האם חל על התובעים צו ההרחבה בענף השמירה? לעניין זה טענת הנתבעת היא כי הואיל ורוב עובדיה הם עובדי ניקיון הרי שבהתאם למדיניות הפסיקה לפיה יש להעדיף יחידות כוח מפעליות, יש להחיל על כלל עובדי הנתבעת את הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון. נקודת המוצא לבחינת תחולת צו ההרחבה בענף השמירה על הצדדים היא הוראות חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, בעניין פועלו של צו הרחבה. סעיף 30 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 קובע כי "ניתן צו הרחבה, יהיו הוראות ההסכם הקיבוצי שהורחבו בצו חלות על כל העובדים והמעבידים, שעליהם חל הצו.." צוי ההרחבה בענף השמירה, הן של ההסכם הקיבוצי הכללי משנת 1972 והן של ההסכם הקיבוצי הכללי מחודש 11/08 (מיום 21.6.09), קובעים כי הם חלים על "כל העובדים והמעבידים בענף השמירה והאבטחה בישראל". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תחולת צו ההרחבה בענף השמירה על עובדי ניקיון: התובעים, הגישו תביעות אלה לפיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, פיצוי בעד אי הפרשה לפנסיה, הפרשי שכר, תוספת שכר ענפית, החזר ניכויים ופיצוי בגין נזק לא ממוני לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר. העובדות הנתבעת הינה חברה המספקת ללקוחותיה שירותים שונים, ביניהם שירותי ניקיון ושירותי שמירה. רוב העובדים המועסקים על ידי הנתבעת הם עובדי ניקיון. התובע בתיק 38642-10-11 (גריגורי) הועסק על ידי הנתבעת כשומר ב"בית הטורקיז" בירושלים בשכר מינימום שעתי, מיום 1.1.09 עד להתפטרותו ביום 6.3.10. התובע בתיק 38608-10-11, הועסק על ידי הנתבעת כשומר ב"בית הטורקיז" מיום 1.2.09 עד להתפטרותו ביום 6.3.10. גריגורי ודמיטרי הם אבו ובנו. גריגורי עבד בדרך כלל במשמרות ערב ולילה בימי אמצע השבוע ואילו דמיטרי, שהיה סטודנט במקביל לעבודתו אצל הנתבעת, עבד בדרך כלל בסופי שבוע. לא בוצעו עבור התובעים הפרשות לפנסיה. ביום 4.3.10 מסרו התובעים מסרו לנציגי הנתבעת מכתב שנוסח על ידי בא כוחם ואשר נושא תאריך 28.2.10, בו טענו שהנתבעת אינה משלמת להם את כל זכויותיהם ביניהן הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, דמי חגים ושעות נוספות ודרשו לשלם להם זכויות אלה. כן ציינו התובעים שהם הבינו שהנתבעת מתכוונת להעביר את מיקום ביצוע העבודה ל"בודקה" מחוץ לבניין בית הטורקיז, וכי הם מתנגדים לכך נחרצות. התובעים הודיעו כי "אנו לא מוכנים לעבוד בבודקה בחוץ בלילה כי אז יש הרבה יותר עבודה, כל הזמן צריך להשגיח על מחסום וגם לעשות סיורים ובמגביל זה לא אפשרי ובמחסום לא שומעים אזעקות בתוך הבנין וזה אומר בלתי אפשרי לבצע תפקיד ויש גם כניסות לבניין שלא רואים מבודקה ולא ניתן לדעת האם מישהו נכנס לבנין ממקום אחר. יוצא אז שאם יקרה משהו בבניין אנחנו נהיה אחראי לכך וזאת בזמן שלא יכולים להשגיח על הנעשה בתוך הבנין. לכן אם אתם רוצים שנעבוד בבודקה, בבקשה לשלוח לנו הוראה מפורשת ושיהיה כתוב מה התפקיד שלנו כולל ועל מה אנחנו אחראים ועל מה לא אחראים. אם לא תענו לדרישות שלנו ואם לא נקבל יחס טוב ואת כל הזוכיות כמו שמגיע לנו ואם לא נקבל תלושים נכונים, נעזוב את העבודה אצלכם בחברה עוד חודש - זאת אומרת מיום 1.4.2010, כי אנחנו לא מוכנים לעבוד בלתי תנאים כאשר אנחנו מקבלים יחס מזלזל". התובעים הפסיקו את עבודתם בנתבעת ביום 6.3.10. לאחר הגשת התביעה שלמה הנתבעת לגריגורי סך 4,210 ₪ לאחר קיזוז פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות בסך 2,722 ₪. פירוט הסכום ששולם הוא: 1,362.85 ₪ בגין דמי הבראה, 1,517.22 ₪ בגין "חלף גמל רטרו", סכומים של 957.37 ₪ ו-983.25 ₪ כהפרשי שכר, פדיון