דוגמא להחלטה בנושא אי זימון הנאשמים לחקירה: בפניי בקשת הנאשמים לזיכוי מחמת "הגנה מן הצדק", בהתאם לסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 ("החוק") ולחילופין לפי טענת "אין להשיב לאשמה" לפי סעיף 158 לחוק . נגד הנאשמים הוגש כתב אישום ביום 12.2.2008, בגין העסקה שלא כדין של 2 עובדים זרים. כתב האישום תוקן ביום 10.5.2009. הנאשמים הואשמו כדלקמן: נאשמת 1- העסקה שלא כדין, ללא ביטוח רפואי, ומבלי שהחזיקה חוזה ומסמכים נוספים-עבירה על סעיפים 2(א), 2ב(3), 2(ב)(5) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) תשנ"א- 1991 ("חוק עובדים זרים"). נאשם 2- הפרת אחריות נושא משרה- עבירה על סעיף 5 וסעיפים 2( א), 2ב(3), 2(ב) (5) לחוק עובדים זרים. נאשמת 1 הינה חברה פרטית אשר במועד הגשת כתב האישום הייתה בבעלותה מסעדת "טוקיו שנחאי" ברחוב בן גוריון 99, בת ים ("המסעדה"). נאשם 2 היה במועד הרלוונטי הבעלים והמנהל של נאשמת 1. ביום 19.2.2005, במהלך ביקורת של מפקחים מטעם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, נמצאו 2 עובדים בעלי דרכון סיני, שעבדו בעבודות מטבח במסעדה. נטען כי העובדים הועסקו ללא היתר לעבודה. בדיוני הוכחות פרשת התביעה שהתקיימו בפני, העידו גב' זהבה קדוש, רכזת תיעוד במנהל האוכלוסין (תעודת עובד ציבור); מר ערן הרשקוביץ, מפקח מטעם משרד התמ"ת (נכון לתקופה הרלוונטית) שנכח במהלך הביקורת; מר גבריאל בן ארוש, מפקח מטעם משרד התמ"ת (נכון לתקופה הרלוונטית) שנכח במהלך הביקורת. בתיק הוגשו הראיות הבאות: דו"ח תיאור המקרה שנכתב על-ידי מר הרשקוביץ מסומן מ/1; זימון לחקירה עבור הנאשמים מסומן מ/2; דרישה להמצאת מסמכים מהנאשמים מסומן מ/3; רשימת העובדים נשוא כתב האישום שמולאה על-ידי מר בן ארוש מסומן מ/4; תדפיס פרטי נאשמת 1 מרשם החברות מסומן מ/5; תעודת עובד ציבור מטעם גב' קדוש מסומן מ/6; הודעה על ביטול זימון לחקירה עבור חברת קפלן שיווק בשר בע"מ מסומן נ/1; מכתב מטעם ב"כ המאשימה עבור ב"כ הנאשמים מיום 8.2.2011 מסומן נ/2. הנאשמים טוענים כי בעניינם כלל לא נוהלה חקירה, שכן הזימון לא נשלח אליהם כדין. נטען כי בידי התביעה לא מצוי אישור שליחת הזימון ודרישה להמצאת מסמכים בדואר רשום, וכי מעדות מר הרשקוביץ עולה כי אין בידי התביעה אסמכתא ולכל היותר עולה מחקירתו כי מדובר בנוהל. עוד נטען כי במכתב תשובה שנשלח מטעם ב"כ המאשימה (מ/2) עקב פניית ב"כ הנאשמים נמסר כי מדיניות התביעה הכללית היא כי אין להגיש כתב אישום עת לא נחקר מי שמדובר בו, או לא זומן כדין. בתשובת המאשימה נטען כי הנאשמים זומנו כדין וכי עדותו של מר הרשקוביץ תומכת בכך. הכרעה הנאשמים העלו טענה מקדמית בדבר "הגנה מן הצדק", הנסמכת על סעיף 149(10) שלשונו: "לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן ... (10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". וכך נפסק בהקשר זה: "אכן, מכוח טענת "הגנה מן הצדק" ניתן לבטל כתבי אישום שהוגשו נגד נאשמים, וזאת לאחר שהוכחו פגמים בשלב החקירה (י' נקדימון הגנה מן הצדק (מהדורה שנייה, 2009), עמ' 415). זאת ועוד. "טענת ה'הגנה מן הצדק' תוכל לעלות לא רק לנוכח פסול שנפל במעשי חקירה אקטיביים, אלא גם לנוכח מחדלה של הרשות מלבצע פעולות חקירה נדרשות" (שם, עמ' 438). יחד עם זה, קבלת טענת הגנה מן הצדק בנסיבות המפורטות לעיל תיוחד למקרים קיצוניים, שבהם יש להעדיף את הרתעת גורמי החקירה וחינוכם, כמו גם את חובת ההגינות כלפי הנאשם והקפדה על זכויותיו החוקתיות (שם)." " ביטול כתב אישום מכח "הגנה מן הצדק" שמור אך למקרים קיצוניים ויוצאי דופן. בענייננו, נסמכת ההגנה על הטענה כי הנאשמים לא זומנו כדין לחקירה. בעניין זה נפסק: " ... "חקירה כדין" אינה תנאי בל יעבור להגשת כתב אישום אם כי מקובל וגם רצוי שתתקיים חקירה עובר להגשת כתב האישום וזהו הסדר הטוב והנכון של הדברים. בהיעדר חקירה כדין אין להכריז על בטלות ההליך כולו והמבחן שיש להפעיל הוא מבחן עיוות הדין אשר נגרם לנאשם. (ת.