לטענת התובעת, בחרה הנתבעת להתעמר בה ולרמוס את זכויותיה רק בשל הגשת התביעה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הרעת תנאי עבודה בגלל הגשת תביעה נגד המעביד: תביעה זו עניינה תשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, זכויות סוציאליות שונות ופיצויים בגין הפרת חובות על פי דין. רקע עובדתי 1. התובעת ילידת 1949, עבדה בנתבעת כנהגת הסעים החל מיום 19.7.09. 2. שכרה של התובעת הועמד על שיעור שכר המינימום השעתי. 3. ביום 24.11.09 עברה התובעת, לדבריה, תאונה בעבודה אשר בהמשך גרמה לפוסט-טראומה ובגינה ניתנו לה ימי חופשת מחלה מיום 8.1.10 ועד ליום 8.4.10. עם שובה מחופשת המחלה הוצבה התובעת לעבודה ועבדה במשך כשלושה שבועות, עד ליום 3.5.10. 4. ביום 14.4.10 הגישה התובעת תביעה לתשלום הפרשי שכר מחודש 7/09 ועד לחודש 1/10 בשיעור של 9,900 ₪ (דמ"ש 16382-04-10; להלן - התביעה הראשונה"). התביעה הראשונה נמסרה במשרדי הנתבעת ביום 27.4.10. 5. התובעת הפסיקה לעבוד ביום 3.5.10. הצדדים חולקים בעניין הסיבה להפסקת העבודה במועד זה. התובעת טוענת כי הנתבעת חדלה מלשבץ אותה לעבודה ואילו הנתבעת טוענת כי התובעת הפסיקה את עבודתה במועד זה ללא כל הודעה או התראה מוקדמת. 6. ביום 4.7.10 שלחה התובעת לנתבעת מכתב התפטרות שבו פירטה את נסיבות התפטרותה והבהירה כי היא עומדת לרשות הנתבעת עד ליום 18.7.10 (נספח 7 לתצהיר התובעת). 7. ביום 15.9.10 הוגשה התובענה דנן. 8. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב הסוגיות הבאות - א. מתי נסתיימו יחסי עובד - מעביד בין הצדדים ובאילו נסיבות? ב. האם זכאית התובעת להפרשי שכר ולפיצוי בגין הלנתו? ג. מה הן הזכויות הסוציאליות שלהן זכאית התובעת ובאיזה שיעור? ד. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין אובדן הכנסה לחודשים 5-7/10 ובגין הפרת הוראות חוק שונות? 9. מטעם התובעת העידה היא עצמה ואילו מטעם הנתבעת העיד מנכ"ל הנתבעת, מר ירון פרץ (להלן - "מר פרץ"). טענות התובעת 10. לטענת התובעת, בחרה הנתבעת להתעמר בה ולרמוס את זכויותיה רק בשל הגשת התביעה הראשונה. לגרסתה, ביום 3.5.10, משנודע למר פרץ על הגשת התביעה הראשונה, הבהיר לה כי אם לא תבטל אותה, היא עשויה להצטער ולשלם על כך ביוקר. לטענתה, מאותו המועד חדלה הנתבעת מלשבצה לעבודה והובהר לה כי עליה להמתין בביתה לשיבוץ. לגרסת התובעת, פניותיה לנתבעת לקבלת שיבוץ בחודשים 5-6/10, נענו בתשובה, כי אין עבודה בעבורה בשלב זה. 11. לטענת התובעת, החל מחודש 4/10 זכתה ליחס משפיל ממר פרץ ומאביו, אשר בחרו לפגוע בזכויותיה ומשכך התפטרה מעבודתה ביום 4.7.10 ומסרה הודעה מוקדמת שלפיה תסתיים תקופת עבודתה ביום 18.7.10. 