חופשה בסך 1,987.20 ₪ ופרמיה בסך 223.90 ₪. הסכומים ששולמו כוללים את "תוספת השכר הענפית" בסך 120.42 ₪ שנתבעה בכתב התביעה. לאחר הגשת התביעה שילמה הנתבעת לדמיטרי סך 944 ₪ לאחר קיזוז פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות בסך 1,074 ₪. פירוט הסכום ששולם הוא: 584.23 בגין דמי הבראה, 534.06 בגין "חלף גמל רטרו", 504.56 ₪ בגין הפרשי שכר, פדיון חופשה בסך 268.48 ₪ ופרמיה בסך 120.42 ₪. הסכומים ששולמו כוללים את "תוספת השכר הענפית" בסך 120.42 ₪ שנתבעה בכתב התביעה. מוסכם כי היקף משרתו של דמיטרי היה 63%. המחלוקות הטעונות הכרעה להלן המחלוקות הטעונות הכרעתנו: האם חל על התובעים צו ההרחבה בענף השמירה? לעניין זה טענת הנתבעת היא כי הואיל ורוב עובדיה הם עובדי ניקיון הרי שבהתאם למדיניות הפסיקה לפיה יש להעדיף יחידות כוח מפעליות, יש להחיל על כלל עובדי הנתבעת את הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון. מה היה היקף משרתו של גריגורי? האם 100% כטענתו או 80% כטענת הנתבעת? האם זכאים התובעים לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים? האם הנתבעת הייתה זכאית לנכות מתשלומים ששילמה לתובעים פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות. האם זכאים התובעים להפרשים בגין יתר תביעותיהם (דמי חגים, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בעד אי הפרשה לפנסיה, הפרשי שכר, פיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר). תחולת צו ההרחבה בענף השמירה נקודת המוצא לבחינת תחולת צו ההרחבה בענף השמירה על הצדדים היא הוראות חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, בעניין פועלו של צו הרחבה. סעיף 30 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 קובע כי "ניתן צו הרחבה, יהיו הוראות ההסכם הקיבוצי שהורחבו בצו חלות על כל העובדים והמעבידים, שעליהם חל הצו.." צוי ההרחבה בענף השמירה, הן של ההסכם הקיבוצי הכללי משנת 1972 והן של ההסכם הקיבוצי הכללי מחודש 11/08 (מיום 21.6.09), קובעים כי הם חלים על "כל העובדים והמעבידים בענף השמירה והאבטחה בישראל". בהתאם לסעיף 30 לחוק הסכמים קיבוציים, שאלת תחולת צו ההרחבה בענף השמירה על הצדדים שלפנינו נקבעת על פי השאלה אם הנתבעת היא "מעביד בענף השמירה", כלשון צוי ההרחבה. לדעתנו, הנתבעת היא אכן "מעביד בענף השמירה" מאחר שאספקת שירותי שמירה ללקוחותיה היא אחת מפעילויותיה העיקריות (השוו: עע 18/99 יפה אפרימי נ. לילה עבד (מיום 9.7.2000). העובדה שהנתבעת היא גם "מעסיק בענף הניקיון" וכתוצאה מכך חל צו ההרחבה בענף הניקיון על עובדיה המועסקים בניקיון, אינה גורעת מהיותה "מעסיק בענף השמירה". כנגד מסקנה זו הפנתה אותנו הנתבעת לדברי בית הדין הארצי לעבודה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעע 324/05 ריבה אצ'לדייב נ. עמישב שירותים בע"מ (מיום 27.3.06), לפיהם אין זה בריא כי במפעל אחד תהיה יותר מנציגות אחת לעובדי המפעל ועל כן יש לעודד מדיניות של יחידת מיקוח מפעלית. ואולם, בעניין אצ'ילדייב נאמר במפורש כי מצב דברים בו חלים על עובדי מעביד אחד יותר מצו הרחבה אחד אפשרי וכי הדבר תלוי בהוראות צוי ההרחבה. כך נאמר על ידי כב' הנשיא אדלר (הדגשות אינן במקור): "שאלה נוספת היא, האם חל גם ההסכם בענף הניקיון, היינו - מצב בו חלים על אותה עובדת שני הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה שונים? הדבר אפשרי, ככל שהצדדים ליחסי עבודה היו מסכימים על כך. אולם, במקרה דנן אין הסכמה כזאת.  