## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת 1, "חברת נכסי הדר בע"מ" ח.פ. _________, הינה חברה הרשומה כדין בישראל, והבעלים של 2/3 מהזכויות בחלקת חניה המצויה ב"סמטת הנגר" ב_________, וכן בעלת זכות החניה בשליש הנותר של החלקה, אשר נמצא בבעלות צדדים שלישיים. 2. התובעת 2, גב' _________ _________, ת.ז. _________, הינה מנהלת סניף _________ של התובעת 1, והורשתה על ידה לחנות בחלקת החניה נשוא התביעה. 3. הנתבעת, עיריית _________, הינה רשות מקומית שהוקמה מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש], והאחראית על הסדרת התנועה והחניה בתחומה, לרבות אכיפת חוקי עזר ותמרור דרכים. ## ב. הסעד המבוקש ## 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעות פיצוי כספי בסך 50,000 ₪, בגין הנזקים שנגרמו להן כתוצאה מרשלנותה ומחדליה של הנתבעת באכיפת הסדרי החניה ובמניעת חסימת דרכי הגישה לחניה הפרטית של התובעות. 5. סכום הפיצוי כולל, בין היתר, את עלויות החניה החלופית שנאלצו התובעות לשלם במשך שנים רבות, אובדן היכולת לעשות שימוש סביר ורגיל בחניה הפרטית, וכן נזקים עקיפים נוספים שנגרמו כתוצאה מהתנהלות הנתבעת. 6. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט של התובעות, לרבות שכר טרחת עורך דין ומע"מ כחוק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 7. התובעת 1 רכשה בשנת 1988, באמצעות הנאמן מר _________ _________, את מלוא הבעלות בבניין ב"שדרות המגינים 35" ב_________ (חלקות _________ - _________ בגוש _________) וכן שני שליש מהבעלות בחלקה _________ (גם היא בגוש _________) המשמשת כחניה פרטית של הבניין. 8. הגישה אל חלקת החניה מתאפשרת אך ורק מ"סמטת הנגר", סמטה צרה המחברת בין "שדרות המגינים" ל"רחוב אלנבי" ב_________. 9. מזה שנים רבות, סובלות התובעות מחסימה שיטתית של "סמטת הנגר" על ידי כלי רכב של שכנים ומזדמנים, המונעים מהן גישה חופשית וסבירה לחניה הפרטית שבבעלותן. 10. הנתבעת, על אף פניות חוזרות ונשנות מצד התובעות, התרשלה במילוי חובותיה החוקיות והציבוריות לאכיפת הסדרי החניה, לתמרור הסמטה ולמניעת חסימתה, ובכך גרמה לתובעות נזקים כספיים משמעותיים. 11. עילת התביעה נולדה ונמשכת לאורך שנים רבות, החל משנת 1988 ועד למועד הגשת תביעה זו, כאשר הנתבעת לא נקטה באמצעים מספקים ויעילים לפתרון בעיית החניה והגישה לסמטה. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 12. תביעה זו הינה תביעה כספית גרידא, במסגרתה עותרות התובעות לסעד כספי מוגדר בסך 50,000 ₪. 13. בהתאם למבחן הסעד, הקובע את הסמכות העניינית של בית המשפט על פי הסעד המבוקש, הסמכות לדון בתביעה זו נתונה לבית משפט נכבד זה. 14. סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מקנה לבית המשפט סמכות לדון בשאלות אגביות המתעוררות בתביעה שהובאה כדין, גם אם הן מצויות, כשלעצמן, מחוץ לסמכותו העניינית. 