דוגמא להחלטה בנושא ביצוע שיקים לפיקדון: המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטרות במסגרת תיק הוצאה לפועל שבכותרת. טענת המבקש, כי מדובר בשיקים לפיקדון, שנמסרו למשיבה להבטחת תשלום שחייב אביו של המבקש למשיבה, בתמורה למסירת שני רכבים לאביו. לטענת המבקש לא היו לו קשרים מכל סוג שהוא עם המשיבה. עוד נטען ע"י המבקש כי במקרה דנן קיים כשלון תמורה מלא וחוסר תום לב קיצוני של המשיבה, לא התממשו התנאים למימוש שיק הפיקדון והוא אינו חייב כספים למשיבה. מוסיף המבקש וטוען כי המשיבה אינה מחזיקה כשורה בשיקים. לגרסת המבקש, אביו ניהל עסק של סחר ברכבים. אביו רכש את הרכבים מבסול סלמאן (רכב סלמאן) באמצעות מימון של המשיבה. בעסקה האחרונה, רכש האב שני רכבים מסוג טויוטה ופורד מרכב סלמאן, במימון המשיבה שרשמה שעבוד על הרכבים לטובתה, ובתמורה הפקיד האב בידי המשיבה 144,000 ₪ בשיקים עתידיים ושלושה שיקים מחשבון המבקש בסכום כולל של 6,750 ₪ ושיק נוסף על סך- 800 ₪, מחשבון אחיו של המבקש. לבקשת האב, הועברה הבעלות על הרכב מסוג טויוטה על שם אחות האב (דודתו של המבקש) והרכב מסוג פורד על שם בן האב (אחיו של המבקש) ולשם כך, הפקיד האב בידי המשיבה שיק פיקדון על סך 74,250 ₪, המשוך על שם המבקש, להבטחת פירעון השיקים העתידיים. לאחר פרק זמן, כשנותר סכום שאינו פחות מ-60,000 ₪, השיקים העתידיים חוללו בהעדר כיסוי בחשבון הבנק של האב והמשיבה נכנסה לחצר האב ולקחה את שני הרכבים, לא כדין, והעבירה את הזכויות לצדדים שלישיים בזייפה את חתימות בעלי הרכבים, הכל ללא הסכמת האב, ובשל כך, הורה המבקש לבטל את שיק הפיקדון ושיק אחד או שניים על סך 2,250 ₪ כל אחד. תצהירם של המבקש ואביו צורפו כתמיכה להתנגדות. המצהירים נחקרו על תצהירם והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, מכאן ההחלטה. משעה שמוגשת התנגדות לביצוע שטר ומועברת לדיון בבית המשפט, היא נידונה כבקשת רשות להתגונן ונבחנת לאור ההלכות שנקבעו לעניין ההליך בסדר הדין המקוצר. מי שמבקש רשות להתגונן איננו חייב לשכנע את בית המשפט, בשלב הדיון בבקשה לרשות להתגונן, בנכונות טענותיו העובדתיות. כל מה שצריך בית המשפט לברר הוא האם טענותיו של המבקש מהוות הגנה בפני התביעה אם תוכחנה במשפט (דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה עשירית ע'247). בענייננו, הבקשה לביצוע שטר הוגשה על יסוד שני שיקים כמפורט להלן: שיק על סך 2,250 ₪ שמועד פרעונו 30/11/11 ושיק על סך 74,250 ₪ שמועד פרעונו 30/1/12, שני השיקים משוכים על שם המבקש, שאין חולק שלא היה מעורב בעסקת היסוד שנערכה בין האב לבין המשיבה וכך העיד: ש:אתה לא מכיר את אקסרא ליסינג ואקסרא מימון. ת: לא, לא עשיתי איתם שום עסקה ולא לקחתי מהם מימון. ש:אין לך כל קשר איתם. ת: לא. בפי המבקש 3 טענות עיקריות שאדון בהן כסדרן: כשלון תמורה מלא וחוסר תום לב קיצוני של המשיבה - לטענת המבקש לא התממשו התנאים למימוש שיק הפיקדון על סך 74,250 ₪ והשיק האחר בוטל עקב ביטול העסקה באופן חד צדדי על ידי המשיבה. לטענת המבקש, אביו לא נותר חייב כספים למשיבה, מאחר