נוסף על כן, הדבר אפשרי כאשר צווי הרחבה קובעים שהם חלים על עובדי שמירה או עובדי ניקיון. במקרים שצווי הרחבה של ענפים שונים, כמו ענף השמירה וענף המתכת, קובעים שהצו חל על כלל עובדי המפעל ייתכן שעל עובד אחד חלים יותר מצו הרחבה אחד. את השאלה האם הדבר נעשה במקרה דנן נשאיר לשעה אחרת, שכן המקרה הוכרע בטעם משפטי אחר, כפי שנתאר בהמשך".   דברי בית הדין הארצי לעבודה עליהם מסתמכת הנתבעת נאמרו לעניין קביעת יחידת המיקוח בלבד, דהיינו: קביעת ארגון העובדים היציג המוסמך לנהל משא ומתן עם המעביד לכריתת הסכם קיבוצי. במקרים בהם ארגוני עובדים שונים מייצגים מגזרים שונים במפעל מסויים, אין בקביעה כי יש לראות בארגון העובדים המייצג את רוב עובדי המפעל כארגון יציג לעניין ניהול מו"מ לכריתת הסכם קיבוצי מיוחד, כדי לשלול תחולה של צו הרחבה הקובע כי הוראות הסכם קיבוצי כללי ענפי יחולו על עובדים המועסקים בענף מסויים, ככל שאותו מעביד הינו בגדר מעסיק באותו ענף, בנוסף לענף בו מועסקים רוב עובדיו. כזכור, העובדות בעניין אצ'ילדייב היו שהמערערות דהתם הועסקו כעובדות ניקיון בחברת עמישב, שהעסיקה 2,500 עובדי ניקיון ו-2000 עובדי שמירה. אין בדברי בית הדין הארצי לעבודה באותו עניין כדי לקבוע כי על עובדי חברת עמישב שהועסקו על ידה בשמירה חל צו ההרחבה בענף הניקיון. אשר על כן מקובלת עלינו עמדת התובעים כי חל עליהם צו ההרחבה בענף השמירה. היקף המשרה של גריגורי הנתבעת אינה חולקת על כך שאם ייקבע שיש להתחשב בשעות עבודתו של גריגורי שבוצעו בשבת, הרי שהיקף משרתו הוא 100%. מקובלת עלינו עמדת גריגורי כי היקף משרתו היה 100%. הפסיקה עליה מסתמכת הנתבעת אשר קובעת כי אין להתחשב בשעות נוספות או בשעות עבודה במנוחה השבועית לעניין קביעת השכר הקובע לחישוב זכויות שונות, אינה רלוונטית לקביעת היקף משרת עובד שעתי, ואין כל בסיס שלא להתחשב בשעות העבודה של גריגורי בשבתות לצורך חישוב היקף משרתו. אשר על כן אנו קובעים כי היקף משרתו של גריגורי היה 100%. התביעה לפיצויי פיטורים התובעים טוענים לזכאות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א), לפי שתי חלופותיו, קרי: קיומה של הרעה מוחשית בתנאי עבודתם וכן קיומן של נסיבות ביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהם להמשיך בעבודתם. לטענת התובעים, ההרעה המוחשית בתנאי עבודתם התבטאה בדרישת הנתבעת שהתובעים יחדלו לשמור מ"חדר החשמל" בבית הטורקיז ויעברו לשמור ב"בודקה" בכניסה אליו. הנסיבות ביחסי עבודה שבעטיין לא ניתן לדרוש מהם להמשיך בעבודתם הינן העסקתם תוך אי תשלום זכויות המגיעות להם לפי דיני העבודה. לעניין החלופה שעניינה הדרישה לעבור לעבוד בבודקה - חלופת "הרעת התנאים", טענו התובעים כי השמירה בבודקה כרוכה בעבודה רבה יותר משום שנדרשת השגחה מתמדת על המחסום וכן נדרש מהם לבצע סיורים. כמו כן נטען כי התובעים לא יוכלו למנוע פריצות או נזקים למבנה כי הם לא ישמעו אזעקות מהבניין מעמדת הבודקה. בעדותו דמיטרי הסביר כי הסיבה לסירובם של התובעים לעבור לעבוד בבודקה היה עניין היעדר האפשרות להיות אחראיים לעבודה ולא השינוי בתנאים הפיזיים (פרוטוקול 2.1.12, עמ' 8, שורות 5-7). מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי לא היה בהחלטת הנתבעת להעביר את עמדת השמירה של התובעים מחדר החשמל ל"בודקה" משום הרעה מוחשית בתנאי עבודת התובעים. על פי הפסיקה, לא כל שינוי בתנאי עבודת עובד ולא כל אי נוחות הנגרמת לו כתוצאה משינוי כזה, הוא בגדר "הרעת תנאים מוחשית". לענין זה נאמרו בעע 1271/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים מהנדסים יועצים מודדים בע"מ נ. חיים אברהם (מיום 10.2.04) הדברים הבאים, מפי כב' הנשיא אדלר: "לטעמי, הרעיון הגלום בהוראות סעיף 11(א), הוא מתן אפשרות לעובד לעזוב את מקום עבודתו, מבלי להינזק, כאשר מתרחש במקום העבודה דבר מה המצדיק, באופן