התפטרות לאחר חתימת חוזה בכירים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התפטרות לאחר חתימת חוזה בכירים: 1. התביעה שבפני עניינה עתירתו של התובע לתשלום שכר עבודה, קצובת נסיעות, פדיון חופשה, הפרשות לקרן השתלמות, הפרשות לאובדן כושר עבודה, תגמולים לביטוח מנהלים והפרשות לביטוח מנהלים בגין פיצויי פיטורים. 2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 - עיריית קלנסואה (להלן: "העירייה"), כנגד הנתבע 2, מר יוסף תכרורי, שכיהן במועדים הרלוונטיים לתביעה כראש העיר וכנגד הנתבע 3, מר ויאם זמירו ז"ל, אשר כיהן במועדים הרלוונטיים לתביעה כמנכ"ל העירייה. בהחלטת בית הדין (כב' השופטת גילצר-כץ) מיום 5.4.09 הוחלט על צירוף משרד הפנים כצד בתיק. הרקע העובדתי 3. ביום 4.7.07 נבחר התובע על ידי ועדת המכרזים של עיריית קלנסואה, לתפקיד גזבר העירייה. 4. התובע החל לשמש בתפקיד גזבר העירייה ביום 9.9.07. 5. ביום 18.11.07 נחתם עם התובע חוזה בכירים. 6. כשבוע לאחר חתימת החוזה, ביום 25.11.07, הודיע התובע על התפטרותו. טענות הצדדים 7. לטענת התובע, הנתבעים הצרו במפגיע את צעדיו, תוך פגיעה חמורה בסמכויותיו כגזבר העירייה ומנעו ממנו למלא נאמנה את תפקידו על פי הוראות החוק, תוך העמדתו בסיכון לחיוב אישי בגין מחדלים שנגרמו עקב כך. כמו כן, הנתבעים קבעו בניגוד לדין במסגרת ההסכם שנחתם עימו כי לא יחול לגביו סעיף 171 לפקודת העיריות, המגן עליו מפני פיטורין שרירותיים, על מנת להלך עליו אימים על ידי הנפת חרב הפיטורין מעל ראשו. בנוסף טען התובע כי במשך כל תקופת העסקתו לא קיבל תלושי שכר בהתאם להסכם הבכירים שנחתם עימו, כשבמשך שלושת חודשי עבודתו הראשונים לא שילמה לו העירייה כלל ורק ביום 13.12.07 שולם לו לראשונה תשלום חלקי ע"ח שכרו בסך 10,000 ש"ח. התובע טען כי נוכח התנהלותם של הנתבעים ונוכח הפגיעה הקשה בזכויותיו ואי תשלום שכרו לא נותרה בידו ברירה אלא להתפטר מתפקידו, כשדין התפטרותו המאולצת כפיטורים, לעניין חוק פיצויי פיטורים. לטענת התובע, במעשיהם ובמחדליהם כלפיו, הפרו הנתבעים את הסכם הבכירים שנחתם עימו ואת הנספח לו, בו נקבע כי העסקתו תהיה לתקופת נסיון של 12 חודשים. התובע טען כי עבור תקופת עבודתו בפועל אצל העירייה, מחודש 9/07 ועד לחודש 2/08 (בצירוף תקופת ההודעה המוקדמת שאושרה על ידי הנתבע 2), היה על העירייה לשלם לו, בהתאם להסכם ההעסקה, שכר וזכויות סוציאליות בסך 134,280 ש"ח ובניכוי הסכומים ששולמו לו בפועל, נותרה העירייה חייבת לו סך של 91,400 ש"ח בצירוף פיצויי הלנה כחוק. כן טען כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין מניעת השתכרות בגין המחצית השניה של שנת הניסיון, מחודש 3/08 ועד לחודש 8/08, בסך של 172,925 ש"ח. בנוסף עתר התובע לתשלום קצובת הבראה שלא שולמה לו, הפרשות לקרן השתלמות, פדיון חופשה, הפרשות לאובדן כושר עבודה, הפרשות לביטוח מנהלים והפרשות לפיצויי פיטורים. