15 אחוז נכות תאונת דרכים

המומחה הרפואי שמונה על-ידי בית המשפט קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור של 15%, לפי חלוקה אותה פירט כדלקמן: 10% בגין קטיעת גליל סופי של בוהן ראשונה רגל ימין, לפי סעיף 50(ב)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - התקנות), ו- 5% עבור צלקות בכף רגל ימין בהסתמך על סעיף 75(ב) לתקנות (מותאם). דוגמא לפסק דין בנושא 15% נכות תאונת דרכים: לפני תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - החוק). כללי: 1. התובע, יליד 27.4.1976, נפגע ביום 20.10.2004 בתאונת דרכים, בעת שירד ממשאית בעיר איילת. התאונה ארעה כ- 8 חודשים לאחר שהתובע עלה לישראל מרומניה. 2. תביעת התובע לתשלום פיצויים בגין נזקיו מהתאונה, היא התביעה שבפני, עברה "גלגולים" שונים ונדונה בפני מותבים שונים, ומשהגענו עד הלום אזכיר להלן את תמציתם בלבד; 3. התביעה במקורה הוגשה נגד קרנית, ולאחר מכן צורפו לה הנתבעים דכאן (נהג ומבטחת המשאית). המחלוקת בין הצדדים נסבה הן על שאלת פגיעתו של התובע בתאונת דרכים, והן על הגורם הנושא בחבות לתשלום הפיצויים. ביום 12.8.07 דחה בית משפט השלום את התביעה, לאחר שקבע כי לא הוכח שהתובע נפגע בתאונת דרכים. ערעור על פסק-הדין התקבל על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי יש בראיות שהוצגו כדי להוכיח את טענת התובע בדבר פגיעתו בתאונת דרכים (ע"א 1219/07). שאלת הגורם הנושא בחבות לפצות את התובע בגין נזקיו בתאונה, הוכרעה בהחלטת כב' השופט א' קולה מיום 17.9.2009, בה נקבע כי הנתבעת היא אשר נושאת בחבות. ביני לביני התנהלו הליכי ערעור נוספים בגין מחלוקות שהתעוררו בקשר למותב שידון בשאלת זהות הגורם החב בפיצויי התובע, ובעניין מינוי מומחה מטעם בית המשפט, שאין צורך להידרש להם כעת בפירוט. 4. נותרה מחלוקת באשר לנזק שנגרם לתובע ושיעור הפיצויים המגיע לו, וזוהי המחלוקת שבפני. פגיעת התובע: 5. על-פי המסמכים הרפואיים שצורפו, לאחר התאונה התקבל התובע בבית חולים יוספטל, ואובחן כסובל ממעיכה של כף רגל ימין, פצע קרוע גדול מאוד בשוק דיסטלית ושפשופים בחלקי גוף שונים. בצילום שנערך לו נמצא שבר פריקה של מפרק בין גלילי של הבוהן הראשונה. התובע טופל ואושפז למשך 7 ימים. 6. ביום 28.10.2004 התקבל התובע בבית חולים פוריה, הסמוך למקום מגוריו. בדיקתו העלתה פריקה של מפרק בין גלילי של בוהן ראשונה, שברים של קלקניאוס, טלוס, קונאיפורם ראשון ומסרק שני. התובע נותח ורגלו קובעה בגבס. התובע היה מאושפז עד יום 4.11.2004. 7. ביום 23.11.2004 אושפז התובע פעם נוספת בבית חולים פוריה, לאחר שאובחן נמק של הבוהן הראשונה ברגל ימין. במהלך אשפוזו נותח ועבר קטיעה של הגליל הסופי של הבוהן. התובע היה מאושפז בבית החולים עד יום 29.11.2004. 8. לאחר שחרורו מאשפוז היה התובע במעקב רפואי, תחילה בבית החולים, ולאחר מכן בקופת החולים בה הוא חבר. הנכות הרפואית: 9. המומחה הרפואי שמונה על-ידי בית המשפט, ד"ר אוריאל דרייפוס, קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור של 15%, לפי חלוקה אותה פירט כדלקמן: 10% בגין קטיעת גליל סופי של בוהן ראשונה רגל ימין, לפי סעיף 50(ב)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - התקנות), ו- 5% עבור צלקות בכף רגל ימין בהסתמך על סעיף 75(ב) לתקנות (מותאם). 