15. לפיכך, גם אם חלק מטענות התביעה נוגעות למישור המנהלי, הרי שבהיותה תביעה כספית, הסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית משפט נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת חובת זהירות מושגית ## 16. הנתבעת, כרשות ציבורית המופקדת על הסדרת התנועה והחניה בתחומה, חבה חובת זהירות מושגית כלפי תושביה, לרבות התובעות, למנוע סיכונים ונזקים הנובעים מהפרת הסדרי חניה וחסימת דרכי גישה. 17. חובה זו נובעת מסמכויותיה הרחבות של הנתבעת מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש], חוקי עזר עירוניים ופקודת התעבורה [נוסח חדש], המטילים עליה אחריות להבטיח תנועה וחניה סדירה ובטוחה. 18. הנתבעת הייתה צריכה לצפות, כאדם סביר, כי מחדליה באכיפת הסדרי החניה ובטיפול בחסימות ב"סמטת הנגר" יגרמו נזקים לתובעות, אשר זכאיות לגישה חופשית לחניה הפרטית שלהן. 19. קיומה של חובת זהירות מושגית אינו מוטל בספק, שכן הנתבעת מודעת היטב לבעיית החניה והגישה ב"סמטת הנגר" מזה שנים רבות, וקיבלה פניות רבות בנושא מהתובעות. 20. התעלמותה של הנתבעת מהמצב הקיים, על אף ידיעתה המלאה, מהווה הפרה של חובתה הבסיסית לדאוג לרווחת תושביה ולאפשר להם שימוש סביר בקניינם. ## הפרת חובת זהירות קונקרטית ## 21. בנסיבות המקרה הספציפי, הנתבעת חבה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעות, שכן היא ידעה על זכויותיהן הקנייניות בחלקת החניה ועל התלות של הגישה אליה ב"סמטת הנגר". 22. הנתבעת הייתה מודעת היטב לבעיית חסימת הסמטה ולפניות החוזרות ונשנות של התובעות בנושא, ולכן היה עליה לצפות את הנזק שייגרם להן כתוצאה מחוסר יכולתן להשתמש בחניה. 23. המדיניות המשפטית מחייבת את הנתבעת לצפות את התרחשות הנזק במקרה זה, שכן מדובר בפגיעה מתמשכת בזכות קניינית ובאיכות חייהן של התובעות, הנובעת ממחדל מתמשך של רשות ציבורית. 24. הנתבעת לא נקטה באמצעים סבירים ויעילים למניעת הנזק, על אף שהייתה בידיה היכולת והסמכות לעשות כן, ובכך הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה. 25. התנהלות הנתבעת, אשר לא הצליחה להבטיח גישה סדירה לחניה הפרטית של התובעות, עולה כדי רשלנות חמורה בנסיבות העניין. ## מחדל באכיפת הסדרי חניה ## 26. הנתבעת התרשלה במחדל בכך שלא אכפה באופן עקבי ויעיל את איסורי החניה ב"סמטת הנגר", ובכך אפשרה לפורעי חוק לחסום את הגישה לחניה הפרטית של התובעות. 27. על אף ידיעתה המלאה של הנתבעת על חסימות חוזרות ונשנות בסמטה, היא לא הפעילה את סמכויותיה לאכיפה, לרבות רישום דו"חות ופינוי כלי רכב חוסמים, באופן שימנע את המשך הפגיעה בתובעות. 28. טענת הנתבעת כי סמכויותיה מוגבלות וכי משטרת ישראל היא האחראית העיקרית לפינוי רכבים חוסמים, אינה פוטרת אותה מאחריותה לאכיפה במסגרת סמכויותיה הקיימות. 29. הנתבעת לא הוכיחה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים והנדרשים ממנה כרשות מקומית כדי להבטיח את אכיפת הסדרי החניה ב"סמטת הנגר" ולמנוע את חסימתה. 30. אוזלת ידה של הנתבעת באכיפה, אשר נמשכה שנים ארוכות, יצרה מצב בלתי נסבל עבור התובעות, אשר נאלצו להתמודד עם חסימות יומיומיות ועם חוסר יכולת להשתמש בקניינן. ## מחדל בתמרור ושילוט הסמטה ## 31. הנתבעת התרשלה במחדל בכך שלא דאגה לתמרור ושילוט הולם וקבוע ב"סמטת הנגר", באופן שיבהיר את איסורי החניה ויאפשר אכיפה יעילה כנגד עברייני חניה. 32. על אף שהוצבו תמרורים מדי פעם, הם נעלמו במהירות, והנתבעת לא עשתה די כדי לשמור עליהם, לחדשם או להבטיח את קיומם המתמשך, ובכך תרמה למצב של אנרכיה חנייתית בסמטה. 