עסקאות מכר יכולות ללבוש צורות שונות. צורותיהן השונות של העסקאות, מכילות הגיונות כלכליים-מסחריים. הנתבעת אינה מכחישה את היתרה לתשלום, אך טוענת כי בין הצדדים נקשרה עסקת ברטר המטילה על התובעת חובה לקבל בגין חוב זה סחורה מן הנתבעת. לשיטתה, התובעת סירבה לקבל סחורה כנגד חוב זה ועמדה על קבלת כסף בלבד, וזאת בניגוד מוחלט לתנאי ההסכם שביניהם. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עסקת ברטר: לפניי מונחת תביעה כספית ע"ס 35,371 ₪ (קרן) שהוגשה בהליך של סדר דין מהיר ועניינה בחוב שחבה הנתבעת, על פי הנטען, לתובעת בגין אספקת ציוד טכני. עיקר טענות התובעת לפי הנטען בתביעה, החל מחודש 03/09 ועד חודש 08/09 סיפקה התובעת לנתבעת, על פי הזמנותיה, ציוד טכני שבגינו נשארה יתרת חוב שלא שולמה ע"ס 35,371 ₪. לטענת התובעת, חבה לה הנתבעת בתשלום החוב הנ"ל מכוח התחייבותה על-פי חוזה מפורש או מכללא לתשלום תמורת הסחורה אשר קיבלה; מכוח סעיף 19 לחוק המכר תשכ"ח-1968, לפיו קונה חייב לשלם למוכר את תמורת הממכר אשר קיבל; וכן מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 הקובע כי מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת, חייב לשלם את שווי הזכייה. לתמיכה בתביעתה, צירפה התובעת כרטסת הנהלת חשבונות וחשבוניות המוכיחות, לטענתה, יתרת החוב הנטענת. התובעת שוללת מכל וכל את גרסת הנתבעת, ולפיה העסקה מושא התובענה הינה עסקת סחר חליפין (ברטר), וטוענת כי הנתבעת כשלה בהוכחת טענתה זו, שכן עדויות התביעה היו מהימנות ונתמכו בראיות למכביר, כגון כרטסת וחשבוניות כאמור, בעוד שעדויות ההגנה היו רוויות סתירות ובלתי מהימנות. עוד נטען, כי כרטסת הנהלת החשבונות, עליה ביקשה התובעת להיתמך, מהווה רשומה מוסדית בהתאם לסעיף 35 לפקודת הראיות, משלא הועלתה ע"י הנתבעת כל התנגדות לתוכנה, ועל כן היא מהווה, בנסיבות העניין, ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה. ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו לעדי התביעה, האחים ה"ה טל ושי צביאלי, אשר שללו מכל וכל קיומו של הסכם מסוג ברטר בין הצדדים. כך, הכחישו את הטענה, כי סוכן המכירות של הנתבעת, מר יוסי מנגוני (להלן: "מנגוני"), שימש כמתווך בין הצדדים בעסקה זו. התובעת טוענת, כי אין ליתן משקל לעדותו של מנגוני בשל הסתירות המהותיות שנתגלו בה ואשר פוגמות במהימנותה, ובשים לב לעובדה כי מנגוני נמנה על עובדי הנתבעת, וככזה נחשב לעד בעל אינטרס בתוצאות המשפט. באשר לעדויות ההגנה, נטען כי אין ליתן אימון בעדות נציג הנתבעת, מר עופר שעיה (להלן: "עופר"), מכיוון שהלה הסתיר בחוסר תום לב משווע, בעת הגשת כתב ההגנה ותצהיר עדותו הראשית, את הקשר העסקי ששרר בין הצדדים בין השנים 2003 ו- 2009, ורק לאחר שהתובעת המציאה לתיק, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 20.06.11, את כל הכרטסות הנוגעות למלוא תקופת ההתקשרות העסקית בין הצדדים, או אז נאות עופר להיזכר בקשרי המסחר ששררו בין בעלי הדין בשנים עברו. עובדה זו מקעקעת, כך נטען, מתחת לגרסת הנתבעת כי מנגוני שימש כמתווך בעסקה מושא הדיון. כן הוכח, כי כבר מראשית הקשר העסקי שנרקם בין הצדדים נהגו אלה להחליף ביניהם סחורות מעת לעת ולהשלים את יתרת החוב בכסף או בהמחאות לטענת התובעת, אין הגיון כלכלי בטענת הנתבעת כי עסקינו בעסקה מסוג ברטר, לפיה הסכימו הצדדים על החלפת סחורה מסוג מערבלי בטון מתוצרת סין שברשות הנתבעת, עם מערבלי בטון מתוצרת