10. התובע חולק על חוות דעת המומחה, והמומחה זומן על-ידו לעדות ונחקר על-ידי הצדדים. לטענת התובע, חוות דעת המומחה מתעלמת מפגיעות שנגרמו לו, המצוינות בחוות הדעת, ובנוסף התעלם המומחה מפגיעות אחרות. הנתבעת טוענת, מנגד, כי חוות דעת המומחה מבוססת היטב, וכי אין בה כל פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט. 11. לפי העולה מחוות הדעת, המומחה מצא מספר פגימות בבדיקתו את התובע, כדלקמן: חסר של גליל סופי של בוהן ראשונה, הגבלה קלה במפרק הקרסול, הגבלה קלה בפיתול פסיבי של מפרק הסובטולר ושתי צלקות - בגב כף הרגל ובצד הפנימי של הקרסול (עמ' 5 (לפי מספור בראש העמוד) ו- 7 לחוות הדעת). כן ציין המומחה את הבדיקות שהיו בפניו, לרבות צילום רנטגן המצביע על קטיעת גליל סופי של בוהן, עיוות ראש הגליל המקורב בבוהן ראשונה ואי סדירות במשטחים המפרקיים של מפרק מסרקי-גלילי של הבוהן השניה. 12. כאמור לעיל, התובע טוען כי יש לקבוע נכות רפואית גבוהה מזו שקבע המומחה. כך, לטענתו, היה מקום לקבוע נכות של 10% על-פי סעיף 35(1)(ב) לתקנות, וזאת לאחר שהמומחה קבע בחוות דעתו כי קיימת אי-סדירות במפרקים וכן הגבלה קלה בתנועה, באופן המזכה ב- 10% נכות, וכי לא היה כל מקום לקביעה כוללת של 5% נכות בגין מכלול הפגיעות שאינן הקטיעה עצמה, כפי שעשה המומחה. עוד טוען התובע שיש לקבוע נכות נוספת בשיעור 10% בגין הפגיעה במפרק הסובלטאר. סה"כ הנכות הרפואית של התובע עומדת, לטענתו, על 30% לפחות. 13. לאחר בחינת חוות הדעת, חקירתו של המומחה וטענות הצדדים, סבורני שאין לקבל את מרבית טענות התובע לעניין הנכות הרפואית, להוציא עניין אחד לגביו אדרש בהמשך. 14. כידוע, בהתאם לפסיקה, מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט מהווה את "ידו הארוכה" של בית המשפט בעניינים רפואיים שבתחום מומחיותו, והוא משמש כגורם מקצועי אובייקטיבי המסייע לבית המשפט במלאכתו בעניינים מקצועיים כאמור. בשל מאפיינים אלה, חוות דעת של מומחה רפואי מטעם בית המשפט הינה ככלל בעלת משקל משמעותי, ואף שמלאכת קביעת מכלול העובדות נותרת לעולם בידי בית המשפט, הרי שעל דרך השגרה ובהיעדר סיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לא יטה בית המשפט לשנות מהמלצות המומחה (ע"א 7617/07 יחזקל יומה נ' מגדל חברה לביטוח, פורסם במאגרים). בענייננו, הסביר המומחה בחקירתו, כי לדעתו עיקר פגיעתו של התובע מתבטאת בקטיעה של הבוהן הראשונה ברגל ימין, וזוהי הסיבה העיקרית לצליעתו, בגינה קבע כי לתובע 10% נכות. המומחה הסביר, כי יתר הפגימות שמצא אצל התובע, ושצויינו בחוות דעתו, הינן קלות ומשניות לפגיעה זו מבחינת עוצמתן והשפעתן, והעריך אותן באופן כולל כעולות לכדי 5%. המומחה נשאל בחקירתו בהקשר זה האם לא היה מקום לעשות שימוש בתקנה 35(1)(ב) לתקנות, הקובעת נכות של 10% בגין