מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה ייצוגית גמול לתובע: מבוא: בפניי בקשה לפסיקת גמול למבקש ושכר טרחת בא כוחו בהתאם, לפי סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגית, תשס"ו - 2006 ("החוק"). ביום 12.7.12 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה מנהלית כייצוגית כנגד המשיבה, להשבת חיובי ארנונה ששולמו ביתר. הבקשה התבססה על שתי עילות מרכזיות - האחת, חיוב ארנונה של חלק מ"ר כמ"ר שלם, והשניה, חיוב ביתר עקב שינוי בהגדרת תת סוגי הנכסים למגורים והגדלת תעריפי הארנונה בניגוד לחוקי ההקפאה, ללא הרשאה לכך. (להלן: "בקשת האישור"). ביום 24.12.12 הגישה המשיבה הודעת "חדילת חלקית מגבייה" לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הודעת החדילה החלקית"), ביחס לעילת התביעה שעניינה עיגול שטחי מ"ר. על פי הודעת החדילה החלקית התחייבה המשיבה לחדול מגביית ארנונה של חלק מ"ר לפי מ"ר שלם, לאחר שתערוך מדידה בנסכי המגורים בעיר ותקבל נתונים מדויקים של חלקי מ"ר. אשר לעילת התביעה השניה, הגישה המשיבה תגובתה, לפיה היא אינה פועלת בניגוד לדיני ההקפאה. ביום 11.2.13 אושרה הודעת החדילה החלקית של המשיבה ביחס לעילה הנוגעת לחיוב ארנונה לפי עיגול שטח מ"ר, בכפוף לתנאים שפורטו בסעיף 5 להחלטה. עילת התביעה הנוספת, שעניינה חיוב בניגוד לדיני ההקפאה נדחתה מן הנימוקים שפורטו בעמודים 14-16 להחלטה. עתה פנה המבקש בבקשה זו שבפניי לפסוק לו גמול בסך 30,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסך 100,000 ₪. טענות הצדדים בתמצית: לטענת המבקש, הוא ובאי כוחו נדרשו לבדיקה מדוקדקת של נושא חיובי היתר, תוך השקעת עלויות, משאבים וזמן יקר. המבקש נטל על עצמו סיכון כספי בשל כך שהיה עלול להיות מחויב בהוצאות משפט. משחדלה המשיבה מן הגביה הבלתי חוקית, יש לראות בבקשת האישור כמוצדקת ולעודד הגשת תביעות כאלה על ידי פסיקת גמול לתובע ושכ"ט לבא כוחו. הודות ליוזמת המבקש, טרחתו והסיכון שנטל על עצמו, הפיקו חברי הקבוצה המיוצגת תועלת כספית עת משעה שהמשיבה חדלה מגביית חיובי היתר שנאמדים בסך של 622,950 ₪ בגין רכיב עיגול השטחים ב- 24 חודשים שקדמו להגשת התביעה. ההליך נוהל בתום לב ובהגינות. בטרם הגשת בקשת האישור פנה המבקש למשיבה בדרישה להשבת חיובי היתר אולם המשיבה לא השיבה לו עניינית. המבקש הביא תועלת ציבורית חשובה אשר לה אפקט הרתעתי. יש לקחת בחשבון תועלת זו לעניין פסיקת גמול המבקש ושכ"ט בא כוחו. מאידך, טוענת המשיבה, כי הודעת החדילה החלקית התייחסה לעילת התביעה של עיגול השטחים כאשר הסכום בגין עילה זו עמד על 622,950 ₪ בלבד, בעוד שעילת התביעה המרכזית הנוגעת לדיני ההקפאה שהועמדה על 11,454,000 ₪, נדחתה. בית המשפט דחה את תביעת המבקש באופן חלקי, בהתאם להודעת החדילה, ללא צו להוצאות ואין מקום לשנות החלטה זו. המשיבה השקיעה מאמצים רבים לצורך התגוננות מפני רכיב התביעה הנוגע לחריגה מדיני ההקפאה ולשם כך שכרה שירותי בא כוחה ובכך נגרמו