פ. י-ם 417/97 מדינת ישראל נ' הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ). "... גם אנו איננו חולקים על כך שסדר הדברים הנכון הוא עריכת חקירה בטרם הגשת כתב אישום, אך אין לומר, כי מהוראות החסד"פ עולה כי תנאי בל יעבור להגשת כתב אישום הוא קיום חקירה קודם לכן בין על ידי המשטרה ובין על ידי רשות חוקרת אחרת שהוסמכה לכך בחוק". (ע.פ. י-ם 149/95 מוצטפא חליל עלא אבו אל-ת'ן נ' מדינת ישראל)"- הע"ז (ת"א) 1871-08 מדינת ישראל נ' דוד עובדיה (2011). דברים אלו נכונים גם לעניין שלפני. קיום חקירת הנאשמים, הגם שמהווה נדבך מהותי וחשוב בדרך אל הגשת כתב אישום נגדם, אינו תנאי סף להגשתו. מהראיות שהובאו לפניי בשלב זה, לא עולה תמונה ברורה באם בוצע זימון הנאשמים כדין או לאו. מעדותו של מר הרשקוביץ עולה כי ככלל זימונים לחקירה נשלחים בדואר רשום, ואולם לא הובאה אסמכתא שכך נעשה בנוגע לזימונים בהם עסקינן, שהוצאו בינואר 2006. יחד עם זאת, בנסיבות העניין שלפני, וכעולה מראיות פרשת התביעה בכללותה, לא שוכנעתי כי יגרם עוול לנאשמים באם יתקיים ההליך, תנוהל פרשת ההגנה, והשאלה באם זומנו הנאשמים כדין תילקח בחשבון במסגרת הכרעת הדין. לפיכך- אין מקום לזיכוי הנאשמים מחמת "הגנה מן הצדק". עוד נטען על-ידי הנאשמים כי עם תום פרשת התביעה, לא הוכיחה המאשימה ולו לכאורה את אשמתם. טענה זו נסמכת על סעיף 158 לחוק, שלשונו: נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בענין; הוראות סעיפים 182 ו-183 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה. וכך קבעה ההלכה בעניין זה: ”בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה, אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית המשפט העליון בע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה, היוצרות אותה מערכת הוכחות ראשונית המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם"- ע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' כחלון פד"י לב (1). עד המאשימה, מר הרשוקביץ, העיד כי ערך ביקורת במסעדה בה נמצאו העובדים נשוא כתב האישום, אותם זיהה באמצעות דרכונם. עוד העיד כי לעובדים הייתה אשרת עבודה על שם חברה אחרת מהנאשמת 1, ובירור שנערך העלה כי החברה נסגרה. מעדותו עולה עוד כי שמו של נאשם 2 הוצא מתוך רשם החברות וכי היה רשום במועד הרלוונטי כמנהלה של נאשמת 1. מר בן ארוש אישר כי ערך ביקורת במסעדה ורשם את שמות העובדים שנכחו במקום על פי דרכונם (מ/4). מתעודת עובד הציבור שנערכה על-ידי גב' קדוש (מ/6) עולה כי העובדים נשוא כתב האישום לא היו בעלי אשרה ברת תוקף על שם הנאשמים. במהלך עדותה גב' קדוש אישרה כי הדברים הועתקו מהמחשב נכון ליום העבירה. מהעדויות והראיות שהובאו על-ידי פרשת התביעה עולה כי קיימת עדות הקושרת לכאורה בין הנאשמים כבעלי המסעדה ובין העובדים נשוא כתב האישום. לפיכך, נדחית הטענה כי אין להשיב לאשמה. אין בדברים אלו כדי לקבוע את משקלם ומהימנותם של ראיות התביעה, אשר יבחנו במסגרת הכרעת הדין. סוף דבר: לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית בכללותה. משפט פליליחקירת נאשם