ארטריטיס המלווה בהשפעה קלה על התנועות, והשיב כי סעיף זה אכן רלוונטי לעניינו של התובע, אך ככל שהיה עושה בו שימוש, היה קובע אף במסגרתו נכות של 5% לתובע. המומחה העיד, כי אף שבסיום חוות דעתו צויין כי הוא קובע נכות של 5% על יסוד סעיף 75(ב) לתקנות (שעניינה צלקות), הוא קבע את הנכות האמורה בגין כל הפגימות "הנוספות" שמצא אצל התובע (מעבר לקטיעת הבוהן), כפי שהדבר אף צויין בחלק אחר של חוות דעתו (סעיף 8 לחוות הדעת, בראש העמוד). משנשאל המומחה האם לא היה מקום לקבוע נכות של 10% על בסיס סעיף 35(1)(ב) הנ"ל השיב כי זו אפשרות, אך נוכח קביעתו בחוות הדעת, זו היא משימה לבית המשפט (עמ' 39, ש' 5-6). בהמשך, במהלך חקירתו על-ידי ב"כ הנתבעת, שב המומחה והבהיר כי לדעתו המקצועית, הפגיעה העיקרית בתובע היא הקטיעה של הבוהן, בגינה קבע 10% נכות, וכי כל יתר הפגימות מסתכמות ב- 5% נכות (עמ' 44, ש' 14-17). באופן ספציפי, הסביר המומחה בחקירתו, כי ההגבלה שמצא ביחס לטווח התנועה בקרסול היא קלה ביותר, ואם לא היה משווה בין שתי הרגליים ייתכן שהיה מגיע למסקנה שבכלל אין הגבלה בטווח התנועה (עמ' 40, ש' 13-16). משנשאל המומחה מדוע לא קבע נכות על בסיס סעיף 49(2)(ו) לתקנות, שעניינו הגבלת תנועות במפרקי כף רגל, לרבות סובטולר, עם דפורמציה או כאבים, השיב כי למיטב זכרונו התובע לא התלונן על כאב במפרק, ולראיה אף לא נרשמה בחוות הדעת תלונה כזו מצדו, וכי לצורך קביעת נכות על בסיס סעיף זה הוא היה מצפה לקרות פתולוגיה של המפרק האמור בצילום רנטגן, דבר שלא עולה כי קיים במקרה זה (עמ' 39, ש' 28-32). אשר לפגיעה בבוהן השניה, לגביה נרשם בחוות הדעת כי נמצאה "נוקשות", הסביר המומחה כי מדובר בהגבלה בתנועה וכי הוא כלל אף אותה ב- 5% נכות בגין מכלול הפגיעות (עמ' 41, ש' 27-41). נוכח הסבריו אלה של המומחה, שהם הסברים סבירים, ובהינתן הדעת לכך כי מדובר, במהותם של דברים, בקביעה של נתונים רפואיים-מקצועיים והערכתם, ועל רקע ההלכה הפסוקה באשר למעמדה של חוות דעת מומחה בכגון דא, אינני סבורה כי יש מקום לשנות לעניין זה מקביעת המומחה בכל הנוגע לפגימות האורתופדיות שנגרמו לתובע. 15. עם זאת, סבורני כי קביעת המומחה, לפיה כוללת הנכות בשיעור 5% שצוינה לעיל, הן את הפגימות האורתופדיות "הנוספות" ברגל והן את הצלקות שנותרו בה, איננה מתיישבת עם האמור בחוות הדעת עצמה ועם עדותו של המומחה. בעמ' 8 לחוות הדעת, תחת ההמלצות למתן אחוזי נכות, צויין כי לתובע נותרו 5% נכות בגין צלקות בכף רגל ימין, וזאת תוך יישום מותאם של סעיף 75(ב) לתקנות (צלקות מכאיבות או מכערות). המלצה זו באה לאחר קביעת המומחה בחוות הדעת, כי הוא מעריך שלתובע 5% נכות בגין מכלול הפגימות שצויינו בחוות הדעת, מעבר לקטיעה, בה כאמור ראה המומחה את הפגימה המרכזית. בחקירתו נשאל המומחה בדבר מהות אותם 5%, והבהיר כדלקמן: "ש. כלומר כל 5% הנוספים האלה הם 5% תפקודיים במלוא מובן המילה? ת. כן. בדיוק במלוא מובן המילה." בהמשך הסביר המומחה, כאמור לעיל, כי ניתן היה לעשות שימוש בעניינו של התובע אף בסעיף 35(1)(ב) לתקנות, וכי