12. עוד טוענת התובעת, כי משפנתה לנתבעת לקבל את שכר חודש 5/10, נאמר לה כי עליה לחתום על מסמך כלשהו לויתור על זכויותיה ומשסירבה, לא שולם לה שכרה. טענות הנתבעת 13. לגרסת הנתבעת, היא נוהגת בעובדיה בכבוד ואין יסוד לטענות התובעת בעניין היחס הניתן לעובדים. לטענתה, פנתה התובעת אל מר פרץ ואמרה לו שהיא לא יכולה להמשיך לעבוד בשל חרדות מנהיגה ורעד בהגה המושך שמאלה. הנתבעת טוענת, כי לאור טענות אלה של התובעת שלחה את הרכב לבדיקה במוסך, שם נקבע כי הרכב תקין וכי טענות התובעת לליקוי ברכב, הן פרי דמיונה. הנתבעת טוענת, כי התובעת עזבה בעבר, בחודש 1/10, ללא הודעה כלשהי, ובפרט ללא הודעה על היותה בחופשת מחלה ומשכך סברה, גם בחודש 5/10 כי התובעת עזבה ללא מתן הודעה מוקדמת. לדבריה, בדתה התובעת את עניין ה"תאונה" מִלִבה ובתקופת "מחלתה" הוגשו על ידה 4 תביעות כנגד מעסיקיה בתקופות שונות. כן מכחישה הנתבעת כי הוצגו בפניה אישורי מחלה בזמן אמת. 14. לגרסת הנתבעת, התובעת סיימה את עבודתה ביום 8.1.10, כעבור חמישה חודשי עבודה בלבד ולאחר מכן שבה ועבדה מספר ימים בחודש 4/10 ושלושה ימים בחודש 5/10. 15. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא הסתדרה עם חבריה לעבודה וכי היו תלונות רבות כנגדה. נסיבות סיום העבודה 16. כאמור, לטענת התובעת, עם קבלת התביעה הראשונה במשרדי הנתבעת, הפסיקה האחרונה לשבצה לעבודה וכל פניותיה לשיבוץ נענו באמירה כי אין לנתבעת עבודה בעבורה וכי עליה להמתין לשיבוץ. התובעת טוענת כי בחודש 5/10 ביקשה מכתב פיטורים, אך נענתה כי אינה מפוטרת בשלב זה. לטענת התובעת, משלא שובצה לעבודה בחודשים 5-6/10, החליטה בתחילת חודש 7/10 לשלוח לנתבעת מכתב שבו הודיעה על התפטרותה בנסיבות שבהן אין לדרוש ממנה להמשיך לעבוד וכן הודיעה כי היא עומדת לרשות העבודה עד ליום 18.7.10. לטענת התובעת, משעומדת תקופת עבודתה בנתבעת על שנה - מיום 19.7.09 ועד ליום 18.7.10 - זכאית היא לתשלום פיצויי פיטורים בגין סיום עבודתה. 17. הנתבעת טוענת, כי התובעת סיימה את עבודתה מיוזמתה כבר בחודש 1/10 בטענות שנמאס לה לעבוד כנהגת, שהעבודה קשה לה ושהיא אינה יכולה לעבוד. לטענת הנתבעת, חידשה התובעת את הקשר בחודש 4/10, טענה כי הבריאה, עבדה מספר ימים ושוב עזבה את העבודה על דעת עצמה ומיוזמתה. לטענת הנתבעת, משעבדה התובעת פחות משנה ומשזנחה את עבודתה, אין היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים. 18. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו בראיות, מצאנו כי אין לקבל את טענת הנתבעת שלפיה זנחה התובעת את עבודתה, מחד, וכי אין לקבל את טענת התובעת כי התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים, מאידך. ונבהיר. 