דוגמא לפסק דין בנושא אספקת חשמל לרשות הפלסטינית: א. ההליך 1. בפני שתי תביעות אשר הוגשו נגד חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן - "הנתבעת"). התובעות הן ידי שתי רשויות מקומית, המצויות באזור הנתון לשליטת הרשות הפלסטינית. כיוון שהתביעות מעוררות שאלות זהות של עובדה ושל משפט, שמיעת התביעות נעשתה במאוחד, ואף פסק דין זה משותף לשתי התביעות גם יחד. 2. התובעות מקבלות את החשמל הדרוש לתושביהן מאת הנתבעת. לשם הבנת המחלוקות בין הצדדים, אבהיר תחילה את האופן בו מסופק החשמל לתושבי הרשויות המקומיות התובעות. בשונה מהנהוג במדינת ישראל, בה כל צרכן חשמל מתקשר באופן אישי וישיר עם הנתבעת, ומשלם על פי צריכת החשמל הנמדדת במונה החשמל שהותקן בחצריו, ברשויות המקומיות התובעות החשמל הדרוש לתושבי הרשות מסופק בצובר לנקודה אחת בפאתי הישוב. חלוקת החשמל לתושבי הישובים נעשית על ידי הרשויות המקומיות עצמן, ברשת חשמל פנימית שלהן, והן גובות מאת התושבים את הדמים עבור צריכת החשמל. הנתבעת אינה מתקשרת עם כל אחד מהתושבים אלא עם הרשויות המקומית ובלבד, והרשויות המקומית הן שמשלמות לנתבעת עבור כמות החשמל הכוללת שסופקה לישוב (בצובר). מדידת כמות החשמל שסופקה נעשית אפוא באמצעות מערכת מניה מרכזית, המצויה בחדר מונים מיוחד שליד כל אחת מהרשויות המקומיות התובעות. 3. שתי התביעות מתייחסות לדרישות תשלום ששלחה הנתבעת לכל אחת מהתובעות. דרישות התשלום נשלחו על ידי הנתבעת לאחר שלטענתה נמצא, כי יד נעלמה חיבלה במערכות הנתיכים המשמשות את חדרי המונים. עקב החבלות במערכות הנתיכים, שובשה קריאת המונים. באופן זה, החשמל המשיך לזרום כסדרו, אך חלק מכמות החשמל שסופקה לא נמדד. מאת התובעת עירית "צוריף", דרשה הנתבעת כי תשלם לה, עבור צריכת חשמל שלא נרשמה במוני החשמל, סך 13,089,721 ₪ (נכון לתאריך 12.2.2009). מאת עירית "בני נעים" דרשה הנתבעת כי תשלם לה, עבור צריכת חשמל שלא נרשמה במערכת המניה, סך 23,046,117 ₪ (נכון לתאריך 9.7.2008). הנתבעת הודיעה לכל אחת מהתובעות, כי במידה ודרישתה לתשלום לא תענה, ינותק זרם החשמל לישוב. 4. דיונים שהתקיימו בין הצדדים בניסיון ליישב את המחלוקות לא הניבו פירות. משלא הצליחו הצדדים ליישב את ההדורים מחוץ לכותלי בית המשפט, והתובעות חששו מניתוק זרם החשמל, הגישו התובעות את תביעותיהן שלפני. לצד התביעות שהוגשו, הגישה כל אחת מהתובעות בקשה למתן סעד זמני, שיאסור על הנתבעת לנתק את זרם החשמל, וזאת עד אשר תביעתן תבורר. בתביעות שהוגשו, עתרה כל אחת מהתובעות לסעדים ההצהרתיים הבאים: (א) להצהיר כי התובעת לא גרמה לכל נזק את חבלה למערכת המונים בתחומה. (ב) לבטל את קביעת הנתבעת, כי בתחומי התובעות נעשה שימוש לא חוקי בחשמל (המתקרא בפי באות כוח הנתבעת בראשי תיבות - "שב"ח"), וכפועל יוצא מכך לבטל את דרישת התשלום שנשלחה לכל אחת מהתובעות. (ג) להצהיר כי הנתבעת אינה זכאית לנתק את זרם החשמל לתושבי התובעות, וכי על הנתבעת להמשיך ולספק את החשמל כסדרו כל עוד התובעות משלמות עבור צריכת החשמל באופן סדיר על פי קריאת המונה. 