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 21.6.10, ביקש ב"כ התובע למחוק את תביעותיו לתשלום קצובת הבראה, הפרשות לביטוח אובדן כושר עבודה, הפרשות לביטוח מנהלים, הפרשות לפיצויי פיטורים ואת התביעה לתשלום פיצוי בגין מניעת השתכרות בגין התקופה שמחודש 3/08 ועד לחודש 8/08. מעבר לאמור, עתר התובע למתן צו עשה שיורה לנתבעים להמציא לו את האישורים המגיעים לו כדין בגין תקופת עבודתו בעירייה. התובע טען כי יש לחייב את הנתבעים 2 ו- 3 באופן אישי בחיובים שייפסקו לזכותו, בשל הפרת חובת האמון וחובת תום הלב מכוח סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, ומכוח עוולת גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 8. לטענת הנתבעים, התנהלות התובע היא שנגועה בחוסר תום לב ובהפרת הסכם העבודה, שכן התובע שלח מכתב התפטרות 7 ימים בלבד לאחר חתימת ההסכם, כשברור כי השהה את פעולת ההתפטרות עד לאחר חתימת ההסכם כדי לטעון לזכויות מכוחו. בנוסף, לטענתם,התובע לא דיווח לנתבעים על עבודה נוספת בה עבד כסטאז'ר במשרד רואי חשבון, התובע שימש במקביל כחבר מועצת עיריית טירה תוך ניגוד עניינים ולא ראה את אינטרס העירייה כאינטרס מרכזי. על רקע האמור ועל רקע נסיבות עובדתיות ומשפטיות, לטענת הנתבעים, חוזה הבכירים לא נכנס לתוקף ו/או הופר הפרה יסודית ועל כן אינו מהווה בסיס להתקשרות בין הצדדים ואין התובע זכאי לשכר או לתנאים מכוחו. לטענת הנתבעים, הסכומים ששולמו לתובע ממצים את כלל זכויותיו ואף יותר. הנתבעים טוענים כי העבירו לידי התובע את הסמכויות הנדרשות למילוי תפקידו, אולם מטבע הדברים, לגבי חלק מהנושאים, מדובר בהליך הדרגתי שאורך יותר מחודש-חודשיים. עוד טענו כי בכל הקשור לשכר ולתלושי שכר, הם פעלו בהתאם לנסיבות, כשמדובר היה בתקופת חגים, בתקופת עבודה קצרה, בצורך לחתום על הסכם הבכירים ובבעיות שכר כלליות בעירייה. על פי הנטען, העמדת תקופת ההודעה המוקדמת על 3 חודשים נעשתה בטעות, כאשר בנסיבות העניין, עבודת התובע, כולל ההודעה המוקדמת, הגיעה לקיצה ביום 31.12.07. בנוסף טענו הנתבעים כי התובע התפטר משיקוליו שלו ולא נקט בפעולות המצופות ממי שיש לו טענות ומענות. לטענת הנתבעים, לנתבעים 2 ו- 3 אין כל אחריות, ישירה או עקיפה, המאפשרת הגשת תביעה אישית כנגדם. תצהירים ועדויות 9. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית, עליו נחקר בפנינו. כן זומנה להעיד מטעמו החשבת המלווה של העירייה בתקופה הרלוונטית לתביעה, הגב' טל וינטר. 10. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע 3, מר ויאם זמירו ז"ל. הנתבע 3 לא נחקר על תצהירו, משלא התייצב למועד ההוכחות הראשון, איחר למועד ההוכחות השני שנקבע, עד כי בית הדין נאלץ לבטל את הדיון ולאחר מכן מצא לצערנו את מותו בנסיבות טראגיות. 11. משרד הפנים נתן עמדתו בתיק אולם לא הובא לעדות כל גורם מטעמו. דיון והכרעה 12. הנתבעת, כמו גם רשויות מקומיות אחרות, הינה גוף ציבורי הפועל מכוח חוק, המתוקצב ונתמך בין היתר, מכספי המדינה. בהתאם לכך, הנתבעת כפופה להוראות החוק המסדירות את סמכויותיה, ולכללי המשפט המנהלי החלים על גופים הפועלים מכוח חוק. כך, ובין היתר, כפופה הנתבעת להוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב"). הזכות להעסקה בתנאי חוזה בכירים, איננה בגדר זכות קנויה ואוטומטית, אף לא כלפי עובדים סטטוטוריים (מנכ"ל או מזכיר, גזבר, יועץ משפטי, מהנדס הרשות ומבקר הרשות), אלא שהיא מותנית בקיומם של התנאים הספציפיים והמצטברים שבהוראות חוזרי המנכ"ל שחלים על העובדים הסטטוטוריים ושבחוק יסודות התקציב. 