לה הוצאות. דיון: עניין לנו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה תביעת השבה נגד רשות. סעיף 9 לחוק הקובע כדלקמן: "(א) ... (ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע. (ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא - (1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב); (2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23". סעיף 9(ג) מפנה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה לשיקולים הקבועים בסעיפים 22(ב) ו-23 בחוק לצורך הכרעה בעניין זה. סעיף 22 (ב) לחוק קובע: " בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית. סעיף 23 קובע: "(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור. (ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית". ניתוח הקריטריונים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, מלמד, כי קיימת זהות בין השיקולים שישקלו לעניין פסיקת גמול לתובע המייצג, לבין אלה שישקלו לעניין פסיקת שכר הטרחה לב"כ המייצג. עם זאת, לעניין פסיקת שכר טרחת ב"כ התובע המייצג הוספו שני מדדים נוספים: האופן בו ניהל ב"כ המייצג את ההליך, והפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית. ב"כ המבקש טוען, כי ניתן לחלק את רשימת השיקולים לגמול לתובע המייצג ולשכר הטרחה לבא כוחו לשלוש קטגוריות עיקריות: שיקולי תשומה, שיקולי תפוקה לקבוצה המיוצגת, ושיקולי הכוונה ציבורית. לעניין זה, מפנה ב"כ המבקש לשנקבע בת"מ (ת"א) 123/07, בש"א 30728/07) שרית חבה נ' עיריית בת-ים, מיום 22.2.09 (להלן: "פרשת שרית חבה") ולמאמרו של ד"ר אלון קלמנט, "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006", הפרקליט מט תשס"ז 131, בעמ' 158-162. ד"ר קלמנט במאמרו, מחלק את הקריטריונים שנקבעו בחוק לשלוש קטגוריות. הראשונה, שיקולי התשומה, הם שיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם התובע המייצג ובא כוחו, כגון שכר טרחה, סיכון, הוצאות ומורכבות ההליך. מאחר שתובענות ייצוגיות לא יוגשו אלא אם כן יוכלו מגישיהן לצפות לרווח, צריכים הגמול שכר הטרחה לכסות, לכל הפחות, את עלויות הגשת התביעה הייצוגית, תוך התחשבות בסיכון שעלויות אלה לא יכוסו כלל, במידה והנתבע לא יזכה בתובענה. הקטגוריה השנייה, שיקולי התפוקה לקבוצה המיוצגת, הם שיקולים הנוגעים לתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת. בשיקולים אלה ייכללו הקריטריונים של התועלת לחברי הקבוצה המיוצגת, ואופן ניהול ההליך. מטרתו של הליך התובענה הייצוגית אינה לשרת את האינטרסים של התובע המייצג ובא כוחו, אלא את אלה של הקבוצה המיוצגת ושל הציבור בכלל. הקטגוריה השלישית, שיקולי הכוונה ציבורית, הם שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית מן התובענה הייצוגית ולהכוונה ראויה של המשאבים שמושקעים בחיפוש, הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, שתועלתן הציבורית גדולה ביותר. בשיקולים