אירופאית שברשות התובעת, וזאת לנוכח הפרש המחירים הגדול ביניהם. עוד טוענת התובעת, כי אין כל ביטוי ו/או זכר לעסקת הברטר הנטענת במסגרת כרטסות הנהלת החשבונות של בעלי הדין עצמם. לחלופין, אם ישתכנע בית המשפט, כי מדובר בעסקת ברטר, עדיין מוענקים לבית המשפט סמכות ושיקול דעת שלא להורות על אכיפת ההסכם. מדובר בהסכם שלא ניתן לאכיפה או שאכיפתו, בנסיבות העניין, תפגע קשות בזכויות התובעת ובאינטרס הציבורי, עת יינתן פסק דין שלא ניתן לביצוע בלשכת ההוצל"פ. בהתייחס לתמליל השיחה המוקלטת שהתקיימה בין מנהל התובעת, טל צביאלי (להלן: "טל") לבין עופר לאחר הגשת התובענה ואשר לגביה טוענת הנתבעת, כי היא מכילה הודאה של טל בדבר קיומה של עסקת ברטר, טוענת התובעת כי אין לייחס להקלטה זו כל משקל ראייתית משום שההקלטה הינה חלקית ואינה משקפת את מלוא השיחה שניהלו טל ועופר ביניהם. עיקר טענות הנתבעת הנתבעת מודה בקיומם של קשרי מסחר בינה לבין התובעת, אך לשיטתה תנאי בלעדי להתקשרות בין הצדדים היה שההתקשרות תהיה על בסיס עסקאות סחר חליפין (Barter). הכוונה לקיומו של נוהג בין הצדדים, ולפיו החברות תספקנה ציוד האחת לשנייה על דרך הקיזוז. הנתבעת טוענת, כי התובעת הפרה הסכם זה באופן חד צדדי, שעה שהחליטה לפנות לנתבעת בדרישה לתשלום כספים בגין הסחורות אותן סיפקה לנתבעת. מדובר, לשיטת הנתבעת, בהתנהלות הנגועה בחוסר תום לב מצד התובעת שמקורה במצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה האחרונה שהביאה להפרת ההסכם, כאמור. בהקשר זה, הפנתה התובעת להליך משפטי אחר שמתנהל כנגד התובעת ע"י בנק הפועלים ואשר מעיד, לשיטתה, על מצבה הכספי הקשה של התובעת אשר היווה הסיבה בשלה חזרה בה התובעת מהסכם הברטר שנכרת עם הנתבעת. להוכחת גרסתה זו, הפנתה הנתבעת לתמליל של שיחה שנערכה בין עופר לבין טל לאחר הגשת התובענה ואשר מלמדת, לשיטתה, על אמיתות גרסתה בדבר קיומו של הסכם מסוג ברטר בין הצדדים ביחס לחוב מושא התובענה. לשיטתה, תמליל זה אף מוכיח כי הסיבה העיקרית אשר הניעה את התובעת להפר את ההסכם ביניהם היא חוסר כדאיות כלכלית וגילויה של התובעת כי היא יכולה לרכוש את הסחורות במחירים זולים יותר. הנתבעת טוענת, כי תימוכין נוסף לגרסתה ניתן למצוא דווקא בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, שם ניתן לראות ביטוי להסכם הברטר בדמות כיתוב לפיו "החזרת סחורה חשבונית קניות למלאי לאון-ציוד בניה עופר-אזור" או "חשבונית מס זיכוי לאון-ציוד בנייה בע"מ עופר אזור", המעיד על נוהג החברות בהחלפת סחורות ביניהם. עוד טוענת הנתבעת, כי מכרטסת הנ"ח של התובעת ומעדותו של טל ניתן ללמוד, כי עד לשנת 2009 לא נותרה כל יתרת חוב בין הצדדים וכי ההתקשרות מושא התובענה מתייחסת בעיקרה למערבלי בטון, כפי טענת הנתבעת. כן עולה מכרטסת התובעת, כי בזמנים הרלוונטיים להם טוענת התובעת שלא נטלה סחורה הונפקו חשבוניות נוספות אשר כלל לא נתבעו בגדר התביעה דנן באופן המלמד כי בתקופה הרלוונטית אכן התקיים הסכם ברטר בין הצדדים ולא שולמו כספים. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי קלטת השיחה מהווה הודאת בעל דין, שכן טל מעולם לא הכחיש את תוכן הקלטת, ובה נשמע טל אומר לעופר "אין לי מה לקחת ממך כרגע, ואני צריך כסף. אז מה אתה רוצה". הנתבעת הפנתה לעדויות של עופר ומנגוני וביקשה ליתן להן משקל ראייתי באופן הפועל לחובת התובעת. דיון ומסקנות לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שבחנתי את חומר הראיות שהונח לפניי, אני מחליטה לדחות את התביעה, כפי שיפורט להלן. כאמור, תביעה זו הוגשה בהליך של סדר דין מהיר. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי האמור בתקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המחלוקת העיקרית שניטשה בין הצדדים נוגעת לשאלה, האם נערכה עסקת ברטר בין הצדדים ביחס לחוב הנטען, המטילה על התובעת החובה לפעול בהתאם לתנאי עסקת הברטר באופן שבו אי מילוי חובתה בהתאם להסכם פוטרת את הנתבעת מחובת 'תשלום בכסף'. ביום 18.12.11, ולאחר סיום שמיעת הראיות, הוריתי על הגשת העתק מכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת לשנים 2003-2009. ב"כ התובעת הסכים להגשת הכרטסת הנ"ל מבלי שדרש לעמוד על הזכות לחקירה ובכפוף להזדמנות להשמיע טענותיו בעניין זה במסגרת סיכומיו. כמו כן, הוסכם כי ב"כ התובעת ימציא לבית המשפט ולצד שכנגד את מספר התביעה שמנהל בנק הפועלים כנגד התובעת ואחרים בבימ"ש השלום בטבריה על מנת שיוכלו לעיין בה (ת"א 5125-02-10). אקדים ואומר, כי בין הצדדים לא ניטשה מחלוקת אמתית בעניין כרטסת הנהלת החשבונות שכל צד צירף לתיק, כך שנקודת המוצא לדיון היא, כי תקינות ומהימנות האמור בשתי כרטסות הנהלת החשבונות של בעלי הדין, לרבות ההתאמה שביניהן, אינה נושא שבמחלוקת. האם מדובר בעסקת ברטר כלל ברזל בפסיקת בתי המשפט הוא, כי הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש (ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי, פ"ד כ"א (2), 358, 364). משכך, התובעת הינה בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה' ולפיכך עול ההוכחה להוכיח את טענותיה מוטל עליה. התובעת טוענת, כי בהתאם לכרטסת הנ"ח שהיא מנהלת קיימת יתרת חוב שחבה לה הנתבעת בסך של 35 אלף שקלים. מנגד, הנתבעת אינה מכחישה את היתרה לתשלום, אך טוענת כי בין הצדדים נקשרה עסקת ברטר המטילה על התובעת חובה לקבל בגין חוב זה סחורה מן הנתבעת. לשיטתה, התובעת סירבה לקבל סחורה כנגד חוב זה ועמדה על קבלת כסף בלבד, וזאת בניגוד מוחלט לתנאי ההסכם שביניהם. בהקשר זה, טענת הנתבעת הינה מסוג 'הודאה והדחה' שהנטל להוכיחה מוטל על כתפיה של האחרונה (ע"א 4224/99 משה אסאו נ' בנק דיסקונט בע"מ (4.5.2000)). נשאלת השאלה, האם עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה? בכך עוסק פסק דין זה. עסקאות מכר יכולות ללבוש צורות שונות. צורותיהן השונות של העסקאות, מכילות הגיונות כלכליים- מסחריים שונים. למקרא עדויות הצדדים, ואחר האזנה לקלטת השיחה שהתקיימה בין עופר לבין טל לאחר הגשת התובענה ועיון בתמלול (מוצג נ/2) שהוגש בגינה, אני קובעת כי הצדדים התקשרו ביניהם במסגרת הסכם-ברטר בעל-פה. למשמע הקלטת, עולה ללא כל עוררין כי טל, למעשה, אינו מעורר במסגרת אותה שיחה כל 'התנגדות' או 'הכחשה' או 'כפירה' בגרסתו של עופר, כי העסקה בין הצדדים הייתה מסוג ברטר. אולם, מעלה שני טעמים לפטור את התובעת מחובת קיום ההסכם: האחד, כי קיים חסרון כיס אצל התובעת; והשני טענות כנגד הסחורה עצמה וטיבה, לרבות שיקולים בכדאיות העסקה. יצוין, כי בניגוד לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו, לפיה הקלטת הייתה מקוטעת, התרשמתי בעת ההאזנה לקלטת כי השיחה הייתה ברורה (למעט התנתקות השיחה בסופה בקטע מסוים שלא עסק בעסקת הברטר לאחר שטל לא כפר ולא הביע כל הסתייגות, כאמור, מאמרת עופר בדבר אופייה של העסקה כעסקת ברטר). בהקשר זה אף יאמר, כי התובעת לא