5. לאחר הגשת התביעה חלה התפתחות מסוימת, שהסירה את החשש מניתוק זרם החשמל. ההתפתחות הייתה, שהנתבעת קיבלה את התשלום על פי דרישותיה ממשרד האוצר בישראל. התשלום נוכה למעשה מתוך סכומי כסף שמדינת ישראל מעבירה באופן שוטף לרשות הפלסטינית. נראה הדבר, שהרשות הפלסטינית קיזזה מהתשלומים שהיא מעבירה לכל אחת מהרשויות התובעות, את התשלומים שמשרד האוצר ניכה ממנה והעביר לנתבעת. בנסיבות שנוצרו, הוסר החשש מפני ניתוק זרם החשמל. עם זאת, עדיין מבקשות התובעות להעמיד למבחן את חוקיות דרישותיה של הנתבעת. לטענת התובעות, אם יתברר כי דרישות התשלום לא היו חוקיות, כי אז יהיה על הנתבעת להשיב סכומי הכסף שקיבלה לרשות הפלסטינית, וממילא, האחרונה, תבטל את החיובים שחייבה בהם את התובעות. ב. ממצאים עובדתיים שנמצאו בשטח 6. חדרי המונים המשמש את עירית "צוריף" מצוי בסמוך לתחום הישוב, בשטח המוגדר כשטח "C", דהיינו- שטח שהשליטה האזרחית והביטחונית בו מצויות בידי מדינת ישראל. חדר המונים המשמש את עירית "בני נעים" מצוי בסמוך לישוב בשטח המוגדר כשטח "A", דהיינו, שטח שהשליטה הביטחונית והאזרחית בו מצויות בידי הרשות הפלסטינית. בשל המצב הביטחוני השורר בשטחי יהודה ושומרון, אין הנתבעת שולחת את עובדיה לקרוא את המונים ולטפל בחדרי המונים באופן שוטף, והדבר מתאפשר לה רק לאחר תיאום ביטחוני עם שלטונות צה"ל. עם זאת, מפתחות חדרי המונים נמסרו לטכנאים מוסמכים מטעם הרשויות המקומיות הנזכרות. 7. פרשת עירית "צוריף": על פי עדותו של מר ליאור ברקוביץ, המשמש כראש מדור מונים במחוז ירושלים של הנתבעת, בתאריך 12.8.2008 בשעת בוקר מוקדמת, ובליווי כוח אבטחה, הגיעו עובדי הנתבעת לחדר המונים המשמש את עירית "צוריף". מר ברקוביץ העיד, כי בבדיקת מערכת החשמל, נמצאו הממצאים הבאים: (א) קופסת הנתיכים המותקנת על עמוד החשמל שליד חדר המונים הייתה פתוחה ולא חתומה. (ב) הברגים המשמשים להידוק מכסה הקופסה היו שחוקים "ופצועים", דבר שהעיד על כך שהם נפתחו ונסגרו פעמים רבות. (ג) החורים המשמשים להתקנת חותמות על מכסה הקופסה נמצאו שבורים, למעט חור אחד, כך שניתן היה להתקין חותם רק בפינה אחת של הקופסה. (ד) אחד הנתיכים, הוא נתיך פאזה מס' 3, נמצא מחובר במהופך. כבר בשלב זה אציין, כי עדותו של מר ברקוביץ עשתה רושם אמין, והנני מקבל את התיאורים שתיאר, ביחס לממצאים שנמצאו בעת ביקור עובדי הנתבעת, בחדר המונים שליד עירית "צוריף". 