19. כעולה מהראיות, מייד בסמוך לאחר שהתביעה הראשונה נתקבלה אצל הנתבעת, הפסיקה הנתבעת לשבץ את התובעת לעבודה. טענת הנתבעת, כי התובעת היא שזנחה בשלב זה את עבודתה, לא נתמכת בכל ראיה שהיא. הנתבעת לא הציגה כל ראיה כי שיבצה את התובעת לעבודה וכי התובעת סירבה להתייצב. בחקירתו הנגדית הכחיש מר פרץ מכל וכל כי הפסיק את עבודת התובעת וטען כי התובעת עזבה את העבודה על דעת עצמה וזאת מחמת הבושה שחשה עם קבלת התביעה הראשונה אצל הנתבעת (עמ' 20 שורה 5 לפרוטוקול). דא עקא, שבדיון המוקדם שהתקיים ביום 6.1.11 בפני כב' הרשם אדרת, השיב מר פרץ לשאלת בית הדין ואמר - "מחודש מאי ועד חודש יולי 2010 אנו לא סיפקנו עבודה לתובעת וזאת מהטעם שלטענת התובעת יש לה פחדים מהעבודה וזאת עקב תאונת העבודה שהיא טענה שהיא נפגעה. היות והתובעת מסיעה בין היתר ילדים ההחלטה העקרונית היא שלא לאפשר לתובעת עליה לרכב לא רק לתובעת אלא לכל נהג." (הדגשה שלי - י.א.ש.). מכאן, שמר פרץ אישר למעשה את טענת התובעת כי הנתבעת לא שיבצה את התובעת לעבודה מטעמיה היא (הנתבעת חזרה על טענתה זו גם בסעיף 17 לסיכומיה). יודגש, כי בעוד שבמקום אחר הכחיש מר פרץ את טענות התובעת שלפיהן לא חשה בטוב ושהתה בחופשת מחלה בגין פגיעתה, הרי שבדבריו בפני בית הדין נתלה לכאורה בטענותיה לעניין מצבה הבריאותי על מנת להצדיק את אי שיבוצה בעבודה (הגם שבשלב זה כבר לא היו רלוונטיות לאור טענת התובעת כי החלימה). השינוי בגרסאות מר פרץ אומר דרשני. 20. בעניין זה נציין עוד כי הנתבעת טענה שבחודש 1/10 זנחה התובעת את מקום העבודה ונעלמה עד לחודש 4/10 ללא כל הודעה או בסיס להתנהגות זו. אין לקבל טענה זו. מתלוש השכר לחודש 1/10 עולה כי הנתבעת שילמה לתובעת בגין ימי מחלה. מכאן, וכפי שאישר מר פרץ בחקירתו הנגדית, מסרה התובעת בידי הנתבעת אישורי מחלה ששימשו בסיס לתשלום דמי המחלה ואין לומר כי נעלמה ללא כל הסבר וכי הנתבעת לא היתה מודעת לטענותיה בגין התאונה (עמ' 15-16 לפרוטוקול). כך גם עולה מטופס ב.ל. 250 שעליו חתם מר פרץ ביום 25.1.10. בכך גם נשמטת הקרקע מתחת לטענות הנתבעת כי התובעת לא מסרה לידיה אישורי מחלה בזמן אמת. 21. ממכלול הדברים שהובאו בפנינו ועל רקע קשיי המהימנות בגרסת הנתבעת, העדפנו את גרסת התובעת שלפיה, עם קבלת תביעתה הראשונה במשרדי הנתבעת, בחרה הנתבעת שלא להמשיך ולהעסיקה ושלא לשבצה לעבודה ובמקביל נמנעה מליתן בידיה מכתב פיטורים, תוך שהיא מבקשת "לייבש" את התובעת על מנת לאלצה לנקוט צעד של התפטרות. יתרה מזו, בעדותה (עמ' 14 שורות 9-10 לפרוטוקול) ובסיכומיה (סעיף 39) מציינת התובעת במפורש כי כאשר התקשרה בתחילת חודש 6/10 לנתבעת לקבלת שכר חודש 5/10, נאמר לה לא להתקשר יותר למשרד וכי אין עבודה בעבורה, אף שלטענת התובעת גייסה הנתבעת עובדים חדשים במקביל (סעיף 22 לתצהיר). כן ציינה התובעת בתצהירה (סעיף 17) כי בחודש 5/10, בעת שהגיעה למשרדי הנתבעת לקבל את שכר חודש 4/10, הבהיר לה מר סלומון פרץ, אביו של מר פרץ, כי אין עבודה בעבורה ובמעמד זה גורשה מהמקום בבושת פנים תוך שערן פרץ, אחיו של מר פרץ, איים כי יזמין משטרה אם לא תעזוב את המקום לאלתר (ראו גם עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 21-22). 