אלה ייכללו הקריטריונים של החשיבות הציבורית והפער בין הסעד שנתבע לסעד שנפסק. לתובענה הייצוגית מטרות נוספות פרט לפיצוי חברי הקבוצה המיוצגת. עליה לקדם את אכיפת הדין, להרתיע מפני הפרתו ולהיות יעילה והוגנת, בפרט מנקודת מבטו של הנתבע. בע"א 9134/05 אליעזר לויט, עו"ד נ' קו-אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ, מיום 7.2.08), קבע כב' השופט א' גרוניס כי השיקולים הקבועים בסעיף 23 לחוק מהווים רשימה לא ממצה. עוד קבע כי סעיף זה נועד להתוות את שיקול הדעת של בית המשפט וכי אין לקבוע נוסחה קשיחה בעניין שכ"ט שנפסק לטובת ב"כ התובעת הייצוגי. כב' השופט גרוניס הצביע שם על שלושה סוגי שיקולים המשתקפים בקריטריונים המנויים בסעיף 23 לחוק: "סוג שיקולים אחד נוגע לסוגיית התמריץ להגשת תביעה ייצוגית. בעניין זה קיים מתח בין שני שיקולים נוגדים אשר יש לאזן ביניהם: יצירת תמריץ חיובי להגשת תביעות ייצוגיות ראויות אל מול הצורך למנוע הגשתן של תביעות סרק ייצוגיות או מנופחות יתר על המידה (ראו, פרשת אנליסט, עמ' 259). מובן, כי ככל שגדלה החשיבות אותה יש לייחס לתובענה הייצוגית גדל העניין ביצירת התמריץ להגישה. מטעם זה מורה החוק כי בעת קביעת שכר הטירחה יש להתחשב באינטרסים שהוגשמו על ידי הגשת התובענה. בגדרה של נקודה זו ניתן משקל הן לאינטרס היחיד, שבא לידי ביטוי בקריטריון התועלת שצמחה לקבוצה המיוצגת (ס"ק (1)), והן לאינטרס הציבור, הבא לידי ביטוי בקריטריון של מידת החשיבות הציבורית הטמונה בתביעה (ס"ק (3))(ראו, פרשת אנליסט, עמ' 258). הצורך במתן תמריץ להגשת תובענות ייצוגיות ראויות מכתיב גם התחשבות בשאלה מה היה היקף ההשקעה בהגשתה ובניהולה של התובענה הייצוגית ומה היתה מידת הסיכון הכרוכה בה (ס"ק (2)). זאת, שכן כגודל הקושי והסיכון שבתובענה כך הצורך באיזונו על ידי קביעת שכר הולם. מנגד, השאיפה למנוע הגשת תביעות סרק או ניפוחן מעבר לראוי מכתיבה את הקריטריון הקבוע בס"ק 5, לפיו יש להתחשב בפער בין הסעדים הנתבעים לסעדים שאושרו. קריטריון זה מיועד להרתיע תובעים מפני הגשת תביעות בשיעור מופרז ובלתי מבוסס. סוג שיקולים שני עניינו הכוונת התנהגות "בא כוח מייצג", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, בנוגע לאופן ניהול התובענה והבקשה לאישורה. החוק מבקש ליצור תמריץ לכך שהדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית ובתובענה עצמה ינוהל ביעילות ובהגינות. לאור מטרה זו קובע החוק כי בקביעת גובה שכר הטרחה יש להתחשב באופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את התובענה הייצוגית (ס"ק (4)). סוג שיקולים שלישי המשתקף בסעיף הינו השאיפה כי יהיה יחס הולם בין שכר הטירחה לבין התובענה הייצוגית. היינו, כי שכר הטרחה יהיה סביר והוגן בהתחשב בכלל מאפייניה של התובענה הייצוגית. חלק מהגורמים המשפיעים על סבירותו של גובה שכר הטירחה הינם המאמץ שהושקע בה והתועלת שהיא הניבה לקבוצה. כך, לדוגמה, יש להקפיד כי שכר הטירחה לא יעקר למעשה את טובת ההנאה האמורה לצמוח לחברי הקבוצה או יפחית ממנה באורח בלתי סביר (פרשת אנליסט, עמ' 259)." (ההדגשות שלי - נ.