8. הממצאים שהתגלו העלו את החשד שגורם כלשהו מחבל בקופסת הנתיכים. את הפעולות שבוצעו, בעקבות הממצאים שנמצאו, תאר מר ברקוביץ בתצהירו באופן הבא: "... הפכנו את הנתיך שהיה הפוך וחיברנו אותו כראוי, וכמו כן חתמנו את הקופסה היכן שניתן היה להחתימה באמצעות גושפנקא. לאחר מכן החלפנו את תצורת המניה והתקנו מונה אלקטרוני חכם שביכולתו לבצע רישום רציף של קריאות המונה בכל 15 דקות, וכן לרשום לוג אירועים שהוא למעשה תיעוד של כל אירוע העדר מתח מלא או חלקי. בנוסף התקנו התקן המאפשר תקשורת מרחוק עם מונה זה, על מנת שלא יהיה צורך בהגעה למקום כדי להתחקות אחר שימושי חשמל ואירועים של הפסקות מתח." לאחר דברים אלה, ובחלוף שלושה חודשים, התברר שהחשד, שמא נעשה שימוש לא חוקי בחשמל, אכן התאמת. כעולה מעדותו של מר ברקוביץ, ברישומים שנעשו במשך שלושה חודשים נמצא, כי יד נעלמה מגיעה לקופסת הנתיכים שעל עמוד החשמל, הסמוך לחדר המונים, ומנתקת את הנתיכים למערכת המדידה למשך מספר ימים בכל חודש. ניתוק זה משבית למעשה את מערכת המדידה אך אינו מפסיק את הספקת החשמל לישוב עצמו. במצב דברים זה, תושבי הישוב ממשיכים להשתמש בחשמל באופן סדיר, אך כמות החשמל שהם צורכים אינה נרשמת במערכת המניה. הגרפים שהופקו על ידי המערכת שהותקנה הוגשו כראיה, ואכן עולה, שבכל חודש מערכת המניה נותקה למשך מספר ימים. 9. בעקבות הגילוי נעשו חישובי הערכה שונים ביחס לתקופת העבר, והופקה לעירית "צוריף" דרישת תשלום. על האופן בו נעשו חישובי ההערכה אעמוד בהמשך. 10. פרשת עירית "בני נעים": ביקור עובדי הנתבעת בחדר המונים המשמש את עירית "בני נעים", נעשה בתאריך 11.12.2007. על פי עדותו של מר ברקוביץ, נמצאו במקום הממצאים הבאים: (א) מכסה קופסת הנתיכים על עמוד החשמל שליד חדר המונים, נמצא משוחרר ולא חתום. (ב) אחד הנתיכים נמצא משוחרר. בעניין זה אציין, כי שחרור אחד הנתיכים גורם לכך שלא נרשמת צריכת החשמל באחת הפאזות של רשת החשמל. מכיוון שמדובר ברשת תלת פאזית, כי אז שחרור אחד הנתיכים משבית למעשה את מערכת המניה לגבי שליש מהצריכה, כך שמערכת המניה מונה צריכה של שתי פאזות בלבד, דהיינו שני שלישים מהצריכה הכוללת. (ג) נמצא חוסר איזון בין מונה ראשי למבקר, דבר המעיד על כך שיד נעלמה "טיפלה" בנתיכים שעל העמוד. (ד) בבדיקה שנעשתה, נמצאו תנודות חדות בצריכה בין חודש למשנהו , ובין חודשי השנה לחודשי בתקופות מקבילות בשנה הקודמת. גם בכל הנוגע לחדר המונים של עירית "בני נעים", הנני מקבל את עדותו של מר ברקוביץ, על כך שנעשה מעשה בזדון לשם שיבוש קריאת המונה. גם בעניין עירית "בני נעים" עולה, כי שיבוש מערכת המניה נעשה מתוך כוונה להפחית את התשלומים שעירית "בני נעים" חייבת להעביר לנתבעת עבור צריכת החשמל של תושביה. 11. גם במקרה זה ערכה הנתבעת חישוב, בו העריכה את צריכת החשמל שלא נמדדה, ודרשה מאת עירית "בני נעים" כי תשלם לה את ההפרשים המגיעים לה. ג. הראיות מטעם הנתבעות 12. מטעם עירית "צוריף" העידו בפני מר אחמד שעאבן, גזבר העיריה, ומר ניזאר עמאר, מהנדס חשמל, שהגיש חוות דעת של מומחה. מטעם עירית "בני נעים" העידו בפני מר רדואן עבדאללה, ראש העיריה, המהנדס ניזאר עמאר שהגיש חוות דעת של מומחה, מר זאיד עאמר עלי צואלחה גזבר העיריה והחשמלאי מר דאוד חליל מחמוד אל חג'וג'. העדות המרכזית מטעם כל אחת מהרשויות המקומיות, הייתה עדותו של המהנדס ניזאר עמאר, אשר