##האם תקנת השוק מגנה על רוכש רכב גנוב?## רכישת רכב שהושג בגניבה או ללא זכות כדין אינה מקנה לרוכש זכות נקייה כנגד הבעלים המקורי, אלא אם יעמוד הרוכש בנטל ההוכחה המחמיר להוכחת כל ששת התנאים המצטברים הקבועים בהוראת ##סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968##. כפי שנקבע בהליכים שונים, ובהם מקרה שבו עלתה השאלה במסגרת ##ה"פ 10262-04-20 (שלום ירושלים)##, תקנת השוק מתנה את העברת הבעלות בכך שמדובר בנכס נד שנמכר על ידי מוכר העוסק במכירת נכסים מסוג זה, במהלך העסקים הרגיל, תוך מסירת החזקה וקיומו של תום לב מצד הקונה. ##המסגרת הנורמטיבית של סעיף 34 לחוק המכר ותכליתה## הוראת ##סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968## מהווה הסדר מרכזי בתחום דיני תחרות הזכויות בין הרוכש המאוחר לבין הבעלים המקורי של הנכס. לשון הסעיף קובעת כי נכס נד שנמכר על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר, כאשר המכירה בוצעה במהלך הרגיל של עסקיו, מעבירה את הבעלות לקונה נקייה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר, אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב. מטרת ההסדר המשפטי המעוגן בסעיף זה הינה לערוך איזון עדין ומהותי בין האינטרס של שמירה על זכויות קניין במיטלטלין לבין האינטרס הציבורי של תקינות חיי המסחר. כפי שצוין בפרשת ##ע"א 716/72 (עליון)## וכן במסגרת ##דנ"א 2568/97 כנען (עליון)##, ההסדר נועד להביא לכך שיתקיים סחר חופשי ושוטף במיטלטלין במקומות עסק שנועדו לכך ללא צורך בחקירות ובדיקות כלשהן, וזאת אף במחיר של פגיעה בזכות הקניין של הבעלים המקורי. יחד עם זאת, הדין הכללי מעניק עדיפות בסיסית לבעלים המקורי של נכס המיטלטלין. עדיפות זו נסוגה אך ורק כאשר הקונה מוכיח את התקיימותם המלאה של כל תנאי הסעיף. מקרה שבו נבחנה תחולת ההגנה ביחס לרכב שנרכש ממי שאינו הבעלים המקורי נדון למשל במסגרת ##ת"א 29279-06-20 (שלום ירושלים)##, שם הודגש כי הוראת החוק מעמידה רף דרישות מוגדר שלא ניתן לסטות ממנו. ##ששת התנאים המצטברים לתחולת תקנת השוק במיטלטלין## תחולתה של תקנת השוק מותנית בהתקיימות שישה תנאים מצטברים, אשר היעדרו של אחד מהם שולל את ההגנה מן הקונה ומותיר את זכות הבעלות בידי הבעלים המקורי: 1. ##כריתת חוזה מכר## – קיומה של עסקת מכר תקפה, הכוללת מעצם טיבה תשלום תמורה בעד הנכס. 2. ##ממכר שהוא נכס נד## – ההוראה חלה על מיטלטלין מוחשיים, כגון כלי רכב, ולא על זכויות שאינן מוחשיות או מקרקעין. 3. ##מוכר העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר## – על המוכר להיות סוחר או עוסק שזהו עיסוקו, ולא אדם פרטי המוכר את רכבו באופן אקראי. 4. ##המכירה במהלך הרגיל של עסקי המוכר## – על העסקה להתבצע במסגרת ההתנהלות המסחרית הרגילה של אותו עסק. 5. ##קבלת הנכס להחזקת הקונה## – נדרש כי הנכס יועבר באופן פיזי וממשי להחזקתו של הקונה. 6. ##תום ליבו של הקונה## – דרישה מהותית לכך שהקונה פעל ללא ידיעה וללא עצימת עיניים בנוגע לפגם בזכויות המוכר. פירוט תנאים אלה נשען על הניתוח המשפטי שפורט במסגרת ##דנ"א 2568/97 כנען (עליון)##, וכן בספרו של המלומד ##זמיר, חוק המכר, תשכ"ח-1968##. נטל ההוכחה להוכחת כל אחד מששת התנאים מוטל במלואו על הקונה המאוחר. כפי שצוין במסגרת ##ת"א 14753/02 (שלום חיפה)## ומאוחר יותר במסגרת ##ת"א 7657-02-25 (שלום עכו)##, רף הדרישות המוטל על הקונה ממוקם גבוה ככל שניתן, במידה שתצדיק את הפקעת הנכס מבעליו המקוריים והקנייתו לקונה. ##התמקדות בהתנהגות הקונה והיעדר בחינת אשמת הבעלים## מאפיין ייחודי של מנגנון תקנת השוק הקבוע ב##סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968## הוא העובדה שהוראות החוק אינן בוחנות את מידת האשמה או את התנהלותו של הבעלים המקורי. כפי שהובהר במסגרת ##דנ"א 2568/97 כנען (עליון)## וכפי שצוטט במסגרת ##ת"א 7657-02-25 (שלום עכו)##, הבעלים המקורי בולט בחסרונו מהוראות הסעיף. החוק אינו מתעניין בדרך שבה יצא הנכס מרשותו של הבעלים או בשאלה האם