מ). הנה כי כן, השיקולים העיקריים בקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה לתובע הייצוגי ולבא כוחו, הם אלה המצויים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, וכפי שנקבע בפסק הדין בעניין לויט הנ"ל, אין מדובר ברשימה סגורה וממצה של שיקולים, אלא בשיקולים שעל בית המשפט להתחשב בהם בקביעת שיעור הגמול לתובע המייצג ושכר הטרחה לבא כוחו "בין השאר", כלשון החוק. יישום השיקולים לקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה בענייננו: שיקולי תשומה (שכ"ט, הוצאות, סיכון ומורכבות ההליך) - ב"כ המבקש טוען, כי תחום המיסוי המוניציפאלי הינו תחום מורכב הדורש התמחות מקצועית מיוחדת. משרדו בעל מומחיות רבה בתחום זה. בדיקות חיובי היתר שגבתה המשיבה הצריכו ביצוע פעולות רבות הכרוכות בעלויות גבוהות, ביניהן: בדיקת צווי ארנונה, אומדן היקף גביית היתר, ניתוח כלכלי של דו"חות המשיבה ובדיקה מעמיקה של החוק וההלכות בנושא. זאת מלבד השקידה והמאמץ שהושקעו בהכנת התובענה ובקשת האישור. בנוסף, יש להתחשב במסגרת שיקולי התשומה, בסיכון הכספי שנטל על עצמו המבקש אשר היה עלול להיות מחויב בהוצאות אם התביעה כולה היתה נדחית. המשיבה טוענת מאידך, כי רכיב התביעה העיקרי הנוגע לחריגה מדיני ההקפאה, שסכומו מהווה כ- 95% מסכום התובענה, נדחה ללא צו להוצאות. המשיבה הדגישה כי היא השקיעה מאמצים רבים כדי להתגונן מפני רכיב התביעה המרכזי אשר נדחה. לשם כך נזקקה לשירותיו של בא כוחה באופן מיוחד אשר גרם לה להוצאות ניכרות. כן טוענת המשיבה כי מקום שהרשות נהגה לפי סעיף 9(ב) לחוק והודיעה על הפסקת הגבייה ביתר בתוך הזמן שהוקצב לה, אין עוד רלבנטיות לסיכון שנטלו המבקש ובא כוחו. עוד טוענת העירייה כי קביעת מגבלת מינימום סטטוטורית של תעריף הארנונה למגורים בשנת 1992, עם קבלת תיקון החקיקה בשנת כספים זו, ייתרה את הצורך בהגשת תביעה בעלת היקף גדול יותר. תחום הארנונה על כל ענפיה דורש אכן מומחיות מיוחדת. אין ספק כי המבקש וב"כ טרחו ועמלו על הגשת התובענה ובקשת האישור. על כן יש לפסוק לטובתם גמול ושכר טרחה, כמקובל ועל דרך האומדן, ובהתחשב ביתר השיקולים לקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה. יש לקבל את הטענה כי הסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובא כוחו היה ממשי. יש לקחת בחשבון כי המבקש הוא אדם פרטי ופסיקת הוצאות של אלפי שקלים מהווה סיכון בלתי מבוטל מבחינתו. מאידך, העובדה שהמשיבה הסכימה שלא לנהל את ההליך לגופו, הודיעה על הפסקת הגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק, ובכך חסכה לצד שכנגד זמן וטרחה והביאה לחסכון בזמן שיפוטי, מטה את הכף לכיוון הפחתה בשכר הטרחה. שיקולי תפוקה לקבוצה המיוצגת (התועלת לחברי הקבוצה ואופן ניהול ההליך) - ב"כ המבקש טוען, כי רק הודות ליוזמת המבקש, טרחתו והסיכון שנטל על עצמו, הפיקו