באמצעותה ביקשו התובעות להוכיח, כי לא היה הפרש בין כמות החשמל שסופקה לעיריה בצובר ובין כמות החשמל שנמדדה על ידי העיריה אצל הצרכנים השונים. בכך ביקשו התובעות להוכיח כי שילמו עבור כל כמות החשמל שסופקה להן על ידי הנתבעת, וכן להפריך את טענת הנתבעת, כי נעשה שימוש בלתי חוקי בחשמל, ובלשון בוטה יותר - גניבת חשמל. 13. סקירת העדויות מטעם עירית "צוריף": מר אחמד שעאבן, גזבר העיריה, מסר בעדותו, שחדר המונים נמצא בשליטה מלאה של הנתבעת, ואיש מעובדי עירית "צוריף" לא ביצע כל פעולה במערכת המניה. לדבריו, בדיקות שנערכו להשוואה, בין צריכת התושבים לכמות החשמל שסופקה על ידי הנתבעת, העלתה כי "המניה של חברת החשמל זהה למניה הפנימית של העיריה, ואין הפרש בין חשבון הצריכה שמוגש על ידי הנתבעת ובין חשבונות הצריכה שהעיריה שולחת לתושביה". לטענת מר שעאבן, חישוביה של הנתבעת והדרישה לשלם סך העולה על 13 מיליון ₪, היא בבחינת הערכה, והיא אינה ריאלית ורחוקה להיות מציאותית. המומחה, מהנדס החשמל מר ניזאר עמאר, הגיש חוות דעת (מוצג ת/2, ותרגומה סומן נ/2(א)). בחוות הדעת סקר המומחה את כמויות החשמל שהנתבעת סיפקה לעירית "צוריף" בשנים שבמחלוקת, כלומר משנת 2001 ועד לשנת 2009, וכן חישב את הצריכה הממוצעת של התושבים ואת הגידול בצריכה הממוצעת החודשית לאורך השנים. מסקנתו של מר עמאר היא, כי בשל סיבות שונות, המפורטות בחוות דעתו, עלתה צריכת החשמל בישוב בשנים 2008 ו- 2009, אך להשקפתו, "מהרישומים הראשוניים עולה, כי הכמות [הנמכרת לתושבים] היא קטנה מהכמות שנרכשה מחברת החשמל בשנת 2009. לדעת מר עמאר, האחריות לתקלות במערכת המונים מוטלת על הנתבעת לבדה, ועל הנתבעת לעקוב אחרי נתוני הצריכה ולהודיע לעירית "צוריף" במידה והיא מוצאת אי התאמה בקריאת הנתונים. מר עמאר הוסיף, כי נקודת החיבור נמצאת במקום שהגישה אליו קשה ומסכנת חיים, ועל כן רק צוותים מיומנים ומקצועיים יכולים להגיע לנקודת החיבור, ובישוב "צוריף" לא מצויים צוותים שכאלה. 14. סקירת העדויות מטעם עירית "בני נעים": ראש עירית "בני נעים", מר רדואן עבדאללה, העיד כי חדר המונים נמצא בשטח המוגדר כשטח "C", דהיינו - במקום המצוי בשליטה מלאה של מדינת ישראל. מר עבדאללה הוסיף, כי לאיש מאנשי העיריה אין מפתח לחדר המונים, ועל כן, הן משום שאיש אינו מחזיק במפתח והן משום שחדר המונים נמצא בשטח המצוי בשליטה ישראלית מלאה, לא יתכן שמי מעובדי העיריה טיפל במערכת המונים או חיבל בה. מר עבדאללה הוסיף, כי בהשוואת כמות החשמל שסופקה על ידי הנתבעת לכמות החשמל שנצרכה על ידי תושבי העיר, לא נמצא הפרש משמעותי, ועל כן אין בסיס לטענת הנתבעת, כי נעשה שימוש בלתי חוקי בחשמל. מר עבדאללה הוסיף, כי הנתבעת לא הודיעה לעיריה באופן מיידי כאשר גילתה את שהיא טוענת שגילתה, אלא בחלוף 7 חודשים. לטענת מר עבדאללה, העיריה משלמת לנתבעת את חשבונות הצריכה החודשיים באופן סדיר ותקין, ובתצהירו (מוצג ת/1) מצהיר מר עבדאללה, כי "לא בוצעו