במקרה כזה היה קובע את הנכות לפי הסעיף האמור בשיעור של 5% (עמ' 38, ש' 15). בהמשך עדותו התייחס המומחה לנושא הצלקות, משנשאל לגבי האמור בחוות הדעת לפיו התובע מוסר על תחושה עמומה בכף רגל ימין, כדלקמן: "ש. מזה תחושה עמומה בגב כף רגל ימין (סוף עמוד 5) ת. אתה בודק את התחושה, אתה משווה תחושה בין שני הרגליים. איך אתה מגדיר את התחושה יחסית לרגל הבריאה. יש לו תחושה פחותה. ש. ממה זה? ממה אתה מקשר? ת. יש את הנושא של הצלקות, אני מניח שזה נובע משם. צלקות יכולות לפגוע בתחושה" (עמ' 42, ש' 7-11). מחקירתו של המומחה ניתן להבין, כי הנכות בשיעור 5%, אותה ביסס בחוות הדעת על סעיף 75(ב) לתקנות, הינה בגין הפגימות האורתופדיות "הנוספות" אצל התובע (מעבר לקטיעה), כאשר המומחה ציין, כאמור, כי הוא רואה בנכות זו נכות תפקודית "במלוא מובן המילה". כאמור, לא ראיתי מקום לסטות מקביעת המומחה לפיה, בהתאם לבדיקתו את התובע והערכתו המקצועית, מכלול הפגימות האורתופדיות "הנוספות" של התובע אינן עולות על 5% נכות. עם זאת, הן מחוות הדעת והן מהחקירה עולה, כי המומחה סבר, על יסוד בדיקתו והנתונים שבפניו, כי הצלקות שנגרמו לתובע מקנות אף הן נכות. משנקבעה בחוות הדעת נכות של 5% לפי סעיף 75(ב) לתקנות (מותאם) בגין צלקות, ומשעולה מחקירתו כי המומחה קושר בין הצלקות לבין חוסר התחושה ברגל, לא מצאתי הסבר משכנע לכך שנכות זו לא באה לידי ביטוי נפרד מיתר הפגימות האורתופדיות עליהן עמד המומחה. אשר על כן, סבורני כי יש להוסיף על הנכות שקבע המומחה 5% נכות בגין הצלקות, באופן שסה"כ הנכות המשוקללת של התובע עומדת על 18.7%. נזקיו של התובע: 16. על רקע המפורט לעיל, אבחן להלן את נזקיו של התובע. אובדן שכר לעבר: 17. כאמור לעיל, התובע עלה ארצה ביום 19.2.2004, כ- 8 חודשים לפני התאונה. לפי עדותו, לאחר עלייתו הוא שהה במרכז קליטה, עבד במטבח של מסעדת "לידו" בטבריה משך תקופה קצרה, ולאחר מכן עבר לעבוד במלון נהר הירדן ברחיצת כלים במשך כחודש וחצי (עמ' 32, ש' 19-29).לדבריו, הוא שמע שבאיילת יש עבודה ואפשר לגור במלון בו עובדים, ולכן נסע לאיילת בזמן חופשה לחפש עבודה, וביום הגעתו לעיר נפגע בתאונה נשוא התביעה (עמ' 33, ש' 1-10). התובע צירף תלוש משכורת יחיד, מחודש יולי 2004, לפיו משכורתו במלון נהר הירדן עמדה על סך 3,913.48 ₪. סכום זה כשהוא משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על סך 4,896 ₪. 18. התובע צירף תעודות מחלה לתקופה שעד 12.12.2005 (לא רצופות). המומחה מטעם בית המשפט, משנשאל לעניין זה, השיב, כי מדובר בתקופה סבירה של אי-כושר לגבי אדם שעבודתו מחייבת הליכה (עמ' 44, ש' 5). משנשאל לגבי עבודה בישיבה השיב המומחה: "הפגיעה היא לא פגיעה של מה בכך. לשאלתך, אני רוצה לחדד שמישהו מספר לי שעבר גלגל של אותו (צ"ל אוטו, ע.ג) על הרגל ויגיד לי שלא עבד שנה וחודשיים בלי לשאול אותו מה מקצועו, אני אגיד שזה זמן סביר לאי עבודה" (עמ' 44, ש' 8-10). משכך יש להכיר בתקופה האמורה כתקופת אי-כושר מלא לעבודה לתובע, כשלכך אני רואה להוסיף תקופה נוספת של חודשיים כתקופת הסתגלות סבירה הנדרשת לשם מציאת עבודה, וזאת בשים לב לנתוניו של התובע כעולה חדש החסר עבר תעסוקתי של ממש בארץ. סה"כ התקופה בגינה יש לפסוק אובדן שכר מלא עומדת, איפא, על 16 חודשים. 