חברי הקבוצה תועלת כספית, הנאמדת בסכום של 622,950 ₪ לכלל הקבוצה ב-24 החודשים שקדמו להגשת התובענה. עוד מוסיף ב"כ המבקש כי מעצם הגשת הודעת החדילה ברור כי המשיבה מודה כי פעלה שלא כחוק והתובענה מוצדקת. אשר לאופן ניהול ההליך, טוען ב"כ המבקש כי ההליך נוהל בתום לב, בהגינות, ביעילות ובמקצועיות. טרם הגשת התובענה פנה המבקש למשיבה פניה מוקדמת והפנה את תשומת ליבה לחיובי היתר ודרש לקבל החזר, אך עד ליום הגשת הבקשה לא השיבה המשיבה לפנייתו. מאידך טוענת המשיבה, כי לא זאת בלבד שהתובענה לא הביאה כל תועלת לחברי הקבוצה, אלא שבהחלטתו קבע בית המשפט כי המשיבה לא חרגה מהוראות דיני ההקפאה בהטילה תעריפי ארנונה למגורים. לטענתה, זהו השיקול המרכזי לעניין פסיקת גמול ושכ"ט לתובע מייצג ולב"כ. בעניין זה מפנה המשיבה לת"מ 33585-01-12 סמי סיד נ' עיריית חיפה, מיום 8.8.12. המשיבה טוענת עוד, כי יש להביא בחשבון את דחיית חלקה הארי והמרכזי של התובענה. המשיבה טוענת כי המבקש לא פנה אליה פניה מוקדמת בעילה המרכזית הנוגעת לחריגה מדיני ההקפאה. המשיבה מפנה לת"א 1732/06 אתי באס נ' חברת חשמל לישראל בע"מ, מיום 17.10.07, באשר לניסיונות בלתי ראויים לנצל את כלי התובענות הייצוגיות לעשיית רווח תוך נטייה לראות ברשויות ובתאגידים כיס עמוק. אומר מיד כי ההליך שבפניי נוהל באופן יעיל, מקצועי וראוי. אשר להעדר פנייה מוקדמת ואי מיצוי ההליכים שהינם חלק אינטגראלי בלתי נפרד מחובת תום הלב המוטלת על תובע ייצוגי בניהול ההליך של תובענה ייצוגית, בשמו ובשם הקבוצה אותה הוא מייצג, קבע כב' השופט עמירם בנימיני בת"א 1065/05 אמיר שהי שאול נ' תדיראן מוצרי צריכה בע"מ (מיום 14.2.08): "אכן, בתי המשפט פסקו לא אחת כי העדר פניה לנתבע טרם הגשת התביעה עלולה להשליך על שאלת תום הלב. עם זאת, הודגש באותם פסקי דין, כי אין כל חובה למצות את ההליך טרם הגשת התובענה הייצוגית... לדעתי, אין להקפיד יתר על המידה בעניין פניה מוקדמת לנתבע בטרם הגשת תובענה ייצוגית, כאשר ברור כי פניה שכזו תביא לכל היותר לפיתרון הבעיה האישית של הפונה, ולא לפיתרון בעייתה של הקבוצה כולה. מטרת התובענה הייצוגית היא לאכוף את החוק בנוגע לכלל הקבוצה. פניה מוקדמת לנתבע הייצוגי, מעוררת חשש שהנתבע יזדרז להסיר מעל דרכו את העילה האישית של הפונה, שהיא בדרך כלל בסכום פעוט, על מנת למנוע את הגשת התובענה הייצוגית, ובכך תקופח זכותה של הקבוצה כולה... לאור כל אלו, לדעתי יש להעניק משקל לטענה בדבר העדר פניה קודמת רק כאשר היא מועלית בתום לב על-ידי הנתבע ייצוגי, אשר יכול לשכנע את בית המשפט כי לו היו פונים אליו לפני הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, היה מגלה נכונות להיענות לדרישת הקבוצה כולה- לא רק לפיתרון בעייתו האישית של המבקש. אין זה המקרה שבפנינו." בדעתי להדגיש, כי היעדר פניה מוקדמת במקרים המתאימים אשר ברור כי יביאו לחדילה מאי קיום החוק עבור הרבים, הינה חלק אינטגראלי מחובת תום הלב, המחייבת ביתר שאת תובע ייצוגי אשר מתיימר לייצג ציבור שלם, ומכאן שיש לתת לכך משקל ממשי בעת פסיקת הגמול לתובע ושכ"ט לבא כוחו. חובת תום הלב כוללת בירור מוקדם ופניה מוקדמת למשיבה כדי למנוע בזבוז משאבים מיותרים לשני הצדדים. חובות אלה, ללא כל ספק, חלות גם על בא כוח התובע, אשר אמון על ייצוג הקבוצה כולה כראוי ובתום לב. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"ע (ארצי) 12842-07-10 עו"ד אסף אייל נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ, מיום 9.6.11), בדבר חובותיו של תובע מייצג בטרם יפנה להגשת בקשה להכרה בתובענה ייצוגית. דברים אלה נכונים אף לעניין פסיקת גמול ושכ"ט: "נוכח מאפייניה של התובענה הייצוגית ככלי דיוני רב עוצמה למימוש זכויות ולאכיפת הוראות החוק והשלכותיה, ובשים לב לסיכונים הטמונים בה ליחיד ולחברה, מן הראוי הוא כי עובר לפתיחה בהליכים משפטיים, יקדים התובע המייצג ויפנה בכתב לנתבע הפוטנציאלי ויעמידו על דרישותיו. הדברים נכונים אף להתנהלות באי-כוחם של התובע המייצג והנתבע הפוטנציאלי בפעילותם מטעם שולחיהם, בקיום הבירורים המוקדמים כנדרש, עובר לנקיטת הליכי תובענה ייצוגית... אמנם הדרישה לפנייתו המוקדמת בכתב של התובע המייצג או בא- כוחו לנתבע הפוטנציאלי, אינה בבחינת תנאי מפורש שהציב המחוקק להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. אולם, דרישה זו נובעת מחובתם ההדדית של צדדים לתובענה ייצוגית להתנהלות ראויה ולהגינות, השזורה כחוט השני במטרותיו ובהוראותיו של חוק תובענות יצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן גם: החוק), ובתחולתן על הצדדים לתובענה הייצוגית ובאי-כוחם כאחד... הדרישה לפניה מוקדמת ולבירור מוקדם עם הנתבע הפוטנציאלי טרם נקיטה בהליך התובענה הייצוגית, נובעת אף מעקרון היסוד של חובת תום הלב, החולש על הצדדים לתובענה ייצוגית ובאי-כוחם, מכוח תחולתו הכללית בדין המהותי והפרוצדוראלי. עקרון יסוד זה מוצא ביטויו אף בהוראת סעיף 8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, המעגנת את חובתם של התובע המייצג ובא כוחו לפעול בתום לב... פנייה מוקדמת מצידו של התובע המייצג לבעל הדבר וקיום מגעים ביניהם, בתום לב ובהגינות, ראויה היא, נכונה ומתבקשת, בראש וראשונה כדי לתת בידי המעסיק-הנתבע הפוטנציאלי, הזדמנות נאותה לתיקון המעוות כנגדו מתריע התובע המייצג, ושעליו בכוונתו להלין בבקשתו לאישור התובענה הייצוגית... הקפדה על פנייה מוקדמת ובירור נאות של המחלוקת ועילותיה, עשויה להביא לתוצאה לפיה כלל הנוגעים בדבר ייצאו נשכרים. התובע המייצג והנתבע הפוטנציאלי יידרשו לבדיקה האם ועד כמה רכיבי התביעה הם בני עילה בכלל, ובהליך של תובענה ייצוגית בפרט; ועד כמה קיימות עילות מבוססות בדין לנקיטה בהליך של תובענה ייצוגית". (ההדגשות אינן במקור - נ.