אובייקטיבי, את עזיבתו. נדמה, כי בסופו של דבר ההכרעה בשאלה האם עזיבת העובד את מקום עבודתו הייתה מוצדקת, אם לאו, תוכרע על פי קביעת מידת משמעותו של השינוי שבגינו החליט העובד לעזוב. ועוד, ככל שהעובד החליט לעזוב בשל הרעה בתנאי עבודתו הרי שהרישא לסעיף 11(א) מורה כי הרעה זו צריכה להיות "מוחשית". כאמור, דמיטרי העיד כי משמעות השינוי מבחינת התובעים לא היה בחוסר הנוחות שנגרם להם כתוצאה מן המעבר לבודקה, אלא ביצירת תנאים בהם התובעים לא יוכלו למלא כראוי את תפקידם. לדעתנו, טיעון זה הינו מאולץ ואינו משכנע. הנחת בית הדין היא כי הנתבעת, האחראית כלפי בעלי "בית הטורקיז" לשמירה על המקום, יודעת מהם התנאים המיטביים לביצוע עבודת השמירה, ואין כל בסיס לכך שבית הדין יעדיף את עמדתם של התובעים בעניין זה. בהתאם לכך, אף אם נניח לטובת התובעים כי התפטרותם הייתה בשל ההחלטה בדבר העברתם לעבודה בבודקה, נראה כי אין מדובר ב"הרעה מוחשית" בתנאי עבודתם. יתר על כן, גם לו הייתה ההרעה בגדר "הרעה מוחשית", התפטרותם של התובעים בתוך יומיים מיום מסירת מכתבם משמעותה שהתובעים לא נתנו לנתבעת הזדמנות ראויה לתקן אותה. טענת התובעים כאילו הספיקו לקבל תשובה שלילית בעל פה לכל דרישותיהם המפורטות במכתבם בין 4.3.10 ל-6.3.10, אינה סבירה ואינה מהימנה. מדובר בגרסה כבושה שלא נטענה על ידי התובעים בכתב התביעה ובתצהיריהם, בהם כלל לא הזכירו את העובדה שבפועל הם התפטרו ביום 6.3.10, אלא טענו שהם נאלצו להתפטר לאחר שהנתבעת לא התייחסה למכתבם. אשר לטענת התובעים בדבר התפטרותם עקב נסיבות בהן אין לדרוש מהם להמשיך בעבודתם: הלכה פסוקה היא כי העסקת עובד בתנאי עבודה פחותים מן המתחייב על פי דיני העבודה הכופים היא בגדר נסיבות בהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו. לפיכך, משהועסקו התובעים במשך למעלה משנה מבלי שהופרשו עבורם הפרשות לפנסיה, התקיימו בעניינם נסיבות ביחסי עבודה בהן לא ניתן היה לדרוש מהם להמשיך בעבודתם, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים . עם זאת, צודקת הנתבעת שהתפטרותם של התובעים אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה להתפטרות הגוררת אחריה זכאות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. הדברים אמורים לעניין הדרישה כי עובד המתפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודה או בשל נסיבות אחרות ביחסי עבודה בהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו, ייתן למעבידו התראה על כוונתו להתפטר תוך מתן הזדמנות סבירה לתקן את ההרעה המוחשית בתנאי העבודה או את הנסיבות בעטיין אין לדרוש מן העובד להמשיך בעבודתו. בענייננו, התובעים הודיעו במכתבם הנושא תאריך 28.2.10 אשר נמסר לנתבעת ביום 4.3.10, כי בדעתם להתפטר ביום 1.4.10 אם לא יתוקנו ההפרות של תנאי עבודתם. לבסוף התפטרו התובעים ביום 6.3.10 ולא אפשרו לנתבעת לפעול לתיקון הנסיבות שהתובעים מנו כנסיבות בהן אין לדרוש מהם להמשיך בעבודתם (העסקתם למעלה משנה ללא הפרשות לפנסיה ואי תשלום זכויות אחרות). נעיר כי אנו ערים לטענת התובעים כי הם פנו לנתבעת מספר פעמים בעל פה בעניינים שפורטו במכתבם, אך משנקבו התובעים במכתבם בתאריך 1.4.10 כתאריך שעד אליו הם מאפשרים לנתבעת לפעול לתיקון הנסיבות המצדקות התפטרותם, אין הם יכולים להישמע בטענה שהתנאים להתפטרותם בדין מפוטר הבשילו עוד קודם לכן, באופן שהצדיק את התפטרותם ביום 6.3.10. נעיר כי לדעתנו, שככל שהנסיבות שבעטיין אין לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו הן חמורות יותר, כך היקפה של חובת מתן ההזדמנות למעביד לשנות את אותן נסיבות היא מצומצמת יותר. בהתאם לכך, אנו סבורים שבנסיבות בהן