השמיעה כל התנגדות בעת הגשת הקלטת, כראיה בתיק. עופר העיד, כי מדובר בעסקת ברטר ולדבריו "פנה אליי יוסי ואמר לי שטל תקוע עם מערבלי בטון. באותו זמן קניתי ביבוא וגם בסחורה של איטליה שמיוצרת בסין, הייתי קונה את הסחורה במחיר הרבה נמוך. יוסי אמר לי שטל תקוע עם המערבלים ומצבו היה ידוע בשוק, מצבו לא היה טוב מבחינה כספית ומצבי הכספי מעולה ואמרתי שבעסקה ברטר אם הוא יקח ממני סחורה אני מוכן אבל לא בכסף. אחרי הפגישה עם יוסי לקחתי מטל מערבלים בלבד. אני לא זוכר מה הוא לקח ממני אבל גוון הקטלוג שלי הוא פי 15 יותר ממנו" (עמ' 28, ש' 21-30). במענה לשאלת בית המשפט, בדבר המשכיות עסקת הברטר, השיב עופר כי "חוץ מהמערבלים לא המשכנו בעסקת הברטר. טל הגיע לקשיים כספיים, הוא היה צריך כסף ואמרתי לו שאני לא מוכן לתת כסף אלא רק מערבלים" (עמ' 29, ש' 1-3). טל נחקר על תוכן השיחה המוקלטת בינו לבין עופר שהתקיימה לאחר הגשת התובענה ונשאל מפורשות בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעת בעניין מהות הקשר העסקי שהיה ביניהם, וכך נשמעה עדותו: "ש. עופר אומר לך שהסיכום ביניכם היה ברטר ואתה לא אומר שזה לא נכון אלא אתה אומר 'עופר עופר שוב אני אומר לך לקחתי ממך משהו אני תקוע עם זה ואין לי מה לעשות עם זה'. ת. אני לקחתי ממנו דברים במסגרת מסחרית. אני לא קוטר, אני קונה דברים למלאי שלי וגם אם הם אינם נמכרים אני לא נוהג להחזיר סחורות לספקים שלי. אני מכבד את האנשים וזה לא יאה. השיחה שלי עם עופר, הוא דיבר איתי בטלפון אלחוטי ובקושי שמעו אותו אני לא מאשר לו שום דבר בשיחה, לא אמרתי לו שהוא לא יכו [צ"ל- לא יכול- ש.נ] לא לשלם או אם אני רוצה ממנו דברים או לא. הוא גם הי הסיטואציה כספית וביקש שאני אקח ממנו דברים, אמרתי לו תשלם מה שצריך לעשות. ... ש. אתה אמרת לו שאין לך מה לקחת ממנו כרגע ואתה צריך כסף. ת. אני זוכר? תשמיע לי את זה". (עמ' 13 ש' 16-32) באותה שיחה, כך נשמעו הדברים: "עופר: אח שלך, בסדר. תגיד לי, ואח שלך יודע מה הסיכום בנינו, או שלא אמרת לו? טל: הסברתי לך כבר. עופר: מה הסברת לי? טל: אין לי מה לקחת ממך כרגע, ואני צריך כסף. אז מה אתה רוצה, עופר: טל, טל, טל, נשמה, טל: שאני אממן? עופר: הסיכום בנינו היה ברטר, אם היית מסכם איתי משהו אחר, היית אומר לי 'אוקיי, שמע', אבל אתה מה, גם מה אני כועס היית בא לפני 15 מערבלים, 20 מערבלים, אומר לי 'עופר, שמע, לא מתאים לי לעשות ברטר', לא אמרת כלום. נתת לי להמשיך לרשום, [...], ועכשיו אתה פתאום בא אליי, עזוב את הקטע של הכסף, אתה כאילו גם מקלקל גם חברות. אבל אתה יודע מה? אין לי בעיה, אתה מכניס אותי לעימות עם לאון. אני אומר לך בכנות. טל: עופר, עופר, שוב אני אומר לך, לקחתי ממך משהו, אני תקוע עם זה. אין לי מה לעשות עם זה. עופר: אני טל: אין לי מה לעשות, תציע לי דברים שאני רוצה, שאני צריך לקחת, כפרה על המימון שלי. אבל מה אתה רוצה שאני אעשה. עופר: בוא תיקח מה שאתה רוצה, טל: שאני אקח עוד שנה? שאני אממן לך שנה? " [הגשות הוספו - עמוד 1 -2 לתמלול]. לא יכולה להיות מחלוקת, שדבריו אלה של טל הבוקעים מקלטת השיחה שנוהלה עם עופר, במיוחד לנוכח מועד אמירתם, היינו לאחר הגשת התביעה המונחת לפניי, מוכיחים את צדקת גרסתה של הנתבעת כי עסקינן בעסקת ברטר. מדובר, למעשה, בהודאת בעל דין, על כל המשתמע מכך. חיזוק נוסף לגרסת הנתבעת, לפיה מדובר בעסקת ברטר, נמצא בעדותו של עד ההגנה מנגוני. מנגוני העיד בפניי אודות הפגישה שהתקיימה