התרשל בשמירה עליו, אלא מפנה את מלוא מעייניו לקונה. מהקונה נדרש תום לב ממשי, המעיד על כך שלא יכול היה למנוע את העימות המשפטי שנוצר בינו לבין הבעלים המקורי באמצעות הימנעות מרכישת נכס שקיים לגביו חשד. לפיכך, כפי שנפסק בעניין ##ת"א 14753/02 (שלום חיפה)##, תוצאת תקנת השוק היא כי ללא קשר לנסיבות שבהן הגיע הנכס לידי המוכר – בין אם מדובר במרמה, בגניבה או בהעברה בלתי מורשית – אם הקונה קיים את כל תנאי תקנת השוק במלואם, הוא יזכה בבעלות שלמה ונקייה. מאידך, ככל שמתברר כי המוכר אינו סוחר העוסק במכירת כלי רכב, כי המכירה לא בוצעה במהלך העסקים הרגיל, או שהקונה לא הוכיח תום לב מוחלט, התביעה להחלת תקנת השוק תידחה. דוגמה לכך עלתה בתיק ##ת"א 7657-02-25 (שלום עכו)##, שבו נקבע כי לא הוכח שהמוכר הוא סוחר רכבים, המכירה לא נעשתה במהלך עסקיו הרגיל, ולא הוכח תום הלב הנדרש. ##חשיבות הרישום במשרד הרישוי ומשכון זכויות בכלי רכב## בסוגיית כלי הרכב מתעוררת לעיתים קרובות תחרות בין רוכש לבין בעל משכון או שעבוד קודם. מקרה שבו נבחנה תחולת תקנת השוק לצורך הכרעה בבקשה לצו מניעה זמני נגד מימוש משכון על רכב נדון במסגרת ##ה"פ 53536-06-19 (שלום נצרת)##. במסגרת זו נדונה ההלכה שנקבעה בעניין סהר, לפיה הגם שאין לרישום העברת בעלות במשרד הרישוי ערך קונסטיטוטיבי (אלא דקלרטיבי בלבד), חשיבותו של מאגר המידע רבה ביותר. הרישום ברשות משרד הרישוי מהווה כלי פומבי מרכזי שעליו מסתמכים רוכשים על מנת לוודא את בעלותו של המוכר ברכב בטרם הרכישה. כמו כן, רישום עיקולים ושעבודים במאגר זה מאפשר מעקב אחר חובות ומסייע בעקיפין במאבק נגד נגע גניבות כלי הרכב. בהקשר זה, הספרות המשפטית עמדה על מעמדו של משכון רשום; כפי שצוין בספרם של המלומדים נינה זלצמן ועופר גרוסקופף, "מישכון זכויות" (2005), עמ' 299, אם שכלול המשכון קדם להשלמת העסקה עם הצד השלישי, ידו של בעל המשכון תהיה על העליונה – אלא אם כן הצד השלישי יוכיח את התקיימותם של כל תנאי תקנת השוק. ##השוואה להסדרי תקנת שוק מקבילים בדין הישראלי## ההסדר המעוגן ב##סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968## אינו עומד לבדו במערכת הדינים, אלא מהווה חלק מקבוצת הוראות חוק המסדירות תקנות שוק ספציפיות בתחומים שונים. כפי שפורט במסגרת ##ע"א 4052/19 (עליון)##, המחוקק קבע הסדרים דומים להגנה על תקינות המסחר במספר דברי חקיקה: * ##סעיף 34א לחוק המכר, התשכ"ח-1968## – מסדיר מכירה על ידי רשות מוסמכת (בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין), המעבירה בעלות נקייה לקונה מכל שעבוד או עיקול, למעט זכויות שאינן משמשות ערובה לחיוב כספי. * ##סעיף 34ב לחוק המכר, התשכ"ח-1968## – משלים את ההסדרים ביחס לזכויות שעברו במכר. * ##סעיף 10 לחוק המקרקעין## – תקנת שוק במקרקעין מוסדרים. * ##סעיף 5 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967## – תקנת שוק במישכון נכסים. * ##סעיפים 28(א) ו-37 לפקודת השטרות [נוסח חדש]## – הגנה על אוחז כשורה במסמכים סחירים. * ##סעיף 17(א) לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950## – הסדר תקנת שוק ייעודי לנכסי נפקדים. המשותף להוראות אלו, ובפרט להוראת סעיף 34, הוא העיקרון לפיו רק עמידה מדויקת ודווקנית בכל יסודות ההסדר מאפשרת להקנות לרוכש בעלות מלאה הגוברת על זכותו של הבעלים המקורי. ##צעדים מעשיים לבדיקת תנאי תקנת השוק ברכישת רכב## 1. ##אימות זהות המוכר ועיסוקו הרגיל## – ודאו כי המוכר הוא אכן גורם העוסק באופן מוכח ומקצועי במסחר בכלי רכב ולא אדם פרטי או גורם מזדמן, שכן מכירה מאדם פרטי שוללת לחלוטין את הגנת סעיף 34. 2. ##בדיקת רישומי הרכב במאגר משרד הרישוי## – בצעו בדיקה יסודית במאגרי המידע של רשות הרישוי כדי לשלול קיומם של שעבודים, עיקולים או הערות בדבר גניבה הרשומים על הרכב בטרם ביצוע התשלום. 3. ##תיעוד חוזה המכר ותשלום התמורה## – ערכו הסכם מכר מסודר ומתועד המשקף את תנאי העסקה המלאים, ושמרו אסמכתאות ברורות על תשלום התמורה הריאלית בפועל. 