התובעים הועסקו למעלה משנה ללא הפרשות לפנסיה, הם היו רשאים לתת לנתבעת התראה קצרה יותר מזו שנתנו במכתבם. עם זאת, משהודיעו התובעים כי הם נותנים לנתבעת אפשרות לפעול בתוך כחודש לתיקון הנסיבות בעטיין טענו כי הם זכאים להתפטר בדין מפוטר, התפטרותם בפועל יומיים לאחר מסירת מכתבם אינה עומדת בתנאי שנדרש להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק. לאור כלל האמור לעיל החלטנו לדחות את תביעות התובעים לפיצויי פיטורים. ניכוי פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות לדעתנו, הנתבעת ניכתה שלא כדין מתשלומים ששילמה לתובעים פיצוי על התפטרותם ללא מתן הודעה מוקדמת. כידוע, חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 מטיל חובה על עובד ועל מעביד לתת לצד שכנגד הודעה מוקדמת להתפטרות או לפיטורים, לפי העניין, ומזכה את הצד שהופרה כלפיו חובה זו לפיצוי. עם זאת, סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע כי חובת מתן הודעה מוקדמת להתפטרות לא תחול על עובד "בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה". החוק מסמיך את שר העבודה והרווחה (באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ובהתייעצות עם ארגוני עובדים וארגוני מעבידים שלדעתם הם יציגים) נסיבות שעקב קיומן אין לדרוש מעובד כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. סמכות זו לא הופעלה ועלינו לקבוע אמות מידה ל"נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש" מעובד כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. לדעתנו, כאשר עובד מועסק על ידי מעביד שמפר את חובתו להפריש לפנסיה אשר הוטלה עליו בצו הרחבה, הרי שמתקיימות נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש מן העובד לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. נסיבות כאלה התקיימו בעניינם של התובעים. אשר על כן נפסוק לתובעים את הסכומים שהנתבעת קיזזה מתשלומים ששילמה להם בסך 1,074 ₪ (לדמיטרי) ובסך 2,722 ₪ (לגריגורי). התביעה לדמי חגים התובעים מבקשים לפסוק להם דמי חגים בגין 10 ימי חג שחלו בתקופת עבודתם. גריגורי תובע 1,656 ₪ ואילו דמיטרי תובע 1,076 ₪. הנתבעת טוענת שגריגורי עבד בכל ימי החג וקיבל תמורתם 150% ועל כן אין הוא זכאי לדמי חגים. לגבי דמיטרי טוענת הנתבעת שהוא עבד ב-8 ימי חג וקיבל 150% ואילו לגבי החג שחל ב-10.10.09 חל בשבת ואילו לגבי החג ביום 29.4.09 דמיטרי לא עבד בסמוך לו ועל כן אינו זכאי לתשלום עבורו. התובעים טוענים כי עבודתם בחגים נעשתה מתוך כורח ועל כן גם אם עבדו בחגים, הם זכאים לדמי חגים. הנתבעת כופרת בטענת התובעים כי הם עבדו מתוך כורח. לטענת הנתבעת, התובעים סדרו את משמרותיהם בינם לבין עצמם. כך, דמיטרי העיד כי בחר לעבוד בסופי שבוע בדרך כלל בשל לימודיו ואילו גריגורי עבד ככלל באמצע השבוע. ראשית נציין כי יש לבחון את זכאות התובעים לדמי חגים עד ליום 21.6.09 על פי צו ההרחבה הישן וממועד זה - על פי צו ההרחבה להסכם החדש מחודש 11/08. ההבדלים בין צו ההרחבה הם שבעוד שצו ההרחבה הישן אינו כולל דרישה לעבודה לפני ואחרי החג וכולל הוראה בדבר תשלום בעד ימי חג שחלים בשבת (עע 459/07 דוד יפה נ. ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ (מיום 8.12.09), צו ההרחבה מיום 21.6.09 אשר הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי הענפי מיום 2.11.08 קובע דרישה לעבודה בימים הסמוכים לחג כתנאי לזכאות לדמי חגים, ואינו כולל הוראה בדבר תשלום בעד ימי עבודה שחלים בשבת. נבחן תחילה את עניינו של גריגורי, שעבד בכל החגים. תשלום דמי חגים נועד להיות פיצוי לעובד יומי או שעתי על כך שבשל החג אינו יכול לעבוד (עע 3-360/98 נחום צמח נ. ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ (מיום 30.4.02). לפיכך, אין מקום לתשלום דמי חגים לעובד יומי או שעתי שעבד בפועל בחג, אלא אם כן עבודתו נעשתה מתוך כורח (עע 249/09 מיכאל פיסנקו נ. סעד אבטחה שמירה ושירות בע"מ (מיום 14.11.11)). אנו סבורים שמכלול העדויות מצביע על כך שגריגורי לא עבד בשל כך שהמעביד כפה עליו לעבוד בחגים. לעניין זה העיד דמיטרי: "ש. בסה"כ כמה שומרים היו באותה תקופה, שהתחלקתם ביניכם במשמרות? ת. לא התחלקנו. היינו קבועים בלילות. לא היינו קשורים למשמרת בוקר. אבי עבד כל הימים באמצע השבוע ואני הצטרפתי בימי חמישי, שישי שבת. לפעמים החלפתי אותו באמצע השבוע. אני סטודנט. ש. אתה בחרת לעבוד בסופי השבוע? ת. כן. ש. ואביך בחר לעבוד באמצע השבוע? ת. כן. ש. זו הייתה בחירה שלו. אתם חילקתם ביניכם את המשמרות, איך שנוח לכם. ת. כן, אנחנו היחידים שעבדנו שם בלילות. ש. זה לא שהמפקח בא ואמר לכם, אתה תעבוד באמצע השבוע ואתה בסוף השבוע. ת. לא, אני ביקשתי". גריגורי בעדותו אישר את עדותו של דמיטרי, ממנה עולה שהתובעים התקשרו עם הנתבעים באופן שהוסכם בין הנתבעת לבין התובעים על כך שהתובעים יעבדו בלילות בבית הטורקיז. כפי שהסביר דמיטרי - התובעים "לא קשורים למשמרת בוקר". אמנם נקבע בפסיקה שכאשר עובד משמרות מבצע את משמרותיו בהתאם לשיבוץ שנערך או אושר על ידי המעביד, רואים בכך, בהיעדר ראיה לסתור, משום הסכמה של המעביד לאי עבודתו של העובד במשמרות בהן העובד נעדר מעבודתו, אך כל זאת לעניין התנאי (שממילא לא נדרש לגבי התקופה עד 21.6.09) בדבר אי היעדרות בימים הסמוכים לחג אלא בהסכמת המעביד. ואולם בענייננו, מדובר בשאלה אחרת - האם העבודה בחג נעשתה מתוך כפייה של המעביד ונראה שעל פי מכלול העדויות והראיות, מהות ההתקשרות שבין הצדדים הייתה ביצוע עבודות השמירה בלילות בבית הטורקיז על ידי התובעים בלבד. משמעות הדבר היא שהתובעים עבדו מתוך הסכמה בחגים ולא מתוך ציות להוראת הנתבעת בדבר שיבוצם במשמרות החגים. בנסיבות אלה לא מתקיים הרציונל של תשלום דמי חגים. אשר על כן, דין תביעתו של גריגורי לדמי חגים להידחות. גם תביעתו של דמיטרי דינה להידחות ברובה, למעט לגבי יום החג שחל מיום 29.4.09. אשר לשמונת ימי החג בהם הוא עבד, הרי שעבודתו לא הייתה מתוך כורח. אשר לחג שחל ביום 10.10.09, הרי שבהתאם לצו ההרחבה החדש - אין דמיטרי זכאי לדמי חג בשל כך שהחג חל בשבת. לעומת זאת, לגבי החג שחל ביום 29.4.09, טענת הנתבעת בדבר היעדרותו של דמיטרי בסמוך לחג אינה מעמידה הגנה מפני שתנאי זה לא נדרש על פי צו ההרחבה הישן. בהתאם לכך, נפסוק לדמיטרי 108 ₪ בגין יום חג אחד. התביעה לדמי הבראה גריגורי צבר בתקופת עבודתו 6 ימים הבראה לפי 340 ₪. לפיכך זכאי גריגורי לדמי הבראה בסך 2,040 ₪. סכומי דמי ההבראה ששולמו לגריגורי הינם 269.15 ₪ ו-1,362.85 ₪, סה"כ 1,632 ₪. לפיכך זכאי גריגורי להפרש בסך 858 ₪. דמיטרי צבר בתקופת עבודתו 5.5 ימי הבראה לפי 340 ₪ ליום לפי משרה בהיקף 63%. לפיכך דמיטרי היה זכאי לדמי הבראה בסך 1,178 ₪. סך תשלומי ההבראה שקיבל דמיטרי הינו 632.40 ₪ (48.17 ₪ וכן סך 584.23 ₪ ששולם לו לאחר הגשת התביעה). לפיכך מגיע לדמיטרי הפרש דמי הבראה בסך 545.60 ₪. התביעה לפדיון חופשה אין מחלוקת שגריגורי צבר בתקופת עבודתו זכות ל-15 ימי חופשה לפי 165.60 ₪ ליום, כפוף להיקף משרתו. משנקבע כי היקף משרתו היה 100%, הרי שגריגורי היה זכאי לפדיון חופשה בסך 2,484 ₪. הנתבעת שלמה על חשבון פדיון חופשה סך 1,970.20 ₪. לפיכך נותר לזכותו הפרש בסך 513.80 ₪. בשים לב לשיעור משרתו, דמיטרי צבר בתקופה עבודתו 8.8 ימי חופשה (14 ימים * 63%), לפי 165.60 ₪. בהתאם לכך זכאי היה