בין הצדדים בשנת 2008 והנוגעת לעסקה מושא התובענה (עמ' 22 ש' 19-30; עמ' 25 ש' 28-29), וכדבריו "נפגשתי עם טל כמה שבועות לפני כן בכפר מנדא, הוא הזמין אותי למסעדה ושם נוצר כל הדיבור, משם הזמנתי את עופר לדבר איתנו. אחרי כמה ימים דיברתי עם עופר ואמרתי לו בוא ניפגש עם טל. נפגשתי עם טל, דיברנו על עסקים, דיברנו על כך שטל יקח מאיתנו דברים ובשיטה הזו אני יעזור לטל להגדיל לו את המוצרים. הוא רצה להתפטר מכמות המערבלים. דיברתי עם עופר, אבל הרעיון של טל היה שהוא לא יקח בכסף אלא בסחורה כנגד סחורה. לאחר מכן דיברתי עם עופר, הוא הסכים שזה יהיה בשיטה הזו כי אחרת הוא אמר שזה לא שווה לו, הוא מביא מערבלים לבד" (עמ' 23, ש' 1-8). עוד העיד מנגוני כי "נכחנו אני עופר, וטל, ישבנו בחדר שלו. דובר על כך שניקח מטל סחורה וההיפך, בשיטה של החלפת סחורה, ברטר, אנו לקחנו ממנו סחורה והוא לקח סחורה שלנו לתערוכה. חלק מהסחורה הוא החזיר. אני גם ניסיתי אחרי כל הסיפור לדבר עם טל, אמרתי להם שהיו לוקחים מעופר סחורה, מורידים 10% ומוכרים את הסחורה" (מלוא עדותו של מנגוני בהקשר זה מופיעה בעמ' 24 ש' 9-17 וש' 18-22). במענה לשאלת בית המשפט, אודות טיב הקשר העסקי בין הצדדים, השיב מנגוני כי "אחרי השיחה הוא המשיך לקחת סחורה מאיתנו. לא יודע בכמה כסף ובאילו תנאים, שם נעשתה עסקה של ברטר. אני זוכר שבעסקת הברטר היו גם מערבלים" (עמ' 24, ש' 30-32). עוד מסר מנגוני בעדותו, כי אינו בקיא בפרטי הסחורות שהוחלפו בין הצדדים, באשר תפקידו הסתכם בתיווך בין שני הצדדים ביחס לסחורות שעברו ביניהם. עם זאת, ידע מנגוני לומר כי התובעת קיבלה מערבלי בטון מהנתבעת והעבירה לה תחת זאת גנרטורים. עוד הבהיר מנגוני, כי מכיוון ששכרו מהעבודה בוסס על אחוזים, הרי שלא נתן את דעתו לטיב הסחורות שהוחלפו בין הצדדים. מנגוני אף אישר בעדותו, כי בחלק מהמקרים התנהלו הצדדים בהזמנת הסחורות במישרין וללא תיווכו (עמ' 25 ש' 7-12). כבר עמדנו על כך, שמפיו של טל נטען כי השיחה המוקלטת הייתה מקוטעת. כבר הקדמתי וציינתי, כי מהאזנה להקלטת שצורפה לתיק לא התרשמתי כי השיחה הייתה בלתי רציפה, בכפוף לאמור בעניין אופן סיומה. טל נשאל בחקירה נגדית מדוע לא התנגד לתמלול ולקלטת אשר נמסרו לעיונו במצורף לכתב ההגנה מטעם הנתבעת קודם לחקירתו, והלה מסר תשובה מתחמקת באומרו, כי "אין לי מה לקחת ממנו אבל זה לא אומר שזה ברטר, לי מגיע כסף ולא ההיפך... הוא ישב אצלי במשרד לקבל שיקים וכל היה כשלא היה לו מה לקחת ממני. סוחרים עובדים בצורה כזו, אבל אם נשארת יתרה אז צריך לשלם" (הדגשה הוספה - עמ' 14 ש' 1-5). בהקשר זה, אף ראוי להפנות לעדותו של שי אשר אישר, מצד אחד, כי היה נוכח עם אחיו טל ברכב במהלך השיחה שהתקיימה עם עופר ושמע אותה, ומנגד הוא התחמק מלאשר את תוכנה ואת האמור בתמליל. עדותו, בהקשר זה, לקתה באופן תמוה בחוסר זיכרון מוחלט, וכלשונו "אני זוכר שיחה שהיתה באוטו והייתה שיחה עם עופר. אני לא יכול להגיד שזאת השיחה שעופר תמלל" [עמ' 18, ש' 11-15] ... "אני לא יכול לזכור משהו מהשיחה" (עמ' 20 ש' 5). ואם לא די בכל האמור לעיל, הרי שטל מודה בעדותו בפניי מיום 18.12.11, כי הייתה החלפת סחורות בין הצדדים, אף שקודם לכן הכחיש זאת, באופן הנוטל את מהימנותו. מפאת חשיבות הדבר, אביא להלן את עדותו של טל בהקשר זה : "".