19. נוכח תקופת אי-הכושר לעיל, ומשעולה מהנתונים שבפני כי התובע החל לעבוד בפועל בתקופה שלאחר עלייתו לישראל ועובר לתאונה, יש לפסוק לתובע פיצויים בגין אובדן שכר לתקופה בה נמנע ממנו לעבוד עקב פגיעתו בתאונה. סה"כ הפיצוי לתקופה האמורה, בצירוף ריבית מאמצע התקופה, עומד על סך 97,000 ₪. 20. אשר לתקופה שמתום תקופת אי-הכושר עד היום; התובע מבקש כי ייפסקו לו פיצויים בגין אובדן שכר חלקי בהתבסס על נכות זמנית של 50% ולאחריה נכות תפקודית קבועה של 40%. אינני רואה לקבל טענות אלה. כאמור לעיל, נכותו הרפואית של התובע עומדת על 19% בקירוב, ובכלל זה 5% נכות בגין צלקות. עובר לתאונה הספיק התובע, עולה חדש, לעבוד תקופה קצרה, תוך החלפת עבודות. כפי שיפורט בהמשך, לאחר התאונה וסיום תקופת האי-כושר, ועד לעצם היום הזה, לא עובד התובע כלל, לדבריו, בכל עבודה אחרת. התובע העיד כי ניסה להשתלב בעבודות שונות, ברם לא עלה בידו לעשות כן, שכן מעסיקים לא רצו להעסיקו בשל מגבלותיו. טענות אלו לא גובו בראיות כלשהן מעבר לדבריו של התובע עצמו; לא הוצגו עדויות נוספות מטעם התובע לתמיכה בטענותיו ולא הוגשו תלושי משכורת לשנים שחלפו מאז התאונה, ואינני רואה לקבל את עדותו היחידה בעניין זה כבסיס מספק לקביעת ממצא בדבר ניסיונות מצידו להשתלב בשוק העבודה. התובע היה בן 28 בעת התאונה, כיום הוא בן 36, ואין זה סביר כי הנכות הרפואית עליה עמדתי לעיל, מנעה ממנו כליל משך כל השנים שחלפו מאז התאונה מלהשתלב בדרך כלשהי בשוק העבודה, במידה והיה פועל באופן ממשי לעשות כן. כמו-כן, לפי עדותו של התובע בחקירתו הנגדית, במהלך אותה תקופה ובמשך כשנה הוא היה נתון במעצר לאחר מריבה עם בת-זוגו ("עשיתי בלגאן", כדבריו, עמ' 34, ש' 1-2), ובגין תקופה זו אין לפסוק אובדן שכר. בנסיבותיו של התובע, נוכח אי-היציבות שאפיינה את העבודות בהן הספיק לעבוד לפני התאונה, כמו-גם חוסר מוטיבציה מספקת לעבודה שעולה מהתנהלותו בשנים הלא מעטות שחלפו מאז התאונה, מחד גיסא, ובשים לב לעובדה כי יש בפני ראיות המצביעות על ניסיונות של התובע לעבוד בתקופה שלפני התאונה ובסמוך למועד בו עלה לישראל, ומשאין חולק כי פציעתו בתאונה היתה קשה והצריכה תקופת החלמה ממושכת, וברי בעיני כי היה בכך כדי להקשות על תהליך התאקלמותו של התובע בישראל, מאידך גיסא, סבורני כי יש מקום לפסוק פיצוי גלובלי בגין הפסדי שכר חלקיים לעבר. חישוב אקטוארי מלא של הפיצויים על יסוד הנכות הרפואית ומתום תקופת אי-הכושר המלא עד היום ובניכוי תקופת המעצר (בסה"כ 72 חודשים), בצירוף ריבית מאמצע התקופה, מגיע לסך (מעוגל) של 71,000 ש"ח. בנסיבות כפי שפורטו לעיל, אני מעמידה את הפיצוי לתובע על סך 50,000 ₪, המהווים 70% מהחישוב האקטוארי. 