22. הלכה פסוקה היא, כי על מעשה הפיטורים כמו גם מעשה ההתפטרות, ללמד על כוונה חד משמעית של העושה להביא את יחסי העבודה לידי סיום (דב"ע שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע יב 375). הביטוי לכוונה להביא לסיום יחסי העבודה יכול להיות בהודעה בעל פה, בכתב או בהתנהגות (דב"ע לה/3-85 עיריית כפר סבא - יעקב כהן, פד"ע ז(1) 175). עוד נקבע, כי מקום שמעביד אינו מספק לעובד עבודה, יש לראות בהתנהלותו משום מעשה פיטורים, גם אם אין הוא מוסר בידי העובד הודעה מפורשת על סיום העבודה (עד"מ 300224/97 מועדון גבעתיים בע"מ - יאיר אפטר, ניתן ביום 8.11.2000, בסעיף 7(ז) לפסק הדין). 23. התרשמותנו היא כי כבר בחודש 5/10 החליטה הנתבעת לסיים את יחסי העבודה עם התובעת וזאת על רקע כתב התביעה הראשונה שנמסר לידיה ביום 27.4.10. אמנם, הדברים לא נאמרו לתובעת בפה מלא, אך הם עולים בבירור מהתנהלות הנתבעת כפי שהצהירה עליה התובעת עצמה. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי יחסי העבודה בין הצדדים באו לידי סיום בחודש 5/10 ולא בחודש 7/10 במכתב ההתפטרות שמסרה התובעת. בהקשר זה יודגש, כי מכתב ההתפטרות של התובעת כולל הודעה מוקדמת המתייחסת בדיוק למועד מלאת שנה ממועד תחילת עבודתה בנתבעת ועל פניו ניתן לראות כי התובעת המתינה במכוון עם הגשת מכתב התפטרותה עד סמוך לתום התקופה, על אף שהיה ברור לה בשלב זה, שהנתבעת סיימה את יחסי העבודה כבר בחודש 5/10. מועד סיום העבודה הנטען על ידי התובעת אינו עולה בקנה אחד עם העובדות שהוצגו בפנינו. 24. משכך, במועד סיום העבודה - 5/10 - טרם מלאה שנה לעבודת התובעת בנתבעת, ומשאין לקבוע כי סיום יחסי העבודה במועד זה נעשה על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, לא הרימה התובעת את הנטל להוכיח את זכאותה לתשלום פיצויי פיטורים ותביעתה ברכיב זה - נדחית. הפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר 25. באשר לשכר חודש 5/10 - לטענת התובעת, שכרה עבור חודש 5/10 לא שולם עד היום. לדבריה כאשר הגיעה לסניף הנתבעת לקבלת השכר, צעק עליה אביו של מר פרץ, תוך שהוא מבהיר לה כי אין לה מה לחפש במשרדי הנתבעת עד שתבטל את תביעתה הראשונה (סעיפים 17 ו-26 לתצהיר התובעת). לדבריה, זכאית היא לשכר עבודה בגין חודש 5/10 בסך של 577 ₪, אשר לא שולמו לה מאחר שסירבה לחתום על מסמך כפי שנדרשה. לדבריה, משלא היתה מחלוקת בגין זכאותה לשכר, זכאית היא לפיצויי הלנה מלאים. הנתבעת לא חולקת על זכאות התובעת לתשלום שכר חודש 5/10, אך טוענת כי התובעת לא הגיעה ליטול לידיה את ההמחאה בגין המשכורת. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת קיבלה דמי מחלה ביתר באופן שניתן לקזז שני ימי עבודה בחודש 5/10. 