והרכבים נלקחו ע"י המשיבה והבעלות בהם הועברה לצדדים שלישיים, תוך זיוף חתימות בעלי הרכבים. מנגד, גרסת המשיבה כי השיק על סך 74,250 ₪ לא שימש כשיק פיקדון, אלא כביצוע תשלום עבור יתרת החוב שחב אביו של המבקש למשיבה, לאחר שקוזזו הסכומים שהתקבלו בעקבות מכירת הרכבים. המחלוקת עיקרית בין הצדדים נעוצה סביב השאלה האם השיק על סך 74,250 ₪ ניתן כשטר פיקדון להבטחת העסקה בין האב לבין המשיבה או עבור תשלום יתרת החוב שחב האב כלפי המשיבה. כאמור, לטענת המבקש, שיק הפיקדון נמסר לידי המשיבה במסגרת רישום הבעלות של הרכבים על שם קרובי המשפחה של המבקש, להבטחת התשלומים העתידיים של האב בגין רכישת הרכבים. במילים אחרות, להבטחת החזר המימון שקיבל האב מהמשיבה לרכישת הרכבים. ראה תשובתו של המבקש בעמוד 2 שורה 2 לפרוטוקול "בהלוואה שנתנו 144,000 ₪ נתתי גם שיק להבטחה". כאשר נשאל המבקש בחקירה הנגדית להבטחת מה ניתן השיק, השיב : "הבטחת העסקה של רכב" "שיעבירו בעלות" (שורות 3-6 עמוד 2 לפרוטוקול). מכאן, שלגרסת המבקש, שיק הפיקדון נועד לשמש כבטוחה שהאב יעמוד בתשלומים העתידיים שמסר למשיבה בגין רכישת הרכבים במסגרת העברת הבעלות על הרכבים. המבקש לא ידע להסביר בחקירתו למה שיק הפיקדון ניתן על סך 74,250 ₪. מתצהירו וחקירתו של האב עלו הטענות הבאות: האב נטל מהמשיבה שתי הלוואות, הלוואה ראשונה על סך 65,000 ₪ בחודש אפריל 2010 והלוואה שניה על סך 80,000 ₪ בחודש מרץ 2011. האב הודה בחקירתו שבערך בחודשים מאי יוני 2011, הפסיק לשלם את התשלומים להחזר ההלוואות מאחר ונקלע לקשיים. בחקירתו טען כי גובה יתרת החוב עמדה במועד זה, 3 שיקים על סך 2,250 ₪ ושיק הפיקדון, בסך כולל של 81,000 ₪ ואלו נמסרו למשיבה בטרם נלקחו הרכבים. בעדותו טען כי כנגד יתרת החוב החזיר למשיבה את שני הרכבים, לאחר לחצים וקללות שהפעילו עליו. כאשר נשאל האב, כיצד נקבע הסכום על גבי השיקים, השיב "לפי המחירון של הטויוטה, זה היה בערך 85,000 ₪" ולשאלה, מדוע נמסרו 3 שיקים על סך 2,250 ₪ ולא נמסר שיק אחד, השיב: "לא יודע". כאמור, גרסת המצהירים, כי שיק הפיקדון נמסר להבטחת החזר ההלוואות של האב. האב מאשר כי התחייב להחזיר לידי המשיבה סכום כולל של 144,000 ₪ באמצעות שיקים דחויים, סכום ששימש אותו לרכישת שני רכבים מסוג טויוטה ופורד. על פי מסמכי ההלוואה שהוגשו במסגרת החקירה הנגדית של האב, נמצא כי יתרת ההלוואות שנטל האב במועד מכירת הרכבים, עמדה על סך כ- 130,000 ₪, עובדה זו אף אושרה ע"י ב"כ המבקש בסיכומיו. מכאן, שגרסת המבקש כי יתרת החוב של האב כלפי המשיבה, במועד מכירת הרכבים עמדה על סך 85,000 ₪ אינה עולה מהמסמכים ואינה מגובה בראיות ואף הופרכה ע"י ב"כ המבקש בסיכומים. מאידך, גרסת המשיבה כפי שהובאה בסיכומים, שלאחר מכירת הרכבים בסכום כולל של 55,000 ₪, עמדה יתרת החוב על סך כ- 81,000 ₪ שהאב ביקש לשלם באמצעות שיקים בסך 2,250 ₪ כל אחד, אך מאחר ולא היה בידי האב מספיק שיקים למסור, מסרו 3 שיקים ושיק אחד כולל על סך 74,250 ₪ המגלם בתוכו 33 תשלומים של 2,250 ₪, עד שימסור למשיבה 33 שיקים נוספים, ולכן נרשמה על גבי השיק