על ידי מי מטעם העיריה כל פעולה במערכת המניה ו/או בכל מערכות החשמל, וכי החדר / המחסן נמצא מחוץ לתחום העיר "בני נעים" וכי החדר / המחסן כולל מערכת המניה הם בשליטה מלאה של חברת החשמל והם נמצאים תחת פיקוחה ואחריותה." מר דאוד חליל מחמוד אלחג'וג' הוא "טכנאי חשמל" ועובד עירית "בני נעים", והוא המופקד על חיבור הבתים בישוב לרשת החשמל הפנימית ולתיקון תקלות, והוא אף איש הקשר עם אנשי הנתבעת. מר אלחג'וג' העיד, כי הרשות המקומית נוהגת לרשום את כל קריאות המונים של הצרכנים ולהשוות נתונים אלה לחשבונות המתקבלים מאת הנתבעת, "וכאמור, הכמויות היו זהות כמופיע בחוות הדעת של המומחה ניזאר עמאר". לדברי מר אלחג'וג', במקרים של תקלות היו עובדי הנתבעת יוצרים עמו קשר, ועל כן שואל הוא, מדוע בזו הפעם לא יצרו עמו קשר, כאשר עלה החשד לתקלה. מר אלחג'וג' חזר על הצהרתו של מר עבדאללה, ראש העיריה, כי לא בוצעה כל פעולה בחדר המונים, וכן חזר על ההצהרה, כי חשבונות הנתבעת אינם ריאליים ורחוקים מלהיות מציאותיים. כאמור, גם בעניינה של עירית "בני נעים" הוגשה חוות דעתו של המהנדס מר ניזאר עמאר, אשר העיד על הגידול בצריכה החודשית הממוצעת לאורך השנים, ולפי החישובים בחוות דעתו, "יוצא כי הכמות שנמכרה היא פחות מהכמות שנקנתה וזאת למרות שכל הכמויות שנצרכו נלקחו בחשבון". גזבר עירית "בני נעים", מר זאיד עמאר עלי צואלחה, העיד, כי ללא קשר עם חשבונותיה של הנתבעת, העיריה נוהגת לרשום את נתוני הצריכה של התושבים, ולהשוות בין הכמות שהעיריה מוכרת לתושביה לזו שהעיריה קונה מאת הנתבעת. לטענת מר צואלחה, השואת הנתונים הראתה, כי לא היה הפרש מהותי בין הכמות הנרכשת על ידי העיריה לזו הנמכרת על ידה. כיתר העדים מטעם עירית "בני נעים" אף מר צואלחה הדגיש את העובדה, כי חדר המונים נמצא בשטח "C", ועל כן מצוי הוא תחת שליטה ישראלית מלאה, וחזר על ההצהרות, כי איש מעובדי העיריה לא טיפל במערכת המונים. ד. דיון 15. בא כוח התובעות טען, כי האחריות לתקינות מערכת המונים חלה על הנתבעת, מה עוד שחדר המונים המשמש את רשת החשמל של עירית "בני נעים" מצוי בשטח המוגדר כשטח "C" וסמוך למוצב של צה"ל. אין אני מקבל טענה זו, ונאמנה עלי עדותו של מר ברקוביץ מטעם הנתבעת, כי לעובדי הנתבעת אין גישה חופשית לחדרי המונים בשל חשש לפגיעה בהם, וכל ביקור שלהם במקום חייב להיות מתואם מבחינה ביטחונית עם שלטונות צה"ל. בנסיבות שכאלה, כאשר הנתבעת מנותקת משליטתה הרצופה בחדרי המונים, ואינה יכולה לבקר בהם באופן שוטף, אין להלין כלפיה, על כך שלא עלה בידה לשמור על שלמות קופסאות הנתיכים שחובלו. נהפוך הוא, מסתבר הדבר בעיני, שעובדי התובעות דווקא ניצלו את המצב, וביודעם שעובדי הנתבעת מנועים מלהגיע לחדרי המונים, הרשו לעצמם לטפל בקופסאות הנתיכים, מתוך ההנחה, שאם אנשי הנתבעת אינם יכולים לבקר במקום, ממילא לא יגלו את אשר נעשה. 16. אף העובדה שבסמוך לחדר המונים של עירית "בני נעים" מצוי מוצב של צה"ל אינה מסירה את האחריות מאת עירית "בני נעים". אני מניח שחיילי המוצב יושבים וצופים על האזור, אך ספק בעיני אם הוגדר להם שעליהם לשמור על חדר המונים או על קופסת הנתיכים המותקנת על עמוד החשמל הסמוך לו. נראה הדבר, שאדם המגיע לחדר המונים, ומטפל בקופת הנתיכים, לא יעורר תשומת לב מיוחדת של חיילי המוצב, והם יחשבו שמדובר בעובד שהגיע למקום כדי לבצע את תפקידו. 