26. אין לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה. מחובתו של מעביד להעביר את השכר לידי העובד. לדברי הנתבעת עצמה, ביקשה התובעת כי ההמחאה תישלח אליה, ומשלא נתנה הנתבעת כל טעם לאי תשלום השכר במועד, עליה לשלמו בצירוף פיצויי הלנת שכר בגין אי תשלום השכר במועד. הנתבעת לא הצביעה על כל מחלוקת, טעות כנה או כל עילה אחרת העשויה להצדיק את הפחתת פיצויי הלנת השכר. הנתבעת אף בחרה שלא לשלם לתובעת את השכר עם קבלת כתב התביעה דנן בשלב שבו גם אם היתה טעות או מחלוקת כנה, הרי שממועד קבלת כתב התביעה, אין טענה זו יכולה לעמוד עוד. בנסיבות אלה, עליה לשלם לתובעת את פיצויי הלנת השכר במלואם מיום 1.6.10 ועד למועד התשלום המלא בפועל. 27. לטענת הנתבעת, פנייה ישירה אליה מצד התובעת היתה מייתרת את שאלת תשלום שכר חודש זה. לא התרשמנו כי אלו הם פני הדברים. התובעת פנתה לנתבעת בעניין השכר הן בעצמה הן באמצעות בא כוחה ולאחר ששמענו את עדויות הצדדים אנו נותנים אמון בגרסת התובעת שלפיה נדחתה פנייתה באופן מבזה ביותר (סעיפים 21 ו-25 לעיל) - כמו גם האופן שבו ניתנה לה ההמחאה לחודש 4/10 רק ביום 17.5.10 כשהיא מושלכת על הרצפה לעברה. יתרה מזו, אילו נכונה היתה טענת הנתבעת, הרי שמיד עם קבלת כתב התביעה דנן, היתה מזדרזת לשלם את שכר התובעת בגין חודש 5/10, אלא שהיא בחרה שלא לעשות כן. גם טענת הנתבעת כי לתובעת שולמו ימי מחלה ביתר, לא נתמכה בכל ראיה שהיא והחישוב שנערך בסיכומי הנתבעת, אשר העמיד את הזכאות לימי המחלה על 8 ימים בלבד, אינו נכון, וזאת משלא נלקחו בחשבון ימי העבודה בחודשים 4-5/10, המקנים אף הם זכות לקבלת ימי מחלה. משכך, מצאנו כי לא שולמו דמי מחלה ביתר ודין טענה זו להידחות. 28. באשר לשכר חודש 4/10 - התובעת טוענת כי זה שולם לידיה רק ביום 17.5.10 ובשל כך זכאית היא לפיצויי הלנת שכר בסך של 592.05 ₪. על פי הוראות סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן - "חוק הגנת השכר") ניתן להגיש תביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר בתוך 60 יום מקבלת השכר ובמקרים מיוחדים רשאי בית הדין להאריך את התקופה עד 90 יום. בענייננו, מששולם השכר בגין חודש 4/10 ביום 17.5.10 ומשתביעת התובעת בעניין זה הוגשה רק ביום 15.9.10, היינו למעלה מ-90 יום ממועד קבלת השכר, תביעת התובעת לפיצויי הלנה בגין שכר חודש 4/10 התיישנה ודינה - להידחות. דמי הבראה 29. לטענת התובעת משהשלימה שנת עבודה, זכאית היא לתשלום דמי הבראה בשיעור של 1,700 ₪. לטענת הנתבעת לא השלימה התובעת שנת עבודה, ועל כן אין היא זכאית לתשלום דמי הבראה. משהתובעת החלה את עבודתה בנתבעת בחודש 7/09 ומשקבענו כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בחודש 5/10, לא השלימה התובעת שנת עבודה ועל כן תביעתה ברכיב זה - נדחית. פדיון חופשה 30. לטענת התובעת, היא זכאית לתשלום הפרשי פדיון חופשה בגין שנת עבודה בשיעור של 1,063 ₪. לטענת הנתבעת, ניצלה התובעת במהלך 5.5 החודשים שעבדה אצל הנתבעת 