4. ##קבלת החזקה הפיזית בנכס## – דאגו לקבלת השליטה וההחזקה הפיזית והממשית ברכב לידיכם במועד הרכישה. 5. ##ביסוס תום לב אובייקטיבי וסובייקטיבי## – הימנעו מביצוע עסקה בנסיבות מחשידות, כגון מחיר בלתי סביר או היעדר מסמכים מזהים, אשר עלולות להעיד על עצימת עיניים ולשלול את טענת תום הלב. ##שאלות ותשובות## ##ש:## מהם ששת התנאים המצטברים לתחולת תקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר? ##ת:## התנאים הם: כריתת חוזה מכר; ממכר שהוא נכס נד; מוכר העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר; ביצוע המכירה במהלך הרגיל של עסקי המוכר; קבלת הנכס להחזקת הקונה; והתקיימות תום לב מצד הקונה בעת הרכישה. ##ש:## האם רכישת רכב מאדם פרטי מקנה הגנה של תקנת השוק אם הרכב התברר כגנוב? ##ת:## לא. אחד התנאים המרכזיים של סעיף 34 הוא שהמוכר יהיה מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה נעשתה במהלך הרגיל של עסקיו; רכישה מאדם פרטי שאינו סוחר אינה עומדת בתנאי זה. ##ש:## האם בוחנים את רשלנותו או אשמתו של הבעלים המקורי בעת גניבת הרכב? ##ת:## לא. הוראות סעיף 34 לחוק המכר אינן מתעניינות במידת אשמתו של הבעלים המקורי או באופן שבו יצא הנכס משליטתו, אלא מתמקדות באופן בלעדי בהתנהגותו, בבדיקותיו ובתום ליבו של הקונה המאוחר. ##ש:## על מי מוטל נטל ההוכחה להוכחת התקיימות תקנת השוק? ##ת:## נטל ההוכחה מוטל במלואו על הקונה המאוחר הטוען לבעלות בנכס, ועליו לעמוד ברף דרישות גבוה ככל שניתן להוכחת כל ששת היסודות המצטברים. ##סעיף 34 לחוק המכר## סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, הנושא את הכותרת "תקנת השוק", קובע כדלקמן: "נמכר נכס-נד על ידי מי שעסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקייה מכל שעבוד, עיקול, וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב". סעיף 34 מונה 6 תנאים מצטברים (דנ"א 2568/97, כנען נ' ממשלת ארה"ב, פד"י נז (2), 632, עמ' 665-666), כדלקמן: א. כריתת חוזה מכר. ב. ממכר שהוא נכס-נד. ג. מוכר שהוא מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר. ד. היות המכירה במהלך הרגיל של עסקי המוכר. ה. קבלת הנכס להחזקת הקונה. ו. תום לבו של הקונה. ##מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סעיף 34 לחוק המכר - תקנת השוק:## 1. עסקינן בתביעה לסעד הצהרתי במסגרתה התבקש ביהמ"ש להצהיר כי מאזניים (משקל אלקטרוני ומשקל למשטחים - להלן: "המאזניים") שנתפסו בחנות שבבעלותם של המבקשים, הינם רכושם הבלעדי וכן להורות למשיבה להשיב המאזניים לידיהם. 2. הוסכם בין הצדדים כי אתן פס"ד בהסתמך על החומר שבתיק על נספחיו. רקע כעולה מכתבי הטענות ונספחיהם 3. המבקשת 1, הינה חברה בע"מ העוסקת בשיווק מזון והינה בשליטתו של המבקש 2 (להלן: "המבקשים"). 4. המשיבה הינה חברה בע"מ העוסקת בשיווק של מאזניים ומערכות שקילה מסוגים שונים לגורמים שונים (תעשייתיים, מוסדיים ופרטיים). ביום 18.2.08 מכרה המשיבה את המאזניים לחברת א.ס. דליקטיב בשר בע"מ (להלן: "חברת דליקטיב") בסכום של 23,100 ₪ (כולל מע"מ). על החשבונית (שצורפה כנספח מ/2) לתגובה לבקשה נרשם כי "הקונה מסכים בזאת שהבעלות בממכר תישאר בידי המוכר עד למועד קבלת מלוא התמורה בגינו בידי המוכר". 5. ביום 13.4.08 נשלח טכנאי מטעם המשיבה לחב' דליקטיב לבצע את הכיול למאזניים, כעולה מחשבונית מס מאותו תאריך, שצורפה לתגובה וסומנה מ/3. 6. לאחר שחברת דליקטיב לא עמדה בהתחייבויותיה לתשלום התמורה בעד המאזניים, היא ביקשה להעביר את המאזניים לחברת בשר אדום בע"מ (להלן: "חברת בשר אדום"). ביום 3.6.08 נעתרה המשיבה לבקשה, וביצעה את המכירה של המאזניים בשנית לידי בשר אדום (לגרסתה תוך תקווה ואמונה כי בכך תוכל להיפרע מהתשלום בגין המאזניים). המאזניים נמכרו לחברת בשר אדום במסגרת עסקה שכללה מאזניים ומשקלים נוספים, באופן שסכום העסקה כולה עמד על סך (כולל מע"מ) של 42,158 ₪, בהתאם לחשבונית מס מיום 3.6.08, שצורפה כנספח מ/4 לתגובת המשיבה. גם בחשבונית זו נרשם כי "הקונה מסכים בזאת שהבעלות בממכר תישאר בידי המוכר עד למועד קבלת מלוא התמורה בגינו בידי המוכר". 