21. סה"כ הפיצוי בגין אובדן שכר לעבר עומד איפוא על 147,000 ₪. הפסד שכר לעתיד: 22. לצורך הערכת הפסד השכר לעתיד של התובע, יש לעמוד על פוטנציאל ההשתכרות שלו לולא התאונה. הנתונים שבפני לעניין זה הינם דלים. כאמור לעיל, התובע נפגע בתאונה 8 חודשים לאחר עלייתו ארצה. בעת עלייתו לישראל היה התובע כבן 28. עברו התעסוקתי ברומניה נותר עלום, והתובע לא סיפק נתונים ממשיים לעניין זה, כך שלא ידוע במה עסק בפועל וממה התפרנס. התובע צירף תעודה כתובה ברומנית משנת 1994, שלדבריו (כמו גם לפי דברי המתורגמן שזומן לדיון) הינה תעודת בגרות, במגמת כדור-רגל. לא סופקו נתונים כלשהם בדבר עבודתו בתחום הספורט, או בדבר השכלה כלשהי מעבר לאותה תעודת בגרות. בחקירתו הנגדית סיפר התובע לראשונה, כי הוא למד הנדסה ברומניה משך שנתיים, כי נותרו לו עוד שלוש שנות לימודים אותן לא סיים בשל עלייתו לישראל. לא הומצאו מסמכים כלשהם כדי לתמוך בטענה זו, אף שעל-פניו מדובר בנתון שניתן לגבותו במסמוך מתאים. בהיעדר כל ראיות בעניין, כמו-גם השלב המאוחר בהליך בו הועלתה לראשונה, ובאופן תמוה, טענה זו, לא ניתן לקבל את טענתו האמורה של התובע כבסיס לממצא בדבר לימודיו ברומניה. אשר לתעסוקתו וקורותיו של התובע בישראל, הוגש כאמור תלוש משכורת יחיד מיולי 2004, לפיו השתכר התובע עובר לתאונה סך של 4,896 ₪ (משוערך להיום). לכך יש להוסיף, כפי שצויין לעיל, כי התובע העיד, במענה לשאלה בעניין זה, כי שהה במעצר בישראל למשך תקופה ממושכת (לאחר התאונה). עוד יצויין, כי בחומר הרפואי מקופת החולים של התובע, שצורף מטעמו, קיים רישום משנת 2009 בו מצויינת אבחנה בדבר התמכרות לאלכוהול. 23. לפנינו, איפוא, עמימות עובדתית ביחס לכושר ההשתכרות של התובע, אלמלא התאונה. בשונה ממצבים בהם העמימות טבועה בנסיבות האובייקטיביות, כגון בעניינם של קטינים, הרי שבמקרה דנן העמימות מקורה לא מעט בתובע עצמו, שלא סיפק נתונים מבוססים בדבר עיסוקו והשכלתו בטרם עלייתו לישראל, דבר שאיננו יכול לפעול לזכותו. בשים לב לכך, ובמפורט לעיל לעניין אי-מיצוי יכולת ההשתכרות של התובע בשנים שחלפו מאז התאונה והנתונים הנוספים שצויינו, סבורני כי יש להעמיד את שכרו לעתיד על סך 5,000 ₪ (לאחר מס הכנסה) כשכרו בקירוב ערב התאונה (משוערך). 24. את נזקיו של התובע בגין אובדן שכר לעתיד אני רואה לפסוק באופן גלובאלי, בהתאמה למצויין לעיל לעניין הפסד שכר חלקי בעבר. בנסיבות העניין אני מעמידה את הפיצוי על סך 159,000 ₪, המהווה 70% מחישוב אקטוארי מלא (על יסוד השכר האמור לעיל, נכותו הרפואית של התובע ובהיוון עד גיל 67). אובדן פנסיה וזכויות סוציאליות: 25. נוכח הוראות הדין המחייבות מעסיקים להפריש סכומים לטובת פנסיה לעובדיהם, זכאי התובע לפיצויים בגין נזקיו גם בראש נזק זה. בשים לב לבסיס השכר כמפורט לעיל, לנכות ולגילו של התובע, ובהתחשב בחסכון לתובע בגין אי-הפרשה מצידו לפנסיה, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך 10,000 ₪. עזרת צד ג' וניידות: 26. התובע מבקש כי ייפסק לו פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד ובגין ניידות, בסך 40,000 ₪. לטענתו, הוא נזקק לעזרה חריגה ומוגברת לאחר התאונה, היה נתון בגבס ותקופה מסויימת אף נזקק לקביים. הפיצוי המבוקש הוא על דרך האומדנא. 