המילה "פיקדון", משתלבת עם חומר הראיות בתיק. באשר לטענה שהשיק פיקדון שימש לצורכי העברת הבעלות ברכבים כנטען ע"י המבקש ואביו בתצהירם - היא אינה משתלבת עם הראיות בתיק. למבקש ולאביו אין כל הסבר מדוע שיק הפיקדון ניתן על סך של 74,250 ₪. כאמור, הבעלות על הרכבים הועברה ועל זכויות הבעלות נרשם שעבוד לטובת המשיבה כבטוחה. המסקנה המתבקשת מחומר הראיות שלפני כי השיק על סך 74,250 שימש להבטחת תשלום יתרת החוב של האב כלפי המשיבה ולא כשיק פיקדון במסגרת עסקת היסוד בין האב למשיבה. באשר לטענת כישלון התמורה לא מצאתי בה ממש. אין כל טענה בפני, מהו אותו כישלון תמורה. המשיבה עוסקת במימון ואין חולק כי האב נטל את ההלוואות מהמשיבה ואף אישר שלא פרע את מלוא חיוביו בגין ההלוואות. על כן נמצא, כי לא נכשלה התמורה במסגרת היחסים בין המשיבה לבין המבקש שהרי המשיבה נתנה תמורה לאב והוא שלא עמד בחיוביו. טענת המבקש כי אינו חייב חוב כספי כלשהו למשיבה - בתצהירו טען המבקש כי הוא מכחיש מכל וכל קיומו של חוב כספי כלשהו למשיבה. לאור התוצאה שהתקבלה לעיל, ונוכח העובדה כי אין מחלוקת שבמועד מכירת הרכבים, עמדה יתרת החוב של האב למשיבה על סך של כ- 130,000 ₪, ואף לשיטתו של האב, שווי הרכבים במועד זה, לא כיסה את מלוא החוב, הרי שאין ממש בטענה זו. המשיבה איננה מחזיקה כשורה בשיקים - נטילת הרכבים וזיוף החתימות מהווה הפרת הסכם ע"י המשיבה ומעשה מרמה ו/או תרמית מצידה. בעניין הרכבים נטען בתצהיר המבקש כי המשיבה נטלה בכוח את שני הרכבים ללא הסכמת האב. בחקירה הנגדית של האב, העיד האב שאחרי לחצים וקללות נשבר ומסר למשיבה את הרכבים. מאידך, הרכבים היו משועבדים למשיבה ולכאורה וככל שפעלה על פי הוראות הדין, עמדה לה הזכות לממש את השעבוד ולמכור את הרכבים. אך בעניין זה לא ניתן לקבוע מסמרות. זאת ועוד, העסקה בין האב לבין המשיבה היתה עסקת מימון לשם רכישת רכבים ולא עסקת מכירת רכבים. הרכבים כאמור שימשו בטוחה לעסקת המימון. השיקים נמסרו למשיבה לשם פירעון ההלוואות, לפיכך, הטענה שהמשיבה אינה מחזיקה כשורה בשיקים בשל נטילת הרכבים, הינה טענה חלשה. ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי הפלוגתא שלו היא עם הבן בלבד שמסר את השיקים. דין הטענה להידחות מאחר ואין ספק כי השיקים נמסרו במסגרת עסקת היסוד בין האב לבין המשיבה והמבקש זכאי לטעון טענות הגנה מכוח עסקת היסוד כלפי המשיב. אשר על כן, ולנוכח קלישות טענות המבקש ועל מנת לא לחסום את דלתות בית המשפט בפניו, אני מקבלת את ההתנגדות ומתירה למבקש להתגונן כנגד ביצוע השיקים, בכפוף להפקדת פיקדון כספי בקופת בית המשפט בסך של 10,000 ₪, בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לפיכך, אני מורה למבקש להפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪ בתוך 45 יום מהיום, אחרת תדחה ההתנגדות ללא צורך בהחלטה נוספת. עם הפקדת הסכום יעבור ההליך לפסים של סדר דין רגיל ותצהירי התמיכה בהתנגדות ישמשו ככתב הגנה בתיק. הוצאות ההליך בסך של 1,500 ₪ יבואו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי. פיקדוןשיקיםביצוע שטר