איחור של יום בהגשת ערעור בבית הדין לעבודה

דוגמא להחלטה בנושא איחור של 24 שעות בהגשת ערעור: לפני בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (תיק ס"ע 3155-08-09; השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר עוזיאל אבישר ומר יאיר רון). הרקע לבקשה 2. המבקשת, מורה במקצועה, מועסקת במשרד החינוך החל משנת 1986. עד לסוף שנת הלימודים תשס"ח עבדה המבקשת בבית הספר "הגליל המערבי" ועסקה בהוראות לשון. בחודש יולי 2007 פנתה מנהלת בית הספר למינהל החינוך ההתיישבותי בבקשה להעביר את המבקשת בהעברה יזומה, מבית הספר "הגליל המערבי" לבית ספר אחר, לנוכח מערכת יחסים עכורה בין השתיים. בתום הליך שימוע, התקבלה ביום 28.5.08 החלטת המינהל באשר להעברה יזומה של המבקשת מבית הספר "הגליל המערבי" עקב אי התאמה לסגל בית הספר (להלן: החלטת ההעברה). ערעור שהגישה המבקשת על החלטת ההעברה למחמ"ד המינהל, אשר דרורי, נדחה בהחלטתו מיום 17.7.08. ערעור המבקשת על החלטת מר דרורי בפני מנהל המינהל לחינוך התיישבותי נדחה אף הוא, בהחלטת ד"ר יחיאל שילה, ביום 6.8.08. בעקבות החלטת ד"ר שילה הגישה המבקשת בקשה ליציאה לחל"ת לצורך שבתון וזו אושרה לה. בתום החל"ת, במכתב מיום 6.5.09 הודע למבקשת, כי בשנת הלימודים תש"ע, היא שובצה להוראה בבית הספר "משגב". 3. בעקבות מכתב זה הגישה המבקשת את תביעתה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בעתירה לביטול החלטת ההעברה ולמתן הוראה בדבר השבתה לבית הספר "גליל מערבי". כמו כן, תבעה המבקשת פיצויים בשל נזקים שנגרמו לה, לטענתה, ערב הוצאתה לשנת שבתון בשנה"ל תשס"ט בטרם צברה את כל זכויותיה לשבתון, ופיצוי על עוגמת הנפש בשל העברתה. בד בבד עם כתב התביעה, פנתה המבקשת בבקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה על ביטול החלטת ההעברה ומניעת פגיעה בתנאי עבודתה. הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה בהחלטה מיום 24.8.09. בקשה לרשות ערעור שהוגשה לבית דין זה נדחתה אף היא, בהחלטה מיום 29.10.09 (בר"ע 458/09), כאשר בפועל שובצה המבקשת לבית ספר "מנור כברי" הנמצא בקרבתו של בית ספר "גליל מערבי" והמרוחק פחות מ- 30 ק"מ ממקום מגוריה של המבקשת. 4. בפסק דינו פירט בית הדין האזורי את השתלשלות העניינים בין הצדדים, תוך התייחסות למכלול העובדות, לרבות מערכת היחסים העכורה שהתגלעה בין המבקשת לבין מנהלת בית הספר וצוות הניהול. לאחר שנתן דעתו לכלל הנסיבות המקרה, הגיע בית הדין למסקנה כי החלטת הרשות המוסמכת על העברת המבקשת היתה סבירה ומידתית וכי לא נפל בה כל פגם המצדיק התערבותו בשיקול דעתה. בית הדין האזורי קבע כי ההחלטה על העברת המבקשת נעשתה מטעמים עניינים ועקב היחסים העכורים בינה ובין המנהלת וסגניתה בעיקר. עוד נקבע כי היחסים העכורים לא נגרמו בשל התנכלות למבקשת, על רקע תלונותיה כנגד הנהלת בית הספר והעומדים בראשו, אלא החלו עוד קודם לכן, על רקע מקצועי, נוכח חילוקי דעות הנובעים מתפיסות ניהוליות שונות, בתקופה בה שימשה המבקשת כסגנית מנהלת, וכתוצאה מחוסר קבלת מרות על ידי המבקשת ורצונה להכתיב את עמדותיה תוך הפגנת זלזול בגורמים הממונים עליה. כן קבע בית הדין, כי התנגחויותיה של המבקשת בהנהלת בית הספר נעשו תוך שיתוף הסובבים ולעיתים בסגנון בוטה, מה שהביא לאוירה מתוחה ולא נעימה בבית הספר וכפועל יוצא מכך לפגיעה בתפקוד בית הספר. עוד נקבע כי לא הוכח שהחלטת ההעברה פגעה במעמדה, שכרה או בזכויותיה של המבקשת וכי ההחלטה התקבלה בהתאם לנוהל ההעברות, על ידי הגורמים ומוסמכים, ולאחר שלמבקשת ולנציגי ארגון המורים ניתנה האפשרות להעלות את טענותיהם. 5. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 29.8.12, בהעדר הצדדים, ועל פי האמור בבקשה הומצא לידי בא כוח המבקשת בפועל ביום 6.9.12. ביום 15.10.12 הגישה המבקשת הודעה על הגשת ערעור פורמאלי ובקשה להארכת מועד להגשת נימוקי ערעור, עד ליום 30.11.12. ביום 29.10.12 הגישה המבקשת את הבקשה המנומקת להארכת מועד להגשת הערעור. טענות הצדדים: 6. בבקשה להארכת מועד נטען כי למרות שמאישור המסירה הסרוק בתוכנת המזכירות -נט עולה שפסק הדין נשלח לכתובת בא כוחה של המבקשת והודבק על דלת משרדו ביום 5.9.12, בפועל לא היתה כל הדבקה ופסק הדין הגיע לידיו ביום 6.9.12. לטענת בא כוח המבקשת, התקופה שבסמוך למועד קבלת פסק הדין היתה תקופת חגים בה שהה בא כוחה בחופשה, ואף כאשר עבד היתה עבודתו במתכונת מצומצמת ומשכך לא עלה בידו להיערך להכנת הערעור כראוי. לטענתו, בנסיבות אלה, ועל מנת שלא לאחר את מועד הערעור, הוא נאלץ להגיש הודעת ערעור פורמאלי אשר הגיעה לבית הדין ביום 15.10.12, באיחור של יום אחד בלבד. עוד הובהר כי כוונת בא כוח המבקשת היתה להגיש את נימוקי הערעור תוך הזמן הקבוע בחוק, אך נוכח תקופת החגים הארוכה ובשל היעדרותו הכפויה מהעבודה, לא עלה בידו להגיש את נימוקי הערעור ומשכך הגיש את הודעת הערעור הפורמאלי יחד עם בקשה להארכת מועד להגשת נימוקי ערעור. כן הודגש כי דחיית הבקשה תגרום למבקשת עוול ותמנע ממנה את יומה בבית הדין שלא בצדק. לאור נסיבות העניין והעובדה שמדובר באיחור קל של יום אחד בלבד אשר אין בו כדי לגרום נזק לצד שכנגד או לבית הדין עצמו, מבוקש להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל. 7. המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה להארכת המועד וטוענת כי לא נמצא באף אחת משתי הבקשות שהוגשו על ידי המבקשת כל נימוק ענייני, המצדיק הארכת המועד כמבוקש. לטענת המשיבה, הבקשה להארכת מועד לא הומצאה לידה וגם לא הבקשה המקורית, שכותרתה "הודעה על הגשת ערעור פורמאלי בקשה להארכת מועד להגשת נימוקי ערעור", ובכך נמנעה מהמדינה האפשרות להגיב לבקשה ולהתייחס לאורכה שהתבקשה. מטעם זה בלבד, כך לטענת המשיבה, דין הבקשה להארכת מועד להידחות על הסף. לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי המבקשת לא השכילה להצביע על טעם מיוחד בגינו ראוי ונכון להאריך את המועד כלל, ועל אחת כמה וכמה בפרק זמן ארוך כל כך, כפי שהתבקש על ידה. כן נטען כי המבקשת אף לא התייחסה בבקשתה לסיכויי הערעור, אשר לדידה של המשיבה, הינם נמוכים במיוחד. לטענת המשיבה, סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, מבוסס על קביעות עובדתיות ועל התרשמות ממהימנות עדים רבים, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. כן נטען כי המבקשת היתה מיוצגת לכל אורך ניהול ההליך על ידי אותו בא כוח, אשר חזקה עליו כי מצוי הוא בפרטי ובנבכי החוק. אומנם נכון, כי מדובר בפסק דין ארוך ומנומק, אולם אין בכך כדי להצדיק אורכה כלל, זאת בין היתר לאור העובדה שבשלב הגשת הערעור, אין דרישה להצגת טיעונים מפורטים, כשם שנדרש לעשות בעיקרי הטיעון, כי אם נימוקים כללים לערעור. עוד צויין כי נימוק של עומס עבודה במשרדו של בא כוח המבקשת אינו יכול להוות "טעם מיוחד" כדי להצדיק אורכה להגשת ערעור. דיון והכרעה: 