13. בהתאם לחוזר משותף לממונה על השכר ולמנכ"ל משרד הפנים מחודש 12/02 (צורף לעמדת משרד הפנים) תשלום שכר על פי חוזה בכירים לעובדים במשרות סטטוטוריות ובהן - גזבר רשות מקומית, טעון אישור של משרד הפנים וכמפורט בחוזר - "החוזים מחייבים אישור מוקדם ובכתב של אגף כ"א ושכר ברשומ"ק במשרד הפנים". בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/2003 (צורף כנספח ג' לתצהיר מר זמירו ומשרד הפנים הפנה אליו בעמדתו), בפרק שכותרתו "אישור חוזה בכירים" צויין האופן בו יש להגיש בקשה לאישור חוזה בכירים: "לצורך אישור חוזה בכירים על הרשויות להגיש בקשה בכתב, חתומה על ידי ראש הרשות והגזבר, לה מצורפים המסמכים המפורטים להלן: תלוש שכר.. ... אישור מקור תקציבי ויכולת מימון להעסקה בחוזה בכירים ... תצהיר העובד כי אין לו עבודה נוספת" בסיום הפרק נכתב מפורשות: "אין לשלם לעובד שכר בכירים בטרם התקבל אישור משרד הפנים לכך". 14. על פי עמדת משרד הפנים "חוזה הבכירים שנחתם עם התובע לא הועבר לאישור משרד הפנים". יש לציין כי התובע אישר בעדותו כי היה מעודכן בכל נהלי משרד הפנים לגבי חוזה בכירים וכי הכיר גם את הפרק הנוגע ל"אישור חוזה בכירים" (ר' עדותו, פרוטוקול 21.6.10, עמ' 4, ש' 37 - עמ' 5, ש' 4). התובע ודאי היה מודע, אפוא, לצורך להגיש בקשה בכתב למשרד הפנים "חתומה על ידי ראש הרשות והגזבר", דהיינו בקשה החתומה על ידו. עם זאת, התובע העיד כי לא חתם על בקשה בכתב כאמור וזאת, לטענתו, משום שלא הועברה אליו בקשה על ידי מזכיר המועצה (עמ' 5 לפרוטוקול 21.6.10, ש' 39-41). מצופה מאדם המשמש כגזבר העירייה ואשר מודע לפרוצדורה הנדרשת לצורך אישור חוזה העסקתו, ואף מודע לבעיותיה הכלכליות והתקציביות של העירייה, שיפעל על מנת להעביר את הבקשה בהקדם למשרד הפנים, על אחת כמה וכמה משבקשה זו חייבת לעבור תחת ידיו ולהיחתם על ידו. בנסיבות אלו סברנו כי אין לו לתובע אלא להלין על עצמו שלא נקט בכל אמצעי על מנת לזרז את הגשת הבקשה, והמתין שתועבר אליו על ידי גורם אחר. האמור נכון בעיקר על רקע התפטרותו של התובע 7 ימים בלבד לאחר החתימה על החוזה. 15. מכל מקום, החשבת המלווה של העירייה, הגב' וינטר, העידה כי היא מסיקה ממכתב ששלחה ביום 30.11.07 למר שפיצר ממשרד הפנים (ת/1) ובו אישרה כי משרת הגזבר מתוקצבת בתקציב העירייה, כי החוזה נשלח לאישור משרד הפנים, שאחרת לא היו פונים אליה ממשרד הפנים לבירור העניין (ר' עדותה, פרוטוקול 11.10.10, עמ' 9, ש' 17 - עמ' 10, ש' 20). 16. ואולם, אף אם חוזה הבכירים שנחתם עם התובע נשלח למשרד הפנים על ידי מאן דהוא, אף אם משרת הגזבר היתה מתוקצבת כנטען על ידי הגב' וינטר, ואפילו משרד הפנים החל בהליך האישור ואף ביקש נתונים נוספים, אין חולק כי החוזה לא אושר. הגב' וינטר נשאלה על כך: "ש. האם החוזה אושר? ת. לא. אין לי מושג מדוע לא. אילן כבר לא היה בעירייה וזה לא היה נושא שהמשכנו לטפל בו". (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 6-7). לאור הוראות חוזרי המנכ"ל, לא יכולה להיות מחלוקת כי אין די במשלוח החוזה, אלא יש לקבל את אישורו של משרד הפנים לחוזה. הגב' וינטר אישרה זאת בעדותה: "ש. תסכימי איתי לפני שמשרד הפנים מאשר את החוזה אין חוזה? ת. נכון". (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 9-10)). 