לחייב את משיבה 1, צריכה הייתה המערערת להוכיח בנוסף, כי הצינורית והפעולות שנעשו מחוץ למקרר, ואשר המשיבה 1 טוענת כי אין הם נכללים באחריות שניתנה למקרר - נכללות באחריות היבואן על המקרר. מרגע שמדובר בתביעת שיבוב, המערערת נכנסת בנעליה של המבוטחת. ככל שלמבוטחת טענה כלפי מי מהמשיבים, עול ההוכחה מוטל על שכמה להוכיח רשלנותם. המערערת היא זו שצריכה הייתה להוכיח כי חוייבה לפנות דווקא למשיבה 3, וכי כל הקשור לטיפול בצינורית נכלל במסגרת האחריות. כאמור, בית משפט קמא קבע כי לא מוטלת על משיבה 1 אחריות כלשהי למעשיה של משיבה 3. גם עיון בחומר הראיות שהונח בפני בית משפט קמא מלמד כי לא הוגשה על ידי המערערת, שעליה עול ההוכחה, תעודת האחריות שנמסרה למבוטחת עם רכישת המקרר. בנסיבות אלה, לא הוכחה אחריות כלשהי שניתן לייחס למשיבה 1, לא הוכח כי המבוטחת נדרשה לפנות בכל בקשת תיקון דווקא למשיבה 3, וכך גם לא נסתרה טענת המשיבה כי הצינורית הוחרגה מהאחריות. 17. בהתייחס לטענת המערערת כי במקרה זה היה מקום להעביר את נטל ההוכחה ולהטילו על שכמם של המשיבים, אני סבורה כי דין הטענה להידחות. סעיף 38 לפקודת הנזיקין ("דברים מסוכנים"), אליו מתייחסת המערערת, נועד למצבים בהם הנזק נובע מדבר מסוכן או שנמלט - ובכלל זאת מים, כאשר המים מחצריו של אחד גורמים לנזק לרכושו של השכן התובע, שאין לו שליטה על הדבר, אין לו אפשרות לדעת מה הנסיבות שגרמו לנזק, ואינו יכול להימצא אחראי, ואולם, אין זה המקרה בענייננו (ראו ע"א 302/67 חברת מפ"י בע"מ נ' משק אשר אשכנזי, פ"ד כב(1)211). הוסיפה וטענה המערערת, כי העברת הנטל מתחייבת במקרה זה מלשון סעיף 41 לפקודת הנזיקין ("הדבר מעיד על עצמו"), הקובע כדלקמן: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". המערערת טענה, כי במקרה זה המבוטחת לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לנזק, וכי השליטה בנכס, במקרה זה הצינורית, הייתה בשליטתן הבלעדית של משיבה 1 ו/או משיבה 3. אומנם, יש להניח כי המבוטחת אכן לא ידעה מה הן הנסיבות שהביאו בסופו של דבר לאירוע הנזק, פרט לכך שההצפה נבעה ממים שהשתחררו מהמקרר או מהצינורית, אולם בכל מקרה השליטה במקרר, לרבות בצינורית, הייתה של המבוטחת, ואם נרצה לדקדק - הרי שמצופה היה שתאובנה ראיות למצב הצינורית ממועד ביצוע החלפת המסנן ביום 16.08.02, ועד למועד גילוי ההצפה ביום 22.09.02 - דבר שלא נעשה. יודגש, שאין די בכך שהטכנאי מטעם משיבה 3 הוא זה שביצע את התיקון שנעשה כחודש ימים לפני גילוי ההצפה, כדי לקבוע שהשליטה בצינורית הייתה בידי המשיבות, מה גם שספק אם אין בפרק הזמן שחלף ובפעולות שנעשו בביתה של המבוטחת בפרק זמן זה כדי לנתק את הקשר הסיבתי. 18. למעלה מן הדרוש יצוין, כי העובדה כי במקרה זה אין אחריות למשיבה 1 אינה נסמכת על אשר נקבע בפס"ד ש.ג.מ., שם הנסיבות היו שונות, כאשר באותו מקרה היה מדובר בייבוא אישי של מקרר, כאשר האחריות ניתנה על ידי סוכן בהולנד, ולא על ידי היבואן בארץ (גם שם היה מדובר במשיבה 1), בעוד שבענייננו המקרר נרכש בישראל, ומשיבה 1 היא שסיפקה את האחריות. משכך נסיבות המקרה שבפנינו שונות. 19. באשר למשיבה 3, ומשהיא לא נתבעה באופן ישיר, אלא רק מכוחה של משיבה 1 כצד ג', ולאור העובדה שנקבע שמשיבה 1 אינה אחראית - יש לדחות את הערעור גם כנגד משיבה 3, שהייתה צד ג' בלבד. סוף דבר 20. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה. הנני מחייבת את המערערת לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למשיבות 1 ו-3 בסך כולל של 15,000 ₪, ובאותו סכום גם למשיבה 2. נזקי מיםמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)נזילהמים