מ). דברים אלה מלמדים, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי ככלל יש מקום שתובע מייצג יפנה פניה מוקדמת אל המשיבה, בטרם יגיש את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בדרך זו, של הרתעת המשיבות בנקל מפני מחדליהן, יוכלו מרביתם של התובעים המייצגים, למצוא מזור לבעייתם, לייתר את הגשת התביעה הייצוגית, לחסוך משאבים רבים הן לעצמם והן לנתבעים ולכלל כולו ועדיין להגיע לתוצאה הרצויה. בענייננו, המבקש פנה למשיבה בשתי הזדמנויות שונות מבלי שקיבל מענה ענייני לפנייתו. על אף פניותיו, בחרה המשיבה להמשיך ולגבות את סכומי הארנונה שלא כדין, ובעשותה כן נטלה סיכון שהתממש, ואין לה להלין על כך אלא על עצמה. אף אם פנייתו המוקדמת של המבקש נעשתה רק באשר לעילה הנוגעת לחריגה מדיני ההקפאה ולא אוזכרה עילת התביעה הנוספת של עיגול שטחים, הרי שעדיין יש לראות במבקש תם לב עת פנה אל המשיבה פעמיים בבקשה לקבל מסמכים ולא נענה. נוסף על כך, לא עלה בידי המשיבה להוכיח כי אי פניה של המבקש באשר לעילת התביעה השניה הנוגעת לדיני ההקפאה, היתה חוסכת את הגשת התובענה, וכי המבקש הזדרז להגיש תביעתו בחוסר תום לב. מקובלת עליי טענת ב"כ המבקש, כי משעה שהודיעה המשיבה על חדילת הגבייה, יש לראות לצרכי פסיקת הגמול ושכר הטרחה, את התביעה כתביעה מוצדקת, וככל שהדבר נוגע לתביעות מוצדקות, יש לעודד את הגשתן. לעניין התועלת לחברי הקבוצה, ברי כי החיסכון והתועלת צופים פני עתיד (ראו: ת"מ (מחוזי חיפה) 13159-11-11 רוזנברג נגד עיריית נשר (מיום 12.11.12), וכן ת"מ (מחוזי חיפה) 54057-07-12 חמאדה נגד תאגיד מים וביוב סובב שפרעם (מיום 16.1.13). שיקולי הכוונה ציבורית (חשיבות ציבורית והפער בין הסעד שנתבע לסעד שנפסק) - ב"כ המבקש טוען, כי עצם הגשת הודעת החדילה מעידה על היות התובענה מוצדקת ויש לעודד הגשתן של תביעות מוצדקות כגון אלה, על ידי פסיקת גמול ושכ"ט למבקש ולב"כ. לתובענה ולבקשת האישור חשיבות רבה לא רק באופן ישיר לחברי הקבוצה התובעת, אלא מן ההיבט הציבורי הכללי, שכן התובענה יוצרת אפקט הרתעתי כלפי הרשויות לקיים פסקי דין ולהימנע מהטלת תשלומי חובה שאין להם אחיזה בחוק (פרשת שרית חבה). עוד נטען, כי פסיקת גמול ושכ"ט במקרה זה תעודד הכוונה ראויה של המשאבים המושקעים בהליך הגשת תובענות ייצוגיות שתועלתן הציבורית גדולה ביותר. עוד מבוקש לקחת בחשבון במסגרת השיקולים, ובפרט לאור ההיבט ההרתעתי, את העובדה כי על אף הודעת החדילה מטעם המשיבה והודאתה בגביית כספים ביתר ושלא כדין, נותרו בידיה כספים שנגבו בשנים שקדמו להגשת התובענה בהיקף של מיליוני שקלים. מסיבה זו מבוקש שלא להתחשב בשיקול של מניעת פגעה בקופה הציבורית (ת"מ 111/08, בש"א 30948/08 קובי זמיר נ' עיריית רמלה, מיום 6.1.09). המשיבה טוענת מנגד, לעניין הפער בין הסעד שנתבע לסעד שנפסק בתובענה הייצוגית, כאשר לטענתה, הסכום הנתבע הועמד על 11,454,000 ₪, רובו נובע מטענת חריגה מדיני ההקפאה, טענה אשר נדחתה, בעוד שרק סך של 622,950 ₪ נובע מן העילה של עיגול שטחים אשר בגינה הוגשה הודעת החדילה. חשיבותה הציבורית של הגשת התובענה היא ביישום עקרון שלטון החוק, שכן סביר להניח שאלמלא היתה מוגשת, המשיבה היתה ממשיכה לגבות את