17. יש לציין כי בעניינו של התובע, מאחר ועבד במקביל לעבודתו בעירייה כסטאז'ר במשרד רואי חשבון ושימש בהתנדבות כחבר ועדה קרואה במועצת טירה, סביר כי אישור החוזה, ככל שהיה מתקבל, היה מתעכב זמן רב יותר מבמקרים שגרתיים. ראשית, בחוזר מנכ"ל 3/2003 צויין כי יש לצרף לבקשה לאישור חוזה "תצהיר העובד כי אין לו עבודה נוספת". במידה והעובד עובד בעבודה נוספת יש לצרף תצהיר מפורט של פרטי העבודה הנוספת וכן אישור של היועץ המשפטי של העירייה. התובע נשאל אם צירף תצהיר כאמור והשיב כי מאחר ולא הוגשה בקשה, ברי כי גם לא צירף תצהיר בדבר עבודה נוספת (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 45). 18. שנית, בחוזר מחודש 12/02 נקבע בפרק 3: "נדגיש כי היקף ההעסקה של הבכיר הסטטוטורי יהיה במשרה מלאה בלבד... עובד שאושרה לו עבודה נוספת בשכר לא יהיה זכאי להעסקה בחוזה בכירים אלא בדרוג ודרגה בהתאם להסכמים הקיבוציים המאושרים ובכפוף להוראות החוק.. העובד אינו רשאי לעסוק בכל עבודה אחרת בשכר. מילוי תפקיד נוסף ללא שכר טעון קבלת אישור מראש ובכתב בהתאם להוראות החוק... במקרים חריגים על הרשות לפנות למשרד הפנים... לקבל אישור מיוחד". 19. גם בסעיף 6ב' לחוזה הבכירים (ת-2) נקבע: "בתקופת עבודתו ברשות המקומית לא יהיה העובד רשאי לעסוק בכל עבודה אחרת בשכר. מילוי תפקיד נוסף ללא שכר, טעון קבלת אישור מראש ובכתב בהתאם להוראות החוק". אף אם נשלח חוזה הבכירים למשרד הפנים לאישורו, לא הוכח כי הוגשה בקשה לעבודה נוספת, בין אם בשכר ובין אם ללא שכר, כשעל פי עדותה של החשבת המלווה, היא כלל לא ידעה כי התובע עבד בעבודה נוספת (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 1-4). 20. התובע, ששימש בתפקיד בכיר, בעל השכלה בכלכלה, בהנהלת חשבונות ובראיית חשבון, ובעל נסיון בתחום המוניציפאלי מכוח היותו חבר ועדה קרואה בטירה, העיד כי הכיר את חוזר המנכ"ל ביחס לחוזה בכירים עוד מעבודתו בטירה והיה מעודכן בכל נהלי משרד הפנים בכל הנוגע לחוזה בכירים (פרוטוקול מיום 21.6.10, עמ' 4, ש' 31-45 - עמ' 5, ש' 4). התובע היה מודע, אפוא, לכך שעל מנת שחוזה בכירים ייכנס לתקפו נדרש אישור של משרד הפנים. התובע אף היה מודע לבעייתיות שיש באישור חוזה בכירים כאשר מדובר בעובד המועסק בעבודה נוספת. בעדותו הבהיר כי בשיחה שערך עם מר שפיצר בעניין אישור העבודה הנוספת "הוא אמר לי שברגע שיגיע אליו חוזה הבכירים זה יבחן והוא אמר שיש מקרים שהוא נוטה לאשר ויש מקרים שלא. כל מקרה לגופו" (פרוטוקול מיום 21.6.10, עמ' 5, ש' 17-19). לאור האמור, התובע ידע כי יכול להיות שחוזה הבכירים כלל לא יאושר לאור עבודתו הנוספת, כשעל פי עדותו, הסכים עם הנתבעים כי אם הממונה על השכר לא יאשר את העבודה הנוספת, הוא יפסיק אותה (סעיף 12 לתצהירו). 