דמיטרי לתשלומי חופשה בסך 1,457 ₪. בפועל שילמה הנתבעת לדמיטרי פדיון חופשה בסך 248. לפיכך מגיע לדמיטרי הפרש בסך 1,209 ₪. התביעה לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה לאחר השלמת תקופת הניסיון היו זכאים התובעים להפרשות לפנסיה, לרבות הפרשה רטרואקטיבית מתחילת עבודתם. הואיל וגריגורי עבד משרה מלאה, יש לחשב את זכאותו בגין 14 חודשי עבודתו לפי שכר המינימום, שבתקופת עבודתו עמד על 3,850.20 ₪. לפיכך זכאי גריגורי להפרשות בסך 6% על הסכום 53,902 ₪ - סה"כ 3,234.20 ₪. בפועל שולם לגריגורי סך 1,517.72 ₪. בהתאם לכך נותר לטובתו הפרש בסך 1,716.50 ₪. דמיטרי היה זכאי להפרשות בסך 6% על סך 31,533 ₪ (13 חודשים * 3,850.20 ₪ * 63%), ובסך הכל 1,892 ₪. בפועל שולם לדמיטרי סך 534 ₪, ועל כן נותר לזכותו הפרש בסך 1,358 ₪. התביעה להפרשי שכר התובעים טוענים ששולם להם שכר נמוך מזה שהגיע להם בשל אי תשלום עבור מלוא שעות העבודה שביצעו ותשלום גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית בשיעור מלא. אין בידינו לקבל את תביעתו של גריגורי להפרשי שכר בסכום שנתבע על ידו, מן הטעמים הבאים: תביעתו של גריגורי מבוססת על רישומי שעות שערך. בחקירתו הנגדית של גריגורי עלה שנפלו טעויות בתרגום השעות שנרשמו לטבלאות החישוב. כך, גריגורי אישר לא ייתכן שעבד 41 או 49 שעות רצופות כפי שעולה מן הטבלאות שעל פיהן בוצע חישוב הפרשי השכר לגבי סוף השבוע של 9-10 לאוקטובר 2009. כאשר ביקש להדגיש את אורך המשמרות שביצע בתצהירו, טען שלעיתים הגיעו המשמרות לאורך של 14 שעות. כאשר עומת אם העובדה שהטבלה שצורפה לתצהירו מציינת שהוא עבד 49 שעות רצופות הוא טען ש"הכל יכול להיות. אני לא זוכר עכשיו". גריגורי טען בתצהירו כי הפרשי השכר המגיעים לו הם בסך 16,465.07 ₪. במהלך חקירתו הנגדית של גריגורי אישר ב"כ התובעים כי נפלה טעות בחישוב בעטייה יש להפחית מתביעתו של גריגורי סך 5,000 ₪. למרות זאת, הסכום הנתבע על ידי גריגורי בסיכומיו הינו 16,439 ₪, סכום כמעט זהה לסכום שחושב על ידו בתצהירו. עם זאת ייאמר, שמקובלת עלינו טענת גריגורי בסיכומיו כי מתלושי שכרו של גריגורי עולה שהנתבעת העסיקה אותו בחודשים מסוימים בשעות שמעבר ל-186 שעות חודשיות אך לא שולמו לו בעדן שעות נוספות. גריגורי טען שהפרשי השכר המגיעים לו בגין השעות הנוספות העולות מתלושי השכר בלבד הם בסך 2,556.45 ₪, ובהיעדר חישוב נגדי של הנתבעת, טענה זו מקובלת עלינו. בהתאם לכך, נפסוק לגריגורי הפרשי שכר בסכום זה בניכוי 983.25 ₪ ששולמו לגריגורי כהפרשי שכר בחודש 12/10, ובסך הכל 1,573.20 ₪. החלטנו לדחות את תביעתו של דמיטרי להפרשי שכר מאחר שדמיטרי לא הוכיח את תביעתו. תצהירו של דמיטרי אינו מפרט את השעות שלטענתו עבד ולא קיבל עליהן תמורה מלאה. דמיטרי לא צירף לתצהירו רישום של שעות שלטענתו עבד בהן כפי שעשה גריגורי, ומאחר שעבד בהיקף משרה של 63%, תלושי שכרו אינם מגלים העסקה בשעות נוספות. התביעה לפיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר התובעים טוענים שהם זכאים לפיצוי שאינו תלוי בנזק לפי סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר, בשל כך שתלושי השכר שהנתבעת מסרה להם לא כללו פרטים שסעיף 24(א) לחוק מחייב לכוללם בתלוש השכר. סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר מסמיך את בית הדין לפסוק נגד מעביד שביודעין מסר תלושי שכר שלא נכללו בו פרטים שעל המעביד לכלול בתלוש על פי הוראת סעיף 24(ב) לחוק. סעיף 26א(ב)(2) לחוק קובע חזקה שהמעביד ביצע ביודעין הפרה כאמור אם העובד הוכיח שבשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים תלוש השכר אינו כולל את הפירוט הנדרש, כמפורט בתוספת לחוק