7. עד עצם היום הזה לא נפרע תשלום החשבונית מ/4 ע"י חברת בשר אדום, והמחאות שנמסרו על ידה חוללו. 8. יום לאחר שהמשיבה מכרה את המאזניים (עם משקלים נוספים) לחברת בשר אדום, בתאריך 4.6.08, מכרה חברת בשר אדום את המאזניים למבקשת בהתאם לחשבונית מס' 1131 שצורפה כנספח מ/5 לתגובה, בסכום של 19,635 ₪ (כולל מע"מ). 9. כתב אישום שהוגש נגד מנהלי חברת בשר אדום, מר אלברט עמר וגב' ליאור דרעי, בתיק פלילי (חיפה) 4756-12-08, האשים את הנ"ל בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בכך שקיבלו מהמשיבה את המשקלים והמאזניים שנמכרו לה ביום 3.6.08 ושילמו תמורתם בשיקים חוזרים שחוללו פעם אחר פעם. הנאשמים הורשעו בכתב האישום ע"י כב' הש' זיאד פלאח (שעל גזר דינו אף הוגש ערעור על קולת העונש בביהמ"ש המחוזי בחיפה, שהחמיר בעונשם של הנ"ל, כפי שעולה מפסה"ד בערעור שצורף כנספח מ/6 לתגובת המשיב). בין יתר העונשים שהושתו על הנאשמים שם היה לפצות את המשיבה בסכום של 20,000 ₪. 10. כחלק מההליך הפלילי נתפסו המאזניים ע"י המשטרה עת היו בחזקת המבקשים. במסגרת התיק הפלילי גם נדון עניין המאזניים שנתפסו, וכב' הש' פלאח קבע בהחלטה מיום 14.8.01 כי המאזניים יוחזרו לידי המשיבה, וכי המבקש 2 יהיה רשאי להגיש בקשה לקיום דיון נוסף בנדון, וביהמ"ש יחליט אם להיעתר אם לאו לבקשתו, ככל שתוגש. מן הראוי לציין כי הדיון בבקשה זו התקיים בהעדרו של המבקש 2. המבקש 2 הגיש בקשה לביטול ההחלטה האמורה, וביהמ"ש, בהחלטה מיום 24.8.11, קבע דיון בבקשה לתאריך 12.9.11, תוך חיוב המבקש 2 בהוצאות המשיבה בסכום של 500 ₪. ביום 12.9.11 התקיים דיון בנדון בנוכחות ב"כ המבקש 2, עו"ד מסאלחה, שגם מייצגו בתובענה הנדונה, וביהמ"ש החליט על ביטול ההחלטה מיום 14.8.11, תוך הדגשה כי על המבקש 2 להגיש בקשה אזרחית בנוגע לבעלותו על המאזניים בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה. באותה החלטה גם הורה כב' הש' פלאח על עיכוב מסירת המאזניים התפוסים במשטרה לידי המשיבה, וזאת עד למתן החלטה אחרת ע"י ביהמ"ש שידון בבקשה האזרחית שתוגש. משלא הוגשה בקשה כזו תוך 30 ימים, היינו עד יום 12.10.11, הוגשה ע"י פרקליטות מחוז חיפה, ב"כ המאשימה, בקשה לביהמ"ש בתאריך 3.1.12 להורות לה מה לעשות במאזניים, שכן לא הוגשה בקשה אזרחית ע"י המבקש 2 דנן בהתאם להחלטה מיום 12.9.11 (הבקשה צורפה כנספח מ/7 לתגובה). כב' הש' פלאח בהחלטה מיום 3.1.12 ביקש את תגובת המבקש 2 והמשיבה דנן לבקשה עד ליום 15.1.12 (החלטתו צורפה כנספח מ/8 לתגובה). המשיבה הגיבה לבקשה ביום 11.1.12 (מ/9), ובו ביקשה מביהמ"ש, לנוכח החלטת ביהמ"ש מיום 12.9.11, להכריע כי המאזניים הם בבעלות המשיבה. כב' הש' פלאח החליט בבקשה ביום 11.1.12 כדלקמן: "ביום 12.9.11 ניתנה על ידי החלטה לפיה הוריתי, בין היתר, כי על מר אייל אנגליסטר, הטוען לבעלות על המאזניים, להגיש בקשה אזרחית בנדון, וזאת תוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה. מאז ועד היום, ועל אף שחלפו להם כארבעה חודשים, לא הוגשה כל תביעה או בקשה בעניין המאזניים. במצב דברים זה, אני רואה במר אייל אנגליסטר, כמי שויתר על זכותו לטעון לבעלות על המאזניים, ואני מורה על השבת למאזני שקל" (ההחלטה צורפה כנספח מ/1 לתגובה). לאחר מתן ההחלטה, ביום 15.1.12, הגיב המבקש 2 לבקשה בתיק הפלילי, במסגרתה הודיע כי ביום 12.1.12 הוגשה תובענה לפס"ד הצהרתי בעניין המאזניים בבימ"ש השלום בחדרה. 