21. אישור ההסכם על ידי משרד הפנים הינו תהליך שאינו אורך יומיים - שלושה, קל וחומר כשנדרשת בחינתן של נסיבות נוספות כעבודה נוספת, בשכר ושלא בשכר. התפטרותו של התובע 7 ימים בלבד לאחר החתימה על הסכם הבכירים, לא הותירה למשרד הפנים שהות לבחון את אישורו, כשברי כי לאחר התפטרות התובע לא היה עוד טעם להמשיך בהליך האישור. 22. התובע לא העיד על כל אירוע חריג שהתרחש דווקא באותו שבוע שבין החתימה על חוזה הבכירים לבין ההודעה על התפטרותו. אמנם בעדותו מיום 21.6.10 העיד "אני קבלתי באותה תקופה איומים שיש יריות בקלנסווה ושכדאי לי לא להכנס לשם" (עמ' 7 לפרוטוקול 21.6.10, ש' 18-19) אולם אין כל תיעוד לאירוע זה לא בכתב התביעה, לא במכתב ההתפטרות ולא בתצהיר מטעמו. יש לציין כי עדות זו אף סותרת את דברי בא כוחו הקודם של התובע במסגרת הדיון שהתקיים ביום 5.4.09 בו ציין: "אני מבקש לחזור על כך שהתובע התפטר אך ורק בגלל שהוא חתם על הסכם הבכירים וסמכויותיו עדיין היו מוגבלות ביותר, והוא הרגיש שהוא לא יכול לתפקד" (ר' פרוטוקול מיום 5.4.09, ש' 35-36). 23. לאור כל האמור, מאחר וחוזה הבכירים לא אושר על ידי משרד הפנים וספק אם היה מאושר, לאור עבודותיו הנוספות של התובע ולאור העובדה ששבעה ימים בלבד לאחר חתימתו ועוד בטרם התקבלו הנתונים שהתבקשו על ידי משרד הפנים (כאמור במכתבה של הגב' וינטר מיום 30.11.07), הודיע התובע על התפטרותו, המסקנה המתבקשת היא כי הסכם הבכירים אינו חל על יחסי העבודה בין הצדדים. הסעדים הנתבעים סעדים מכוח חוזה הבכירים 24. נוכח קביעתנו כי חוזה הבכירים אינו חל על יחסי העבודה בין הצדדים - התובע אינו זכאי לזכויות הנתבעות מכוחו. התובע אינו זכאי, אפוא, לשכר בכירים, לקצובת הנסיעות שנקבעה בחוזה הבכירים ולהפרשות לקרן השתלמות הקבועות בחוזה הבכירים. יתרת שכר עבודה/תמורת הודעה מוקדמת 25. על פי עדותו של התובע ותלושי השכר שצורפו לתצהירו ולסיכומי הנתבעים, עבור חודש ספטמבר 2007 - שולם לו שכר בסך 10,000 ש"ח נטו (12,880 ש"ח ברוטו) ביום 13.12.07, עבור חודש אוקטובר 2007, שולם לו שכר בסך 10,000 ש"ח ברוטו, שהופקד בחשבונו בשתי העברות (ביום 17.12.07 וביום 27.1.08), עבור חודש נובמבר 2007 שולם לו שכר בסך 10,000 ש"ח ברוטו שהופקד בחשבונו ביום 21.1.08 ועבור חודש דצמבר 2007 שולם לו שכר בסך 10,000 ש"ח שהופקד לחשבונו ביום 27.1.08 (סעיף 66.4 לתצהירו). הנתבעים טענו כי שכר זה שולם לתובע בהתאם לדירוג, דרגה וותק, כפי שמשולם לעובדים שאינם מקבלים שכר בכירים. הגם שלא הוצגו בפני בית הדין נתונים באשר לדירוג, הדרגה או הוותק של התובע והשכר שצריך להשתלם על פי נתוניו, התובע לא טען ואף לא סתר את טענת הנתבעים בדבר קבלת שכרו בחודשים האמורים בהתאם לדירוג, דרגה וותק. משכך, בהיעדר נתונים אחרים, אין לנו אלא לקבוע כי לתובע שולם מלוא שכרו בחודשים ספטמבר - דצמבר 2007 בהתאם לדירוגו, דרגתו וותקו בתקופה הנדונה. 