33. טענת הנתבעת כי אינה אחראית להיעלמות התמרורים אינה פוטרת אותה מאחריותה לדאוג לקיומם המתמשך, שכן מדובר בחלק בלתי נפרד מחובתה להסדיר את התנועה והחניה. 34. היעדר תמרור ושילוט ברור וקבוע בסמטה הקשה על אכיפה יעילה, ושימש כמעין "הזמנה" לנהגים לחנות בניגוד לחוק, בידיעה כי הסיכוי לקבל דו"ח נמוך. 35. הנתבעת לא הוכיחה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים, לרבות הצבת תמרורים עמידים יותר או ניטור תדיר של מצב התמרורים, כדי למנוע את היעלמותם ולהבטיח את קיומם. ## רשלנות בטיפול בפניות התובעות ## 36. הנתבעת התרשלה בטיפול בפניות החוזרות ונשנות של התובעות, אשר התריעו על חסימת הסמטה והתחננו לסיוע, אך לא זכו למענה הולם ויעיל לאורך שנים. 37. על אף שהנתבעת טוענת כי טיפלה בפניות ונקטה באמצעים, התוצאה בשטח – חסימה מתמשכת של הסמטה – מעידה על חוסר יעילות ורשלנות בטיפול בפניות. 38. התנהלות הנתבעת, אשר לא הצליחה לפתור את בעיית החניה והגישה במשך עשרות שנים, מעידה על מחדל מתמשך ועל חוסר רצון אמיתי לטפל בבעיה באופן יסודי. 39. הנתבעת לא פעלה בשקיפות מלאה מול התובעות ולא סיפקה להן פתרונות קונקרטיים ויעילים, אלא הסתפקה בפעולות חלקיות ובלתי מספקות שלא שינו את המצב בפועל. 40. התובעות נאלצו להשקיע זמן ומשאבים רבים בפניות חוזרות ונשנות לנתבעת, ללא כל תועלת ממשית, דבר המהווה נזק בפני עצמו. ## נזקים כספיים ישירים ## 41. כתוצאה מרשלנותה ומחדליה של הנתבעת, נאלצו התובעות לשלם סכומי כסף ניכרים עבור חניה חלופית במקומות בתשלום, לרבות חניונים סמוכים וחניה ב"כחול-לבן". 42. אובדן היכולת לעשות שימוש חופשי בשני מקומות חניה בחלקה הפרטית של התובעת 1, שווה ערך כלכלי לדמי חניה שהיו נחסכים מהן אילו יכלו לחנות במקומן. 43. התובעות נאלצו לשאת בעלויות גבוהות של חניה במשך שנים רבות, כאשר חישוב חלקי של עלויות אלו מגיע לעשרות אלפי שקלים, וזאת במקום לחנות בקניינן הפרטי. 44. הנזק הכספי הישיר שנגרם לתובעות הוא תוצאה ישירה ובלתי נמנעת של מחדלי הנתבעת, אשר מנעה מהן את השימוש הסביר והרגיל בחניה שבבעלותן. 45. התובעות זכאיות לפיצוי מלא בגין כלל ההוצאות שהוציאו על חניה חלופית, וכן בגין אובדן שווי השימוש בחניה הפרטית, כפי שיפורט ויוכח. ## נזקים עקיפים ואובדן יעילות ## 46. חוסר היכולת של התובעת 2 לחנות בקרבת מקום העסק, מנע ממנה להפעיל את עסקה ביעילות, לרבות פריקה והעמסת סחורה, ובכך גרם לה נזקים תפעוליים ועסקיים. 47. הצורך לתור אחר מקומות חניה חלופיים באופן יומיומי גזל זמן יקר מהתובעת 2, ופגע ביכולתה להתמקד בניהול העסק ובמתן שירות ללקוחות. 48. הנזקים העקיפים כוללים גם עוגמת נפש, תסכול וטרחה מתמשכת שנגרמו לתובעות כתוצאה מהתמודדות יומיומית עם בעיית החניה והגישה. 49. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי מחדליה יגרמו לא רק לנזקים כספיים ישירים, אלא גם לנזקים עקיפים הפוגעים ביעילות העסקית ובאיכות החיים של התובעות. 