ש. אמרת לביהמ"ש שלא נהוג להחזיר סחורה. ת. כן. ... ש. תסכים איתי כי בחשבונית בשנת 2009 היה ביניכם החלפות סחורה. באמצע 2009 לקחת סחורה בסך 10,857 ₪, מה שטענת קודם שלקחת סחורה. ת. הכרטסת היא נכונה. ש. לקחת סחורה או לא. ת. כן. אם כתוב בכרטסת אז כן. ש. יש חשבונית 3247 שלא הוכנסה לתביעה, גם פה לקחת סחורה. היא אינה מופיעה בכ. התביעה. ת. יכול להיות שהוחזרה סחורה. אני לא מנה"ח של החברה" (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 6-23) על יסוד כל האמור לעיל, ובהתאם להלכה הפסוקה בנושא זה, הרי שמדובר בהודאה בהתנהגות המהווה ראיה נסיבתית הפועלת לחובת התובעת, ולה נמצא תימוכין נוסף בעדותו של עד ההגנה מנגוני. אין בידי לקבל את עמדת טל, לפיה משלא נאמר על ידו כי הוא מסכימים מפורשות לדבריו של עופר במהלך השיחה המוקלטת בדבר היות העסקה מסוג ברטר, אין לראות בכך משום הודאה מטעמו. דעתי היא, כי מקרה זה נופל בגדר אותם המקרים אשר הוכרו בפסיקה, ולפיהם אי התנגדות לדבריו של עופר במהלך השיחה המוקלטת בהקשר לעסקת הברטר, מהווה הודאה של בעל דין - בהתנהגות. נציגי התובעת לא הניחו בפניי הסבר משכנע מדוע אין ליתן משקל להודאה זו. בעניין זה, אפנה לדבריו של קדמי בספרו על הראיות (מהדורת תשס"ד-2003, חלק שלישי), ובו נאמר כי "יש גורסים כי גם 'העדר תגובה', במקום ובנסיבות שבאורח סביר מתחייבת כזו, תיחשב שמבטאת הודאת בעל דין בהתנהגות: 'בנסיבות העניין היה אדם סביר מגיב מפורשות על תצהירו של פרץ- מגיב ומכחיש את טיעונו במפורש ובמפורט. משלא הכחישה רוחמה את שניתן היה לצפות כי תכחיש... מעלים עליה כי לא חתמה באותו יום על חוזה השכירות שהיא טוענת לקיומו. ובדברי בית-המשפט בע"א 74/89 ... בנסיבות שבהן מתחייבת תגובה, ניתן לראות באי תגובה חיזוק לגרסת הצד שכנגד (ע"א 268/72)" (שם בעמ' 1206). עוד נאמר שם : "במישור האזרחי, להבדיל מהמישור הפלילי שבמסגרתו עומדת לאדם זכות השתיקה, הנטיה היא לראות בהימנעות מתגובה בנסיבות האמורות לעיל ראיה קבילה, ולהעניק לה משקל ראייתי כראיה נסיבתית לחובתו של השותק; כאשר, מטבע הדברים, כפוף משקל זה להסברים שיתן השותק להסברת שתיקתו ... עם זאת, נראה, כי להודאה בכתב- או להודאה מוקלטת- עשוי להיות מעמד 'מיוחס', בכל הקשור למשקלה, במקום שבו שנוי במחלוקת 'נוסח ההודאה'" (שם בעמ' 1207). כפי שצוין לעיל, הנתבעת טוענת כי היקלעות התובעת לקשיים כספיים הייתה הסיבה בשלה השתחררה התובעת מהסכם הברטר שנכרת עם הנתבעת. בחינת הראיות שהונחו לפניי מעלה, כי הטעם אשר הביא להשתחררותה התובעת מעסקת הברטר אכן נעוץ בשיקולים שמקורם בחסרון כיס והצורך של התובעת לקבלת מזומנים. לא זו אף זו, בניגוד למצג ולתשובות המתחמקות שמסר טל בישיבה הראשונה בפניי, התגלה כי הוא בעצמו מציג את היפוכם של דברים בתיק האחר אשר מתנהל כנגדו וכנגד התובעת ואחרים בבית המשפט בטבריה, כך שטענותיה של הנתבעת בעניין נשענו על רגליים איתנות, ואנמק. בעדותו טען טל כי התובעת הינה חברה פעילה. במהלך חקירתו, דבריו אלה לא הופרכו. ברם, טל מסר עדות מפורשת אודות התיקים המשפטיים שהתנהלו נגד התובעת באופן המטיל ספק בדבר יכולתה הכלכלית ומצבה הפיננסי (עמ' 8-9 לפרוט' הדיון מיום 18.12.11). עוד מעיון ברישום רשם החברות (מוצג נ/1) עולה, כי מדובר בחברה פרטית פעילה אך מוגבלת. עם זאת, הדו"ח השנתי האחרון שהתקבל מהתובעת היה ליום 31.12.08 (כאשר המוצג מתייחס לכל המידע נכון ליום 16.07.10). בהתאם להסכמות שהושגו בין הצדדים, כמפורט לעיל, עיינתי בתיק שמנהל בנק הפועלים כנגד התובעת ואחרים בבית משפט השלום בטבריה שמספרו 5125-02-10. עיון בתיק