הגנת השכר, אליה מפנה הוראת סעיף 24(ב) לחוק. התובעים טוענים שתלושי השכר שלהם אינם כוללים פירוט לגבי בסיס שכרם, מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה, מספר ימי העבודה בהם עבדו בפועל, מספר ימי חופשה שניתנו ויתרת ימי החופשה (עד לחודש 8/09), מספר ימי המחלה שנוצלו ויתרת המחלה הצבורה (עד חודש 8/09), פירוט של שעות נוספות של גריגורי בחודש 1/09 למרות שעבד 235 שעות, היעדר פירוט בדבר ניכוי לקופת גמל. טענות התובעים בדבר אי הכללת פירוט לגבי בסיס שכרם בתלוש - אינה מקובלת עלינו. תלושי השכר מציינים את התעריף השעתי 20.70 ₪. אשר לימי העבודה ושעות העבודה שהתובעים עבדו בפועל - אלה מצוינים בתלושים בפירוט השעות לסוגיהן (שעות רגילות, שעות שבת, שעות נוספות). לעניין הפירוט של שעות העבודה במקום העבודה - הואיל ומדובר בהעסקה על בסיס שעתי, אין רלוונטיות לציון דרישה זו. אשר לפירוט נתוני החופשה (ניצול ויתרה), צודקים התובעים כי נתונים אלה לא פורטו בתלושי השכר עד לחודש 8/09. אמנם בתלושים קיימת רובריקה מתאימה לפירוט נתוני החופשה, אך התלושים מציינים יתרות של "0.00". הוא הדין לגבי ימי המחלה. אף מקובלת עלינו טענת גריגורי שלגבי חודש 1/09, תלוש השכר שלו אינו מפרט את השעות הנוספות אותן עבד, למרות שלא יכולה להיות מחלוקת שגריגורי עבד שעות נוספות בחודש זה, מאחר שעבד 178 שעות רגילותו-57 שעות שבת. אשר לאי פירוט הפרשות סוציאליות - משהנתבעת לא העבירה הפרשות כאלה ולא ניכתה הפרשות כאלה משכר התובעים - אין לקבוע שהיא הפרה את הוראת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר באי ציון העברות וניכויים אלה. עולה אם כן שהתובעים הוכיחו הפרה של סעיף 24(ב) בחודשי העסקתם עד לחודש 8/09 וכן את התנאים בהם מתקיימת חזקה בדבר ביצוע ההפרה ביודעין על ידי הנתבעת (הפרה במהלך שני חודשי עבודה לפחות בתוך תקופה של 24 חודשים). הנתבעת לא סתרה את החזקה בדבר ביצוע הפרת סעיף 24(ב) לחוק ביודעין. בתצהיר העד מטעמה, שלומי מיימוני, אין כל עדות הסותרת חזקה זו. סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר מסמיך את בית הדין לפסוק עד 5,000 ₪ בגין כל חודש בה בוצעה הפרה ביודעין של הוראת סעיף 24(ב) לחוק. בעניינם של התובעים הוכח כי הופרו הוראות סעיף 24(ב) במשך שבעה חודשים (בעניינו של גריגורי) וששה חודשים (בעניינו של דמיטרי). בשים לב לכך שמדובר בהפרות שעיקרן אי פירוט נתוני החופשה והמחלה (ניצול ויתרות) כאשר בעניינו של גריגורי מתווספת הפרה בנוגע לפירוט שעות נוספות. בנסיבות העניין אנו רואים לפסוק לדמיטרי סך 1,500 ₪ ולגריגורי סך 2,000 ₪ בגין ההפרות האמורות. סוף דבר התביעות מתקבלות באופן חלקי כמפורט להלן. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.3.10: לגריגורי - בגין קיזוז שלא כדין של פיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת - סך 2,722 ₪. דמי הבראה בסך 858 ₪. פדיון חופשה בסך 513.80 ₪. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 1,716.50 ₪. הפרשי שכר בסך 1,573.20 ₪. פיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסך 2,000 ₪. לדמיטרי - בגין קיזוז שלא כדין של פיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת - סך 1,074 ₪. דמי חגים בסך 108 ₪. דמי הבראה בסך 545.60 ₪. פדיון חופשה בסך 1,209 ₪. פיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסך 1,500 ₪. הנתבעת תשלם לכל אחד מן התובעים שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. הצדדים רשאים לערער על פסק דין זה. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום שפסק הדין שיומצא להם. ענף השמירהצו הרחבהעובדי ניקיוןצווים