11. כאמור, ביום 12.1.12 הוגשה התובענה לפס"ד הצהרתי אודות המאזניים בבימ"ש זה. טענות המבקשים בבקשה 12. טוענים המבקשים בתובענה זאת כדלקמן: א. המבקשת 1 רכשה את המאזניים מחברת בשר אדום בתמורה, בתום לב ובמהלך עסקיה הרגיל של חברת בשר אדום. על-כן מכח תקנת השוק הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, היא הבעלים של המאזניים. ב. המשיבה ידעה על קיום עסקת מכר המאזניים בין חברת בשר אדום למבקשת 1, שכן שלחה נציג מטעמה להעביר הדרכה מתאימה למבקשים אודות השימוש במאזניים, והיא זו שהודיעה למשטרה על מקום הימצאותם של המאזניים בחנותה של המבקשת 1. ג. במסגרת ההליך הפלילי (והערעור על קולת העונש שהוגש עליו כמפורט לעיל) נפסק למשיבה פיצוי בשיעור של 20,000 ₪ לכיסוי נזקיה בגין מעשיהם הפליליים של מנהלי חברת בשר אדום (אי-תשלום תמורת המשקלים והמאזניים שמכרה לה, כמפורט לעיל). אם גם יישארו בידיה המאזניים תקבל המשיבה למעשה כפל פיצוי. טענות המשיבה בתגובתה 13. טוענת המשיבה בתגובתה כדלקמן: א. קיים מעשה בית דין בסוגיית הבעלות במאזניים לנוכח החלטת בית המשפט בתיק הפלילי מיום 11.1.12 (ראה סעיף 10 לעיל), עליה לא הוגש ערעור. מטעם זה דין התובענה להידחות על הסף. ב. המבקשים לא הוכיחו כי המאזניים שנתפסו ע"י המשטרה במסגרת חקירת התיק הפלילי הם אלה שנמכרו להם ע"י חברת בשר אדום. ג. הפיצוי שנפסק למשיבה במסגרת ההליך הפלילי ע"ס של 20,000 ₪ (שטרם שולם) אין בו בכדי לפצות את המשיבה על מלוא נזקיה בעסקת מכר המאזניים והמשקלים לחברת בשר אדום, שהיתה ע"ס של 42,158 ₪ (ראה סעיף 6 לעיל). לכן אם המאזניים יישארו בבעלותה לא יהיה בכך כפל פיצוי (כטענת המבקשים). ד. בניגוד לגרסת המבקשים, המשיבה לא שלחה נציג מטעמה בקשר למאזניים אלה לצורך מתן שירות כלשהוא. המידע אודות מקומם של המאזניים (בחנותם של המבקשים) הגיע למשטרה מחברת בשר אדום ולא מגורם כלשהוא מטעם המשיבה. ה. המבקשים לא עמדו בתנאי תקנת השוק ברכישת המאזניים מחברת בשר אדום, ולכן תקנת השוק לא חלה במקרה דנן. דיון והכרעה 14. לטעמי אלה שאלות דורשות הכרעה בתובענה זו כדלקמן: א. האם החלטת ביהמ"ש בתיק הפלילי מיום 11.1.12 מהווה מעשה בית דין (השתק פלוגתא) בשאלת הבעלות במאזניים? ב. האם הוכח לי שהמאזניים שתפסו ע"י המשטרה בחנותה של המבקשת 1 הם אלה שנמכרו למבקשים ע"י חברת בשר אדום? ג. האם הפיצוי בתיק הפלילי "מכסה" את נזקי המשיבה במכירת מאזניים ומשקלים לחברת בשר אדום, באופן שהשארת הבעלות והחזקה במאזניים בידיה יהווה כפל פיצוי? ד. האם המבקשים רכשו המאזניים בתנאי תקנת השוק, והמשמעות המשפטית של התשובה? שאלה א' - החלטת ביהמ"ש בתיק הפלילי מיום 11.1.12 אינה מהווה השתק פלוגתא 15. כאמור, שאלה ראשונה אותה נברר היא האם החלטת ביהמ"ש בתיק הפלילי מתאריך 11.1.12 מהווה מעשה בית דין (השתק פלוגתא) בשאלת הבעלות במאזניים? 16. ב"כ המבקשים בתשובתו לתגובת המשיבה דחה את טענת מעשה בית דין שהעלתה המשיבה בתגובתה, שכן לטעמו התנאי לקיומו של השתק פלוגתא הוא הכרעה לגופם של דברים, וזו לא נעשתה בהחלטת ביהמ"ש מיום 11.1.12. 17. גם אנוכי סבור כי החלטת ביהמ"ש בתיק הפלילי מיום 11.1.12 אינה יוצרת השתק פלוגתא בשאלת הבעלות במאזניים, משני טעמים עיקריים: א. אחד התנאים להשתק פלוגתא הוא - שההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של ביהמ"ש באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה. ראה לעניין זה: ע"א 1041/97, סררו נ' נעלי תומרס בע"מ (פד"י נד (1), 642, 649). ע"א 11085/08, עזבון המנוח איברהים מחמד מראד נ' רשות הפיתוח ואח' (סעיף 8 לפסה"ד). זאת ועוד - "..כאשר מסיבה כלשהי- בין שהיא כרוכה בנושא התובענה, בין שהיא נובעת מטיבו של הטריבונל או מסדרי הדין הנוהגים באותו הליך - נמנעה מבעל הדין האפשרות למצות את זכותו, או שהוא לא יכול היה להשקיע את המאמץ הדרוש כדי להוכיח את גרסתו שלו, יהיה זה בלתי הוגן לשלול ממנו את ההזדמנות לעשות כן בהליך אחר רק משום שמבחינה פורמאלית 'היה לו יומו בבית המשפט" (ההדגשה שלי ח.