מעלה, כי תביעה זו עודנה תלויה ועומדת בשל בקשת הצדדים שם לניהול משא ומתן ביניהם. מדובר בתביעה שהוגשה ע"י בנק הפועלים על סכום של כחצי מיליון שקלים ונפתחה בחודש נובמבר 2009, קרי חודשיים בלבד לפני הגשת התביעה דנן (מחודש ינואר 2010), ועוסקת על-פי הנטען באי עמידתה של התובעת בפירעון ההלוואות שניתנו לה על ידי הבנק. יובהר כבר עתה, כי אין באמור על ידי כאן כדי לחוות דעה באשר לטענות הצדדים שם, והדברים כאן ייבחנו ככל שיהיו בעלי השלכה על התביעה דנן. קשר כאמור אכן נמצא, ואבהיר. הלכה היא, כי יש להבחין בין 'הודיה פורמאלית' לבין הודאת בעל דין שניתנה מחוץ לכותלי בית המשפט (קרי- הודאת חוץ). בעוד שהודיה פורמאלית אינה ראיה כלל, אלא היא מוציאה עובדה מתחום המחלוקת ופוטרת מן הצורך להוכיחה, הרי שהודאת חוץ הינה ראיה כשאר הראיות ובין שאר הראיות. כמו כן, לא כל התבטאות של בעל דין לחובת עצמו בעניין השנוי במחלוקת במשפט היא בבחינת הודאה שבעל הדין נתפס עליה. המבחן הוא שרק הודאה 'פורמאלית' הנכללת בכתבי הטענות או הנמסרת בגדר הליך דיוני המיועד לכך, מובילה לצמצום המחלוקת ופוטרת את בעל הדין שכנגד מלהביא ראיות להוכחת עמדתו בנושא ההודיה (ראו: ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן (23.02.2010), פיסקה 31 לפסק הדין, וההפניות שם). עוד נפסק, כי "אכן, הלכה היא כי הודאת חוץ של בעל דין שלא לטובתו קבילה כראיה במשפט, אולם בית המשפט רשאי שלא לייחס לה משקל אם סבר כי יש להעדיף ראיות מהימנות אחרות [...]. כך, נקבע כי בידי בעל דין להוכיח את גירסתו הנטענת גם באמצעות עדים וראיות שאינם עולים בקנה אחד עם ההודאה שמסר הוא עצמו וכן כי אם שוכנע בית המשפט באמיתותן של הראיות האחרות שהובאו במשפט, בידו להעדיפן על פני הודאתו של בעל הדין עצמו ולפסוק את הדין על פיהן" (שם, פיקה 32 וההפניות שם). לענייננו, דעתי היא כי האמור על ידי התובעת, באמצעות טל, בהליך בטבריה מהווה ראיה נוספת המחזקת את טענות הנתבעת בתביעה כאן, בנוסף לתמלול השיחה המוקלטת שהוצגה כראיה. במה דברים אמורים? בסעיף 4 לבקשת הרשות להגן שהגישו התובעת, טל, שי ואשתו של טל בהליך בטבריה נכתב, כי "המבקשים יטענו, כמפורט בתצהירים המצ"ב, כי התנהגות הבנק, עת צמצם אשראים באופן חד צדדי, דרש העמדת בטחונות ללא כל הצדקה והתנה שירות בשירות, הביאה בסופו של יום לקריסתה של המבקשת ולהגשת התביעה דנן". בתצהירו שנחתם ביום 31.8.11, קרי לאחר פתיחת ההליך דנן ולאחר הגשת כתב התביעה (7.1.10) ותצהיר עדות ראשית מטעמו בתיק דנן (ביום 31.1.11), מתאר טל את הידרדרות עסקי המבקשת עקב התנהגות הבנק שהובילה בסופו של דבר, לטענתו, לקריסתה העסקית של התובעת ולהגשת התביעה שם. עוד טוען טל, כי כתוצאה מצמום האשראים ודרישה חד צדדית להעמדת בטחונות גרם הבנק לתובעת כאן נזקים כבדים בדמות ירידה משמעותית בהיקף הפעילות ובהמשך אף להפסקת פעילות כליל (סעיפים 9-10 לתצהיר). טל מוסיף ומוסר בתצהיר שם, כי מאז שנת 2008 לא נערכו דוחות כספיים מבוקרים לתובעת וזאת עקב הפסקת התשלום לרו"ח של החברה (סעיף 19 לתצהיר). דבריו אלה של טל עומדים בסתירה גמורה לעדות שמסר בפניי בהליך דנן. בתחילת הדיון בפניי הביע אל הסכמה למתן צו ביחס לתיקים התלויים ועומדים כנגד התובעת, למעט התביעה של בנק הפועלים (עמ' 8, ש' 24-26). כאשר נשאל טל אודות פעילות התובעת והגשת דוחות שנתיים ודוחות מע"מ, מסר הלה תשובה מתחמקת ומתפתלת: "ש. אני מציג לך אסמכתא מרשם החברות שאומר