27. מטעם התובע לא הוצגו ראיות כלשהן לעזרה שקיבל בעקבות התאונה או להוצאות שהוציא לצורך כך. עם זאת, נוכח מהות הפגיעה שנפגע התובע, שהיתה פגיעה משמעותית, תקופת האשפוזים ותקופת אי-הכושר הממושכת, סביר כי התובע נזקק לעזרת הזולת, לפחות בתקופה הסמוכה לתאונה. בנסיבות העניין אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 15,000 ₪. לא שוכנעתי כי התובע יזדקק לעזרת הזולת לעתיד, נוכח הנכות ובמכלול הנסיבות שפורטו לעיל, ולפיכך אינני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק זה. הוצאות: 28. התובע צירף קבלות ספורות על הוצאותיו בעקבות התאונה, בגין תשלומים לקופת חולים. כמו-כן, התובע טוען כי הוא זקוק למדרסים. לא צורפו קבלות או ראיות כלשהן לרכישת מדרסים בעבר, אך המומחה מטעם בית המשפט אישר בעדותו כי אכן יש מקום להמליץ על שימוש במדרסים על-ידי התובע (עמ' 42, ש' 29). המלצה כאמור עולה גם ממסמך רפואי מיום 14.10.09 שצורף על-ידי התובע. 29. כידוע, נזק בגין הוצאות שהוציא התובע הוא נזק מיוחד שיש להוכיחו באמצעות ראיות, וכאלו לא הוגשו, מלבד קבלות ספורות. עם זאת, בשים לב למהות הפגיעה ולתקופת המעקבים והטיפולים שעבר התובע, כעולה מהחומר הרפואי שהוגש, כמו גם לעולה מעדותו של המומחה בדבר הצורך במדרסים לעתיד, אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות בסכום גלובלי בסך 15,000 ₪. כאב וסבל: 30. בהתאם לנכות שנקבעה לעיל ו- 22 ימי אשפוז, ולאחר שיערוך להיום, זכאי התובע לפיצויים בגין כאב וסבל בסך 50,000 ₪ (מעוגל). ניכויים: 31. מסכום הפיצויים שלעיל יש להפחית את התשלום שקיבל התובע עבור קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי. הנתבעת הציגה דרישת שיפוי מהמוסד לביטוח לאומי בסך 20,281 ₪, המשוערך ליום 18.1.2010. סכום זה כשהוא משוערך להיום עומד על סך 22,680. 32. בהתאם להחלטת כב' השופט קולה מיום 26.12.05, נפסק לתובע תשלום תכוף בסך 20,000 ₪ (עליו נוסף שכ"ט עו"ד בסך 13%). סכום זה יש לנכות מסכום הפיצוי, לאחר שיערוכו מיום התשלום להיום (לא צויין בסיכומי הנתבעת המועד בו שולם התשלום). סיכומם של דברים: 33. סה"כ נזקיו של התובע הם כדלקמן: בגין הפסד שכר לעבר - 147,000 ₪. בגין אובדן שכר לעתיד -159,000 ₪. בגין אובדן פנסיה - 10,000 ₪. בגין עזרת צד ג' - 15,000 ₪. בגין הוצאות - 15,000 ₪. בגין כאב וסבל - 50,000 ₪. סה"כ - 396,000 ₪ 34. לאחר הפחתת תשלומי המל"ל, עומד סכום הפיצויים על סך 373,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את התשלום התכוף ששולם לתובע, משוערך להיום. 35. אשר על כן אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כמפורט לעיל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 13% מסכום הפיצויים בצירוף מע"מ. 36. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל. הנתבעת תהיה רשאית לקזז מסכום הפיצויים את סכומי ההוצאות שנפסקו לזכותה במהלך ההתדיינות בהליך זה, ככל שאלה לא שולמו על-ידי התובע כטענתה. אחוזי נכותנכותתאונת דרכים