ש.). (נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי (תשנ"א), עמ' 144). במקרה דנן, החלטת ביהמ"ש מיום 11.1.12 ניתנה לאחר שהמבקשים לא הגיבו על בקשת הפרקליטות, לנוכח תגובת המשיבה מאותו יום והעובדה כי המבקשים לא הגישו תביעה לפס"ד הצהרתי (אודות בעלותם במאזניים) עד לאותו מועד, בניגוד להחלטת ביהמ"ש בתיק הפלילי מיום 12.9.11, שם החליט ביהמ"ש כי תובענה כאמור תוגש ע"י המבקש 2 תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה (ראה סעיף 10 לעיל). לא התקיים בתיק הפלילי דיון לגופו של עניין בשאלת הבעלות במאזניים, וההחלטה של ביהמ"ש ניתנה למעשה מטעמים פרוצדוראליים בלבד. בנסיבות אלה יש לומר כי אין השתק פלוגתא בסוגיית הבעלות במאזניים, לנוכח ההלכה שציינו לעיל. ב. כחיזוק לטעם הראשון שצוין בס"ק (א) לעיל, יש לומר כי ביהמ"ש בתיק הפלילי נתן את החלטתו אודות המאזניים ביום 11.1.12, טרם שהמתין לתגובת המבקש 2, ובניגוד להחלטתו מיום 3.1.12. אם נתבונן בהשתלשלות העניינים (המתוארת בסעיף 10 לעיל), החל מבקשת הפרקליטות אודות המאזניים ביום 3.1.12 ועד החלטת כב' הש' פלאח מיום 11.1.12, נמצא כדלקמן: 1. בקשת הפרקליטות להורות לה מה לעשות במאזניים הוגשה לביהמ"ש בתיק הפלילי ביום 3.1.12. 2. כב' הש' פלאח בהחלטתו מיום 3.1.12 ביקש את תגובת המבקש 2 והמשיבה דנן עד ליום 15.1.12. 3. המשיבה הגיבה לבקשה ביום 11.1.12. 4. המבקש 2 הגיב לבקשה ביום 15.1.12, בה ציין את עובדת הגשת התביעה לפס"ד הצהרתי אודות הבעלות במאזניים בבימ"ש זה. 5. כב' הש' פלאח נתן החלטתו בבקשת הפרקליטות ביום 11.1.12, טרם שהמתין לתגובת המבקש 2 שהוגשה במועד עפ"י החלטת כב' הש' פלאח עצמו מיום 3.1.12, מבלי שכב' הש' פלאח הסביר מדוע נתן החלטתו בבקשה טרם שראה את תגובת המבקש 2, הגם שטרם חלף המועד להגשת תגובה זו עפ"י החלטתו שלו עצמו (כאמור לעיל). השתלשלות עניינים זו לכאורה מקפחת את המבקש 2, בכך שהחלטת ביהמ"ש מיום 11.1.12 בתיק הפלילי, ניתנה מבלי להמתין לתגובתו, שלא איחרה לבוא ובמסגרת המועד שנקצב לה. לא מן הנמנע כי אם ביהמ"ש בתיק הפלילי היה רואה את תגובת המבקש 2 טרם מתן החלטתו, והיה נוכח לדעת כי הוגשה, הגם שבאיחור, תובענה לבימ"ש זה להצהרת הבעלות במאזניים, לא היה מחליט כי "אני רואה במר אייל אנגליסטר, כמי שויתר על זכותו לטעון לבעלות על המאזניים" (ציטוט מתוך החלטת ביהמ"ש בתיק הפלילי מיום 11.1.12). שאלה ב' - זהות המאזניים 18. כאמור, טוענת המשיבה כי המבקשים לא הוכיחו כי המאזניים שנתפסו ע"י המשטרה במסגרת חקירת התיק הפלילי הם אלה שנמכרו להם ע"י חברת בשר אדום. מחזקת המשיבה טענתה זו בכך שטוענת (בתגובתה) שהמאזניים נמכרו לחב' בשר אדום ביום 3.6.08, ולא יתכן שתמכור מאזניים חדשים למבקשים ביום 4.6.08 (כפי שנעשה בפועל), אלא תמכור להם מאזניים ישנים יותר (לעניין מועדי קניית המאזניים ע"י בשר אדום ומכירתם למבקשים, ראה סעיפים 6-8 לעיל). 19. גם דין טענה זו להידחות מהטעמים הבאים: א. המשטרה ורשות התביעה הפלילית (הפרקליטות) בעצמן, ראו את המאזניים שנתפסו בחנותם של המבקשים כחלק מהמאזניים והמשקלים שנמכרו לבשר אדום ע"י המשיבה בסכום של 42,158 ₪. כך עולה במפורש מפריט האישום הראשון לכתב האישום בתיק הפלילי. ב. המאזניים נתפסו בחנותם של המבקשים, והמשיבה עצמה קושרת בין המאזניים שנתפסו לבין המאזניים שמכרה לחברת בשר אדום במסגרת העסקה על סך של 42,158 ₪ כמפורט בסעיף 6 לעיל. שאלה ג' - שאלת הפיצוי הפלילי וכפל הפיצוי הנטען 20. כאמור, במסגרת ההליך הפלילי (והליך הערעור), נפסק למשיבה פיצוי בשיעור של 20,000 ₪. 21. הפיצוי הפלילי, מעבר לעובדה שטרם שולם ע"י הנאשם שלחובתו נפסק (ראה סעיף 31 לתגובת המשיבה), אין בו בכדי לכסות את מלוא נזקיה של המשיבה במכירת המאזניים והמשקלים לחברת בשר אדום על סך של 42,158 ₪, כמפורט לעיל. 22. בנסיבות אלה, גם אם ישולם הפיצוי הפלילי (והדבר מוטל בספק לאור העובדה כי מדובר באסיר, כפי שציינה המשיבה בצדק בתגובתה), אין בו בכדי להוות אף 50% מנזקה של המשיבה בנדון. כך שגם אם ייפסק שהמאזניים הם בבעלותה של המשיבה, עדיין לא יהיה בכך כדי להוות כפל פיצוי. 23. על כן, טענת המבקשים בנדון שהצהרה על בעלותה של המשיבה במאזניים תהווה כפל פיצוי לנוכח הפיצוי הפלילי שנפסק לה, דינה להידחות. שאלה ד' - רכישת המאזניים ע"י המבקשת ותקנת השוק 24. כאמור, טוענים המבקשים כי רכשו את המאזניים בתנאי תקנת השוק. הם שילמו מחיר מלא על המאזניים (על סך של 19,635 ₪ - ראה סעיף 8 לעיל), בתום לב, ובמהלך הרגיל של עסקי המוכרת, חברת בשר אדום. מאידך - טוענת המשיבה כי מכירת המאזניים לא נעשתה במהלך הרגיל של עסקי המוכרת, שעוסקת במכירת מוצרי בשר אך לא במכירת מאזניים. 