כי הדוח השנתי שהגשת ביום 31.12.08. מאז ועד היום לא הגשתם דוחות. ת. זה בעניין של רו"ח, הוא מטפל בדברים. ... ש. מתי פעם אחרונה שילמתם מע"מ. ת. לפני חודש. בחברה הזו. [...] ש. אתה זוכר את סכום המע"מ ששולם. ת. לא. אני בעל החברה ובעל המניות הבלעדי בחברה. המע"מ שולם ב-15 לחודש, לא זוכר כמה שילמתי. [..] ש. האם אתה זוכר סכום בערך. ת. לא". (עמודים 9-10 לפרוטוקול) לנוכח הסתירות בין עדותו של טל בפניי לבין הגרסה שמסר בהליך בטבריה, מתקבל הרושם כי טל מנסה להתחמק ממתן תשובות בסוגיות חשובות ומהותיות, מבלי שהניח בפניי נימוק משכנע לכך. בהליך בטבריה מסר טל באופן מפורש, כי לא הוגשו דוחות לרשם החברות, תוך שהוא נוקב במשך התקופה בה לא נעשה הדבר ואף מנמק זאת בהעדר יכולתה הכלכלית של התובעת לשאת בתשלום שכר טרחתו של רואה החשבון. ואילו בהליך דכאן מוסר טל גרסה הפוכה לגמרי באופן המטיל ספק כבד בדבר אמיתות דבריו. לעניין עדותו של טל ראיתי להוסיף את הדברים הבאים. ראשית- בתחילת עדותו טל הודה, כי התקיימו מספר פגישות משולשות בין הצדדים, בנוכחותם של עופר ומנגוני, אך הכחיש כי מנגוני תיווך בינו לבין עופר (עמ' 10, ש' 18-29). כל טענותיו בהקשר לפגישות היו כלליות ולא ידע למסור פרטים וראיות אודות אותן פגישות. מנגד, גרסת ההגנה נתמכה בעדותו של מנגוני שהעיד, כי העסקה מושא התובענה הייתה עסקת ברטר הודות לתיווכו. אין כל רלוונטיות לכך שלפני מועד זה הייתה בין הצדדים היכרות קודמת הכוללת קשרים עסקיים ומסחריים בשנים קודמות. שנית; עדותו של טל לא הייתה עקבית, מלאה סתירות והתאפיינה בכך שהעד נתקף בשכחה ככל שהוא נשאל בנקודות המהותיות שבמחלוקת. כך למשל, טל העיד בדיון מיום 16.12.10 כי לא נלקחה סחורה ע"י התובעת מן הנתבעת במשך חצי שנה (עמ' 3, ש' 15-16), ואילו בעדותו בדיון מיום 18.12.11 הודה כי התובעת משכה סחורה בשיווי של 10,857 ₪ ואף אישר כי הדבר עולה ברורות מתוך הכרטסת (עמ' 14, ש' 12-16). סתירה נוספת שנתגלתה בעדותו של טל נוגעת לאופן ותנאי התשלום, שכן פעם טען כי התשלום היה שוטף + 90 (פרוט' הדיון מיום 16.12.10) ופעם טען כי התשלום היה שוטף + 120, 150 ו-90 (עמ' 15 לפרוט' הדיון מיום 18.12.11, ש' 9-12). טל סתר את עצמו גם ביחס לסחורה שהוחלפה בין הצדדים, תחילה טען כי הקשר העסקי בראשיתו לא כלל מערבלי בטון (עמ' 11, ש' 4-5), ואילו בהמשך עדותו נשאל ע"י ב"כ הנתבעת באם ההקשרים המסחריים בין השנים 2003 ועד 2008 התייחסו למערבלי בטון, מסר הלה תשובה מתחמקת באומרו כי אינו זוכר (שם, ש' 25-30). טל טוען, כי התביעה מבוססת אך ורק על היתרה אשר מופיעה בכרטסת. עם זאת, הלה גילה חוסר בקיאות באופן חישוב החוב ומקורו אף שמדובר בסה"כ ב- 10 חשבוניות. כך למשל, טל לא ידע להשיב לשאלת ב"כ הנתבעת, בחקירה נגדית, אילו מבין החשבוניות הנתבעות מתייחסות למערבלי בטון (עמ' 13, ש' 3-11 ועמ' 14, ש' 20-23). מכל המקובץ לעיל עולה, כי בין הצדדים נכרת הסכם מסוג ברטר, כאשר לחובת הנתבעת נותר חוב כאמור בכרטסת הנהלת החשבונות שגובהו לא הוכחש ע"י הנתבעת, ולכן אינו שנוי במחלוקת. ברם, התובעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית, מסיבות שלא מחמת פגם בחוזה, אלא בשל מצבה הכלכלי הקשה בתקופה הרלוונטית לתביעה ומשיקולים שלה שאין לנתבעת קשר אליהם, כאשר היא נזקקה לתזרימי מזומנים. סוף דבר לשיטה אחרונה, דין התביעה להידחות. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. עסקת חליפין (ברטר)