6 ימי חופשה. משכך, לא נותרה כל יתרת ימי חופשה אשר התובעת זכאית לפדיונו. משמוגדרת התובעת כ"עובד בשכר", חלות עליה הוראות סעיפים 3-4 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. משהיה הקשר המשפטי בין התובעת לבין הנתבעת קיים רק בחלק משנת העבודה והתובעת עבדה בתקופה זו 178 יום (דוחות הנוכחות - נספח א' לתצהיר מר פרץ), היינו, פחות מ-240 הימים הקבועים בחוק, זכאית היא על פי שילוב הוראות סעיף 3(א)ו-(ג)(2) לחוק חופשה שנתית, לתשלום בעבור 10.38 ימי חופשה (178/240* 14). משעמד שכר המינימום השעתי בתקופה זו על שיעור של 20.70 ₪, זכאית התובעת לתשלום פדיון חופשה בסך של 1,719 ₪. מששולם לתובעת על חשבון ימי החופשה סך של 924 ₪, זכאית היא להפרשי פדיון חופשה בסך של 795 ₪. פנסיה 31. לטענת התובעת, לא הופרשו עבורה כספים לקרן פנסיה על פי "צו ההרחבה הכללי בדבר הנהגת פנסיית יסוד במשק" (להלן - "צו ההרחבה"), וזאת בשיעור של 2.5% משכרה, בגין החודשים 4-5/10. התובעת טוענת כי הנתבעת חייבת לה בגין רכיב זה סך של 251 ₪. לטענת הנתבעת, התובעת לא השלימה 6 חודשי עבודה ועל כן אין היא זכאית לתשלום הפרשות לפנסיה. 32. אין לקבל טענה זו. בסעיף 6ה לצו ההרחבה נקבע כי - "העובד יהא זכאי לביטוח הפנסיוני וביצוע הפרשות על פי צו זה, כמפורט בסעיף ד לעיל, מיד בתום ששה חודשים מתחילת לעבודה (להלן - 'תקופת המתנה')." משאין חולק, כי התובעת החלה עבודתה ביום 19.7.09 ומשלא קיבלנו את טענת הנתבעת כי התובעת זנחה עבודתה בחודש 1/10 ורק שבה למספר ימי עבודה בחודשים 4-5/10 אלא קיימת רציפות ביחסי העבודה בין הצדדים (ראו לעניין זה גם הרישום בתלוש השכר עבור חודש 4/10 הקובע כמועד תחילת העבודה את חודש 7/09) - יש לראות את עבודתה כרצופה ולקבוע כי השלימה ששה חודשי עבודה ביום 19.1.10. מכאן, כי התובעת זכאית שיופרשו בעבורה כספים לקרן הפנסיה בעבור חודשים 4-5/10. משעמד שכר התובעת בחודש 4/10 על סך של 4,090 ₪ ובחודש 5/10 על סך של 710 ₪ זכאית התובעת להפרשות לפנסיה בשיעור של 120 ₪. משלא שילמה הנתבעת הפרשות לפנסיה עבור התובעת, חייבת היא לפצותה בשיעור של 120 ₪. פיצוי בגין אובדן הכנסה (חודשים 5-7/10) 33. לטענת התובעת, זכאית היא לתשלום פיצוי בגין אובדן הכנסה וזאת משלא שובצה לעבודה החל מחודש 5/10 ואילך. לטענת הנתבעת, כאמור, זנחה התובעת את עבודתה ולפיכך אין היא זכאית לדבר. משקבענו לעיל, כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בחודש 5/10 ומשהתובעת היתה מודעת לכך כי למעשה עבודתה הופסקה - אין מקום לתביעת התובעת בגין אובדן הכנסה בחודשים 5-7/10 ודין תביעתה ברכיב זה - להידחות. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בניגוד לסעיף 28א לחוק הגנת השכר 34. התובעת טוענת, כי פיטוריה נעשו בניגוד להוראות סעיף 28א לחוק הגנת השכר, האוסר על מעביד לפגוע בשכר העובד, בקידומו או בתנאי עבודתו מחמת תביעה שהוגשה על ידי העובד. לטענת התובעת, יחסה של הנתבעת כלפיה הורע רק בשל הגשת התביעה הראשונה ובשל רצון הנתבעת להרתיע באמצעותה את יתר עובדיה. התובעת העמידה את תביעתה ברכיב זה על שיעור של 4 משכורות, על בסיס שכר המינימום ובסך כולל של 15,400 ₪ נטו. בנוסף, עתרה התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני בשיעור של 10,000 ₪. הנתבעת טוענת, כי משלא פגעה בתובעת בשום דרך ומשבחרה התובעת לעזוב את עבודתה, אין היא זכאית לדבר. 35. סעיף 28א לחוק הגנת השכר קובע - "לא יפגע מעביד בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו, ולא יפטרו מהעבודה, מחמת תביעה שהגיש העובד או ארגון העובדים כאמור בסעיף 28(ב), בתום לב, לתשלום שכר מולן או לפיצוי הלנת שכר, או מחמת שסייע העובד בתום לב לעובד אחר או לארגון העובדים, בקשר לתביעה כאמור." (להלן - "סעיף 28א"). כאמור, לטענת התובעת, לאחר שנתקבלה תביעתה הראשונה אצל הנתבעת, זומנה למר פרץ אשר הודיעה כי היה והתביעה לא תסולק, לא תימשך העסקתה על ידי הנתבעת. מר פרץ הכחיש טענה זו והסביר כי התובעת עזבה בשל הבושה שחשה בעקבות הגשת תביעתה הראשונה. הנתבעת טענה כי יש לה עדים לטענה זו ואולם בפנינו לא הובא איש להעיד על כך. עובדה זו פועלת לחובת הנתבעת (ראו לעניין זה ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד, פ"ד מד (1). 36. כפי שקבענו לעיל, הפסקת שיבוץ התובעת לעבודה כנהגת בתחילת חודש 5/10 - ולמעשה פיטוריה - נבעו באופן ישיר ומובהק מהגשת התביעה הראשונה, שנתקבלה אצל הנתבעת ביום 27.4.10. בהתנהלותה זו פעלה הנתבעת בניגוד להוראות סעיף 28א. 37. סעיף 28א נחקק על מנת להרתיע מעסיקים מלעשות בדיוק את אשר עשתה הנתבעת דנן. היינו, להמשיך ולפגוע בעובד אשר בוחר לעמוד על זכויותיו באמצעות פנייה לבית הדין. מתן הכשר להתנהלות הנתבעת ירתיע עובדים מלפנות למימוש זכויותיהם ויפגע קשות בזכות הגישה של עובד לבית הדין. בעניין זה, קבע בית הדין הארצי בפרשת יחיאלי בהאי לישנא - "פיטוריו של עובד כסנקציה על כך שהגיש תביעה כנגד מעסיקו, פסולים ואסורים מכל וכל. פיטורים שכאלה נגועים בהפרת זכות היסוד של המתדיין למיצוי הדין בערכאות ובפגיעה מהותית בה וכמוה כפגיעה בזכות השוויון ולחופש ההתארגנות של העובדים." (ע"ע (ארצי) 1503/02 עופר יחיאלי - חברת השמירה בע"מ, ניתן ביום 6.5.04). בגין התנהלות זו זכאית התובעת לפיצוי. 38. לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים ואת התנהלותה חסרת תום הלב של הנתבעת, ומשאיננו סבורים כי יש לפסוק לתובעת במסגרת רכיב זה פיצוי נפרד בגין עוגמת נפש, אנו מעמידים את הפיצוי הכולל על שיעור השווה לארבע משכורות. משהועסקה התובעת בשכר מינימום שעתי, עומד השכר הקובע על סך של 3,850 ₪ והתובעת זכאית לפיצוי בסך כולל של 15,400₪. פיצוי בגין הפרת סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר 39. לטענת התובעת, על פי הוראות סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר משלא מסרה הנתבעת לידיה תלוש שכר מדי חודש בחודשו, ומשלא מסרה רישום מפורט של שעות העבודה, זכאית היא בגין הפרת הוראות אלה לפיצוי בשיעור של עד 5,000 ₪, בגין כל הפרה. התובעת מעמידה את תביעתה בגין שלוש הפרות (רישום שלא כדין ביחס לתלושי השכר של חודשים 4-5/10 ואי מתן תלוש חודש 5/10 במועד) על סך כולל של 5,000 ₪. 40. הוראות סעיף 26א(ב) קובעות - "1. מצא בית הדין לעבודה כי המעביד לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעביד מסר לעובד, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד כאמור. 2. מצא בית הדין לעבודה כי המעביד ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעביד ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעביד אחרת." 41. בסיכומיה טוענת התובעת, כי עיון בתלושי שכרה לחודשים 4-5/10 מעיד שלא נערך רישום של שעות העבודה בפועל אלא צוינה תוספת גלובאלית (ת/2), וזאת בניגוד לדרישות סעיף 26א(ב) לחוק. לאחר שעיינו בתלושי השכר מצאנו כי הם אכן לוקים בחסר בכך שלא צוין בצד שכר העבודה מספר שעות העבודה שבגינן ניתן השכר. אמנם, בתחתית התלוש (ת/2) נרשם מספר ימי העבודה ומספר שעות העבודה ואולם הצלבת נתונים אלה אל מול השכר ששולם ואל מול דוחות "שעות עבודה לנהג" אשר צורפו לתצהיר מר פרץ מעלה כי אין התאמה ביניהם. סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר מחייב פירוט בתלוש של נתוני השכר שבגינם ניתן התשלום, על פי המפורט בתוספת לחוק הגנת השכר. התלושים שאותם מסרה הנתבעת בידי התובעת אינם עונים על דרישה זו. עם זאת, אין לומר כי מחדל זה של הנתבעת מצוי במדרג החמור ביותר המחייב את מתן הפיצוי המקסימאלי הקבוע בחוק ואנו מעמידים את הפיצוי הן בגין החסר בפירוט בתלוש, הן בגין האיחור במסירתו לידי התובעת על סך כולל של 1,500 ₪. אחרית דבר 42. לאור כל האמור תשלום הנתבעת לתובעת - א. הפרשי שכר בגין חודש מאי 2010 בסך של 577 ₪. לסכום זה יתווספו פיצויי הלנה כחוק מיום 1.6.10 ועד למועד התשלום המלא בפועל; ב. פדיון חופשה בסך של 795 ₪; ג. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך של 240 ₪; ד. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בניגוד לסעיף 28א בסך של 15,400 ₪; ה. פיצוי בגין הפרת הוראות סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר בסך של 1,500 ₪. הסכומים המפורטים בסעיף ב-ה לעיל, ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל. התביעות לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת שכר בגין חודש 4/10, דמי הבראה, ופיצוי בגין אובדן הכנסה לחודשים 5-7/10 - נדחות. 43. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום. הרעת תנאים