25. לא בכדי התמקדו הצדדים בשאלת התקיימותה אם לאו של תקנת השוק במקרה הנדון. נזכיר כי מכירת המאזניים והמשקלים לחברת בשר אדום לוותה בחשבונית בה צוין כי "הקונה (חברת בשר אדום - ח.ש.) מסכים זאת כי הבעלות בממכר תישאר בידי המוכר (המשיבה - ח.ש.) עד למועד קבלת מלא התמורה בגינו בידי המוכר" (ראה סעיף 6 לעיל). בהתאם להלכת קידוחי הצפון [רע"א 1728/00 מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ ואח' נ' ורד גווילי - מפרקת זמנית ומנהלת מיוחדת ואח' - פד"י נז (3), 385], שביטלה את הלכת קולומבו [ע"א 455/89, קולומבו, מאכל ומשקה בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ (פד"י מה (5), 490], "בהעדר טעמים מיוחדים - תניית שימור הבעלות מייצגת עסקה אמיתית, המשקפת את המציאות" (שם, עמ' 408), ואין כל חובה לרשום משכון על הנכס לטובת הספק. (ראה לעניין זה גם רע"א 3777/08, כסאברי נ' טכנוטייר בע"מ ואח', החלטתו של כב' הש' דנצינגר מיום 7.8.08, סעיף 6). שוכנעתי במקרה דנן שתניית שימור הבעלות שנרשמה בחשבונית המכירה של המאזניים והמשקלים מהמשיבה לחברת בשר אדום מיום 3.6.08, לא נרשמה בעלמא אלא זו היתה הכוונה האמיתית של הצדדים ובמיוחד של המשיבה. מסקנה זו מתבקשת מהשתלשלות הארועים במכירת המאזניים כפי שפירטתי בסעיפים 4-6 לעיל, ותמציתם כדלקמן: תחילה נמכרו המאזניים לחברת דליקטיב בתאריך 18.2.08. לאחר שחברת דליקטיב לא עמדה בהתחייבויותיה לתשלום התמורה היא ביקשה להעביר את המאזניים לחברת בשר אדום. אולם, מי שביצע את המכירה לחברת בשר אדום ביום 3.6.08 לא היתה חברת דליקטיב (וכך היה מצופה אם אכן הבעלות על המאזניים עברה אליה בעת ביצוע העסקה וטרם תשלום מלוא התמורה), אלא המשיבה היא זו שביצעה את המכירה לחברת בשר אדום (עם משקלים נוספים), תוך שהיא מציינת בחשבונית המכירה: "הערה: חיוב במקום א.ס. דליקטיב בשר בע"מ". דבר זה מלמד לכאורה כאמור כי בעסקת מכר המאזניים שבין המשיבה לחברת דליקטיב, המשיבה התכוונה לשמר בידיה את הבעלות עד לתשלום מלוא התמורה, ואין סיבה שלא תתכוון לכך (ואולי ההיפך קל וחומר שתתכוון לכך, לנוכח נסיון העבר שלה עם חברת דליקטיב) בעסקת מכר המאזניים שנכרתה בינה ובין חברת בשר אדום. משכך, במקרה דנן, לכאורה יש ליתן תוקף לתניית שימור הבעלות שנקבעה בחשבונית המכר שבין המשיבה לחברת בשר אדום. היות וחברת בשר אדום לא שילמה את התמורה אודות המשקלים והמאזניים שנמכרו לה בהתאם לאותה חשבונית (ואין מחלוקת על כך), ממילא הבעלות במאזניים ובמשקלים אלו נותרה בידי המשיבה, אלא אם כן יוכיחו המבקשים כי רכשו את המאזניים מחברת בשר אדום בתנאי תקנת השוק, ולכן הם הזכאים לבעלות בהם מכח תקנת השוק. 26. סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, הנושא את הכותרת "תקנת השוק", קובע כדלקמן: "נמכר נכס-נד על ידי מי שעסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקייה מכל שעבוד, עיקול, וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב". 27. סעיף 34 מונה 6 תנאים מצטברים (דנ"א 2568/97, כנען נ' ממשלת ארה"ב, פד"י נז (2), 632, עמ' 665-666), כדלקמן: א. כריתת חוזה מכר. ב. ממכר שהוא נכס-נד. ג. מוכר שהוא מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר. ד. היות המכירה במהלך הרגיל של עסקי המוכר. ה. קבלת הנכס להחזקת הקונה. ו. תום לבו של הקונה. 28. במקרה דנן שוכנעתי לקבוע כי התקיימו התנאים הבאים: א, ב, ה ו- ו', לתנאים דלעיל. שוכנעתי כי התמורה שהתקבלה בעבור המאזניים שנמכרו ע"י חברת בשר אדום למבקשים (משקל אלקטרוני במחיר של 4,000 ₪ ומשקל למשטחים במחיר של 13,000 ₪, בצירוף מע"מ, ובסה"כ סך של 19,635 ₪, כעולה מחשבונית מס מספר 1131 שצורפה כנספח מ/5 לתגובה), היא תמורה המשקפת מחיר שוק מלא של המשקלים האמורים. זאת אני יכול להסיק גם ממחירי המשקלים או המאזניים דלעיל, כפי שנמכרו ע"י המשיבה לחברת בשר אדום בהתאם לחשבונית על סך של 42,158 ₪ נספח מ/4 לתגובה. המבקשים צירפו את צילומי השיקים ששילמו לחברת בשר אדום, ומכאן ניתן ללמוד כי שילמו בפועל את התמורה האמורה, דבר שמלמד על תום לב, ושולל לכאורה קנוניה בין חברת בשר אדום למבקשים. 