סכומי הארנונה למגורים ביתר ושלא כדין. חשיבותן של תובענות ייצוגיות מעין זו נובעת גם מהאפקט ההרתעתי והחינוכי שהן מפעילות כלפי רשויות ציבוריות בכלל ורשויות מקומיות בפרט, לפעול על פי חוק, ולהימנע מהטלת אגרות ותשלומי חובה שלא כדין. באשר לפער בין הסעד שנתבע לסעד שנפסק, קריטריון זה מיועד להרתיע תובעים מפני הגשת תביעות ייצוגיות בשיעור מופרז ובלתי מבוסס (ראו לעניין זה פרשת לויט). במקרה שבפניי, הוגשה תובענה בשתי עילות נפרדות ושונות שהאחת מהן נדחתה ובגין השניה הוגשה הודעת החדילה מטעם המשיבה. העילה שנדחתה היתה בסכום גבוה מאוד לעין שיעור מזו שלגביה הוגשה הודעת חדילה. מאחר שעילה זו נדחתה יש לראות בהגשתה בסכום כה גבוה כניפוח והפרזה רבה בעצם נקיבת הסכום הגבוה כל כך. מכל מקום, במקרה שלפניי, כלל לא נפסק סעד כספי לחברי הקבוצה, עפ"י ההסדר הקבוע בסעיף 9(ב) לחוק, מאחר שהמשיבה הודיעה על הפסקת הגבייה. שיעור הגמול ושכר הטרחה המבוקשים לתובעת הייצוגית ולבאי כוחה המבקש ובא כוחו מבקשים לפסוק להם גמול לתובע המייצג בסך 30,000 ₪ ושכר טרחה בסך 100,000 ₪, המהווה 8% מסכום התעשרות המשיבה שלא כדין בארבע השנים האחרונות, או לחילופין כ- 8% מהסכום שנחסך לחברי הקבוצה התובעת מתשלומי ארנונה מכאן ואילך במשך ארבע השנים הבאות (המגיע לכדי 1,250,000 ₪). המשיבה מפנה למספר פסקי דין בהם נפסק כי יש לשלול מתובעים בלתי ראויים להגיש תובענות ייצוגיות (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשטיין, מיום 26.5.96). לחילופין, מבקשת המשיבה, כי ככל שיפסק גמול למבקש ושכ"ט לבא כוחו, כי המבקש יחויב בהוצאות לטובתה בגין דחיית רכיב התביעה העיקרי הנוגע לחריגה מדיני ההקפאה. עיון בפסיקה העוסקת בפסיקת גמול ושכ"ט לתובע מייצג ובא כוחו מלמדת כי לא נקבעו קווים מנחים בדבר שיעור הגמול ושכר הטרחה שיש לפסוק במקרים בהם הודיעה הרשות על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק. אלא ששיעור הגמול ושכ"ט נפסקים בכל מקרה על פי נסיבותיו, ולאור השיקולים הקבועים בחוק, עליהם עמדתי בהרחבה. סוף דבר בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, ובשל העובדה שהרשות הודיעה על הפסקת גביית האגרה, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית. בכל מקרה, יש לערוך איזון מתאים וראוי בין כל הנסיבות שקדמו להגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ובין תוצאותיה, החיסכון שנחסך בעקבותיה לציבור והסיכון שנטל על עצמו התובע המייצג והתנהגותו בתום לב. יש לגמול לתובע הייצוגי ולבא כוחו שהטיבו עם הקבוצה המיוצגת ועם הציבור כולו, וזאת על מנת לקדם את מכשיר התובענות הייצוגיות במקרים הראויים. נוכח השיקולים עליהם עמדתי, תוך עריכת האיזון בנסיבותיו של מקרה זה, נכון יהיה לחייב את המשיבה לשלם למבקש גמול בסכום של 10,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד לב"כ המבקש בסכום כולל של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. תביעה ייצוגית