8. המועד להגשת ערעור לבית דין זה על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן - התקנות), אשר קובעת: "המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, תקנה 126 לתקנות קובעת: "תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת" תקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד-1984, קובעות כי פגרת חג הסוכות משתרעת על התקופה שהחל מיום י"ד בתשרי בכל שנה ועד ליום כ"א בתשרי בכל שנה, כאשר בשנה הנוכחית, המדובר בתקופה שבין יום 30.9.12 ליום 7.10.12. 9. מאישור המסירה הסרוק במערכת נט המשפט עולה כי פסק הדין נשלח לכתובת ב"כ המבקשת, כפי שנמסרה על ידו והודבק על דלת המשרד ביום 5.9.12 שכן לא נמצא איש במשרדי ב"כ המבקשת. תקנה 476 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, החלה בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, קובעת כי: "המצאתו של כתב בי-דין היא במסירתו או בהושטתו של עותק או העתק הימנו, לפי העניין, חתומים כדין...". תקנה 477 קובעת כי אם יש לנמען עורך דין - יש לבצע את ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו. תקנה 489 ממשיכה וקובעת כי שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה סבירה וראויה, ידביק את הכתב על: "הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק". בא כוח המבקשת לא פירט מה הפגם שנפל לשיטתו בהמצאת פסק הדין למשרדו בדרך בה הומצא, ועל כן הדבקת פסק הדין על דלת משרדו של ב"כ המבקשת, ביום 5.9.12, נעשתה כדין. 10. לאור האמור לעיל, מניין הימים להגשת ערעור החל ביום 5.9.12, בו נמסר לב"כ המבקשת פסק הדין האזורי, כך שבהפחתת ימי פגרת חג הסוכות - המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 13.10.12. הואיל ויום זה חל ביום שבת, הרי שהמועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 14.10.12. הודעה על הגשת ערעור פורמאלי הוגשה כאמור ביום 15.10.12, באיחור של יום אחד, ואילו הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור הוגשה ביום 29.10.12, באיחור של כשבועיים. 11. תקנה 125 לתקנות קובעת כי בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "מטעמים מיוחדים שיירשמו". באשר לשאלה מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות, הרי שלעניין זה, נקבע בפסיקה: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא" [ראה: עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ, (פסה"ד מיום 23.5.2005)]. 12. כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון אף הוא תרוץ והצדקה [ראה: ע"א 769/79 מועלם נ' מטא, פ"ד לה(1) 375; המ' 513/77 בוסקילה נ' משרד החינוך, פ"ד לא(3) 447; בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ, פ"ד מט(5) 89, 93; ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, (פסה"ד מיום 30.7.01)]. הלכה היא כי נוכח גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" [ראה: דב"ע נג/59 - 9 אליעזר גת נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552], וכי: "אכן, יש ולעתים אף איחור של יום אחד לא יהווה 'טעם מיוחד'. כזאת היא עת אין בידי בעל-הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר" [ראה: עאח 30/06 רוני שמעון בע"מ - חארבי עליאן, (פסה"ד מיום 20.12.06); עאח 1008/01 אלברט רחימי - מרגוט מלכה, פד"ע לז 385]. 13. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, החלטתי לדחות את הבקשה, ואבאר טעמי להלן. 14. במקרה שלפני, ה"טעם המיוחד" עליו נסמך ב"כ המבקשת בבקשתו הינו הטענה כי פסק הדין ניתן בתקופה שבסמוך לתקופת החגים בה שהה הוא בחופשה, ומאחר שהיה מדובר בפסק דין מורכב לא עלה בידו להיערך להכנת הערעור כראוי. לבקשה לא צורף תצהיר לתמוך בטענה או כל אסמכתא אחרת ממנה ניתן ללמוד באיזה ימים שהה ב"כ המבקשת בחופש ובאיזה ימים הוא עבד במהלך תקופת החגים. במילים אחרות, אין כל צידוק לאיחור מצדו של ב"כ המבקשת, אלא בהתנהלות חסרת הסבר. מדובר בתקופת החגים הידועה מראש, ואליה ניתן להתכונן ולהיערך בהתאם. לא זו אף זו, אלא שבא כח המבקשת אף לא הראה כי פעל בשקידה הראויה, בהינתן כי אחר שהוגשה על ידו הודעה על הגשת ערעור פורמלי, המתין עוד כשבועיים, ורק ביום 29.10.12 הגיש בקשה מנומקת להארכת מועד להגשת הערעור. כאמור, מעבר לטענה כללית לפיה שהה במהלך החגים בחופשה וכי ימים מסויימים עבד במתכונת מצומצמת, לא הובהר מדוע לא היה בידו להגיש הודעה על הגשת ערעור פורמלי קודם לחופשה או בסמוך לאחריה - והכל עוד בתוך המועד להגשת הערעור. למצער, יכול היה בא כח המבקש להערך להגשת הערעור הפורמלי במסגרת המועדים הקבועים בחוק. הנה כי כן, עד כה לא שוכנעתי בקיומו של "טעם מיוחד" כהגדרתו בפסיקה שיהא בו כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור, כמבוקש. 15. בהתאם לפסיקה, שיקול מרכזי נוסף בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור הוא סיכויי הליך הערעור [ראה: בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (החלטה מיום 21.8.2005]. מהבקשה להארכת מועד לא ניתן ללמוד מהם העניינים לגביהם מבוקש להגיש ערעור. ב"כ המבקשת לא התייחס בבקשה לסיכויי הערעור, אלא טען באופן כללי, במסגרת ההודעה על הגשת ערעור פורמלי, כי מדובר בפסק דין ארוך ומורכב, המחייב התייחסות פרטנית לסעיפים רבים, וכי הכנת נימוקי הערעור דורשת זמן לא מבוטל. יתרה מכך, עיון בפסק הדין של בית הדין קמא מעלה כי מדובר בפסק הדין מנומק ומפורט כדבעי, המבוסס על קביעות עובדתיות והתרשמות מהעדים שהופיעו, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן בדרך כלל. בית הדין האזורי קבע כי החלטת המשיבה על העברת המבקשת לבית ספר אחר היתה סבירה ומידתית, וכי התבססה על שיקולים עניינים ומקצועיים. בית הדין הבהיר כי בנסיבות אלו לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסמכת. אשר על כן, גם בהיבט של סיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי הוצג בפני "טעם מיוחד" שיהא בו כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור בנסיבות שבנדון. 16. בשולי הדברים יוער, כי אין בידי לקבל את סברת המבקשת לפיה למשיבה לא יגרם כל נזק אם בית הדין ייעתר לבקשה. אינטרס המשיבה לסופיות ייפגע אם יענה בית הדין למבוקש בהעדר "טעם מיוחד", שכן המשיבה היתה זכאית - לפתח ציפייה לגיטימית לכך שלא יוגש ערעור זה. 17. סוף דבר - אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, ובהעדר "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, הבקשה להארכת מועד - נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך של 1,500 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא החלטה זו למבקשת, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. איחור בהגשת ערעורערעורבית הדין לעבודה