26. אין חולק כי התובע עבד בפועל בעירייה מיום 9.9.07 ועד ליום 31.12.07. עם זאת, התובע תבע שכר גם בגין החודשים ינואר - פברואר 2008, כשלטענתו, חודשים אלו מהווים חלק מתקופת ההודעה המוקדמת, בגינה זכאי הוא לשכר. התובע ביסס תביעתו זו על תקופת ההודעה המוקדמת בת 3 החודשים שנקבעה בחוזה הבכירים ועל אישורו של ראש העירייה את מועד סיום העסקתו ביום 28.2.08. הנתבעים, מנגד, טענו כי התובע זכאי לשכר עד למועד סיום העסקתו בפועל, ביום 31.12.07 וכי ראש העירייה אישר לתובע 3 חודשי הודעה מוקדמת בטעות, תוך שהסתמך על דברי התובע. 27. סעיף 7(ו) לחוזה הבכירים קובע כי - "העובד רשאי להפסיק את עבודתו בכל עת על ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב של שלושה חודשים מראש כפוף לאמור בחוזה זה". התובע הודיע על התפטרותו ביום 25.11.07 ובמסגרת מכתב ההתפטרות ציין כי "ניתנת הודעה מוקדמת על פי ההסכם בינינו של 3 חודשים" (נספח ת-11). בתגובה למכתב ההתפטרות השיב ראש העירייה לתובע ביום 27.11.07, כי בהתאם לאמור במכתב ההתפטרות, יחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו לא יאוחר מיום 28.2.08 וכי הוא שומר לעצמו את הזכות להקדים את מועד ההפסקה בפועל, מבלי לפגוע בזכות התובע לקבל שכר בתקופת ההודעה המוקדמת (נספח ת-12). במכתב נוסף מיום 26.12.07 הודיע ראש העירייה לתובע כי עבודתו תופסק ביום 30.12.07 ועל כן הוא פטור מלהמשיך ולהתייצב בעירייה, וכי למרות הפסקת העבודה בפועל, העירייה תמשיך ותישא בעלויות העסקתו עד תום התקופה (נספח ת-13). 28. מאחר וקבענו כי חוזה הבכירים אינו חל על יחסי העבודה בין הצדדים, ומאחר והתובע הודיע על התפטרותו חודשיים וחצי בלבד לאחר שהחל בעבודתו בעירייה, הרי שמלכתחילה לא היה מקום לקבוע תקופת הודעה מוקדמת בת 3 חודשים. 29. עם זאת, כמפורט לעיל, במכתב ההתפטרות נתן התובע, תוך הסתמכותו על האמור בחוזה הבכירים, הודעה מוקדמת בת 3 חודשים, וראש העירייה אישר את האמור במכתב ההתפטרות וקבע כי יחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו לא יאוחר מיום 28.2.08. ברי כי אישורו של ראש העירייה את מועד סיום ההעסקה נבע מהאמור במכתב ההתפטרות, כך שנעשה בטעות בהסתמך על תקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוזה הבכירים. 30. בנסיבות אלו, מאחר ומדובר בטעות של ראש העירייה שהתבססה על האמור במכתב ההתפטרות ומאחר ובכספי ציבור עסקינן, הרי שחיוב העירייה, אשר אין חולק כי מצבה הכלכלי היה בכי רע, בתשלום כספים שהתובע אינו זכאי להם - אינו ראוי. לעניין זה יש אף להדגיש כי הרציונל העומד מאחורי מתן הודעה מוקדמת בעת התפטרות הוא ליתן למעביד שהות להיערך לעזיבת העובד על ידי מציאת עובד חלופי. מאחר שכך, מדובר בזכות של המעביד, אשר המעביד רשאי לוותר עליה, ודאי כשמדובר בתקופת הודעה מוקדמת העולה בהרבה על התקופה הקבועה בחוק, ובענייננו, המעביד אכן ויתר על מרביתה. 