29. לא שוכנעתי במקרה דנן כי קוימו התנאים ג+ד לתנאי תקנת השוק, כפי שאסביר להלן: אין מחלוקת במקרה דנן כי חברת בשר אדום, שמכרה את המאזניים לעיל למבקשים, עוסקת כעיסוק עיקרי ורגיל במכירת או בשיווק בשר. יתכן כי מדי פעם, כעסקת אקראי, חברת בשר אדום מוכרת משקלים או מאזניים ישנים הקיימים בעסקה, וקונה משקלים או מאזניים חדשים. האם עסקאות אקראי אלו הופכים את חברת בשר אדום ל"מוכר שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר" (תנאי ג'), או "למכירה במהלך הרגיל של עסקי המוכר" (תנאי ד')? 30. הטעם העומד מאחורי תנאים ג+ד לתקנת השוק, המפורטים בסעיף 27 לעיל, שהינם בגדר קונקרטיזציה של דרישת תום הלב "נעוץ בהנחה שקניה מאדם העוסק ברגיל במכירת נכסים מסוג הממכר אינה מעוררת חשד בנוגע לזכויות המוכר. חשש כזה עלול להתעורר במכירה אקראית של אדם שברגיל אינו עוסק במכירת נכסים, או העוסק במכירת נכסים אחרים" (א. זמיר, "חוק המכר", התשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי, המכון למחקרי חקירה ולמשפט השוואתי (התשמ"ז-1987), עמ' 695). 31. מוסיף ומציין פרופ' א.זמיר כי - "אין מניעה כי העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר יבצע גם פעולות או עסקאות אחרות באותם נכסים או בנכסים אחרים. עיסוקו של המוכר במכירת הנכסים מסוגו של הממכר, איננו חייב להיות עיסוקו הבלעדי, וכמדומה שאינו חייב להיות אפילו עיסוקו העיקרי" (שם בעמ' 697). אולם, ביהמ"ש העליון כבר קבע מימים ימימה, כי מכירה אקראית של ציוד קבוע, כמו למשל טרקטור ע"י חברת בניה, אין בה כדי להפוך את החברה מקום בו היא עוסקת בחציבה, לכזו ה"עוסקת במכירת נכסים מסוג זה", גם אם היא עושה כן מדי פעם על מנת להיפטר מציוד קבוע שחדל מלשמש אותה. ביהמ"ש העליון גם הוסיף וקבע כי מקום שממכר הנכס אינו העיסוק העיקרי של העוסק, יש לחזור לדרישה הבסיסית כי יהיו "ותק, רציפות וההתמדה" במכירת אותם נכסים, והנטל להוכיח זאת מוטל על הטוען כך. ראה לעניין זה: ע"א 120/87, תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' דשנים אורגניים חברה בע"מ ואח' (דינים עליון, כרך י"ז, 317). ת"א (ראשל"צ), 4663/03, חברת ולפמן תעשיות בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ. ת"א (קריות) 3865/05, מועצה מקומית טמרה נ' שפע יעקב בע"מ. ת"א (ת"א) 27553/08, סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ. 32. במקרה דנן, חברת בשר אדום לא הוכיחה כי עסקה ברציפות או התמדה, ולו מועטה, במכירת מאזניים או משקלים, ואין לנו אלא להסיק כי מכירת המאזניים והמשקלים למבקשים דנן היתה לכל היותר מכירה אקראית של ציוד קבוע של חברת בשר אדום, שאינה מהווה עיסוק במכירת סוג זה של נכסים. 33. על כן, יש לומר כי המכירה דנן של המאזניים ע"י חברת בשר אדום למבקשים ביום 4.6.08, לא נעשתה ע"י מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר (תנאי ג') וגם לא במהלך הרגילה של עסקי המוכר (תנאי ד'). 34. מכאן המסקנה המתבקשת כי המאזניים לא נרכשו ע"י המבקשים מחברת בשר אדום בתנאי תקנת השוק. 35. המשמעות המעשית של מסקנה זו היא, שתניית שימור הבעלות שנרשמה בחשבונית מכירת המאזניים והמשקלים מהמשיבה לחברת בשר אדום ביום 3.6.08, ושהוסכמה לכאורה בין המשיבה לחברת בשר אדום, משמרת את הבעלות בידי המשיבה עד לתשלום מלוא התמורה עפ"י החשבונית (על סך של 42,158 ₪), שלא שולמה ע"י חברת בשר אדום עד היום. 36. בנסיבות אלה, לא נותר לי אלא לדחות את הבקשה נשוא התובענה הנוכחית, שכן שוכנעתי לקבוע לאור כל האמור לעיל שהבעלות במאזניים היתה ונותרה בידי המשיבה. 37. המבקשים, יחד ולחוד, יישאו בהוצאות המשיבה בתובענה זו בשיעור של 6,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פס"ד זה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. תקנת השוקעסקת מכרחוק המכר