17. בא כוח התובעות טען, כי הטיפול בקופסאות הנתיכים טעון ידע מקצועי, שאם לא כן מדובר בסכנת חיים של ממש, ועל כן אין זה מתקבל על הדעת שעובד מעובדי התובעות יבצע פעולות שכאלה ויסכן את חייו. מוכן אני להניח שהטיפול בקופסאות הנתיכים הוא מסוכן, אך מהראיות שהובאו לפני למדתי לדעת, שרשת החשמל בתוך תחומן של התובעות מתוחזקת על ידי עובדי התובעות, שיש להם ידע והשכלה בתחום החשמל. כפועל יוצא מכך אני מניח, שהאנשים אשר פתחו את קופסאות הנתיכים וחיבלו במערכות המניה, היו אנשים בעלי ידע מקצועי מספיק, וידעו ככל הנראה כיצד לבצע את שביצעו מבלי ליטול סיכון מיוחד. 18. ההצהרה הראשונה לה עתרה כל אחת מהתובעות בתביעותיהן, היא הצהרה, שהתובעות לא גרמו לנזק למערכות המונים שבתחומן. כאמור, עדותו של מר ליאור ברקוביץ הייתה אמינה בעיני, ותארה את המצב בעת שעובדי הנתבעת הגיעו לכל אחד מחדרי המונים של התובעות. מעדותו של מר ברקוביץ עולה, כי אכן נגרם נזק למערכת המניה, שכן קופסאות הנתיכים היו פתוחות ולא חתומות, המכסים היו שבורים בחלקם והברגים המהדקים את המכסים היו שחוקים ופצועים, דבר שהעיד על כך שיד נעלמה פתחה וסגרה אותם מספר פעמים. בקופסת הנתיכים של חדר המניה של עירית "צוריף" אחד הנתיכים היה הפוך, ובקופסת הנתיכים של עירית "בני נעים" אחד הנתיכים היה משוחרר. הממצאים שנמצאו, כפי שתואר על ידי מר ברקוביץ, מובילים למסקנה חד משמעית, שקופסאות הנתיכים חובלו. אין ראיה מי היה האדם שביצע את החבלות שנתגלו בקופסאות הנתיכים, אך בנסיבות העניין נראה הדבר, שהפגיעה בקופסאות הנתיכים נועדה לשרת בראש ובראשונה את כיסן של התובעות, ולהפחית את סכומי החיוב שהן חייבות היו לשלם לנתבעת עבור צריכת החשמל של תושביהן. על כן, הנני דוחה עתירת התובעות להצהיר, כי הן לא גרמו נזק או חבלה למערכת המונים שבתחומן. 19. התובעות עותרות לסעד הצהרתי נוסף, והוא שיוצהר, כי הן לא עשו שימוש בלתי חוקי בחשמל. מששוכנעתי שיד נעלמה, שבנסיבות העניין פעלה עבור התובעות ופגעה בקופסת הנתיכים של חדר המונים, המסקנה כי נעשה שימוש בלתי חוקי בחשמל מתבקשת מאליה. כאמור, וכעולה מעדותו של מר ברקוביץ, ככל שהדברים נוגעים לעירית "צוריף", הותקנה במקום מערכת מניה חכמה שפעלה בשליטה מרחוק במשך שלושה חודשים, ומערכת זו גילתה לנתבעת כי בכל חודש אדם כלשהו מנתק את מערכת המונים, כך שאינה רושמת צריכת חשמל כלשהי. במקרה של עירית "בני נעים" התברר, כי נתיך של אחת הפאזות היה משוחרר, כך ששליש מכמות החשמל שסופקה על ידי הנתבעת כלל לא נרשמה. 