50. אובדן היעילות התפעולית והעסקית, יחד עם עוגמת הנפש, מהווים ראשי נזק נוספים המצדיקים פיצוי מצד הנתבעת. ## אחריות הנתבעת כרשות ציבורית ## 51. הנתבעת, כרשות ציבורית, חבה חובות מוגברות כלפי תושביה, לרבות חובה לפעול בסבירות, במידתיות ובתום לב, ולהבטיח את קיום החוק והסדר הציבורי. 52. מחדליה של הנתבעת באכיפת הסדרי החניה ובטיפול ב"סמטת הנגר" עולים כדי הפרה של חובותיה הציבוריות והחוקיות, ומהווים רשלנות מצדה. 53. אין לקבל את טענת הנתבעת כי היא פעלה "לפנים משורת הדין", שכן חובתה להסדיר את התנועה והחניה היא חובה בסיסית ומהותית של כל רשות מקומית. 54. הנתבעת לא הוכיחה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים והנדרשים ממנה כרשות ציבורית כדי לפתור את בעיית החניה והגישה ב"סמטת הנגר" באופן יעיל וקבוע. 55. אחריותה של הנתבעת נובעת גם מהעובדה שהיא היחידה בעלת הסמכות והכלים לטפל בבעיה באופן מערכתי וכולל, בניגוד לתובעות שהן אזרחיות פרטיות. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 56. קיים קשר סיבתי ישיר וברור בין רשלנותה ומחדליה של הנתבעת, כפי שפורטו לעיל, לבין הנזקים הכספיים והעקיפים שנגרמו לתובעות. 57. אלמלא מחדליה של הנתבעת באכיפה, בתמרור ובטיפול בפניות, היו התובעות יכולות לעשות שימוש מלא וסביר בחניה הפרטית שלהן, ולא היו נגרמים להן הנזקים הנטענים. 58. חסימת הגישה לחניה, הנובעת ישירות מחוסר האכיפה והתמרור של הנתבעת, היא הגורם הישיר והעיקרי לאובדן השימוש בחניה ולצורך בחניה חלופית בתשלום. 59. הנתבעת הייתה צריכה לצפות, כאדם סביר, כי מחדליה יובילו באופן ישיר לנזקים הכלכליים והתפעוליים שנגרמו לתובעות. 60. הוכח כי הנזקים שנגרמו לתובעות הם תוצאה ישירה של התנהלות הנתבעת, וכי לא קיים גורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי. ## דחיית טענות הנתבעת ## 61. טענת הנתבעת בדבר העדר סמכות עניינית נדחתה כבר על ידי בית המשפט, שכן מדובר בתביעה כספית מובהקת. 62. טענת הנתבעת כי החצר אינה מיועדת תכנונית לחניה אינה רלוונטית, שכן בפועל היא שימשה ומשמשת כחניה, וזכויות התובעות בה קנייניות. 63. טענת הנתבעת כי פעלה לפנים משורת הדין אינה עומדת במבחן המציאות, שכן הבעיה נמשכת עשרות שנים ללא פתרון יעיל. 64. טענת הנתבעת כי התובעות ידעו על מצב הסמטה בעת הרכישה אינה פוטרת אותה מאחריותה לאכיפת החוק ולשמירה על הסדר הציבורי. 65. הנתבעת לא הוכיחה כי פעלה בסבירות ובמידתיות, וכי לא קמה כל עוולת רשלנות מצדה, וטענותיה בעניין זה נדחות. ## נטל ההוכחה ## 66. התובעות עמדו בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת יסודות עוולת הרשלנות, לרבות קיומן של חובות זהירות, הפרתן וקשר סיבתי לנזק. 67. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי נקטה בכל האמצעים הסבירים והנדרשים ממנה כרשות מקומית כדי למנוע את הנזקים שנגרמו לתובעות. 68. הראיות שהוצגו, לרבות עדויות התובעות ומסמכים שונים, תומכות באופן חד משמעי בטענות התובעות בדבר רשלנות הנתבעת. 69. הנתבעת לא הציגה ראיות מספקות הסותרות את טענות התובעות או המצדיקות את מחדליה המתמשכים. 70. לאור כל האמור, נטל ההוכחה עבר לנתבעת להראות כי לא התרשלה, ונטל זה לא הורם על ידה. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. כתב תביעהמסמכיםעירייהאחריות העירייה בנזיקיןחניה