31. ואולם, מאחר והן במכתבו הראשון של ראש העירייה, שנכתב בתגובה למכתב ההתפטרות יומיים לאחר קבלתו והן במכתבו השני, שנכתב כחודש לאחר מכן, לאחר שכבר היתה לראש העירייה שהות לבדוק את הסוגייה, נאמר באופן מפורש כי זכות התובע לקבלת שכר עד תום תקופת ההודעה המוקדמת לא תפגע, גם אם יוקדם מועד סיום ההעסקה בפועל, נוצרה ציפייה לגיטימית של התובע להמשיך ולקבל שכר עד תום תקופת ההודעה המוקדמת, היינו, במשך חודשיים נוספים. בנסיבות אלו, התובע רשאי היה להניח, כי דברי ראש העירייה מחייבים, ורשאי היה להסתמך על האמור במכתבים ולתכנן את מהלכיו על פיהם. 32. שקילת האינטרס הציבורי שלא לשלם לתובע כספים מהקופה הציבורית שהוא אינו זכאי להם, למול אינטרס ההסתמכות של התובע על דברי ראש העירייה וציפייתו לקבל שכר במשך חודשיים נוספים, מובילה אותנו למסקנה כי האיזון הראוי בנסיבות דנן הוא תשלום תמורת הודעה מוקדמת של חודש אחד, החל ממועד סיום העסקת התובע בפועל, עד ליום 31.1.08. 33. התובע זכאי אפוא לתמורת הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש אחד, לפי השכר שהשתכר בפועל, בסך של 10,000 ש"ח. פדיון חופשה 34. התובע עתר בנוסף לתשלום פדיון 7 ימי חופשה בהתאם לקבוע בחוזה הבכירים (11 ימי חופשה בגין התקופה ספטמבר 2007 - פברואר 2008 בניכוי 4 ימים שניצל). מאחר וקבענו כי חוזה הבכירים אינו חל על יחסי העבודה בין הצדדים אין התובע זכאי לימי חופשה כקבוע בחוזה. כמפורט לעיל, התובע עבד בפועל עד ליום 31.12.07 כשהעירייה ויתרה על התייצבותו לעבודה מעבר לתאריך זה. משכך, יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 31.12.07 ועד למועד זה נצברו לזכות התובע 4 ימי חופשה בלבד, בהתאם לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951. התובע העיד כי ניצל 4 ימי חופשה במהלך תקופת עבודתו, כך שלא נותרה לזכותו יתרת ימי חופשה ואין הוא זכאי לפדיון חופשה. חיוב הנתבעים 2 ו- 3 באופן אישי 35. התובע עתר לחיוב הנתבעים 2 ו- 3 באופן אישי. טענות התובע בעניין הצרת צעדיו ופגיעה בסמכויותיו לא הוכחו. באשר לטענות התובע לעניין הנספח לחוזה הבכירים - הגם שבנספח נקבע כי הוא גובר על הוראות סעיף 7 לחוזה הבכירים, ככל שהדברים נוגעים להפסקת העבודה בתקופת הנסיון, מאחר והתובע התפטר, הנספח כלל לא בא לידי מבחן. יתרה מכך, כאמור, חוזה הבכירים כלל לא אושר על ידי משרד הפנים כך שממילא אין כל רלוונטיות לאמור בנספח לחוזה. לא מצאנו בנסיבות העניין בסיס להחלת חיוב אישי כלפי הנתבעים 2 ו/או 3 בהתאם לאמות המידה שנקבעו לכך בפסיקה (ר' בג"צ 4284/08 קלפנר - רשות הדואר (8.3.10)). סוף דבר 36. התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד. 37. בהתאם לכך, תשלם העירייה לתובע, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 10,000 ש"ח בגין תמורת הודעה מוקדמת. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה בפועל (31.12.07) ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.  38. בהתחשב בכך שמרבית תביעתו של התובע נדחתה, העירייה תישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ש"ח שישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי העירייה, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 39. נוכח הודעתו של התובע בפתח ההוכחות על מחיקת סעיפים 60.2, 60.6, 60.7, 60.8 ו- 60.9 מכתב התביעה, המזכירות תדאג להשיב אגרה לתובע, בהתאם לתקנות, בהתייחס לרכיבי התביעה המפורטים, שסכומם הכולל הינו 192,968 ש"ח. חוזה בכיריםהתפטרותמסמכיםחוזה