20. התובעות, כמו גם המומחה מטעמן, טענו, כי לאורך הזמן השוו את נתוני הצריכה של תושבי הישובים לעומת כמות החשמל שסופקה על ידי הנתבעת, והשוואות אלה העלו, כי לא קיימים פערים משמעותיים בין הנתונים. בכך ביקשו התובעות להפריך את טענת הנתבעת, כי נעשה שימוש לא חוקי בחשמל. עם כל הכבוד, אין אני מוכן לבסס ממצאים עובדתיים בעניין זה על העדים שנשמעו מטעם התובעות, וכן אין אני מקבל את עדות המומחה מטעמן. טענות התובעות כי נתוני צריכת החשמל של התושבים דומות לכמויות החשמל שסופקו על ידי הנתבעת, אינה מתיישבת עם החבלות שנעשו בקופסאות הנתיכים של חדרי המונים. כמו כן, לא נתברר כראוי כיצד נאספו נתוני הצריכה של התושבים וכיצד הושוו אלה עם נתוני כמויות החשמל שסופקו על ידי הנתבעת. חוות דעת המומחה מטעם התובעות הייתה חוות דעת כללית וסתמית, והתרשמותי הייתה, שהייתה מגמתית ונכתבה לאחר שמטרתה סומנה מראש. לא נתברר כראוי כיצד אסף המומחה את נתוני הצריכה של תושבי שתי הערים בשנים שבמחלוקת, ואין בחוות הדעת שהוגשו כל התמודדות עם הממצאים החמורים שנמצאו על ידי עובדי הנתבעות בעת ביקורם במקום, כפי שאלה תוארו בעדותו של מר ברקוביץ. בסופו של דבר, הנני סבור, שהחבלות שתוארו בקופסאות הנתיכים של חדרי המונים, גרמו לפערים משמעותיים בין כמות החשמל שסופקה בפועל לתושבי התובעות ובין קריאת המונים, ולא מצאתי לכך הסבר ראוי בראיות שהוגשו מטעם התובעות או בחוות דעת המומחה מטעמן. על כן, הנני קובע, כי נעשה שימוש לא חוקי בחשמל, והנני דוחה אפוא את עתירת התובעות להצהיר כי לא נעשה שימוש שכזה. ה. סכומי הודעות הדרישה שנשלחו לתובעות 21. תביעות התובעות היו לסעדים הצהרתיים שונים, וממילא אין מקום לערוך את החשבונות בין הצדדים ואין עתירה לבדוק את נכונות ההערכות שנעשו על ידי הנתבעת. עם זאת, ומכיוון שהדבר עלה בראיות שהונחו לפני, אבחן את סבירות הדרך בה נעשתה הערכת הצריכה על ידי הנתבעת. על עניין ההערכות הצריכה שנעשו העיד בפני מר מרק דבורקין, העובד במחלקת חשבונות של הנתבעת במחוז ירושלים, ואחראי על עריכת חשבונות לצרכנים. בהתייחסו לעניינה של עיריית "צוריף" מסר מר דבורקין, כי במשך 40 הימים, שקדמו למועד בו נתגלה שנעשתה פגיעה במערכת המניה, ואשר בהם נמדדה צריכה מלאה, נמדדה הצריכה היומית הממוצעת של תושבי העיר "צוריף" ונמצא כי היא עומדת על 22,627 קו"ש. לאחר גילוי הפגיעה בקופסת הנתיכים, נמדדה לאורך 85 ימים צריכה יומית ממוצעת של 22,971 קו"ש. בסה"כ, באותן שתי תקופות, המונות יחדיו 125 ימים, נמדדה אפוא צריכה יומית ממוצעת של 22,861 קו"ש בשנת 2009. בתצהירו, כמו גם בחקירתו הנגדית, הסביר מר דבורקין, כי הערכת הצריכה נעשתה על יסוד ההנחה, שבכל שנה צריכת החשמל הכללית עולה, הן משום שמתווספים צרכנים לרשת והן משום שאלה הקיימים מוסיפים מכשירי חשמל. מר דבורקין הוסיף בתצהירו, כי החישוב נעשה בגין התקופה שתחילתה בתאריך 1.1.2000 וסיומה בתאריך 1.11.2008, תוך שהופחתו כמויות החשמל שנרשמו בפועל במונית וכן הובא בחשבון "מקדם הפחתה" שנתי, לאור הגידול הטבעי של האוכלוסייה והשימוש בחשמל לאורך השנים. 22. בהתייחסו לעירית "בני נעים" מסר מר דבורקין בעדותו, כי מניתוח נתוני הצריכה משנת 1996 ועד לשנת 2008 עולה, כי עד לשנת 2001 הייתה עליה עקבית בנתוני צריכת החשמל בעיר. החל משנת 2002 חלה ירידה מפתיעה בצריכת החשמל, דבר שהצביע "על משטר צריכה חריג אשר לא ניתן להסבירו באופן הגיוני". גם בעניינה של עירית "בני נעים" נעשה חישוב של ממוצע צריכה יומי, ועל פי סיכום עם נציגי עירית "בני נעים" הערכת הצריכה שלא נרשמה במונים חושבה לגבי התקופה שמשנת 2000 ועד לשנת 2008. מר דבורקין הוסיף בתצהירו, כי מבדיקת נתוני הצריכה בשנתיים האחרונות, בהן הצריכה נרשמת באופן תקין, עולה, שהצריכה היומית הממוצעת דומה לנתון לפיו נעשתה הערכת הצריכה בתקופה בה הצריכה לא נרשמה בצורה תקינה. 23. מר דבורקין נחקר על התצהירים שהגיש מטעם הנתבעת בשתי התביעות (וחקירתו, המתייחסת לשתי התובעות גם יחד, מתועדת בפרוטוקול הישיבה שהתקיימה בתאריך 6.2.2012 בתיק א' 7077-04-09). מר דבורקין הותיר רושם חיובי בעדותו, ונראה היה שהערכת כמות החשמל שסופקה לתובעות, בתקופה בהן נעשו החבלות בקופסאות הנתיכים של חדרי המונים, נעשתה על בסיס נתוני אמת, שנשאבו מתקופות בהן מערכות המונים פעלו כסדרם. ההערכות שנעשו הביאו בחשבון את הגידול הטבעי באוכלוסיות הערים התובעות וכן את הגידול בשימוש בחשמל, ואף זאת על בסיס נתוני האמת שנמדדו, ובסופו של דבר התרשמתי, כי הערכת הצריכות שלא נרשמו נעשו באופן מקצועי וזהיר. על יסוד התרשמותי מעדותו של מר דבורקין, לא מצאתי פגם בהערכות שנעשו, ועל כן אין אני סבור כי יש מקום לפסול את דרישות התשלום שהנתבעת שלחלה לתובעות בגין התקופות בהן נמצא כי נעשה שימוש לא חוקי בחשמל עקב החבלות שנתגלו בחדרי המונים. ו. סיכום 24. על יסוד הדברים שלעיל, הגעתי למסקנות הבאות: (א) על יסוד הראיות שהונחו לפני, שוכנעתי במידה הדרושה כדי הטיית מאזן ההסתברות, שידיים נעלמות מטעם כל אחת מהתובעות, חיבלו בקופסאות הנתיכים של חדרי המונים המשמשים למדידת כמות החשמל הנצרכת בכל אחת מהערים התובעות. (ב) החבלות בקופסאות הנתיכים גרמו לכך, שלא כל כמות החשמל שנצרכה על ידי תושבי הערים התובעות, נמדדה במוני החשמל. המסקנה המתבקשת מכך היא, שיש לקבל טענת הנתבעת, כי בכל אחת מהערים התובעות, נעשה שימוש לא חוקי בחשמל. (ג) על יסוד הראיות שהונחו לפני שוכנעתי, במידה הדרושה כדי הטיית מאזן ההסתברות, שדרישות התשלום שנשלחו לתובעות, היו מבוססות על הערכות שנערכו באופן סביר והגיוני, ולא מצאתי פגם באופן בו נערכו ההערכות, וממילא לא מצאתי מקום לפסול את דרישות התשלום שנשלחו לתובעות. 25. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את שתי התביעות שלפני. (ב) הנני מחייב כל אחת מהתובעות לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כול של 25,000 ₪. חשמלאספקהפלסטינים